 |
לפני שנים רבות הייתי קורא עיתונים מדי פעם. כיום אני כמעט ולא קורא, בדיוק מהסיבה שהעיתונות כולה משתמשת בשיטה סופר-מקסימליסטית.
רוב העיתונאים בימינו לא מסתפקים רק בדיווח. יש להם דיעות מגובשות, וכאשר הם מתראיינים ניכר מהם שם בטוחים שהאמת האולטימטיבית נמצאת אצלם בלבד. הם רוצים לשנות את העולם בעצמם. ר"ע טומי לפיד.
ככל אדם, אין העיתונאי מסוגל להיות אובייקטיבי. לעתים קרובות הידיעות אף משולבות במידע מצוץ מן האצבע כדי לתמוך בפרשנות מסויימת העולה בקו אחד עם דעותיו. העיתונאי לפעמים אפילו לא מודע לכך שהמידע מצוץ מהאצבע כאשר הוא מחבר באופן מלאכותי וסבוייקטיבי קטעי מידע ממקומות וזמנים אחרים. ועיתים הפרשנות הופכת את המציאות על פניה, כמו במקרה של הבג"ץ של דן תיכון. אך שאני הבנתי את הסיפור, כל העובדות היו ידועות. לא היה חסר כל מידע. ואעפ"כ המשמעות של הידיעה היה הפוכה לחלוטין מהעובדות.
והאמת היא שיש בידם כוח פיליטי רב. כמדומני זה תלוי את מה/מי אתה בודק. לעיתונאי בודד יש כוח קטן. לעורך עיתון יש כוח גדול יותר. לקבוצה גדולה של עיתונאים שבאים רובם "מאג'נדה" מסויימת יש כוח פוליטי עצום. כוח משכר. ולכן אין פלא שהעיתונות כיום היא סופר-מקסימליסטית.
די להתבונן בתוצאות סופיות למניהן כדי לדעת כמה רחוקה העיתונות מהמציאות. תוצאה סופית לדוגמא היא ההבדל בין רשתות תקשורת שונות המדווחות על אותם ארועים.
לסיכום, האייל הוא לא אתר חדשות, ולא פעם הובהר ע"י העורכים שבחירת הידיעה היא בהתאם למה שנראה לעורך שיכל ליצור דיון - שהרי זה מה שחשוב. ולכן הקריטריונים באייל שונים מעיתונות רגילה, אף שיש חפיפה לא קטנה.
לגבי העיתונות ככלל, אני כמובן מעדיף כמובן את הגישה המינימליסטית, אך אין כזו בנמצא, לצערי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש