 |
אשה ישראלית מעל גיל 20, אלא אם כן שיחק לה מזלה בצורה חריגה במיוחד, נתקלה בחייה בהרבה יותר ממטריד אחד.
|
|
| פוליטיקה • חמוטל לוין • יום ג', 14/3/2000, 22:28 |
|
| |
הערה: איציק מרדכי חף מפשע, כמובן, עד שתוכח אשמתו בבית המשפט. על מנת שלא לפגוע ברצף הכתיבה, לא אוזכרה הסתייגות זאת בכל פעם שהוזכר שמו של מרדכי, ועם שר התחבורה, משפחתו, וכל שומרי החוק והסדר במדינת ישראל הסליחה.
יסלחו לי כל תומכי איציק מרדכי, וכל העומדים על משמר הסוביודיצה, אבל אני לא מתכוונת לחכות עד שתסתיים החקירה, ההעמדה לדין והערעור, לפני שאגיד מה שיש לי להגיד בנושא הסקנדל החדש שנפל עלינו בשבוע שעבר. "סוף סוף יש גם לנו שערוריית מין," חגגו העיתונאים והפרשנים, כשריר נוזל מזויות פיותיהם. את התלקחות ההורמונים שעוררה אצלם דמותו (המנטלית) של שר התחבורה, העומד כרגע במכנסיים מופשלים אל מול פני האומה, אפשר היה להריח גם דרך ריח הדפוס הטרי.
ובאמת, מה רע? שערוריית מין מוכרת עיתונים, הרבה יותר, נאמר, מפרשת העמותות. כל קורא שפוי יעדיף בהרבה לקרוא על ידיו של השר הטמונות בחולצה לא לו, מאשר על ידיו של ראש הממשלה טבולות בקופה הפרטית של איזה מיליונר אמריקאי. ואם לשר המדובר יש גם אשה צעירה ויפה, שאפשר לצלם אותה הולכת במהירות אל מכוניתה, משתדלת לשמור על פוקר פייס כדי להסתיר את השפלתה כשהיא נחשפת כאשה נבגדת, השמחה רבה פי שבע.
גם מקורביו של שר התחבורה מיהרו לקפוץ לביצה המצחינה הזאת, ולהעלות השערות פרועות על מניעיה של המתלוננת (מושתלת של רוני מילוא? סוכנת של השב"כ? נקמתם של מאוכזבי איציק מרדכי הליכודניקים?), השערות שבכל מדינה מתוקנת היו שולחות את המשער לשבעה ימי מנוחה כפויה על חשבון הפסיכיאטר המחוזי.
הפוליטיקאים, מצידם, הזדעזעו כראוי. קריאות להתפטרותו או השעייתו של מרדכי על רקע "המוסר הירוד" שהפגין נשמעו בכל התחנות, העיתונים והערוצים. "חשוב לציין," זכרו כולם להוסיף, "שמדובר כרגע בתלונה שלא הוכחה," וקינחו באיחולים חמים לאיציק מרדכי ש"יצא נקי כשלג" מהחקירה. את החיוך מדושן העונג של המתראיינים אפשר היה ממש לחוש, כאילו לא ברדיו מדובר אלא במתקן טלפאתי.
אפשר רק לשער כמה נשים, בכמה בתים בארץ, פרצו בצחוק פרוע ומריר כשהקשיבו למצעד המזדעזעים. איציק מרדכי, חף מפשע עד שהוכחה אשמתו ככל שיהיה, לא המציא את מוסד ההטרדה המינית. למעשה, לעומת כמה אלופים, בכירים וחברי כנסת אחרים, הוא ממש ילד תמים. ולראיה - אפילו לפי גרסת המתלוננת, הוא הפסיק כשהיא התחילה לבכות. לא לכולן יש המזל הזה. אפילו במקרה שאת מותקפת, מסתבר, צריך לדעת על איזה תוקף ליפול. האלופים שקדמו לו בצבא, חברי כנסת שכיהנו בתפקידם עוד כשמרדכי היה ילד, דמויות מיתולוגיות למחצה בתרבות הישראלית שלא אנקוב בשמן (כל קורא שחי בארץ יותר מיום יכול למלא את המקום הריק בכמה שמות משל עצמו), כולם הורו לו את הדרך. גם העיתונאים, אלה שחגגו בשבוע שעבר את היוולדה של "שערוריית המין" הישראלית הראשונה (נגיד...), אשמים. שערוריית מין, לידיעת עורכי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", היא שערורייה שביסודה עומד מין. לא תקיפה. לא הטרדה. מין בהסכמה, מין בין שני שותפים בוגרים שעשו מה שעשו מתוך רצון חופשי ובדעה צלולה. בכל מקרה אחר, לא מדובר במין אלא באונס, וההבדל בין שני המושגים גדול יותר מההבדל בין איציק מרדכי לדן מרידור. רוב העיתונאים שסיפרו בגאווה בשבח עצמם, כיצד החליפו את המונח המצמרר "רצח על רקע רומנטי" בסתם "רצח", כשלו מלהבין את ההבדל הדקיק בין מין לבין כפיה.
כי עם איציק מרדכי בתור המטריד המפורסם ביותר במדינה או בלעדיו, נשים בישראל עדיין נחשבות לחפץ, לאובייקט חסר רצון משל עצמו (חוץ מאשר במשפטי אונס, שם מתברר למרבה ההפתעה שלכל הנשים יש רצון משל עצמן, וכולן, על פי גרסת ההגנה, הסכימו מרצונן לקיום יחסי מין עם הנאשם). הדוגמאות לכך הן כל־כך רבות, שאין ממש טעם להתחיל לפרט אותן. אשה ישראלית מעל גיל 20, אלא אם כן שיחק לה מזלה בצורה חריגה במיוחד, נתקלה בחייה בהרבה יותר ממטריד אחד. החל מהדוד שהיה חוקר אותה בגיל 12 אם היא לובשת כבר חזיה, לקול צהלות המשפחה המתמוגגת, דרך הבנים מהכיתה ששאלו אותה אם היא מוצצת עוד לפני שידעה מה זה בכלל, עד המפקד בצבא שחיבק אותה באהדה מוגזמת בכל פעם שהתעטשה, והבוס בעבודה שנידב לה מסאז'ים לא רצויים בעורף כי היא נראית לו עייפה. וכל אלו, ששותפים היום לגינוי המוחלט של איציק מרדכי (אם וכאשר ימצא אשם, כמובן), לא היו מבינים בכלל על מה היא מדברת, אם היתה מעזה להאשים אותם בהטרדה. הם? מטרידים? בשום אופן לא. הם פשוט התעניינו/תמכו/הפגינו אהדה לבחורה צעירה ברגעי מצוקה. מה פתאום הטרדה?
וזאת הבעיה העיקרית. גברים בארץ, ואולי גם הרבה נשים, לעולם לא יודו בכך שהם, או מישהו מוכר להם, הטריד מינית אשה כלשהי. יש הטרדה בארץ, בטח שיש, אבל זה לא הם! זה השכן ממול, המתחרה המעצבן בעבודה, חבר הכנסת מהמפלגה היריבה. אבל הם? לא.
הם לא מצליחים לקשר בין היד הידידותית מדי שהחליקו על גבה של העובדת שלהם, או ההערות המשעשעות להפליא שהשמיעו באזניה על החזה שלה/הבושם שלה/מה שהיא ובעלה עושים בבית ובגללו היא מגיעה עייפה לעבודה, לבין המילה הנוראה הזאת.
כל אשה שלמדה, שירתה בצבא או עבדה בארץ, פיתחה לעצמה את שיטות ההתחמקות הקטנות שלה. היא נצמדת לקירות כשהיא הולכת בעבודה, מרימה במהירות את שפופרת הטלפון בכל פעם ש"הוא" נכנס לחדר ומעמידה פנים שהיא שקועה בשיחה, הן מוצאות לעצמן משהו דחוף לעשות בצד השני של המשרד... כל אחת והשיטות שלה. ואם מישהי תגיד שלה זה מעולם לא קרה, אני אקרא לה בלי היסוס שקרנית. זה קרה לה, או שהיא ראתה את זה קורה לאחרות.
אולי הדרך היחידה שבה הם יבינו, תהיה אם הם יזכו לחוות קצת מזה על בשרם. לא הרבה, רק קצת. אולי כל אשה שקוראת את המאמר הזה צריכה לייחד חמש דקות ביום לנעיצת מבטים בגופו של חבר לעבודה, לזריקת בדיחות על כושרו המיני/הריח שלו/הבגדים שהוא לובש, בהחלקת יד לא מתוכננת על הישבן שלו... כל מה שעשו להן כל כך הרבה פעמים.
במחשבה שניה, מעשים כאלה עלולים לשתק את משק העבודה הישראלי, כאשר שני מיליון גברים יסרבו ללכת לעבודה מרוב פחד ומבוכה. ואתם עוד מאשימים את הנשים בפאסיביות. נראה אתכם עוברים יום אחד את מה שאנחנו כבר רגילות אליו כל־כך, עד שברוב המקרים כבר הפסקנו להתייחס.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש