 |
ילדים בישראל - חלשים בהבנת הנקרא, סובלים מתסמונת פוסט טראומטית | 1491 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כמה ילדים סובלים מתסמונת פוסט טראומטית בקבוצת הביקורת (נאמר: בבלגיה)? האם אפס? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אותי דווקא מעניינת השוואה בין מבוגרים: ילדים שגדלו באצבע-הגליל בשנות השבעים או למרגלות הרמה הסורית בשנות השישים לעומת בני-גילם בקבוצת הביקורת, כיוון שממרחק זה אפשר אולי לדעת מהן ההשלכות החמורות ביותר מהן חוששים, לדבריו של ד"ר סבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שהשוואה כזו תהיה רלוונטית משום שילדי שנות השבעים ידעו שהם חיים באיזורי מיקוח בהם המלחמה נמשכת. הם נולדו וגדלו במציאות שונה של מדינת ישראל בעוד שכיום, הרבה מהילדים הסובלים מתסמונות פוסט טראומטיות הם ילדים ממרכז הארץ שחווים מצב מלחמתי שלא נקרא באוזניהם ''מלחמה'', בניגוד לילדי אצבע הגליל ורמת הגולן, הילדים היום לא יושבים במקלטים (פרט לילדי קריית שמונה שנולדו למציאות דומה לזו של שנות השבעים) ופעולות טרור שלא בהכרח מכוונות כלפי אנשי צבא אלא כלפי אזרחים וילדים כמוהם. לכן, סביר להניח שההשלכות יהיו חמורות בהרבה מכפי שאתה חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הכותרת מתיחסת לשתי עובדות(?) בלתי תלויות, או שהטענה היא כי יש קשר בין שני הממצאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב שחור, העתיד קודר והפסימיזם חוגג... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם כמרקחה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז לסגור את הכלא ולשלוח את כולם לחינוך מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי הרב, יש בישראל כבר כמה שנתונים של אנאלפביתיים. א - מישהו צריך לתת את הדין על כך. ב - צריך לאפשר להורים של הילדים האלה אפשרות חוקית לשקם אותם. האפשרות הזאת צריכה לכלול את ביטול חוק חינוך חובה, שפשט את הרגל. אם אין חינוך חובה, לא צריל משרד חינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מה מה? אתה רציני, או שפיספסתי את ההומור? אנא פרט בנוגע להצעתך לבטל את חוק חינוך חובה, והסבר איך ההצעה הזו תביא לשיקום הציבור ה"אנאלפביתי" שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של משרד החינוך, לא יהיה אנאלפאבית. צריך פשוט להתיר להורים לעשות בילדיהם כרצונם וכהבנתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולל מכירתם לעבדות, ניצולם המיני או הריגתם במסגרת סרטי סנאף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעבדות - רק אם הם חרוצים. ניצולם המיני - רק אם הם נראים ממש טוב. הריגתם לעיני מצלמות - רק אם הם מדממים באופן פוטוגני. אבל עכשיו ברצינות, חוסר היכולת המשווע של מערכות החינוך הגדולות (להוציא אי אלו בתי ספר מובחרים) בחינוך הדור הצעיר כראוי, ובהקניית מיומנויות הנחוצות להשתלבות מוצלחת בחיים הבוגרים, הופך את האופציה ללימודים מהבית למתקבלת על הדעת. לא פעם להורים יש יכולות פדגוגיות שעולות בהרבה על אלו של המורים והמחנכים, המאכלסים כיתות צפופות במשך שנים ארוכות. הבעיה היא שעניין הפיקוח על הלימוד הביתי הוא מסובך עד בלתי אפשרי. לא ניתן לבחון את איכות ההדרכה של ההורים, את אופן ניצול הזמן שלהם ושל ילדיהם, או את רמת העומק של התכנים הנלמדים, תכנים שהופכים לגמישים, באופן טבעי. אולי יש מקום ליצור באופן ממוסד סידרה של מבחנים שנתיים, הבוחנים אספקטים שונים של יכולות אישיות אצל ילדים, כך שההוראה הביתית תוכל לשאוף לרף ציפיות מסויים, אליו תגיע בדרכים אלטרנטיביות לאלו המוצעות בבתי הספר. על המבחנים הללו להיות שקולים בחשיבותם למבחנים המסכמים שמציעה מערכת החינוך, כך שעמידה בהם תאפשר ''עליית כיתה'' ובסופו של דבר השגת 'תעודת בגרות' של ממש, וזאת מבלי לבלות ולו יום אחד בקומפלקסים הפלורסצנטיים שכולנו אוהבים כל כך לשנוא... יש לציין שאני מתייחס, כמובן, רק להיבטים האקדמיים והפסיכומטריים של שיטת הלימוד. צריך לזכור שלשהייה בבית ספר יש השפעה משמעותית על היכולות החברתיות של הפרט הלומד בו, ואין להקל בכך ראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל-כך, אבל כל-כך הרבה סיבות לא לבטל את חוק חינוך חובה, שאני אפילו לא הולכת לכתוב אותן כאן, אלא שולחת את כל האיילים שנולדו אחרי שנת 1880 ללכת לספרי ההיסטוריה ולקרוא קצת על איך נראתה החברה המערבית טרום חינוך החובה. אם כבר אנאלפביתיות, פה תמצאו אותה, במקומות בהם אין חוק חינוך חובה. לא בישראל של היום. ובנוגע לחינוך מהבית. חינוך מהבית במתכונתו המבוקרת והמפוקחת (כמו בארה"ב) הוא חלק מחוק חינוך חובה. עם זאת, חינוך מהבית הוא פתרון מאוד לא יעיל לבעייתו הראשונה של אבי ("אנאלפביתיות"), כיוון שאלו היכולים לחנך את ילדיהם בבית הם, אפעס, אלו שגם במערכת הנוכחית ילדיהם הם תלמידים מצטיינים, ורחוקים מ"אנאלפביתיות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך מהבית (home-schooling) מוכר גם במערכת החינוך הישראלית (החל מלפני כשנה, נדמה לי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה לפני, אלא שהדבר דורש אישורים מיוחדים, ואלו ניתנים במשורה, אם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מילה בתגובתך. אדגיש עוד את הנקודה האחרונה: לגבי כמעט כל ההורים, גם המשכילים שבהם, האפשרות לחינוך מן בית אינה רלבנטית, מאילוצים שונים. הבעייה הניצבת בפני חברה היא איפוא כיצד לנפק לרובו הגדול של ציבור התלמידים את החינוך הכי טוב שהחברה יכולה לתת באופן המוני וסדרתי. זאת בניגוד לכל מיני פתרונות אליטיסטיים*, שאינם רלבנטיים לגבי רובה של החברה. לסיום, חלק ממאמר של אריה כספי: הבכי על בורות הנוער יש אנשים שעבורם אחד בספטמבר הוא יום הזיכרון לנעוריהם. שטופים בגל נוסטלגיה הם מבכים את בורות הנוער בהשוואה ל"ימים הטובים ההם". יש מבוגרים שמצפים מכל תלמיד לזכור כמוהם את קרב נבי יושע. יש מי שמצפה שיצטטו בעל פה את "בעיר ההריגה", או שישלטו בנבכי תורת הקוואנטים, שלא לדבר על תפילת שמונה-עשרה. הנוער של היום שוהה בבית הספר יותר שנים מהוריו, ויודע הרבה יותר מאבותיו. אלא שהוא יודע דברים אחרים. רובד צר מאוד של אנשים זכו לחינוך מקיף, שהיה מצרך נדיר בימיה הראשונים של המדינה. רובה של האוכלוסייה הבוגרת לא יודע לצטט שורה אחת מאלתרמן, לא יודע כלום על תורת היחסות, חוץ מציטוט ריק ממשמעות של המשפט המפורסם, לא מסוגל לנתח סוגיה אחת בתלמוד ולא מבחין בין סיפור של עגנון לסיפור של ברנר. בכלכלה הם יודעים לכתוב "שוק חופשי" בלי שגיאת כתיב. החברה המודרנית מייצרת כמויות אדירות של ידע. מול השפע האדיר הזה, הידע של הצעירים רב יותר משל הדור שקדם להם. יותר אנשים לומדים שנים רבות יותר. הבכי על בורות הנוער נובע לא פעם מבורות הבכיינים המבוגרים עצמם. הם מתקשים להבין שעולם הידע של היום רחב הרבה יותר מהעולם הצר של נעוריהם. נדמה להם שהמעט שרכשו אז הוא תמצית הידע האפשרי. פורסם ב"הארץ" ב-8 בספטמבר 1995 * לא שאני פוסל פתרונות כאלו ממי שיכול. יתכן שגם אני אבחר באחד מהם, אם וכאשר חינוך ילדים יעמוד על הפרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם מר כספי. העניין הוא בדיוק זה שלמרות ההשקעה האדירה בחינוך, נוער היום לא יודע יותר מאשר הוא ידע לפני 10 או 20 שנה. היינו - ההשקעות הולכות וגדלות, והתמורה לא זזה. אנחנו בארץ המראה: רצים יותר ויותר מהר כדי להשאר במקום. אבל המצב גרוע יותר מזה: ילדים רבים כיום לא מקבלים את הבסיס. לא יודעים קרוא וכתוב ברמה סבירה, לא מסוגלים להבין טקסט. אין לי מושג איך הדברים היו לפני 30 ו-40 שנה, אבל כבר בזמן שלי, רוב מה שלמדתי לא למדתי בבי"ס. אם לא היה מתמזל מזלי לחיות בבית שבו עודדו אותי ללמוד לבד, ואם לא הייתי מצליח להקיף את עצמי באנשי ספר עם ידע נרחב במגוון תחומים, לא הייתי מגיע לרבע ממה שאני יודע היום. אלו מכן שחשבו בעקבות קריאת משפט זה - "אפשר לחשוב כמה הוא יודע היום...": אני מסכים אתכם. עכשיו תחשבו כמה נורא היה מצבי עם רק רבע מהידע הזה. אבל לפחות המחזור שלי יודע לקרוא ברובו המוחלט, יודע חשבון ברמה סבירה. אני רואה אחים קטנים של חברים שלי ומזדעזע – וזה לא בגלל שהם טפשים, אלא בגלל שלא הקנו להם את הכלים המתאימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שהאלפוני והבדידים היו טובים יותר מאשר אלפי עם שיטת הקריאה כמכלול והזנבגופים בחשבון. אם איני טועה, משרד החינוך מקבל קשיי קריאה עד סוף כיתה ב', מה שבסופו של דבר, פותח פערים גדולים יותר בהמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זנבגופים זה לא בא יחד עם הבדידים? בכל מקרה, אני נחלצתי בעור שיני מאימת הבדידים פשוט מפני שאני עיוור צבעים. אני לא הייתי יכול לעשות דברים כמו "סגול ועוד לבן שווה כחול" (או מה שזה לא יהיה), אז נאלצתי פשוט לספור כמה יחידות יש בכל בדיד... אני חושב שדיברנו על זה איפשהו באייל פעם. (לא, אתם לא באמת צריכים להביא לי את הלינק לדיון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא שהיה עולה בדעתי לתת לינק לדיון, אם לא היית כותב את השורה האחרונה). תגובה 113298 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני לא מעט שנים, מורה צעירה, בשנה השניה ששימשה כמורה, לימדה כתה א' בבית ספר קבוצי קטן, וזאת היתה לה הפעם הראשונה בה לימדה את מיומנות הקריאה. המורה אשר לימדה את הכתה המקבילה היתה מורה ותיקה, מנוסה בהוראה בכלל ובהוראת הקריאה בפרט, חברה מכובדת בצוות המורים ובקיבוץ. באופן טבעי (וגם פורמלי) אותה מורה ותיקה שימשה כחונכת, בעיקר בתחום הוראת הקריאה, ובפרט בשיטה הספציפית להוראת הקריאה, למורה הצעירה. לקראת חופשת הפסח, הבחינה אותה מורה צעירה, כי שתיים מתלמידותיה לא רכשו את מיומנות הקריאה. היא החליטה לנסות לעבוד עם אותן תלמידות בשיטת לימוד אחרת(2). המורה הותיקה הזהירה אותה שלא לעשות כך, שכן לא מחליפים סוסים באמצע העליה, ולא משנים שיטת לימוד במהלך שנת הלימודים. המורה הצעירה הקשיבה לדברי עמיתתה המנוסה, שקלה אותם, והגיעה למסקנה שלאותן שתי ילדות אין מה להפסיד. המצב בסוף שנת הלימודים היה כדלהלן: שתי הילדות השתלטו על הקריאה. המורה הותיקה מונתה למנהלת בית הספר. המורה הצעירה נאלצה לחפש מקום עבודה אחר. והמסקנות? 1. אין שיטת לימוד אחידה המתאימה לכולם. 2. אם איתרע מזלך, ושיטת לימוד הקריאה המשמשת בבית ספרך אינה מתאימה לך, עדיף שתלמד בכתה קטנה, בה למורה יש אפשרות לטפל בך פרטנית. 3. אם אתה מורה שמקום העבודה חשוב לך, עשה מה שימצא חן בעיני הקובעים, ולא מה שנראה לך נכון. ___ (1) אני יודע שאני ממחזר כותרות, אבל בגילי המתקדם, יש לי הרבה סיפורים מהחיים. 2) אותה מורה שהיתה אז מורה צעירה, והיום היא מורה ותיקה עם נסיון רב בהוראת הקריאה, טוענת שהשיטה בה למדה הכתה המדוברת היא הטובה ביותר להקנית הקריאה מכל השיטות אותן היא מכירה, ואילו השיטה החילופית בה השתמשה, היא שיטה משעממת, המדכאת את חדוות הלימוד אצל *רוב* הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמאל'ה אנרכיסט !!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית קוראת את יתר יצירותיו של ההוגה, היית מבינה ששום דבר אצלו לא נכתב בהומור. הייתי מלנקק, אבל ראשי כבד מרוב מחשבות בהגותו העמוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיתון "הארץ" מביא קצת יותר נתונים על התוצאות של המבחן. השורה התחתונה, אם היו מביאים בחשבון רק את האוכלוסיה היהודית, ישראל היתה מדורגת במקום ה12. אם היו מביאים בחשבון רק את האוכלוסיה הערבית, ישראל היתה מדורגת במקום ה30. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא הבנתי אם הערבים נבחנו בהבנת העברית או בהבנת הערבית. ב. האם הוראת הקריאה והכתיבה בערבית בבתי הספר היסודיים הינה בשיטת "השפה כמכלול"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, יכול להיות שלימוד הערבית בשיטת "המלה כמכלול" יהיה יותר מוצלח מאשר בעברית, אם כי בשני המקרים לא מדובר בכלי ה_יחיד_ שיש להשתמש בו. הערבית היא שפה, שכנראה התפתחה בעיקר בתקופה שבה נכתבה בכתב יד, שלא כמו העברית, שכנראה התפתחה בעיקר בתקופה שבה נכתבה על גבי לוחות אבן. (עד כאן השערות שלי. מכאן, אבחנות מן השטח) הערבית נכתבת תמיד במחובר, כשיש הפרדה בין כל זוג מלים, ואחרי שש מתוך כלל האותיות. בספר בסיסי בערבית ספרותית, יופיעו X צורות לכל אות: תחילית, אמצעית כשלפניה אות מתחברת, אמצעית כשלפניה אות בלתי-מתחברת, סופית כשלפניה אות מתחברת, סופית כשלפניה אות בלתי- מתחברת. אבל כאן לא נגמר הסיפור. ספר כזה גם יכיל את הצירוף "לאם-אליף," לו יש צורה מיוחדת, דומה ל"ע" עברית בדפוס. וספר ערבי מקורי יכיל צורות מיוחדות, למשל כאשר "מים" מופיעה לאחר "חא" ואחיותיה הדיאקריטיות, או "לאם," וגם הקו המחבר בין אותיות יכול להתארך לצורך הנוחיות הפסקתית, דבר הדומה להארכת אותיות בעברית, בספרי תנ"ך שנכתבו על ידי סופרי סת"ם. לסיכום, ייתכן כי התופעות האלה, קרי, השתנות הכתב בגלל צירופי-אותיות שונים, יגרמו לכך ש"המלה כמכלול" תהיה שיטה טובה ללימוד הערבית, כמובן כתוספת ללימוד הפונטי, שצריך להיות די סטנדרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוי, לפיכך, להשיג נתונים תלויי שפה. אמנם - אין שפות דומות לעברית, אך ערבית נלמדת במקומות רבים. היה יכול להיות מעניין לראות כיצד התלמידים הערבים בישראל מדורגים ביחס למדינות ערביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אז ההשוואה לא תהיה עם מדינות בעולם המערבי, ולכן לא תשיג את מטרתה (סביר להניח שמיקום ישראל יהיה גבוה, ובכך לא יהווה תמריץ להשקעה נוספת בהטמעת השפה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני בטוח. האם אתה חושב שבמדינות ערב אין השקעה מספקת בחינוך? גם לא בעשירות שבמדינות אלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרוקו מדורגת במקום ה34, מקום אחד מתחת לדרוג של ערביי ישראל לו היו נחשבים כמדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק מדינות ערביות משתמשים בכתב הערבי - גם איראן, אפגניסטאן, ועוד כמה מדינות איסלאמיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין איך העובדה הזאת קשורה לשיטת לימוד הקריאה והכתיבה בשיטת השפה (העברית) כמכלול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היינו עושים אלמלא פיגועי הטרור? עלינו להיות מאושרים, כי ככה יש לנו תירוץ טוב לבעיות בהבנת הנקרא, ולעוד כמה נושאים שבהם אנו מדורגים במקומות הנמוכים (כמו למשל איכות השלטון - ראה ידיעות אחרונות, היום, 10/6/03). מנהיגינו נמצאים בתסמונת פוסט טראומטית וגם קדם-טראומטית, ואולי בתוך הטראומה ממש, לכן אנו מדורדרים לתחתית כל דירוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הארץ" מדווח1 על בחינה ארצית במתמטיקה לכיתות ח' 1. בחינוך הממלכתי נכשלים כ- 53%, בממלכתי-דתי כ- 62%, ובמגזר הערבי כ- 75%. החינוך העצמאי (החרדי) לא השתתף בבחינה. לאור הנתונים שהפנה אליהם easy בתגובה 151006, על פערים גדולים בתוצאות המבחנים הבינלאומיים, מדאיג במיוחד מספרם המועט של המצטיינים: שימו לב לגרף השני, התכול: התפלגות הציונים נתונה ברווחים של 10 נקודות (כמה קיבלו בין 41 ל-50, בין 51 ל-60, וכו') - ודווקא את הציונים מ-81 עד 100 אורזים עבורנו בעמודה אחת, כאילו יש בכח התרגיל הזה להסוות את העובדה שפחות מ-7% מן התלמידים משיגים יותר מ-80 נקודות (9% בממלכתי). מה עושים (לפי דוברת משרד החינוך)? ראשית, מקימים ועדה ("מיוחדת"), שתפקידה לבדוק מדוע תלמידינו השובבים שמצליחים יפה כל-כך בבית-הספר היסודי, מגיעים להשגים מחפירים בחטיבת הביניים. הניחוש שלי: זה בגלל ששואלים אותם שאלות יותר קשות (מכאן ברור מה יש לעשות כדי לשפר את המצב). שנית, משרד החינוך מקיים חמש תוכניות לימודים נסיוניות במתמטיקה (ביסודי), במטרה למצוא שיטת הוראה "המתאימה לאקלים הישראלי". על מזגנים חשבו שם? 2 כ- 35000 תלמידים, כמדומני שזה פחות-או-יותר כל המחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה הזו עונה על שאלה שעלתה קודם: המבחנים בהבנת הנקרא לתלמידים הערבים היו "בשפת אמם" (ואולי "בשפת אימאם"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להסביר את הפער הגדול בין הממלכתי לממלכתי-דתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י עוזי, זה נובע כנראה מהעובדה שהחינוך הדתי ממוקם במקומות חמים יותר בארץ (או לפחות לא ממוזגים), ושואלים אותם שאלות יותר קשות מאשר את החילוניים... אבל זה כלום לעומת השאלות הרצחניות בחינוך הערבי-דרוזי, ומזל שלא הכניסו את העדה הצ'רקסית לסטטיסטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן אוכלוסיות חלשות שייצוגן בממלכתי-דתי גדול מאשר בממלכתי (ספרדים ואתיופים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לאוכלוסיות חלשות של מורים או תלמידים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרדים זה אוכלוסיות חלשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין תשובה פשוטה לשאלתך. יש שיטענו לנחיתות מולדת, ויש שיטענו שאפליה חברתית מובנית גורמת לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, כי כשמציינים שבחינוך הדתי יש ציונים גבוהים יותר בבגרויות, האוכלוסיות החלשות האלה לא משפיעות, ככל הנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, האוכלוסיות החלשות מאד לא ניגשות למבחני בגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי וואללה1 הפער הוא דווקא לצד השני. האם חיבור שתי התוצאות מביא למסקנה שהחינוך הדתי לאומי הוא יותר אליטיסטי, והחינוך הממלכתי יותר שוויוני? 2 יותר תלמידים מהחינוך החילוני עוברים רף מסויים, אבל הממוצע של התלמידים מהחינוך הדתי לאומי גבוהה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. איך הגעת מ"יותר תלמידים מהחינוך החילוני עוברים רף מסויים, אבל הממוצע של התלמידים מהחינוך הדתי לאומי גבוה יותר" למסקנה "שהחינוך הדתי לאומי הוא יותר אליטיסטי, והחינוך הממלכתי יותר שוויוני"? 2. תודה על הקישור. מצאתי שם את "הסקר המהיר" של Walla, שמערכת האייל יכולה ללמוד ממנו רבות על עריכת סקרים. "האם לאור הפירסומים על נסיבות חטיפתו של אלחנן טננבוים השתנתה דעתך ? לא, יש לעשות הכל כדי לשחררו כן, עכשיו אני משוכנע/ת שאסור לבצע את העסקה " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פיו... בהתחלה חשבתי שאתה מותח עלינו ביקורת...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הגעתי, שאלתי האם אפשר להגיע. אני חושב, ותקן אותי איפה אני טועה, שבהנחה שהיחס בין ההשקעה בתלמיד לציוניו הוא פחות או יותר יחס ישר כשכשרונו של התלמיד הוא המקדם, וכאשר חינוך אליטיסטי מוגדר כחינוך שמשקיע יותר משאבים במוכשרים ופחות בחסרי הכשרון, וחינוך שיוויוני מוגדר כחינוך שמשקיע יותר משאבים בחסרי הכישרון ופחות במוכשרים, ככל שהחינוך יהיה יותר אליטיסטי, הממוצע יגדל, וככל שהחינוך יהיה יותר שיוויוני, מספר העוברים את הרף יגדל. האם צריך להוסיף איזו שהיא הנחה על התפלגות הכשרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכולה לנסות להסביר - ההיקש הלוגי שלך הוא שגוי, כיוון שאתה לוקח את המשתנה התלוי וממציא לו משתנה בלתי-תלוי (''רמת האליטיזם''). בה במידה יכול היית להסיק, לדוגמא, שלבתיה''ס הדתיים יש ציוד יותר מתקדם, או מנהלים יותר מנוסים, או שההורה הדתי מתעניין יותר בחינוך ילדיו מאשר ההורה החילוני. כולם יכולים פוטנציאלית להיות נכונים, אך הם שגויים בה במידה, כיוון שמהנתונים בכתבה לא ניתן לבסס אף אחד מהם. כל מה שאנחנו באמת יודעים הוא שקיים פער בתוצאות, אבל עד שלא נחקור בצורה יסודית לא נדע באמת למה. הניחוש שלך הוא רק ניחוש, ולא נכון מבחינה הסקתית להגיע אליו בדרך בה הגעת אתה (לקרוא על הפער בתוצאות ולהתחיל לנחש פרמטרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לבתי הספר הדתיים היה ציוד יותר מתקדם, מנהלים יותר מנוסים או אם ההורה הדתי היה מתענין יותר בחינוך ילדיו, זה היה סותר את התוצאה הראשונה (''יותר תלמידים מהחינוך החילוני עוברים רף מסויים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, חשבתי שמדברים רק על המאמר השני - התגובה שלי היתה יותר הסבר תיאורטי בלוגיקה מאשר תגובה שמתייחסת לתוכן הכתבה. אל תגרום לי להתחיל בכלל על הסיבות לדיווחים ההפוכים בין שני המאמרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה תתחילי, זה בטח יהיה יותר מעניין מדברים אחרים שאפשר למצוא באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה יש לנו? מן הצד האחד, עיתון הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... ומן הצד האחר, וואלה חדשות http://news.walla.co.il/?w=//455681 המאמרים מתייחסים לשני מבחנים בינ"ל שונים במתמטיקה, ובכל מאמר התוצאות שונות - באחד עברו התלמידים החילוניים את הדתיים, ובשני - להיפך. מה יכול להסביר את ההבדלים? - ייתכן שאוכלוסיות תלמידים שונות נבחנו בשני המקרים. ז"א, תוצאותיו של כל מבחן בודקות רק מדגם של הסטודנטים, ולא את כולם. ייתכן שמבחן אחד נערך רק בקרב התלמידים המתקדמים יותר; ייתכן שמבחן אחד נערך כשבמקרה חלק גדול מהתלמידים היה חסר - וכו' וכו'. אם אכן המבחנים בדקו רק מדגמים מקרב אוכלוסיית הסטודנטים, הרי ש"אחוז העוברים" או "אחוז התלמידים שעברו ציון מסויים" הוא לאו דווקא המדד הנכון. אם מדובר רק במדגמים, ייתכן שאם נבדוק מובהקות, הקבוצות לא נבדלות באופן מובהק (כשמכניסים לחישוב את גודלה של כל קבוצה ואת סטיית התקן שלה). - ייתכן שכל מבחן בדק דברים אחרים, ואז אפשר לומר שהתלמיד הדתי יודע, למשל, גיאומטריה יותר טוב, והתלמיד הממלכתי יודע אלגברה יותר טוב. במקרה כזה, כותרות שני העיתונים הן טועות ומטעות. - וייתכן, כמו שקורה בכל-כך הרבה מקרים, שמתוך שלל אינפורמציה שנמסרה על כל מבחן, בחר הכתב לדווח רק את האינפורמציה המשרתת את האג'נדה שלו, שהיא סנסציוניות (וכאן אני מניחה את הקלפים). למשל, ייתכן שממוצע קבוצה א' גבוה מממוצע קבוצה ב', אך אם נביט על אחוז התלמידים מקרב קבוצה א' שקיבל ציון שבין 81 ל-100, הוא יהיה נמוך מאשר בקבוצה ב'. שימו לב איך מאמר אחד מדווח אחוזים בתוך כל רף ציונים, והשני מדווח ממוצעים. כבר קרה לי כ"כ הרבה פעמים בעבר שעיתונאים עיוותו לגמרי תוצאות מחקרים אקדמיים, לרוב פשוט מתוך חוסר הבנה, כשדיווחו אותם לציבור הרחב; קרה לי גם עם דברים שכתבתי בעצמי והוצאו לגמרי מהקשרם. אבל מכוני מחקר פונים לעיתונים כדי שיפיצו את תוצאות המחקרים, כדי להביא אותם לידיעת הציבור הרחב (שלרוב מממן את המחקרים באופן עקיף מכספי המיסים שלו), והרי זוהי מין צפרדע שיש לבלוע - עדיף פרסום שגוי ומטעה על-פני חוסר פרסום בכלל. הנה, התחלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהפונקציה שאתה מציע (ציון = השקעה * כשרון) רחוקה מלהיות מודל מוצלח. במסגרת סולם המדידה של בית-הספר, התלמידים הטובים ביותר אינם דורשים שום השקעה (הם ממילא בקצה הסקלה), והגרועים ביותר צריכים תשומת לב מעל ומעבר ליחס בין הציון שלהם (נאמר, 40) לממוצע (70?). חוץ מזה, אני די בטוח שההבדלים בתוצאות המבחן בין החינוך הממלכתי לממלכתי-דתי נובעים מאוכלוסיות מדגם שונות, ולא מגישה חינוכית שונה (למרות שגם זו מן הסתם משפיעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הדוגמאות שנתת לא מתישבות עם המודל של (ציון= השקעה * כשרון)? נניח שהתלמיד הטוב ביותר הוא תלמיד בעל כשרון 100 (אחוזים לש"ח), ולכן השקעה של רק ש"ח אחד או יותר תיתן ציון מאה. להבדיל, לתלמיד הגרוע ביותר יש כשרון 0.5, ולכן הוא צריך השקעה פי שמונים מזו שבתלמיד הקודם כדאי להגיע לציון 40. אבל, כמובן שיכול להיות, כמו שציינתם, שמדגם התלמידים שנבחר למבחנים, או החומר הנבחן, לא מייצג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תלמיד בעל "מקדם כשרון" 100 צריך השקעה של שקל אחד כדי לקבל 100, מה יקרה אם נשקיע בו (כמו בשאר הכיתה) שני שקלים? מן הסתם הוא עדיין יקבל אותו ציון, כך שההשקעה העודפת "התבזבזה" מנקודת המבט של המבחן הזה. בכיתות עם השקעה אחידה, התלמידים הגרועים מקבלים ציונים באזור 40-50 נקודות (משום מה המבחנים משכתבים את עצמם כך שזה יקרה), ולא חצי נקודה (ממאה). אילו מודל המכפלה היה נכון, היינו צריכים להסיק מכאן ש"מקדם הכשרון" שלהם הוא בערך מחצית מזה של התלמידים המצטיינים - ומכאן שאם היינו משקיעים בהם כפליים מאשר קודם, הם היו מגיעים ל- 100. גם זה לא קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, יש קטימה מלמעלה (100), ומלמטה (40~). וכמובן שבכיתה רגילה לא תמצא תלמיד בעל מוכשר פי מאתיים מחברו. וכמובן, שמדובר במודל, ולא בתיאור מדוייק של המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדעון סאמט1 מצטרף למקטרים, ויודע גם מי אשם במצב2. 2 תקציבי ההתנחלויות3. 3 (כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה טור איום ונורא. בכל פעם שאני קוראת פובליציסטים שלא מבינים בתחום כותבים על חינוך נעשה לי ממש רע. דמגוגיה, חצאי אמיתות ופשטנות, כתב טור שלם אבל לא אמר שום דבר. "הפרחיזציה של ערכי התרבות בארץ" קשורה לטלוויזיה, אבל לא באמת, כי במדינות אחרות הטלוויזיה טפשית בה במידה, אבל התלמידים יותר מוכשרים. אז יש או אין פרחיזציה? ומי אחראי לה, הטלוויזיה או לא? ומה בעצם הקשר בין זה לבין ביצועי התלמידים? בפסקה הבאה מוטלת האשמה על השינוי בשיטות ההוראה שהנחיל משרד החינוך, אבל מיד אח"כ כותב סאמט שהבעיה היא בעצם ירידה ברמת המורים. אז מי אשם, המורים או תכניות ההוראה? האם תכניות הוראה לא באות לכפר על מגבלות המורים? מה היה קורה לו המורים היו אותם מורים גרועים, ומשרד החינוך לא היה מתערב? כמה קל היה להאשים אז את משרד החינוך בהתעלמות מבעיות בהוראה. איכשהוא הוא הצליח גם לדחוף פנימה את חיסולו של "קול המוסיקה", והנה לנו דוגמא נהדרת לדור הישן המבכה את העולם שהשתנה, ואיך "הנוער של ימינו הוא לא מה שהיה פעם". זה גם מה שאמרו הוריו של סאמט על תרבות הנוער כשהוא היה בן-נוער, זה גם מה שאמרו הוריי עליי. לא היה אכפת לי מקצת התבכיינות לא מזיקה על הידרדרות התרבות, אלמלא היא היתה עטופה באיצטלה של חצאי-אמיתות על הגורמים לירידה בביצועי התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נוותר על הטור של סאמט (שאני מצטרף לדעתך לגבי הפשטנות שלו), מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? לפני כחודשיים נכחתי במושב של הארגון הישראלי למתמטיקה, בשיתוף עם משרד החינוך, שכותרתו היתה "מדוע ילדי ישראל לא יודעים לספור?". בשנה האחרונה, כחלק מנסיון של משרד החינוך לשפר את המצב, צירפו מתמטיקאי (פרופ' אודי דה-שליט מן האוניברסיטה העברית) לצוות היועצים של שרת החינוך. ממבט ראשון נראה אולי שתפקידו הוא יעוץ בנושאים מתמטיים, אבל בעצם אין שום דבר בחשבון לבית-הספר היסודי שמצריך דווקא מתמטיקאי, ונראה לי שהצורך הוא אחר לגמרי. המורים נתונים היום בתחרות, שהיא קשה בהרבה משהיתה למורים שלנו: על תשומת הלב של הילדים מתחרים טלוויזיה (צבעונית!) ומשחקי מחשב ואתרי אינטרנט (שחלקם בעלי מאפיינים שונים מן ה"אייל"). כמובן, לא זו הנקודה: אפילו בשנות החמשים (על-פי השמועה) העדיפו ילדים לשחק בחוץ מאשר לעשות שעורי בית; אבל בכל-זאת משהו השתנה: הלגיטימציה שנותנים לילדים לבחור. אסור, חלילה, "לשדר" לילד שהוא נכשל רק מפני שאין לו מושג איך כותבים בלי שגיאות תחביר או איך מכפילים מספרים גדולים מעשר. שוכחים, שגורלו של אדם מבוגר מופקד בידי ילד קטן. מכיוון שכך, בוחר משרד החינוך להצטרף לתחרות על ליבם של הילדים (שבה ניכר שהוא מפסיד, ומה הפלא): לדוגמא, אחד היעדים המרכזיים של "תוכנית 2000" הוא "מניעת הפחד ממתמטיקה". מצד שני, אין שום יעד שעוסק בהעלאת הידע של התלמידים. ועם קווים מנחים כאלה, הפתרון הפשוט ביותר הוא זה שבוחרים במשרד החינוך כבר שנים: להוריד את כמות החומר ורמתו, להוריד את רמת הבחינות ומספרן. והמורים, מה הם אמורים לעשות כאשר בכתה של 40 דוחס העקרון של "שילוב טעוני טיפוח בכתות רגילות" ארבעה או ששה פרחחים, ואסור להוציא ילד מפריע מהכתה כדי לא לטפח בו "רגשות שליליים"? השאלה המכרעת היא מה חשוב יותר: לאפשר לתלמידים הבינוניים ללמוד, או לחסוך מן התלמידים החלשים את תחושת הכשלון. בהקצאת המשאבים הנוכחית, אין הרבה אפשרויות אחרות. תפקידם של מומחים מבחוץ הוא להוות משקל נגד למשרד החינוך בדיוק בנקודה הזו: להלחם על חשיבותה של הקניית ידע (מושג שהטרנדים העכשווים בחינוך מסתייגים ממנו); להעלות את הרף, במקום להוריד אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בוודאי אחד הסימפטומים של הבעיה:http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2641879,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הם לא צריכים שיבואו מומחים וילמדו אותם איך לזייף, הם כבר יודעים איך להצביע בשביל מישהו אחר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שפספסתי את התגובה הזו לחלוטין כשהיא פורסמה. מזל שהעלית אותה שוב. הבעיה עם העלאת הרף היא שאנו מתמודדים כאן עם שני ערכים (או שני רצונות) סותרים - שוויון ומצויינות. כדי לשפר את ייצוגן של קבוצות לא-מיוצגות (על בסיס מוצא, SES, מגדר וכיו"ב) במיקומים רצויים חברתית, יש לשפר את הצלחתן בביה"ס. אם תעלה את הרף, אלו שיפלו מתחתיו יהיו בני אותן קבוצות שלהן אתה רוצה לעזור. מצד שני, אם לא תעלה את הרף, אולי יותר ילדים מעיירות פיתוח יוציאו תעודת בגרות, אבל הידע שמייצגת אותה תעודת בגרות ילך ויפחת. דוגמא טובה היא תכנית החינוך של בוש, No Child Left Behind, המתמקדת בהעלאת הרף ע"י הצגת סטנדרטי למידה מוגדרים לכל נושא בכל גיל ומבחנים סטנדרטיים (מה שנקרא בארץ "מבחן ארצי") שנתיים שכל סטודנט צריך לעבור כדי להיות מקודם לכתה הבאה. התכנית חוטפת ביקורת משמעותית מצד השמאל האמריקאי, כיוון שהיא לא מטפלת היטב בנושא השוויון (התכנית מציעה סיוע כספי לבתי"ס מתקשים, אך אין בכוחו לשנות את המצב), ואני מנחשת שביקורת דומה תועבר בארץ על כל תכנית חינוך שמתמקדת במצויינות בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאת מתארת את זה, עלינו להניח שיש קבוצות שהן מראש אבודות - אי אפשר לצפות מהן להגיע להישגים גבוהים, ולכן כל מה שאפשר לעשות כדי לקדם אותן זה ''לרדת לרמתן'' ולהעמיד פנים שהן בעצם בסדר. זו נראית לי גישה מתנשאת משהו. אפשר לקדם אוכלוסיות חלשות, ולא חייבים להוריד את הרף בשביל זה. צריך להשקיע בהן יותר, ולדאוג שהן תוכלנה לעמוד באותם סטנדרטים שקבוצות אחרות יכולות לעמוד בהם. אני לא פדגוג גדול, אבל אני מאמין שזה אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עונה גם לעוזי) וזה בדיוק גם מה שאליו כיוונתי אני. כמובן שהסטנדרטים צריכים להיות גבוהים, שכן אין טעם בתעודת בגרות שמחזיקים 100% מהסטודנטים אם אין לה משמעות. עם זאת, בניגוד למה שכתב עוזי קודם בנוגע למתמטיקה ובניגוד למה שמנסה בוש לעשות בארה"ב, אין לדעתי טעם בהעלאת הסטנדרטים אלא אם כן מוודאים קודם שהסטודנטים יצליחו להגיע אליהם (ולא רק הסטודנטים מרמת-אביב, אלא גם, ובעיקר, אלו מבאר-שבע). ז"א, הצבת סטנדרטים גבוהים לכשעצמה לא הולכת להפוך את הסטודנטים המתקשים שלנו לחכמים יותר, אלא פשוט הולכת להכשיל יותר סטודנטים שבעבר היו מקודמים במערכת. "להשקיע בהן יותר" הוא השלב הראשון, שרק אחריו יוכלו הסטודנטים שלנו להגיע לסטנדרטים החדשים שיוצבו. אבל רגע, אם משקיעים בהם יותר והם מצליחים יותר ומגיעים להישגים גבוהים יותר ממילא, למה בכלל צריך להעלות אח"כ את הסטנדרטים? האם ההישגים המשופרים לא יהיו תוצר לוואי טבעי של מערכת בה משקיעים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק הבעיה עם הסטודנטים בבאר שבע? __________ העלמה עפרונית, בקאמבק של תהיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמ' 18 http://www.adva.org/ivrit/ISRAEL_2001_231.pdf באר שבע, 42%. ת"א-יפו כולל ערביי יפו, 51%. הניחוש שלי הוא שאם ניקח את רמת-אביב לבדה, אחוז הזכאים יעבור את ה-70%. אבל זה רק ניחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, התכוונת לתלמידי בתי הספר. לי בראש הייתה האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרת החינוך לא מסכימה איתך: ובקצרה: "שרת החינוך הסבירה שהציבה מטרה למשרדה: כל התלמידים בישראל יקבלו תעודת בגרות." טוב שהיא לא מתנה את זה בשבועת אמונים למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה אינה להפוך את התלמידים לחכמים יותר (נניח, לצורך העניין, שהם כבר נולדו), אלא לגרום שהם ידעו יותר. ידע וטכניקה תלויים לא רק ביכולת הבסיסית, אלא גם (בעיקר) במידת ההשקעה האישית. הרף צריך להמצא בתחום הסביר (לא כולם צריכים להיות ''מנתחי מח ומדעני חלל'', כדבר הקלישאה), אבל בתוך התחום הזה, העלאת הרף תגרום לטובים להתאמץ יותר (ולחלשים מאד, להכשל). השאלה היא האם זה משפר את המצב או מרע אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אכפת לי ייצוגן של "קבוצות לא מיוצגות"? אלו ילדים, וצריך לעזור להם להתקדם. השאלה היא איך לעשות את זה. אפשרות אחת היא להעלות את הרף ולהבהיר מן הרגע הראשון שיש לנו ציפיות מהילדים האלה (ומכל האחרים) - מסתבר מן הכתבה בתגובה 181412 שהמצב בארץ גרוע בתחום הזה, גם בהשוואה למדינות אחרות. אפשרות שניה (ומועדפת, משום מה): "יהיה בסדר" כמושג מכונן; מתכננים את המדחום כך שיראה 36.6 (זה ה-98 שלכם), ולא חשוב את החום של מי מודדים. אחר-כך מתברר שהשוק אינו מסתפק בתעודת בגרות, וכדי להגיע לאותם "מיקומים רצויים חברתית" צריך תואר ראשון. והתהליך ממשיך להתגלגל. כדי לא להשאיר את הדיון באוויר, אני רוצה לתת דוגמא. אינני יודע אם מדובר ביוזמה פרטית או מקומית, או בחלק מתוכנית ארצית; בבית ספר אמריקאי שיצא לי להכיר בשנתיים האחרונות, בכתה ד', נערכים מבחנים בחשבון: צריך לפתור מאה תרגילי חיבור *חד-ספרתיים* בחמש דקות; במבחן הזה צריך לקבל 100 - ומי שלא הצליח, חוזר עליו; גם שש פעמים, אם יש צורך. מבחנים דומים נערכים גם לפעולות החשבון האחרות (זה לא קל לעבור את כולם בנסיון הראשון1), אבל בסופו של דבר, *כל הילדים* עוברים את המבחן - גם כאלה שבנסיון הראשון קיבלו ציונים ממש נמוכים. הרף לא הונמך, והילדים ידעו מראש שהוא לא יזוז לשום מקום. ועברו אותו. 1 (בהסטוריה של בית-הספר זה קרה פעם אחת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי קשור, אבל בכל זאת: לאוניברסיטאות בארץ יש תמריץ לצמצם עד כמה שאפשר את כמות הסטודנטים הנושרים. התקצוב לאוניברסיטאות ניתן לפי כמות הסטודנטים שסיימו את התואר באותה השנה, ולא לפי כמות הסטודנטים שלומדים באותה השנה במוסד. המשמעות היא שאם סטודנט למד שנתיים ואז נשר - האוניברסיטה הפסידה כסף. אם הוא למד שנתיים והחליט לעבור לחוג אחר - אותו כנ"ל. התוצאה היא שהאוניברסיטאות עושות כל מה שהן יכולות כדי לדאוג שכמה שיותר אנשים יעברו, כולל, על פי מקור בלתי מהימן אחד, לחץ על מרצים שלא להכשיל סטודנטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזאת שעשתה היסטוריה קראו גל, דרך משל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאת מתרגמת ישירות מאנגלית, וזה קצת צורם לעין, כי בעברית נקראים מי שלומדים בחטיבה ובתיכון ''תלמידים'' ולא ''סטודנטים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצלת בכנות. אני קוראת רק באנגלית ומלמדת באנגלית, כך שבאופן טבעי כשאני דנה בענייני חינוך אני חושבת באנגלית ומתרגמת לעברית למען הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב ששם איכות הטלויזיה ידועה לשימצה התלמידים מוכשרים יותר מאשר בארץ? והמוזיקה הפופולרית של היום אכן נוראית. לכן הורדה של תחנה מוסיקלית איכותית היא עוד התקפלות מצערת של התרבות בפני הרייטינג. (דורון רוזנבלום אמר פעם שאם נתן אלתרמן היה חי היום, אם בכלל היה מוזמן לתוכניות האירוח היו שואלים אותו שתי שאלות קצרות ועוברים לאורח הבא: קוקסינל, זונה או פנינה רוזנבלום.) אין כאן ענין של פער הדורות, אלא הבדל שבין הביטלס לבין בריטני ספירס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חולקת - הקישור האוטומטי בין חינוך, לימוד ותרבות אינו אוטומטי בעיני. אבל אני אתרכז בקישור האוטומטי בין לימוד (במובן של רכישת יכולות, כלים וידע) ותרבות. אפשר לצרוך תרבות שטחית ועדיין להגיע ליכולות מתמטיות, וראה כל אותם ילדי מחשב זבי חוטם, שברוב המקרים לימדו את עצמם לתכנת. מדובר בסוגים שונים של אינטליגנציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*לדעתך ולדעתי* יש הבדל עצום בין הביטלז לבריטני ספירס; אך האין זה אותו הבדל שיראו "ילדי בריטני ספירס" בין המוסיקה שהם אוהבים למוסיקה שילדיהם יאהבו בעוד חמש-עשרה שנה? גם ההורים שלי חשבו שלהקות הרעש השונות להן הקשבתי (ועודני) בגיל ההתבגרות הן איומות ונוראות, אבל זה לא השפיע על הבנת המתימטיקה שלי. אני לא חושבת שהתרבות הפופולרית משמעותית כאן, אבל אני כן משוכנעת שלתרבות הבית יש משמעות. אפילו משהו כמו כמות הספרים בבית, כמו מה עושים עם הילדים בערבים. ההערה שלי בנוגע לטלוויזיה נלקחה מהמאמר, בו סאמט מציין שהטלוויזיה האיטלקית גרועה בה במידה, אך התלמידים שם עולים בביצועיהם על ביצועי התלמידים הישראלים. אני מסכימה עם תיאוריית ה"פרחיזציה", רק לא עם הדרך בה סאמט מציג אותה ומוכיח אותה. ז"א, תיאוריית התרבות הביתית שלי יכולה להסביר מגמות כלל-ארציות רק אם מניחים שבמספר גדול במיוחד של בתים, התרבות השלטת השתנתה, והיא עתה תרבות שפחות מעודדת למידה: שינוי תרבותי-חברתי כולל שהשפיע על כמות גדולה של אנשים. ולא דרך הטלוויזיה, כמו שהציע סאמט, אלא דרך משהו אחר שקיים בחברה הישראלית והולך ומתחזק, ועליו כבר נכתב רבות - ביזוי האינטלקט והאינטלקטואל והערצת ההמוני; אבל גם זה לא נראה לי ייחודי לארץ, וכאן אני עצמי לא בטוחה בנוגע לאמיתות תיאוריית הפרחיזציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, וכשאני לא הבנתי את לוח הכפל אז אמא שלי ישבה איתי שעות, לדעתי אולי אפילו עשרות שעות, עד שהבנתי. כשהתקשתי בהסטוריה בתיכון אבא שלי חיפש לי רומנים הסטורים טובים על נושאי הלימוד (כדי שלפחות השתלשלות הארועים הבסיסית תהיה ברורה לי), ואחרי ששנינו קראנו אותם אז דיברנו עליהם. ןכשהיו לי בעיות במתמטיקה בתיכון שני ההורים שלי ישבו איתי, גילו שאני יודעת פיקס את החומר, ואז אבא שלי הלך לדבר עם המורה לברר מה קורה (הסתבר שהמורה שנא אותי אישית. השערוריה שאבא שלי הקים הגיעה עד המנהל).* ברור שהסביבה הביתית משפיעה יותר מכל על היכולות הלימודיות של הילדים. הבעיה היא נטיתם של הורים להטיל את עול חינוכם של הילדים על המורים והסביבה הבית-סיפרית בלבד. ברור שיש הורים שאין להם את היכולת לעזור לילדיהם כמו שיש להורים שלי, ויש מקרים שבהם מכורח הנסיבות (סביבה ביתית בעיתית, או אולי הורים חסרי השכלה, שלא יכולים למצוא אף דודה או ידיד שיכולים לעזור) בית הספר הוא המחנך היחידי, אבל לדעתי זהו המיעוט בישראל. -------------------------------------------------- * האמת היא שיכולתי לחיות בלי שכל טיול לכינרת יהפוך לשעור (עם בוחן בעל פה!) על מורשת קרב, אבל בחיים יש גם טוב וגם רע, כמו שאמר האיש שחותנתו נפטרה והוא נתבע לשלם דמי קבורה (סם וולר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם "הסביבה הביתית משפיעה יותר מכל על היכולות הלימודיות של הילדים", אבל ביה"ס הוא המחנך היחידי רק אצל מיעוט מהמשפחות, איך נסביר את המגמה החדשה של אי הבנת המתימטיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק במיעוט המשפחות אף אחד במשפחה לא יכול לעזור לילד המתקשה (לפחות ברמת ביה"ס היסודי!). זה לא מונע מרובן של המשפחות להיות כאלו שלאף אחד מההורים לא אכפת מספיק כדי להשקיע את הזמן וממש לעשות את זה... (דובי, שדווקא היה מרגיש הרבה יותר טוב אם אבא שלו *לא* היה מנסה להרביץ בו מתמטיקה בתיכון...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית הספר הוא המחנך היחידי *הזמין* רק אצל מיעוט מהמשפחות.אצל רוב המשפחות יש להורים את היכולת האינטלקטואלית והרגשית לשמש כמחנכים לילדיהם. זה שהם לא עושים שימוש ביכולת הזו - זה דבר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לחלוטין לא אותו ההבדל. בתור מי שזקן מידי מבשביל להכלל בדור "ילדי בריטני ספירס", אבל צעיר מידי מבשביל להחשד כמישהו שגדל על המוזיקה של הביטלס, אני מרשה לעצמי לא להסכים איתך לחלוטין (בנושא האוף-טופיקי בריטני/ביטלס. לגבי מה שאמרת על הפרחיזציה אני נוטה להסכים). ההבדל התהומי בין המוזיקה של הביטלס לבין הקשקושים של בריטני הוא איננו עניין של *לדעתך ולדעתי*. עד כמה שניתן להגיד זאת לגבי אמנות (ולדעתי אפשר), הטענה שהביטלס עולים באיכותם על בריטני היא קביעה די אובייקטיבית. בדיוק כמו שניתן בקלות להגיד שהאמנות של דאלי עולה באיכותה על עטיפות של בקבוקי קוקה קולה או שרובין וויליאמס הוא קומיקאי איכותי יותר מרמי ורד. הנבואה ניתנה ל... אבל הניחוש שלי הוא שעוד 20 שנה, אף אחד לא ידע מי זו בריטני ספירס. מדובר במוזיקה ("מוזיקה" במקרה של בריטני) שמתבגרים ממנה. בדיוק כמו נוער שגדל בשנות ה-80 והתמוגג מג'ייסון דונובן, קיילי מינו וג'ון בון ג'ובי, אבל היום לא מזדהה במילימטר עם המוזיקה שהם עשו אז, כך גם עם בריטני. עם הביטלס המצב שונה לחלוטין ולא צריך להיות אדם שהיה נער מתבגר בשנות ה-60 בשביל להכיר היום באיכויות של הלהקה. יש דוגמאות למוזיקה שהנוער אהב בשנות ה-60, אבל אף אחד לא מיחס לה היום חשיבות מעבר לנוסטלגיה. כל דור והבריטני ספירסיות שלו. אני גם מאוד לא מסכים עם אלה שמיחסים לבריטני את התואר "המוזיקה של היום". כמובן שהקשר של כל זה ליכולות במתמטיקה, נשגב מבינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו? גם אתה חזרת? ברוך השב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אבל חזרתי רק חלקית (אחרי נפילה מבישה ב*כל* מועדי הא', הדרך עוד ארוכה ומפותלת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, שלום לך :-) זו השוואה לא מוצלחת, בין הביטלס לבריטני. הביטלס כתבו את שיריהם בעצמם ושאפו להיחשב "יוצרים" - והם יצרו בכל מיני ז'אנרים, מרוק'נרול ועד מוזיקה הודית (גם אם חלק מיצירתם, בייחוד החלק המוקדם, יכול להיות מקוטלג כפופ). עכשיו צריך להחליט האם משווים על פני זמן (מוזיקה "נצחית" לעומת מוזיקה אופנתית ובת-חלוף) או משווים איכויות של יוצרים שונים באותו ז'אנר. וקשה עד בלתי אפשרי להשוות בין רוק לפופ. אם כבר משווים, צריך להסתכל על בריטני כתופעה של פופ ממוסחר - ואז להשוות אותה לזמרת שפועלת באותו ז'אנר. כלומר, שאנשי תעשיית המוזיקה כתבו לה שירים שמיועדים מראש להיות להיטים לרחבות הריקודים. היו בעבר כמה מכונות להיטים כאלה, למשל דונה סאמר, טינה צ'ארלס (I love to love) או אפילו דוריס דיי. ובתור שכזאת, בריטני 3 צפויה להיכנס למגירה של זמרת שיכולה לעורר נוסטלגיה רגשית בקרב מי שגדלו על שיריה, ולא יותר. זה לא אומר שישכחו אותה לגמרי - את דוריס דיי לא שכחו לגמרי, והשירים שלה די מגעילים. מי שבאמת יישכחו הם כל אותם זמרים והרכבים שפועלים במתכונת של בריטני, אבל לא הצליחו לכבוש את הצמרת לגמרי. וככה למשל זוכרים היום את הבק-סטריט בויז 2, אבל לא את שפע הלהקות המחקות שקמו בתקופתם. או שזוכרים את yazoo , אבל לא את blue zoo או את קלאסיקס נובו. זוכרים את מדונה אבל לא את סידני לאופר (או גלוריה אסטפן - יאק!). ובז'אנר אחר לגמרי - זוכרים את סימון וגרפונקל אבל לא את האוורלי בראדרז. הבי.ג'יז ואבבא נמצאים איפשהו באמצע מבחינה זו - הם אומנם כתבו את שיריהם בעצמם (ועשו עבודה נפלאה), ומבחינה זו תפקדו כ"יוצרים", אבל מצד שני רוב הזמן 1 לא התיימרו ליותר מאשר ייצורם של להיטים קליטים בשרשרת. 1 התקופה המוקדמת של הבי.ג'יז יוצאת דופן, שכן בה הם עשו פסיכדליה לא רעה בכלל. 2 ככה קראו להם? 3 בהנחה שהיא לא הולכת להפוך בקרוב לגיי אייקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, והכי חשוב - יש הבדל בין ''זוכרים'' לבין ''מעריכים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום שלום, אבל לא לדאוג, ממחר אני חוזר שוב להדממה, לעוד תקופה קצרה ;-) רק רציתי להגיד שאני מסכים עם כל מה שכתבת. הצלחת לנסח בצורה בהירה את מה שאני התכוונתי אליו, אבל זה קצת התפקשש לי בגלל אנלוגיות מעורפלות ומשפטים מסורבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מעורפלות? לא מעורפלות. לך תלמד למבחן :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחזרתי בזה הרגע מהופעה מקסימה של סיימון וגרפונקל עצמם, והיה כל כך כיף... ואת מי הם העלו, ממש בהפתעה, לשיר באמצע המופע? בדיוק - את אלילי ילדותם, האוורלי בראדרז, שביצעו יפה את "Wake Up Little Suzie" ושתי בלדות נוספות. פול סיימון, ולא אכפת לי להישמע מיושן, הוא אדם עם גישה חופשית לעורקי היצירתיות המוזיקלית. לשמוע אותו שוב, Live, עם ההרמוניות הנפלאות של ארט לצידו, היה תענוג צרוף. סתם רציתי לחלוק ומצאתי את הפתיל הקצת ישן הזה. אבל מתאים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תדרוך, תדרוך. רק כאן כרטיסים לשירותים שמאחורי היציע 1 מתחילים מ 50$. 1 טוב, נו, אני מגזימה. לא לשירותים של היציע, רק ליציע עצמו. זה עדיין הרבה מאוד כסף מבלי להחשיב בייביסיטר שגובה 15$ לשעה ומשהו קטן לפני או אחרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, לא התכוונתי לדרוך... איפה זה "רק כאן" - בחוף המזרחי? אנחנו באמת שילמנו לא מעט ($200 כולל כל המיסים) לזוג כרטיסים במקום לא רע, אבל נתקלנו כבר גם במחירים גבוהים אף יותר. מצד שני אפשר להשיג כאן בייבי-סיטריות בוגרות ומנוסות ב-$10. ואני, הספיק לי פעם אחת שויתרתי על ההופעה של דייר-סטרייטס בפארק בגלל בחינת מגן מטופשת - מאז אני נזהר לא להחמיץ הופעות כשברור לי שאח"כ אחבוט בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. החוף המזרחי. חוצמזה שהבייביסיטר הקבועה הולכת בעצמה להופעה (נו טוב, לה יש כסף לכרטיסים :) ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ העלמה עפרונית, לקחה 20 שקל לשעה, וחשבה שעשתה עסק מצויין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך הוא דורך על יבלות? לך!? אני, אם הייתי מוצא בייבי-סיטר במחיר סביר למשך שבוע, ויכול לקחת (עם זוגתי שתחיה) חופשה באורך מתאים, הייתי מוכן להוסיף גם את מחיר כרטיסי הטיסה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים. רוצה לשלוח לי המחאה בנקאית ואני אנסה להשיג תמונות או ראיון (עם בלעדיות לאייל כמובן?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. איפה היית כשהצמד הופיע ברמת גן? (כן, אני יודע. בכתה ג') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה תגובות היה עליך להשלים אחרי שחזרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע איך עושה שועל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הםםם.... גבינה....? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שועל עושה אוהוווווו(1) ובקשר לשאלה המקורית: כמו שאמר שמואל קלמן(2), שאר בשרי הרחוק(3), "אין דבר קל מלהפסיק לעשן. עשיתי זאת כבר עשרות פעמים". כך גם עם לקרוא (ולהגיב) באייל. אלא ששכטה אחת אחרי התנזרות של כשלושה חדשים, מביאה לך את הקריז בכל חריפותה, וגורמת לדחף בלתי נשלט להשלמת הפערים. __ (1) האמת שלא, זהו קולו של התן, אבל מי אני שאתחיל לשנות את כל השפנים בבדיחות לארנבים. (2) שבמבטא אמריקאי מכונה "סמואל קלמנס" (3) על מידת קרבתנו ניתן ללמוד מביקורו בארץ(4), אותה הוא ניצל, בין היתר, כפי שהעיד בעצמו(5) לפקוד את מקום משכבו של קרובינו המשותף (4) מסיבות טכניות נבצר מאיתנו להפגש כאשר הוא ביקר בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק לא ממש פעל, אז תצטרך להסביר לי בדרך למפגש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי היה זה שאמר: "הכרתיה מזמן, עוד לפני שהיתה בתולה"? (בריטני כבר לא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד, מתוך "מעריב" של היום: 1. דנקנר על התרבות שהשתנתה מעניין ההסבר שמספק דנקנר - "החברה הישראלית החילונית עומדת חסרת אונים מול השאלה כיצד להתחבר למסורת הזאת, שהיא דתית במקורה, בתכניה וברוחה, בעוד רוב מניינה של החברה הישראלית...הוך ומתרחק, ומואס וסולד יותר ויותר מכל דבר שריח יהודי נודף ממנו." אני מתלבטת בין הסכמה מוחלטת עם התובנה של דנקנר, לבין דחיית ההסבר, מכמה סיבות. הראשונה - אחוז נכבד מהתיכוניסטים המאותגרים-מתימטית שלנו הם אנשים מאמינים. האם מכאן נובע שהשוני הוא בקשר של היהודי המאמין לדת - דהיינו, האם היהודי המאמין היום מתרחק מ"כל דבר שריח יהודי נודף ממנו" למרות אמונתו היהודית? האם החילוניות היום רחוקה יותר מהיהדות מאשר החילוניות של ימי עבר? הסיבה השניה היא שאני לא משוכנעת שחילוני דורות עברו בארץ היו קרובים ליהדות יותר מהדור הנוכחי. האם לא חל עם הזמן דווקא תהליך הפוך, של התקרבות לדת? מעבר לשני אלה, אפשר לקבל את ההסבר, ואז השאלה היא מדוע לא גיבשנו בארץ "תרבות חילונית" או "תרבות אזרחית", שתציע לחברים בה את העושר הרוחני שבעבר הציעה היהדות, אך במתכונתו האינטלקטואלית והמנותקת מהדת? 2. ודן מרגלית מזכיר גם את תגובה 155242 ואת הדיון אליו היא שייכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להשתייך לדור ההוא - אני חושב שחילוני הדור הקודם לי היו יותר קרובים ליהדות, לא במובן של היום, של להיות יותר דתיים, אלא במובן שהם הכירו את היהדות יותר מאשר אני ובני דורי החילוניים מכירים אותה. הם מכירים את התנ''ך ואת המקורות יותר ממני, הם יכלו להבין רפרנסים דתיים בספרות שאני אחמיץ לחלוטין. ההתקרבות לדת בקרב הדור שלי היא התקרבות ריקה מתוכן, התקרבות ניו-אייג'ית כזאת, של ''להאמין'' ו''לזרום'' ו''קארמה''. הפלאגים והפלטינות של האמונה הדתית, לא הרוח והתרבות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הדור הקודם הכריחו ללמוד בע''פ פרקים בתנ''ך, שירה, וכן הלאה. הדור הקודם עמד כשהמורה נכנס לכיתה. לדור הקודם סיפקו ארוחת צהריים בביה''ס, אם לא היה להורים. דברים רבים מפרידים ביננו לבין הדור הקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. טוב ויפה, אך האם מי מהדברים שמנית קשור להישגים הירודים במתמטיקה? 2. נכנעתי. מה זה חשמלמלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מתמטיקה? אני בכלל דיברתי על ההקשרים התרבותיים והמקראיים שאותם old-timers מצליחים לגלות במקום שצעירים מבריקים כמונו רואים שורת אותיות. אשר למתמטיקה, אני מאשים את המחשבון. ואת הבדידים. בהחלט את הבדידים. 2. שם עברי לאלקטרונים, אני חושב. או שזו בדיחה טכניונית. בכל מקרה, אני לכאורה מתכונן לבחינה בתורה אלקטרומגנטית, קורס שמלא ביצורים הבזויים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הדור שלי עמד כשהמורה נכנס לכיתה. ואני לא מהדור של דנקנר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו הדור ש ל י עמד כשמורה נכנס לכיתה- אבל לא כל מורה, רק חלקם. ואני לא מהדור שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מהדור של דנקנר וגם אצלי כשהמורה נכנס לכיתה אף אחד לא ישב, למגינת לבם של המורים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, לגבי דבריו של דנקנר - די מופרך. לפני עשרים ושלושים שנה נצפו מקרים לא פחות חמורים של פרחחות בבית ספר. רק שאז התלמידים היו חוטפים סטירה 1, או נשלחים מיד לחדר המנהל, מה שהיה עונש עורר חלחלה. 1 אצלנו חטפו מהמנהל עצמו. אבל עזבו, כל מי שהיה בלבו על זה, כבר הוציא את הכל בפורומים של אתר חבר'ה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 כולל אלה שהסטירה הגיעה להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אתה מתכוון ל-כולל המנהל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שאני לא מופטע למדתי בלוינסקי והמון פעמים דיברתי עם סטודנטיות להוראה מתוך הרצון להכיר ולימצוא עניין משוטף אני מיצטער על ההכללה אבל רוב הבנות שפגשתי במסלול לגיל הרך יסודי וחו היו לרוב ולא כולן אבל רובן בנות שיטחיות שכששאלתי אותן מה הם קוראות הן אמרו לי רם אורן ודניאל סטיל. והרגע המוסיקאלי שלהם ממש היה בקנטים ושלא נדבר על הידע הכללי אני שוב מציין שלו קולם אבל כך גם המצב בסמינר הקיבוצים ובשאר המכללות נאמר לי על ידי חברים למיקצועה. במקום לעודד אנשים אנטלגינטים ללכת לתכום ההוראה על ידי מתן מסכורות גבהות אז האנשים האינטליגנטים שהוראה היא לא אחד הידיאלים שלהם אומרים למה לי להרביח מסכורת כל כך נמוכה. האמת שאני זוכר שאמרתי לידידהתי ללימודים שזה ממש מפחיד לחשוב שאלה האנשים שילמדו את הילדים שלי. לפני כמה שנים היתה כתבה מזעזעת בנושא בארוץ השני. מיצטער אם דברי נשמעו מכלילים אבל אני חושב שדור המורים הגדולים כמו דור השחקנים הגדולים הולך ופוחת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנכ"ל משרד החינוך: "שכר דיפרנציאלי יהיה הקטליזטור שידחוף את המורה להצטיין בעבודתו". שכר על פי כישורים הוא תוצאה אפשרית של רפורמה מוצעת במשרד החינוך, לפי ידיעה במהדורה המודפסת של "הארץ": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אני חושש ששכר דיפרנציאלי לא יועיל. על מנת ששכר דיפרנציאלי יועיל, צריך שיהיה למי שקובע את הדיפרנציאציה אינטרס לתגמל את הטובים, ולא את המקורבים. לשם כך יש צורך במהפכה גדולה הרבה יותר, הכוללת פתיחת (ולמעשה ביטול) אזורי רישום, בסיס תיקצוב שונה לבתי הספר, ובסופו של דבר אולי נגיע להגדלת העוגה, אבל פרוסתם של החלשים (בעיקר כלכלית, או סוציו-אקונומית, לא אינטלקטואלית) תקטן (ודאי שיחסית, אבל גם אבסולוטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שידידה שלי הזכירה את זה בחצי מילה ולא הספקתי לשוחח איתה על כך - מה הקטע עם פתיחת אזורי רישום? לטענתה, זה יפעל באופן קשה נגד אוכלוסיות חלשות שתבודדנה בבתי ספר עניים (ומכאן - חלשים), בעוד האוכלוסיות החזקות יוכלו להמשיך לתחזק בתי ספר נוחים ומאובזרים על כתפי ההורים העשירים. למה אתה חושב שפתיחת אזורי הרישום הוא מהלך טוב, ומדוע לדעתך ידידתי שוגה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגואיסטית, כאב לילדים במערכת החינוך, אני מעדיף את פתיחת אזורי הרישום, אבל לא זאת הנקודה. לדעתי ידידתך אינה שוגה (כתבתי: פרוסתם של החלשים תקטן), אלא ששכר דיפרנציאלי למורים ללא פתיחת אזורי רישום, קרי פתיחת בתי הספר לתחרות על ליבם (וכיסם) של הלקוחות (= תלמידים והורים), יגרום לכך שלקובעי הדיפרנציאציה (= מנהלי בתי הספר) לא יהיה אינטרס לתגמל דווקא את המורים ההופכים את הלקוחות למרוצים, שכן נתון זה של מדד שביעות הרצון ישאר בלתי רלוונטי, אלא את המורים ההופכים את המתגמלים למרוצים, כלומר מלחכי פינכה ושאר מקורבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא רק כיתות ד'. גם תלמידי כיתות ט' ו-י' חלשים בהבנת הנקרא, בידע מתמטי ובידע מדעי. הארץ: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששוב מספרים לכם המון על הממוצעים, ולא נותנים שום מידע על סטיות התקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כן אומרים שהפער גדול... בנוסף, כדאי לשים לב שזו כנראה פעם אחרונה שתוצאות כאלה מתפרסמות, ע''י גוף אובייקטיבי, כחלק מהקיצוץ בתקציב משרד החינוך קוצץ כל התקציב לביצוע מחקרים כאלה, כולל מחקרי השוואה בין לאומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שפורסם לפני כמה חודשים על פיטורי מורים מפאת קיצוצים בתקציב, עמנואל רוזן החליט לגלות לצופי תכניתו "זה הזמן" את האמת: למשרד החינוך בכלל לא חסר כסף, הוא פשוט מוציא אותו על דברים שנראים לרוזן מיותרים: 8 מיליון שקלים על חברות באונסק"ו, ו-11 מיליון שקלים על מחקרים וסטטיסטיקה (כך, לבן על גבי שקופית). עכשיו רוזן בטח מרוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי בבוקר את אריק כרמון מה[משהו משהו] לדמוקרטיה1מציין שבישראל ההשקעה בחינוך היא מהגדולות בעולם המערבי. אמנם עדות שמיעה, אבל נדמה לי שאין לו איזה אינטרס מוגדר לשקר. מצד שני, הפיתרון שלו לרמה הירודה של ההשכלה\\\\חינוך בארצנו זה לדאוג יותר למעורבות הקהילה בבית הספר היסודי ולהגביל את ההתערבות הישירה של משרד החינוך בביצוע.לא ממש הבנתי איך זה יעזור אבל מכיוון שהרדיו במכונית שלי הוא חד כיווני הוא לא הגיב לבקשות שלי להסבר יותר מפורט. 1 לא זוכר בדיוק, הייתי באמצע החלפת נתיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכון הישראלי לדמוקרטיה ( http://www.idi.org.il/ ). הסבר יותר מפורט לגבי הרפורמה המוצעת, בכתבה מהמהדורה המודפסת של "הארץ": לגבי ההשקעה בחינוך, אאז"נ, זה נכון במונחי אחוז מהתוצר, או במונחי הוצאה לנפש, אבל במונחי הוצאה לתלמיד – לא ממש, כיוון שהתפלגות הגילים בישראל היא לא-מערבית (ואם יורשה לי, נדמה לי שבתגובתו עוזי ו. כיוון לעובדה שלישראל יש בחצר האחורית מדינת עולם-שלישי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עצוב. נראה כאילו ישראל מנסה לאמץ באופן חלקי את המודל האמריקאי, אם כי ללא שום סיבה טובה - המודל המבוזר האמריקאי נובע מכך שבמערכת 50 מדינות וכמעט 20,000 אזורי רישום. במערכת קטנטנה כמו זו הישראלית, ביזור - לדעתי - יגרום רק לשחיתות ברמה המקומית, שראינו כבר בכל תחום, ועכשיו אפשר יהיה לראות גם בחינוך. אם הרשות המקומית אחראית לתקצוב בתי"ס, הלחצים שיופעלו עליה ע"י דורשי טובתם של מוסדות חינוך שונים יהיו משמעותיים, והיא תמצא את עצמה הולכת ע"פי שיקולים פוליטיים. שכר דיפרנציאלי למורים הוא מסוכן בה-במידה, ולדעתי יגרום להמרצת מורים לאזורים המבוססים בהם יותר קל להוכיח שיפור בהישגי התלמידים. ביקוש גבוה למשרות באזורים כאלה (שכבר קיים היום, ועכשיו רק יחמיר) יביא לסינון מוגבר, שיגרום לכך שהמורים המוכשרים-ביותר הם אלה שיזכו במשרות באזורים בהם הם הכי פחות נחוצים - אך שבהם הפוטנציאל הפיננסי גבוה יותר. את הרפורמה בהכשרת מורים לא הבנתי. מה הרעיון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הרף המזכה כאן בברכת "ברוך שובך" הולך ויורד; בקרוב נזכה לזה אחרי שנחזור מארוחת הצהרים. הספקתם המון, אגב). ההחלטה של משרד החינוך לשבור את המדחום היא ללא ספק הדרך היעילה והזולה לבלום את מגמת הדיווחים השליליים על הישגיה של מערכת החינוך. חבל שהחלטה כזאת יכולה להתקבל שם (ולא במשרד מבקר המדינה, למשל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |