בתשובה להאייל האלמוני, 26/10/03 9:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהפונקציה שאתה מציע (ציון = השקעה * כשרון) רחוקה מלהיות מודל מוצלח. במסגרת סולם המדידה של בית-הספר, התלמידים הטובים ביותר אינם דורשים שום השקעה (הם ממילא בקצה הסקלה), והגרועים ביותר צריכים תשומת לב מעל ומעבר ליחס בין הציון שלהם (נאמר, 40) לממוצע (70?). חוץ מזה, אני די בטוח שההבדלים בתוצאות המבחן בין החינוך הממלכתי לממלכתי-דתי נובעים מאוכלוסיות מדגם שונות, ולא מגישה חינוכית שונה (למרות שגם זו מן הסתם משפיעה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה הדוגמאות שנתת לא מתישבות עם המודל של (ציון= השקעה * כשרון)? נניח שהתלמיד הטוב ביותר הוא תלמיד בעל כשרון 100 (אחוזים לש"ח), ולכן השקעה של רק ש"ח אחד או יותר תיתן ציון מאה. להבדיל, לתלמיד הגרוע ביותר יש כשרון 0.5, ולכן הוא צריך השקעה פי שמונים מזו שבתלמיד הקודם כדאי להגיע לציון 40. אבל, כמובן שיכול להיות, כמו שציינתם, שמדגם התלמידים שנבחר למבחנים, או החומר הנבחן, לא מייצג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תלמיד בעל "מקדם כשרון" 100 צריך השקעה של שקל אחד כדי לקבל 100, מה יקרה אם נשקיע בו (כמו בשאר הכיתה) שני שקלים? מן הסתם הוא עדיין יקבל אותו ציון, כך שההשקעה העודפת "התבזבזה" מנקודת המבט של המבחן הזה. בכיתות עם השקעה אחידה, התלמידים הגרועים מקבלים ציונים באזור 40-50 נקודות (משום מה המבחנים משכתבים את עצמם כך שזה יקרה), ולא חצי נקודה (ממאה). אילו מודל המכפלה היה נכון, היינו צריכים להסיק מכאן ש"מקדם הכשרון" שלהם הוא בערך מחצית מזה של התלמידים המצטיינים - ומכאן שאם היינו משקיעים בהם כפליים מאשר קודם, הם היו מגיעים ל- 100. גם זה לא קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, יש קטימה מלמעלה (100), ומלמטה (40~). וכמובן שבכיתה רגילה לא תמצא תלמיד בעל מוכשר פי מאתיים מחברו. וכמובן, שמדובר במודל, ולא בתיאור מדוייק של המציאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |