 |
האם אתה חושש למקום עבודתך? | 793 |  |
|||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אנחנו נהיה כאן אחרי כולם, כדי לדווח על כך שאחוז המובטלים מתקרב למאה אחוז... | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעריב וידיעות ערכו בשנה האחרונה, בשקט בשקט, גל פיטורים משמעותי של אנשי דסק ושל עובדי מנהלה. גם כמה כתבים שוחררו. היחידים שעוד לא ערכו גל פיטורים כזה הם "הארץ" ומקומוני רשת שוקן. אני מניח שה- FT עובד לפי מצב השוק בבריטניה, שגם הוא לא משהו, אבל אם מן הסתם תרצה להיות עיתונאי אמיתי, תצטרך בסופו של דבר לעבוד באחד העיתונים הישראלים הגדולים - ושם, כאמור, הרבה יותר קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רומז שאני לא עיתונאי אמיתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה מדובר ברמז. עיתונאי הוא, להגדרתי, מי שעוסק בתפקיד עריכה או כתיבה (או מועסק ככתב) בכלי תקשורת כלשהו. כפי שהבנתי מתיאוריך, אתה מועסק כרגע בתפקיד פקידותי במערכת הפיננשייל טיימס בירושלים, ואינך ממלא פונקציה של עורך או כתב (או אפילו מפיק, שגם הוא אינו ממש עיתונאי). להבדיל, אני עובד כמפיק זוטר באחד מהעיתונים הישראלים, ואיני מעז לקרוא לעצמי עיתונאי - היומרה אינה במקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת בדיון אחר באייל שאתה עובד במקום שמאפשר לך ללמוד על הנושא (הפלשתינאי) במסגרת מילוי תפקידך. מה אפשר ללמוד על הנושא הנ"ל כ"מפיק זוטר באחד מהעיתונים" שמקנה לך יתרון על... כמעט כל אדם אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלימוד על הנושא מתאפשר מעצם העבודה במערכת של עיתון, אך בכל מקרה עיקר המשקל לא היה על תחום עיסוקי, אלא על העובדה שאני מתעניין בתחום ומשתדל לקרוא עליו כמה שיותר. וכפי שהבהרתי באותו דיון, המשקל לטיעוני לא אמור לנבוע מהרקע האישי שלי אלא מהנימוקים עצמם. אם את מוצאת שהם שגויים, את יכולה לתקן אותי - מה שלא עשית עד כה, משום מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני לא עונה אם אני רואה שאחרים ענו כבר בנושא. אם יש נקודה שנשארה לגמרי ללא מענה, אנא הפנה אותי לשם :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו... סליחה על ההתעקשות אבל מה למשל למדת כמפיק זוטר בעיתונך, ששינה נקודת מבט שאולי היתה לך כבר קודם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שחרורי מהצבא (כלומר, לפני כשנה) יצא לי לעבוד בשתי מערכות עיתונים. הדבר הועיל לי בעיקר בכל מה שקשור להיכרות עמוקה יותר עם האירועים האקטואליים: אני חושב שאני יותר מתמצא בפרטי ועדת אור, לדוגמא, מרוב האנשים. לפני כחודש יצא לי לערוך תחקיר לקראת רשימה מפורטת שפורסמה על כל ההתנקשויות שביצעה ישראל - כך שגם את הנושא הזה אני מכיר יותר טוב. מעבר לכך, מדי פעם אנחנו עורכים תחקירים (שהם לרוב מילה יפה לחיפושי ארכיון מייגעים) על נושאים אחרים ופחות עכשוויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מתארת לעצמי שבנושאי פנים יש לך אפשרות טובה יותר להגיע למידע שהוא מעבר למה שמפורסם ברבים. מה לגבי הנושא הפלשתינאי? [עכשיו אני כבר לא במצב רוח קנטרני כמו קודם (סליחה..) אלא שואלת מתוך עניין אמיתי. יהיה מעניין אם תוכל להרחיב בנושא]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מעוניין להתחיל לדבר על עבודתי כאן באתר, מאחר ובאופן כללי המדיניות שלי היא לדבר כמה שפחות על עצמי ועל נושאים הקשורים בי. אם הדבר באמת מעניין אותך, את מוזמנת לכתוב לי אי-מייל ואז אספר לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אתה לא מעודכן. אני גם עובד כפרילנסר עבור מגזין כלכלי באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סחטיין. אם יותר לי להתעניין, מה אתה כותב ועבור איזה מגזין? משהו פושטי כמו ה"אקונומיסט"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למגזין קוראים Israel High-Tech Investor. הוא סובל מדימוי של מגזין פרסומי (כאילו כל הטקסטים שלו נכתבים ע"י יחצ"נים), בגלל עיצוב לקוי משהו, אבל זה אמור להשתנות בקרוב. המגזין מיועד למשקיעים, ועיקר הכתבות בו הן על חברות היי-טק, ביוטכנולוגיה וכיו"ב. בגליון האחרון פורסמה כתבה שלי על המחקר בישראל בתאי גזע עובריים. לא האקונומיסט, אבל התחלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. יש להם אתר, אבל הם כותבים שם רק את הכותרות ואת פסקת הפתיחה. אחרי הכל - אין להם שום אינטרס לפרסם את הטקסט המלא באינטרנט... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ול"מעריב" ו"הארץ" (שלא לומר NYT) יש אינטרס לפרסם את כל התכנים שלהם בחינם באינטרנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי תנחש גם למה הם עושים את זה בכל זאת, ומה ההבדל (אם יש כזה) בין האינטרס שלהם לבין זה של העיתון של דובי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהתשובות הנכונות הן ברוח ההסברים בפתיל Mitoon and stuff. מישהו סיפר למישהו שחבר של שכנה שלו אמר שבאינטרנט אפשר לעשות ימבה כסף מלתת דברים חינם. (אגב, המהלך של Ynet1, אם יתבצע כמתוכנן, נראה לי כמו דרך סבירה להרוויח ממהדורה מקוונת של עיתון היוצא בדפוס). למעסיק של דובי יש, לפי ניחושי, מעט מאד מנויים שמשלמים דמי-מנוי גבוהים, יחסית, וזה עיקר ההכנסות שלו - לא מכירת מודעות. פרט לכך, אין לו כיסים עמוקים, יצר-הרפתקנות, בעלויות-צולבות בחברות אינטרנט ושכנות שמישהו סיפר לחבר שלהן. 1 הגבלת הגישה לאתר (מלבד הדף הראשי) למנויים בלבד, כאשר דמי-המנוי נגבים באמצעות ספקי האינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל כהן כבר הקדים אותי כשכתב את מה שהוא גם דעתי: אם הם עושים את זה, סימן שיש להם אינטרס מאד ברור ומוחשי. ההסבר שלך היה תופס אולי לפני שנה-שנתיים, אבל מאד לא סביר שסכומי כסף עצומים יישפכו גם בעת הקשה הזאת על משהו שעושים כי החבר של השכנה אמר שזה כדאי. לגבי כדאיות הצעד המתוכנן של ynet, לעומת זאת, אנחנו מסכימים לגמרי. בקשר למעסיק של דובי, אני מציע לו לעשות מה שעשה בזמנו מגזין Wired, כלומר להעלות את התכנים בחינם לאינטרנט אבל רק מספר שבועות לאחר פרסומם בדפוס ורק את הכתבות המרכזיות. נראה לי שצעד כזה מייצר מודעות גבוהה לקיומו של העיתון ולאיכותו, בלי לפגוע משמעותית בהכנסות של מגזין שאולי לבעליו אין כיסים עמוקים אבל למנוייו בכוח ובפועל דווקא יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת המגזין הזה מעניין פחות מספר הקוראים, ויותר סוג הקוראים - כרגע מדובר בעיקר בבנקאים ומשקיעים, שאפשר לפלח אליהם פרסומות בצורה מיטבית. (למעשה, יש בעיתון הזה כמה דברים ממש לא אתיים, שגיליתי רק בימים האחרונים, כמו בעלי חברות שרוכשות שטח פרסום, שמקבלים כבונוס טור מערכתי לכתוב בו דעות שלהם, בלי לציין את הקשר הכספי שלהם לעניין. זה אמור להעלם בתכנון מחדש של המגזין, שיקרה בעתיד הקרוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, דומני שקראתי פעם שאתה אינך נמנה עם הבעלים של האייל הקורא. אז מי הבעלים? טל כהן? שי כהן? אחרים? למיטב ידיעתי רוב העבודה באייל נעשית בהתנדבות, ובכל זאת אני מניח שישנן הוצאות למיניהן. הן ממומנות במלואן מהפרסומות? או שכיסו הפרטי של מישהו משלם את ההפרש? בקצרה, מה הבסיס הכלכלי של האייל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור חברה פרטית בעליל, הבסיס הכלכלי שלנו אינו חשוף לציבור. על כן, אני אשאיר את חשיפת הפרטים לשיקול דעתם של הבעלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית מוכן לקבל תשובה דומה ממשה ורדי ואמנון דנקנר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי מעריב הוא חלק מחברה הנסחרת בבורסה, ולכן היא ציבורית וכל הקשרים שלה נחשפים ברבים. ידיעות דווקא לא, אבל הקשרים ידועים ברבים. עבור האייל, מספיק לציין שעלי לא מופעלים שום לחצים תאגידיים או כלכליים (לא כאלו שאני מודע להם), ואני הסמכות האחרונה בכל מה שנוגע להחלטות מערכת באייל. אני, כאמור, לא מקבל משכורת מאף אחד, אז אני גם לא מחוייב לאף אחד באייל. אם יתעורר חשד כלשהו, אני אהיה בין הראשונים לחשוף את מקור הבעיה. האייל חשוב לי מדי, ולפחות חלק מהבעלים - הרבה פחות (על האחרים אני סומך בעיניים עצומות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שהאייל (או כל כלי תקשורת אחר) הוא חברה פרטית ולכן איננו חייב בדיווח, הוא מתחמק בלשון המעטה. אני מקווה שהסטנדרטים שאתה דורש מעיתון, הם גבוהים יותר מהסטנדרטים שאתה דורש מ''עלית''. אינני חושב שיש צורך להציג דוגמאות, ואולי רק אזכיר את אופני הדיווח השונים של פרשת נמרודי. אינני חושב שהחלטות ב''אייל'' נקבעות על סמך שיקולים זרים. אבל אמנון דנקנר יכול לטעון עכשיו טיעון דומה לשלך (נמרודי לא מתערב לי בתכנים), ואם לא הייתי מודע למבנה הבעלות במעריב, הייתי צריך לקרוא את הידיעות במעריב בצורה שונה, פחות ''נכונה'' לטעמי. בקיצור, אני כצרכן תקשורת, מעדיף לסמוך על עובדות, ולא על אמירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי מבין את הטיעונים שלך, ואף מסכים איתם, אבל זה באמת לא היה מסמכותי לפרסם. אבל הנה בא טל ופתר לנו את הדילמה. עכשיו אפשר לסמוך עלינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר נמצא בבעלות משותפת שלי, של שי כהן, ושל ערן טרומר. אין מקום לפרט כאן את גודל החלקים היחסי. האתר שוכן על שרת בבעלות חברה פרטית, ששי כהן מנהל. הוצאות השרת גבוהות, אבל השרת לא מתוחזק באופן מיוחד עבור "האייל". ההוצאות השונות ממומנות מכיסי הבעלים. ההכנסה (מפרסומות בלבד, אין לאתר הכנסה ממקורות אחרים) זניחה לחלוטין, משום שאנו לא מוכנים לשלב פרסומות Flash באתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת באמת לא ענייני, אבל האם הסכמה לפרסומות Flash היתה הופכת את ההכנסות מפרסום מ"זניחות לחלוטין" ל"משמעותיות" או שמא רק ל"זניחות למדי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסינו - לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי פרסומות פלאש בדף העזרה, המערכת, תנאי השימוש, החיפוש באתר או הארכיון? אפילו פלאש או שניים בסקרים ישנים לא יציקו לעיניי. לא שזה כ"כ משמעותי מבחינת פיננסית לדבריך, אך האתר מבוסס ויכול לדרוש הכנסות ראויות גם מפרסום חסר בושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה שואל: "מה לגבי פרסומות פלאש באפס נקודה שלוש אחוז מהדפים הנצפים"?1 גם אם נניח שפרסומת מפלאש מכניסה פי עשר מפרסומת רגילה (אולי, אין לי מושג), ההשפעה הכוללת של ההצעה שלך תאפשר לכל אחד מבעלי האתר לקנות עוד סופגניה לחג, בחודש טוב במיוחד. 1 המספר 0.3 נשלף מהשרוול, אבל הוא לא רחוק מהמציאות לדעתי. יתכן אפילו שהמספר האמיתי נמוך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יודע מה, לא הייתי מתנגד גם לפלאשים במאמרים ישנים, קרי - מאמרים שפורסמו לפני למעלה מחודש ואינם מככבים בדיונים המתמשכים באופן שוטף. אך מכיוון שהדיון ממילא היפותטי ונטול-תעריפים, אני פורש ממנו בזאת. עשו כטוב בעיניכם, בינתיים אין לי טענות*. * להוציא החצר האחורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני כן הייתי מתנגד. פלאש היא טכנולוגיה מדהימה שמבוצעים בה מעשים מגונים לאור יום. במקום לשמור את השימוש בה למקומות שבהם היא דרושה, קופצות לעיני פרסומות בלתי רצויות מכל אתר. אם אני מעוניין במוצר ספציפי, הייתי שמח לראות אותו מסתובב בתלת מימד באתר המידע עליו. זהו השימוש הנכון לפלאש. הבו לנו אתרים נטולי פלאש! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם באמת צריך לגייס כסף לאתר ,מה בדבר שיטת הערוצים הציבוריים האמריקאיים שנסמכים על תרומות הצופים. אבל בגלל שהם מכירים את צאן מרעיתם הם מפסיקים את השידורים הרגילים שלוש ארבע פעמים בשנה, ובמשך כמה ימים משדרים תוכניות מיוחדות ונדירות כחלק ממסע התרמה. זה עובד http://www.thirteen.org/cgi-bin/join |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומת פלאש יכולה להיות יפה יותר וגם מעיקה פחות: למשל כי אפשר להגיע בה ל"משקל" (גודל קובץ) מאוד נמוך. אפשר לבצע בה זוועות, אבל הבשורה שלה טובה ויפה כמעט לכל תחום (פרט לעלות המוגדלת של יצירת הסרטונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתעלם לרגע מהפרסומות הקופצות הבלתי נסבלות, הרי שלא אישית אין שום דבר נגד פרסומות פלאש. מה שכן יש לי בעיה איתו הוא פרסומות עם קול - לדוגמא הפרסומות של "דפי זהב", או של הלוטו, שהן בלתי נסבלות בעליל כשאתה יושב עם רמקולים שעדיין מכוונים לפול ווליום מהזמן שהקשבת לאלבום האחרון של פטבוי סלים, ופתאום בגלל תנועה לא מחושבת של העכבר, זעקת "כמה?!" מרה מהדהדת ברחבי העמק. (אני לא באמת גר בעמק. למעשה, אני גר על גבעה. צרפתית אפילו. אבל זה בשביל האפקט הדרמטי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומות עם קול הן חוצפה פולשנית ומגעילה; יש לעקרן משורש כולל להצביע נגדן ברגליים או בניתוק רמקולים (מישהו אמר Adbuster?). מצד שני, זה מודל הסיפוח הזוחל של הפרסומות, הן משתלטות על כל חלקה טובה ובניגוד לרצונך (אך בתיאום מושלם עם רצונך לא לקנות שירותים שאתה נהנה מהם, כמו גלישה באתרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה החשובה היא במידה והאייל היה במצב שבו או שהוא היה עובר לתשלום מנויים מה שהיה מוריד את כמות הקוראים בו, או שהוא היה שם פרסומות פלאש מעצבנות בגלל שלולה זה הוא היה נסגר מה היית מעדיף? שיסגר, או לסבול פלאש? במידה וכן היית מעוניין להפוך למנוי, לכמה אתרים היית מוכן להפוך למנוי וכמה כסף היית מוכן להשקיע באתרים שעוד לא הוכיחו כי הם שווים דמי מנוי שלך אולם ללא הכסף הם יסגרו. אני באמת לא אוהב את הפלאש שקופץ באתרים רבים אולם אני מקבל אותו כרע הכרחי להצלחת האתר להשאר באוויר. ביום שבו ימצא פתרון אחר אני יותר מאשמח, כרגע זה מה יש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא לשלב פרסומות פלאש באתר? (אתה מתכוון לבאנרים בראש העמוד שהם במקרה פלאש, או לפולשניות המבחילות שקופצות באמצע המסך?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור סתם קורא ומגיב מעניין אותי לדעת (מתוך סקרנות גרידא) 1. מה היה (וישנו) ה"אינטרס" שלכם (המקימים/הבעלים) בהקמת וקיום האייל? 2. מה האינטרס של העורך (בביצוע עבודה ללא שכר)? 3. האם יש איזה שהוא "אני מאמין - חזון" לאייל? לתשובותיכם אודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את האתר הקמנו מתוך רצון לאפשר דיון מעמיק ואמיתי במגוון נושאים - דיון שלטעמנו לא היה יכול להתקיים בשום מדיה שהייתה בנמצא בעברית בעת שפתחנו את האתר. כיום, יש מספר אתרים דומים לאייל - אבל אני חושב שאנחנו עדיין שומרים על היחוד שלנו, גם מבחינת רמת הדיון וגם מבחינת מגוון הנושאים. האינטרס שלי בעסק, חוץ מהעובדה שהאייל הוא הבייבי שלי (ושל טל, כמובן), הוא ההנאה שלי מהדיונים שמתנהלים כאן, והרצון שלי שהאתר ימשיך להוות במה אופטימלית, כולל חופש דיבור נרחב ככל האפשר. זה, פחות או יותר, ה"אני מאמין" של האייל. לעוד קצת פרטים, אתה מוזמן לקרוא את המאמר הראשון שהתפרסם באייל, פרי עטי: דיון 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. להגדרתי, גם צלם-עתונות (אפילו אם אינו עוסק בתפקיד עריכה או כתיבה או מועסק ככתב) הוא עתונאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צלם-עיתונות הוא, מן הסתם, צלם-עיתונות. אבל ההגדרות האישיות של כל אחד בסופו של דבר לא ממש מעניינות, ומבחינתי אתה גם יכול להתייחס לקלדניות במעריב כעיתונאיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הן לא מעניינות, מדוע טרחת לשתף את קוראי האייל בהגדרה האישית שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרות האישיות שלי הן גם ההגדרות המקובלות. כך, לדוגמא, לא נהוג לקרוא למזכירת מערכת עיתון בתואר 'עיתונאית'. היחס לצלמים הוא יותר מורכב, למרות שבדרך כלל לא תמצא התייחסות לצלם כ'עיתונאי'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה שוגה. צלמי עיתונות (אני לא בטוח לגבי צלמי חוץ של הטלוויזיה, אבל לגבי העיתונות הכתובה בוודאי) נחשבים עיתונאים לכל דבר. יש להם תפקיד חשוב מאוד בעיתונים, ומספיק לדעת שיש כאלה שמגיעים אף למעמד של ''סטארים'' (אלכס ליבק קיבל ''טור'' שבועי במוסף הארץ, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. אפשר גם לקחת את הדוגמה של איל ורשבסקי (גם מ"הארץ"), הצלם הישראלי הראשון והיחיד באפגניסטאן. גם צלמים כמו יוסי אלוני ורובי קסטרו זוכים לכבוד מיוחד. אני מניח שהשאלה כאן היא מהו למעשה עיתונאי: האם מדובר באנשים שקובעים את התכנים (כלומר, כתבים ועורכים, אך ברוב המקרים לא צלמים), או בכל מי שעובד בכלי תקשורת ולא עוסק בתפקיד מנהלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהארץ זה קורה פחות, אבל בידיעות ובמעריב, ישנן ידיעות שהן כל כולן צילום עם כיתוב ממתחת. כאן ברור שהצילום הוא העיקר, ודווקא הכיתוב הוא ''אילוסטרציה''. נכון, זה בד''כ צהוב, אבל זה עיתונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צהוב? תמונה של כוכב קולנוע מגיע למסעדה עם כיתוב זה צהוב. אבל תמונה של כלי רכב מחורר עם כיתוב. "צרורות נורו לעבר רכב בכביש סלפית, ישראלי נפצע קל", זה סתם לחסוך מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עוזרת לי התמונה? ואם היית שם שם סתם תמונת אילוסטרציה של הרכב המחורר מ"בוני וקלייד", מישהו היה יכול לשים לב? במה הועילה התמונה? אם לא הייתה לך כתבה, היית יכול לפתוח ריבועון קטן באיזה חור באחד העמודים ולכתוב את המשפט הזה שם, או לחלופין, לתקוע את המשפט בסוף כתבה רלוונטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לשאול בכלל מה תפקידה של ידיעה חדשותית בעיתון בעידן של תקשורת מהירה. בכל אופן, אם נתייחס לתקשורת כסוג של הבניה של המציאות עבור הצרכנים שלה לתמונה יהיה ערך בדיוק כמו לטקסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמונה עוזרת לי להמחשה. אם יש פגישת ערפאת-פרס בקהיר מחר, ישימו תמונה לצד הטקסט. למה, יש מישהו בציבור שלא יודע איך נראים יאסר ערפאת ושמעון פרס? לא. אבל התמונה היא להמחיש. לפעמים שמים תמונה עם כיתוב, במקום לדחוף את הידיעה לשולי ידיעה אחרת, כדי לשים תמונות בדף. תמונה של רכז מרוסס כדורים היא מושכת את העין, ולכן שמים אותה במרכז עמוד. זה לא צהוב. זה תפיסה גרפית שאפשר לחלוק עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשים משהו במרכז העמוד בגלל שהוא מעניין למרות שהוא לא חשוב, אני חושב, זה תמצית המושג "צהוב". אגב, חידה: מה מקור המושג "עיתונות צהובה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם אחת, לפני המון המון מזמנים, היו טבלואידים באחת מארצות הגולה. יו'מחד, פירסם טבלואיד חביב קומיקס על האיש הצהוב מתוך רצון כן ותמים לגרום לאנשים אושר ושמחה. (וכמובן, לא מתוך רצון אינטרסנטי למכור יותר. אסור לנו לחשוב כך ילדים וילדות!) אך אבוי, טבלואיד חביב אחר, רכש את סדרת הקומיקס מתוך רצון נאיבי לא פחות לגרום אושר בעצמו לקהל הקוראים. מפה לשם, עיתון אחד שילם, והשני שילם יותר, וכך הלאה והלאה. ומכאן גבירותי ורבותי, הגיע השם "עיתונות צהובה" לעיתונים המכובדים הללו. והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד. אגב, באותה תקופה (ואולי גם בימינו, מי יודע), לא מעט אנשים רכשו את העיתון על פי הקומיקסים שהופיעו בו, ומעבר של סטריפ מוצלח היה גורר מעבר המוני של קוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל תלוי במה אתה שם. אם דוחף תמונה של יסמין היוצאת לקטוף פרחים עם בוא הסתו, אז אתה צודק. אבל לשים משהו ויזואלי יותר במרכז העמוד, זה לא צהוב. זה תפיסה מסוימת שתמונה צריכה להיות מושכת את העין. אם תרצה, התמונה היא הרוטב של העיתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא יותר מרוטב? זה אמור לתת תחושה "בלתי-אמצעית"1 של האירוע. זה מה שאומר הביטוי "שווה אלף מילים". 1 כמובן שצילום הוא לא "בלתי-אמצעי", אבל המילה היא בדרך כלל עוד פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התפיסה של הצילום כשווה-ערך לטקסט הכניס בישראל אדם ברוך בתקופה שהיה עורך "כותרת ראשית" ז"ל. משם, העניין חלחל לידיעות ומעריב. להגיד שצלמים "לא קובעים את התכנים" היא תפיסה מיושנת של העיתונות, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי קורא לתפיסה הזו "תפיסה מיושנת", אלא אם כן תתייחס גם לחלק מהעיתונים היותר יוקרתיים בעולם כמיושנים. אבל בכל מקרה, אתה צודק: מגזינים מסוגים שונים, כמו גם הטבלואידס, אכן תלויים במידה רבה בצלמים טובים. שגיתי כשלא התייחסתי לפן הזה של הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיתונים היוקרתיים עומדים בפני בעיה לוגיסטית. להחזיק צלם בכל מדינה שאתה מסקר זה יקר להפליא, ולא ממש משתלם, במיוחד כשאפשר במקרה הכי גרוע לשכור פרילנסר ליום צילומים, אם צריך. לכן מקובל אצלם להשתמש בצילומים של סוכנויות הידיעות (רויטרס, אי.פי. וכו'), שמרוויחות יפה מאוד מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, הטור של אלכס ליבק (ואני משמיטה, ברשותכם, את המרכאות) עונה להגדרה של קביעת תכנים. יש הבדל בין מישהו שמצלם תצלום שנלווה לכתבה למי שיש לו טור נוסח ליבק - שלא שונה מקריקטורה במובן זה שהוא מעלה משהו לסדר היום של המעיין בעיתון. מעבר לזה, גם התייחסות של צלם לארוע יכולה לפרש במידה מסוימת את הארוע (התמקדות בקהל, בדובר, באחד הנוכחים שלא מדבר, במזיל דמעה ובמחטט באף). כן, צלם יכול להחשב עיתונאי. אני חושבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין, שמקום עבודתי ההי-טקי ימשיך להתקיים בזמן הקרוב, ולא רק זאת, ימשיך להעסיק אותי על אף הצמצומים בכוח האדם, שנעשים כאן מפעם לפעם. ככה זה, כשצריכים אותך... בכל מקרה, אם יפטרו אותי, אני אאלץ להצביע שוב, והפעם על אופציית הסטודנט האופטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לך באמת אין מה לדאוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו יודע על מישרת מהנדס תוכנה או ראש צוות פנויה באיזור המרכז (בעיקרון, c/c++ בסביבת NT אבל אני אשמח לכל דבר מעניין), אני אשמח לשמוע ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? אני עדיין לא עד כדי כך נואש. דרך אגב, בעתיד הלא מאוד רחוק, אני כנראה אחליף את כתובת ה e-mail האם יש תמיכה באתר בהחלפת הכתובת בהתאמה האישית? טל, לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תמיכה, בעזרת העורכים בלבד. לאחר ההחלפה שלח דואל אלי או אל דובי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון, שלח דואר אל טל. לי אין מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, שקודם יפטרו אותי אחרי זה אני אשלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קרבן טרור. עבדתי,בין היתר, בהדרכות בעזרת בע"ח בבתי הספר ובגנים. עקב המצב הבטחוני רוב בתי הספר חוששים להוציא ריכוז תלמידים לשטח פתוח, מה שגרר המון ביטולים. למעשה, כל ההדרכות של החודש האחרון בוטלו מסיבה זו. הכיצד אף אחד לא חושב לפצות אותנו, קרבנות האבטלה מחד והמצב הבטחוני מאידך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע כך האפשרויות בלשון זכר? אולי אחד כך ואחת אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסדת את האלמנט הפמיניסטי (לפחות אנטי-שוביניסטי) באפשרויות: אם הכל היה בזכר והאחרון היה בנקבה ("עקרת בית"). רק על זה מגיעה ברכה, למרות שההצעה שלך במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשרות מס. 4 אדישת מגדר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבנו על זה. בד"כ אני משתדל לנסח את המשפטים בצורה נייטרלית, אבל לא תמיד זה מסתדר. כשאי-אפשר, אני מעדיף לא להאבק בשפה העברית. יש בה אלמנט שוביניסטי, נכון (מילא "נקבה", אבל לא יכלו להשלים את זה מהצד השני עם "זקר"?), אבל ככה היא, וככה אנחנו צריכים לחיות איתה. צורת הכתיבה הPCית בה מחליפים בין זכר לנקבה בצורה רנדומלית נראית לי מבלבלת ומטופשת. הניסיון להשתמש בלוכסנים התברר כקטסטרופה אסתטית, אז וויתרנו - הכל בזכר, כי ככה זה. אני מאמין שהנשים שקוראות את האתר יודעות היטב שאין לנו כל כוונה להפלותן, והסקרים מיועדים, כמובן, גם להן. נראה לי מטופש שאני צריך להגיד את זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשדנו בכשרים אלא קצת לטרטר אותם. אולי במקום להחליף רנדומלית שורה שורה תחליף צורות בין סקר לסקר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תומך בעמדתך בנושא המין בשפה. ואגב, אם הצהרת שאתה הולך עם העברית, למה שלא תכתוב "אקראית" במקום "רנדומלית"? במה טובה הלועזית מהעברית במקרה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר אמר מי שאמר: "אני חושב שצריך להשתמש במינימום מילים לועזיות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא טובה בכך שזה מה שעלה לי בראש באותו הרגע. כשאני כותב מאמרים (מה שלא כל-כך קורה בזמן האחרון) וכשאני עורך אותם, אני משתדל לצמצם את מספר המילים הלועזיות (אם לצטט את חידודו של מיץ) למינימום האפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, ישנו הבדל בין "רנדומלי" ל "סטוכסטי". מישהו יודע למה נתכוונה המילה העיברית "אקראי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל אגב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטוכסטי הוא הסתברותי - כלומר, יש גם אלמנט של קביעות וגם אלמנט של אקראיות. זמן מחצית חיים, למשל, הוא אלמנט קבוע, שבמשולב עם אקראיות יוצר את החיזוי ההסתברותי של פליטת קרינה מאטום רדיואקטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מסביר זאת בצורה פשוטה יותר: סטוכסטי = מיקרי. רנדומלי = בלתי סדיר. אם תטיל קוביה שש פעמים, בהחלט יתכן שתקבל 6,6,6,6,6,6 במקרה לגמרי (סיכוי קטן). זה יהיה סטוכסטי, אבל לא רנדומלי. ניתן לומר שרנדומלי הוא רצף שקשה לקדד אותו בצורה מקוצרת (לעומת הרצף הזה, שניתן לקודדו ל 6 פעמים 6). רצף רנדומלי יכול להיות רצף סטוכסטי שתוקן (או קולקל) כדי שיהיה פחות סדיר: הרצף הבא יכול להיות תוצאה סטוכסטית 1,2,5,9,8,9,10 ,אבל כדי שיראה פחות סדיר ניתן 'לרנדמל' אותו: 1,8,5,9,8,2. והפעם במסגרת המלצות הספרים שלי, למתענינים אמליץ בחום על 'הקוארק והיגואר' של מארי גל-מן. ספר מעולה, שהצליח להתיר לי את נושא ה 'סיבוכיות'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף להמלצה על הספר של גל-מן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שמצאתי... לטובת אלה שלא הצליחו לאיית 'קוארק' (החלק הפשוט לעומת היגואר המסובך בלשון הספר) http://www.santafe.edu/sfi/People/mgm/mgmquark.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהרצאה האחרונה בקורס 'אותות אקראיים', ציין המרצה בדרך אגב כי סטוכסטי ואקראי הם היינו הך. כלומר תהליך אקראי ותהליך סטוכסטי זה בדיוק אותו דבר. שם הקורס בלעז - Random signals. כלומר מבחינה טרמינולוגית Random=Stochastic=אקראי אגב, שם אחר למשתנה אקראי הוא משתנה מקרי. ולנוקדנים היתה עדנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש משהו ששמחפש עבודה ומכן לעבוד בחקלאות? או בבניין או באופן כללי בשכר מינימום? אגב רעיון שעלה לא מזמן בראשי הקודח. אחי הוזמן למילואים ואף עשה אותם כך שהמדינה שילמה לו סכום כסף ניכבד. אולם גם הוא וגם מקום העבודה שלו הפסידו כסף מכך שהוא בשרות המילואים. לא ארחיב על מה הוא עשה במילואים אבל בואו נאמר כי כל גבר עד גיל 65 בהחלט יכל לעשות אתמה שהוא עשה ורבים יכלו לעשות הרבה יותר. אני עושה מילואים עם מספר אנשים ששכר שלהם מכיר הרבה מאוד אפסים והצבא משלם גם להם סכומי עתק. גם את התפקיד שלי ושל חברי יכול לעשות כל אדם ממוצא עם מעט אינטיליגנציה. אחד החברה שעובד כעצמאי ניפגע הרבה יותר בכל פעם שהוא מגיע אלינו למילואים כיוון שהרווח שלא הוא זמן עבודה. מה דעתכם על רעיון לגייס את המובטלים לנושא זה? אני לא מדבר על אימוניים אבל כן מדבר בהחלט על יומיים בשבוע של שמירות שעליהם הם יקבלו שכר או דמי אבטלה עד אשר ימצאו לעצמם עבודה, לא כעונש אלא על מנת להקל על החברות שהיום יש להם פחות עובדים בגלל שאין להן יכולת להחזיק יותר אנשים וכל איש הופך להיות חשוב יותר למערכת שכזו. חודש הרחקה של איש חשוב מעבודה יכול ליצור בעיות רבות וכל עוד יש מי שיכול להחליף אותו והיום יש הרבה כאילו. עוד נקודה שחשבתי שעלולה לגרום למובטל לחפש עבודה מהר יותר היא חובה של יום ניקיון בסביבת המגורים שלך, כן צביעה ניקיון גנים ושאר דברים לא כדבר שבהם הם יתבישו אלא כאנשים שהיום מקבלים את כספם מהמדינה ומחזירים לה בכך שהם עוזרים לשמור על ניקיונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? כי צה"ל הוא לא לשכת סעד, מצד אחד, ואין שום סיבה להפלות בין אנשים מצד שני - צה"ל, נכון לעכשיו, הוא צבא העם, ואם אין לך סיבה טובה מאוד למה לא להיות בו (פיאות, למשל), אתה צריך להיות שם כמו כולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם היום יש בצה''ל אנשי קבע, ואזרחים עובדי צה''ל. ההצעה של רועי, שנראית לי מחוייבת ההגיון (שלא לומר, שערוריה שזה לא כך בפועל), היא שבכל המשימות שאינן אימונים לא יועסקו חיילי מילואים אלא אזרחים עובדי צה''ל או אנשי קבע (או חיילי סדיר, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם זה שצה''ל הוא צבא העם ולא אמרתי כלום על שלוש השנים הרגילות. מה שכן אמרתי זה שיש כמות די גדולה של אנשים שמקבלים מהמדינה כסף בגלל שלטענתם הצודקת או שלא צודקת אין להם ואינם יכולים להשיג עבודה. ולכן אמרתי מה רע שאנשים אילו יתרמו כן למדינה בזמן שזו מממנת אותם במספר דברים כמו שמירות בצבא או ניקיון ערים או כל דבר אחר ולא בתור עונש אתה מובטל, אלא בתור אחד הקלה על כלכלת המדינה בכך שלא יקחו כן מועסקים לשלושים ימי שמירה בשום מקום, ובכך יפגעו במקומות העבודה שכן מעסיקים אנשים אלא יקחו אנשים שגם ככה אינם עושים דבר כרגע, ברגע שבו אדם ימצא עבודה הוא ישוחרר מהנטל הנורא של יומיים שמירה בשבוע שתמורתם הוא מקבל את אותו הכסף שבשבילו הוא קודם לא עשה דבר. (או יומיים ניקיון או יומיים התנדבות בבית החולים הקרוב לבית מגוריך או כל דבר אחר שיקל על אילו שכן עובדים ועל מקומות העבודה שלהם ובאותו זמן ינצל משאבים פנויים. לכל מקרה כמו שכבר ציינתי אני כן נימצא שם אולם במידה ואני אקבל סעד מהמדינה אני אבין אותה שהיא תאמר לי משהו בסגנון ''שלושה חודשים לא מצאת עבודה שמתאימה לך, אני מממנת אותך אבל אין לי כרגע עבודה לתת לך, תרום את חלקך בדרך שאתה תבחר מתוך מספר דרכים בתמורה לכסף שאני נותנת לך והכל עלי לגבות את הכסף הזה מאילו שתורמים למדינה בכך שהם עובדים'' לי באופן אישי לא הייתה בעיה ללכת לעשות יומיים שמירות בשבוע בזמן ששאר השבוע שלי ריק גם ככה , ומה שעוד זה היה נותן לי תמריץ למצוא עבודה כל שהיא. דבר נוסף זה יפתור הוא העבודה השחורה שלא משלמת מיסים אבל כן מקבלת דמי אבטלה השלמת הכנסה ומה לא. אגב עוד לא ראיתי כמה אנשים מוכנים ללכת לעבוד במה שציינתי למעלה (אגב אני עשייתי את זה במשך שנתיים ואם היה צורך הייתי עושה זאת שוב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא ששוב העניים יעשו את העבודה המסוכנת בשביל העשירים.נכון שהרעיון נכון כלכלית, אבל לפחות בצבא אמור להיות מצב שאם אתה עשיר לא תקבל תנאים טובים משמעותית (ונכון שבמציאות בכ''זהעשירים אולי משתמטים איכשהו מהמילואים, ובטח שהתנאים שלהם יותר טובים, מבחינת צ'יפור בציודים שהם קונים לעצמם, אבל זו ''עלית מדרגה''). אני לא אומרת שהרעיון פסול, אני רק אומרת שצריך לשקול גם את מה שכתבתי לפני החלטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כלל אל מתייחס לכמות הכסף שיש לאדם אלא ליכולת של המדינה להשתמש במשאב פנוי בלי לפגוע באילו שכן עובדים. גם עשיר שיפותר יוכל במידה והוא מעוניין לקבל דמי אבטלה לעשות צבא כמו שגם קיום גם עשיר מקבל את הכסף הזה. נכון שאז יתכן שאשירים לא יבקשו דמי אבטלה, הרי שמבחינתי זה הוא רווח למדינה שירד כמות ההוצאות שלה. ושוב לא אמרתי שיש לעשות זאת כעונש לאנשים שלא עובדים אלא כמטרה בפני עצמה להקל על המדינה בדברים שבהם היא זקוקה לעזרה, דרך ניקיון שמירה ומבחינתי עזרה לקשישים. שוב מדובר על יומיים בשבוע סך הכל שבהם האזרח הלא עובד שממומן על ידי המדינה באותו הרגע עוזר לה בחזרה בתמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם גם משאב שניתן לניצול לטובת המדינה בדיוק כמו שהיא משתמשת באותם אנשים לטובתה במשך שלוש שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי בזמנו שהרבה מובטלים כבר מנצלים את הנושא ומנסים לסדר לעצמם כמה שיותר ימי מילואים כי זה יוצא להם משתלם יותר. חבל שאני לא זוכר איפה שמעתי את זה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שציינתי כבר באחת התגובות זה קרה גם ביחידה שלי וחלק מהרעיון שהעלתי פה נובע גם מזה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר למשפט האחרון, נשגבת מבינתי הסיבה להיותך כה גאה בזה, וכן תמיהתך על מיעוט האנשים המוכנים לעבוד במקצועות אלו. יש אנשים שמעוניינים לפתח את עצמם (במובן המנטלי בעיקר), וחקלאות ובניין אינם מציעים אפשרות כזו. אנשים אחרים רוצים לעסוק בעבודות מעניינות ומאתגרות (שוב, מנטלית), וחקלאות ובניין לא מציעים גם את זה (למרות הסיסמא הלא-מדויקת-בכלל של משרד העבודה, "אתגר הבנייה"). גם שכר מינימום מעכב התפתחות אינטלקטואלית ורוחנית - אי אפשר לקנות ספרים, מוסיקה, קולנוע, בידור, ללכת לקורסים והעשרות. אם מישהו מעוניין שרמתו השכלית בגיל 50 תהיה שווה לזו בגיל 20, וזוהי שאיפה לגיטימית, שילך לעבוד בחקלאות, אבל אל תתפלא על כך שרעיון זה לא קוסם לרבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע: אנחנו מדברים על מובטלים, או לא? אם כן, מה נותן להם את הזכות לחיות על דמי אבטלה, רק בגלל שלא נאה להם ולא יאה להם לעבוד בעבודה שחורה? ובין המתיישבים הראשונים בארץ לא היו דוקטורים ומהנדסים? והם לא עבדו בשדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הודעתי כתבתי במנותק מנושא האבטלה (אולי שלא בצדק, כי זהו נושא הסקר); אני מסכים איתך שלמובטלים שמצפים לעזרה מהמדינה יש זכות מופחתת להיות בררנים. בקשר למתיישבים, הם עשו זאת גם מטעמים אידאולוגיים (הפרחת הארץ וכל זה) אשר אינם קיימים היום, או שפשוט אינם חשובים לי אישית. בקשר לשאר תגובתך, זהו גיבוב חסר משמעות ואינו ראוי לתגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין המלים הם גיבוב חסר משמעות ואינו ראוי לתגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאירופה לאחר מה"ע II? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה אני יודע? אולי הם אכן שאפו שרמתם השכלית בגיל 50 תהיה זהה לזו שבגיל 20? ואולי לא היתה להם ברירה? הודעתי היתה אישית ביותר (למרות שציינתי שלדעתי אנשים רבים חושבים כך) ואני לא יכול או מעוניין לנחש את מניעיהם של אנשים אחרים מתקופות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כתבתי על נושא המובטלים ולא על עבודה במצב שבו יש לך ברירות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהם שילמו לביטוח הלאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הוא כלל לא גאווה או חוסר גאווה הרעיון הוא גם לא רצון, נו ואני רוצה מליון דולר אז מה. אני מאמין שרוב האנשים רוצים להתקדם בחיים ואני חושב שזה טוב אבל יש רצוי ויש מצוי. להלן חלק מהעובדות, יש בארץ בסביבות 200.000 איש מחוסרי עבודה. עובדה שניה יש בארץ בסביבות אותה הכמות של פועלים זרים. מה שאומר שבאופן קבוע למדי כמות גדולה מאוד של כסף יוצאת מהארץ החוצה לכיוון ארצות אחרות. אבל לעניינינו. תמיהתי היא לא על הרצון לעבוד במקצועות מסוג זה, מבחינתי שיעבדו בהם במשך שבוע ואז יעברו לעבוד בכל מקום אחר שמוצא חן בעינייהם יותר. הרעיון שלי הוא על מדוע אנשים מסרבים לעבוד כאשר יש עבודה ומתלוננים כל הזמן קשה לי ורע לי והמדינה צריכה לדאוג לי. אז התשובה שלי היא שקודם כל לדעתי האישית לא המדינה היא זו שצריכה לספק עבודה לאנשים אלא האנשים עצמם צריכים לדאוג לעצמם לעבודה, ומה עם אין מה שהם רוצים אז עובדים במה שיש. השאלה הנשאלת היא מה היה קורה עם לא היו להם דמי אבטלה? או השלמת הכנסה? האם הם היו מוכנים אז לעבוד שלא במזגן? או בשמש או בשכר מינימום על מנת שיוכלו לכלכל אפילו באופן חלקי אוכל למשפחותיהם. אני מאמין שהתשובה היא שהם היו מוצאים עבודה. עכשיו אני לא חושב שמי שעובד בחקלאות צריך לעבוד בשכר מינימום אני בהחלט חושב שהיות ומקצוע זה לא מבוקש על המדינה לגרום לא להיות מבוקש ולו על ידי זה שהיא נתינת מענקים לאילו שבוחרים לעבוד במקצועות אילו, לדוגמה משכורת 13 על חשבון המדינה בתנאי שהוא עובד שנה, הגדלת השכר ב25% ממה שמשלם המעביד על חשבון המדינה ואפילו פתור גורף ממיסים שונים דרך ביטוח לאומי ומס הכנסה ואפילו ביטוח בריאות שאותם תממן המדינה בשביל אילו שהולכים למקצועות מסוג זה. אני מכיר מספיק אנשים שהולכים לספריה וקראים ספרים (אני אחד מהם) ואני לא זוכר מתי הלכתי בפעם האחרונה לקולנוע מה שבטוח כי עברו כמה חודשים לפחות ולא אני לא עם שכר מינימום, אני פשוט לא חושב שהקולנוע יוצר התפתחות אינטלקטואלית ואו רוחנית. קורסים והעשרות עולים כסף לכל מגזר ועדיין גם המגזר הבינוני לא רץ עליהם. לכל מקרה אני לא רואה בעיה עם זה שאדם שבבוקר עבד בהקלאות ימשיך וישלים השכלה כמו אחרים כנ"ל בבנין. (גם עם העבודה מעייפת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ויכוח עם רוב הדברים; בקשר לשורה האחרונה, הנקודה שלי היתה שעבודות מעניינות ומאתגרות יוצרות "השלמת השכלה", אם תרצה, גם -בזמן- העבודה, ואין צורך לבוא הביתה עייפים בכדי להזין את הנפש או המחשבה. (אה, יש לי ויכוח רציני עם הקטע של הקולנוע, אבל בפעם אחרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע אתה חושב שעבודה בחקלאות לא מלמדת דבר? האם ראית פעם איך חולבים פרה? האם קטפת פעם תפוזים? האם ראית את הטיפול שמקבלים פרחים? האם בנית פעם קיר, או שיפצת חדר. ללמוד אפשר מהרבה דברים, נכון שלא בכל מקום יש מזגן אבל עדיין ניתן ללמוד המון. אני יודע שאני לפחות למדתי המון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימוד טכני (בחקלאות, בניה, מכונאות, ספורט וכו') אינו שקול ללימוד עיוני. כל אחד יכול ללמוד לחלוב פרה, לבנות קיר או לקלוע לסל, ולמעשה אפשר לכתוב את ההוראות לפעילויות אלה על גבי דף A4 אחד, ועוד ישאר מקום. לעומת זאת לא כל אחד יכול ללמוד מחשבים או להבין ספר או סרט מסוימים. אם תשאל ילדים ממוצעים בכיתה ד' מה ירצו להיות כשיהיו גדולים, אף אחד לא יאמר "לחלוב פרות", כי האתגר כאן, המנטלי לפחות, הוא אפסי, ומכאן הסקרנות שעשויה להתעורר בילדים ("מה עומד מאחורי העולם המסתורי של חליבת הפרות?") שואף לאפס (ילדים אינם מודעים לשיקולים כמו משכורת, בטחון תעסוקתי וסידורי פנסיה) (מאוחר יותר רבים מהם דווקא כן נהיים חולבי פרות, אבל מסיבות ואילוצים אחרים, כמובן). בנוסף, אני רוצה להדגיש שלא אמרתי שהנושאים המקיפים הקרויים "חקלאות" ו"בניין" הינם משמימים לחלוטין ולא טמון בהם אף שמץ של ידע. אלו הם תחומי ידע לכל דבר ומאחוריהם עומדות אלפי שנות היסטוריה ומחקר; הבעיה היא שאפילו לא קמצוץ מכל זה מחלחל לפועל הבניין הפשוט או לקוטף התפוזים. לסיום, הרחבה למשפט השני שלי ("כל אחד יכול ללמוד..."). מובן שניתן לפתח מיומנויות בדרגות שונות בתחומים הטכניים, ולהגיע לרמת מומחיות, למרות שההוראות הבסיסיות הינן פשוטות למדי. כבר היה כאן דיון בעבר בו נטען ששחקני כדורסל הם גאונים. השאלה היא כמובן מהו הערך המנטלי שלימוד המקצועות האלו נותן לך, לדעתך. אם אתה סבור שמומחיות בקטיפת תפוזים או חליבת פרות שווה לגאונות, או לפחות מספקת את הצרכים המנטליים של אדם ממוצע, אז כל הכבוד. אני חושב אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים, ההפרדה היא בין עובדים מקצועיים ללא מקצועיים. עובד מקצועי הוא מי שבמהלך עבודתו צובר נסיון משמעותי שמקדם את הרמה המקצועית שלו והופך אותו לאטרקטיבי יותר עבור המעסיקים. עובד לא מקצועי (קוטף תפוזים למשל) הוא מי שניתן להחליפו בעובד אחר חסר נסיון בלי לספוג נזק משמעותי (קוטפי תפוזים למשל). מכונאים, חלק מבעלי המקצוע בתחום הבניין וכו' הם עובדים מקצועיים והיתרון שלהם הוא שהם יכולים להתקדם בעבודה, להעלות את השכר שלהם. כמה שהם יותר מנוסים בעבודה שלהם הם שוים יותר למעסיק שלהם כך שאם יפטר אותם הוא יפסיד את הידע והנסיון שצברו ומי שיקח אותם לעבודה ירויח מכך. אנשים לא מעוניינים לעבוד בעבודות לא מקצועיות שאחרי שיצברו בהן כמה שנות נסיו לא יהיה להם להציע בשוק העבודה יותר ממה שהיה להם כשהתחילו לעבוד. אגב גם אם אני אקרא ספר שלם, אני לא אוכל לקלוע לסל סטנדרטי או לעשות כיוון שרשרת טיימינג וביננו, גם לכתוב תוכנה זה לא כזה שוס וכל אחד יכול ללמוד את זה ברמה זו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפסקה הראשונה, לא הבנתי איזו נקודה שלי אתה תוקף בדיוק. אני מסכים עם דבריך. הסיבה שלא תוכל לקלוע לסל יכולה להיות חוסר קואורדינציה, חוסר כוח להרים את הכדור עד לסל או אולי יכולת כיוון לקויה, אבל לא חוסר הבנה של העיקרון, נכון? לעומת זאת, בתיכון למדתי מחשבים עם מישהי שלא משנה כמה הסבירו לה, לא הבינה מה ההבדל בין המתכנת למשתמש ("משתמש במה?"). זה לא עניין של "שוס" או לא; יש קונספטים מסוימים שאנשים מסוימים לא יכולים לקלוט, וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכימה. עוד לא ראיתי אדם שרצה ללמוד משהו ולא הצליח. יתכן שהיא לא רצתה להבין, יתכן שזה לא עניין אותה, ייתכן שלא היה לה רקע מתאים, ייתכן שההסבר לא היה טוב, ייתכן שהמושגים לא ברורים אובייקטיבית, יתכן שלא היה די זמן. אבל אני לא קונה שיש אנשים שבהנתן זמן מספיק ומוטיבציה לא מסוגלים לקלוט נושא. יש הבדלי יכולת בין אנשים שונים, אבל אני בספק אם הם ברמת היכולת להבין קונספט. הכל עניין של קצב והשקעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת, כנראה; עדיין, ההצהרה ש"לא כל אחד יכול ללמוד מחשבים" נכונה, לפחות מעשית. ההנחה היא שמישהו שדרושות לו עשרים שנה להשגת תואר במקום השלוש הרגילות פשוט יוותר על זה, ובצדק, אפילו אם טכנית הוא יצליח במשימה אם הוא יקדיש לכך כמות זמן עצומה ולא-משתלמת כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנגד להפרדה שקבעת בין מקצועות טכניים למקצועות עיוניים. ההפרדה לדעתי צריכה להיות בין עבודה מקצועית, עבודה בלתי מקצועית ועבודה שדורשת כשורים מיוחדים (שחקני כדורסל נכנסים בהגדרה הזו). כשהקריטריון הוא עד כמה נסיון בעבודה משפר את הרמה המקצועית שלך ולא האתגר האינטלקטואלי שלימוד העבודה מציב בפניך. הבנה של העיקרון לא מספיקה כדי לעשות את העבודה אני יודע פיזיקה, אני יכול לנתח תנועה של כדור ובהינתן הנתונים הדרושים אני יכול לקבוע מהי המהירות והזוית הדרושים כדי להכניס את הכדור לסל. קשה לי להאמין ששחקן כדורסל עושה את כל החישובים הללו. הוא מסתמך על אנטואיציה (שאין לי), וזורק את הכדור. יש לו גם את המיומניות הפיזיות הדרושות כדי שהכדור אכן יעוף בזוית ובמהירות הדרושות (דבר שמאוד חסר לי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני חושב שדורון נתן הסבר יפה. שנית. בקשר לתגובתך. ילדים רוצים הרבה, אבל גם ילד בכיתה ד שיגיד שהוא רוצה להיות עורך דין בדרך כלל לא ידע על מה הוא מדבר כנ"ל רופא או כל דבר דומה. לגבי לימוד העבודה, צר לי אבל כל עבודה ניתן ללמוד ולהשתכלל ואף להשתפר בה. גם קטיף של פירות ניתן לשיפור. האם אתה יודע לחלוב פרה? (אני לא אולי זה כן מסובך?) השאלה הנשאלת שיותר חשובה האם יש צורך באנשים שיקטפו יחלבו וכדומה? במידה ויש צורך בהם ואתה לא יכול לשלוח את כולם לעבוד בתור רופאים או עורכי דין הרי שבסופו של דבר יש מי שיעשה זאת עם בזמן היותו סטודנט ואם בגלל שסתם אין לו חשק לשבת במשרד ממוזג. אגב גם פועל בניין עם ניסיון שהופך לשיפוצניק מרוויח לא רע בשביל מעט עבודה, גם חקלאי שהתחיל בקטיף יכול להתקדם ולהיות מנהל ענף או חקלאי בעצמו כאשר יגדל מעט. בנוגע לחלק האחרון. אני חושב שחלק מהמוסכניקים שפגשתי גאונים בדרכם שלהם, הם יכולים לפי רעש מנוע לדעת בדיוק מה לא בסדר באוטו לפני שאני הספקתי אפילו להבין, אתה יכול לטעון שזה תרגול אבל בעצם גם עורך דין עושה תרגול ולכן מצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטיף של פירות ניתן לשפר אבל עד איזו מידה? כמה נסיון דרוש כדי שקוטף יגיע לשיא היכולת שלו? (לדעתי שבועיים) מה התפקיד של היכולות האישיות של הקוטף (אני מתכוון לאדם בעל כושר גופני סביר ומעלה ולא אנשים שמתקשים להרים את היד מעל לראש). בסופו של דבר עד כמה שלא תהיה טוב, לא תוכל לקטוף פירות יותר טוב משני אנשים ממוצעים כלומר אף פעם לא ישתלם למעסיק שלך, גם אם אתה סופר קוטף, להעלות את שכרך ליותר מגג מסוים שאינו גבוה בהרבה משכר המינימום. מכונאי רכב זה מקצוע שדורש יותר מיומנות ולימוד מקצועי מרוב המקצועות האחרים, והוא יושב עמוק ברשימת העבודות המקצועיות שגם דורשות אתגר אינטלקטואלי מסוים, אפילו שמלכלכים בה את הידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה דעתך על הסיסמה "עבודה עם שליחות", הנשמעת דרך קבע בפרסומות שמטרתן לשכנע חיילים משוחררים לעבוד כשליחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שליחה עם עבדות'' היה יותר מתאים. אבל לעצם העניין, אני מניח שהפרסומות האלה לא מזיקות, ובסך הכל אין כאן יותר מדי ''הטעיית הציבור'', שכן כל אחד יודע באילו עבודות מדובר. ניסוח קצת פחות קוסם היה כבר מתקרב ל''עבודה משעממת וקשה, שליחות אפסית, אבל לא צריך ללמוד כלום ומקבלים קטנוע חמוד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התופעה של מובטלים - מן הסתם מובטלים אוטנתיים - שמעוניינים לעשות מילואים (מסיבות כלכליות) היא תופעה לא-איזוטרית-בכלל ומוכרת למערכת (עפ''ז) ולמרות שאין היא יוצאת מגדרה בנושא, היא בהחלט משתדלת ללכת לקראתם (טוב, נו, בכפוף להרבה מאד אילוצים שבאים לפני כן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת הרעיון עלה בראשי לאחר שראיתי איך אחד החיילים ביחידה שלי התנדב להמשיך מילואים גם כנגד אחרים בגלל שהוא מובטל. השאלה שלי היא למה רק התנדבות ולא סוג של חובה אזרחית כלפי המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "אני עושה מילואים עם מספר אנשים ששכר שלהם מכיר הרבה מאוד אפסים והצבא משלם גם להם סכומי עתק" תקן אותי אם אני טועה הצבא/ביטוח לאומי משלם לכל אחד על פי אותו תעריף יומי. מקום העבודה הוא זה שמשלם בד"כ את כל המשכורת הרגילה. משמע ,עלות חייל מילואים עבור הצבא לא קשורה למשכורתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס וחלילה! כל אדם שמשרת במילואים מקבל את שכרו הרגיל1. הביטוח הלאומי מפצה את המעסיק על התשלום. ישנם תעריפים קבועים עבור סטודנטים / מובטלים. אני מניח שעבור עצמאים ההליך מסובך יותר. הכסף הזה, כמובן, מגיע מאיפושהו. האם העלות מתגלגלת בסופו של דבר לצבא? כנראה בעקיפין ועל פי מפתח אחיד (עלות ממוצעת של יום מילואים). אני יודע שהיחידה שלי מקבלת הקצבה מסויימת של ימי מילואים אך קשה לי להאמין שהקצינה שלי יודעת מהי עלות השכר שלי למשל. 1 עד לא מזמן, לא היה תשלום על שירות מילואים חד/דו יומי (פרט לחריגים מסויימים) עד לשישה ימים מצטברים בשנה. למיטב ידיעתי גם עיוות זה תוקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחידה אכן מקבלת תקציב על פי ימי מילואים לפי מה שאני מכיר ללא יחס לסכום שמשלם הצבא או הביטוח הלאומי בסופו של דבר לאדם. בנושא החדיומי עדיין יש עיוות כיוון שאתה צריך לצבור עד שלושה ברבעון אחרת אתה מפסיד את הכל, הצבא שולח לך אחת לכמה זמן מכתב שבו רשום כמה צברת ימיים כאילו במשך תקופה מסויימת (אני לא סגור כמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבלים תשלום בסוף כל רבעון, החל מהיום השלישי (בעבר: השישי) בכל *שנה*. על הפרק עומדת הצעה לשלם החל מהיום הראשון. אנשי צוות-אוויר (ועוד כמה תפקידים) מקבלים תשלום החל מהיום הראשון כבר כעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיוות תוקן חלקית - תשלום מקבלים רק אם עשית שלושה ימים בשנה לפחות (ואז משלמים לך על כל השלושה. לפני זה התחילו לשלם לך רק על היום השישי והלאה, אם אני לא טועה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי העיוות תוקן במלואו משלמים על כל יום החל מספטמבר/אוקטובר 2001. ומי שרוצה תחשיבים על עלות של מילואים ביטוח לאומי משלם את גובה המשכורת שהוא שקלול של שלושת המשכורות האחרונות לשכירים (לא זוכר כרגע איך התחשיב נעשה לגבי עצמאים) ובשביל להפריח מספרים סטודנט לכלכלה אצלנו בגדוד עשה עבודה סמנריונית ובו בנה מודל לפיו מוצב קו קטן (10 חילים) עולה למשק כ 250000 עד 300000 אלף שקל לתעסוקה (24 יום) של גדוד מילואים ממוצע. התחשיב כלל גם נסיון לשקלל את ההפסדים הנגרמים למקומות העבודה בתוצאה מהעדרויות העובדים ואת העלויות שבגיוס כוחות לתקופת זמן קצרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את הסכומים המדוייקים עם אני לא טועה אכן יש איזו שהיא הגבלה, אבל בסכום שהחברה האילו מקבלים ניתן היה להעסיק במקומם חברת שמירה למשך 24 שעות על המקום. לכל מקרה ביטוח לאומי משלם את סכום השכר שלך מינוס משהו אני לא סגור כמה. (לפי מה שאני מכיר) אני לא חושב שמקום העבודה משלם אפילו שקל אחד על ימי המילואים שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא תמיד חייב לשלם אבל בדרך כלל המעסיק סופג את עלות החד יומיים וכל מיני כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי עד היום המעסיקים שלי לא ספגו חד יומיים (כל עוד אתה עובד שעתי הוא בטח שלא יספוג כאילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דין שמירות צבאיות כדין כל עבודה אחרת וזאת ממספר סיבות: א. הצבת אדם בתפקיד שמירה הופכת אותו מיידית ליעד מועדף לפעולות חבלה. הצעתך היא שלמעשה האנשים שקשה להם ישמשו כבשר תותחים או חגורת מגן עבור אלה שיש להם (עבודה וכסף). ב. תפקידי שמירה הם תפקידים הדורשים הכשרה. לא כל אדם שהיה לפני עשרים שנה נהג בוס או מתדלק מטוסים יודע להשתמש בנשק כמו שצריך. ג. ניתן לעשות הון לא קטן ממכירת נשק ותחמושת לגורמים עויינים (פליליים ולאומניים). לשומרים יש גישה קלה יחסית לאמצעי לחימה כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני בעד הרעיון, אבל כמה טענות נגד: א. לא בהכרח מדובר על שמירה במקומות בסיכון גבוה. מדובר על שמירה במקומות שקרובים יחסית למקום מגוריהם, ובסיסי צה"ל פרוסים בצורה טובה מספיק על פני הארץ. ב. מדובר בהכשרה פשוטה יחסית, שכל אחד עשה אותה בטירונות, גם אם היא רק רובאי 02. מספיק רענון קצר ואימון. ג. אפשר גם את זה לפתור על ידי הקפדת יתר על כלי הנשק וספירת התחמושת. שומר אמור לעלות ולרדת ממשרת עם אותו מספר כדורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם המקום דורש שמירה, אזי מדובר בסיכון מסוים של חיי השומר. אם המקום אינו דורש שמירה אזי ניתן לוותר עליה מלכתחילה. ב. אני מקבל חלקית. אמנם ההכשרה הניתנת לחלק לא מבוטל מן השומרים היא אפסית גם במצב הנוכחי אך ראשית לא מדובר בשומרים במקומות המוגדרים כמסוכנים יותר ושנית כאשר "בוגרי" 02 מתמודדים עם התקפות מחבלים, התוצאות בדרך כלל עגומות (וראה דוגמת "ליל הקילשונים"). ג. בנקודה זו אני נאלץ לירות לעצמי (או לפחות לטיעון שלי) ברגל: גם כיום קל מאוד לחיילים סדירים או מילואימניקים להבריח נשק ואמל"ח מהבסיסים. נשק רב מאוד של צה"ל הגיע לידי המחבלים בצורה כזו (ודי להזכיר את מאות הרימונים שנזרקים ברפיח מדי שבוע, אני סבור, אף כי איני בטוח, כי מדובר באמל"ח צה"לי). באופן אינטואיטיבי אני נוטה לחשוב שחוש הנאמנות של אנשים מחוסרי עבודה אשר כפו עליהם עבודות שמירה בניגוד לרצונם עלול להיות פחות מהרצוי כאשר מדובר בציוד רגיש כמו נשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חה. שירתת בצה"ל? ב. ובמה מותרים חיי המובטל מחיי החייל? האפשרות שקבלת דמי אבטלה תהיה מותנית בשירות פעיל (לא בהכרח צבאי, אבל תחת הרשות המבצעת) נשמעת לי סבירה בהחלט. ג. חיילים \ מילואימניקים יכולים להיות לא פחות ממורמרים מהמובטל ההיפותטי שלנו, וניתן להתמודד עם כך (התועלת הסבירה רבה מהנזק הסביר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, למה? התייחסתי למקומות הדורשים (או שאינם דורשים) שמירה, לא למקומות ששומרים (או לא שומרים) בהם בפועל. ב. חיי אזרח מותרים מחיי החייל, זו התפיסה של הצבא בתרבות המערבית. לכן מלחמה נחשבת לאקט "תרבותי" יותר מטרור. ג. נכון. אשמח לשמוע את השיטות שבאמתחתך להתמודדות עם המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש מקומות שאפשר לפרוץ אליהם (למטרות פיננסיות יותר מאשר למטרות טרוריסטיות) כאשר אין שמירה, אך אם יהיה שומר חמוש בשער, הדבר יגרום לפורצים הפוטנציאליים לחשוב פעמיים. למעשה, השומר אינו נמצא בסכנה יותר מכל אדם אחר (מה עם שומרים בחברות שמירה? האם הלוגיקה שלך תופסת גם לגביהם?), אבל הוא משמש לתפקיד כלשהו. ניקח את הבסיס ששירתתי בו, בלי לחשוף יותר מידי פרטים. מדובר במחסנים של תחמושת אי שם. אם לא היה שום שומר בשום מקום, כל מאפיונר קטן היה יכול להכנס חופשי, לקחת את התחמושת וללכת. כאשר יש שמירה, הסיכוי שזה יקרה נמוך מאוד. מכיוון שמדובר בבסיס בלב הארץ, עם גדר-בקרה בסביב, הסיכוי שמחבלים יגיעו לשם אינו גדול מהסיכוי שהם יגיעו לתל-אביב (שהוא, כמובן, לא קטן). וכך - לשומר, למרות שהוא אינו מרגיש שהוא משרת מטרה כלשהי, ומעביר את מרבית שעות השמירה שלו בקריאה או שינה (טוב, השומר הספציפי הזה, לפחות), יש פואנטה, והיא הרתעה. במקרה של אזעקת אמת, השומר שווה לתחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהויכוח ביננו מוצה, קשה לי להעלות טענה מנומקת כנגד ההסברים שלך ושל רועי. כל שאני יכול הוא למלמל תחת שפמי הוירטואלי "אבל בכל זאת..." (חיילים, אגב, אינם רשאים עוד לגדל שיער פנים אלא מסיבות מיוחדות). לעומת זאת ישנה נקודה מעניינת בתגובתך שאולי שווה התייחסות. אני מניח שתסכים אתי שלהכריח מובטל שאינו מצליח למצוא מקום עבודה, לעבוד כחייל בקו החזית בשטחים, במקום שהסיכוי לפגיעה בו גבוה, היא מדיניות לא רצויה. לטענתך ניתן ורצוי לחייב מובטלים לשמור במקומות מסוכנים פחות מקו החזית. אך מה בדבר מקצועות אזרחיים מסוכנים? אני סבור כי התמותה מתאונות עבודה בתחום הבניה גבוהה מאשר בתחום עבודות המזכירות, האם יש הצדקה כלשהי למובטל לסרב לקבל עבודה משום שיש בה סיכון לחייו או בריאותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אם יש סיבה טובה לחשוב שהסיכון הזה משמעותי. הסיכוי להפגע כתוצאה מעבודה בבניין אינו גבוה במיוחד - ואם תפגע, מרבית הסיכויים הם שזה היה כתוצאה מרשלנות (שלך או של מישהו אחר). גיל יכול לשחק כאן תפקיד. אני מבין למה אדם בן 45 לא ירצה להסתכן בעבודה בבניין, אבל אני לא רופא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעל כך גבר ניתנה תשובה מספר פעמים. ניתן להשתמש בהם במקומות אחרים בהם הסיכון נמוך. וניתן להשתמש בהם לדברים נוספים שונים כמו שכבר ציינתי. הרעיון שעומד מאחורי מה שהעלתי הוא מדוע לא להשתמש במשאב קיים שצורך אולם כרגע אין בו תועלת מיוחדת למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החסר מקומות בצבא שהשמירה בהם היא פשוט נורמל שנשאר משנים עברו? אם צריך או לא צריך לשמור שם זהו וויכוח אחר. השאלה היא כל עוד שומרים שם מדוע לא להשתמש באנשים פנויים יותר ולעזור לכלכלה. תעשה חישוב פשוט. 200.000 ימים של עבודה פעמיים בשבוע הם 400.000 פעמים בשבוע. 1.600.00 בחודש. וכל זה כאשר אתה כמובטל מבצע למעשה סך של 8 ימים או 9 ימים בחודש שבהם אתה שומר עד 10 שעות. תחשוב כמה ימי עבודה מופסדים יש לנו כאן שכ שנה ניתן שהחברות לא יפסידו אותן. עכשיו המדינה בכל מקרה משלמת את דמי האבטלה/השלמת הכנסה. ובתור מדינה סוציאלית היא לאת פסיק לעשות זאת על מנת שלא להגדיל את כמות העניים במדינה . אולם המדינה גם אומרת כי היא לא יכולה לספק עבודה לאותם אנשים בלי פיתוח. בשביל פיתוח צריך כסף. כך את הכסף שהמדינה משלמת ל1.600.000 ימי עובדה לאנשים שעובדים, הוסף את כמות ההפסד שניגרם למקומות העבודה בגלל החוסר באנשים אילו והינה קופה נאה שבה אתה יכול להשתמש בשביל להשקיע במקומות עבודה חדשים. בנוגע לב. כאשר חייל מילואים שלא השתמש בנשק במשך 10 שנים יצטרך להלחם במחבל רוב הסיכויים שהוא לא יצליח אפילו קרוב לחייל שעבר לפני לא הרבה זמן 02 , ולא בגלל שגם בשביל לפגוע צריך אימון, צריך לאפס את הנשק וצריך עוד מספר דברים קטנים. אגב יש גם מובטלים שהם לא 02. ג. אחד לא מדובר על כפיאה מסוג זה, אלא ניתנת אופציה על ידי המדינה שאומרת - אני זקוקה היום לעזרת האזרח המובטל על מנת להשתקם ביותר קלות, היות ואני גם ככה משלמת לאזרח המובטל סכום כסף בחודשו כי אני דואגת לו אני מבקשת ממנו לתרום גם בשבילי במספר אופציות, הוא יכול ללכת לעבוד בבניין ואו חקלאות בתמורה לשכר מינימום + תוספת חודשית שאני אביא לו, הוא יכול לתרום שני ימי שמירה בשבוע , הוא יכול לעזור בנקיון הארץ, הוא יכול להתנדב יומיים בבית החולים הקרוב למקום מגוריו, או בבית מחסה מסוג זה או אחר. למעשה המדינה תתין לאזרח את האופציה לבחור איך הוא מעדיף לעזור לה בזמן שהיא עוזרת לו, וכל זאת רק עד שהוא ימצא עבודה. כך גם אזרח בירוחם שבה אין עבודה ומקבל בשל כך השלמת הכנסה כבר כמה שנים יתרום בחזרה למדינה גם כן משהו בכך שהוא יקל עליה במקומות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. במקום ששמרתי במילואים הראשונים שלי יכול לשמור גם עיוור נכה ואפילו חצי מת. השמירה הייתה מול בית קברות אי שם במרכז הארץ מבלי שמשהו יראה את זיו פניו במשך כל המילואים הללו 23 יום. (אפילו מתים לא באו) ולא חסרים מקומות שבהם יכול אדם למור מבלי שהוא מהווה סיכון גדול במיוחד. (אולי בעיקר עצמו - ניתן משעמום לירות לעצמך ברגל) ב. האמן לי שמי שעוד שמר בבסיס הזה ירה בסביבות 10 כדורים כל השרות הסדיר שלו, אני אישית יריתי 5 כדורים מסיום השרות שלי לפני כמה שנים טובות. ועדיין לא הפריעה לאיש לבדוק גם כאשר יריתי עם באמת פגעתי. זה שהייתי לוחם לפני כן בסדיר לא כך כך השפיע על איש) ג. נו ומילואימניק שעובד לא יכול לעשות זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום שאתה מתאר השומר הוא פשוט מיותר. משמעות ההצעה שלך היא להפוך מובטל רגיל למובטל סמוי. יתכן שיש בכך הגיון כלשהו, אך לא זה מה שהנחה את הצבא בבואו להציב שם שומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז באמת יתכן והשומר מיותר אבל השאלה הנשאלת במידה והצבא לא ירצה להפסיק עם השמירה הזו (והוא לא ירצה) האם עדייף לשים שם מובטל שיקבלך שכר על כל שמירה ואו לשים עובד שמקום העבודה שלו זקוק לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מעניין אני שהייתי לפני 10 שנים טכנאי קשר (רובאי 2 מינוס) ויריתי בנשק פעם אחת בלבד מאז שחרורי נמצאתי קשיר לחלוטין על ידי הצבא לבלות כחודש במשימות אבטחה ברצועת עזה. כנראה שמצב ממש גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשיר? מה אתה, גרף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם "מובטל" לא צריך להיות נפרד מ-תלמיד/חייל/ישיבה/פנסיונר ??? כך היינו יכולים לקבל תמונה קצת יותר מציאותית על מצב המובטלים בארץ לעומת השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מטרת הסקר אינה לבחון את מצב האבטלה בארץ. הלמ''ס עושים את זה הרבה יותר טוב מאיתנו. המטרה היא לבחון את האווירה (בקרב קוראי האייל, בכל מקרה), ואת הבטחון הכלכלי האישי שלהם (שלנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אין אופציה כזאת ? אחרי כל המיליונים שעשיתי בהיי-טק בא לי קצת להתפרע על העולם יעני לתפוס ראש מטורף. מהההה?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא אתקטנן... בכל אופן, הגדרתי את עצמי כחיילת, פשוט כי לא הייתה שום אפשרות אחרת וזה הכי קרוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצא חן:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה ש"ש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"Shnat Sherut."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנת שירות היא שנה שבה אנשים תמימים ומלאי אידאלים (מה? אני אמרתי את זה? NOT!) דוחים את השירות הצבאי שלהם בשנה, למען שנת התנדבות כזו או אחרת. מרבית השינשינים פועלים באחד משני אופנים- בפנימיות וכפרי נוער, שם העבודה היא בעיקר ככוח עזר למדריכים השכירים (בעיקר כיום עם הקיצוצים הנרחבים), והענקת יחס אישי יותר לילדי הפנימיה. הפנייה לאנשים שהם בין מבוגרים לילדים, נותנת ערך מוסף עצום (לדעתי לפחות) שאף מדריך מבוגר לא יכול לתת, מעצם גילו. אבל ישנם שינשינים (בעיקר בוגרי תנועות נוער) שפועלים בדרך שונה לחלוטין (אני! אני!!). הם גרים בשכונות מצוקה או עיירות פיתוח בקומונה (למען האמת, גם מי שמשנשן בפנימיות או כפרי נוער גר בקומונות, אבל לא חשוב...), ומתעסקים בכל מה שקשור לעבודה קהילתית באותו המקום. מקימים שבט/קן/סניף של התנועה ממנה הם באו, מחזיקים אחד שכבר קיים אבל קצת כושל (...) וכו'. הגרעין אליו אני שייכת, (גרעין רעים) פועל ב14 מקומות: מדימונה ומצפה רמון בדרום, ועד לכרמיאל ונצרת עילית בצפון. אנחנו מתעסקים בכל מה שקשור לחינוך הבלתי פורמלי, ומנסים להכניס את הנופך שלנו למסגרות הפורמליות שפועלות באותו מקום- מועדוניות רווחה, בתי ספר, מתנ"סים וכדומה. כמו כן, כל קומונה פותחת גם מסגרות חדשות משלה, הכל בהתאם לצרכי המקום כמובן. (מועדוני נוער, קבוצות נושאיות, משחקיות, חונכויות אישיות וכאלה.) חוצמזה, אנחנו גם מחזיקים את שבט הצופים המקומי, ומתפקדים כ"בית פתוח" בשכונה. מה זה אומר? שאפשר להכנס אלינו כמעט בכל שעה של היום, לשבת, לדבר, לראות טלויזיה, לשחק במחשב וכו'. הכל מתוך אמונה שקשר אישי יכול לתרום הרבה יותר מכל פעולה שבעולם. אחרי השנת שירות, מתגייסים כרגיל לשנתיים/שלוש בצבא, כמו כל שמיניסט שסיים כרגע ללמוד. זהו. אני לא בצבא, ולא בשירות לאומי. מספיק מפורט?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה. כל הכבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי ציני, ככל שהדבר עשוי להישמע מוזר לגבי תגובה באייל. שמחתי לשמוע על המפעל שלא הכרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזבוז זמן וכספי מיסים. גרים בדירות על חשבון המדינה, מעשנים, שותים, מתבטלים ועושים ילדים כל היום, והעיקר: לא מועילים כלל. שנה שלמה לשבת ב"בית פתוח" כדי שלאספסוף ברחוב יהיה עם מי לדבר ולשבת? ממש פרודוקטיביות בהתגלמותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהגרעינים הבודדים שאני מכיר, לא זכור לי שיצאו יותר מידי זאטוטים (לא יותר משנכנסו אליהם, בכל אופן). אבל אני מניח שהתכוונת לאקט ההזדווגות, ופשוט לא רצית לנקוב בשמו... נו, טוב. אני לא מכיר את גרעין רעות, אבל הגרעין שאני כן מכיר סייע רבות לקהילה בתוכה הוא ישב - לא רק ''דיבר'' עם הילדים, אלא גם העביר להם שיעורים ממשיים וסייע להם להתקדם בלימודיהם. לפחות חבר אחד שלי שהיה בגרעין כל-כך הרבה ''להתבטל'', כדבריך, עד שלא מצא את הזמן לכתוב עבורי מאמר שהפצרתי בו לכתוב, בו יסביר את האידיאולוגיה ואת המתודולוגיה מאחרי הגרעין שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מוזר, כי בדרך כלל ההתייחסות לשנת שירות כאל ביזבוז היא בדיוק מהכיוון השני- "מה, את הולכת לבזבז שנה מהחיים שלך סתם? מה, את לא מרגישה פראיירית? מה, לא חסרים אנשים אחרים שיעשו את זה? בלה בלה בלה". אז דבר ראשון, אני נוטה להאמין שאם היינו באמת כל כך לא אפקטיבים, פשוט לא היינו קיימים. עניין פשוט של שיקולי עלות תועלת. מעשנים? טוב, לא אני. שותים? רק מיץ, וגם זה מתרכיז (אין כסף לקולה...). חוקי הגרעין אוסרים על החזקת משקאות אלכוהוליים בדירה. (בין השאר בגלל העובדה שאנחנו בית פתוח, ומדובר בעניין של דוגמא אישית) והפעמים היחידות שאנחנו מעיזים (חבורת בוגרים שכולה מעל 18, כמה נורא חצוף מצידנו) זה כשיוצא לנו לצאת ביחד לאיזה פאב או מועדון. אבל מה, בגלל שאנחנו כל כך עסוקים בלהתבטל ולא לעשות שום דבר- זה קורה בתדירות של פעם בחודש בערך. עושים ילדים כל היום? טוב, את זה אני ממש לא אכבד בתגובה. אני תוהה מדוע אתה מאמין שלתת מענה ל"אספסוף ברחוב" זה כזה דבר לא פרדוקטיבי. ויותר מזה, איך אתה מעז לזלזל ולקבוע שזה הדבר היחיד שאנחנו עושים?! מצטערת מאד, אבל כשילדים מהשכונה יושבים ומדברים איתנו, וקוראים עיתון, ומשחקים טריוויה במחשב, במקום לשבת במרכז המסחרי ולעשן (ולא תמיד סיגריות)- טוב, זה לא כלום בעיני. לתת צ'ומת לב לילדה שההורים שלה לא יכולים לתת לה (כי מה לעשות, אבא בכלא עם צו הרחקה, ואמא חולת סרטן), זה לא כלום בעיני. לנסות ולפוגג קצת מהבורות שיש להרבה מהילדים כאן- זה לא כלום בעיני. אבל אתה יודע מה? מה אני בעצם יודעת. אני הרי מבזבזת את כספי המיסים ללא שום תמורה אפקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם אין בסקר הזה אפשרות דבילית לשם הבידור? האמנם? אשמח לשמוע שמדובר בשינוי מדיניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוחזר האפשרות הדבילית, ומיד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אותי "תלמיד / ... / תלמיד ישיבה" לא שעשעה במיוחד. תלמיד ישיבה איננו תלמיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאשלה חד-פעמית. לא יקרה שוב. תודה שהפנית את תשומת ליבנו. האחראים יטופלו במלוא חומרת הדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פוטרתי לאחרונה, ואני גם סטודנט המאמין שימצא עבודה בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תוחזר האופציה ההומוריסטית לאלתר. ב. את התשובה "חושש מעט" צריך לפקטר. מכיוון שבנאדם, לפני שהוא מצביע "לא חושש בכלל" אומר לעצמו - מה הגאווה הזו, אולי בעצם יש ממה לחשוש, אולי אני אענה 'לא חושש בכלל' ומחר יפטרו אותי, ואז איזו פדיחה... ואז הוא מצביע 'חושש מעט'. ג. יש עוד עניין: אני למשל לא ממש חוששת שאפוטר (...בעצם חוששת מעט...). אבל, לאור המצב העגום בשוק, אופציית המיקוח שלי בעבודה (על שכר, על עיסוק בתחומים שאני רוצה, על שעות העבודה, על צ'ופרים מסביב...), אופציה זו קטנה משמעותית. הן בדרך של תגובה ישירה לבקשותי ("את יודעת מה המצב בשוק?!") והן בכך שאני עצמי כבר לא דורשת, או יודעת שאין לי אלטרנטיבות משמעותיות. ולא, אני לא בהיי טק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מקרה קלאסי של תצפית שמשפיעה על התופעה הנצפית. מעצם זה שאנחנו שואלים אנחנו מעוררים חשש בקרב הנשאלים... (: טובי הסוציולוגים מתמודדים עם הבעיה הזו בכל מחקר שהם מבצעים, ולא אנחנו נפתור אותה. נסי לחשוב כמה הנושא הטריד אותך לפני ששאלנו את השאלה. ג. כן, טוב, למי שיש את הפריבילגיה להתלבט בין לבקש העלאה או לא, באמת אין בעיה. כדי לא לעורר קנאה בין הקוראים, אני חושב שמוטב בלי האופציה הזו. (: (ולא לדאוג, האופציה ההומוריסטית שוב תשוב!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והצבע הירוק ירד מפרצופך, לא מדובר בבקשת ''העלאה'' אלא בבקשה לתיקון כך ששכרי יתקרב למתחת לממוצע של הנורמה של העוסקים (אולי לא העוסקות... אבל זה כבר עוד עניין...) במקצועי ובוותק שלי, ולא יגדיר מחדש כל פעם את הרף התחתון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר היה לנסח את השאלה: "האם עד אתמול חששת למקום עבודתך?", ובכך לנטרל את השפעת השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ניסוח בעייתי, כי "אתמול", במיוחד בהקשר המשתמע של הסקר, משמעותו "בתקופה הקודמת", קרי לפני (המיתון, האיתיפאדה, ה11.9 וכן הלאה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יו, הקטנוניות... "האם לפני שניה, ממש לפני שקראת את השאלה הזו, חששת למקום עבודתך?" טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם באותו הזמן הוא נסע במהירות האור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר ליסוע במהירות האור. אפילו אם המנַאייק אחריך. (מכאן בדיוק איינשטין יצא, אגב - מהמחשבה מה יקרה אם 'רוכבים' על גבי גל אלקטרומגנטי - איך הוא נראה במערכת שלך) שאלה קשורה בעקיפין: איפה אני יכול לברר מה היתה הלחות באוויר באחת וחצי בלילה באיזור שער הגיא, בצפרירי יום ב', 26.11.2001? (סופגניה למי שיחשוף את ההקשר במלואו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היתה המהירות שלך כשמדדו אותה עם מכשיר הלייזר? ואתה באמת חושב שהיתה שם לחות כל-כך גבוהה עד שהמדידה לא תהיה קבילה? (איפה אנחנו נפגשים להעברת הסופגניה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון ששניכם קראתם את המאמר ולכן היה לכם פור על הקוראים. למען שלום-בית וכמחווה של פיוס ורצון-טוב, קבלו שניכם סופגניה. אם תביאו את מאן, הוא יקבל שתיים. אחרת - אתם מוזמנים לטכניון, או להרי-אילת בחמשוש הזה, או להרצליה בחמשושים אחרים, או לאימייל - להכתיב לי זמן ומקום. (אולי ב'מעיין הבירה'?) ולעניין שלשמו התכנסנו (או: פרומו חסר בושה) - קריאת האקדח היתה 170 קמ"ש, הודיתי ב130, מקסימום 140. עד 144 זה קנס, מעל 145 - שלילה ומשפט. יש לי שלילה ומשפט, בו אנסה לכפור באשמה ולטעון (כפיסיקאי פישר) לשגיאה של 20% במכשיר. אחת התרומות לשגיאה היא מפיזור מחלקיקים באטמוספירה. לעיון נוסף: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מעריך שופטי תעבורה הרבה מעבר לראוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. בשורה התחתונה המשטרה אמרה 170, אני אמרתי 140, סוגרים עסקת טיעון על 155 והולכים הבית. גזר הדין מובא בתגובה 'אפילוג' כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצאת בזול, תגיד תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לאכזב אותך, אבל לא קראתי את המאמר (למרות שעכשיו כשאני חושב על זה, ערן הראה לי מאמר -- שלא הספקתי לקרוא -- על נסיעה במהירויות בלתי-חוקיות בעליל. שלך, אני מניח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמשיך מכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין שלמרות שבדרך כלל נראה לי אקדח הלייזר שיטה לטרטור האזרח השלו, התיאור שלך נלקח ממחוזות שאינם מוכרים לי (טווחי 140-170 קמ"ש). אתה בטוח שהעבירה אינה טיסה בגובה נמוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זו שאלה של כיתה א', אבל מישהו מוכן להסביר לי, בקיצור נמרץ ובמילים פשוטות ולא לועזיות, וכן ללא שימוש באף מושג מתחום הכלכלה, מדוע בעצם יש מיתון עולמי? מהו הארוע הקולוסלי שפיספסתי בחדשות ואשר גרם לאנשים להפסיק לקנות דברים? (המיתון התחיל לפני 911, נכון?) מדוע קומברס פיטרה 800 אנשים? זוהי חברת תקשורת, האם לאזרחי העולם נמאס מתקשורת מהירה והם מעוניינת לחזור ליונות דואר? מדוע יש משבר (גם הוא מלפני 911) בענף התיירות? האם כל האמריקנים כבר היו בפריס וברומא ונמאס להם? חוץ מזה, לאור גילי המצומצם, האם מישהו יכול להזכיר לי אם אי פעם היתה תקופה של "אי-מיתון", של שגשוג נפלא וכסף זורם ברחובות? (חוץ משנות העשרים בארה"ב או תור הזהב של יוון העתיקה). אני פשוט לא זוכר זמן מסוים בו לא דיברו על האבטלה הגואה, על שביתות, על סגירת מפעלים והתמוטטות ענפים שלמים (ושוב, אני לא מדבר על ישראל אלא, למשל, על בריטניה בתחילת שנות ה-80, ארה"ב בסוף שנות ה-80, יפן בתחילת שנות ה-90 וכו'). שאלתי היא מדוע המיתון הנוכחי מודגש כל כך, דרמטי כל כך, והאם יש לכך הצדקה? (יש לי הרגשה שאין סיכוי שאני אקבל תשובה פשוטה, אבל אני אופטימי (למרות המיתון!)). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיא הקיצור: הבועה בנאסדק התפוצצה בכל רועש ורוב הסבתות לא ממש צריכות תקשורת מהירה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי בלי מונחי כלכלה אבל אני אוותר לך. נאסד"ק זה לא חברות ההיי-טק? האם המיתון תקף רק את ההיי-טק? (לא). והסבתות כן צריכות תקשורת מהירה, כי הן משתמשות בשירותיהם של בתי חולים, ספריות, בנקים, המוסד לביטוח לאומי והשלטון המקומי, והן בטח שמחות על שהכל ממוחשב וששנות החמישים מרובות הניירת, הביורוקרטיה והטעויות עברו מן העולם. וחוצמזה, לפני המיתון הסבתות כן היו צריכות תקשורת מהירה? אני מקווה לתגובות רציניות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ננסה בשיא הפשטות. מערכת כלכלית היא מערכת שבראש ובראשונה מבוססת על ציפיות כלומר אתה מפקיד את כספך בבנק ומקוה שבתאריך נתון הבנק יוכל להחזיר לך את כספך (והאופטימים יגידו לך שהוא יוכל גם לתת לך ריבית על הכסף) הבנק מצידו אינו מחזיק את כספך בכספת הוא רוצה להרויח או לעשות איתו עוד כסף .אחת הדרכים לעשות כסף היא להשקיע אותו בבורסה. לכן הרבה מאוד כסף בשוק האמריקאי זרם אל תוך הבורסות. הכסף הזה זרם מכל מיני מקומות רובם לא קשורים להי טק אלא לכל מגוון התעשיות ובכלל מכל מגזרי המשק. ומדוע הכסף זרם לבורסה זאת בשל מערכת צפיות נוספת שכונתה הכלכלה החדשה. הנחת היסוד של מערכת זו היתה שהעולם ניצב לפני מהפכה טכנולוגית חדשה - מהפכת המידע ,תעשית ההי טק תתרום את חלקה בתשתיות הטכנולוגיות והאדם הפשוט ברחוב יתחיל לצרוך את אותם מוצרים.היתה כאן תחזית להווצרותו של שוק חדש של מוצרים שיביא רווח ניכר למי שיכנס אליו. הנחת יסוד נוספת היתה שהשוק המצופה יהיה כל כך גדול עד שיהיה אפשר להנות משיטת "תמחור" חדשה- זאת אומרת אנשים לא ישלמו את מלוא הכסף על המוצר שהם קונים אלא יקבלו אותו במחיר מופחת והכסף הגדול יגיע מתוצאות הלואי של השימוש שבו הם יעשו במוצר. כלומר אתה לא נדרש לשלם עבור הדפדפן שלך (עברית לא) אלא עבור זמן גלישה והחשיפה שלך אל אתרים שונים שווה כסף -פירסומת הדרך להכנס אל אותו עולם מופלא של הי-טק היתה דרך השקעה בבורסה כלומר תשקיע עכשיו בחברת היטק קטנה ובעלת עתיד מבטיח תקבל תוך מספר שנים את ההשקעה שלך בחזרה תוך רווח ניכר. מה שקרה שאחרי מספר שנים גילו אנשים שמאחורי ההבטחות הגדולות עומדת מציאות קצת בעיתית כמה סיבות לדוגמא: 1) השוק הוא עדין לא מספיק גדול הסבתות צורכות היטק דרך התשתיות של ביטוח לאומי ולא דרך הבית (והתשתיות של ביטוח לאומי לא ממש מתחדשות בקצב מהיר) 2)התחשיב הכלכלי שהניע את המהפכה היה דפוק לא ממש אפשר לחיות מפרסומות באינטרנט 3)הטכנולוגיה לא ממש מתקדמת במהירות שציפו ממנה האינטרנט עדין איטי ולא מספיק מאובטח ואלה רק כמה דוגמאות. התוצאה מערכת שלמה של צפיות קרסה הבורסה נפלה הבנק לא הרויח כסף מהבורסה מנהל הבנק חורק שינים שאתה עומד לפדות תוכנית חיסכון מנכ"ל היטק הצעיר צריך להתחיל לדבר בשפה של כסף ולא של חלומות תעשית הברזל שהעודפים שלה הלכו להשקעות בהיטק מתקשה לעמוד בהפסדים שנגרמו לה כתוצאה מקריסת הבורסה. וזהו זה פחות או יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, תשובה יפה. אז בקיצור עוד יותר נמרץ, התפוצצות בועת ההיי-טק גררה איתה למטה את כל השווקים האחרים? מדוע כל כך קשה להתאושש מהמשבר? הרי למרות שתעשיית הברזל הפסידה מההשקעות בהיי-טק, עדיין אנשים "צורכים" ברזל, ולא במידה פחותה (או לפחות לא ציינת זאת), אז מדוע המצב לא יכול לחזור לקדמותו? האם ההפסדים עד כדי כך גדולים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפוצצות בועת ההי טק הורידה משמעותית את כוח הקניה של הרבה אנשים. האנשים הללו קונים היום גם הרבה פחות ברזל (במיוחד זה שבא בצורת מאזדה לנטיס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיל האלמוני זה אני שאלה טובה הכלכלנים יענו לכך שבסופו של דבר כוחות השוק יאזנו את עצמם ושוב תיוצר תקופה של גאות בשוק ובכלל אפשר לתאר את התנודות בשוק כשורה הולכת ונמשכת של גאות ושפל. השאלה מתי זה יקרה? ב29 זה לקח עשר שנים ומלחמת עולם אחת עד שהמצב ממש השתפר. היום שהשוק הרבה יותר משוכלל מבטיחים לנו שמשברים כאלה הם זמניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שהבנקים לא ממש מעוניינים להשקיע כסף. אנסה להסביר כאן כיצד זה קורה, אבל תאלץ להתאמץ יחד איתי, ולשאול אותי אם אני אשתמש במושג שלא הבנת: הבנק לוקח את הכסף שלך (נניח, 1000 ש"ח) ומבטיח לך שבעוד שנה, כשתפתח התוכנית שלך, יהיו לך (לצרכי חישוב נוח בדוגמא שלנו) 1100 ש"ח (ריבית שנתית של 10 אחוז). מאיית השקלים הללו לא באים מטוב ליבם של הבנקאים. בזמן שאתה חושב על עשרת האחוזים השנתיים שלך, הבנק לוקח את האלפיה, ומשקיע אותה בכל מיני השקעות שיניבו רווחים אמיתיים - לדוגמא, חברות היי-טק. מה זה אומר? זה אומר שהבנק משתמש באלף השקלים שלך כדי לקנות לעצמו מניות בחברות שונות, מתוך אמונה (המבוססת על תחשיבים) שעד שאתה תוכל להוציא את ה-1100 ש"ח שלך, הם ירוויחו הרבה יותר מעשרה אחוזים (וכאן האינטרס שלהם בכל התהליך). אז מה יש לנו? יש לנו 1000 שקלים שהם לכאורה שלך בבנק, אבל בעצם, הבנק לא מחזיק אותם - הוא העביר אותם למישהו אחר, והם שייכים לו. מה שנוצר כאן הוא "כסף על הנייר" - למישהו כאן יש 1000 ש"ח שלא קיימים באמת (או לך או לחברה שהשקיעו בה את הכסף, תלוי למי תאמין). הבעיה מתחילה כאשר 200 ש"ח מתוך האלף, שהושקעו בחברת היי-טק, יורדים לטמיון עם קריסת החברה. עברה שנה, אתה רוצה את הכסף שלך, אבל לבנק אין אותו, הוא נשאר עם 800 ש"ח בלבד. מה עושים? הבנקים מחוייבים לשמור רזרבות של מזומנים כל הזמן, כדי למנוע מצב שאנשים ידרשו את הכסף שלהם, ולבנק לא יהיה מה לתת להם. כלומר - לבנק אסור להשקיע את כל 1000 הש"ח שלך בחברות, אלא הוא חייב לשמור אחוז מסויים מתוך זה בצד. מכיוון שאתה לא היחיד ששומר כסף בבנק, כעקרון כמעט תמיד יהיה לבנק מספיק כסף בצד כדי להחזיר לך את הכסף שלך, גם אם הבנק הפסיד חלק ממנו בהשקעות שלו. אם לבנק אין מספיק כסף כדי להחזיר ללקוחות שלו - הבנק מתמוטט, פושט את הרגל, וכל מי שהחזיק כסף בבנק מפסיד את כל מה שהיה לו. כדי למנוע התמוטטות של מערכת הבנקים, מגדילים הבנקים (לא מרצונם החופשי - הבנק המרכזי מכריח אותם) את אחוז המזומנים שהם מחזיקים אצלם מתוך סך הכסף שנמצא ברשותם. מכיוון שכך, יש פחות כסף שאפשר להשקיע בחברות. כתוצאה מכך, יש פחות כסף שמסתובב לו בחוץ ועובר מיד ליד, פחות אנשים וחברות קונים דברים1, והמשק נכנס למיתון. איך יוצאים מהמיתון - זה כבר הרבה יותר מסובך, ומעבר למה שאני מסוגל להסביר (או להבין, למעשה). הניסוח קצת מפותל, אני חושש, אבל אני מקווה שעזרתי בכל זאת. 1 חשוב לציין שמרבית הכלכלה מבוססת על רכישת "הון", כלומר, על חברות שרוכשות דברים כדי שישמשו אותן להרוויח כסף, ולא על רכישת מוצרי צריכה, שזה מה שאני ואתה קונים בסופר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזרת מאוד, כל הכבוד. משהו נוסף שלא ברור לי (ואני בטוח שגם הוא פשוט למדי) הוא הצורך של חברות גדולות ומבוססות להיות נסחרות בבורסה. בכיתה ח' למדנו שרעיון הבורסה נהגה לפני כך וכך שנים בכדי לעזור לחברות מתחילות לצבור הון ראשוני ולקנות משאבים; אז מדוע חברת לוסנט, למשל, שהרוויחה (עד לפני המיתון) 38 מיליארד דולר בשנה (וזה לא על הנייר, לדעתי, אלא כסף אמיתי ממכירת ציוד תקשורת) צריכה שישקיעו בה בבורסה ושיהיו לה מניות? האם זוהי דרך לתגמל את העובדים (באמצעות אופציות)? אם גם העובדים מרוויחים, וגם המשקיעים, וגם הנהלת החברה, אז מאיפה בא כל הכסף הזה, בהנחה שהכסף מהרווחים הנקיים הולך למימון משכורות ותשתיות? לסיום, יכול להיראות למישהו-שבכלל-לא-מבין כמוני שאם היו מבטלים את הבורסה, אף אחד לא היה סובל, וצרות רבות היו נמנעות. יש דעה כזו בעולם הכלכלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניות יכולות לשמש גם כסחורה - לוסנט קנתה את כרומטיס בעיקר בעבור מניות, ולא בעבור כסף מזומן. העניין הוא שמרבית הנכסים של חברה אינם נזילים רוב הזמן, ואם רוצים לעשות רכישה גדולה, צריך מזומן מהר - מכירת מניות היא דרך נוחה. כמו כן, חברה שנסחרת בבורסה היא חברה שקל יותר לסמוך עליה, משום שהדוחות הכספיים שלה ידועים לכל. בתקופות משבר זה פחות נוח, אבל בתקופות טובות - זה הרבה יותר טוב. כל זה בערבון מוגבל. אני לא כלכלן, והידע שלי די מוגבל. מה שאמרתי לעיל הוא הערכה, ולא ידיעה. אולי אחרים ירצו לתקן אותי. תאמין להם, לא לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שכחתי להגיב על ההערה בסוף) בלי הבורסה חברות יתקשו לגייס כספים, הציבור לא יוכל להשתתף בגאות הכלכלית (אבל מצד שני, הוא גם לא יסבול - והוא הסובל העיקרי - מתקופות שפל), ועוד דבר, חשוב מאוד לטעמי האישי, חברות רבות היו אטומות לחלוטין באשר לענייניהם הכספיים. חברה ציבורית, כלומר, שנסחרת בבורסה, היא בהכרח חברה שחושפת את מצבה הכלכלי ועומדת לביקורת בכל עת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקיפות או האטימות איננה מעיננו של הציבור אלא זכותה של החברה לפתוח עצמה או לא .צא וראה ,לא הייתה כלל מתעניין בחברה פרטית משום שלא היה לך שום אינטרס כלכלי (השלילה איננה גורפת וכמובן יש לך עניין מסוים בחברות כאלה). כמו שכתבת ,המניע הבסיסי לקיומה של הבורסה הוא האפשרות של חברה לגייס הון כדי שתוכל להתרחב. הגיוס בזה בא בצורה של קבלת שותפים נוספים לעסק ולכן היא חייבת בשקיפות .למסחר בניירות לאחר הגיוס הראשוני אין השפעה ישירה על מהלך העסק. שוב הסתייגות, בארה''ב ''טובת בעלי המניות'' הוא קו עסקי וחוקי חזק ביותר. ראה למשל את נפילת של אנרון שמומחים אומרים שהנפילה באה בגלל שהנהלת אנרון נצמדה יותר מדי לקו הזה וכך בסופו של דבר פגעה בבעלי המניות. מנהלים בחברות אמריקאיות אחראים משפטית לביצועי החברה בשוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא כדאי לחברה לרכוש חזרה את מניותיה ברגע שהיא יכולה להרשות לעצמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה. האם כוונתך לשאול אם כדאי לחברה להפסיק להיות חברה ציבורית? או האם כוונתך קניית חלק ממניותיה ממניעים פיננסיים, מבלי לשנות את הסטטוס הציבורי שלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה וגם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע בדיוק אבל אני חושב שהשיקולים בשני המקרים הם ליגלים-כלכלים ובמקרה הראשון אולי גם רגשיים. אני חושב רק שהמקרה הראשון, לקנות בחזרה את כל המניות, יכול לקרות רק כשהחברה במצב גרוע. אתה מכיר את המכפיל שמודד את הערך של הנייר לעומת הרווחים של החברה ב 12 החדשים הקודמים. אם לחברה יש 100 מניות נסחרות, והיא הרויחה 1000 שקל ,ז"א 10 שקל למניה. אם המניה נסחרת במחיר של 500 שקל המכפיל הוא 50 ומשמעותו שבקצב רווחים נוכחי המשקיע יקבל בחזרה את השקעתו אחרי 50 שנה. המכפיל משקף ציפיות. זאת אומרת שאם החברה רוצה לקנות את כל המניות שלה היא תשלם 50000 שקל שזה הרבה יותר גדול מהשוי שלה. אז המצב היחידי שבו היא יכולה לקנות זה כששווי המניה נמוך מערך כל נכסי החברה שזה אומר שהחברה מחורבנת או עושה איזה מניפולציה חשבונאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל המנהלים של חברה יודעים טוב יותר מהציבור הרחב כמה באמת שווה החברה. בשעת מיתון, כשכולם בורחים מהבורסה, יש חברות שנסחרות במחירים מאד נמוכים - במקרים מסוימים הרבה מתחת לשוויין. לפעמים הבעלים מנצלים את ההזדמנות, קונים מהציבור את המניות במחירי מציאה, ומחכים. כעבור מספר שנים, כשהשוק עולה, הם מוכרים שוב למשקיעים הקטנים את אותן מניות עצמן - אבל במחיר הרבה יותר מנופח. בעגה הבורסאית זה נקרא ''לעשות סיבוב'' על גב הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קיצור רב - כסף רב התנדף באוויר, השקעות ירדו לטימיון, אשראים לא הוחזרו, טכנולוגיות מושקעות ללא קונים - כשאין כסף אין ביקושים. כשאין ביקושים יש מיתון. מיתון מתפשט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה זה "אשראים", ו"כשאין כסף אין ביקושים" (כשאין כסף למי?) גם לא הבנתי מה גרם לשלב הראשון, "כסף רב התנדף באוויר" (זה קשור לנקודת הרתיחה של הכסף?) בכל מקרה, אם האייל האלמוני מלמעלה הסביר זאת כבר, אז תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי קומברס לא מפתחת מערכות תקשורת מהירה אלא מענים קוליים מערכות איחסון ואיחזור שיחות ודברים מהסוג הזה. מה שהתחיל את הנפילה היה משבר של חברות האינטרנט (כשהמשקיעים הבינו שהחברות הללו לעולם לא יעמדו בציפיות וששוי השוק שלהן גבוה בהרבה מערכן האמיתי). המשבר הזה גרם להאטה כללית בעולם (אם אין כל כך הרבה חברות אינטרנט וספקי תוכן, הרי שלא צריך גישה כל כך מהירה). תוסיף לזה את העובדה שהאינטרנט הסלולרי מתפתח לאט יותר ממה שציפו. בכל אופן הפיטורים בקומברס נובעים משינוי אירגוני בעקבות ירידה ברוחים (החברה עדיין מרויחה) והקטנה משמעותית בהשקעה בנושא האינטרנט. לפחות בחלקם מהמקרים המטרה שלהם היא להיפטר מעובדים ותיקים שצברו תנאי שכר או שהתחילו לעבוד בתקופה שבה השכר המוצע למהנדסים היה גבוה ב 10 - 20 אחוז יותר מהמקובל כיום ולשכור במקומם מהנדסים אחרים בשכר נמוך יותר (זה מה שקרה בגל הפיטורים הקודם על פי Ynet). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע שלא יורידו את שכר העובדים הותיקים במקום לפטרם? בקומברס משלמים לפי שנות הוותק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדת שכר מביאה להתפטרות ביוזמת העובד, אבל בתנאי פרישה כאילו פוטר. ברור, שלא כל העובדים, ששכרם הורד יתפטרו, בפרט לא במצב הנוכחי. אלו שכן יתפטרו, יהיו בד''כ העובדים הטובים ביותר, שסיכוייהם למצוא עבודה חדשה, שתשמור על תנאי שכרם. טובים במיוחד. לעומת זאת, בפיטורים יזומים, המעסיק קובע את מי הוא יפטר וכמובן, שהעובדים הפחות טובים (או לפחות אלו שהיחס עלות - תועלת שלהם גרוע) יפוטרו ראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכר עולה עם הזמן (לפחות זה היה המצב עד לפני המשבר) בשיעור גבוה משיעור האינפלציה (שבשנים האחרונות הייתה אפסית) כדי ליישר קו עם תנאי שוק העבודה ולהתאים את שכר העובד למספר שנות הנסיון שלו (אם תסתכל בטבלאות השכר שמפורסמות באתרים של חברות ההשמה השונות תראה שיש פער מאוד משמעותי בין שכר עובד עם שנת נסיון אחת לזה של עובד עם 2 או 3 שנות נסיון). נקודה נוספת ששכחתי היא עניין האופציות. אני לא יודע אם האופציות של קומברס שוות משהו היום (תלוי כמה המניה שלהם ירדה ואם עשו תימחור מחדש לאופציות שניתנו לעובדים, תלוי גם מהו פרק הזמן בין קבלת האופציות למועד המימוש) אבל כבר היה מקרה שחברה שנתנה לעובדים אופציות לשנתיים ערכה גל פיטורים ודאגה שמרבית המפוטרים יהיו כאלו שעובדים בחברה בין שנה וחצי לשנתיים ובכך חסכה עצמה הוצאה ניכרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיר המימוש שלי: 52.9$ ערך המניה כיום: פחות מ-30$ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה לא המקרה כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שנות השישים בארה"ב היו תקופה של פריחה כלכלית. אמנם מלחמת וייטנאם עמדה ברקע, אבל חיי היום-יום של האמריקאי הממוצע היו טובים. לגבי המצב היום, למעשה יפן נמצאת במצב כלכלי קשה מזה למעלה מ- 10 שנים וגם באירופה העניינים צולעים כבר מתחילת שנות ה- 90'. כעת הצטרפה ארה"ב לממותנות ולכן המיתון נהיה גלובלי. המיוחד במצב הכלכלי הנוכחי הוא החובות העצומים של האמריקנים לשאר העולם. אזרחי ארה"ב, שהאמינו שבידיהם מניות ששוות מיליונים, הרשו לעצמם להכנס לחגיגת קניות מעבר למה שמשכורתם החדשית איפשרה להם. את הכסף הנוסף לוו מבנקים אמריקאיים, אשר בתורם לוו את הכסף ממשקיעים בחו"ל. התוצאה היא שארה"ב חייבת כסף רב למדינות זרות - בעיקר אירופה ויפן. בעלי ההון במדינות אלו בחרו להשקיע את כספם בדולרים ירוקים גם מפני שהמצב בבית - מיתון מתמשך - לא נראה מבטיח במיוחד. כעת אם, מסיבה כלשהי, יחליטו המלווים הזרים לעבור להשקיע את כספם במקום אחר ייגרם זעזוע גדול לכלכלה האמריקאית. הבנקים בארה"ב, שיאבדו את מפקידיהם, ידרשו אז מן האזרחים להחזיר את ההלוואות שלקחו ואנשים רבים יאבדו כתוצאה מכך את ביתם ורכושם. לכן ממשל בוש מנסה, אולי בכל מחיר, לשמור על ארה"ב כמקום השקעה אטרקטיבי לזרים. אגב, אחת הדרכים לכך היא לייצר מלחמות בעולם, מפני שבאופן מסורתי זרים נוטים לבטוח בדולר האמריקאי בתקופות משבר - כלומר להשקיע את כספם בארה"ב. ולמה כל זה קורה? אולי מפני שיש גבול כמה זמן אפשר רק ללוות וללוות מאחרים, מבלי לשלם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו שאני חושב על זה, חבל שלא הפרדנו את התשובה הלפני אחרונה לכמה תשובות נפרדות. היינו יכולים להשחיל סקר דמוגרפי בלי שתרגישו. מת לדעת מי אתם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו המשאל הזה נראה לי מספיק דמוגרפי מכדי שאצביע בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש שורשים שאינם כרוכים בבריאותך הנפשית להימנעותך מהזדהות? במלים אחרות, האם יש חשש קונקרטי מאחורי בחירתך? מובן שאינך חייב להשיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני נחמדה ורוצה להקל עלייך אני מצהירה בזאת ש.....אני חיילת. ולא סתאם חיילת. מו"ח (!). ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לפחות זה גם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בת-חן היקרה השתעשעה קמעה עם העובדה שאני בין כה וכה מכיר אותה אישית ויודע מה עיסוקה בימינו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |