בתשובה לערן בילינסקי, 05/12/01 22:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אם המקום דורש שמירה, אזי מדובר בסיכון מסוים של חיי השומר. אם המקום אינו דורש שמירה אזי ניתן לוותר עליה מלכתחילה. ב. אני מקבל חלקית. אמנם ההכשרה הניתנת לחלק לא מבוטל מן השומרים היא אפסית גם במצב הנוכחי אך ראשית לא מדובר בשומרים במקומות המוגדרים כמסוכנים יותר ושנית כאשר "בוגרי" 02 מתמודדים עם התקפות מחבלים, התוצאות בדרך כלל עגומות (וראה דוגמת "ליל הקילשונים"). ג. בנקודה זו אני נאלץ לירות לעצמי (או לפחות לטיעון שלי) ברגל: גם כיום קל מאוד לחיילים סדירים או מילואימניקים להבריח נשק ואמל"ח מהבסיסים. נשק רב מאוד של צה"ל הגיע לידי המחבלים בצורה כזו (ודי להזכיר את מאות הרימונים שנזרקים ברפיח מדי שבוע, אני סבור, אף כי איני בטוח, כי מדובר באמל"ח צה"לי). באופן אינטואיטיבי אני נוטה לחשוב שחוש הנאמנות של אנשים מחוסרי עבודה אשר כפו עליהם עבודות שמירה בניגוד לרצונם עלול להיות פחות מהרצוי כאשר מדובר בציוד רגיש כמו נשק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. חה. שירתת בצה"ל? ב. ובמה מותרים חיי המובטל מחיי החייל? האפשרות שקבלת דמי אבטלה תהיה מותנית בשירות פעיל (לא בהכרח צבאי, אבל תחת הרשות המבצעת) נשמעת לי סבירה בהחלט. ג. חיילים \ מילואימניקים יכולים להיות לא פחות ממורמרים מהמובטל ההיפותטי שלנו, וניתן להתמודד עם כך (התועלת הסבירה רבה מהנזק הסביר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, למה? התייחסתי למקומות הדורשים (או שאינם דורשים) שמירה, לא למקומות ששומרים (או לא שומרים) בהם בפועל. ב. חיי אזרח מותרים מחיי החייל, זו התפיסה של הצבא בתרבות המערבית. לכן מלחמה נחשבת לאקט "תרבותי" יותר מטרור. ג. נכון. אשמח לשמוע את השיטות שבאמתחתך להתמודדות עם המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש מקומות שאפשר לפרוץ אליהם (למטרות פיננסיות יותר מאשר למטרות טרוריסטיות) כאשר אין שמירה, אך אם יהיה שומר חמוש בשער, הדבר יגרום לפורצים הפוטנציאליים לחשוב פעמיים. למעשה, השומר אינו נמצא בסכנה יותר מכל אדם אחר (מה עם שומרים בחברות שמירה? האם הלוגיקה שלך תופסת גם לגביהם?), אבל הוא משמש לתפקיד כלשהו. ניקח את הבסיס ששירתתי בו, בלי לחשוף יותר מידי פרטים. מדובר במחסנים של תחמושת אי שם. אם לא היה שום שומר בשום מקום, כל מאפיונר קטן היה יכול להכנס חופשי, לקחת את התחמושת וללכת. כאשר יש שמירה, הסיכוי שזה יקרה נמוך מאוד. מכיוון שמדובר בבסיס בלב הארץ, עם גדר-בקרה בסביב, הסיכוי שמחבלים יגיעו לשם אינו גדול מהסיכוי שהם יגיעו לתל-אביב (שהוא, כמובן, לא קטן). וכך - לשומר, למרות שהוא אינו מרגיש שהוא משרת מטרה כלשהי, ומעביר את מרבית שעות השמירה שלו בקריאה או שינה (טוב, השומר הספציפי הזה, לפחות), יש פואנטה, והיא הרתעה. במקרה של אזעקת אמת, השומר שווה לתחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהויכוח ביננו מוצה, קשה לי להעלות טענה מנומקת כנגד ההסברים שלך ושל רועי. כל שאני יכול הוא למלמל תחת שפמי הוירטואלי "אבל בכל זאת..." (חיילים, אגב, אינם רשאים עוד לגדל שיער פנים אלא מסיבות מיוחדות). לעומת זאת ישנה נקודה מעניינת בתגובתך שאולי שווה התייחסות. אני מניח שתסכים אתי שלהכריח מובטל שאינו מצליח למצוא מקום עבודה, לעבוד כחייל בקו החזית בשטחים, במקום שהסיכוי לפגיעה בו גבוה, היא מדיניות לא רצויה. לטענתך ניתן ורצוי לחייב מובטלים לשמור במקומות מסוכנים פחות מקו החזית. אך מה בדבר מקצועות אזרחיים מסוכנים? אני סבור כי התמותה מתאונות עבודה בתחום הבניה גבוהה מאשר בתחום עבודות המזכירות, האם יש הצדקה כלשהי למובטל לסרב לקבל עבודה משום שיש בה סיכון לחייו או בריאותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אם יש סיבה טובה לחשוב שהסיכון הזה משמעותי. הסיכוי להפגע כתוצאה מעבודה בבניין אינו גבוה במיוחד - ואם תפגע, מרבית הסיכויים הם שזה היה כתוצאה מרשלנות (שלך או של מישהו אחר). גיל יכול לשחק כאן תפקיד. אני מבין למה אדם בן 45 לא ירצה להסתכן בעבודה בבניין, אבל אני לא רופא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעל כך גבר ניתנה תשובה מספר פעמים. ניתן להשתמש בהם במקומות אחרים בהם הסיכון נמוך. וניתן להשתמש בהם לדברים נוספים שונים כמו שכבר ציינתי. הרעיון שעומד מאחורי מה שהעלתי הוא מדוע לא להשתמש במשאב קיים שצורך אולם כרגע אין בו תועלת מיוחדת למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החסר מקומות בצבא שהשמירה בהם היא פשוט נורמל שנשאר משנים עברו? אם צריך או לא צריך לשמור שם זהו וויכוח אחר. השאלה היא כל עוד שומרים שם מדוע לא להשתמש באנשים פנויים יותר ולעזור לכלכלה. תעשה חישוב פשוט. 200.000 ימים של עבודה פעמיים בשבוע הם 400.000 פעמים בשבוע. 1.600.00 בחודש. וכל זה כאשר אתה כמובטל מבצע למעשה סך של 8 ימים או 9 ימים בחודש שבהם אתה שומר עד 10 שעות. תחשוב כמה ימי עבודה מופסדים יש לנו כאן שכ שנה ניתן שהחברות לא יפסידו אותן. עכשיו המדינה בכל מקרה משלמת את דמי האבטלה/השלמת הכנסה. ובתור מדינה סוציאלית היא לאת פסיק לעשות זאת על מנת שלא להגדיל את כמות העניים במדינה . אולם המדינה גם אומרת כי היא לא יכולה לספק עבודה לאותם אנשים בלי פיתוח. בשביל פיתוח צריך כסף. כך את הכסף שהמדינה משלמת ל1.600.000 ימי עובדה לאנשים שעובדים, הוסף את כמות ההפסד שניגרם למקומות העבודה בגלל החוסר באנשים אילו והינה קופה נאה שבה אתה יכול להשתמש בשביל להשקיע במקומות עבודה חדשים. בנוגע לב. כאשר חייל מילואים שלא השתמש בנשק במשך 10 שנים יצטרך להלחם במחבל רוב הסיכויים שהוא לא יצליח אפילו קרוב לחייל שעבר לפני לא הרבה זמן 02 , ולא בגלל שגם בשביל לפגוע צריך אימון, צריך לאפס את הנשק וצריך עוד מספר דברים קטנים. אגב יש גם מובטלים שהם לא 02. ג. אחד לא מדובר על כפיאה מסוג זה, אלא ניתנת אופציה על ידי המדינה שאומרת - אני זקוקה היום לעזרת האזרח המובטל על מנת להשתקם ביותר קלות, היות ואני גם ככה משלמת לאזרח המובטל סכום כסף בחודשו כי אני דואגת לו אני מבקשת ממנו לתרום גם בשבילי במספר אופציות, הוא יכול ללכת לעבוד בבניין ואו חקלאות בתמורה לשכר מינימום + תוספת חודשית שאני אביא לו, הוא יכול לתרום שני ימי שמירה בשבוע , הוא יכול לעזור בנקיון הארץ, הוא יכול להתנדב יומיים בבית החולים הקרוב למקום מגוריו, או בבית מחסה מסוג זה או אחר. למעשה המדינה תתין לאזרח את האופציה לבחור איך הוא מעדיף לעזור לה בזמן שהיא עוזרת לו, וכל זאת רק עד שהוא ימצא עבודה. כך גם אזרח בירוחם שבה אין עבודה ומקבל בשל כך השלמת הכנסה כבר כמה שנים יתרום בחזרה למדינה גם כן משהו בכך שהוא יקל עליה במקומות אחרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |