 |
707 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
ואכן דמותו של ג'יגולו ג'ו (יש דברים בגו? איזה תרגום מדהים) מתיימרת להיות "חווייתמין" (אתה בטוח שצריך כל כך הרבה ו' וי') שעולה על כל מה שבן אנוש מסוגל לספק. מצד שני הסרט לא מספר במה עולה יכולתו של ג'יגולו ג'ו על יכולתו של גבר רגיל (למעט המוזיקה הרומנטית) אפילו שלטענתך נושא המין מאוד מפורש בו. למעשה, למעט דמותו של ג'יגולו ג'ו (שכמעט גונבת את ההצגה מהגיבור האמיתי של הסרט - טדי) והעיצוב המיני של "עיר השעשועים" (עוד קשר לפינוקיו) נושא המין לא בא לידי ביטוי בצורה מפורשת יותר מאשר בסרטים אחרים. נקווה רק שהמין הקיברנטי בעתיד יהיה יותר דומה לרעיונות שהבאת במאמר זה על כל חלקיו מאשר לסרט האמור ותודה על המאמר המקיף והרחב ביותר שקראתי עד היום באייל. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בספרו "האנטומיה של הרסנות האדם" מעמיד אריך פרום שני אורינטציות אחת למול השניה: ביופיליה ונקרופיליה. השימוש במושג "נקרופליה" הוא רחב יותר מהשימוש היומיומי, והוא כולל ניסיון "לעצור" את החיים במקום לזרום אתם, חוסר נכונות לקחת סיכונים – ובקצה הסקאלה – נקרופיליה במובנה המסורתי. פרום מביא במפורש דוגמא של חלום עם נטיות נקרופיליות: חלום על מכונות חדשות שמעורר ריגוש. המשיכה למכונות ולעצמים דוממים היא דרך לעצור את החיים ולנסות (בלא מודע) להתחבר עם המוות, ובכך להשיג ביטחון מפניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב כיצד הלקוח המבולבל מנסה לרמות גם את עצמו: "אשתי היתה כלבה אמיתית, בעלת לב של קופה רושמת... אני ביישן מטבעי... נכון שלבובה יש חסרונות, אתה מתעסק עם 55 קילו של חומר מת. אבל מה שבטוח, היא לפחות נאמנה לך." מה עניין הנאמנות לכאן? הוא מתחיל בכך שהוא ביישן. ממי הוא מתבייש? מאשתו הכלבתא. לכן הוא מוצא פורקן בבובה. בהמשך הוא מראה מה שמפריע לו: היא לפחות נאמנה (כנראה בניגוד לכלבתא דנן). מדוע בובה שאינה בוגדת בו עדיפה על אשה בשר ודם שכן בוגדת? האם זו דרכו "להעניש" את האשה, או שחבוי כאן המניע האמיתי לצורך שלו בבובה? הבובה לא תבגוד בו. לבובה לא יהיה מישהו שיספק אותה יותר. אולי זהו פשוט הפתרון שלו לחרדת ביצוע, שספק אם היא מודעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם בלש-אנדרואיד שישכור ה"לקוח המבולבל" בעקבות חשש נורא שהתעורר שהבובה כן בוגדת, יגלה שהבגידה נעשית עם בוב ( "75 ק"ג של חומר מת" אך "פצצה במטה"), האם זו בגידה תחשב? האם תחושת הנבגדות תתגבר אם יתברר שהאנדרואיד לקח גם הוא חלק בהילולה (פרק נוסף: וידויו של ה- DETANDROID)? כמובן, הוא יכול "לנתק את האנדרואיד "מהשטקר" ולהלין את שכרו, וגם "לנטרל" את הבובה כעונש על חטאיהם, אך אז תתערב חברת "DETECTSAFE", והוא יתקל בתביעה מצד נציגי החברה ועו"ד - כולם אנושיים לגמרי. שלא לדבר על אגודת DOLLRIGHTS להגנת זכויות הבובה - שוב הבני אנוש האלה - שתתבעו ותוקיעו בשם פגיעה בערכי עולם ה-ROBOTLOVE ואי זרימה איתו ועם התפתחותו הטבעית - עצירת זרימת החיות המכונתית/נוירומנטית. מה שמראה שכל זמן שהיומנואידים ימשיכו לנהל להם את הענינים, העסק יהיה יגע למדי. ואם האנדרואידים ינהלו, האם ניתן לצפות למעט חיבה מכונתית וסולידריות כלפינו? האם הם באמת נאמנים "כי תוכנתו בדיוק לזה" או שאינטליגנציית ה-PDP המתפתחת, הגמישה והלומדת (דבר הדרוש ל*ניהול* במציאות משתנית, הגם שלא בהכרח לסקס/אהבה) תציב אותנו בפני הפתעות מרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שהאינטליגנציה המלאכותית בגילומיה השונים, אינה רק המכונה (או המכשיר) הראשונה בתולדות האנושות שתחזוקה עשוי לדרוש יותר זמן מעצם השימוש בה. היא גם המכונה הראשונה העשוייה לגלות מעין "רצון" משלה, כלומר כוון פעולה עצמאי הנפרד מרצון הבונה/משתמש בה. רמזים ראשונים לכך באו מכוון תוצאים סטוקסטים לא רצויים עקב הסיבוך האינפורמטיבי - הבאגים השונים. בהמשך ניתן לחשוב גם על רצון מונחה לא אקראי כתוצאה מאינטליגנציה הצומחת באופן מובנה, שזה כוון הפיתוחים ב-AI דהיום. אז ניתן יהיה לדבר לראשונה על מימוש מושג "הגולם הקם על יוצרו", במובן הקבליסטי נוסח המהר"ל מפראג, המפיח חיים בגוף דומם, וגילגולו הגותי-אנגלי בספרה של שלי "פראנקנשטיין" בתחילת המאה ה-19. המעניין הוא שבתקופתה עסקו הפילוסופים רבות במונח "רצון" - למשל שופנהאואר - ושלי מציגה בהקשר זה, לדעתי, את הקונסטרוקציה ההיפוטתית של "רצון דמוי גידול סרטני" הצומח פרע. רבותי, אנא חידלו לכם מאשליותיכם בדבר סקס מטריף עם גוף שהינו לחלוטין שלוחת רצונכם ללא "רצון-קונטרה" במקביל לשלכם ובכוון שונה, לעיתים משלים. נסו לחשוב על סקס עם אובייקט נטול אינטליגנציה עצמאית, ולא תקבלו, אלא את משפטו של מישל פוקו בפתיח לספרו אודות ההיסטוריה של הסקס: "הסקס לעצמו, הרי הוא בסופו של דבר עניין משעמם למדי" (כשכוונתו בעצם לכוון אותנו לקראת ההמשך בנוסח "ומאידך, הדבר המעניין, הדבר עצמו, הינו הנארטיבים שצמחו בהיסטוריה אודות הסקס). ואם באינטלגינציה עצמאית עיסקנן, הרי שתהיה כאן לחלוטין דמיות רצון אנושי נפרד ועצמאי, והתנהגות דמוית אנוש שאינו שלוחה של רצונינו -ראה מבחן טורינג. וכבר ניסיתי לרמוז באירוניה על כווני- הרקע המגוונים מאד, פתוחי-הקצה (open-ended)ועתירי החיוניות שסקס מהנה באמת חייב ללבוש, בניגוד לדימוי של סקס-מכונה נקרופילי במהותו ונקודתי בזמן -מנושל היתפתחות, שעצם הצבתו הינה קונסטרוקציה, יתכן, של חשיבה חלקית ולא בשלה, הנעולה על קונספט יחידני, בלי לפרוס מערך רחב ותקף אמפירית. וממחשבה שנייה (תמיד *רצוי* שתהיה מחשבה שנייה), מהו סוד הפופולריות של קונסטרוקציות אובייקט-שלוחת-רצוננו מסוג זה, בניגוד לסבירותה של המשגת-עומק? מדובר בתופעה שהבנתה חייבת לבוא מתחום הפסיכו-סוציולוגיה כדלקמן. אכן בחברתנו, וקשה לאמר זאת, נפוצה כוחניות נירוטית השואפת ליצור אוביקטואליזציה דמוית-חפץ של הזולת, להפכו לשלוחת בובת-סמרטוטים נטולת חיות משלה של רצוננו, לאכוף על הזולת עליבות. וכבר הידגים זאת ברגישותו הסוציולוגית החריפה חנוך לוין ברבים ממחזותיו, ובפרט במחזהו "חפץ". שוב לא נעים לאמר זאת, התופעה יחודית למדי לנו, מעין נכות קולקטיבית, ואולי זו הסיבה שמחזותיו של חנוך לוין, במידה שתורגמו, לא זכו לפופולריות בחו"ל חרף גאוניותם. לא שאיבסן הוא לא, אולי אינו רחוק ממנו בכוחו היוצר, אך מחזותיו משקפים את ביטויי העליבות הנכפית של המיקרוקוסמוס הישראלי ואותו בלבד. הם יתקלו בארץ בחווית ההכרה והזיהוי של העיבוד הגאוני, הסובלימטיבי של חומר מוכר עד לעייפה, אך באירופה או בארה"ב יזכו לכל היותר, אסתכן לאמר, בהרמת גבה. האופק המושגי, מצער לאמר, אינו אוניברסאלי - האדם באשר הוא - אלא לוקלי ופרטיקולרי למציאות מסויימת ומתוחמת. במדורי הצרכנות בעיתון אנו ניתקלים בביטויי חטפנות נוסח ג'ונגל קמאי, תוך הטפות חסודות מצד אנשים שבארה"ב או באירופה חברותיהם היו מוחרמות בהבזק מיידי על ידי הצרכנים, ואילו כאן האדונים האלה חיים ובועטים. גם הרגלי מין שוררים כאן הינם חטפניים ומוכווני הווה, אחוזי אובססית סך-0 ("אני "דפקתי" - היא "נדפקה", "שמע, תפסתי פראיירית לא נורמאלית"). האלימות המינית בארץ היא מהגבוהות בעולם. זאת בניגוד למשל למין/אהבה זמינים, תמימים במהותם, טבעיים ונטולי חשבונאות-יתר במערב, ללא חטפנות/סחטנות/ ותועלת מוספת למיניה. בוודאי שאוביקטואציה חפצית זאת מוצאת את ביטוייה ביחסים בין אנשים ותת קבוצות כאן, והועצמה עוד יותר עקב השליטה על עם אחר. גם כאן רבים היו חפצים שאלו יהיו חסרי רצון עצמאי, דבר המוצא את ביטויו בהצגתם כהרי עליבות ופרימיטיביות. אך התופעה הינה מובנית ומושרשת, ולא תיעלם על ידי נסיגה מהפיתוי האוביקטואלי הזה, ברוח הרפורמה לרוח האדם הישראלי על ידי איון "הכיבוש" כפי שהיציעו גורמים שונים, שכן היתה קיימת במידה רבה קודם ל-67. זאת בניפרד מצידקת מאבקנו, אך אין למצוא רבות בחברתנו את החיוניות שבמאבק קיומי. תחת זאת שוררת לה הרמטיזציה נירוטית שהן אכיפת עליבות ומעשי עושק ואכזריות לפרקים כלפי בן העם האחר, והן צדקתנות נירוטית הבוחלת "בכיבוש" הינם שני צדדיה, ואחוזים זה בזה בקשר גורדי. האמביוולנטיות, חולשת הרצון וחוסר חיוניות הרצון במאבקנו הקיומי אינם אלא האמביוולנטיות הנוורוטית המוכרת היטב לאנשי בריאות הנפש. במאבקים קיומיים הרי חיוניות אחרים קשה למצוא, הן אכזריות לשמה, והן אמביוולנטיות צדקתנית באשר למטרות המאבק. מכיוון שהאוביקטואציה החפצית כלפי הזולת שואפת לבטל את חיוניותו כבעל רצון נפרד, ומכיוון שהגוף האנושי מודרך המוח האנושי, וסנסואליות האדם הם הביטוי המובהק ביותר של נפרדות רצון זה, הרי שמוכרזת מלחמה על הגוף האנושי עצמו תוך הצנעתו. הצנעת הגוף, איונה של החיוניות האנושית והאוביקטואליזציה החפצית של בן האנוש הינם צדדים שונים של אותה מטבע. כך, הצנעת הגוף באמצעות כסות יתר הונהגה על ידי הטאליבן באפגניסטאן, וזו דוגמא קיצונית, אך בושת-הגוף תוך צחקוקים נבוכים/היסטריים היו מקובלים גם בחברה אוכפת אוביקטואליזציה כדרום אפריקה, ונפוצים גם בקרב הישראליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כך לפחות חשבתי עד השורה העשירית. אז ראיתי שכל המשפטים הם כאלה - מפותלים סביב עצמם כמו גרב ניילון במכונת כביסה - והפסקתי לקרוא. חבל, נדמה לי שהיו לך רעיונות מעניינים. לו רק היית גוזם קצת מסביב, מקצר משפטים לשניים... אל תיעלב - אבל זה מזכיר לי משהו שרוביק רוזנטל כתב על ''עברית אמריקאית'' ו''עברית גרמנית'', שהן אימוץ של תחבירים זרים לשפה שלנו. העברית המקורית, הוא אומר, היא שפה שמספרת סיפור. דרושים לה נושא, נשוא ומושא - וזהו. לא פעילים עקיפים, לא שלושה משפטי לוואי אחד בתוך השני, לא נושא בהתחלה ושם פועל בסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם מכירים את הרגעים האלו, בהם מישהו אומר משהו שכל כך רבים חשבו אך נמנעו מלומר? כל הכבוד, ברק. הקץ לכתיבה הפלצנית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק צודק: כתיבתו של מיכאל סמיכה והוא נוטה לפסקאות ארוכות מהרגיל. אתה, לעומת זאת, אייל אלמוני, מוריד מערכה של ביקורתו הגלויה של ברק, שאף נאמרה תחת שמו, בהכרזה וולגארית: "הקץ לכתיבה הפלצנית!". מכאן שלדעתך משפטים או פסקאות ארוכים הם "פלצנות". מה זה אומר עליך? האם אינך מסוגל להתמודד עם משפט ארוך, או עם פסקאות ארוכות? הרי ההבדל בינן לבין פסקאות קצרות הוא בכל זאת, בסופו של דבר, כמותי. הקושי הכרוך בקריאת פסקאות ארוכות לעומת קצרות הוא בכל זאת לינארי, נכון? דעתי היא שדברי הבל, וכן גסות רוח, חמורים הרבה יותר מאריכות או מפסיקת פסקאות חסכנית. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף ידידי, האדם המתקרא ברק טועה; העובדה המרנינה כי הנ"ל אינו יכול להתרכז ולהתמודד עם החומר והתוכן החשוב שמסופק לנו על ידי מר מיכאל שרון אינה הופכת את נימוקו ל'צודק', כי אם למגוחך במקרה הטוב. הערתו הפאקאלית הנוספת של האייל האלמוני אינה ראוייה לכל תגובה ראוייה, ותמהני על כי מצאת לנכון לשבת ולהסביר דבר אחד או שניים. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקפיד לקרוא את דבריו של מיכאל, ובד"כ מוצא אותם מעניינים ומחכימים. אעפ"כ, גם לי, שאיני חושש מאריכות או מפיתול, נוח יותר לקרוא את שמעון גלבץ, למשל, שכותב משפטים קצרים יותר, ומכמיס (מלשון כמוסה, למי שתוהה) רעיון בפסקה פחות או יותר. כתבתי שברק צודק, משום שאני מסכים עם הצעתו למיכאל, שישקול לקצר משפטים ולבטל שעבודים, לא משום שאני תומך באי-קריאה של טקסט סמיך. הסיבה היא אסתטית: קריאות היא מעלה, ואין היא גוררת עמה בהכרח כל אובדן של איכות או סגנון. נהפוך הוא: טקסט בהיר תורם רבות לאפקטיביות המסר. ברק טרח לציין בפומבי (ואולי כדאי היה לעשות זאת באופן אישי ודיסקרטי, בדואל) שמיכאל יכול לשפר את קריאות הודעותיו בצורה מאוד מסוימת (הוא לא כתב "מיכאל כותב גרוע"), וחשוב היה לי להסכים איתו ולגנות את האייל האלמוני, על-מנת שלא יאבד טעמה של הצעת ברק בגלל גסותו של האלמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהייתי צריך להגיב בצורה דיסקרטית. ההערה שלי באה באמת מפני שהתחלתי לקרוא בעניין את ההודעה של מיכאל, חשבתי ''יש דברים בגו'', וכשלתי מלהגיע עד סופה. בפשטות, מתוך תסכול על שלא היה לי כוח לקרוא הכל. אחר כך חזרתי וקראתי, ומצאתי דברי טעם, ושוב הצרתי על המעטפת שבה הם באים. אני חושב שביקורת מנומקת על סגנון כתיבה יכולה להיות לגיטימית לא פחות מביקורת על תוכן. סך הכל, כולנו מציגים פה לראווה את מה שיש לנו לומר, בתוכן וגם בסגנון, ומבקשים שיפוט לגביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם העובדה המרנינה כי רוב הקוראים אינם יכולים להתרכז ולהתמודד עם החומר והתוכן החשוב (אני לא מכחיש) שמסופק ע"י אדון מיכאל? (הפלצנות אינה רחוקה גם ממך, ידידי. רק בגלל שאדון ברק לא ציין את שם משפחתו ואת כתובת הדואר שלו, אתה מכנה אותו "האדם המתקרא ברק", כאילו מדובר במרגל של הקג"ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, ההבדל בקושי אינו נעוץ בהבדל בין פסקאות ארוכות לעומת קצרות, אלא בעיקר בקריאת משפטים ארוכים לעומת קצרים. וההבדל *אינו* לינארי. המוח מנהל מחסניות, זוכר סדרי רקורסיה, וכו' וככל שהמשפט ארוך יותר, אנו מגיעים לחסם כלשהו על קריאות, שהוא שונה מאדם לאדם - ושונה גם בהתאם למבנה המשפט. בתור דוגמא קיצונית, השווה למשל בין המשפט: "העיתונאים שהעורך פיטר בכו" למשפט: "הכתבה שהעיתונאים שהעורך פיטר כתבו הצליחה" ולמשפט: "העובדות שהכתבה שהעיתונאים שהעורך פיטר כתבו הוכיחה תתפרסמנה". המשפט האחרון הינו משפט בעברית תקינה לחלוטין, ובכל זאת לרוב האנשים קשה מאוד להבינו ללא התעכבות ארוכה, שכן הוא חוצה סף מסויים מבחינת ה"מפענח" במוח ("עומק המחסנית"?). אגב, במשפטים אלה נבחרו בקפידה נושאים ופעלים כדי שהתאמת מין/מספר תעזור ליכולת ההבנה. אם נבחר בכוונה התאמות מין/מספר דומות, המצב רק יסתבך: "העובדה שהכתבה שהעיתונאית שהעורכת פיטרה כתבה הוכיחה תתפרסם". שוב: משפטים אלו נבחרו כדי להדגים נקודה. באופן כללי, ככל שהמשפט מכיל יותר רכיבים (נספחים, וכו') המפענח האנושי עומל קשות יותר כדי להבינו, וההבדלים אינם לינאריים באורך המשפט כלל וכלל, אלא תלויים בפרמטרים וערכי-סף שונים של המפענח האמור, ובמבנה המשפט הנידון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם חשיבות למדיום שבו מופיע הטקסט. כללי כתיבה בפורום אינטרנטי כמו "האייל הקורא" שונים מהכללים הנוהגים בחליפת מכתבים, בדיבור או בכתיבת ספר. בהקשר זה עלי לציין לטובה את הספר "עיצוב ממשק באינטרנט" מאת ג'ייקוב נילסן, המתעכב ארוכות על ההבדלים בין מדיות שונות. הוא מדגיש את הצורך בפסקאות קצרות המעבירות רעיונות ברורים כאשר המדיום הוא אינטרנט. הוא אמנם לא מציין במפורש פורומים, אלא אתרים, אך בכל זאת ניתן להשליך מהאחד אל האחר. כאשר אדם מתחיל לקרוא מאמר בעיתון או פרק בספר, הוא מקצה לכך מידת ריכוז לא קטנה. אם הוא ישתעמם ויחליט לעבור לעיתון אחר, הוא ישליך את העיתון לפח האשפה, וילך לקנות עיתון אחר. באינטרנט - המעבר לאתר אחר היא קלה מאד, ומציאת תוכן איכותי היא קשה. לכן הגולש הוא בעל טווח קשב נמוך. אם הוא משתעמם - הוא אינו מופתע. הוא עובר לאתר אחר בלחיצת כפתור. ב"אייל הקורא", אנשים אינם משתעממים בקלות רבה (אני אוהב להאמין בכך). עם זאת, תגובה מסויימת יכולה להיראות לגולש דוחה, ארכנית או משעממת. הסידור הגרפי של "האייל הקורא" מקל מאד על אנשים לעבור לתגובה הבאה. לא זו בלבד שכל התגובות מסודרות באותו עמוד (להבדיל מהפורומים ברוב אתרי התוכן, שבהם לכל תגובה מוקצה כתובת URL נפרדת), אלא שגם ההפרדה בין התגובות היא ברורה מאד מהבחינה הגרפית, הרבה יותר מאשר בעיתון מודפס, לדוגמא. כדי לעבור לתגובה הבאה צריך אדם רק הטייה קלילה של המבט, ולעתים תנועה מזערית של פרק היד. לכן ההודעה של מיכאל אינה בנויה נכון מבחינת המדיום. כפי שציינו ברק ואסף - הוא יכול להתאים את כתיבתו בצורה שלא תפגע בתוכן, הן על ידי גיזום, הן על ידי הפרדה לפסקאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדיות"?! נסה שנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא התלבטתי בנקודה זו, ולא כתבתי כלאחר יד. מדיום הוא צורת היחיד בלטינית. מדיה היא צורת הרבים. למגינת הלב הביטוי "המדיה היא..." הוא נפוץ ושגוי. אך בעברית קשה למצוא ביטוי שייראה טוב. "המדיום בו מופיע הטקסט" נראה לי תקני וסביר. אבל: "ההבדלים בין מדיומים שונים הם..."? "ההבדלים בין מדיה שונות הם..."? "ההבדלים בין מדיה שונים הם..."? "ההבדלים בין מדיות שונות הם..."? נדמה לי שגם בספר המדובר שורר בלבול בנושא (בכלל - התרגום לעברית בו אינו מהמשובחים), אך גם צורת ה"מדיות" מופיעה בו. זה נראה לי טבעי ונכון. יחיד: מדיום, רבים: מדיות. נכון שצורת הריבוי כפי שהשתמשתי בה היא נקבית וצורת היחיד היא זכרית (לא רק בצורת הכתיבה, אלא גם בתכונות), אך לא הצלחתי למצוא תרגום הולם יותר. אולי יואיל כבודו לנסות? אגב - מבחינת העברית התקנית, מדיום בהקשר שלנו הוא "אמצעי תקשורת" (ע' חרוקה) ומדיה הם "אמצעי תקשורת" (ע' צרויה). בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר הרהור קצר, אני בוחר ב''מדיומים''. כפי שנעשה עם מלים לועזיות אחרות המתארחות או מתאזרחות בעברית, ההטיות הן כנהוג בעברית ולא בשפת המקור. את ''מדיה'' אני שומר כשם-עצם קיבוצי (נקבה, יחיד), כמו ''עתונות'', ''תקשורת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש באמתחתך מקרה דומה שנפתר בצורה כלשהי? כוונתי היא לשם שאומץ כלשונו מהלטינית בצורת um ונמצא לו ריבוי עברי כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דובר פה כבר פעם על האולטימטומים של ברק לפלסטינאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אף פעם לא שמעתי בCNN שאומרים ultimata. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהודעתך לאדון מאן אתה בעצמך מודה בחוסר הקריאות של הודעותיו של מיכאל, אז מדוע אני זוכה לנאום ברוח שונה לגמרי ממך? מדוע נוח לך לקרוא יותר את שמעון גבלץ, האם אינך מסוגל להתמודד עם משפט ארוך? ולשאלתך - גסות רוח בהחלט חמורה יותר מאריכות; אז אני אעבוד על המגרעות שלי ושמיכאל יעבוד על שלו. מקובל על כל הצדדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות בידך. איני ''מודה בחוסר הקריאות של הודעותיו של מיכאל'', אלא מסכים עם ברק שניתן לשפר את מידת הקריאות של ההודעות דנן בצורה מסוימת מאוד. זכית לדברים ברוח שונה לגמרי מפני שבניגוד לברק, התנסחת בגסות ומעבר לכך אמרת דברים לא עניניים. כמו כן, הסתייגתי מקביעתך לגבי מיכאל, כאילו דבריו הם ''פלצנות'', אותה מלה וולגארית ומתועבת. אני שמח לשמוע שתשקול מחדש את שימושך בגסות רוח, ואף קראתי שמיכאל קיבל את הדברים שנאמרו לו כאן בעקבות הדיון ויהרהר בהם, ואפשר לסיים את הדיון כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאין כל קשר בין שרשור הההברות והמילים המתייחס לטקסט כזה או אחר שכתבתי, ובין הטקסט עצמו. אין כל זיקה בין ה"ביקורת" ומושא הביקורת. גם הסחפות לביטויי נאוץ של מגיב אלמוני כזה או אחר (המסתתר בחורו ואינו מביא בתגובתו את הדואר האלקטרוני שלו) אינה ראוייה לתגובה. זאת פרט להבחנה המענינת, שכשם שיש סרטים שאינם שווים את הצלוליד עליו הם נמצאים, כך גם יש בירבור אלקטרוני שאינו שווה את המדיה - הממוזערת אמנם -עליה הוא מובא. הסיבה שבעטיה אני מגיב בכל זאת היא דידקטית - הקבלה מסויימת שקשה להמנע מלראותה: הכוונה לשיטות של השטאזי המזרח גרמני. יוצרים שניסו לעקוף את המנגנון הביורוקרטי, לא זכו שם לפעולה פוגענית כדוגמת זאת הסובייטית, אלא טופלו בשיטה מתוחכמת יותר, שנקראה "פרוק הצלם". הכוונה לכך שאלה הוצגו כאנשים בעיתיים מבחינה זו אחרת ש"יש לסייע להם". אין הם אשמים בכשל כזה או אחר "המצדיק" העברת עבודתם תחת שמו של אדם אחר שאינו לוקה בכשל הנ"ל. לא היתה כל זיקה בין הכשל שהודבק להם ובין המציאות האמפירית בשטח, אך זה בינתיים הפך לבעל מציאות משלו. תחת התיחסות לדבר עצמו, הוצג דבר וירטואלי מודבק, מוסט היטב מהדבר המקורי (בדומה לדיון על היעדר הלינאריות כביכול בכתיבתי, תוך התבכינות על כך שהדבר מונע מהתוכן להיות מובן, ושיש "לעזור"). בספרי על חלוקת קשב כיניתי תופעה זאת "יצירת מצגי בעיות מדומות". מציג הבעיה המדומה יוצר באופן וירטואלי את המושא אליו הוא מתיחס, ויוצר נחיצות מדומה לשרותיו, דבר הגורם לעליית משקלו וגם, פנימית, לנפיחה בהערכתו העצמית. במקביל חל פיחות ביחס לאינדיוידואלים המציעים ערכים אמיתיים, מתמודדי-מציאות, ולא וירטואליה ו"עסקי-אוויר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נפיחה בהערכתו העצמית"? בכל מקרה - אין בעיה, מיכאל. תתכחש לזה שאנשים לא מבינים על מה אתה מדבר. אנשים פה אומרים שאתה אומר דברים חכמים, אבל אני כבר וויתרתי על המאמץ לנסות לעקוב אחר הניסוחים הפתלתלים שלך. אבל להאשים אותנו בהמצאת דברים, כשאתה הוא זה שמפתח תאוריות קונספרציה מסובכות כנגדך, זה כבר מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו גם תגובות עניניות לדברי, ללא פיפסים מיותרים. מכל מקום, טענת "קשה להבין" אינה ניתנת בעקרון להפרכה, פרט אולי לעובדה שברגע שיש להשיב לדברי, הכותב מבין לפתע את דברי ללא בעיות. דבר והיפוכו, לא? ואגב, איני מחשיב כמעלה גדולה רפיסות כלפי תקיפה המצטיירת, ניתן להניח, כלא הוגנת ופרועה, קצתה או רובה. והיו כאלו שהעירו בעניין הטון הפרוע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, אני לא חושב שמישהו טען כנגדך שאף אחד לא מבין את דבריך אף פעם, כך שהעובדה שישנן מדי פעם תגובות ענייניות אינה מוכיחה דבר. אני יכול להעיד שלעתים אני לא רק מבין את דבריך אלא גם מאד מרוצה מזה שהצלחתי להבין אותם (בקריאה שניה או שלישית, בדרך כלל) וזה נותן לי סיפוק רב גם כשאינני מסכים עם תוכן הדברים. מצד שני, קורה גם שאני מדלג על דברים אחרים שאתה כותב (כשאין לי כוח להתעמקות הנדרשת על מנת להבינם) וכנראה שאינני היחיד שעושה זאת. הצעתי היא לכן שבמקום לנסות ''להפריך'' את הדברים שבאמת אינם ברי הפרכה, תחליט אתה לבדך האם הרחבת קהל הקוראים הפוטנציאליים מצדיקה שינוי כלשהו בסגנון הייחודי שלך או לא, ותפעל בהתאם להחלטתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אין הבדל בין "נפיחה בהערכה העצמית" לפלצנות. הגיע זמן להכיר בפלצנות כמילה לכל דבר. בסך הכל מדובר בלשון ציורית. פלצנות - התנהגות שנועדה להפיח רוח במפרשי הגאווה. * גסות רוח מתבטאת בתוכן לא במלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי אפשר להעביר תוכן זהה באמצעות מילים שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכן אינו מורכב ממילים, מכיוון שאת אותו הרעיון ניתן לנסח בכמה אופנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב - מיכאל, אנא אל תתרעם עלי. לא הייתי טורח כל כך אם לא הייתי חושב שההודעה שלך ראויה לדיון. במיוחד הנקודות הקושרות את הסקס הטכנופילי והנקרופילי (שנדון כאן כתופעה על-זמנית), אל הפוליטיקה בת זמננו. פוליטיזציה של האסתטיקה. תחושת התסכול שלי נבעה מ*הפיתולים* שבהם מסתבך מיכאל, מהרצון לדחוס כמה שיותר ולהישאר ללא נשימה. זו לא רק שאלה של אורך, אלא גם של קצב, של צירוף מספר אלמנטים שונים בתוך יחידה לשונית קצרה. כשהדבר נעשה בשירה הוא נותן אפקט מהנה, כשהוא נעשה במסה הוא מעייף. וטענה שנייה היתה לי - על ה"עברית הגרמנית". הנה למשל, הוא כותב: "וכבר ניסיתי לרמוז באירוניה על כיווני הרגע המגוונים מאוד, פתוחי הקצה ועתירי החיוניות שסקס מהנה באמת חייב ללבוש, בניגוד לדימוי של סקס מכונה-נקרופילי במהותו ונקודתי-בזמן-מנושל התפתחות, שעצם הצבתו הינה קונסטרוקציה, ייתכן, של חשיבה חלקית ולא בשלה, הנעולה על קונספט יחידני, בלי לפרוס מערך רחב ותקף אמפירית" . כל זה משפט אחד. האם אפשר היה לכתוב אותו אחרת? נאמר, כך: וכבר ניסיתי לרמוז באירוניה על כך שסקס מהנה באמת חייב להתאפיין בכיוונים רגעיים מגוונים, שלהם קצוות פתוחים וחיוניות מרובה. ניגודו של זה הוא דימוי הסקס המכונה נקרופילי - סקס שהתפתחותו נעצרה והוא קיים רק כנקודה בזמן. הצבתו של סקס כזה היא קונסטרוקציה - וייתכן שהיא מובנית מתוך חשיבה חלקית ולא בשלה, חשיבה הנעולה על קונספט חד-פעמי ואינה פורשת מערך רחב ותקף אמפירית. נכון, שלושה משפטים, אולי יותר מילים, אבל אני חושב שהרעיון ברור מעט יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן פרדוקסלי, העליה במשיכה של גברים לסייברסקס עשויה לנבוע מהירידה ביכולתם לשלוט בנשים בפועל, בעולם האמיתי. בחברות שוביניסטיות-גבריות הגבר יכול כמעט לאכוף על האישה לעשות את רצונו, כלומר להתנהג כבובת סמרטוטים, והנשים אף נקראות להכין את עצמן לתפקיד הרעיה הפאסיבית. שחרור האישה, על אף הקצב האיטי בו הוא מתנהל, מותיר גברים רבים במצב של מבוכה לאור המסרים הסותרים לגבי המצופה מהם, בסקלה שבין שליטה חד צדדית לשיתוף שוויוני. סייברסקס משמש מוצא זמני לשימור תחושת השליטה של הגבר בעולם בו התמוטטה הדומיננטיות הגברית ועדיין לא התפתח זן חדש של גבריות. דרך אחרת להסתכל על סייברסקס בתרבות המערב היא דרך הפריזמה של הטרוגניות תרבותית בתקופה של שינוי ערכים. מאחר שיחסי גברים-נשים נמצאים כעת בתהליך של שינוי מואץ, כל אדם (גבר או אישה) מחזיק במערכת ערכים שונה במקצת משל האחרים - תוצאה של המצב הכאוטי וריבוי המסרים ההטרוגניים אליהם נחשפים אנשים שונים בתקופה של שינוי חברתי. כל קשר זוגי הטרוסקסואלי הוא בעצם נסיון ייחודי לבנות מערכת יחסים - מערכת ערכים - שתתאים לעולם המנטלי הספציפי שפיתח כל אחד מבני הזוג לגבי יחסי גברים-נשים, וכל צמד כזה מנסה ליישב את הדימויים השונים אליהם נחשפו השניים בעולמם החברתי ובאמצעי התקשורת. בגלל רמת ההטרוגניות הגבוהה של מערכות הערכים בתוך החברה, גדול גם הסיכון לכשלון בקשר כזה - מה שיכול להסביר את בריחתם של רבים אל חיקו החמים של הקשר המכני, הסייברסקס, שחוקיו פשוטים, מטרותיו ברורות, משכו קצר, והיכולת להחליף בו שותפים פשוטה להפליא. ממש אינסטנט-סקס, אינסטנט-יחסים, לפי מסורת כלכלת השוק האמריקאית. החיפוש אחר מכנה משותף נמוך, "סחיר", שחוקיו ברורים מאפיין את המושג המודרני של השוק, והוא מהווה פתרון נוח כאשר יש צורך ליצור אינטראקציה בין מספר רב של אנשים בעלי מערכות ערכים שונות. אם יימשך המצב הזה עוד תקופה ארוכה, ייתכן שתקרה אחת משתיים: או שיתפרק לחלוטין מושג הקשר הזוגי כפי שהיה מוכר בעבר, או שיגבר הלחץ ליצירת קונבנציות זוגיות חדשות, מקובלות על הכל, שימזערו את הכאוס הקיים בתחום ויורידו מעל אנשים את העומס הקוגניטיבי הכרוך בחיפוש אחר קשר. כמובן, כל זה נכתב מנקודת מבט של גבר - שרק אותה אני יכול לייצג כרגע... ובחזרה לנושא: דווקא החברה הישראלית איננה כאוטית או הטרוגנית במיוחד, בהשוואה לחברה האמריקאית ואפילו האירופית. שחרור האישה בארץ לא התקדם הרבה. למשל, נדמה לי ששיעור הגירושין עדיין אינו גבוה במיוחד בסטנדרטים מערביים. במילים אחרות, מאפייניו של הקשר הזוגי האידיאלי מוסכמים על רוב הישראלים. בנוסף לכך אני טוען שכוחניות כשלעצמה, שאכן קיימת בארץ במידה רבה, לא תוביל לנטיה לסקס מכני מפני שאם הנשים עדיין מקבלות על עצמן את תפקיד האובייקט אין לגברים צורך לחפש את חוויית השליטה דווקא באינטרנט - אפשר פשוט לפגוש נשים אמיתיות. מצד שני, ככל שהחברה הישראלית נעשית פחות קונפורמיסטית ויותר פלורליסטית, כך גם גדל הכאוס בתחום מערכות היחסים וגדלה המשיכה לסייברסקס. באופן אינטואיטיבי נראה לי שפלורליזם - בארץ ובכל מקום אחר - לא יכול להתהוות בחברה מגוייסת, "בטחוניסטית". הוא יוכל להתפתח רק כחלק מתהליך של מעבר לחברה אינדיבידואליסטית, אשר שמה בראש את צרכי הפרט ולא את המלחמה באויבים חיצוניים. בכל העולם מוביל הליברליזם לירידה במידת הכוחניות בחברה, מתוך ההכרח ללמד אנשים הטרוגניים להסתדר יחד ולשתף פעולה. מסקנה: סייברסקס לא יכול להיות שכיח בחברה (או מיליה חברתי) מיליטריסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הרבה מה להגיד, רק רציתי לומר שהרעיון הזה מעניין מאוד, ושהוא ראוי לדיון נרחב יותר. אולי אני אחזור לפה אחרי שאחשוב עליו קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך הרבה הנחות על מעט מאד עובדות. שיחרור האשה מתנהל בקצב איטי, לטעמך, ושיחרור האשה בארץ לא התקדם הרבה. על סמך מה הקביעה הזו? מה ייראה לך קצב הולם, והיכן הוא מתקדם יותר מאשר בארץ? אני מבין שלדעתך, שיחרור האשה מקביל לשיעור גירושין גבוה. מדוע? "במילים אחרות, מאפייניו של הקשר הזוגי האידיאלי מוסכמים על רוב הישראלים." את זה לא הבנתי. נניח שבאמת שיחרור האשה בארץ לא התקדם - אתה חושב שהנשים מרוצות מכך? (אגב - אם הן מרוצות, למה צריך "שיחרור אשה"?) אני מבין גם שאתה טוען שנשים ישראליות אוהבות סקס אלים משום שהחברה שלנו היא מיליטריסטית. הנשים שהכרתי כנראה לא היו מספיק מיליטנטיות. מוזר, חלק מהן היו ביחידות קרביות בצה"ל. אתה לא חושב שיש פלורליזם בארץ? אז מדוע צמח האייל הקורא דווקא כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הקורא לא פלורליסטי. <gun shot>
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לדייק, אחד אחד: לגבי קצב שחרור הנשים: יש בארץ מעט נשים בעמדות כוח. למשל בהשוואה לצפון אירופה ואולי אפילו לארה"ב. בממוצע, ישראל אינה במקום טוב ביחס למדינות המערב: לגבי שיעור הגירושין: מהמידע (שאת אמינותו אינני יודע) באתר עולה ששיעור הגירושין בישראל (כאחוז ממספר הנישואין) הוא מהנמוכים בעולם המערבי, כאשר רק באיטליה, ספרד ופורטוגל - שהן מדינות קתוליות - שיעור הגירושין נמוך יותר. הקשר בין שחרור האישה לשיעור הגירושין: הוא אכן מופרך כאינדיקטור כללי, ותודה על התיקון. עם זאת, עדות אנקדוטלית מתוך אתר של ממשלת טייואן בנושא: ציטוט: "Nothing illustrates the ongoing reevaluation of women's roles in Taiwan better than the issue of divorce." "מאפייני הקשר הזוגי מוסכמים על הישראלים":לגבי מספר גדול של נשים בארץ, לחץ חברתי של הסביבה והמשפחה מונע מהן את האפשרות לצאת מקשר גרוע. זו כנראה תפיסה אומללה שגורסת שלנישואין יש לפעמים צדדים שליליים ש- "צריך ללמוד לחיות איתם". אי אפשר לקרוא לזה הסכמה, אבל בהחלט מדובר במערכת ערכים ששני בני הזוג שותפים לה, למרות שלעיתים היא מאמללת את שניהם - למשל האמונה שאישה לא יכולה להסתדר לבדה ולכן לא יכולה ליזום גירושין. עם זה, בין אקדמאים בכל בעולם רווחות תפיסות אחרות של מהות הקשר הזוגי, כולל הלגיטימציה לפרק אותו בתנאים מסוימים. אני מניח, למרות זאת, ששיעור הגירושין גם בקרב אקדמאים בישראל נמוך מברוב ארצות המערב - ראה למשל את מספרן הנמוך של פרופסוריות באוניברסיטאות, המעיד על מעמד האקדמאיות בארץ. בקשר זוגי בין שני שותפים המודעים לאפשרות להתגרש יש חשיבות להסכמה הדדית ערכית לגבי "מהו קשר טוב", ושיעור גירושין נמוך עשוי להעיד על הסכמה רחבה גם בתחום זה (למשל, על כך שהגבר הוא המפרנס הראשי והאישה עובדת במשרה חלקית ולכן אינה עצמאית כלכלית). מובן שיש יוצאים מן הכלל רבים, וטוב שכך, אלא שאני מתייחס לסטטיסטיקה הלאומית ולא לתת-קבוצה ספציפית. סקס אלים: לא טענתי שנשים ישראליות אוהבות סקס אלים, ואני גם לא חושב שזה נכון. האמירה היתה לגבי מידה רבה של שליטה של הגבר באישה מחוץ למיטה, שנפוצה בארץ יותר מאשר ברוב ארצות המערב. גם כאן, המדובר הוא בססטיסטיקה ולא בנשים ספציפיות שאני או אתה מכירים. הטיעון היה שסקס וירטואלי משמש שסתום לפורקן היצר המיני כשקשר אמיתי ומספק קשה להשגה. הקושי ביצירת קשר עשוי לנבוע מאי התאמות רגשיות בין גברים לנשים (כקבוצות) ביחס ל-"מעמד האישה" ו- "מעמד הגבר" הרצוי, והפלורליזם מסבך עוד יותר את התמונה מפני שבחברה הטרוגנית לכל גבר ולכל אישה יש נקודת התייחסות רגשית שונה משל כל האחרים ביחס לזוגיות. פלורליזם: כנראה שהולך ומתפתח בארץ פלורליזם, אלא שהוא מוגבל לקבוצות קטנות שאינן "מגוייסות" לאתוס המאבק הקיומי באופן בו נתפס, למשל, עד מלחמת ששת הימים. אני טוען שבכל פעם שהעם נקרא להתאחד תחת הדגל הבטחוני נדחק הפלורליזם הצידה לטובת קונפורמיזם, גם במה שנוגע ליחסי גברים נשים. כשהישראלים מסיטים את מירב מרצם ותשומת ליבם לזירה אחת משותפת, זו הבטחונית, הם אינם יכולים לפתח בה-בעת תחומי התעניינות אינדיבידואליים ולכן נפגע הפלורליזם. החופש של כל פרט למקד את תשומת ליבו אל אספקטים ייחודיים של העולם, שלא בהכרח מעניינים את כולם, הוא תנאי מוקדם ליצירת מגוון מערכות ערכים. האם אתה מעוניין גם להתייחס לנושא עצמו, או רק להנחות שבבסיס ההנמקות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים בעמדות כוח: ישראל, הודו,אנגליה ופקיסטן הן היחידות הידועות לי בכך שהונהגו על ידי אשה בשלב כלשהו. עד כמה שזכור לי, זה גם היה הסדר שבו התרחשו הדברים, כלומר - ישראל היתה הראשונה. האם אתה חושב שבארה"ב יש סיכוי שבעתיד הנראה לעין תעמוד אשה בעמדת הנשיאה? הסטטיסטיקה של נשים בעמדות ניהול היא מעניינת מאד. לא תיארתי לעצמי שישראל בקו אחד עם הונג קונג והרבה יותר מתקדמת מיפן. ודאי שישראל אינה במקום טוב מבין מדינות המערב. היא אינה מדינה מערבית, וכבר דובר בכך רבות. 20% יהודים דתיים, 20% ערבים (מתוכם שיעור גבוה של בדואים שבקרבם אשה בעמדת ניהול היא מצב שקול למנהל שהגיע מהמאדים). הסטטיסטיקה של נשים המעורבות בפוליטיקה הישראלית היא די מחפירה, אך שוב עליך להביא בחשבון שחלק נכבד מהמושבים בכנסת מיועד למפלגות חרדיות, ושם נשים אינן משתתפות כלל במשחק. מושבים אלה משתתפים מעט מאד במשחק המיליטריסטי שהזכרת. באשר לשיעור הגירושין הנמוך, שוב: אין כמעט גירושין בקרב הבדואים והחרדים. כל זה משום שאיננו מדינה מערבית. עדיין לא ראיתי הנמקה מדוע שיעור גירושין נמוך מעיד על בעיה בשחרור האשה. בכל אופן - שיעור של 26% גירושין בארץ נראה לך נמוך מהרצוי? אגב, הסטטיסטיקה הזו מטעה. היא אינה מצביעה על הסיכוי שזוג יתגרש, אלא על היחס בין כמות הגירושין לכמות הנישואין בשנה נתונה. האם העובדה ששיעור הגירושין בקובה גבוה מזה שבאוסטרליה מצביעה על בעיה בזכויות הנשים באוסטרליה? "מידה רבה של שליטה של הגבר באישה מחוץ למיטה, שנפוצה בארץ יותר מאשר ברוב ארצות המערב." על כך שאיננו מערביים כבר דיברתי. בכל זאת - מנין לקוח הנתון הזה? באשר לפלורליזם - אינני בטוח גם כאן שהצדק איתך. חושבני שניתן למצוא כאן פחות או יותר את כל קשת הדעות הסבירה והלא סבירה (ראה למשל: "ציונות היא נאציזם" באייל הקורא). ארה"ב חשה את עצמה מגוייסת כעת. האם נעלם בה הפלורליזם? "האם אתה מעוניין גם להתייחס לנושא עצמו?" אינני בטוח למה אתה קורא "הנושא עצמו". אם אתה מדבר על סקס וירטואלי או סקס מיכני, אם יהיה לי משהו מעניין לומר, אעשה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים ראשי ממשלה: סרי לנקה ראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שרוב המדינות ברשימה הן מדינות עולם שלישי או מדינות במשבר ארוף טווח. אפשר אולי לתאר מעין גראף קוסינוס שמציג את השתתפות הנשים בניהול החברה לעומת רמת ההתפתחות של החברה מבחינה מדינית - כך שבקצה האחד (חברות פרימיטיביות של ציידים-מלקטים, וגם חברות במצב מלחמת גרילה כנגד כובש, למשל) השתתפות הנשים גבוהה, באמצע, ברמת ההתפתחות של העולם המערבי במהלך רוב ההיסטוריה המודרנית, רמת ההשתתפות הנשית היא אפסית, ובקצהו - ברמת הפיתוח האולטימטיבית מבחינת שיוויון - שוב השתתפות נשית גבוהה (לא ממש הגענו לשם, כמובן). ואם אנחנו כבר בספקולציות פרועות, אפשר לטעון שהסיבה להבדלים נעוצה בהיצע וביקוש של כוח אדם. במהלך מלחמת העולם השניה, כשהגברים היו בשדה הקרב ברובם, נעשה ''זינוק'' במעמד האשה באירופה, כאשר הנשים נדרשו לעבוד בעבודות ''גבריות'' במפעלים כדי לספק את הציוד למלחמה. כך גם בחברות פרימיטיביות - אין כל הגיון בכך שנשים לא יצאו מהבית וישתתפו בהשגת המזון (בעיקר בליקוט, אבל גם בצייד של בע''ח קטנים). לעומת זאת, מרגע שהעבודה נעשתה חקלאית, ועוד יותר אחרי המהפכה התעשייתית, והיה עודף בידיים עובדות בין כה וכה, לא הייתה כל סיבה להניח לנשים ''לתפוס'' מקומות עבודה של גברים. אני זוכר שקראתי משהו פעם בנושא (לפחות לגבי הפסקה הראשונה שלי). אני לא מצליח להזכר איפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר נוסף לתיאוריית הקוסינוס ניתן אולי לקבל אם נשים לב שרוב (אם לא כל) הנשים בעולם השלישי שהיו ראשי מדינה, הן בעלות קשר משפחתי לראשי מדינה קודמים - ידועות במיוחד ''שושלות'' גנדי ובוטו. נזכור שתופעת נשים המנהיגות מדינה אינה תופעה מודרנית (ודי להזכיר את ויקטוריה מלכת אנגליה כדוגמא), אך למיטב זכרוני כולן קיבלו את השלטון בירושה. כלומר, דווקא לנשים בעולם השלישי קל יותר להגיע לשלטון משום שהן נעזרות בתהליך סמי מסורתי (מובן שאין זו שושלת במובן הרגיל של המילה), מאשר לנשים במדינות סובלניות יותר כלפי נשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. יצויין גם שבקרב שימפנזים צעירים דווקא זוכים לסטטוס החברתי הראשוני שלהם על פי הסטטוס החברתי של האם (זהות האב אינה ידועה, מן הסתם). זכרים בנים לנקבות נחותות חברתית יתקשו עד מאוד לטפס במעלה הסולם החברתי השימפנזי. במקרה אחד שקראתי, נקבה ''נחותה'' ניסתה (בהצלחה מסויימת) לקרב בין בנה לבין בן של נקבה ''עליונה'', כדי להקל עליו להגיע לסטטוס חברתי גבוה יותר דרך הקשר בין השניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שחלק נכבד מאותן נשים ראשי ממשלה לא האריכו מעבר לכמה חודשים במישרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר ניתוח ספרותי של המשפט האלמותי הזה, אז עד הסוף: שים לב שהוא אומר שאשתו היתה בעלת לב של קופה רושמת, זאת אומרת, למעשה גם היא היתה רובוטית. ובעוד שהבובה היא תמימה אשתו היתה רובוטית מרושעת שסחטה ממנו כספים. ולכן ברור שהוא יעדיף את הבובה, היא עדיפה על רובוטית חסרת נשמה וסחטנית שמתחזה לאישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם פרסום החלק האחרון בסדרה המשובחת, אני מעיז סוף סוף לשאול את המחבר (מתוך הנחה שאולי עוד אנשים תוהים): למה "נוירומנטיקה"? האם השילוב של רומנטיקה כאן הוא עם "נוירו" (וזה לא כל כך מתאים לנושא המאמר), או שמא "נוי" (neu) - "חדש" בגרמנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעז, לא מעיז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נוירומנטיקה" היא יציר לשוני (דווקא לא וולגרי) שהמציא ויליאם גיבסון שספרו Neuromancer הוזכר בחלק ב' של המאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי ירדן, כפי שציין אסף מקור המילה בשם ספרו של גיבסון "נוירומנסר" (Neuromancer). אך גם בספר אין למילה זו משמעות מוגדרת. זהו שמו של אחד משני מחשבי העל - בינות מלאכותיות מפותחות ביותר - הממלאות תפקיד של דמויות ברומן. גיבסון מצליח לבנות אצל הקורא תחושה שהוא מפליג אל עולם עתידני שבאמת לא מוכר לו, לא רק בזכות ההמצאות הטכנולוגיות המוזכרות בספור, אלא גם בגלל הלשון המיוחדת שהוא משתמש בה, הכוללת בין השאר המצאת מילים שלא נמצאו בשום מילון בשנות השמונים. אחת הטכניקות הלשוניות שהוא משתמש בה היא צירוף של חלקי מילים שבאמצעותן הוא בונה מילה אחת חדשה, לדוגמא, simstim, טכנולוגיית מציאות מדומה המדמה גירוי חושי.(*) במקרה של המילה simstim המשמעות די ברורה, אני מניח שמדובר בצירוף המילים simulation ו-stimulation, אולם, כאמור, יש אצל גיבסון צירופים ודימויים שאינם מתגבשים בקלות למשמעות מובחנת. כשקראתי את הרומן זרקה הלשון המיוחדת שלו את ראשי לכל מיני מקומות לא צפויים, ונזכרתי במה שאמרה אליס בסיימה לקרוא את JABBERWOCKY ב"מבעד למראה": “It seems to fill my head with ideas – only I don’t know exactly what they are." (השיר ממלא את ראשי ברעיונות – אלא שאיני יודעת מהם בדיוק). מרטין גרדנר מעיר על כך, שלמרות שלמלותיו המוזרות של השיר אין משמעות מדויקת, הן מהדהדות בצלילים עיליים דקים. או קצת אחרת, אלה מילים בעלות קצה פתוח (open ended) המפנות מרחב לדמיון ומשחררות אותו. גיבסון אינו משתמש בצירוף המסוים "נוירומנטיקה" (Neuromantics). בצירוף הזה נתקלתי באתר סייבר-פאנק איזשהו בראשית חיפושי ברשת אחר חומרים למאמר זה, אך לא התעכבתי עליו ולא ניסיתי להבין באיזה מובן השתמשו בו באותו אתר. באותה עת גם לא היה לי מושג שהמאמר יתרחב עד כדי כך ויכלול בנוסף למין ורובוטים במדע הבדיוני גם טכנולוגיות סייברסקס, יחסה של החברה למין כו'. כשסוף סוף התיישבתי למלאכת הכתיבה וחיפשתי שם לקובץ העבודה בוורד, נשלפה לה פתאום מזיכרוני המילה הזו, והיא התאימה, משום שהעניקה לי את דרגת חופש המתאימה שחיפשתי בכתיבה. הצלילים העיליים שמהדהדים באוזני במילה "נוירומנטיקה" כוללים בין היתר, רומנטיקה חדשה, כפי שציינת; neural networks (רשתות עצביות המחקות את מבנה המוח ומשמשות ביצירת בינות מלאכותיות, שלב בדרך לבניית אנדרואידים) וכמובן, הקונוטציה לעולמות שבונה גיבסון בספריו. * טכנולוגיית ה-simstim מאפשרת לקייס להתחבר אל המערכת העצבית והחושית של מולי, לראות בדיוק מה שהיא רואה וחווה גם כשהיא נמצאת במקום אחר - כמו להיות בראש של ג'ון מלקוביץ'. אגב, האפשרויות הנוירומנטיות של הטכנולוגיה הזו עשויות להיות מעניינות ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה למצוא מאמרים באיכות כזאת ברחבי האינטרנט. וסתם קוריוז : עוד באחד מסיפורי המסעות הראשונים לירח הידועים של הסופר היווני לוקינוס מהמאה השניה עוסקים בסקס עתידני. הנוסעים היווניים גיבורי הסיפור מגלים שלאנשי הירח יש אברי מין מלאכותיים לצרכים שונים ויש תיאור די מפורט של צרכים שונים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, אני שמח שניהנת מהמאמר, ומודה לך ולקוראים האחרים ששיבחוהו על המחמאות. התוכל לפרט עוד על ספרו של לוקיאנוס, על אברי המין המלאכותיים של אנשי הירח ולאיזה צרכים הם משמשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוע המזל אין לי מולי את הטקסט המדוייק של לוקיאנוס כדי לפרט. מהזיכרון אני יכול לאמר שהוא דיבר על כך שאנשי הירח משתמשים באברי מין מלאכותיים ויש כאן חלוקה מעמדית , העשירים משתמשים באברי מין משנהב והעניים באברי מין מעץ... זהו כנראה השימוש הראשון הידוע ברעיון של איברים מלאכותיים. אגב הקטע הנ"ל היה מצונזר באופן קבוע מהמהדורות האנגליות של לוקיאנוס עד המאה העשרים. יתכן עם זאת שהוא נמצא במהדורה העברית של סיפור זה שהופיעה ב-1988 בידי שמעון הלקין ודניאל גרשזון תחת השם "סיפורי אמת ועוד" ואפשר לחפש אותו שם . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, ברכותי על סיום החלק הרביעי של סידרה זו המהווה למעשה את חלקה השני והמוצלח של מסעך בעולם האהבה. בכל ארבעת הפרקים נבחנה מערכת היחסים המיניים בין אדם למכונה, בין אדם לאדם בתיווכה של מכונה ובאופן כללי, בין אדם לטכנולוגיה שהיא פרי פיתוחו העצמי. אולם נשאלת השאלה, כיצד נראים הדברים מנקודת מבטה של המכונה, והאם בכלל אנחנו יכולים להבין "מה זה להיות רובוט"1 הרובוטים פרצו לעולמנו לראשונה בשנת 1920 עם פרסומו של המחזה R.U.R. שכתב הסופר הצ'כי קארל צ'אפק2 המונח "רובוט" נובע ממלה צ'כית שמשמעותה "עבודה קשה"3 ראשי התיבות Rossum's Univeral Robots (כך במקור) נתנו אולי השראה לראשי תיבות של חברה מפורסמת לא פחות - החברה הבינלאומית למכונות עסקיות I.B.M הקומדיה האנטי אוטופית מספר על חברה המייצרת רובוטים המיועדים לעשות את כל העבודות השחורות והמונוטוניות במשק הבית ובבתי החרושת. הוא מנסה להזהיר אותנו כנגד יתר מדעיות ויתר טכנולוגיה אולם משאיר את הפתרון פתוח לפרוש הצופים .האם הרובוטים ישחררו את האדם מהעבודה הפיזית הקשה, האם הם יגרמו לשחיקתו המוסרית של האדם, האם בעזרת התיעוש ניתן לענות לצרכי החברה המודרנית או האם יש לחשוש מפני התמכנות האדם. כל הטיעונים הללו תקפים אבל בסוף מתמרדים הרובוטים כנגד האידאליסטים, וגם מעשה זה מוצדק. בתחילת המחזה באה בתו הסוציאל-אידאליסטית של נשיא הרפיבליקה לבקר בבית החרושת. היא מנסה לעורר תסיסה אנרכיסטית בקרב הרובוטים ולבה יוצא אליהם עקב היחס המחפיר שלו כך נראה לה הם זוכים. אולם בהתלהבותה הרבה היא טועה וחושבת את המנהלים הבכירים לרובוטים. בשלב מסוים המהנדס הראשי אומר לה שאלו סתם מכונות ואמנם זה מאד אצילי ופרקטי לדאוג לשלמות המכונה אבל זו נטולת כל תחושות, מחשבות ותבונה. הוא מנסה לפתח סיבי עצב כדי שהרובוטים יחושו כאב אך ורק למנוע מהם מלהכניס ידיים וראשים למכונות מסוכנות. היום, פילוספים, פסיכולוגים וחוקרי מוח המתרכזים בבעית ההתודעה, מנסים להבין מהי תודעה בכלל ובהקשר לאהבה, שואלים שתי שאלות הופכיות. מקס ולמנס, פסיכולוג מאוניברסיטת לונדון, שואל - האם רובוטים יכולים לאהוב? כלומר, האם ניתן לפתח מכונה בעלת תודעה עצמית השאלה הזו תלויה בבעיה נרחבת יותר - מהי תודעה וכיצד אפשר להכיר בקיומה אצל אחרים, בני אדם, מכונות או חיות. האם ניתן לפתח רובוט עם תת-מודע ומהו הקשר האמפירי או הקוזאלי( סיבתי )בין תודעה ורגש. עבור אהרון סלומאן, פילוסוף מהמרכז לחישוביות באוניברסיטה של סאסקס השאלה הפוכה - איזה סוג של רובוט צריך כדי שיהיה מסוגל לאהוב? סלומאן הוא פונקציונאליסט שרואה את פעילות המוח והתודעה כשורה של פעילות אלקטרוכימית במוח שניתנות לכימות מתמטי וליצוג במודל אלגוריתמי .הצוות שלו עובד על פיתוח תוכנות AI המסוגלות לייצג תודעה. כאן אולי טמונה הבעייה משום ההזחה ממהות תודעתית למצג של התרחשות תודעתית. הוא טוען שלמעשה כבר יש היום בשוק מכונות שאוהבות ואשר מעוררות רגש אהבה - למשל בובות של תינוקות. אחת הבעיות הגדולות של המחקר הקוגניטיבי הוא מה שקרוי ההזחה מגוף ראשון - מה שאני חווה כתודעה - לגוף שלישי - מה התכונות הדרושות לקיום תודעה. ולמנס מתרכז בקונפליקט הזה בעוד סלומאן או דנט4 מניחים שתודעה לא קיימת והיא רק מראית עין של התרחשויות ופונקציות מוחיות. שני הגישות הללו מביאות לפרדוקס. אם תודעה קיימת הרי כמו כל תוצר אבולוציוני יש לה תפקיד מסוים אחרת לא הייתה שורדת. למשל היכולת להתמודד עם מורכבות גבוהה, טיפול במנגנוני היזון-חוזר, זכרון, שפה ועוד. אולם אם ניתן לפתח מכונה על סמך רדוקציה מכנית פונקציונאלית, הרי אין צורך בתודעה בכלל כי הכל ניתן ליצוג במונחי עיבוד נתונים ופעילות מכנית שלא דורשת תודעה אובייקטיבית. __ 1על משקל מאמרו של הפילוסוף נאגל What is it like to be a bat 2חובבי האופרה מכירים אותו דרך האופרה "מקרה מקרופולוס" שחיבר ינצ'אק על פי מחזה של צ'אפק 3למעשה אחיו יוסף צ'אפק טבע את המושג. זהו המושג השני שחילחל מצ'כית לשפות אחרות. הראשון היה Pistol שבספרים ישנים בעברית נקרא פיסטולה, אקדח. 4הפילוסוף דנט עומד בראש צוות ב MIT שפיתח את קוג - רובוט בעל יכולת לינגוובסטית מסוימת ועכשיו הם מנסים להוסיף לו "מערכת מוטיווטיבית" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
IBM נקראת כך כדי להראות "הרבה יותר בכל מובן" מהחברה ממנה פרש מייסד IBM - חברת NCR. (International Business Machines לעומת National Cash Registers). חברה שכן נקראת ע"ש חברת רובוטים מעולם המד"ב היא US Robotics (כיום חלק מ- 3Com), הקרויה ע"ש החברה US Robotics and Mechanical Man מהסיפורים של אסימוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שלקוג יש יכולת לינגוויסטית. למיטב ידיעתי, בעיקר יש לו יכולת מוטורית גבוהה. הרובוט בעל מערכת המוטיבציה (שבפעם האחרונה ששמעתי עליו, היה רק ראש, בלי גוף) הוא קיסמט, שפותח ע"י סינתיה בריזל. הייתה עליו כתבה מקסימה בדיסקאבר פעם (http://www.discover.com/oct_99/featrobot.html) אבל מכיוון שהם הורידו משם את כל התמונות החמודות, כדאי לבקר גם באתר הבית של קיסמט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף שנות השישים המדענים האמינו כי הם נמצאים צעד לפני פתרון בעיית הראיה הממוחשבת - תרגום תמונה חזותית דו מימדית למודל מרחבי. שלושים שנה מאוחר יותר, ולמרות התקדמות טכנולוגית מואצת, אנו יודעים כי הבעיה הזו רחוקה מפתרון. למיטב ידיעתי, עדיין לא קימת מכונה המסוגלת לנוע במהירות בחדר זר עמוס במיכשולים, כשהיא מסתמכת על ''עיניה'' בלבד (בעיה שפעוט בן שנה וחצי פותר בקלות). יחד עם זאת העולם מלא היום במכונות שהיזון חוזר ולמידה הן מתכונותיהן הבסיסיות. רובוט במפעל למכוניות לא זקוק לעיניים או לעצבים בכדי להמנע מהתנגשות בעצמים אחרים, הוא עושה זאת בעזרת מידע גיאומטרי המוזן לתוכו. מעלית נמנעת מלסגור את דלתותיה על אנשים לא מפני שהיא רואה אותם. תחומים בעלי שמות אקזוטיים כמו ''רשתות עצביות'' ו''אבולוציה מתמטית'' אינם מקרבים אותנו ליצירת מכונות בעלות תודעה, כפי שהם מקרבים אותנו ליכולת חישובית טובה בהרבה של אותן מכונות. כאשר מכונת דפוס ''לומדת'' תמונה בכדי לזהות בה שגיאות מאוחר יותר - אין לה איזו שהיא תפיסה של מהות התמונה, ולמרות שהיא מסוגלת לבצע את עבודת זיהוי השגיאות מהר יותר וטוב יותר מכל אדם, הרי שהיא עושה את זה ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החדר הסיני, בקיצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור ממה שכתבתי ש ''בנקודת מבט'' לא התכוונתי ליכולת ויזואלית אלא למכונה בעלת יכולת קוגניטיבית המסוגלת להתאהב באדם כמו שאדם מתאהב פטישיסטית במכונה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא התכונתי ליכולת ויזואלית אלא כדוגמא. מה שהיה בכונתי לאמר, וכניראה הרביתי במילים, הוא שכדי שרובוט יהיה מאהב/ת, הוא לא צריך להבין דבר באהבה תשוקה או מין, הוא צריך להיות מוצלח רק (כנראה משימה לא כל כך פשוטה) בלעורר רגשות אלו אצל האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הייתי ברור מספיק. לא דיברתי על מכונה _המעוררת_ רגשות אצל אדם אלא על מכונה _בעלת_ רגשות כלפי אדם. התגובה הראשונית שלי ריפרפה בקצרה ובשטחיות על השאלות של מה זה אומר ואיך ניתן לבנות מכונה בעלת רגשות וכיצד מכונה כזו תתיחס - דרך אהבה למשל - לאדם. מכונות המעוררות רגשות אצל אנשים כבר קיימות היום, ונתתי דוגמא מאד פשוטה לכך - בובה שבוכה או צוחקת אם נוגעים בה. אגב, בובה זו רחוקה מאד _מהמכונה האוהבת_ עליה דיברתי משום שהיא פועלת על פי מודל ביהוויוריסטי פשטני (שדקארט כבר כתב עליו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שדרור הציג את השאלה אם ניתן בכלל לבנות מכונה שכזו - האם אהבה היא דבר שמכונה תוכל להבין. כדוגמא הוא נתן את העובדה שגם אם מכונה יכול לזהות תמונה, היא עדיין לא יכולה להבין מה התוכן שלה. היא עשויה להיות יכולה להגיד לך שבתמונה יש "מכונית", אבל לא תוכל להסביר מה זו מכונית. כך גם עם אהבה. היא תוכל *להפגין* אהבה, אבל לא *לחוות* אותה. אני, כמטריאליסט, חושב שכל מה שאנחנו יכולים לעשות, גם מכונה יכולה לעשות, ולו משום שאנחנו עצמנו מכונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, נושא אהבת הבובה המכנית לאדם היא תמה מרכזית בסרטו של שפילברג "A.I". גיבור הסרט, הילד הרובוט, דיויד, מתוכנת לאהוב את אמו המאמצת, כל חייו המלאכותיים מתמצים בכך. בעניין זה מעיר דיויד אנסן, מבקר הסרטים של "ניוזוויק", שהקבעון המכני של דיויד על אהבת האם הופך אותו בהדרגה למפלצתי. והצופה שואל את עצמו האם האהבה הכפייתית אל האם הופכת אותו ליותר אנושי, או ליותר רובוטי. הסרט מסתבך עם עצמו לקראת סופו, ובכל זאת מעלה פן נוסף של השאלה מה-זאת אהבה? - האם ביסודה היא אנוכית או זולתנית (אלטרואיסטית)? או שמא היא מטשטשת את הגבולות בין שני אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן נשאלת השאלה, האם הילד-רובוט באמת אוהב את ''אימו'' או שהוא מתוכנת להתנהג בצורה שתראה לצופה בו כאילו הוא אוהב אותה, או במילים אחרות, האם הוא מבצע סימולציה של אהבת ילד לאימו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ההבדל בין שני הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת ההבדל בין משהו אמיתי ובין חיקוי מושלם שלו היא שאלה מאוד מסובכת (שיתכן וראויה למאמר שלם משלה) ואין ביכולתי לענות עליה במסגרת תגובה זו. למי שבכל זאת מתענין בסוגיה, מומלץ הספר Simulacra and Simulation מאת Jean Baudrillard. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הבסיסי בין השניים הוא התודעה, שלא קיימת במכונה. לכן המכונה הזאת פועלת כסימולטור ביהיוויוריסטי. מכיוון שלא ראיתי את הסרט המדובר(*) אני יכול לנחש שהרובוט הזה מתוכנת לאהוב בכל מצב, לעומת ילד שמסוגל לעיתים לא לאהוב או אפילו לשנוא את הוריו או גרוע מהכל, להיותת אדיש כלפיהם. תיכנות הרי שהוא מוכוון מראש וחסר מנגנוני היזון-חיזור. זה מוביל להבדל השני והוא חוסר בתהליך של למידה. (*)הסרטים מבית היוצר ההוליוודי (ולא רק) בדיאלקטיקה ידועה מראש, מביאים מצד אחד תיכחום טכני הולך וגובר הכרוך בפשטנות ורדידות גוברת ומצד שני מקרינים כאילו הם מעמיקים בנושאים חשובים. זה מעניק לצופים מפלט אשלייתי כאילו יחד הבינו כולם את מורכבותם של נושאים כמו, AI מלחמה ושואה או אהבה. אין זה אומר שצופה בעל כלים אובייקטיביים לא יכול לראות הקשרים ותובנות מסוימות שאולי יוצרי הסרט לא התכוונו אליו. דוגמאות - החיים הם יפים של בניני, פרל הארבור המעוקר והסינטטי או כוכב הקופים שאפשר לסכמוWhen hairy met silly, בהשוואה לסרט המקור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע אתה חושב שאין שם תודעה? רק בגלל שהילד איננו כמו רוב האנשים? האם איננו מכירים תופעות של infatuation, בהם אדם מתאהב אהבה מפלצתית וחסרת כל פשרות והתחשבות באדם אחר? האם אדם כזה הוא חסר תודעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו אדם המאוהב עד נואשות מודע למצבו המנטלי: "אני מודע לעובדת היותי מאוהב עד כלות כל החושים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר בשם עצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוצפן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלגס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתרה מזאת אהבה היא מצב של התודעה. אם מדברים על יצירת מצב שכזה הרי מדובר על מצב של יצירת תודעה. דבר שהוא הרי בגדר מיסתורין גדול הרי לא ניתן להגדיר אהבה בצורה של הנהגות ספציפית. הרי בובה שמחבקת ומנשקת את כל סובביה מחקה חיבוק ונשיקה ולא את המצב של האהבה. כמובן שאצל רבים. כמובן שאצל רבים מאיתנו בני האגם ישנו בילבול בין צורות מסויימות,חיצוניות של התנהגות לבין אהבה. אנו משייכים סוג מסוים של מעשים למעשים אוהבים וסוג אחר למעשים לא אוהבים זאת למרות שאין כך הדבר במציאות. ופעמים רבות קורה שהנותן נשיקה מפחד מהאדם שהוא נושק לו והדם הצועק או או כועס אוהב אהבה עמוקה את נשוא כעסו. בנוירומנטיקה. הרי מדובר על מצב של חיקוי של אשליה. הרי מכונה שהיא בעלת תודעה ומסוגלת לאהוב, היא דיון אחר לגמרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים לנו שיש סכס אחר וטוב שמישהו יודע על זה אם יש סכס אחר, הביאוהו לכאן ונדעו ונדבר גלויות יש או אין... (השימוש באות כ במקור, המילים מהזיכרון) רק אני נזכרתי (ומתאפק כבר במשך ארבעת החלקים) בקישור ליצירה קודמת של שמעון גלבץ? היה מענג ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגע הסב מיץ את תשומת ליבי לציטוט בפרק הראשון. כולי כלימה ובושה ואני הולך לעמוד בפינה. אסף - גם אתה לא פטור מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגנתי אוסיף, שהציטוט בפרק הראשון אינו מדוייק. יונה וולך המנוחה כתבה למשל "עייפימאוד", ועוד כהנה וכהנה שינויים שנעשו בשיר לשם הלחנתו, כנראה. שמעון, התוכל לפרט על כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונה כתבה את השיר כך: רומזים לנו שיש סקס אחר טוב שמישהו יודע על זה. אם יש סקס אחר ה ביאוהו לכאן ונדעהו נ דבר גלויות, יש או אין. שכבר אנחנו עיפימאד מ נשינו וידידותנו הבתולות... וכו' היות שאין באייל ניקוד, הגעתי למסקנה שאם השיר יופיע בצורה זו הוא יראה למי שאינו מכירו היטב, מוזר, שגוי, לא ברור, וזה הדבר האחרון שרציתי שקוראים יתעכבו עליו בפתחו של מאמר. מצד שני, לא רציתי לוותר על ציטוט השיר בפתיחה, ולכן כתבתי אותו בצורה שתהיה ברורה לקורא. באשר לשאלה האם מן הראוי לצטט שיר לא כפי שכתבו המשורר. יתכן שיש משוררים שיתקוממו על כך. אולם מהכרותי האישית רבת השנים עם יונה ז"ל ברור לי שהיא לא היתה עושה מזה עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשספר שיריה מונח לידי הכל בא על מקומו בשלום. עם זאת, מסקרן אותי לדעת האם הכתיב "סכס" (כלומר שימוש באות כ) כפי שמופיע בטקסט המקורי היה מקובל יותר מהכתיב המקובל בימינו: "סקס"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי לא פעם בכתיב ''סכס'' ו''סכסואלי'' בפרוזה משנות הששים ומטה. ספציפית, בלי להיעזר בספרייתי כרגע, אני זוכר הומורסקה של קישון שנקראה ''סכס'', על בחורה ועל יתוש חצוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון כבר נדרש למשימה בעקבות תכתובת אישית בינינו. אני מצפה לתשובה ממנו בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי, "כס" במקום "קס" לציון x היה רווח למדי בשנות ה... הממ... פעם, מזמן. כך למשל "מכס נורדאו", "אכספרס" ומשחת-השיניים המשובחת "סולידוכס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב, אבל קראתי באיזה מילון שרק המילה "אלכסנדר" נכתבת באופן תיקני עם כ', וששעתוק של X ככלל הוא "קס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא אתפלא אם (ואני אפילו מקווה ש-) זהו הכלל. מה שציינתי הוא את הנוהג הישן - תקני או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני לנצל את הדיון כדי להעלות את סוגיית ה-'ח' במקום 'כ', כמו בספרי מדע של שנות החמישים המדברים על ענף ה"חימיה". מה הכלל בנוגע לזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השערה מן השרוול: אולי בגלל שפעם היו יותר מודעים למקור היווני של המילה (ולפי מילון שיש לי, המקור היווני לקח את זה ממקור מצרי), ואילו היום חושבים שהכל זה אנגלית? האם יש לך עוד דוגמאות, כדי לבדוק עד כמה השרוול שלי מוצלח? אבל גם במילים יווניות יש התלבטויות איך לתעתק את האות הנכתבת כמו "אקס" באלפבית הלטיני. את שם האות עצמה, למשל, מקובל לכתוב "חי" אבל כבר ראיתי "כי". מרצה אחד שלי לפיזיקה (ד"ר עודד רגב) דיבר מתישהו על Chaos, והגה את זה כמו "חאוס" עם פתח ב-ח'. ברגע הראשון קיבלתי צמרמורת, אבל אחרי שניה של מחשבה רציתי לחבק אותו. למאיה קגנסקאיה (אגב, למה לא "כגנסקאיה"? הרי המקור הוא "כהן"?!) היתה דוגמה חביבה במיוחד (היה יכול להיות עצוב, אם זה לא היה כל כך מצחיק) להתשלטות האנגלית על "הלועזית": סטודנטית שלה שדיברה על הצייר המפורסם מייקל אנג'לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר מעניין ביותר, ואף נשמע לי הגיוני, משום שהדוגמאות המעטות הנוספות שאני מכיר נובעות גם הן מיוונית: חירורגיה, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורת הקריאה בכף-היד, או שמא איסוף מטבעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משוכנע בכך? איך מאייתים את זה באנגלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, איסוף מטבעות זה נומיסמטיקה או נומיסמטולוגיה. בקשר לידיים, זה קצת מוזר. לפי המילון, כירולוגיה היא שפת הידיים המשמשת את החרשים, ואילו קריאה בכף היד היא Chiromancy, ובשפה עממית יותר - Palmistry. תוכנת "בבילון" דווקא מתעקשת שכירולוגיה זה קריאה בכף היד, וחיפוש קצר באינטרנט מראה שאכן ניתן להשתמש בשני המושגים (-לוגיה ו-מנסי) לתיאור שתי הפעולות, למרות שהקשר היחידי ביניהן הוא השימוש בידיים (אולי נקרא לאוננות Chiroscopy?). יש גם כירונומיה, אגב, ופירושה הוא פנטומימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ההגיה הנכונה של האות ח' בעברית היא זאת שניתן לשמוע אצל ידידינו הערבים, או, לחילופין, אצל השדרן דן כנר (קנר?), ואני מוכן להתערב שביוונית אין הגיה כזו, אז מה זה משנה אם המילים האלו באו מיוונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בגלל דמיון בהגיה: רק בגלל קונבנציות. יש קונבנציות שונות לתעתיק משפות שונות. מה שאתה אומר הוא טיעון חזק נגד הקונבנציה (הנכחדת כמעט) של תעתיק מיוונית. כנגדו, אפשר להעלות את הטיעון שמכיוון שההגיה של ח' אצל רוב דוברי העברית המודרניים זהה לכ' רפויה, עדיף להשתמש בה כדי למנוע את הסכנה של הגיית כ' דגושה (ע"ע כאוס, שוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. מענין לציין שדווקא השם ''אלכסנדר'' נכתב ''אלקסנדר'' לא פעם בחצי הראשון של המאה העשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרו "לקסיקון לשיפור הלשון" (הוצאת דביר), כותב הבלשן חבר האקדמיה ללשון העברית ד"ר ראובן סיוון על תעתוק X בעברית: "יותר ויותר גוברת הנטייה לתעתק [...] X לועזית באותיות קס ולאו דווקא כס, כפי שהעדיפו עד לפני כמה שנים. "נהגו להסתמך בעניין זה על הכתיב אלכסנדר בתלמוד, וכן על מלים כגון אכסניה, אכסדרה, אלכסון, טכסיס ועוד, שבהן ה-X היוונית תועתקה כס. [אחרות, כגון אקסיום, טקס, טקסים ועוד כתובות בקס.] אבל במלים האלה – חוץ מאלכסנדר – אנו מבטאים כיום כ' רפה. "הוראת האקדמיה ללשון העברית היא לתעתק X – קס. "גם א' אבן שושן, במהדורה החדשה של מילונו, גורס אקסטזה, אקסטנסיווי, אקסטרן, אקספדיציה... "מוטב איפוא לכתוב בק' מלים כגון: טקסט, לקסיקון, מקסיקו, הומוסקסואלי, טקסאס, קסנופוביה, קסילופון, מקסימום, אקספרס, אקסיומה, ניקסון, לוקסמבורג, וכל כיוצא באלה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, ביקשתי מאילן לבדוק בעותק שלו איך כתבה יונה את המילה (כי שלי התפורר ואבד), וכך ענה לי: "גם אצלי כל הדפים התפרקו וארוזים בשקית ניילון אך הצלחתי בכל זאת לדלות את השיר הנידון ואכן כתוב "סכס"." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לומר, אבל לזה כיוונתי, במיוחד ב''כמובן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
this not all the time right to do what you think is right to do
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מעניינת שפורסמה זה לא מכבר במגזין המקוון Salon מתארת חברת פורנו באינטרנט בשם FukingMachines שמייצרת מכונות דמויות איברי מין זכריים, אך בעלות כוח פעולה חזק בהרבה מהדגמים הסטנדרטיים. מתברר כי חלק גדול מקהל הלקוחות של החברה, מתעניין יותר במכונות עצמן (כלומר, פטישיזם של האובייקט האירוטי הממוכן), מאשר בדוגמניות המנסות על גופן את אותן מכונות מטילות-אימה. כמו כן, משמשות המכונות האלו כחלק מתהליך מתמשך בתעשיית הפורנו (כך מסופר בכתבה) בו מבוטל תפקידו של הגבר, והוא מוחלף באמצעים ממוכנים, או באישה לבדה. אני תוהה: האם יש קשר בין תהליך זה להתפתחויות המדעיות-טכנולוגיות האחרונות בתחום השיבוט, אשר מייתרות הלכה למעשה את תפקידו של הגבר בתור חלק הכרחי בתהליך קיום המין האנושי, כמספק מטען גנטי? הכתבה נמצאת כאן (זהירות: חלק מהקישורים והתיאורים אינם מתאימים לבעלי סטנדרטים מוסריים פוריטניים): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטה ניו יורקית חדשה לדחיית חיזור לא רצוי: כשהצד המעוניין ניגש (בסינגלז בר למשל) ומבקש מס' טלפון, הצד הלא מעוניין מוסר את המספר הבא: 212-479-7990 כשמתקשרים לשם שומעים הודעה מוקלטת: "לרוע המזל, מי שמסר לך את מספר הטלפון הזה אינו רוצה לדבר איתך שוב. ברצוננו לנצל הזדמנות זאת לדחות אותך באופן רשמי". ואז ניתן לבחור בלחיצה על הספרה הנכונה ב- א. יעוץ מנחם ב. שמיעת שיר (poem) עצוב ג.הצמדות לתקווה הלא מציאותית שיצירת קשר עדיין אפשרית. אבל אין שם שום יעוץ. אין שום אדם חי בקו הזה. יש רק אפשרות להשאיר הודעה מוקלטת. Ouch! ואגב- זו לא יוזמה כלכלית חדשה אלא תרגיל בהפצת "וירוס מדיה", שהצליח מעבר למצופה (מאות אלפים כבר התקשרו לקו הזה). הסיפור המלא: http://www.guardian.co.uk/bush/story/0,7369,709886,0... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכסה. זה פשוט מגעיל. זה אפילו לא משעשע, כי הרי הבדיחה הזו לא *יכולה* להיות מצחיקה אלא אם כן מישהו אשכרה נותן את המספר הזה בסיטואציה אמיתית ומצחקק כשהוא מדמיין לעצמו את השוס. לא שיש לי רקורד של התנהגות מופתית או משהו, אבל לשפל הזה אפילו אני לא הגעתי (ואני חייב לציין בהוקרת תודה של ממש שגם לא הוגעתי אליו). אסתי, את "תקשורת מדווחת" (תגובה 100228) או משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשתעשע האולטימטיבי הם כמובן החוקרים הנ''ל שזוכים להקשיב להודעות המוקלטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שזאת בדיחה? לא אני, בכל אופן. תקשורת מדווחת? מה שזה לא יהיה- לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר לעיל מוזכר סיפור מדע בדיוני מאת דויד ג'רולד המתאר מערכת משוב ביולוגית שמודדת את התגובות הפיסיולוגיות ואת מידת הריגוש המיני של בני זוג בשעת מעשה האהבה ואף מכוונת אותם להגיע לשיא במשותף. על משהו בכיוון, אך בהיבט הרומנטי, מספרת ידיעה ב"אננובה": ממציא רומני פיתח "גלאי אהבה" בצורת צמיד, היודע לספר אם רגשות האהבה כנים ואמיתיים. לטענת הממציא הגלאי שלו פועל יותר טוב לגילוי רגשות הגברים מאשר הנשים, שפסיכולוגיית האהבה שלהן, לטענתו, מורכבת ומסובכת יותר. (אפשר שבעצם מדובר בגלאי חרמנות?) לסיפור המלא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל השוקלים ברצינות את הדבר - זו העצה שלי ... 4 מיליון שנות אבולוציה הביאו את המין האנושי למה שהוא - לפחות מבחינת פיזיולוגיה - הכוללת בתוכה גם סקס. ולכן, אם אני צריך להמר על כיוון שייתן לי סקס יותר טוב - אני בוחר בטבע , את המכונה הזאת תכננו באותה קפדנות כמו שאנו מתוכננים - תעריכו את עצמכם קצת יותר ... ואם יש בעיות - יש רופאים ,סקסולוגים פסיכולוגים והכל עובד לא רע , ביי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוקר בריטי טוען שלא רחוק היום שבו תוכלו להיכנס למיטה עם רובוטים. יתרה מזאת, לא רחוק היום שבו הם ירצו להיכנס למיטה אתכם" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. הרושם שלי היה שרוב האנשים אינם רוצים להיכנס למיטה (*במובן המדובר*) עם חיות המחמד שלהם, וודאי לא עם חיות המחמד הוירטואליות שלהם. אבל זה כנראה רק אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר ב-Ynet שלוש עשרה שנה אחרי סדרת המאמרים לעיל ב"אייל" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התיאוריות העכשוויות המקדמות את שדרוג האדם והפיכתו לביוני חותרות לניהיליזם מסוכן. על היהדות המאמינה בהיות האדם נזר הבריאה ובקדושת הגוף האנושי להציל את העולם מהן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שהיהדות תוכל להציל, או שמא "להציל"?, עליה לבנות קודם כל בסיס של אמינות שעליו ישען מנוף השפעה. לצערנו, היהדות של היום מזוהה בעולם עם מדינת ישראל הכובשת על כל המשתמע מכך. לא בלי עבודתם המסורה של נתניהו והחוגים המקצינים ימינה בפוליטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו (ומשפחתו) מזוהה עם יהדות??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם? כן. הוא הנציג של מדינת היהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהנתניהו הוא נציג היהודים בדיוק כמו שהורדוס ייצג אותם If you know what I mean... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |