 |
|
 |
||
|
||||
 |
אומרים לנו שיש סכס אחר וטוב שמישהו יודע על זה אם יש סכס אחר, הביאוהו לכאן ונדעו ונדבר גלויות יש או אין... (השימוש באות כ במקור, המילים מהזיכרון) רק אני נזכרתי (ומתאפק כבר במשך ארבעת החלקים) בקישור ליצירה קודמת של שמעון גלבץ? היה מענג ;-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגע הסב מיץ את תשומת ליבי לציטוט בפרק הראשון. כולי כלימה ובושה ואני הולך לעמוד בפינה. אסף - גם אתה לא פטור מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגנתי אוסיף, שהציטוט בפרק הראשון אינו מדוייק. יונה וולך המנוחה כתבה למשל "עייפימאוד", ועוד כהנה וכהנה שינויים שנעשו בשיר לשם הלחנתו, כנראה. שמעון, התוכל לפרט על כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונה כתבה את השיר כך: רומזים לנו שיש סקס אחר טוב שמישהו יודע על זה. אם יש סקס אחר ה ביאוהו לכאן ונדעהו נ דבר גלויות, יש או אין. שכבר אנחנו עיפימאד מ נשינו וידידותנו הבתולות... וכו' היות שאין באייל ניקוד, הגעתי למסקנה שאם השיר יופיע בצורה זו הוא יראה למי שאינו מכירו היטב, מוזר, שגוי, לא ברור, וזה הדבר האחרון שרציתי שקוראים יתעכבו עליו בפתחו של מאמר. מצד שני, לא רציתי לוותר על ציטוט השיר בפתיחה, ולכן כתבתי אותו בצורה שתהיה ברורה לקורא. באשר לשאלה האם מן הראוי לצטט שיר לא כפי שכתבו המשורר. יתכן שיש משוררים שיתקוממו על כך. אולם מהכרותי האישית רבת השנים עם יונה ז"ל ברור לי שהיא לא היתה עושה מזה עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשספר שיריה מונח לידי הכל בא על מקומו בשלום. עם זאת, מסקרן אותי לדעת האם הכתיב "סכס" (כלומר שימוש באות כ) כפי שמופיע בטקסט המקורי היה מקובל יותר מהכתיב המקובל בימינו: "סקס"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי לא פעם בכתיב ''סכס'' ו''סכסואלי'' בפרוזה משנות הששים ומטה. ספציפית, בלי להיעזר בספרייתי כרגע, אני זוכר הומורסקה של קישון שנקראה ''סכס'', על בחורה ועל יתוש חצוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון כבר נדרש למשימה בעקבות תכתובת אישית בינינו. אני מצפה לתשובה ממנו בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי, "כס" במקום "קס" לציון x היה רווח למדי בשנות ה... הממ... פעם, מזמן. כך למשל "מכס נורדאו", "אכספרס" ומשחת-השיניים המשובחת "סולידוכס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב, אבל קראתי באיזה מילון שרק המילה "אלכסנדר" נכתבת באופן תיקני עם כ', וששעתוק של X ככלל הוא "קס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא אתפלא אם (ואני אפילו מקווה ש-) זהו הכלל. מה שציינתי הוא את הנוהג הישן - תקני או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני לנצל את הדיון כדי להעלות את סוגיית ה-'ח' במקום 'כ', כמו בספרי מדע של שנות החמישים המדברים על ענף ה"חימיה". מה הכלל בנוגע לזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השערה מן השרוול: אולי בגלל שפעם היו יותר מודעים למקור היווני של המילה (ולפי מילון שיש לי, המקור היווני לקח את זה ממקור מצרי), ואילו היום חושבים שהכל זה אנגלית? האם יש לך עוד דוגמאות, כדי לבדוק עד כמה השרוול שלי מוצלח? אבל גם במילים יווניות יש התלבטויות איך לתעתק את האות הנכתבת כמו "אקס" באלפבית הלטיני. את שם האות עצמה, למשל, מקובל לכתוב "חי" אבל כבר ראיתי "כי". מרצה אחד שלי לפיזיקה (ד"ר עודד רגב) דיבר מתישהו על Chaos, והגה את זה כמו "חאוס" עם פתח ב-ח'. ברגע הראשון קיבלתי צמרמורת, אבל אחרי שניה של מחשבה רציתי לחבק אותו. למאיה קגנסקאיה (אגב, למה לא "כגנסקאיה"? הרי המקור הוא "כהן"?!) היתה דוגמה חביבה במיוחד (היה יכול להיות עצוב, אם זה לא היה כל כך מצחיק) להתשלטות האנגלית על "הלועזית": סטודנטית שלה שדיברה על הצייר המפורסם מייקל אנג'לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר מעניין ביותר, ואף נשמע לי הגיוני, משום שהדוגמאות המעטות הנוספות שאני מכיר נובעות גם הן מיוונית: חירורגיה, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורת הקריאה בכף-היד, או שמא איסוף מטבעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משוכנע בכך? איך מאייתים את זה באנגלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, איסוף מטבעות זה נומיסמטיקה או נומיסמטולוגיה. בקשר לידיים, זה קצת מוזר. לפי המילון, כירולוגיה היא שפת הידיים המשמשת את החרשים, ואילו קריאה בכף היד היא Chiromancy, ובשפה עממית יותר - Palmistry. תוכנת "בבילון" דווקא מתעקשת שכירולוגיה זה קריאה בכף היד, וחיפוש קצר באינטרנט מראה שאכן ניתן להשתמש בשני המושגים (-לוגיה ו-מנסי) לתיאור שתי הפעולות, למרות שהקשר היחידי ביניהן הוא השימוש בידיים (אולי נקרא לאוננות Chiroscopy?). יש גם כירונומיה, אגב, ופירושה הוא פנטומימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ההגיה הנכונה של האות ח' בעברית היא זאת שניתן לשמוע אצל ידידינו הערבים, או, לחילופין, אצל השדרן דן כנר (קנר?), ואני מוכן להתערב שביוונית אין הגיה כזו, אז מה זה משנה אם המילים האלו באו מיוונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בגלל דמיון בהגיה: רק בגלל קונבנציות. יש קונבנציות שונות לתעתיק משפות שונות. מה שאתה אומר הוא טיעון חזק נגד הקונבנציה (הנכחדת כמעט) של תעתיק מיוונית. כנגדו, אפשר להעלות את הטיעון שמכיוון שההגיה של ח' אצל רוב דוברי העברית המודרניים זהה לכ' רפויה, עדיף להשתמש בה כדי למנוע את הסכנה של הגיית כ' דגושה (ע"ע כאוס, שוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. מענין לציין שדווקא השם ''אלכסנדר'' נכתב ''אלקסנדר'' לא פעם בחצי הראשון של המאה העשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרו "לקסיקון לשיפור הלשון" (הוצאת דביר), כותב הבלשן חבר האקדמיה ללשון העברית ד"ר ראובן סיוון על תעתוק X בעברית: "יותר ויותר גוברת הנטייה לתעתק [...] X לועזית באותיות קס ולאו דווקא כס, כפי שהעדיפו עד לפני כמה שנים. "נהגו להסתמך בעניין זה על הכתיב אלכסנדר בתלמוד, וכן על מלים כגון אכסניה, אכסדרה, אלכסון, טכסיס ועוד, שבהן ה-X היוונית תועתקה כס. [אחרות, כגון אקסיום, טקס, טקסים ועוד כתובות בקס.] אבל במלים האלה – חוץ מאלכסנדר – אנו מבטאים כיום כ' רפה. "הוראת האקדמיה ללשון העברית היא לתעתק X – קס. "גם א' אבן שושן, במהדורה החדשה של מילונו, גורס אקסטזה, אקסטנסיווי, אקסטרן, אקספדיציה... "מוטב איפוא לכתוב בק' מלים כגון: טקסט, לקסיקון, מקסיקו, הומוסקסואלי, טקסאס, קסנופוביה, קסילופון, מקסימום, אקספרס, אקסיומה, ניקסון, לוקסמבורג, וכל כיוצא באלה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, ביקשתי מאילן לבדוק בעותק שלו איך כתבה יונה את המילה (כי שלי התפורר ואבד), וכך ענה לי: "גם אצלי כל הדפים התפרקו וארוזים בשקית ניילון אך הצלחתי בכל זאת לדלות את השיר הנידון ואכן כתוב "סכס"." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לומר, אבל לזה כיוונתי, במיוחד ב''כמובן''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |