בתשובה למיכאל, 01/10/01 5:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
או כך לפחות חשבתי עד השורה העשירית. אז ראיתי שכל המשפטים הם כאלה - מפותלים סביב עצמם כמו גרב ניילון במכונת כביסה - והפסקתי לקרוא. חבל, נדמה לי שהיו לך רעיונות מעניינים. לו רק היית גוזם קצת מסביב, מקצר משפטים לשניים... אל תיעלב - אבל זה מזכיר לי משהו שרוביק רוזנטל כתב על ''עברית אמריקאית'' ו''עברית גרמנית'', שהן אימוץ של תחבירים זרים לשפה שלנו. העברית המקורית, הוא אומר, היא שפה שמספרת סיפור. דרושים לה נושא, נשוא ומושא - וזהו. לא פעילים עקיפים, לא שלושה משפטי לוואי אחד בתוך השני, לא נושא בהתחלה ושם פועל בסוף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתם מכירים את הרגעים האלו, בהם מישהו אומר משהו שכל כך רבים חשבו אך נמנעו מלומר? כל הכבוד, ברק. הקץ לכתיבה הפלצנית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק צודק: כתיבתו של מיכאל סמיכה והוא נוטה לפסקאות ארוכות מהרגיל. אתה, לעומת זאת, אייל אלמוני, מוריד מערכה של ביקורתו הגלויה של ברק, שאף נאמרה תחת שמו, בהכרזה וולגארית: "הקץ לכתיבה הפלצנית!". מכאן שלדעתך משפטים או פסקאות ארוכים הם "פלצנות". מה זה אומר עליך? האם אינך מסוגל להתמודד עם משפט ארוך, או עם פסקאות ארוכות? הרי ההבדל בינן לבין פסקאות קצרות הוא בכל זאת, בסופו של דבר, כמותי. הקושי הכרוך בקריאת פסקאות ארוכות לעומת קצרות הוא בכל זאת לינארי, נכון? דעתי היא שדברי הבל, וכן גסות רוח, חמורים הרבה יותר מאריכות או מפסיקת פסקאות חסכנית. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף ידידי, האדם המתקרא ברק טועה; העובדה המרנינה כי הנ"ל אינו יכול להתרכז ולהתמודד עם החומר והתוכן החשוב שמסופק לנו על ידי מר מיכאל שרון אינה הופכת את נימוקו ל'צודק', כי אם למגוחך במקרה הטוב. הערתו הפאקאלית הנוספת של האייל האלמוני אינה ראוייה לכל תגובה ראוייה, ותמהני על כי מצאת לנכון לשבת ולהסביר דבר אחד או שניים. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקפיד לקרוא את דבריו של מיכאל, ובד"כ מוצא אותם מעניינים ומחכימים. אעפ"כ, גם לי, שאיני חושש מאריכות או מפיתול, נוח יותר לקרוא את שמעון גלבץ, למשל, שכותב משפטים קצרים יותר, ומכמיס (מלשון כמוסה, למי שתוהה) רעיון בפסקה פחות או יותר. כתבתי שברק צודק, משום שאני מסכים עם הצעתו למיכאל, שישקול לקצר משפטים ולבטל שעבודים, לא משום שאני תומך באי-קריאה של טקסט סמיך. הסיבה היא אסתטית: קריאות היא מעלה, ואין היא גוררת עמה בהכרח כל אובדן של איכות או סגנון. נהפוך הוא: טקסט בהיר תורם רבות לאפקטיביות המסר. ברק טרח לציין בפומבי (ואולי כדאי היה לעשות זאת באופן אישי ודיסקרטי, בדואל) שמיכאל יכול לשפר את קריאות הודעותיו בצורה מאוד מסוימת (הוא לא כתב "מיכאל כותב גרוע"), וחשוב היה לי להסכים איתו ולגנות את האייל האלמוני, על-מנת שלא יאבד טעמה של הצעת ברק בגלל גסותו של האלמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהייתי צריך להגיב בצורה דיסקרטית. ההערה שלי באה באמת מפני שהתחלתי לקרוא בעניין את ההודעה של מיכאל, חשבתי ''יש דברים בגו'', וכשלתי מלהגיע עד סופה. בפשטות, מתוך תסכול על שלא היה לי כוח לקרוא הכל. אחר כך חזרתי וקראתי, ומצאתי דברי טעם, ושוב הצרתי על המעטפת שבה הם באים. אני חושב שביקורת מנומקת על סגנון כתיבה יכולה להיות לגיטימית לא פחות מביקורת על תוכן. סך הכל, כולנו מציגים פה לראווה את מה שיש לנו לומר, בתוכן וגם בסגנון, ומבקשים שיפוט לגביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם העובדה המרנינה כי רוב הקוראים אינם יכולים להתרכז ולהתמודד עם החומר והתוכן החשוב (אני לא מכחיש) שמסופק ע"י אדון מיכאל? (הפלצנות אינה רחוקה גם ממך, ידידי. רק בגלל שאדון ברק לא ציין את שם משפחתו ואת כתובת הדואר שלו, אתה מכנה אותו "האדם המתקרא ברק", כאילו מדובר במרגל של הקג"ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, ההבדל בקושי אינו נעוץ בהבדל בין פסקאות ארוכות לעומת קצרות, אלא בעיקר בקריאת משפטים ארוכים לעומת קצרים. וההבדל *אינו* לינארי. המוח מנהל מחסניות, זוכר סדרי רקורסיה, וכו' וככל שהמשפט ארוך יותר, אנו מגיעים לחסם כלשהו על קריאות, שהוא שונה מאדם לאדם - ושונה גם בהתאם למבנה המשפט. בתור דוגמא קיצונית, השווה למשל בין המשפט: "העיתונאים שהעורך פיטר בכו" למשפט: "הכתבה שהעיתונאים שהעורך פיטר כתבו הצליחה" ולמשפט: "העובדות שהכתבה שהעיתונאים שהעורך פיטר כתבו הוכיחה תתפרסמנה". המשפט האחרון הינו משפט בעברית תקינה לחלוטין, ובכל זאת לרוב האנשים קשה מאוד להבינו ללא התעכבות ארוכה, שכן הוא חוצה סף מסויים מבחינת ה"מפענח" במוח ("עומק המחסנית"?). אגב, במשפטים אלה נבחרו בקפידה נושאים ופעלים כדי שהתאמת מין/מספר תעזור ליכולת ההבנה. אם נבחר בכוונה התאמות מין/מספר דומות, המצב רק יסתבך: "העובדה שהכתבה שהעיתונאית שהעורכת פיטרה כתבה הוכיחה תתפרסם". שוב: משפטים אלו נבחרו כדי להדגים נקודה. באופן כללי, ככל שהמשפט מכיל יותר רכיבים (נספחים, וכו') המפענח האנושי עומל קשות יותר כדי להבינו, וההבדלים אינם לינאריים באורך המשפט כלל וכלל, אלא תלויים בפרמטרים וערכי-סף שונים של המפענח האמור, ובמבנה המשפט הנידון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם חשיבות למדיום שבו מופיע הטקסט. כללי כתיבה בפורום אינטרנטי כמו "האייל הקורא" שונים מהכללים הנוהגים בחליפת מכתבים, בדיבור או בכתיבת ספר. בהקשר זה עלי לציין לטובה את הספר "עיצוב ממשק באינטרנט" מאת ג'ייקוב נילסן, המתעכב ארוכות על ההבדלים בין מדיות שונות. הוא מדגיש את הצורך בפסקאות קצרות המעבירות רעיונות ברורים כאשר המדיום הוא אינטרנט. הוא אמנם לא מציין במפורש פורומים, אלא אתרים, אך בכל זאת ניתן להשליך מהאחד אל האחר. כאשר אדם מתחיל לקרוא מאמר בעיתון או פרק בספר, הוא מקצה לכך מידת ריכוז לא קטנה. אם הוא ישתעמם ויחליט לעבור לעיתון אחר, הוא ישליך את העיתון לפח האשפה, וילך לקנות עיתון אחר. באינטרנט - המעבר לאתר אחר היא קלה מאד, ומציאת תוכן איכותי היא קשה. לכן הגולש הוא בעל טווח קשב נמוך. אם הוא משתעמם - הוא אינו מופתע. הוא עובר לאתר אחר בלחיצת כפתור. ב"אייל הקורא", אנשים אינם משתעממים בקלות רבה (אני אוהב להאמין בכך). עם זאת, תגובה מסויימת יכולה להיראות לגולש דוחה, ארכנית או משעממת. הסידור הגרפי של "האייל הקורא" מקל מאד על אנשים לעבור לתגובה הבאה. לא זו בלבד שכל התגובות מסודרות באותו עמוד (להבדיל מהפורומים ברוב אתרי התוכן, שבהם לכל תגובה מוקצה כתובת URL נפרדת), אלא שגם ההפרדה בין התגובות היא ברורה מאד מהבחינה הגרפית, הרבה יותר מאשר בעיתון מודפס, לדוגמא. כדי לעבור לתגובה הבאה צריך אדם רק הטייה קלילה של המבט, ולעתים תנועה מזערית של פרק היד. לכן ההודעה של מיכאל אינה בנויה נכון מבחינת המדיום. כפי שציינו ברק ואסף - הוא יכול להתאים את כתיבתו בצורה שלא תפגע בתוכן, הן על ידי גיזום, הן על ידי הפרדה לפסקאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדיות"?! נסה שנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא התלבטתי בנקודה זו, ולא כתבתי כלאחר יד. מדיום הוא צורת היחיד בלטינית. מדיה היא צורת הרבים. למגינת הלב הביטוי "המדיה היא..." הוא נפוץ ושגוי. אך בעברית קשה למצוא ביטוי שייראה טוב. "המדיום בו מופיע הטקסט" נראה לי תקני וסביר. אבל: "ההבדלים בין מדיומים שונים הם..."? "ההבדלים בין מדיה שונות הם..."? "ההבדלים בין מדיה שונים הם..."? "ההבדלים בין מדיות שונות הם..."? נדמה לי שגם בספר המדובר שורר בלבול בנושא (בכלל - התרגום לעברית בו אינו מהמשובחים), אך גם צורת ה"מדיות" מופיעה בו. זה נראה לי טבעי ונכון. יחיד: מדיום, רבים: מדיות. נכון שצורת הריבוי כפי שהשתמשתי בה היא נקבית וצורת היחיד היא זכרית (לא רק בצורת הכתיבה, אלא גם בתכונות), אך לא הצלחתי למצוא תרגום הולם יותר. אולי יואיל כבודו לנסות? אגב - מבחינת העברית התקנית, מדיום בהקשר שלנו הוא "אמצעי תקשורת" (ע' חרוקה) ומדיה הם "אמצעי תקשורת" (ע' צרויה). בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר הרהור קצר, אני בוחר ב''מדיומים''. כפי שנעשה עם מלים לועזיות אחרות המתארחות או מתאזרחות בעברית, ההטיות הן כנהוג בעברית ולא בשפת המקור. את ''מדיה'' אני שומר כשם-עצם קיבוצי (נקבה, יחיד), כמו ''עתונות'', ''תקשורת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש באמתחתך מקרה דומה שנפתר בצורה כלשהי? כוונתי היא לשם שאומץ כלשונו מהלטינית בצורת um ונמצא לו ריבוי עברי כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דובר פה כבר פעם על האולטימטומים של ברק לפלסטינאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אף פעם לא שמעתי בCNN שאומרים ultimata. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהודעתך לאדון מאן אתה בעצמך מודה בחוסר הקריאות של הודעותיו של מיכאל, אז מדוע אני זוכה לנאום ברוח שונה לגמרי ממך? מדוע נוח לך לקרוא יותר את שמעון גבלץ, האם אינך מסוגל להתמודד עם משפט ארוך? ולשאלתך - גסות רוח בהחלט חמורה יותר מאריכות; אז אני אעבוד על המגרעות שלי ושמיכאל יעבוד על שלו. מקובל על כל הצדדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות בידך. איני ''מודה בחוסר הקריאות של הודעותיו של מיכאל'', אלא מסכים עם ברק שניתן לשפר את מידת הקריאות של ההודעות דנן בצורה מסוימת מאוד. זכית לדברים ברוח שונה לגמרי מפני שבניגוד לברק, התנסחת בגסות ומעבר לכך אמרת דברים לא עניניים. כמו כן, הסתייגתי מקביעתך לגבי מיכאל, כאילו דבריו הם ''פלצנות'', אותה מלה וולגארית ומתועבת. אני שמח לשמוע שתשקול מחדש את שימושך בגסות רוח, ואף קראתי שמיכאל קיבל את הדברים שנאמרו לו כאן בעקבות הדיון ויהרהר בהם, ואפשר לסיים את הדיון כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאין כל קשר בין שרשור הההברות והמילים המתייחס לטקסט כזה או אחר שכתבתי, ובין הטקסט עצמו. אין כל זיקה בין ה"ביקורת" ומושא הביקורת. גם הסחפות לביטויי נאוץ של מגיב אלמוני כזה או אחר (המסתתר בחורו ואינו מביא בתגובתו את הדואר האלקטרוני שלו) אינה ראוייה לתגובה. זאת פרט להבחנה המענינת, שכשם שיש סרטים שאינם שווים את הצלוליד עליו הם נמצאים, כך גם יש בירבור אלקטרוני שאינו שווה את המדיה - הממוזערת אמנם -עליה הוא מובא. הסיבה שבעטיה אני מגיב בכל זאת היא דידקטית - הקבלה מסויימת שקשה להמנע מלראותה: הכוונה לשיטות של השטאזי המזרח גרמני. יוצרים שניסו לעקוף את המנגנון הביורוקרטי, לא זכו שם לפעולה פוגענית כדוגמת זאת הסובייטית, אלא טופלו בשיטה מתוחכמת יותר, שנקראה "פרוק הצלם". הכוונה לכך שאלה הוצגו כאנשים בעיתיים מבחינה זו אחרת ש"יש לסייע להם". אין הם אשמים בכשל כזה או אחר "המצדיק" העברת עבודתם תחת שמו של אדם אחר שאינו לוקה בכשל הנ"ל. לא היתה כל זיקה בין הכשל שהודבק להם ובין המציאות האמפירית בשטח, אך זה בינתיים הפך לבעל מציאות משלו. תחת התיחסות לדבר עצמו, הוצג דבר וירטואלי מודבק, מוסט היטב מהדבר המקורי (בדומה לדיון על היעדר הלינאריות כביכול בכתיבתי, תוך התבכינות על כך שהדבר מונע מהתוכן להיות מובן, ושיש "לעזור"). בספרי על חלוקת קשב כיניתי תופעה זאת "יצירת מצגי בעיות מדומות". מציג הבעיה המדומה יוצר באופן וירטואלי את המושא אליו הוא מתיחס, ויוצר נחיצות מדומה לשרותיו, דבר הגורם לעליית משקלו וגם, פנימית, לנפיחה בהערכתו העצמית. במקביל חל פיחות ביחס לאינדיוידואלים המציעים ערכים אמיתיים, מתמודדי-מציאות, ולא וירטואליה ו"עסקי-אוויר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נפיחה בהערכתו העצמית"? בכל מקרה - אין בעיה, מיכאל. תתכחש לזה שאנשים לא מבינים על מה אתה מדבר. אנשים פה אומרים שאתה אומר דברים חכמים, אבל אני כבר וויתרתי על המאמץ לנסות לעקוב אחר הניסוחים הפתלתלים שלך. אבל להאשים אותנו בהמצאת דברים, כשאתה הוא זה שמפתח תאוריות קונספרציה מסובכות כנגדך, זה כבר מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו גם תגובות עניניות לדברי, ללא פיפסים מיותרים. מכל מקום, טענת "קשה להבין" אינה ניתנת בעקרון להפרכה, פרט אולי לעובדה שברגע שיש להשיב לדברי, הכותב מבין לפתע את דברי ללא בעיות. דבר והיפוכו, לא? ואגב, איני מחשיב כמעלה גדולה רפיסות כלפי תקיפה המצטיירת, ניתן להניח, כלא הוגנת ופרועה, קצתה או רובה. והיו כאלו שהעירו בעניין הטון הפרוע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, אני לא חושב שמישהו טען כנגדך שאף אחד לא מבין את דבריך אף פעם, כך שהעובדה שישנן מדי פעם תגובות ענייניות אינה מוכיחה דבר. אני יכול להעיד שלעתים אני לא רק מבין את דבריך אלא גם מאד מרוצה מזה שהצלחתי להבין אותם (בקריאה שניה או שלישית, בדרך כלל) וזה נותן לי סיפוק רב גם כשאינני מסכים עם תוכן הדברים. מצד שני, קורה גם שאני מדלג על דברים אחרים שאתה כותב (כשאין לי כוח להתעמקות הנדרשת על מנת להבינם) וכנראה שאינני היחיד שעושה זאת. הצעתי היא לכן שבמקום לנסות ''להפריך'' את הדברים שבאמת אינם ברי הפרכה, תחליט אתה לבדך האם הרחבת קהל הקוראים הפוטנציאליים מצדיקה שינוי כלשהו בסגנון הייחודי שלך או לא, ותפעל בהתאם להחלטתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אין הבדל בין "נפיחה בהערכה העצמית" לפלצנות. הגיע זמן להכיר בפלצנות כמילה לכל דבר. בסך הכל מדובר בלשון ציורית. פלצנות - התנהגות שנועדה להפיח רוח במפרשי הגאווה. * גסות רוח מתבטאת בתוכן לא במלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי אפשר להעביר תוכן זהה באמצעות מילים שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכן אינו מורכב ממילים, מכיוון שאת אותו הרעיון ניתן לנסח בכמה אופנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |