 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם התשובה "כי התחייבתי לא לעשות את זה" לא נראית לך סבירה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע סביר לחלוטין. זה גורם לכך שלעולם לא תרצה לעשות זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה למה אתה מתכוון כשאתה אומר "רוצה"; אינו דומה מי שרואה תמונה של דוגמנית יפהפיה ועובר לו לרגע הרהור בראש למי שמפלרטט עם כל מי שהוא רואה. להבנתי, הבחירה "לא אבל הייתי רוצה" משמעה "אם יזדמן לי אבגוד". במובן הזה המחויבות שלי חזקה מספיק כדי לקבוע שלעולם לא ארצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם אל תגיד לעולם - מערכות יחסים הן דבר דינמי. לדעתי, לגבי מרבית האנשים, ה"התחייבות" היא חסרת משמעות בפני עצמה. היא דרך טובה לתת נופך מוסרי להחלטה. הרצון לא לפגוע (=לא להיתפס) הוא לדעתי העיקרי, ולכן כאשר הנחות היסוד משתנות - אין סיכוי שהצד הנבגד יגלה, או לחילופין משתנים היחסים בין בני הזוג - גם המסקנה הסופית עלולה להשתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל דבר הוא דינמי. אני לא יכול להגיד שלעולם לא ארצח את אמא שלי, אבל במסגרת מערכת הערכים שלי כפי שהתעצבה עד כה אני קובע שלא אעשה זאת. ברור שיתכן תאורטית שיעבור עלי שינוי מהותי (או שאחלה בסכיזופרניה), או סיטואציה שתשנה את כל תמונת המציאות שלי; אבל עד כמה שאני יכול להיות בטוח במשהו, אני מצהיר שלעולם לא ארצח את אמא שלי. באותו אופן אני קובע שלא אבגוד באשתי; יתכן תאורטית שינוי דרסטי, אבל עד כמה שהדבר בידי אני מקבל את המחויבות שלי כלפיה כמוחלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין הוא שלרוב מוחלט של האנשים נדמה שהם לעולם לא ירצחו את אמא שלהם, וכמעט כולם אכן לא רוצחים את אמא שלהם. לעומת זאת, בחברה שלנו רבים מגיעים בבמהלך חייהם לפחות פעם אחת לידי בגידה בבן-בת הזוג; אני מנחש שלרובם היה לפחות שלב אחד קודם בחייהם שבו נדמה היה להם שלעולם לא יבגדו. כלומר, ההבטחה העצמית - הכנה לחלוטין! - לא לבגוד, נוטה להיות מופרת הרבה יותר מההבטחה העצמית לא לרצוח את האמא. עכשיו אפשר לקחת את זה לכל מיני כיוונים - המבט האובייקטיבי מבחוץ לעומת המבט הסובייקטיבי מבפנים, או האם ועד כמה אתה יכול להוציא עצמך מן הכלל כאן. אני לא רואה צורך לפרט, אבל כן רואה צורך לקשר לתזה רלוונטית מאין כמוה שהובאה כאן רק לפני יומיים וחצי: תגובה 430212. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להציע תזה נוספת: רוב הבוגדים בבני זוגם, רגע לפני הבגידה, לא חושבים "אני עומד *לבגוד*". הם מתחילים לנוע במדרון חלקלק שרק בדיעבד רואים שהיה ידוע מראש. וכן קוראים לסיטואציה בשמות שונים (לא במודע) כדי לטשטש את מהותה: "אני רק נוסע לסופשבוע של עבודה עם הקולגה שלי", "אני רק קופץ ל-X הביתה לראות אם היא/הוא בסדר" וכולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ש-90% מהנישאים אינם בוגדים זה בזו, ונראה לי ש-80% מהבגידות הן לא תוצאה של הנסיבות אלה של אופיו של הבוגד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. אני רק רציתי לומר שהמלים המושמצות ''זה לא מה שזה נראה'', מכילות גרעין של אמת בתודעתו של הבוגד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לדעתך הבדל אמיתי בין "בוגד" לכל אחד אחר? ברור שיש אנשים שבוגדים מתוך אנוכיות. אבל אין בוגדים שעושים את זה מתוך תחושה אמיתית של התאהבות1? אז אולי למי שלא בוגד פשוט לא יצא להתאהב מחוץ לנישואין? ------------------------- 1 - התאהבות במובן הפיסי של המילה, שאני בטוח שרובנו מכירים: תחושה של כמיהה עמוקה ו(לעיתים) מלודרמטית למישהו אחר. לא על הפנטסיה ההוליוודית של פגישה עם "האחד"/"האחת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שום דבר לגבי המניע לבגידה. דיברתי על (הניסיון ליישוב) הדיסוננס שבין כוונת האדם (לעולם לא אבגוד), לבין המעשה (אני לא באמת בוגד, אני רק ....). זה תקף גם לבוגד שבאמת התאהב, כיוון שיישוב הדיסוננס הזה אינו בהכרח ציני או מודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה קראתי את המילה ''הבוגד'' בתגובה הקודמת שלך באותה נימה שבה היא נכתבה על ידי מי שלפניך. עמך הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שהתאהבות בד"כ אינה דבר ש-"יוצא"; מקרים של התאהבות ממבט ראשון קיימים, אבל נדירים. לדעתי זה בד"כ תהליך שמחייב שאדם יהיה פתוח אליו באיזשהו אופן - והאדם יכול להרגיש אותו מתחיל. אם הייתי מרגיש, נניח, שאני עלול להתאהב במישהי הייתי מנסה לצמצם את אפשרויות המפגש איתה למינימום - ובכך מונע מהדברים להתגלגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שמומלץ לאדם שמעוניין לשמור על חיי הנישואין שלו להימנע מלבלות זמן עם אנשים שהוא נמשך אליהם. רחוק מהעין רחוק מהלב. התאהבות בעיני היא ממילא תופעה ביולוגית (=מינית) וחברתית (=מועצמת ומעודדת על ידי חיברות) יותר מ"רוחנית", ואין לה משמעות מעבר לכך שהיא פשוט דרך טובה (מאד) לבחור שותף לחיים. אם היא לא מלווה בידידות, אני לא רואה שום הבדל אמיתי בינה לבין סתם חרמנות, למרות שהתחושה הסובייקטיבית באותו רגע עשויה להיות שונה. אני לא מסכים איתך לגבי העובדה שזה תהליך נשלט. משיכה בין אנשים היא לא בהכרח על רקע מיני, ואם כל אחד צריך להימנע מלשהות עם אנשים שהוא נמשך אליהם, לא יהיו לו חברים. הבעיה היא כשהמשיכה הופכת גם לתשוקה, ואז המצב הופך ליותר מסובך. ואפשר לסבך אותו עוד יותר - אבדן התחושה של הביטחון העצמי במיניות של אדם היא גורם אולי יותר מסוכן לחיי הזוגיות שלו מאשר משיכה לזרים. אם מערכת היחסים מבוססת על ידידות אמיתית ויציבה, פלירטוטים 1 מחוץ לה עשויים אפילו להיות גורם חיובי 2. אדם שחש את עצמו מושך ומיני עשוי ליצור מעגל של היזון חוזר מול בן זוגו. אם כל אחד מבני הזוג יחליט להימנע לחלוטין ממגע עם כל מי שמושך אותו הם נמצאים בסיכון עז להפוך לממורמרים, מתוסכלים ועויינים יותר אחד כלפי השני. -------------------------------------------- 1 - יש כמובן הבדל בין פלירטוט מעודן על גבול המיניות לבין הטרדות מיניות או מיזמוזים בארון הציוד. אני בטוח שכשם שקשה לגדיר את ההבדל כך גם קל להבחין בו. 2 ובאותו הקשר, כתבה קלילה בנושא - http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/817333.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה בכלל לא קלילה - היא עצובה בעיני. היא משקפת דואליות בתפיסה (''אמא-אשה מינית'', בדומה ל''קדשה-קדושה'') שמכניסה נשים לסחרור, לחישובים ולתביעות בלתי פוסקות להקרבה. כאשר אין אפשרות תרבותית (אין מודל כזה כמעט) לשלב מיניות ''אמהית'' עם מיניות ''נשית'', בהכרח צריך להקריב את אחד מסוגי המיניות. מכאן מגיע הצורך, שמעודדת מושא הכתבה, לבחור בין הנקה לבין מין עם הבעל (לא הייתי במצב הזה לצערי או לשמחתי). הצורך המפומפם הזה, כמו גם הצורך לבחור בין ''זמן איכות'' עם הילדים או עם הבעל, הוא פשוט מדכא. תוצר של תרבות המעודדת מין סינתטי - דורשת מנשים למחוק חלק נכבד מאישיותן וחייהן, ומגברים להתעלם מזהות האב שלהם - כתנאי לשימור המשפחה עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עצוב? התופעה הביולוגית שטוענים בכתבה שקיימת, או הפרשנות החברתית שהכותבת ומושא הכתבה נותנות לה (לדעתך)? למה אין מודל המשלב בין מיניות אמהית למיניות נשית? נכון שאנחנו חיים (כרגע) בתרבות שמקדשת את הנעורים ואת המיניות הבוסרית שמתלווה אליהם, אבל אני לא חושב שיש דיכוטומיה בין "נשיות" ל"אמהות". אני לא אומר שאלה מושגים חופפים, ולפעמים באמת יש בינהם התנגשויות, אבל באופן כללי הקשר בין המושגים הוא קשר חיובי ולא שלילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט לגבי הפרשנות החברתית. אתה לא חושב, וטוב שכך. אבל אלף מסרים תרבותיים אומרים אחרת. כל הכתבה הזו זועקת דיסוננס - לא רק דיסוננס בין שני המודלים כפי שהם משתקפים בהעדפה הגברית ובהתבוננות העצמית הנשית. לא רק דיסוננס בין רצונה של הכותבת להשיב ימים כקדם עם בעלה, לבין העובדה שהיא מטופלת בתינוק. גם דיסוננס בין האינטואיציה או הרגשות שלה, לבין ה''הוראות'' שמחלקת כותבת הספר, שבהן יש לדבוק כדי להשיג את התוצאה הרצויה. ושלושת הדיסוננסים הללו גורמים לחוסר נחת מובנה שקשה להימלט ממנו. בעיני זה עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שניפחת את הכתבה הקטנה הזו מעבר לפרופורציות. הכותבת, אם טריה המוטרדת לגבי חיי המין המדשדשים שלה, החליטה לנסות וליישם במשך שישה שבועות רעיונות מספר how to אופנתי לגבי זוגיות, ולכתוב את המחשבות החולפות בראשה במהלך הזמן הזה. זה הכל. לגבי הדיסוננס - אני לא מבין מה רע בזה. היא הייתה מאושרת בשנותיה הראשונות עם בעלה, ולא רוצה שזה יעלם. היא מאושרת בתינוק החדש שלה, וכמובן לא רוצה שהוא יעלם. והיא מנסה להראות בכתבה את המתח בין שני הרצונות האלה. אם היא הייתה סוקרת ספר בישול, היא הייתה מציגה את הקונפליקט בין מרק אבוקדו לעוגת שזיפים. בעיני זה לא עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצגתי את הרעיונות והתפיסות המהווים תשתית לכתבה. "ניפוח"? אם הנושא לא מעניין אותך, זה "ניפוח". אבל אני מניחה שהוא מעניין אותך, שאחרת לא היית מגיב וגם לא מקשר לשם. "מה רע בזה" - נדמה לי שכבר הסברתי. עזוב. מה העניין עם "מרק אבוקדו"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל עניין של מידתיות. להיניק זה טוב? אז נמשיך להיניק עד גיל 10. סקס בין אבא ואמא זה דבר חשוב ליציבות המערכת המשפחתית? אז נצטרף למועדוני סווינגרז ונשלח את הילדים לשחק על פסי הרכבת. כנראה שאת צודקת בתגובה שלך למטה לגבי הראקציה להורות מקושרת. לכל תופעה חברתית יש ראקציה - זו דיאלקטיקה, וזה לא חדש. במקרה הספציפי של הכתבה הזו לא ראיתי עדיין את הזוועות שאת רואה, אלא בסך הכל דוגמה לשיח מתון מאד בנושא שמציג בחביבות את המתח שקיים בין שני הרצונות של אותה "אמא אורבנית"-ממוצעת-תיאורטית. היא לא מתיימרת לתת תשובות, והיא אפילו לא ממש נותנת במה מכובדת לרעיונות של הגורו-התורנית שלה. נכון שיש בה נימה נואשת, אבל בד בבד היא גם מלגלגת על ההצעות לפיתרונות אינסטנט לשלהוב היצרים. הנושא מעניין כמובן, ולא רק אקדמית, אבל הפרשנות שלך היא בגדר הר מעכבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה. התגובות שלי עולות לך כסף לפי מילה או מה? בוא נעשה חלוקת עבודה: אני אמשיך לפרשן, ואתה תמשיך לשאול אנשים למה הם לא בוגדים. ("הזוועות שאת רואה" זה בכלל שיר של פבלו רוזנברג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. נגמרו לי השאלות ברגע שקיבלתי תשובות שאני לא יכול להתווכח איתן. אולי אם הייתי מקרנן בעצמי אז היו לי עוד טיעונים, אבל כרגע אין לי אינטרס. יש לי הצעה אחרת: את תמשיכי לפרשן, ואני אהיה סטודנט חופשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובות שאי אפשר להתווכח איתן זה "בעינייך זה עצוב? בעיניי זה לא עצוב". והטיעונים שלך אינם באמת טיעונים, הם ניסיון לאיין את הנושא שבו עסקתי. זה כמו שאבוא לאדם שמדבר על גיאומטריה ואומר לו "בחייך, אתה מנפח את העניין. זו בכלל לא בעיה אינטלקטואלית - מדובר במשולש ובעיגול בסך הכל!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בלי אלימות... את התשובות שאי אפשר להתווכח איתן לא קיבלתי ממך, אלא בהקשר של לשאול אנשים למה לא לבגוד, מירדן ניר-בוכבינדר. איתך אני תמיד יכול להמשיך להתווכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה-הא! למר הירש את עונה תוך חמש דקות, ואני מחכה ומחכה למי למי למי. רשמתי לפני! :-] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשברתי,* ואת הקורבן - "לפרשן" זו מילה אמיתית? כלומר, זו מילה חוקית ושונה מ"לפרש" או גירסא אלק-מגנביישנית ל"לפרש" הנכון והטוב? *גם בגלל שאני רואה את המילה הזו בכל מקום, גם אצל אנשים יודעי-דיבור, וגם כי אין לי כוח ללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח יענו לך, אבל יש חצי נושא בבלשנות שאני רבע מבין בו ואני רוצה להרגיש שאני מחזיר משהו לקולקטיב: "לפרשן" היא מילה שנוצרת מהשורש התנייני פ.ר.ש.נ, שנוצרת מהצבת השורש פ.ר.ש במשקל קטלן. ז"א, זהו שימוש בשם העצם "פרשן". יש כאן אלמנט של הקלת ראש והצרהרת שטחיות לעומת "לפרש", כי מי ש"מפרשן" מעביר את הפוקוס אל החזות (של הפרשנות) ולא אל הפעולה (של הפירוש). בכל מקרה זה לא משהו שמוכר ע"י האקדמיה אלא אחד מהמקרים הרבים שבהם חוקי יצירת מילים בעברית חותרים תחתיה (תחת העברית או תחת האקדמיה? תגידי את). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורש תנייני? ווס איז דוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית אפשר ליצור שורשים חדשים משמות (למשל ט.ל.פ.נ שבאה מהמילה האנגלית טלפון). השורשים החדשים האלה נקראים שורשים שמניים, כי השורש שלהם נגזר משם כלשהו. תת-סוג של שורשים שמניים הוא השושרים התניינים, שנוצרו (בדרך כלל) משם עצם שנוצר בעצמו משורש שהוטה כבר וקיבל משמעות חדשה. למשל: "לתמצת" נוצר מהשורש "ת.מ.צ.ת", שנגזר מהמילה "תמצית" שהשורש שלה הוא (אני חושב...) מ.צ.ה. כלומר: מ.צ.ה --{הצבה במשקל}--> תמצית --{גזירת שורש שמני}--> ת.מ.צ.ת --{הצבה בבניין פיעל}--> תמצת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ומהו שורש המלה "תנייני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מארמית. תנייני זה שניוני. http://www.safa-ivrit.org/changes/tinyani.php (המעבר של ת' בארמית לש' בעברית הוא מאד נפוץ. למשל, תלת - שלוש, תמני - שמונה, תנא - שנה, |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ו-א-י-ך, א-י-ך! מוצאים מלים באתר המרגיז הזה? כשאני מנסה לחפש שם מלה הם מעבירים אותי בקביעות לחיפוש גוגל שלה! זה לא מה שאני רוצה! הצילו!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא כן מה שאתה רוצה - הסתכל בחלון החיפוש הנפתח של גוגל: הוראת החיפוש היא לחפש רק באתר השפה העברית (בעזרת המנוע של גוגל, אבל בהחלט לא ברשת כולה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה... תודה. בכל זאת אני מרגישה שעבדו עליי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מאתר רציני ורגיש (רצוי ספונטני ועם חוש הומור, כמובן) אני מצפה שישאיר אותי בחיקו החמים עד סוף החיפוש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי ש"תנייני" זה מערבית דווקא. אבל תכף בטח יסבירו לי שגם הערבית היא מארמית, או שהארמית מערבית ובכלל. עדיף שאני אחזור כבר ללמוד את מה שאני *צריכה* כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו גרמת לי להרהר במשקל של "תמצית", והוא מעניין - איזה משקל זה? מצאתי בקלות על כמה מילים באותו משקל: תענית, תרבית, תבנית, תקרית (אבל תסכית ותשתית לא!). כולן נחי ל"י. האם יש שלמים במשקל? האם הוא במקרה "תַקטֶלֶת"? זה משקל חיובי מאוד, עם תוצרת, תוחלת, תועלת ותושבת - אבל גם אלה כולן בגזרה! השורש השלם היחיד שאני מצליח למצוא כאן הוא "תרדמת", מילה חדשה אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפארת?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותנשמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אבל זה משקל אחר (אח של), עם חיריק בהתחלה. יכול להיות שזה המשקל של תועלת וכו' (האם אפשר להכריע?), אבל לא של תמצית וכו' (או שמא אני מפספס משהו?). יש עוד משקל אח, של "תלבושת" ו"תפזורת" - אני מניח ש"תחפושת" ו"תרעומת" שייכות אליו (ופתוחות בהתחלה בגלל הגרונית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חושב שזה אותו דבר כמו שקרה ב"תרדמת" לעומת "תנשמת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כנראה. ואולי זה גם המשקל של "תמצית" ושות' - אולי הפתח נובע ממה שבתיכון קראו לו "בידול הגייה", למנוע את כפל החיריקים. אם כך, זה נחמד: לא נשארה במילה אף תנועה מהמשקל המקורי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשתמש להשתמש בזה כדי להגדיר ''תימצית'' - התמצית של התמצית. מצד שני, אפשר גם לא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם עיר הולדתו של סדאם חוסיין אל-תִכְּריתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט. הוא נולד בכפר עוג'ה אשר ליד תכרית. סדאם חוסיין [ויקיפדיה]. (פעם בחידון ידיעת הארץ שאלו אותי על שתי העוג'ות שבארץ ישראל, ועל "קו שתי העוג'ות" שלאורכו עצרו הבריטים במלחמת העולם הראשונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאור כבר ענה לך (ידעתי שתהיה בסוף תמורה לכל הספרים שהוא קורא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הפוך! שיר של פבלו רוזנברג זה הזוועות שאת שומעת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ה"ניפוח", שישראל מדבר עליו - האמת היא שאני מתפלאה מעט מכך שגם בכתבה וגם בתגובות שלך, מצטייר הספר כמבטא רעיונות חדשים, כאילללו. מה כאן החידוש הגדול, מעבר לכך שהספר המסויים הזה זכה, אולי, ליחס"צ יותר אקטיביים מכמה ספרים אחרים? ראיתי במשך השנים עשרות ספרים אמריקאיים מסוג זה (לא קראתי את כולם ביסודיות, ברובם רק עלעלתי), שבתמציתם, באו להציע לאשה רעיון כביכול-מהפכני: לרדת מכן המדונה ולדאוג לרעננות חיי המין במסגרת הנישואין, בתקווה (נכזבת, ככל הנראה, עפי"ר) לשמר אותם. אחד מאותם ספרים, לפני שנים רבות, נכתב ע"י איזושהי אשת כומר מכובדת מכנסיה שמרנית וזכה לשתיים וחצי דקות של פרסום מקומי שערורייתי בזכות "נועזותו", ובזכות זה שנתן לבנות הקהילה החסודות היתר לעשות דברים ממש פו... פו... פו... פורנוגרפיים! (לבשי כתונת לילה שחורה שקופה והתבשמי בבושם עם ניחוח מפתה - וואו! איך לא גילו לנו קודם?! אשת כומר שובבה שכמותה! מה עוד היא עושה? יכול להיות שהיא אפילו מנשקת את הרוורנד בתנוך האוזן ולוחשת לו גסויות?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מפתיע שהעיתון לא הזכיר את האפיזודה הישראלית של אותה פרל, יהודיה שהייתה כאן שנה-שנתיים בזמנו הרבה לפני שהכירה את בעלה הניו יורקי ונסעה לשם בעקבותיו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירוט, בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של "רענון חיי הנישואין" באמצעים כאלה ממש לא חדש. מה שנותן לו נופך עכשווי הוא ההמלצה להרחיק ולנתק את הילדים המשותפים *כתנאי* לרענון כזה. נדמה לי שלפני שנים רבות, בדור קודם, היתה פחות "הורות מקושרת" ולכן הילדים היו כבר מורחקים. לא היה צורך לנסח דרישות כמו הפסקת הנקה, כי ממילא שיעור המיניקות היה נמוך. וגם: עכשיו יש איזה תת-טרנד של "דווקא" ו"ההפך" ו"מי אמר שצריך..." מול ההורות המקושרת שהפכה דומיננטית יותר. הכתבה הזו משתלבת בו יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטווח של עשרים שנה אחור, שהוא המוכר לי ועליו אני מדברת, נדמה לי כי שיעור המיניקות את התינוק עם לידתו בארץ, ובהסתייגות - גם בארה"ב (אין לי מידע מהימן) - לא היה נמוך בהרבה מהיום (למרות שמקובל לחשוב כך). מה שהיה יותר קצר הוא משך תקופת ההנקה - נתון המנמיך את הממוצע הסטטיסטי. ההנקה בפרהסיה לא היתה מקובלת וההנקה באופן כללי לא היוותה נושא לשיח ציבורי כה נרחב ולויכוחים, פולמוסים ומלחמות. יש לזכור כי העצה להפסיק את ההנקה ניתנה, עפ"י הכתבה, לאם לתינוק בן 17 חודשים, לא לאם לתינוק במהלך שנתו הראשונה. אפילו שיטתה הפרטית של היועצת הפלדמרשלית, לאחוז את הבעל בביצותיו באמצעות בידודו במלון מרוחק במשך עשרה ימים בשנה - אפילו השיטה הזאת התחילה כשהתינוקות שלה היו בני שנה, לא לפני כן. התעודדי נא, ברקת, ואל תתעצבי, הטרגדיה היא רצינית אך אינה קשה מנשוא :-] . וחשבי על כך לרגע באופן אופטימי, חשיבה אופטימית היא חיונית מאין כמוה - חשבי! - לא רק הנ"ל ובעלה יוצאים לחופש מדי שנה - גם הילדים זוכים לחופשה שנתית של עשרה ימים *ממנה* - כך שבסך הכל כולם יוצאים מורווחים ומאושרים! אגב, איך אפשר להתחרמן מעייצעס של בחורה יהודיה ששמה אסתר פרל? הרי השם בעצמו כבר מוציא את החשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם עצמו מוציא את החשק? לא הגזמת? שכחת את אסתר המדונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרי אסתר-מדונה, על זכר השיטות שהביאו לה את פרסומה בתקופות הטרום-קבליות, כהרי יהודיה ששמה אסתר פערל. (במקרה, גם מדונה היא לא ממש לטעמי. הטעם שלי בנשים הוא אוריינטלי, ושיער צבוע בצהוב מלאכותי לא כל כך עושה לי את זה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יותר אוריינטלי משיער צבוע בצהוב מלאכותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, אל תעשי לה את העוול הזה! אין דין "פערל" כדין "פרל", ר' סגולה ובמלרע! זכרי את הבלגיות הבסיסית! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היה לפני בלגיה? אזזזז... שלא יעבדו עליך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדברת איתך כבר זמן מה, אם לא שמת לב... אבל ביקשת במיוחד תשובה: אין בי רחמים על התינוק דנן, ודאי שאיני באה בטענות על מי שמפסיקה להיניק בגיל 17 חודש. אני מצרה על *הסיבות* לכך, שאותן פירטתי (ולא אנסח שוב כי ילד יומולדת מושך בשרוולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא שמתי לב. הנטיה הטבעית היא לשאול למה, אבל התשובה בטח תהיה לא נעימה, אז אני מוותרת (למרות שזה נורא מפתיע. לפעמים יש לי מושג במה מדובר, הפעם ממש לא. אם היה משהו - לא זוכרת). מזל טוב לילד יומולדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא נזכיר נשכחות. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפתחה אליפות ישראל לשנת 2007 בהעלבות למרחקים ארוכים. כל הפולניות מקובצות עדיין ונעות באותה המהירות, ורק ברקת נעה מלפנים ופותחת פער גדל והולך משאר המתחרות. (אני לא מפרשן, רק משדרן.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזהר ממני, בחור - אני לא רק רושמת, אני גם מקליטה (ומקשיבה לזה בטייפ לפני השינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לברקת (ויש כבוד וגו'...) אני לא רואה אותה פותחת פער כל כך מהר בגדול, אני משתדל להימנע מהכללות, בוודאי כאלו שמבוססות על דת, גזע ומין ובכל זאת הרגשתי צורך להגיב אני חייב לציין שאני חי חיים די שגרתיים, יש אפילו כאלה שהיו קוראים להם משעממים. רק שאת ימי השיגרה המונוטוניים מפרים לעתים קרובות סערות שנגרמו מהעלבות של אשתי מאחת מחברותיה או להיפך, על דברים שאני אפילו לא הייתי מקדיש להם מחשבה שנייה(1) גם בעבודה אני ושאר חבריי הגברים מנסים בחוסר הצלחה לעקוב אחרי ה'ברוגזים' ומופתעים כל פעם מחדש לגלות שא' לא מדברת עם ב' כי היא לא ענתה לה על ברכת בוקר טוב(2) אז אני חייב לשאול, בפרפראזה על אריק - למה לקחת ללב? (1) אבל אני לא דוגמא, אני גם יכול לקפוץ בערב לחברים בידיים ריקות בלי רגשות אשם ובלי להקדיש על כך אפילו שמץ של מחשבה (2) הן השלימו, כנראה אחרי שב' הביאה פתק מרופא המוכיח כי יש לה בעיות שמיעה חמורות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. גם אני יכולה לקפוץ בערב לחברים בידיים ריקות, ועד היום אפילו לא ידעתי שאני אמורה להרגיש אשמה בעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) באיזה גיל או מעגל חברתי נהוג להביא משהו כשבאים לבקר? (להוציא כביסה, זאת אומרת.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני: דיברתי היום עם אבי ואנחנו מוזמנים אליהם לסרט ביום שישי בערב הנסיכה: יופי, רק צריך לעבור בקניון מחר בצהריים אני: למה? הנסיכה: מה, התכוונת לבוא בידיים ריקות? אני: אני מכיר את אבי מגיל 16 והייתי אצלו מאות פעמים בידיים ריקות הנסיכה: טוב, לא איתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמתחתן עם נסיכה מבלה את ימיו בחיפוש עדשים מתחת למזרן. במקרה שלך זה באמת חבל. אם היית מתחתן כראוי הייתם יכולים להיות ''כפתור ופרחה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשרי הכפתור שנדלק והצית לולאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ העלמה עפרונית, מצחקקת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל טוב ליומולדת! איך אתם חוגגים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! כל היום היו זלילות ומתנות. ועכשיו, באופן כללי, לא רוצים לישון, רוצים להשתגע (טקס השינה לא שכנע אותו ועכשיו הוא מתקן את המדפסת המקולקלת, לבוש בפיג'מה וסוודר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקן את המדפסת? איזה ילד יעיל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גברים מתעלמים מזהות האב שלהם יפה מאד גם בלי שדורשים מהם :-) דווקא בעניין הזה הייתי אומר שחל שינוי לטובה, לעומת השינוי השלילי בעיני שעושה התנועה ה"פמיניסטית" לאמא הטרייה, שנדרשת גם לפתח קריירה ולהיות מינית וכו', על חשבון מי עם לא הילד, כי האבא לא באמת מחליף את מקומה, והיא לא ממש יכולה להתפצל לשניים. ושאף אחד לא יקבל את הרושם שאני שוביניסט, כי אני פמיניסט מוצהר במשך שנים, אבל כן חושב שיש הבדלים גנטיים מהותיים בין גברים לנשים, בעלי משמעות רגשית אדירה, והכחשה שלהם אינה בריאה למשפחה כולה. בכל אופן, הביקורת שלי על התנועה ה"פמיניסטית" היא גדולה ולא קשורה לאימהות דווקא. אולי אני אכתוב כאן על זה פעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג לגבי סטטיסטיקה אמיתית, ולדעתי מטבע הדברים אין לאף אחד סטטיסטיקה כזו. לדעתי בכל מקרה האחוזים גבוהים בהרבה אם מדובר בהגדרה רחבה ככל האפשר של בגידה (כזו שכוללת גם רומן באינטרנט, למשל, או פלירטוט מתמשך עם מכר/ה). אם מדובר רק על קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, זה נשמע כמו אומדן הגיוני, לפחות על בסיס חוג המכרים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדד (אם מדובר בבגידה או לא) לדעתי הוא מאד פשוט: אם אתה אומר לאישתך או לא. (ולמרות זה, מסיבת הפתעה היא לא בגידה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רוב המועלים מתחילים בכמה שקלים שהם בטוחים שיחזירו. מנגנוני ההדחקה והרציונליזציה עובדים שעות נוספות בסיטואציות כאלה, אבל בסופו של דבר כשנכנסים למיטה כולם יודעים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. יודעים ולא קולטים את ההשלכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדחיקים את ההשלכות, אולי. אינני מאמין שאדם נשוי מקיים יחסים אם מישהו שאינו בן זוגו ואינו מבין שזוהי בגידה - כשם שאינני מאמין שמישהו לוקח כסף מהקופה של מקום העבודה ואינו יודע שזו מעילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדברת על קושי לקרוא למעשה בשם, לשים תווית על המעשה שנתפס כייחודי, אולי חד פעמי או יוצא דופן ומכל מקום (נתפס כ)נגזר מייחודיות של האינדיבידואל ("אני עבריין מס? לא - אני בסך הכל לא הצהרתי על הכנסה של חצי שנה! בלי זה העסק לא היה מתרומם"). לזה מתווספים תירוצים לא קבילים ("כל החיים שלי אני משלם מיסים וביטוח לאומי! רץ למילואים כמו כלב פעמיים בשנה! אני עבריין מס אני?"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי: מנגנוני ההדחקה והרציונליזציה עובדים שעות נוספות, אבל בכל זאת אנשים יודעים היטב שהם לא בסדר; זה מזמזם להם בירכתי התודעה. הם לא היו נזקקים לכל ההצדקות האלה אם לא היו יודעים שמשהו חורק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך שכאשר אדם מרשה לעצמו להיכנס לסיטואציה שמאפשרת בגידה, הוא מודע לחלוטין לכך שהסיטואציה מאפשרת בגידה. אני נשוי 25 שנה, ומעולם לא הגעתי למדרונות חלקלקים, כיוון שנפשית - ברור לי שאני לא פתוח לאפשרות כזאת. זה לא יקרה, לפני שאני אחליט שאני מוכן לתת לזה לקרות. "פלירטוטים לא מזיקים", נסיעות עבודה, ארוחות עם קולגות, או ביקורים, לא יתגלגלו לכלום אם אתה מגיע אליהם בידיעה ברורה שאין ולא תהיה שום היפתחות נפשית לאופציה של קרבה אינטימית שמאפשרת בגידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי ההודעה שלך, השורה הנפוצה בטלוויזיה ''נפרדתי ממנו כי הוא היה קנאי מדי'' נשמעת לי פתאום כ''הוא לא נתן לי לבגוד בשקט.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי לפי מה שהוא מתאר אדם מסוגל לפלרטט, לעבוד מאוחר עם חברים לעבודה וכו' וכו' בלי שהסיכון לבגידה אפילו יצוץ. גם במקרה שכזה סצנות קינאה יכולות להיות דבר מאוד בזוי ומעייף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעייף הבנתי. למה בזוי? אם בן (או בת) הזוג שלך מעדיף פעילויות אחרות על פני בילויים משותפים אתך1, גם אם אינם כוללים פעילות מינית, מה בזוי בקינאה בסיטואציה כזאת? ___ 1 כן, אני יודע. הכל שאלה של מינונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח שהמניע לבגוד הוא בדרך כלל קצת יותר חזק מהמניעים לרצוח את אמא (שרפה את החמין של שבת?), והטאבו החברתי על רצח אמא חזק יותר מעל בגידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. איך זה משליך על הדיון? (או: אתה הצגת ראשון את האנלוגיה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה היתה מוגבלת; היא לא באה לומר ששני הדברים ברמת חומרה או הסתברות שווה, אלא רק שיש לי יכולת מסוימת לקבוע מה אני עשוי ולא עשוי לעשות, ולא הכל פלואידי כפי שהציע ישראל הירש. כאשר אתה מתחיל לדון בכך שכמעט כל אלה הסבורים שלא ירצחו את אמם אכן אינם עושים כן ורבים מאלה הסבורים שלא יבגדו בכל זאת בוגדים אתה מותח את הדברים מעבר לכוונתם המקורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, במקרה שלך ושלי, ברור לי לחלוטין שלא נבגוד בנשותינו. אבל נגיד שיחזקאל, שאני לא מכיר אותו היטב, מצהיר "לא אבגוד באשתי לעולם". ואני משום מה נקלע לעמדה שבה אני צריך לשפוט את יחזקאל על אמינות הבטחתו. אני מאמין שהוא כן בהצהרתו, אבל נזכר שהרבה אנשים מבטיחים זאת לעצמם בכנות, ואחר-כך בכל זאת בוגדים. אז אני מביע את פקפוקי בפני יחזקאל, והוא אומר "לא לא, אני בטוח, כמו שאני בטוח שלא ארצח את אמי". אז אני לוקח בחשבון את הידע שיש לי על אנשים בכלל, ומגיע למסקנה שכמעט כל האנשים שהצהירו "לא אבגוד" ובסוף בגדו, היו בשמחה מצהירים "לא ארצח את אמי" ובסוף באמת לא היו רוצחים אותה (ואמרת בעצמך לפחות את אחת הסיבות הברורות: לרוב האנשים אין תמריץ מיוחד לרצוח את אימם). ומכאן, שאמינותה של ההבטחה לא לרצוח לא מוסיפה כלום לאמינותה של ההבטחה לא לבגוד. ומכאן, יחזקאל לא החליש את פקפוקי בו כהוא זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלא מובן לי איך אתה מוצא את עצמך בעמדה בה אתה צריך לשפוט את אמינות ההבטחה. אתה קצין המבחן או יועץ הנישואין שלו? אם כן, אתה צריך להכיר אותו היטב. אם לא, יחזקאל הפרטי אינו רלבנטי כלל לדיון וזה לא מעניין אם הוא יבגוד באשתו או לא. השאלות המעניינות בדיון הזה הן שאלות כמו מהו האני וכיצד הוא משתנה לאורך השנים - במלים אחרות, באיזו מידה האיש שמחליט אחרי עשרים שנה אם לבגוד או לא הוא אותו איש שפיזר שבועות אהבה בעיניים זרועות כוכבים עשרים שנה קודם; שאלות של מהי מחויבות ומה ערכה של הבטחה; מה משקלו המוסרי של אמון שנותן אדם אחד באחר וכיו"ב. ההצהרה של יחזקאל רלבנטית לשאלות האלה רק מבחינה אחת. אם נניח לצורך הענין שהאישיות מורכבת מרובד עליון המשתנה בהתמדה ומגרעין פנימי קשיח ובלתי משתנה (או לפחות משתנה הרבה יותר באיטיות), הרי רוב האנשים ימקמו את המחויבות לא לרצוח את אמא ברובד הפנימי. ההצהרה של יחזקאל קובעת שהוא סבור שהמחויבות לא לבגוד נמצאת לגביו באותו רובד פנימי. אתה טוען שיתכן מאד שיחזקאל משלה את עצמו: שכמו רבים אחרים, הוא סבור שמשהו נמצא אצלו ברובד הפנימי - אבל כאשר תתחולל השחיקה הוא עלול לגלות שהמחויבות נמצאת ברובד החיצוני, נשחקת ומתעופפת ברוח. זה בהחלט יתכן; יתכן שגם המחויבות לא לרצוח את אמא לא נמצאת (אצל יחזקאל ואחרים) ברובד פנימי אלא פשוט במקום מוגן משחיקה. בקיצור, אתה צודק, אבל אין ליחזקאל שום דרך בעולם לשכנע אותך או מישהו אחר (בוודאי כזה שאינו מכיר אותו); כל עוד ההתעסקות תהיה בשאלה מה יעשה יחזקאל הפרטי ומה הוא עשוי לחשוב בעתיד בלתי ידוע, הדיון אינו אלא העלאה של סברות-כרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, עכשיו שאלה מעניינת היא מה גורם לך להיות משוכנע באשר לעצמך שהמחויבות לא לבגוד היא ברובד פנימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. חלק מזה קשור לכך שאני אדם שתחושת החובה משחקת אצלו תפקיד מרכזי בהנעה לביצוע דברים; חלק מזה נובע מהעובדה שהמחויבות הספציפית הזו משולבת אצלי במערכת ערכים - דתיים ואחרים - שנתפשים אצלי כמרכזיים בהשקפת עולמי ושהשינויים שעברתי בעשר או חמש עשרה השנים האחרונות לא השפיעו רבות על הגרעין הקשה שלהם. כמובן, יש גם סיבות שקשורות באופן יותר ישיר למערכת היחסים ביני לבין אשתי - אבל המערכת הזו היא שעלולה להשתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נראה לי שכשניסחנו (במערכת האייל) את התשובות לסקר פספסנו אופציה אחת, שהיתה מפצלת את התשובה הראשונה (והמנצת ברוב מוחץ) לפי ההבחנה המעניינת ביותר, אולי: "לא בגדתי, ואני בטוח שלא אבגוד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שבאמת צריך עכשיו זה מנגנון הצלבה של נתוני מענה בסקרים שונים (נאמר, סקר פנטזיות הפשיעה מול סקר הבגידה?). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |