בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 19/09/05 12:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
[התגובה הזאת הופיעה במקור בעין-הדג, בדיון על "מועדון קרב": אבל נראה לי שהיא רלוונטית גם כאן, בשינויים קלים. התייחסתי כאן לחולשת האינטלקט, וגם להבדל בין "רוחניות" (ח' בשווא, דהיינו מיסטיקה, דהיינו חרטא) לבין *עבודה* 'רוחנית' (דהיינו מאגית) אמיתית:] לשיטתי, הבנה אינטלקטואלית זה פשוט לא מספיק, וזה שהגעת למסקנות לא אומר שיישמת אותן. זה גם הכשל של הפסיכואנליזה הקונבציונלית: המחשבה שאפשר לעשות דקונסטרוקציה של האגו - כלומר פירוק לגורמים, תיקון והרכבה מחדש - באמצעות האינטלקט לבדו. (זה מתאים כמובן לעידן המודרני שבו צמחה הפסיכואנליזה, עידן שקידש את הרציונליות המדעית ופסל כל מה שלא מתיישב איתה.) העניין הוא שאי-אפשר לחקור לעומק את דרך המחשבה שלך באמצעות שימוש במחשבה בלבד. ההבנה שאנחנו נתונים לשטיפת-מוח הכרחית, אך היא כשלעצמה לא משחררת אותנו מאותה היפנוזה. ההתניות האלה מוטבעות בנו עמוק, הרבה מעבר לדפוסי החשיבה הרציונלית (שהם תוספת אבולוציונית חדשה יחסית, ושטחית יחסית לרפלקסים הפרימיטיביים ששולטים בנו) - ברובד הרגשי, הנפשי והגופני. אחת ההתניות של כת הרציונליות המדעית היא ההפרדה המלאכותית בין השכל, הנפש והגוף, אבל זאת מערכת אחת שצריך לטפל בה באופן הוליסטי. בשביל זה צריך למצוא דרכים עוקפות-מחשבה, וכאן בדיוק נכנסות לתמונה הטכניקות שאותן הזכרתי על קצה המזלג [יוגה, מדיטציה, טראנס, אמנויות לחימה, חומרים משני תודעה וכיו"ב]. נכון, אפשר להשתמש באותן טכניקות על מנת לשעבד, כמו שמדגים טיילר דירדן, אבל זאת בדיוק הוכחה ליעילות שלהן. כדי להימנע משיעבוד-במסווה צריך לשמור על ביקורתיות בריאה, ולהיזהר בבחירת האנשים שבידיהם אנחנו מפקידים את האגו שלנו. נכון, ויתרתי על *ה*נירוואנה - אם כי זהו בחלקו ויתור טקטי, מאחר שהשאיפה לנירוונה היא המכשול האחרון בדרך אליה (הדקו את חגורות הבטיחות. אנחנו נכנסים לשמיים הטריטוריאליים של הפרדוקס). אבל לא נשארתי רק עם "מסקנות" לגבי האגו. נשארתי עם מסקנות אופרטיביות ודרכי פעולה. לא סתם כינו האלכימאים ההרמטים את המאגיה The Great Work. התפלפלות אינטלקטואלית בניתוחים פסיכולוגיים אינה יעילה יותר מהתפלפלות בסיפורי החיים הקודמים של הבודהה או במדרשי המִשנה. זה מה שהאורתודוקסים עשו לאורך כל הדורות, וראינו כמה זה עזר להם. הפלגים האזוטריים, בכל הדתות והתורות, נבדלו מהאורתודוקסיה בכך שניסו *לעשות* משהו שיקדם אותם לכיוון הגאולה המיוחלת. זאת גם הסיבה שהפלגים האזוטריים האמיתיים היו ועודם מיעוט זעום - הרבה יותר קל להגיע למסקנות ולשכנע את עצמי שהפנמתי אותן, מאשר ליישם אותן. והבהרה לסיום - הטכניקות שאני מדבר עליהן אינן מסתכמות במורשת המזרחית של ויפאסאנה ושות'. כמעט כל פעילות אמנותית ו/או גופנית יכולה, בכוונה הנכונה, לתפקד כמדיטציה. המדיטציה הראשונית שלי, למשל, שאליה הגעתי בכלל בלי לדעת שאני מודט, היתה ג'אגלינג. כמו כן, אף שיטה לא שווה הרבה אם לא עושים אותה בstate of mind הנכון. לא התחלתי לג'גל כדי להגיע להארה. התחלתי בזה כי זה עשה לי טוב, הרגיע אותי כמו עיסוי במוח. אבל עשיתי את זה בדבקות ובריכוז, בשילוב עם נטייה חזקה לאינדיבידואליזם ולהטלת ספק (שבאמת טבועה באגו שלי, למרבה הפרדוקס-כביכול), וזה פתח לי דלתות למקומות חדשים. רק אחר כך למדתי את השמות שניתנו למקומות האלה. ועתה לחסויות: our secret weapon is work and the goddess' name is זה שוב כריסטופר הייאט, שמרחיב בהמשך ואומר:DOIT do it every day באותו ספר (undoing yourself...) הוא גם מציע טכניקה פשוטה ואפקטיבית שפיתח, אותה הוא מכנה Energized Meditation. מומלץ! חפשו אותו בהוצאת הספרים (המומלצת!) הזאת: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלב ההודעה שלך הוא זה: "העניין הוא שאי-אפשר לחקור לעומק את דרך המחשבה שלך באמצעות שימוש במחשבה בלבד. ההבנה שאנחנו נתונים לשטיפת-מוח הכרחית, אך היא כשלעצמה לא משחררת אותנו מאותה היפנוזה. ההתניות האלה מוטבעות בנו עמוק, הרבה מעבר לדפוסי החשיבה הרציונלית (שהם תוספת אבולוציונית חדשה יחסית, ושטחית יחסית לרפלקסים הפרימיטיביים ששולטים בנו) - ברובד הרגשי, הנפשי והגופני. אחת ההתניות של כת הרציונליות המדעית היא ההפרדה המלאכותית בין השכל, הנפש והגוף, אבל זאת מערכת אחת שצריך לטפל בה באופן הוליסטי. בשביל זה צריך למצוא דרכים עוקפות-מחשבה, וכאן בדיוק נכנסות לתמונה הטכניקות שאותן הזכרתי על קצה המזלג" הבעיה עם החלק הזה שהוא לחלוטין לא מנומק, ולכן קשה לי להתייחס אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן מעגל קסמים. טענה: "לא ניתן להגיע אל האמת רק דרך טיעונים מבוססים לוגית." ביקורת: "כן, אבל מה הביסוס הלוגי לטענה הזאת?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נימוק הוא לא בהכרח "ביסוס לוגי". mermit יכול מצדי גם לנמק עם "ככה בא לי" (ואז אני אגיד "לי בא הפוך"), אבל בלי נימוק בכלל, אין לדיון שום טעם. זה דו שיח של חירשים שכל אחד אומר מה דעתו וזה מאוד מעניין וכולם מהנהנים והולכים הביתה כשהם חושבים שהשני קשקשן שלא קשור לכלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיון לנימוק מדוע לא ניתן לחקור ישירות את המחשבה באמצעות המחשבה: המחשבה היא סובייקט, היא לא קיימת בלי אובייקט, אני חייב לחשוב משהו או על משהו. (אריסטו תאר את זה כך שהשכל מקבל את צורתו של הדבר הנחשב). מכאן שלשכל, או למחשבה, אין צורה בפני עצמה. עכשיו נאמר שאני רוצה לחשוב על המחשבה שלי, אני יכול רק לחשוב על המחשבה שלי כשהיא חושבת על משהו וממילא מקבלת את צורתו. אבל אז אני מקבל את צורת מושא המחשבה שלי ולא את צורת המחשבה שלי כמושא. מכאן הקושי לחקור את המחשבה באמצעות המחשבה. אנלוגיה: מצלמת וידאו שמחוברת למסך בלייב ומצלמת את המסך. אולי זה לא נימוק מלוטש ומושלם, אבל הוא יכול להוות נקודת פתיחה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש קושי זה ברור, השאלה היא אם זה בלתי אפשרי. רוב דברייך מכילים כמה וכמה הנחות סמויות ושימוש שאני לא מבין במילה "צורה". למה מחשבה מקבלת את ה"צורה" של מושא המחשבה? האם אין הבדל בין לחשוב על כסא ובין כסא? האם מחשבה לא באה לידי ביטוי פיזי, נניח בפעולת המוח? האם מישהו אחר לא יכול לחשוב על המחשבה שלי? האם לחקור את "דרך המחשבה" זה אותו הדבר כמו "לחשוב על מחשבה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם אנחנו מסכימים שיש קושי אז כבר חצי בעיה נעלמה. אני, אישית, לא משוכנה ש*לא ניתן* להבין לעומק את דרכיה של המחשבה באמצעות המחשבה, אלא שהקושי הזה גדל מהר ככל שאתה מעמיק, ובשלב מסוים *עדיף* להשתמש גם בדרכים אחרות. בוא נבהיר לעצמנו מה פירוש "לחקור באמצעות המחשבה". אני הבנתי שמדובר שהגדרות ובהיסקים. אתה מסכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה למה שגיא דיבר עליו בתגובה 331343: "המתודה המדעית". אני לא חושב שמישהו "חוקר" משהו שלא באמצעות המחשבה (אם אתה "חוקר" משהו אתה כנראה חושב עליו, אפילו אם דרך המחקר שלך היא לקחת סמי הזייה). כשאתה מדבר על "הגדרות והיסקים" נראה לי שאתה מדבר על דרך לוגית-פורמלית. אני לא בטוח אם יש דרך חקירה שאינה כזו - השאלה היא רק מהן ההגדרות ומהן דרכי ההיסק ("בגלל ששרדינגר זה שם של נאצי החתול שלו הוא בעצם יהודי והקופסה תא גזים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפי הפירוש שלי של חקירה באמצעות המחשבה (הגדרות והיסקים) וגם לפי הפירוש שלך (המתודה המדעית - ניסוי, אימות וכימות), אני חושב שיש דרכי חקירה אלטרנטיביות. גם הן, אולי, משתמשות בשכל ובמחשבה, אבל לא במתודות שהזכרנו. אחת מהן היא באמת מדיטציית התבוננות. בלי הגדרות ובלי היסקים לוגיים, ומיותר לומר בלי ניסיון לחזור על שום ניסוי, פשוט התבוננות במשהו (לאו דווקא ויזואלית) בלי לצפות שהידע הנרכש ייקח צורה מילולית של הגדרות והיסקים. אני חושב שרוב מה שאנחנו לומדים אנחנו לומדים כך. בדיעבד כשאנחנו מנתחים את זה אנחנו מוצאים קשרים לוגיים אבל הלמידה עצמה לא נעשתה בצורה של היסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיפה מופשט בשבילי. תוכל לתת דוגמה? אגב, מה זו "מדיטציה"? כי אני לא זוכר שעשיתי מדיטציה אי פעם על פי האסוציאציות שיש למילה הזו אצלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיטציה יכולה להיות כל מיני דברים. הדימוי הקלאסי הוא ישיבה בשילוב רגליים בעיניים עצומות והמהום הברה או שתיים במחזוריות. אוקיי, אתה יכול לעשות מדיטציה גם ככה, מה שקורה בחוץ הוא לא משנה כ"ך. אני זוכר שהייתה לי ההבנה שעשיתי מדיטציה כשהייתי מטייל על אופנוע בהודו. מדובר בנסיעות מאוד ארוכות שבהן אתה חייב להיות מרוכז 100% מהזמן, בגלל שהכבישים מאוד לא אחידים, הנהגים לא צפויים והאופנוע כבד. אתה נכנס למצב תודעתי מאוד מסוים, אין לך אנרגיות מחשבתיות לבזבז על דברים כמו מודעות עצמית, הגדרות מילוליות או נביעה לוגית. אתה נמצא כולך *בתוך* הסיטואציה, במובן מסוים אתה חלק מהסיטואציה, הצופה מן הצד הוגלה מתודעתך ("אתה אחד עם הקוסמוס"). בדיעבד אתה יכול לנתח את כל מה שקרה לך (ותמיד קורה משהו בכבישים בהודו) אבל באותו רגע אתה כמו גיבור בסרט משנות השבעים (אחרי שנות השבעים גם בסרטים אנשים התחילו להיות מודעים לעצמם). כשאתה חוזר מהמצב התודעתי הזה, בעיקר אחרי כמה פעמים, אתה מגלה שלמדת הרבה. לא למדת שום מילים חדשות או פסוקים חדשים, אבל למילים שאתה מכיר יש עכשיו משמעויות שונות, עמוקות יותר, הן חדורות במשהו שהשם היחיד שמתאים לו זה "ממשות". מתוקף אופי הניסיון, אי אפשר לצפות להגיד אותו במילים. אפשר רק לקוות להגיד משהו עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא זוכר הרבה דברים שלמדתי ככה. דווקא נשמע כמו חוויה מעניינת. האם לדעתך היא בלתי ניתנת להסבר על ידי המדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"How can science explain levitation? teleportation? gangsta?"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון? למה אני צריך "להסביר את החוויה" ע"י המדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם אתה ''צריך''. אני לא חושב שצריך לערב את המושג ''צריך'' בדיון הזה, שעוסק במגבלות של מה שהמדע יכול להסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלי באה להדגים דרך חקירה שלא מערבת ניסוי מדעי והגדרות מילוליות והיסקים לוגיים. בהתאם, גם התוצר שלה אינו משפטים מילוליים חדשים, ולכן לא ניתן ממש לחלוק ידע מהסוג הזה בקלות עם אחרים. זה היתרון הגדול של המדע, שהידע שהוא מייצר נגיש פחות או יותר לכל אחד. הוא כביכול אובייקטיבי ולכן קשה להתווכח עליו. אבל ידע שהוא כביכול סובייקטיבי הוא לא פחות אמיתי רק בגלל שקשה לחלוק אותו. הניו-אייג' (האותנטי) לא מציע לך ידע שיגדיל את מגוון הטענות שאתה יכול לטעון על העולם, מפני שהוא לא עוסק בטענות על העולם. הוא מתיימר להעמיק את ההבנה (הלא מילולית) שלך של הדברים שכבר נמצאים בבעלותך. הוא מתיימר לגרום לך לפעול בהרמוניה גדולה יותר עם הסביבה שלך, לא בהכרח לבנות תמונה מדויקת שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ניו אייג' שלא מנסה להיכנס לתחום של המדע או לחפש לעצמו הצדקות ''מדעיות''. ניו אייג' כזה מסקרן אותי, ואין לי ויכוח איתו. עכשיו השאלה היא כמה הניו אייג' (האותנטי) אכן נפוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהשאלה "כמה הוא נפוץ" היא באמת כ"ך מרכזית. בסופו של דבר, כמו בכל תחום אחר, ככל שאתה משקיע בזה יותר זמן ותשומת לב, כך אתה גם מפיק מזה יותר תועלת. איזה ניו-אייג' מנסה להיכנס לתחום של מדע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תרצה אני אחפש דוגמאות קונקרטיות. למשל, אני זוכר במעורפל משהו ממוסף הארץ של מיסטיקינים שעשו חוכא ואיטלולא מתורת הקוואנטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור עם ניו אייג' ותורת הקוואנטים הוא מסובך. מאוד מפתה להסתכל בעיניים חשדניות על כל מי שמנסה לגזור מזה מסקנות לא רלוונטיות, (כבר דיברנו על הסרט 'בליפ' בדיון הזה). אבל מצד שני, פיזיקת הקוואנטים זה באמת דבר די מדהים. יש לך שם חלקיקים שקופצים ממקום אחד לשני מבלי לעבור בשום נקודה באמצע, חלקיקים שמשפיעים אחד על השני ממרחק, חלקיקים שמתנהגים אחרת כשאתה בודק אותם וכשאתה לא. תסכים איתי שזה די מוזר, העניין הזה. כדי לבנות תורה שמסבירה גם את זה וגם יחסות (די מוזר בפני עצמו) וגם תופעות פיזיקליות "רגילות", הם נזקקים לתורה על מיתרים קטנטנים שרועדים בתדרים שונים ומתקיימים בחלל עם בין 11 ל-26 ממדים, שחלקם מתקפלים סביב עצמם. זה נשמע יותר מיסטי מהמופרעות שבתורות המזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע למה זה נשמע לך ''מיסטי'', אלא אם אולי אתה מתמקד רק בהיבט החיצוני ביותר של התורה הזו, בדיוק כמו שאפשר להסתכל על תורת היחסות הפרטית (המדעית בהחלט) ולהגיד שהיא ''מיסטית''. לכן מי שמשתמש בתורת הקוואנטים בצורה עקומה כדי להעניק אצטלה פסאודו מדעית לחנטרישים שהוא עושה, הוא שרלטן לא קטן, ולא משנה כמה ''מיסטית'' תורת הקוואנטים נראית על פניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבהחלט ניתן להשתמש בתורת הקוואנטים בצורה ישרה כדי להעניק אצטלה פילוסופית (לא מדעית) לתורות מיסטיות. זה שיש גם מקרים מושחתים זה לא מפליא, אבל לא על פיהם צריךלשפוט את הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה מדעית, מדיטציה היא מצב של העדר מחשבה מכוונת. אפשר לתאר מצב כזה באמצעות EEG. החוויה עצמה ניתנת לתיאור באופן מדעי. התפיסה של החוויה אישית, ומה אתה לומד או עושה עם החוויה, לא ניתנת לתיאור מדעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תגובה נהדרת, תודה. 2. מדיטציה אפשר לעשות גם תוך כדי שטיפת כלים (או ליתר דיוק, שטיפת כלים מדוקדקת היא-היא המדיטציה). 3. התיאור של ההתרכזות העילאית שלך הזכירה לי תיאורים של תפיסת המציאות תחת השפעת חשיש. אני מתחילה לקשר בין הנהייה ל-THC לבין הרצון לזכות בחוויה מדיטטיבית שכזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תודה :) 2. מדיטציה פרודוקטיבית היא הטובה ביותר (קרמה-יוגה). 3. אמנם. אבל בסופו של דבר THC מגביל את ההתפתחות הרוחנית שלך. עדיף בלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שכבודו מכיר מונח או שניים. אולי ידוע לך על מתודת מדיטציה המתבצעת תוך אינטראקציה עם אחר (ו*אינה* טנטרה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מבלי נימוק משכנע, אתה לא מסכים שככה זה אצלך? רגש חזק מכריע את החשיבה הרציונלית בכל פעם שיש התמודדות (בעיקר רגשות שליליים שמתקשרים עם סבל). סתם דוגמא שקופצת לי לראש - קרה לך פעם שראית בחורה מושכת, רצית "להתחיל" איתה, ובכל זאת לא העזת? אם התחושה הזו זרה לך, אתה טוב מרוב הגברים שאני מכיר. למה בעצם לא ניגשת? קל לי מאוד לשכנע אותך שמכל בחינה רציונלית אין סיבה לא לגשת. הרווח הפוטנציאלי גדול, ההפסד חסר משמעות כמעט, אפילו במקרה הגרוע ביותר קשה להניח שאתה מסתכן מבחינה פיזית. נו ומה בכך? כל הטיעונים הרציונליים האלו לא משפיעים יותר מכמה רגשות בסיסיים. ראית פעם מישהו שנתקע על סלע גבוה מעל בריכה באיזה טיול, מפחד לקפוץ? היה לי חבר פעם שנתקע ככה באמצע טיול בגולן לאיזה שעה וחצי. לקפוץ הוא פחד, לרדת מאיפה שהגיע אי אפשר היה. לא היתה בקפיצה סכנה אמיתית, והוא ידע את זה - בשעה וחצי שהוא היה תקוע שם ילדים בני שמונה וחצי הספיקו לרוץ לידו ולקפוץ למים איזה עשר פעמים. מכל בחינה רציונלית, הוא ידע שעליו לקפוץ - הירידה ברגל היתה באמת מסוכנת מדי. ומה? אתה חושב שההסברים האלו שכנעו אותו? והבחור עוד היה אינטלגנטי, הוא הבין מהר שמכל בחינה רציונלית עליו לקפוץ. אז מה לקח לו שעה וחצי? נדמה כי החשיבה הרציונלית של האדם טובה מאוד על מנת להבין תהליכים פיזיקליים נייטרליים, אולם לא ממש יעילה על מנת לאפשר לו לשלוט על עצמו או לעצב את עצמו כרצונו - אפילו לגבי הדוגמאות הבנאליות שהזכרתי, קל וחומר שלגבי השלמה עצמית, מודעות עצמית, וחתירה לקיום אותנטי יותר - והרי זו מטרתן של הרבה מהאסכולות המכונות "רוחניות". לא נשמע לי מפתיע כל כך ששיטה רוחנית כזו תסתמך על פעולות, טקסים, ושאר טכניקות "עוקפות מחשבה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הדוגמה עם הבחורה. השאלה היא לא האם בני אדם תמיד פועלים בצורה רציונלית (הם לא) אלא האם ניתן להבין את דרך פעולתם בעזרת שימוש ברציונליות. אולי בשכבה החיצונית אין ''רציונליות'' בזה שאני משתפן להתחיל עם בחורה ודאטה ממסע בין כוכבים לא יבין את זה, אבל קצת יותר מחשבה רציונלית מעלה שאם אני כן מתחיל עם בחורה והיא צוחקת לי בפנים הפרצוף שלי נהיה אדום והלב דופק יותר מהר ואני מרגיש רע ולא מסוגל להינות עוד מהספק של ''הייתי מצליח איתה אם הייתי מנסה אז הבעיה היא לא שאני מכוער אלא שאני פחדן'', מה שמשאיר כמובן תקווה. זה ניתוח רציונלי של רגשות ''לא רציונליים''. אפשר לעשות ניתוח דומה לקופץ הפחדן שלך. זה שמחשב היה פועל אחרת באותן נסיבות לא אומר שמחשב לא יכול להבין דרכי פעולה אחרות ואת המניעים להן. הפסקה האחרונה שלך מחדדת קצת את ההבדל בין מה שאתה מדבר עליו ומה שאני מדבר עליו. אתה מדבר על ''לשלוט על עצמו או לעצב את עצמו''. אני לא מדבר על זה. אני מדבר על שימוש במדע לא כאמצעי שיפור עצמי (למרות שגם זה אולי אפשרי) אלא כאמצעי לחקור ולתאר את העולם - ובכלל זה גם את עצמנו. למרות שבטווח הקצר אי אפשר לראות איך חקירה כזו יכול להוביל ל''השלמה עצמית'' יותר טובה מאשר בשיטות ''רוחניות'', אני כלל לא בטוח שבטווח הארוך זה גם כן כך. אני מתקומם לא נגד אלו שאומרים שבימינו המדע לא מסוגל להביא אדם ל''השלמה עצמית'' בצורה טובה - אלא נגד אלו שאומרים שכל התחום הזה הוא מקום שבו אין, ולא תהיה לעולם, דריסת רגל למדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כליל החורש מתחתי הסביר את זה בצורה כמעט מושלמת, כך שלא נותר לי הרבה. פחות עניינו אותי הפעולות בדוגמאות הללו, ויותר הלוך המחשבה של האדם הנתון במצב מסוים. מסתבר כי למרות שאתה יודע כל מה שניתן לדעת בצורה רציונלית, עדיין זה לא עוזר לך אפילו להרגיש את ההרגשות ה''מתבקשות'' מבחינה רציונלית. נראה ששנינו מסכימים כי על מנת לשנות דרכי חשיבה לפעמים לא מספיק לחשוב על זה הרבה. לגבי חקר של העולם נראה לי סביר להניח שמחשבה רציונלית אמורה להספיק, ולגבי חקר האדם את עצמו נראה לי שאפשר להסכים שאולי חשיבה רציונלית תספיק אי פעם בעתיד (מי שמאמין כי בעתיד נוכל לעשות רדוקציה של כל מה שעובר עלינו לפיזיקה בוודאי חושב כך), אבל בוודאי שהיא איננה מספיקה כיום. בכלל, כשמדובר על הבנת אדם את עצמו, נראה לי שקשה להפריד בין ההבנה לבין השינוי העצמי. למשל, דוגמא שהרבה שיטות רוחניות ופסיכולוגיות נוהגות להתייחס אליה היא חיים ''ללא מסכות'', השחרור מהעמדת פנים אל מול הסובבים אותנו. קל להבין את ההגיון מאחורי זה, אבל לא על ''הבנה'' כזו מדברות שיטות רוחניות, כי אם על סוג של הבנה אינטואיטיבית ובלתי-אמצעית יותר. האדם הרוחני שלנו לא ינסה לחקור לסווג ולנמק בדיוק מדוע עדיף לזרוק את המסכות, אלא להפנים את ההבנה הזו ולהאמין בכך בכל מאודו. זה סוג ''פעיל'' יותר של הבנה, שלא ניתן לנתק אותו לחלוטין מהעבודה על שינוי פנימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הבחורה - אני ממליצה שתתחיל אתה בכל מקרה (בנחמדות, כמובן). יום אחד לקחתי ידיד לאיזו מסיבה. הוא נדלק שם (באופן לא מפתיע) על בחורה יפה במיוחד, ומת להזמין אותה לרקוד - אבל לא העז. "למה לא?" שאלתי אותו. "תשמעי, היא לא רוקדת עם אף אחד," אמר לי. "אז אתי היא תרקוד?" "ולמה לדעתך היא לא רוקדת עם אף אחד?" שאלתי אותו. "טוב, את רואה למה," אמר. אין כאן אף אחד ברמה הזאת... היא משהו מיוחד באמת." אמר. "ולי נראה דווקא," אמרתי לו,"שכל הבנים כאן עושים את אותו חישוב בדיוק ולא מזמינים אותה פשוט. חוץ מזה, אם לא תנסה - לא תדע". בסופו של דבר הוא הזמין אותה. וסוף סוף גם לה היה עם מי לרקוד באותו ערב... מסכנה, היא הייתה יפה מדי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, מה הייתי עושה בלי המלצות מידידות :) למען האמת זו דוגמא לא רעה, שהרי המוח שלנו מסוגל להמציא סיבות רציונליות לרוב כדי להצדיק רגשות. היכולות הרציונליות של הידיד שלך בהחלט מוטלות בספק אם זו כל ההגנה שהוא הצליח להעמיד בפני ההמלצות שלך. ולבחורות יפות יש הרבה בעיות כמובן, אבל דווקא על להיתקע לבד במסיבה לא חשבתי כעל הגדולה מכולן.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לנסות ולהציע פתרון (רציונלי, ר"ל)? התבונה האנושית היא תוצר של מליוני שנות אבולוציה, ויש בה כמה באגים. לא תמיד אפשר לתכנת את עצמך מחדש באופן פנימי לחלוטין — יש חלקים של התבונה שאפשר להגיע אליהם רק דרך היזון חוזר מהסביבה. זו הסיבה, למשל, שלא מעט פעמים בעיה נעשית ברורה יותר אם אומרים אותה בקול — כך מאפשרים למערכות, שממוקדות בקלט מהחושים, לעבד מידע שאין להן גישה ישירה אליו במוח. זו הפונקציה של שינון מלים, תרגול שיטות פתרון, אימון, מדיטציה, וכן הלאה. אלו דרכים שחוקרות ומשנות את דרך המחשבה שלא כדרך המחשבה. (כל הזכויות שמורות, כנראה, לדניאל דנט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנימוקים חשקה נפשך? חפש, בין השאר, דברים שכתבו האנשים הבאים: וילהלם רייך טימותי לירי (לירי זה לא רק ל.ס.ד!) כריסטופר הייאט שלושתם, דרך אגב, דוקטורים לפסיכולוגיה (והרי גם בפסיכולוגיה יש פלג אזוטרי, לא ידעת?) [כשאני אומר "אזוטרי", אני מתכוון במובן המקורי של "כמוס, נסתר".] וכדי שלא תגיד שאני עושה מעשה אוריפז ואומר רק "צא ולמד", הנה דוגמה אחת: הייאט, ככל הנראה הפחות-ידוע מבין השלושה, הציע את המשוואה הבאה: thought=tension כלומר: *כל* מחשבה, בין אם טובה או רעה, יוצרת מתח בשרירים. כשמרפים את המתח הזה (דרך יוגה לסוגיה, למשל) המחשבה "מתרעננת" ואפשר לחרוג מדפוסי מחשבה מקובעים שתוקעים אותנו בפינות חשוכות.וזה רק על קצה המזלג. אני לא מיסיונר ואין לי עניין לשחרר אווזים מבקבוקים, אם הם לא רוצים להשתחרר לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מיסיונר, למה אתה לא מנהל כאן דיון במקום להפנות לדברים שכתבו אנשים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני כן מנהל כאן דיון (תראה איזה שרשור מפואר נפרש מההודעה שלי! האגו שאין לי מתמלא גאווה). רק לא לפי הקווים שאתה דורש. אני לא פסיכולוג, לא פיזיקאי ולא לוגיקן, אלא בוגר מדעי הרוח שגם התואר המטורלל שלו היה אקדמי מדי בשבילו. לדעתי כנסיית השכל האקדמית מוגבלת ביכולת שלה לתת תשובות פרודוקטיביות לשאלות האלה, למרות שקיבלתי שם כמה כלים לא רעים בכלל. ומאחר שאין לי סבלנות או זמן לנסח את ההשקפה שלי בשפה שנראה לי שאתה מחפש, אני מפנה אותך לאנשים שכתבו דברים שאולי ידברו אליך יותר. לא המצאתי כלום - גדולים וטובים ממני ניסו לנסח בשפה מדעית את נפלאות התודעה האנושית. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות. מי שזה מעניין אותו יחפש וימצא. מי שלא מתעניין לא ישנה את דעתו בגלל משהו שכתוב באינטרנט. ההבנה כאן היא חווייתית, לא אינטלקטואלית. גם אני הייתי פעם "סקפטי" (כלומר תוצר של כת הרציונליות המדעית).1 ובכל זאת, ואחרי הכל - נתתי לך דוגמא קטנה. מיני-נימוק. מה דעתך עליו? רוצה עוד? קבל לינק: 1 ואז באו חוויות שגרמו לי לרצות להאמין, כמו פוקס מולדר. ואז באו עוד חוויות שגרמו לי לפקפק באמונות האלה. ואז באה ההבנה שאמונה לא רלוונטית כאן, רק עבודה. אני לא מאמין בשיווה, ולא בקתולהו ולא בחייזרים מסיריוס ולא בנבואה השמיימית. אני מאמין רק בעצמי. וביוקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסיכואנליזה הקונוונציונלית איננה מסתמכת על האינטלקט לבדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחוק מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המדיום שלה הוא ורבאלי בלבד, לא? (או במלים של בני-אדם: פסיכואנליזה זה רק דיבורים, לא? אין עבודה על/עם הגוף, נכון?) אני שואל ברצינות. זה הרושם שקיבלתי, יכול להיות שהוא מוטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב את הגישה שלך, אז טרחתי חיפשתי מצאתי והעתקתי את התשובה של סלבוי ז'יז'ק לשאלתך (מתוך "תיהנו מהסימפטומים", עמ' 44): "כיום זה כבר חלק מאמונה מקובלת, סימן לנימוסים טובים כביכול, לדחות בבוז את הניגוד ה"נאיבי" של "השכל הישר", לכאורה, בין מלים לבין מעשים או דברים, ניגוד שעליו מבוססים משפטים כמו, "אתה רק מדבר במקום לעשות", "לא רק במלים אלא גם במעשים" וכן הלאה. הכל יודעים היום כי "ניתן לעשות דברים באמצעות מלים": יותר מארבעים שנה חלפו מאז כתב ג' ל' אוסטין את המדריך הסטנדרטי בנושא זה. ואכן, האין לב לבה של הפסיכואנליזה נעוץ במימד השפה כפעולת *דיבור*? האין הפסיכואנליזה מוגבלת למימד זה מעצם העובדה שהיא *ריפוי באמצעות דיבור*, ניסיון להגיע ולשנות את ממשותו של הסימפטום באמצעות המלים בלבד, כלומר, מבלי להזדקק להתערבות ישירה בגוף (באמצעות ריפוי בחשמל, טיפול תרופתי וכו')? (ומכיוון שכך, אנו יכולים לקבוע במדויק את הרגע שבו וילהלם רייך חדל להיות פסיכואנליטיקאי: כאשר הוא נטש את מדיום המלה והחל להתמקד בעיסויים גופניים במטרה להפיג מתחים נוירוטיים). [...] וכלום אין בזאת גם משום הדגשת האופן שבו לאקאן תופס את התפקיד הפונקציונלי של זכירת טראומות עבר? העניין הוא לא להגיע לאמת העובדתית של אירוע נשכח - מהות העניין כאן היא *ההיזכרות* בעבר, פשוטו כמשמעו, כלומר, אופן ההתייחסות של זיכרון העבר אל עמדת ההתבטאות הנוכחית של הסובייקט, כיצד היא משנה את עצם המקום שהסובייקט מדבר (מדובר) ממנו. כאן טמון "אפקט האמת" שאליו מכוון הריפוי הפסיכואנליטי: כאשר אני מחלץ טראומת ילדות מתוך עולם הצללים של ה"הדחקה" ומאחד אותה עם הידע שלי עכשיו, האופק הסימבולי שקובע את "ההבנה העצמית" הנוכחית שלי משתנה באופן קיצוני - עם השלמת התהליך, אני כבר לא הסובייקט שהייתי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הטרחה. מעניין לקרוא. אני לא פוסל לגמרי את הפסיכואנליזה/פסיכותראפיה (אולי בהודעה הראשונה פסלתי, אבל היא נכתבה מזמן). אבל אני בהחלט חושב שהתהליך יקבל מימדים רחבים יותר ועוצמה רבה יותר בעזרת עבודה משלימה באפיקים גופניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונזכרתי בעוד משהו: ישראל רגארדי (Regardie), שהיה המזכיר האישי של קראולי ונחשב אושייה בעולם המאגיה (נדמה לי שהוא עמד בראש מסדר Golden Dawn עד שנמאס לו מהפוזה), אמר פעם בראיון שלדעתו כל מי ששוקל להיכנס לתחום חייב לעבור לפחות 150 שעות פסיכואנליזה כדי "להתחיל לקבל מושג על הנוירוזות/חסימות שלו", או משהו כזה. אין לי ציטוט מדויק, אבל יש לי תירוץ טוב: כל הספרים שלי בארגזים עכשיו. עכש"ז זה הופיע בספר Rebels & Devils של הוצאת New Falcon. כך שכן, נראה לי שאנחנו מסכימים. איזה בעסה, הלך הוויכוח (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהיה ויכוח מלכתחילה (כבר אמרתי שאני אוהב את הגישה שלך). הבאתי את הציטוט של ז'יז'ק לא כדי לפסול משהו שאמרת, אלא כדי לנסות להציג דרך שלישית להבין את העבודה הפסיכואנליטית, בין "פסיכואנליזה זה רק מילים" לבין "פסיכואנליזה כוללת עבודה עם/על הגוף". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגמה רוני ידור. ספריית מעריב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם באופן הוליסטי לגמרי ועוקף מחשבה לחלוטין אקבע שאתה מדבר שטויות (כך סיפרה לי סבתי בחלום, ואחרי מדיטציה של כמה שעות התחוור לי שהיא צודקת לגמרי), איך נתקדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא בטוח שנתקדם. מי אמר שצריך להתקדם? (הכורח להתקדם הוא פיקציה מודרניסטית וכו' וכו'. אצלנו באשראם יודעים מזמן שהזמן מעגלי.1) 1 המחבר אינו חבר באף אשראם. ---------------------------------------------------- המכשול הראשון בפני התקדמות הוא שאתה מתעקש להחזיר אותי למיסטיקה, שלא מעניינת אותי כהוא זה (אין לי יומרות להגן על "העידן החדש" בכללותו, ואם תיכנס לדיון בעין-הדג שאליו קישרתי תראה מה דעתי על אנשי 'השלום מתחיל בתוכי' למיניהם). אין לי עניין בתקשורים, או בגלגולים קודמים או במסרים מהעולם הבא. אני לא מאמין בדברים האלה וגם לא פוסל אותם על הסף. מבחינתי הם בfuzzy logic לא מוגדר. הניסיון המוגבל שלי עם "שדרים מהיקום" למיניהם הראה לי שאפשר לפרש אותם איך שרוצים, בעצם. יתר על כן - התקשורים עם סבתך המתה פשוט לא רלוונטיים לשיטתי. השיטה "שלי" לא מתבססת על 'כוח עליון' מסוג זה או אחר, אלא על *עבודה קשה ועקבית*. המטרה של העבודה הזאת היא לשפר את איכות החיים שלי בגלגול הזה, דהיינו - לשנות את היחס ביני ליקום לכיוון שמתאים יותר לרצון האמיתי (הידוע גם בכינוי 'העצמי האמיתי') שלי. בשביל זה צריך קודם כל לברר *מהו* הרצון האמיתי שלי. ובשביל זה צריך לשבור דפוסי חשיבה והרגלי התנהגות וראיית עולם, שניזונים מה'תאונות' האקראיות שעיצבו את האגו שלי כשהייתי פעוט עם נפש *רכה*. השבירה והבנייה מחדש היא המטרה של העבודה המאגית, כמו שאני רואה אותה. הטכניקות הן רק דרכים (מני רבות). גם מי שדבק בריטואלים מאגיים חלולים לא עושה עבודה אמיתית. ומיסטיקה היא בכלל מפלטם של חסרי האונים. יש אנשים שמעדיפים, במקום לעשות את העבודה הזאת, להתפלפל עד אין קץ על ביצה שנולדה בראש חודש או על אי-קיומו של רצון חופשי. אולי הם חושבים שככה הם משפרים את איכות החיים ואת רמת האושר שלהם. שיבושם להם. ולסיכום: We place no reliance on virgin or pigeon (את זה כתב אליסטר קראולי, שדיבר על העידן החדש כבר לפני 100 שנה. הוא גם כתב: *אל* תאמינו לי. נסו בעצמכם.)
our method is science our goal is religion |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, קראולי דווקא האמין גם האמין בכוחות עליונים, כולל שדים, דיבוקים ושאר סיטרא-אחרא. חוץ מזה, האם אין היכולת לצאת ו'לשבור ולבנות מחדש' היא לא חלק ממיתוס הקידמה המודרניסטי המשוקץ? לפי הבנתי, הפוסט-מודרניסטים דווקא לא בקטע של להשתחרר משום דבר אלא פשוט לבלבל בראש עם מלא טקסטים ורפרנסים ודימויים עד אין קץ, שזה בעצם מה שאתה עושה בהודעות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראולי אמר דבר והיפוכו כעניין של שגרה. פעם הוא אמר שהsecret chiefs קיימים באמת, ופעם אחרת אמר שהם רק מטפורה. אני בוחר לקחת ממנו מה שנכון לי. האתוס/מיתוס של שבירה ובנייה מחדש (או מוות ולידה מחדש) קיים הרבה לפני המודרניזם. הסאדואים בהודו הם הדוגמא הראשונה שעולה לי בראש. ובנוגע לסיומת: אני מנסה להגיד את מה שיש לי בצורה הבהירה והישירה ביותר. מה לעשות שזה נושא שלא פשוט בכלל לבטא במילים. יש יותר מדי פרדוקסים שמתבלגנים ככל שמנסים לסדר אותם, ויש יותר מדי אנשים ש"לא בקטע של להשתחרר משום דבר אלא פשוט לבלבל בראש עם מלא טקסטים ורפרנסים ודימויים עד אין קץ", כך שחשוב לי להבהיר את ההבדל בין עבודה אמיתית לבין אוננות רוחנית. מצחיק שבאתר ה*זה*, שנודע באנאל-איטיות שלו, בחרת להאשים *אותי* בריבוי טקסטים ורפרנסים ודימויים. והרי מה שאני אומר פשוט מאוד: קום בחור עצל, וצא לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קראולי אמר דבר והיפוכו כעניין של שגרה [...] אני בוחר לקחת ממנו מה שנכון לי" זה אומר דרשני. אבל מלבד זאת, החלק המיסטי-אונטולוגי (נקרא לזה כך, שמתי לב שאתה אוהב מילים כאלה) של תורתו, שעוסק בהגדרות של שדים ויצורים על-טבעיים מהווה חלק די מהותי שלה. להעלים עין ממשהו כזה, נו, זה כמו להעלים עין מתורת הקטגוריות של קאנט ועדיין לדגול בתורתו. הסיקרט צ'יפס זה לא הרכב ג'ז אוונגרדי? "האתוס/מיתוס של שבירה ובנייה מחדש (או מוות ולידה מחדש) קיים הרבה לפני המודרניזם" זה לא אומר דבר. ודאי שהמודרניזם מבוסס על רעיונות שהיו קיימים לפניו. משל המערה של אפלטון הוא דוגמא מצוינת לכך. אבל עדיין, להתנגד למודרניזם כרעיון של *קידמה* (לא של קידמה טכנולוגית, למשל, או חברתית1), דורש ממך להטיל ספק בכל רעיון אחר של קידמה. "מצחיק שבאתר ה*זה*, שנודע באנאל-איטיות שלו, בחרת להאשים *אותי* בריבוי טקסטים ורפרנסים ודימויים. והרי מה שאני אומר פשוט מאוד" טוב, נו באמת. אתר האייל הוא מקום לדיונים מהפורמליים ברשת. הכותבים לא מעיזים לתת עובדה בלי לציין מקורות, למען השם. 1 מהיבט זה, בהחלט אפשר לומר שהפוסט-מודרניזם בצורתו הפוליטית, המתיימר לכרסם ולהפיל את כל הערכים, הוא המשכו הישיר של המודרניזם, על המוסרניות וההומניות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני אבין, כל ההטפה הזאת על הקידמה והמודרניזם התחילה בגלל המשפט הראשון בתגובה שלי לשכ"ג? היתה לי הרגשה שאסור לקמץ בסמיילים. אז כן, המודרניזם שאב ממקורות שהיו לפניו. גם הפוסט-מודרניזם, מן הסתם. מה זה קשור לענייננו? אני לא מתכוון להיכנס למהדורה מיליון ואחד של הוויכוח המאוס על פ"מ. לא באתי להתבחבש בפילוסופיה, אני מדבר על פרקטיקה. קרא לזה פוסט-מודרניזם, קרא לזה זן, קרא לזה טנטרה, קרא לזה תלמה. אני קורא לזה The Great Work. כשמכריחים אותי לקרוא לזה בשם. [דווקא 'אונטולוגי' זאת מילה שאני לא מסמפט במיוחד. בגלל זה אני גם לא טורח לברר מה המשמעות שלה.] לא אמרתי בשום מקום שאני "חסיד" של קראולי, רחמנא ליצלן, או שאני מקבל את "תורתו" כתורה מסיני, גיחי גיחי. מההתרשמות שלי, ה"תורה" של קראולי היא מקבץ אינסופי של טקסטים, שעוסקים בנושאים שונים ומגוונים מנקודות-מבט שונות ומגוונות, ומדי פעם גם סותרים את עצמם. האיש היה גרפומן ומגלומן, ולעתים קרובות גם קשקשן. אבל הוא אמר גם כמה וכמה דברי טעם, ואפשר בהחלט לקבל אותם בניפוי הסיטרות-אחרות למיניהם. עובדה - זה מה שאני עושה. גם בתנ"ך יש ספרים שלמים שלא מדברים אלי, וכמה פנינים שכן. אתה יכול להגיד שאני פוסט-מודרניסט במובן הזה, אם זה עושה לך טוב. נניח שהכותבים באייל "לא מעיזים לתת עובדה בלי לציין מקורות". זה לא נכון, אבל נניח. יחד עם זאת, מאחר שהדיון הזה עוסק בין השאר בשאלה מהן עובדות ואיך הן עובדות, אני מרשה לעצמי להביא עובדות/השערות/טענות/הצעות שמתבססות על הניסיון האישי שלי ושאר מקורות בלתי-מדעיים בעליל. במילא מה שאני אומר ידבר רק אל מי שמרגיש משהו מזה בעצמו. כל האחרים, במובן הזה, הם כמו עיוורים שממששים פיל ומתווכחים אם יש לו צבע. הנה, קוקטייל דימויים במיוחד בשבילך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, גם לקאנט יש 'מקבץ אינסופי של טקסטים', ובכל זאת, אם אתה פוסל חלקים מרכזיים מהשיטה, המתודה כולה נופלת. אפילו קראולי טרח לכתוב בצורה לוגית, כשכל אחד מהכתבים הבסיסיים מתבסס על שלד העבודה, הלא הוא הת'למה או 'ספר החוק' או לא-יודע-מה. אם אין שדים, אין The Great Work. תן לעניין העל טבעי פרשנות מטאפורית או פסיכואנליטית או סאבטקסטואלית או כל אחת שתרצה, אבל בלבד שתתמודד עם הסתירה המבנית הזאת. ובבקשה, אל תשחק אותה 'ראש קטן' פתאום. אתה בנית כאן טיעון, תעמוד מאחוריו ואל תברח ל"אני קורא לזה ככה וזה מה שחשוב". ידעת להיות מאוד אובייקטיבי וטכני כשהפנית לספרים ולכתבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות יונגיאנית מספיק טובה לך? מבחינתי ה'שדים', כמו האלים ההינדיים כמו הטראמפים של הטארוט, הם ארכיטיפים שמייצגים פנים שונים בנפש האדם. (הכשל של המונותאיזם הוא ההתעלמות מריבוי הפנים הזה). העובדה היא ש*לי* זה לא משנה. אני לא קורא לשדים שיבואו לעזרי. מקסימום לאלמנטים (וארבעה מספיקים לי). לפעמים אני נעזר בגאנש, כשיש צורך באיזה פיל גדול שיסיר מכשול. בBook 4 קראולי מקדיש חצי ספר ליוגה וחצי למאגיה טקסית. אני הסתפקתי בחצי הראשון. את ליבר לגיס ('ספר החוק') הצלחתי לעכל (טוב, לפחות בחלקו) גם בלי לפסוק בשאלה אם אייוואז באמת התגלה לקראולי בקהיר, או שהוא שוב הגזים עם האבסינת. הוא שאמרתי - זה לא משנה. ה'מתודה' של קראולי היא לא אמונה בחאדית ובמה-שמו השני. המתודה היא, או ליתר דיוק המסר הוא: Do what thou wilt shall be the whole of the Law איפה בדיוק צריך כאן שדים?Love is the Law, Love under Will Every Man and every Woman is a Star קראתי איפשהו שטנטרה היא עניין של פרקטיקה, ובגלל זה אין הבדל מהותי בין הטנטרות של הדוקטרינות השונות. מה שחשוב זה מה שאתה עושה, לא מה שאתה מאמין שקורה באיזושהי ספרה שמיימית. (מה שכן, מרענן לפגוש מישהו שאשכרה קרא את קראולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונגיאנית זה בסדר גמור. זה מה שרוב הפרשנים הרציניים (להבדיל מכוכבי הרוק ובני הנוער המתבגרים) עושים. בכל אופן, כל דבר אצלו מוביל בסופו של דבר לנקרונומיקון. ניגורת', קרונזון, כל החבר'ה. Will, Love, הם רק שמות תואר ליצורים הלאבקראפטים האלה. אפשר למחוק אותם, אבל בשביל זה תצטרך כאמור, את יונג. "קראתי איפשהו שטנטרה היא עניין של פרקטיקה, ובגלל זה אין הבדל מהותי בין הטנטרות של הדוקטרינות השונות. מה שחשוב זה מה שאתה עושה, לא מה שאתה מאמין שקורה באיזושהי ספרה שמיימית" כמו בכוזרי, או בסיפור של לסין, בעצם. נראה לי שזה השלב שבו הדיון נדרש לעבור לאי-מייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן חזרה על הכשל של בלבול בין התאוריה המדעית למתודה המדעית. המחקר המדעי תוקף את בעיית הבנת המוח והמחשבות מכמה זוויות שונות. אתה מתייחס בתגובתך רק לפילוסופים ומתעלם מכל השאר. כיוון אחד הוא הכיוון הביולוגי-כימי. איך עובד הגוף והמוח? איך עובדת מערכת העצבים (ברמה הנמוכה ביותר). ההבנה של התחומים הללו התקדמה לאין שיעור במאה השנים האחרונות. כיום יש טיפולים יעילים למדי ללא מעט "מחלות מוח" ו־"מחלות נפש", לדוגמה: מניה־דיפרסיה. וגם הפרוזק שהוזכר לעיל. האם הטיפולים הללו מסוכנים? שאלה טובה. מי שמייצר אותם רוצה שנחשוב שלא. למזלנו יש לנו שיטות יעילות יחסית להגדיר "גרימת תועלת", "גרימת נזק", וגוף עם שיניים מספיק חזקות (ה־FDA) כדי לאכוף עמידה בסטנדרטים המדעיים הללו (נא לא להכנס כאן לדיוני שוקחופשי. הנקודה של ה־FDA נידונה במספר דיונים. אם למישהו יש מה להגיד, נא להביא קישור לדיון אחר ולהעיר שם). כיוון אחר הוא ניתוח ההתנהגות. כאן משתמשים באנשים אחרים כמשירי המדידה שלנו. גם כאן הצלחנו להתקדם. מכשירי המדידה הללו הם מאוד לא מדוייקים ולכן צריך להזהר במסקנות שמפיקים מניסוי. דרך העבודה המדעית מנסה לעזור לנו להשתמש במכשירי המדידה הללו. דוגמת ה־false memory שהוזכרה כאן קודם היא דוגמה טובה להסקת מסקנות ממכשירי המדידה הללו. במקרה של החלום או של העד במשפט מדובר על אנקדוטה חד־פעמית שאי־אפשר להעמיד במבחן שוב. אולם את הטענה "את הזכרון ניתן לשנות" אפשר להעמיד במבחן. ואמנם הניסוי עם צבע המכונית הדגים אותה. אתה יכול לטעון שיש דברים שלעולם לא נוכל להבין. אבל בינתיים לא הבאת נימוק רציני לכך. הבאת נימוק רציני למגבלת הכיוון הפילוסופי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |