בתשובה לmermit, 21/09/05 1:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כאן חזרה על הכשל של בלבול בין התאוריה המדעית למתודה המדעית. המחקר המדעי תוקף את בעיית הבנת המוח והמחשבות מכמה זוויות שונות. אתה מתייחס בתגובתך רק לפילוסופים ומתעלם מכל השאר. כיוון אחד הוא הכיוון הביולוגי-כימי. איך עובד הגוף והמוח? איך עובדת מערכת העצבים (ברמה הנמוכה ביותר). ההבנה של התחומים הללו התקדמה לאין שיעור במאה השנים האחרונות. כיום יש טיפולים יעילים למדי ללא מעט "מחלות מוח" ו־"מחלות נפש", לדוגמה: מניה־דיפרסיה. וגם הפרוזק שהוזכר לעיל. האם הטיפולים הללו מסוכנים? שאלה טובה. מי שמייצר אותם רוצה שנחשוב שלא. למזלנו יש לנו שיטות יעילות יחסית להגדיר "גרימת תועלת", "גרימת נזק", וגוף עם שיניים מספיק חזקות (ה־FDA) כדי לאכוף עמידה בסטנדרטים המדעיים הללו (נא לא להכנס כאן לדיוני שוקחופשי. הנקודה של ה־FDA נידונה במספר דיונים. אם למישהו יש מה להגיד, נא להביא קישור לדיון אחר ולהעיר שם). כיוון אחר הוא ניתוח ההתנהגות. כאן משתמשים באנשים אחרים כמשירי המדידה שלנו. גם כאן הצלחנו להתקדם. מכשירי המדידה הללו הם מאוד לא מדוייקים ולכן צריך להזהר במסקנות שמפיקים מניסוי. דרך העבודה המדעית מנסה לעזור לנו להשתמש במכשירי המדידה הללו. דוגמת ה־false memory שהוזכרה כאן קודם היא דוגמה טובה להסקת מסקנות ממכשירי המדידה הללו. במקרה של החלום או של העד במשפט מדובר על אנקדוטה חד־פעמית שאי־אפשר להעמיד במבחן שוב. אולם את הטענה "את הזכרון ניתן לשנות" אפשר להעמיד במבחן. ואמנם הניסוי עם צבע המכונית הדגים אותה. אתה יכול לטעון שיש דברים שלעולם לא נוכל להבין. אבל בינתיים לא הבאת נימוק רציני לכך. הבאת נימוק רציני למגבלת הכיוון הפילוסופי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |