|
||||
|
||||
אני חושב שלב ההודעה שלך הוא זה: "העניין הוא שאי-אפשר לחקור לעומק את דרך המחשבה שלך באמצעות שימוש במחשבה בלבד. ההבנה שאנחנו נתונים לשטיפת-מוח הכרחית, אך היא כשלעצמה לא משחררת אותנו מאותה היפנוזה. ההתניות האלה מוטבעות בנו עמוק, הרבה מעבר לדפוסי החשיבה הרציונלית (שהם תוספת אבולוציונית חדשה יחסית, ושטחית יחסית לרפלקסים הפרימיטיביים ששולטים בנו) - ברובד הרגשי, הנפשי והגופני. אחת ההתניות של כת הרציונליות המדעית היא ההפרדה המלאכותית בין השכל, הנפש והגוף, אבל זאת מערכת אחת שצריך לטפל בה באופן הוליסטי. בשביל זה צריך למצוא דרכים עוקפות-מחשבה, וכאן בדיוק נכנסות לתמונה הטכניקות שאותן הזכרתי על קצה המזלג" הבעיה עם החלק הזה שהוא לחלוטין לא מנומק, ולכן קשה לי להתייחס אליו. |
|
||||
|
||||
יש כאן מעגל קסמים. טענה: "לא ניתן להגיע אל האמת רק דרך טיעונים מבוססים לוגית." ביקורת: "כן, אבל מה הביסוס הלוגי לטענה הזאת?" |
|
||||
|
||||
נימוק הוא לא בהכרח "ביסוס לוגי". mermit יכול מצדי גם לנמק עם "ככה בא לי" (ואז אני אגיד "לי בא הפוך"), אבל בלי נימוק בכלל, אין לדיון שום טעם. זה דו שיח של חירשים שכל אחד אומר מה דעתו וזה מאוד מעניין וכולם מהנהנים והולכים הביתה כשהם חושבים שהשני קשקשן שלא קשור לכלום. |
|
||||
|
||||
ניסיון לנימוק מדוע לא ניתן לחקור ישירות את המחשבה באמצעות המחשבה: המחשבה היא סובייקט, היא לא קיימת בלי אובייקט, אני חייב לחשוב משהו או על משהו. (אריסטו תאר את זה כך שהשכל מקבל את צורתו של הדבר הנחשב). מכאן שלשכל, או למחשבה, אין צורה בפני עצמה. עכשיו נאמר שאני רוצה לחשוב על המחשבה שלי, אני יכול רק לחשוב על המחשבה שלי כשהיא חושבת על משהו וממילא מקבלת את צורתו. אבל אז אני מקבל את צורת מושא המחשבה שלי ולא את צורת המחשבה שלי כמושא. מכאן הקושי לחקור את המחשבה באמצעות המחשבה. אנלוגיה: מצלמת וידאו שמחוברת למסך בלייב ומצלמת את המסך. אולי זה לא נימוק מלוטש ומושלם, אבל הוא יכול להוות נקודת פתיחה... |
|
||||
|
||||
זה שיש קושי זה ברור, השאלה היא אם זה בלתי אפשרי. רוב דברייך מכילים כמה וכמה הנחות סמויות ושימוש שאני לא מבין במילה "צורה". למה מחשבה מקבלת את ה"צורה" של מושא המחשבה? האם אין הבדל בין לחשוב על כסא ובין כסא? האם מחשבה לא באה לידי ביטוי פיזי, נניח בפעולת המוח? האם מישהו אחר לא יכול לחשוב על המחשבה שלי? האם לחקור את "דרך המחשבה" זה אותו הדבר כמו "לחשוב על מחשבה"? |
|
||||
|
||||
נו, אם אנחנו מסכימים שיש קושי אז כבר חצי בעיה נעלמה. אני, אישית, לא משוכנה ש*לא ניתן* להבין לעומק את דרכיה של המחשבה באמצעות המחשבה, אלא שהקושי הזה גדל מהר ככל שאתה מעמיק, ובשלב מסוים *עדיף* להשתמש גם בדרכים אחרות. בוא נבהיר לעצמנו מה פירוש "לחקור באמצעות המחשבה". אני הבנתי שמדובר שהגדרות ובהיסקים. אתה מסכים? |
|
||||
|
||||
אני נוטה למה שגיא דיבר עליו בתגובה 331343: "המתודה המדעית". אני לא חושב שמישהו "חוקר" משהו שלא באמצעות המחשבה (אם אתה "חוקר" משהו אתה כנראה חושב עליו, אפילו אם דרך המחקר שלך היא לקחת סמי הזייה). כשאתה מדבר על "הגדרות והיסקים" נראה לי שאתה מדבר על דרך לוגית-פורמלית. אני לא בטוח אם יש דרך חקירה שאינה כזו - השאלה היא רק מהן ההגדרות ומהן דרכי ההיסק ("בגלל ששרדינגר זה שם של נאצי החתול שלו הוא בעצם יהודי והקופסה תא גזים"). |
|
||||
|
||||
גם לפי הפירוש שלי של חקירה באמצעות המחשבה (הגדרות והיסקים) וגם לפי הפירוש שלך (המתודה המדעית - ניסוי, אימות וכימות), אני חושב שיש דרכי חקירה אלטרנטיביות. גם הן, אולי, משתמשות בשכל ובמחשבה, אבל לא במתודות שהזכרנו. אחת מהן היא באמת מדיטציית התבוננות. בלי הגדרות ובלי היסקים לוגיים, ומיותר לומר בלי ניסיון לחזור על שום ניסוי, פשוט התבוננות במשהו (לאו דווקא ויזואלית) בלי לצפות שהידע הנרכש ייקח צורה מילולית של הגדרות והיסקים. אני חושב שרוב מה שאנחנו לומדים אנחנו לומדים כך. בדיעבד כשאנחנו מנתחים את זה אנחנו מוצאים קשרים לוגיים אבל הלמידה עצמה לא נעשתה בצורה של היסק. |
|
||||
|
||||
טיפה מופשט בשבילי. תוכל לתת דוגמה? אגב, מה זו "מדיטציה"? כי אני לא זוכר שעשיתי מדיטציה אי פעם על פי האסוציאציות שיש למילה הזו אצלי. |
|
||||
|
||||
מדיטציה יכולה להיות כל מיני דברים. הדימוי הקלאסי הוא ישיבה בשילוב רגליים בעיניים עצומות והמהום הברה או שתיים במחזוריות. אוקיי, אתה יכול לעשות מדיטציה גם ככה, מה שקורה בחוץ הוא לא משנה כ"ך. אני זוכר שהייתה לי ההבנה שעשיתי מדיטציה כשהייתי מטייל על אופנוע בהודו. מדובר בנסיעות מאוד ארוכות שבהן אתה חייב להיות מרוכז 100% מהזמן, בגלל שהכבישים מאוד לא אחידים, הנהגים לא צפויים והאופנוע כבד. אתה נכנס למצב תודעתי מאוד מסוים, אין לך אנרגיות מחשבתיות לבזבז על דברים כמו מודעות עצמית, הגדרות מילוליות או נביעה לוגית. אתה נמצא כולך *בתוך* הסיטואציה, במובן מסוים אתה חלק מהסיטואציה, הצופה מן הצד הוגלה מתודעתך ("אתה אחד עם הקוסמוס"). בדיעבד אתה יכול לנתח את כל מה שקרה לך (ותמיד קורה משהו בכבישים בהודו) אבל באותו רגע אתה כמו גיבור בסרט משנות השבעים (אחרי שנות השבעים גם בסרטים אנשים התחילו להיות מודעים לעצמם). כשאתה חוזר מהמצב התודעתי הזה, בעיקר אחרי כמה פעמים, אתה מגלה שלמדת הרבה. לא למדת שום מילים חדשות או פסוקים חדשים, אבל למילים שאתה מכיר יש עכשיו משמעויות שונות, עמוקות יותר, הן חדורות במשהו שהשם היחיד שמתאים לו זה "ממשות". מתוקף אופי הניסיון, אי אפשר לצפות להגיד אותו במילים. אפשר רק לקוות להגיד משהו עליו. |
|
||||
|
||||
טוב, אני לא זוכר הרבה דברים שלמדתי ככה. דווקא נשמע כמו חוויה מעניינת. האם לדעתך היא בלתי ניתנת להסבר על ידי המדע? |
|
||||
|
||||
"How can science explain levitation? teleportation? gangsta?"
|
|
||||
|
||||
למה אתה מתכוון? למה אני צריך "להסביר את החוויה" ע"י המדע? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם אתה ''צריך''. אני לא חושב שצריך לערב את המושג ''צריך'' בדיון הזה, שעוסק במגבלות של מה שהמדע יכול להסביר. |
|
||||
|
||||
התגובה שלי באה להדגים דרך חקירה שלא מערבת ניסוי מדעי והגדרות מילוליות והיסקים לוגיים. בהתאם, גם התוצר שלה אינו משפטים מילוליים חדשים, ולכן לא ניתן ממש לחלוק ידע מהסוג הזה בקלות עם אחרים. זה היתרון הגדול של המדע, שהידע שהוא מייצר נגיש פחות או יותר לכל אחד. הוא כביכול אובייקטיבי ולכן קשה להתווכח עליו. אבל ידע שהוא כביכול סובייקטיבי הוא לא פחות אמיתי רק בגלל שקשה לחלוק אותו. הניו-אייג' (האותנטי) לא מציע לך ידע שיגדיל את מגוון הטענות שאתה יכול לטעון על העולם, מפני שהוא לא עוסק בטענות על העולם. הוא מתיימר להעמיק את ההבנה (הלא מילולית) שלך של הדברים שכבר נמצאים בבעלותך. הוא מתיימר לגרום לך לפעול בהרמוניה גדולה יותר עם הסביבה שלך, לא בהכרח לבנות תמונה מדויקת שלה. |
|
||||
|
||||
זה ניו אייג' שלא מנסה להיכנס לתחום של המדע או לחפש לעצמו הצדקות ''מדעיות''. ניו אייג' כזה מסקרן אותי, ואין לי ויכוח איתו. עכשיו השאלה היא כמה הניו אייג' (האותנטי) אכן נפוץ. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהשאלה "כמה הוא נפוץ" היא באמת כ"ך מרכזית. בסופו של דבר, כמו בכל תחום אחר, ככל שאתה משקיע בזה יותר זמן ותשומת לב, כך אתה גם מפיק מזה יותר תועלת. איזה ניו-אייג' מנסה להיכנס לתחום של מדע? |
|
||||
|
||||
אם תרצה אני אחפש דוגמאות קונקרטיות. למשל, אני זוכר במעורפל משהו ממוסף הארץ של מיסטיקינים שעשו חוכא ואיטלולא מתורת הקוואנטים. |
|
||||
|
||||
הסיפור עם ניו אייג' ותורת הקוואנטים הוא מסובך. מאוד מפתה להסתכל בעיניים חשדניות על כל מי שמנסה לגזור מזה מסקנות לא רלוונטיות, (כבר דיברנו על הסרט 'בליפ' בדיון הזה). אבל מצד שני, פיזיקת הקוואנטים זה באמת דבר די מדהים. יש לך שם חלקיקים שקופצים ממקום אחד לשני מבלי לעבור בשום נקודה באמצע, חלקיקים שמשפיעים אחד על השני ממרחק, חלקיקים שמתנהגים אחרת כשאתה בודק אותם וכשאתה לא. תסכים איתי שזה די מוזר, העניין הזה. כדי לבנות תורה שמסבירה גם את זה וגם יחסות (די מוזר בפני עצמו) וגם תופעות פיזיקליות "רגילות", הם נזקקים לתורה על מיתרים קטנטנים שרועדים בתדרים שונים ומתקיימים בחלל עם בין 11 ל-26 ממדים, שחלקם מתקפלים סביב עצמם. זה נשמע יותר מיסטי מהמופרעות שבתורות המזרח. |
|
||||
|
||||
לא יודע למה זה נשמע לך ''מיסטי'', אלא אם אולי אתה מתמקד רק בהיבט החיצוני ביותר של התורה הזו, בדיוק כמו שאפשר להסתכל על תורת היחסות הפרטית (המדעית בהחלט) ולהגיד שהיא ''מיסטית''. לכן מי שמשתמש בתורת הקוואנטים בצורה עקומה כדי להעניק אצטלה פסאודו מדעית לחנטרישים שהוא עושה, הוא שרלטן לא קטן, ולא משנה כמה ''מיסטית'' תורת הקוואנטים נראית על פניה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבהחלט ניתן להשתמש בתורת הקוואנטים בצורה ישרה כדי להעניק אצטלה פילוסופית (לא מדעית) לתורות מיסטיות. זה שיש גם מקרים מושחתים זה לא מפליא, אבל לא על פיהם צריךלשפוט את הכלל. |
|
||||
|
||||
מבחינה מדעית, מדיטציה היא מצב של העדר מחשבה מכוונת. אפשר לתאר מצב כזה באמצעות EEG. החוויה עצמה ניתנת לתיאור באופן מדעי. התפיסה של החוויה אישית, ומה אתה לומד או עושה עם החוויה, לא ניתנת לתיאור מדעי. |
|
||||
|
||||
1. תגובה נהדרת, תודה. 2. מדיטציה אפשר לעשות גם תוך כדי שטיפת כלים (או ליתר דיוק, שטיפת כלים מדוקדקת היא-היא המדיטציה). 3. התיאור של ההתרכזות העילאית שלך הזכירה לי תיאורים של תפיסת המציאות תחת השפעת חשיש. אני מתחילה לקשר בין הנהייה ל-THC לבין הרצון לזכות בחוויה מדיטטיבית שכזו. |
|
||||
|
||||
1. תודה :) 2. מדיטציה פרודוקטיבית היא הטובה ביותר (קרמה-יוגה). 3. אמנם. אבל בסופו של דבר THC מגביל את ההתפתחות הרוחנית שלך. עדיף בלי. |
|
||||
|
||||
אני רואה שכבודו מכיר מונח או שניים. אולי ידוע לך על מתודת מדיטציה המתבצעת תוך אינטראקציה עם אחר (ו*אינה* טנטרה)? |
|
||||
|
||||
גם מבלי נימוק משכנע, אתה לא מסכים שככה זה אצלך? רגש חזק מכריע את החשיבה הרציונלית בכל פעם שיש התמודדות (בעיקר רגשות שליליים שמתקשרים עם סבל). סתם דוגמא שקופצת לי לראש - קרה לך פעם שראית בחורה מושכת, רצית "להתחיל" איתה, ובכל זאת לא העזת? אם התחושה הזו זרה לך, אתה טוב מרוב הגברים שאני מכיר. למה בעצם לא ניגשת? קל לי מאוד לשכנע אותך שמכל בחינה רציונלית אין סיבה לא לגשת. הרווח הפוטנציאלי גדול, ההפסד חסר משמעות כמעט, אפילו במקרה הגרוע ביותר קשה להניח שאתה מסתכן מבחינה פיזית. נו ומה בכך? כל הטיעונים הרציונליים האלו לא משפיעים יותר מכמה רגשות בסיסיים. ראית פעם מישהו שנתקע על סלע גבוה מעל בריכה באיזה טיול, מפחד לקפוץ? היה לי חבר פעם שנתקע ככה באמצע טיול בגולן לאיזה שעה וחצי. לקפוץ הוא פחד, לרדת מאיפה שהגיע אי אפשר היה. לא היתה בקפיצה סכנה אמיתית, והוא ידע את זה - בשעה וחצי שהוא היה תקוע שם ילדים בני שמונה וחצי הספיקו לרוץ לידו ולקפוץ למים איזה עשר פעמים. מכל בחינה רציונלית, הוא ידע שעליו לקפוץ - הירידה ברגל היתה באמת מסוכנת מדי. ומה? אתה חושב שההסברים האלו שכנעו אותו? והבחור עוד היה אינטלגנטי, הוא הבין מהר שמכל בחינה רציונלית עליו לקפוץ. אז מה לקח לו שעה וחצי? נדמה כי החשיבה הרציונלית של האדם טובה מאוד על מנת להבין תהליכים פיזיקליים נייטרליים, אולם לא ממש יעילה על מנת לאפשר לו לשלוט על עצמו או לעצב את עצמו כרצונו - אפילו לגבי הדוגמאות הבנאליות שהזכרתי, קל וחומר שלגבי השלמה עצמית, מודעות עצמית, וחתירה לקיום אותנטי יותר - והרי זו מטרתן של הרבה מהאסכולות המכונות "רוחניות". לא נשמע לי מפתיע כל כך ששיטה רוחנית כזו תסתמך על פעולות, טקסים, ושאר טכניקות "עוקפות מחשבה". |
|
||||
|
||||
אני לא מבין את הדוגמה עם הבחורה. השאלה היא לא האם בני אדם תמיד פועלים בצורה רציונלית (הם לא) אלא האם ניתן להבין את דרך פעולתם בעזרת שימוש ברציונליות. אולי בשכבה החיצונית אין ''רציונליות'' בזה שאני משתפן להתחיל עם בחורה ודאטה ממסע בין כוכבים לא יבין את זה, אבל קצת יותר מחשבה רציונלית מעלה שאם אני כן מתחיל עם בחורה והיא צוחקת לי בפנים הפרצוף שלי נהיה אדום והלב דופק יותר מהר ואני מרגיש רע ולא מסוגל להינות עוד מהספק של ''הייתי מצליח איתה אם הייתי מנסה אז הבעיה היא לא שאני מכוער אלא שאני פחדן'', מה שמשאיר כמובן תקווה. זה ניתוח רציונלי של רגשות ''לא רציונליים''. אפשר לעשות ניתוח דומה לקופץ הפחדן שלך. זה שמחשב היה פועל אחרת באותן נסיבות לא אומר שמחשב לא יכול להבין דרכי פעולה אחרות ואת המניעים להן. הפסקה האחרונה שלך מחדדת קצת את ההבדל בין מה שאתה מדבר עליו ומה שאני מדבר עליו. אתה מדבר על ''לשלוט על עצמו או לעצב את עצמו''. אני לא מדבר על זה. אני מדבר על שימוש במדע לא כאמצעי שיפור עצמי (למרות שגם זה אולי אפשרי) אלא כאמצעי לחקור ולתאר את העולם - ובכלל זה גם את עצמנו. למרות שבטווח הקצר אי אפשר לראות איך חקירה כזו יכול להוביל ל''השלמה עצמית'' יותר טובה מאשר בשיטות ''רוחניות'', אני כלל לא בטוח שבטווח הארוך זה גם כן כך. אני מתקומם לא נגד אלו שאומרים שבימינו המדע לא מסוגל להביא אדם ל''השלמה עצמית'' בצורה טובה - אלא נגד אלו שאומרים שכל התחום הזה הוא מקום שבו אין, ולא תהיה לעולם, דריסת רגל למדע. |
|
||||
|
||||
טוב, כליל החורש מתחתי הסביר את זה בצורה כמעט מושלמת, כך שלא נותר לי הרבה. פחות עניינו אותי הפעולות בדוגמאות הללו, ויותר הלוך המחשבה של האדם הנתון במצב מסוים. מסתבר כי למרות שאתה יודע כל מה שניתן לדעת בצורה רציונלית, עדיין זה לא עוזר לך אפילו להרגיש את ההרגשות ה''מתבקשות'' מבחינה רציונלית. נראה ששנינו מסכימים כי על מנת לשנות דרכי חשיבה לפעמים לא מספיק לחשוב על זה הרבה. לגבי חקר של העולם נראה לי סביר להניח שמחשבה רציונלית אמורה להספיק, ולגבי חקר האדם את עצמו נראה לי שאפשר להסכים שאולי חשיבה רציונלית תספיק אי פעם בעתיד (מי שמאמין כי בעתיד נוכל לעשות רדוקציה של כל מה שעובר עלינו לפיזיקה בוודאי חושב כך), אבל בוודאי שהיא איננה מספיקה כיום. בכלל, כשמדובר על הבנת אדם את עצמו, נראה לי שקשה להפריד בין ההבנה לבין השינוי העצמי. למשל, דוגמא שהרבה שיטות רוחניות ופסיכולוגיות נוהגות להתייחס אליה היא חיים ''ללא מסכות'', השחרור מהעמדת פנים אל מול הסובבים אותנו. קל להבין את ההגיון מאחורי זה, אבל לא על ''הבנה'' כזו מדברות שיטות רוחניות, כי אם על סוג של הבנה אינטואיטיבית ובלתי-אמצעית יותר. האדם הרוחני שלנו לא ינסה לחקור לסווג ולנמק בדיוק מדוע עדיף לזרוק את המסכות, אלא להפנים את ההבנה הזו ולהאמין בכך בכל מאודו. זה סוג ''פעיל'' יותר של הבנה, שלא ניתן לנתק אותו לחלוטין מהעבודה על שינוי פנימי. |
|
||||
|
||||
בעניין הבחורה - אני ממליצה שתתחיל אתה בכל מקרה (בנחמדות, כמובן). יום אחד לקחתי ידיד לאיזו מסיבה. הוא נדלק שם (באופן לא מפתיע) על בחורה יפה במיוחד, ומת להזמין אותה לרקוד - אבל לא העז. "למה לא?" שאלתי אותו. "תשמעי, היא לא רוקדת עם אף אחד," אמר לי. "אז אתי היא תרקוד?" "ולמה לדעתך היא לא רוקדת עם אף אחד?" שאלתי אותו. "טוב, את רואה למה," אמר. אין כאן אף אחד ברמה הזאת... היא משהו מיוחד באמת." אמר. "ולי נראה דווקא," אמרתי לו,"שכל הבנים כאן עושים את אותו חישוב בדיוק ולא מזמינים אותה פשוט. חוץ מזה, אם לא תנסה - לא תדע". בסופו של דבר הוא הזמין אותה. וסוף סוף גם לה היה עם מי לרקוד באותו ערב... מסכנה, היא הייתה יפה מדי... |
|
||||
|
||||
ואללה, מה הייתי עושה בלי המלצות מידידות :) למען האמת זו דוגמא לא רעה, שהרי המוח שלנו מסוגל להמציא סיבות רציונליות לרוב כדי להצדיק רגשות. היכולות הרציונליות של הידיד שלך בהחלט מוטלות בספק אם זו כל ההגנה שהוא הצליח להעמיד בפני ההמלצות שלך. ולבחורות יפות יש הרבה בעיות כמובן, אבל דווקא על להיתקע לבד במסיבה לא חשבתי כעל הגדולה מכולן.. |
|
||||
|
||||
אני יכול לנסות ולהציע פתרון (רציונלי, ר"ל)? התבונה האנושית היא תוצר של מליוני שנות אבולוציה, ויש בה כמה באגים. לא תמיד אפשר לתכנת את עצמך מחדש באופן פנימי לחלוטין — יש חלקים של התבונה שאפשר להגיע אליהם רק דרך היזון חוזר מהסביבה. זו הסיבה, למשל, שלא מעט פעמים בעיה נעשית ברורה יותר אם אומרים אותה בקול — כך מאפשרים למערכות, שממוקדות בקלט מהחושים, לעבד מידע שאין להן גישה ישירה אליו במוח. זו הפונקציה של שינון מלים, תרגול שיטות פתרון, אימון, מדיטציה, וכן הלאה. אלו דרכים שחוקרות ומשנות את דרך המחשבה שלא כדרך המחשבה. (כל הזכויות שמורות, כנראה, לדניאל דנט). |
|
||||
|
||||
בנימוקים חשקה נפשך? חפש, בין השאר, דברים שכתבו האנשים הבאים: וילהלם רייך טימותי לירי (לירי זה לא רק ל.ס.ד!) כריסטופר הייאט שלושתם, דרך אגב, דוקטורים לפסיכולוגיה (והרי גם בפסיכולוגיה יש פלג אזוטרי, לא ידעת?) [כשאני אומר "אזוטרי", אני מתכוון במובן המקורי של "כמוס, נסתר".] וכדי שלא תגיד שאני עושה מעשה אוריפז ואומר רק "צא ולמד", הנה דוגמה אחת: הייאט, ככל הנראה הפחות-ידוע מבין השלושה, הציע את המשוואה הבאה: thought=tension כלומר: *כל* מחשבה, בין אם טובה או רעה, יוצרת מתח בשרירים. כשמרפים את המתח הזה (דרך יוגה לסוגיה, למשל) המחשבה "מתרעננת" ואפשר לחרוג מדפוסי מחשבה מקובעים שתוקעים אותנו בפינות חשוכות.וזה רק על קצה המזלג. אני לא מיסיונר ואין לי עניין לשחרר אווזים מבקבוקים, אם הם לא רוצים להשתחרר לבד. |
|
||||
|
||||
אם אתה לא מיסיונר, למה אתה לא מנהל כאן דיון במקום להפנות לדברים שכתבו אנשים אחרים? |
|
||||
|
||||
אבל אני כן מנהל כאן דיון (תראה איזה שרשור מפואר נפרש מההודעה שלי! האגו שאין לי מתמלא גאווה). רק לא לפי הקווים שאתה דורש. אני לא פסיכולוג, לא פיזיקאי ולא לוגיקן, אלא בוגר מדעי הרוח שגם התואר המטורלל שלו היה אקדמי מדי בשבילו. לדעתי כנסיית השכל האקדמית מוגבלת ביכולת שלה לתת תשובות פרודוקטיביות לשאלות האלה, למרות שקיבלתי שם כמה כלים לא רעים בכלל. ומאחר שאין לי סבלנות או זמן לנסח את ההשקפה שלי בשפה שנראה לי שאתה מחפש, אני מפנה אותך לאנשים שכתבו דברים שאולי ידברו אליך יותר. לא המצאתי כלום - גדולים וטובים ממני ניסו לנסח בשפה מדעית את נפלאות התודעה האנושית. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות. מי שזה מעניין אותו יחפש וימצא. מי שלא מתעניין לא ישנה את דעתו בגלל משהו שכתוב באינטרנט. ההבנה כאן היא חווייתית, לא אינטלקטואלית. גם אני הייתי פעם "סקפטי" (כלומר תוצר של כת הרציונליות המדעית).1 ובכל זאת, ואחרי הכל - נתתי לך דוגמא קטנה. מיני-נימוק. מה דעתך עליו? רוצה עוד? קבל לינק: 1 ואז באו חוויות שגרמו לי לרצות להאמין, כמו פוקס מולדר. ואז באו עוד חוויות שגרמו לי לפקפק באמונות האלה. ואז באה ההבנה שאמונה לא רלוונטית כאן, רק עבודה. אני לא מאמין בשיווה, ולא בקתולהו ולא בחייזרים מסיריוס ולא בנבואה השמיימית. אני מאמין רק בעצמי. וביוקו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |