|
||||
|
||||
שאני אבין, כל ההטפה הזאת על הקידמה והמודרניזם התחילה בגלל המשפט הראשון בתגובה שלי לשכ"ג? היתה לי הרגשה שאסור לקמץ בסמיילים. אז כן, המודרניזם שאב ממקורות שהיו לפניו. גם הפוסט-מודרניזם, מן הסתם. מה זה קשור לענייננו? אני לא מתכוון להיכנס למהדורה מיליון ואחד של הוויכוח המאוס על פ"מ. לא באתי להתבחבש בפילוסופיה, אני מדבר על פרקטיקה. קרא לזה פוסט-מודרניזם, קרא לזה זן, קרא לזה טנטרה, קרא לזה תלמה. אני קורא לזה The Great Work. כשמכריחים אותי לקרוא לזה בשם. [דווקא 'אונטולוגי' זאת מילה שאני לא מסמפט במיוחד. בגלל זה אני גם לא טורח לברר מה המשמעות שלה.] לא אמרתי בשום מקום שאני "חסיד" של קראולי, רחמנא ליצלן, או שאני מקבל את "תורתו" כתורה מסיני, גיחי גיחי. מההתרשמות שלי, ה"תורה" של קראולי היא מקבץ אינסופי של טקסטים, שעוסקים בנושאים שונים ומגוונים מנקודות-מבט שונות ומגוונות, ומדי פעם גם סותרים את עצמם. האיש היה גרפומן ומגלומן, ולעתים קרובות גם קשקשן. אבל הוא אמר גם כמה וכמה דברי טעם, ואפשר בהחלט לקבל אותם בניפוי הסיטרות-אחרות למיניהם. עובדה - זה מה שאני עושה. גם בתנ"ך יש ספרים שלמים שלא מדברים אלי, וכמה פנינים שכן. אתה יכול להגיד שאני פוסט-מודרניסט במובן הזה, אם זה עושה לך טוב. נניח שהכותבים באייל "לא מעיזים לתת עובדה בלי לציין מקורות". זה לא נכון, אבל נניח. יחד עם זאת, מאחר שהדיון הזה עוסק בין השאר בשאלה מהן עובדות ואיך הן עובדות, אני מרשה לעצמי להביא עובדות/השערות/טענות/הצעות שמתבססות על הניסיון האישי שלי ושאר מקורות בלתי-מדעיים בעליל. במילא מה שאני אומר ידבר רק אל מי שמרגיש משהו מזה בעצמו. כל האחרים, במובן הזה, הם כמו עיוורים שממששים פיל ומתווכחים אם יש לו צבע. הנה, קוקטייל דימויים במיוחד בשבילך. |
|
||||
|
||||
שמע, גם לקאנט יש 'מקבץ אינסופי של טקסטים', ובכל זאת, אם אתה פוסל חלקים מרכזיים מהשיטה, המתודה כולה נופלת. אפילו קראולי טרח לכתוב בצורה לוגית, כשכל אחד מהכתבים הבסיסיים מתבסס על שלד העבודה, הלא הוא הת'למה או 'ספר החוק' או לא-יודע-מה. אם אין שדים, אין The Great Work. תן לעניין העל טבעי פרשנות מטאפורית או פסיכואנליטית או סאבטקסטואלית או כל אחת שתרצה, אבל בלבד שתתמודד עם הסתירה המבנית הזאת. ובבקשה, אל תשחק אותה 'ראש קטן' פתאום. אתה בנית כאן טיעון, תעמוד מאחוריו ואל תברח ל"אני קורא לזה ככה וזה מה שחשוב". ידעת להיות מאוד אובייקטיבי וטכני כשהפנית לספרים ולכתבים. |
|
||||
|
||||
פרשנות יונגיאנית מספיק טובה לך? מבחינתי ה'שדים', כמו האלים ההינדיים כמו הטראמפים של הטארוט, הם ארכיטיפים שמייצגים פנים שונים בנפש האדם. (הכשל של המונותאיזם הוא ההתעלמות מריבוי הפנים הזה). העובדה היא ש*לי* זה לא משנה. אני לא קורא לשדים שיבואו לעזרי. מקסימום לאלמנטים (וארבעה מספיקים לי). לפעמים אני נעזר בגאנש, כשיש צורך באיזה פיל גדול שיסיר מכשול. בBook 4 קראולי מקדיש חצי ספר ליוגה וחצי למאגיה טקסית. אני הסתפקתי בחצי הראשון. את ליבר לגיס ('ספר החוק') הצלחתי לעכל (טוב, לפחות בחלקו) גם בלי לפסוק בשאלה אם אייוואז באמת התגלה לקראולי בקהיר, או שהוא שוב הגזים עם האבסינת. הוא שאמרתי - זה לא משנה. ה'מתודה' של קראולי היא לא אמונה בחאדית ובמה-שמו השני. המתודה היא, או ליתר דיוק המסר הוא: Do what thou wilt shall be the whole of the Law איפה בדיוק צריך כאן שדים?Love is the Law, Love under Will Every Man and every Woman is a Star קראתי איפשהו שטנטרה היא עניין של פרקטיקה, ובגלל זה אין הבדל מהותי בין הטנטרות של הדוקטרינות השונות. מה שחשוב זה מה שאתה עושה, לא מה שאתה מאמין שקורה באיזושהי ספרה שמיימית. (מה שכן, מרענן לפגוש מישהו שאשכרה קרא את קראולי). |
|
||||
|
||||
יונגיאנית זה בסדר גמור. זה מה שרוב הפרשנים הרציניים (להבדיל מכוכבי הרוק ובני הנוער המתבגרים) עושים. בכל אופן, כל דבר אצלו מוביל בסופו של דבר לנקרונומיקון. ניגורת', קרונזון, כל החבר'ה. Will, Love, הם רק שמות תואר ליצורים הלאבקראפטים האלה. אפשר למחוק אותם, אבל בשביל זה תצטרך כאמור, את יונג. "קראתי איפשהו שטנטרה היא עניין של פרקטיקה, ובגלל זה אין הבדל מהותי בין הטנטרות של הדוקטרינות השונות. מה שחשוב זה מה שאתה עושה, לא מה שאתה מאמין שקורה באיזושהי ספרה שמיימית" כמו בכוזרי, או בסיפור של לסין, בעצם. נראה לי שזה השלב שבו הדיון נדרש לעבור לאי-מייל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |