בתשובה להאייל האלמוני, 13/05/05 1:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בערך כמו שזה נשמע. דמוקרטיה אליטרית פירושה שיש אליטות פוליטיות שמנהיגות. השתתפות האזרחים היא רק דרך לבחור בין האליטות האלה. זאת יכולה להיות דרך ניתוח, תיאור אמפירי או תורה נורמטיבית. מי שמחזיק בה כתורה נורמטיבית יטען שהאזרח הפשוט לא מתאים לקבלת החלטות מדיניות, והמנהיגים צריכים להיות ''משכמם ומעלה'' ככל שזה אמור בכישוריהם הפוליטיים. דמוקרטיה השתתפותית רואה בהשתתפות של האזרחים בשלטון ערך בפני עצמו כשלטון-עצמי, ורואה את הנציגים רק כשלוחיהם של הבוחרים. אלמנט הייצוג הנאמן כאן הוא מאוד חזק, כמו גם הדרישה למעורבות מתמדת של האזרח במעגלים של קבוצות וארגונים וולונטריים כך שתהיה לו השפעה על אופי החיים במדינה. במובן מסוים, התפיסות האלה מנוגדות. לכל אחת יש את יתרונותיה וחסרונותיה. נדמה שבישראל היום לקחנו את החסרונות של כל אחת מהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. האם יש בעולם דוגמאות קיימות לדמוקרטיות מובחנות כאלה? נדמה לי שהיום בישראל לקחנו גם את החסרונות של כמה שיטות אחרות. לא אתפלא אם ניכנס לספר השיאים של גינס כאלופי ניכוס החסרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו דגמים אידיאליים, וגם הם הכללות שעשיתי כאן (יש עוד כמה וכמה דגמים). כך שקשה לדבר על דמוקרטיות מובחנות. ובכל זאת, הדמוקרטיה הבריטית נראית לי אליטרית. דמוקרטיה השתתפותית היא יותר דגם נורמטיבי. אולי דובי יודע יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שאין דמוקרטיה בעולם שהיא השתתפותית בדרג המדיני (ייתכן ויש כמה אליטריות, אבל אני לא בטוח שאלו דמוקרטיות אמיתיות). ההבדל הוא בגישה לאזרחים בדרג הקהילתי/מקומי: ב"דמוקרטיה" אליטרית כנראה שלא יהיה מקום להשתתפות כזו, ובהשתתפותית נדרשת מעורבות אזרחית בדרג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שזה נכון עקרונית. אבל זה לא סותר את הרעיון: השאיפה היא שהאזרח הדמוקרטי יהיה חבר בכל מיני מעגלים שבהם הוא ישפיע על ההתנהלות הציבורית (אגודות וארגונים, ועד הורים, תרומות, מפלגה וכדומה), ולא רק ילך לבחור פעם בארבע שנים (כמו שישאפו האליטרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך תגובה קצת יותר ארוכה. אני קצת חושש לכתוב את התגובה הבאה, מכיון שמתוכן דבריך ברור שאתה בקיא יותר ממני בתאוריה הפוליטית. עם זאת, איני מסכים עם הכיוון הכללי של דבריך, אני חושב בעיקר בגלל הכיוון התאורטי מדי שלהם. ארשה לעצמי להמליץ על קריאה חוזרת של מקיאבלי. כאשר הוא מסביר מדוע ראוי לעסוק בהיסטוריה הפוליטית, הוא מציין שהתנאים והנסיבות משתנים כל הזמן כדבריך. מה שאינו משתנה כל כך מהר הוא האדם. אבחנה אחרת שלו היא שהאדם מן המעלה (מה שאנו היינו מכנים האזרח החושב) ראוי לו שיבחן את המוסדות והמצבים הפוליטיים כפי שהם ולא כפי שראוי להם להיות. הדמוקרטיה, היא אכן עניין קשה מהרבה בחינות. מה שחסר לי בדבריך, הוא ההכרה שהדמוקרטיה אינה עניין חדש כל כך. יש לה היסטוריה ותיקה למדי. לכן ראוי בעיקר לבחון אותה לפי מודלים כפי שהתקיימו בעבר ובהווה ופחות ע"פ מודלים תאורטיים (אשר לעיתים קרובות אינם אלא מודלים תאורטיים דמיוניים שנועדו להבליט תכונות כאלו ואחרות של מודלים אמיתיים). המודל של דמוקרטיה אליטרית כפי שתארת אותו, נועד להמחיש את המצב של השתתפות אזרחית בלתי מספיקה בשלטון הדמוקרטי. לדעתי הדוגמה של בריטניה כדמוקרטיה אליטרית נובעת מטעות אופטית. החברה הבריטית היא מסורתית מאוד במובן שהיא מכבדת באדיקות קודים ברורים מאוד שקובעים כיצד אמור להתנהג ג'נטלמן. זר יתפלא למדי לגלות שה-MP בנו של המהגר מג'מייקה מתנהג ומתנסח באותו אופן כמו צאצא של הדוכס ממרלבורו. האדון סאצ'י ואשתו הבשלנית (ששמה פרח מזכרוני) אולי מתקשטים בסממני יהדותם (מין די'שראליזם ויקטוריאני שכזה), אבל אתה לא תתקשה להבחין שהמודל שלהם הוא הדוכס מויילס וליידי די ולא הח"כ פואד או גב' פינקלשטיין). פרלמנט שניהל מאבק ממושך כדי להפוך את סמכויותיהם של בית המלוכה ובית הלורדים לייצוגיות בלבד ועיר שבראשה נבחר כורה מאואיסטי, ספק אם ניתן לראות בה אליטרית. המציאות יצרה דגמים של דמוקרטיות אליטריות פחות מתאימות למה שכיוונת אליו ופחות בכלל משמחות. דמוקרטיות כמו הודו מצריים וירדן הן בעלות אופי אליטרי, פשוט משום שלהמוני הבוחרים כלל אין את המשאבים (לא כלכליים ולא השכלתיים) המאפשרים לאזרח השתתפות פעילה בחיים הפוליטיים. אלו בודאי אינן מודלים לחיקוי למדינות קצת פחות עניות. אני הייתי משתמש במילה אליטריות רק כדי לציין שמחובת האזרחים לבחור את הטובים ובעלי המעלה שמביניהם כנציגיהם. וכך אכן מתרחש בד"כ (מבלי שיש בכך פתרון לשאלה מהו טוב ובעל מעלה). ישנם מדי פעם נסיונות הפוכים (צ'יצולינה) שהם בד"כ קצרי מועד. גם אצלנו, נדמה לי שהיתה נטיה בקרב מפלגות חרדיות למנות מוקיונים לכנסת כדי לגמד את דמותה ביחס למועצת רבי האור שלה. נדמה לי שגם זה חלף פרח בינתיים. כאשר הצגת את המודל ההשתתפותי דלגת ובצדק על המודל האישי (האתונאי) האגליטרי. ברור שמודל לא-ייצוגי (קביעת מדיניות המתבצעת ע"י החלטת רוב של כל הבוחרים בכל נושא) אינו בר-ביצוע ונכשל כבר באתונה. די ברור שהמודל ההשתתפותי שהצגת הוא אוטופי למדי. טבעם של בני האדם שאינם נוטים לדחות סיפוקים, נוטים לרציונליזציה של מאוויהם ושינוי עמדותיהם, מעדיפים את טובתם האישית על טובת הכלל ובורחים מפני סכנה ומפני עמל לטובת הכלל, מבטיחה שמודל שיהיה תלוי בהשתתפות אזרחית מכרעת בניהול השלטון לא יפעל. ברור, גם מדבריך שהמודל הרצוי והניתן לביצוע הוא שילוב של אלמנטים אליטריים, השתתפותיים וייצוגיים. אלא שנקודת הכובד היא השלטון ע"י נציגים-נבחרים. האלמנטים האחרים הם מאזנים ומשלימים. בדמוקרטיה ייצוגית השלטון וקביעת המדיניות היא בידי הנציגים. מובן מאליו שראוי שכל אזרח בעל מעלה ישתתף באופן פעיל בחיים הפוליטיים הדמוקרטיים ולא יסתפק בהצבעה חד פעמית. אין משמעות הדבר שכל אזרח אמור להנהיג במובן של קביעת מדיניות. חובת האזרח היא לשפוט ולבחור את נציגיו (ע"פ אישיותם או עמדותיהם או עברם לפי מיטב הבנתם), ולא לכפות עליהם לבצע מדיניות שאינם רואים לנכונה, או להפריע להם בביצוע המדיניות שהם רואים לנכון (התנגדות אינה בהכרח הפרעה וזכות אינה בהכרח גם חובה). אי הבנת נקודה זו מרעילה את החיים הפוליטיים בישראל בדיוק בעת הזאת. השתתפות הציבור היא אכן ערך בפני עצמו, אבל השאלה היא מה צריך להיות אופי ההשתתפות הזאת. המודל הראוי בעיני אינו מעניק את שרביט המלוכה לכל בסטיונר או נערת התנחלויות בת 18 ויום. הוא רק מטיל עליהם את החובה להיות מעורבים במובן של הכרת נציגיהם (עמדותיהם, מעשיהם, תכונותיהם) ואת החובה לבחור היטב את נבחריהם. מאחר ותכונתם של המנהיגים לשנות לפעמים כהרף עין את עמדותיהם ואת בני הברית שלהם, היא טבעית והכרחית בתוקף הנסיבות המשתנות וההכרח לנצל את ההזדמנויות החמקניות, מודל הבונה עצמו על נבחרים הדבקים בעמדותיהם הרשמיות מתוך ישרה חמורית או על ההכרח של המנהיג להענות לכל רצון משתנה או קבוע של בוחריו הוא מודל שיביס את עצמו. ונקודה אחרונה: לא הייתי ממהר להציג את הדמוקרטיה הישראלית כאסופה של כל החסרונות הדמוקרטיים. די לזכור את העובדות הבאות: מדינת ישראל הוקמה עבור אנשים שחלקם המכריע בסופו של דבר לא היו בה (בין משום שלא התקיימו יותר ובין משום שלא רצו בה), ואלה שכן היו בה הגיעו ברובם ממדינות עם מסורת של דספוטיות ונחשלות, כדי לראות באור אחר את השגיה של הדמוקרטיה הישראלית. מבט משווה על ישראל ועל מדינות אחרות שהוקמו יחד איתה (מדינות אפריקה, תת היבשת ההודית, יוגוסלביה) גם הוא אינו מבייש אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא חושב שאני מבין את דרך ההתנהלות שאתה מציע. האזרח צריך רק לבחור פעם בארבע שנים, ולהכיר את נציגיו? זה נראה לי לא מעשי ולא ראוי. נציגי הציבור אינם פועלים בואקום. נכון שבסופו של דבר הם אלו שמכריעים, אבל ציבור האזרחים צריך לעשות הכל (במסגרת החוק) כדי להשפיע עליהם לכיוון הרצוי לו. אלו מערכות שקיימות בכל מדינה דמוקרטית: לוביסטים, הפגנות, התארגנויות וולונטריות להשפעה, מרכזי מפלגות ועוד. ב. הדמוקרטיה הישראלית של לפני מספר שנים לא דומה לדמוקרטיה הישראלית הנוכחית. נראה לי שבעבר לא היינו יכולים לראות בכנסת חלק גדול מהחכ"ים הנוכחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ראוי שאזרח מן המעלה יקפיד להצביע. ראוי (לא חובה) שיהיה פעיל במרכז המפלגה, ראוי שישתדל לחכיר ולדעת (בין ישירות ובין בעקיפין דרך התקשורת) את אורחו ורבעו של נציגו, ראוי שידע את עמדותיו, נטיותיו, הבטחותיו ומעשיו. ראוי שינסה להעביר לידיעת הנציג באלו תנאים יצביע עבורו או מדוע לא, ראוי שינסה להבהיר לאזרחים אחרים מדוע הנציג ראוי או אינו ראוי לבחירה (כפי שהבהרת לגבי הח''כ פינקלשטיין). לשם הדגמה, ראוי שאזרח יבהיר לנציגו העירוני שהוא מתנגד לכריתת העץ שמול חצרו, ראוי שהוא יבהיר לו שאם העץ יכרת הוא לא יצביע עבורו, ראוי שהוא ינסה להחתים את שכניו על עצומה נגד כריתת העץ, ראוי שהוא יפעל להחלפת הנציג לאחר הכריתה. לא ראוי שהוא ישכב לפני גלגלי הטרקטור הבא לכרות את העץ, לא ראוי שהוא יאיים על שכניו שלא יתן להם מנוח עד שיחתמו על העצומה שלו. (לגבי הפגנות - הפגנה אינה מונח נרדף להפרת חוק). ב. לגבי נניח עשר או עשרים שנה, אני יכול להעיד שחה''כ דאז שונים מחה''כ היום בדיוק במידת השינוי של בוחריהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מה קרה לבוחרים? נעשינו יותר טפשים? יותר מושחתים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה הישראלית בכללה השתנתה. אולי לא נעשינו יותר מושחתים, ודאי שלא יותר טפשים, אבל הפכנו לפחות מחויבים. פחות אידיאליסטים, יותר אינדיבידואליסטים. להבדיל משוקי שמאל בסעיף ב' של תגובה 300150 אני חושב שהשינוי אצל חברי הכנסת היה איטי יותר (או ליתר דיוק - בפיגור פאזה) מזה שנעשה אצל בוחריהם. אי לכך כאשר הנבחרים סגרו את הפער, מתקבלת התמונה כאילו "איכותם"1 ירדה ביחס לציבור בוחריהם. ___ 1 אני לא מוצא מילה הולמת יותר, למרות שאני לא בטוח2 שזאת המילה הנכונה. 2 ליתר דיוק - בטוח שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שבזה העניין. אין לי בעיה עם "פחות אידיאליסטים, יותר אינדיבידואליסטים". אתמול מישהו סיפר לי בהתלהבות על חגיגות יום-העצמאות של פעם בחיפה, כשאנשים היו רוקדים ברחובות כל הלילה. לא נראה לי שהייתי מסתדר אז, בחברה מגויסת כזאת (חוץ מזה, אני מתעב ריקודי-עם, ואם יש משהו שכולם עושים זאת סיבה מספיק טובה בשבילי לא לעשות אותו). אבל עושה רושם שאיבדנו את כל הקריטריונים, ונתנו לשחיתות ולטיפשות להשתלט עלינו. איך נבחרה ענבל גבריאלי לכנסת? איך נבחר מיכאל גורולובסקי? זאת לא "פחות מחויבות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי חה"כ היום אינם טפשים או מושחתים יותר מקודמיהם ואני גם יכול להסכים עם מה שדורון הגלילי טוען. אני נמצא עדיין תחת הרושם של ספר מצויין שקראתי (מומלץ בכל לב למי שמתעניין בהיסטוריה ותרבות) - In search of the first civilizations\Michael Wood (אם הבנתי נכון מבוסס על ספר קודם וסדרת טלביזיה של ה-BBC בשם Legacy. מי אמר או לא אמר ש-TV היא תרבות להמונים?). הספר בתנופת אדירים מרשימה טווה את החוטים המקשרים את אור-כשדים ואורוק שבין הנהרות, ממפיס ולוקסור הפרעוניות, מוהנג'ו-דארו ההינדית, אניאנג הסינית, האינקה של האנדים המאיה והאצטקים של מרכז אמריקה דרך ההומאניסטים הערבים של בגדד במאות 11-13 וההיסטוריון איבן חלדון עד בירת העולם דהיום וושינגטון די.סי. אני רוצה להביא מן הספר 2 תובנות הנוגעות לעינייננו. ראשית נראה שראוי להזכיר את המודל הדמוקרטי שהוא כנראה המשפיע ביותר והבסיס לרוב הדמוקרטיות בנות ימינו. הספר מדבר על ה"דמוקרטיה המוגבלת" (limited democracy) ומציין שפרנקלין וג'פרסון ובני זמנם שלא היו בלתי-מודעים לעוולות העבדות בכל זאת הגו יסדו את הרפובליקה שלהם ובססו אותה על זכות האדם לחיים, חופש וחיפוש האושר, מוגבל ככל שיהיה. מה שאני קורה בתובנה זו הוא שהדמוקרטיה הישראלית אינה מיועדת לספק את שאיפתו של יהונתן אורן לראות כנסת של בני מעלה ולא את שאיפתם של המתנחלים ומחנם לראות בהתגשמות חזונם הדתי-לאומי. היא כן צריכה לאפשר להם חיים, חופש ואת האפשרות להמשיך לחפש דרך להגשים את מאוויהם. ואם להענות לאחת מן ההמלצות של מחבר הספר ולראות את חזוננו גם דרך עיניהם של האחרים: הדמוקרטיה אינהצריכה להבטיח לפלשתינאים את הזכות לרקוד על גגותיהם של אחרים, אלא רק את הזכויות לחיות את חייהם, לשלוט בגורלם ככל האפשר ולחפש את אושרם בדרכם שלהם. את התובנה השנייה מן הספר אתרגם ישירות: "אם זמנינו הסוערים לימדונו דבר, הרי זה לא להאמין באוטופיות. כדי שלמילים "סדר חדש" תהיה משמעות כלשהי במאה הזאת, עלינו להביט מחדש על ההיסטוריה שלנו. לראות אותה כפי שאחרים ראו אותה, לבדוק את המיתוסים המשותפים שלנו, את האידיאלים היקרים לנו ואולי אף את המשמעות שאנו נותנים לחופש שלנו עצמו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאיפה לראות כנסת של אנשים משכמם ומעלה היא כדי לאפשר חיים, חופש ואפשרות להגשים את המאוויים שלי. אולי אתה סומך על הגב' גבריאלי ומר גורלובסקי שידאגו לכך. אני לא. לא הבנתי את התובנה השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שאני לא מי יודע מה מצליח להסביר את עצמי, אבל כל עוד יש לך סבלנות להמשיך לקרוא, תמיד אפשר לנסות שוב. כפי שהסברתי בתגובה 300229 אין להצביע עבורם או עבור מפלגתם. אבל יש להבין שהשאיפה לכנסת של בני מעלה היא אוטופיה שממילא לא תוכל להשיגה אלא אם ציבור בוחריהם יהיו בני מעלה. האוטופיה שאני מציע גדולה מן האוטופיה של "כנסת של בני מעלה", אבל היא כוללת "הוראות ביצוע" בנות ביצוע. אני מציע לשאוף לאוטופיה של בוחרים בני מעלה (שממילא לא יבחרו את ה"ה הנ"ל). הוראות הביצוע הן שיש לחנך את בני הנוער ע"י הצבת המודל של האזרח החושב שתארתי בתגובה ההיא, בפניהם כמודל שיש לשאוף אליו. לעולם לא נגיע לציבור של אזרחים חושבים. אבל אין זה אומר שאין מה לעשות כאשר חברה הופכת עבריינים אנרכיסטים ובריונים למודלים מקובלים. אם לסכם בקצרה, הבעיה אינה ח"כ כזה או אחר ואפילו לא השיטה הדמוקרטית. הבעיה היא החברה אשר אלו נבחריה או כפי שמבטא זאת ווד: "מהופנטת ע"י סקס ואלימות" ואני הייתי מוסיף פונדמנטליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אזרח מן המעלה"? ולא הבנתי את הנימה הכללית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, יוצא צבא, עושה מילואים, משלם מס באופן קבוע, לא מחזיק סמים קשים או קלים, שומר על איכות הסביבה ולא מכה את אשתו בין שתיים לארבע, או מתי שהשכנים שומעים. לא אונס את בתו אלא רק את בת השכנים, וגם זה בהסכמתה, ובכל מקרה אמין על השופטים. גר באיזורים הנכונים, ירוקי איכות החיים, עם אשה, שני ילדים וכלב. הבן לומד לדוקטורט (שירת בקרבי, תודה ששאלתם) והבת משפטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. ובעיקר הוא לא היא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלך יותר מעניינת מן ההגדרה שלי. התשובה של האלמוני מהתשובה ההיא" נחמדה אבל אני כיוונתי למשהו אחר. למעשה ניסיתי לתרגם ממקיאבלי את המונח "virtue" שהוא עצמו שאל מן התרבות הקלאסית. אולי המונח "אדם חושב" הוא יותר בן זמננו וקולע לעניין. אזרח חושב מצביע באופן שלפי הבנתו משרת בדרך האופטימלית את טובת הכלל של הציבור שבו הוא חי. הגדרה זו עדיין לא קובעת בעד מה או מי צריך להצביע, אבל היא קובעת את מודל ההצבעה שיש לשאוף אליו. האזרח החושב אינו מצביע כדי לסדר לבן דוד שלו עבודה במנהל, הוא אינו מצביע עבור אנשים לפי האוכל והמוסיקה שהם אוהבים, הוא אינו מצביע כדי להתנכל לאנשים שאינו אוהב או להכריח אנשים להאמין ולכבד את מה שהוא מאמין ומכבד. כל אלו, גם הם חלק מן הדמוקרטיה, אבל בעיני אין הם מודל ראוי. הייתי שמח אם מדינת ישראל היתה מחנכת בבתי הספר שלה את התלמידים לפטריוטיזם כזה. הפטריוט אמור לשאוף למודל האזרח החושב כפי שתארתי ולא למודל של אזרח הצועד ברגל גסה בבתי קברות מטיס מעליהם מטוסים ומניף שם דגלים (וכרזות של בנקים ומפלגות). האזרח החושב לומד על האוקינוסים מאוקיינוגרפים ולא מאנשים ששחו בים. גם אותי "ההוא מהתולעים" מגעיל. (אני מקווה שזה אותו ח"כ שקלל וגדף כמו תגרן בשוק בדיון הועדה על הסרת חסינותו בגלל הצבעה כפולה). הוא מגעיל אותי לא מפני שהוא ח"כ, אלא מפני שמודל האזרח שלו השתרש ונעשה מקובל בחברה הישראלית. האזרח החושב לעולם לא יצביע למפלגה המציגה לו אנשים כאלו, ולא משנה מה הוא חושב על יכולותיו הפוליטיות המצויינות ועל היושרה הפטריוטית של ראש המפלגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עדיין נראה לי ראוי שיצביע כל מי שיש לו זכות הצבעה. הרי מי יכול להחליט מיהו "אדם חושב"? 2. "הוא אינו מצביע כדי... להכריח אנשים להאמין ולכבד את מה שהוא מאמין ומכבד." אם עקבת אחרי דיונים שונים עם ד.ק., למשל, יכולת לראות שד.ק. הוא אדם חושב (למיטב הבנתו), ושהוא בהחלט מסוגל להצביע למען כפייה דתית, גם לגבי אנשים חושבים, תלוי מה הם חושבים. 3. לרוע המזל, יש אזרחים חושבים שחושבים בדיוק כמו הח"כ חזן (מהתולעים), ויש גם כאלה שאינם יכולים להתנבא בזמן הבחירות שהח"כ מטעמם יאמר דברים כאלה לאחריהן. הם יכולים לדעת שהוא גזען, כיוון שהוא מייצג מפלגה גזענית. אבל הם גם, כפי שאמרנו, יכולים להיות גזענים בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 300234 1. מובן מאליו. מה שאני מציע הוא שיש להציב את ה"אזרח החושב" כמודל שיש לשאוף אליו. 2. עד כמה שהבנתי, דובי טוען בעד זכותו להאמין ולכבד את מה שהוא רוצה, טוען נגד אנשים המנצלים את מכשירי השלטון כדי להשפיע עליו לשנות את ערכיו ומעולם לא ראיתי שהוא טוען למען חקיקה שתכריח אנשים לשנות את ערכיהם. 3. ועל כן "חובת ההשתתפות" של האזרח החושב היא להיות מעורב ולהתעניין ולחקור ככל יכולתו מי הם ומה הם המועמדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ב"ד.ק." לא התכוונתי לדובי, אלא לבעל הניק "ד.ק.". הנ"ל טוען שהוא שוקל להצביע בעד חקיקה דתית, משום שהיא מייצגת בעיניו את הטוב לכלל האזרחים. 3. כפי שאמרתי, זה עדיין לא פותר את הבעיה במידה שהאזרח החושב דנן הוא גזען. לדוגמא - ניצה כהנא, גזענית חושבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. נראה שאתה צודק. אנסה להתמודד עם זה בשלבים: א. מאחר ושאלת זכות ההצבעה אינה על הפרק, בין אם הם אזרחים חושבים או לא, זכות ההצבעה שלהם חשובה. "דמוקרטיה מוגבלת" במובן של נישול ציבורים רחבים נראית לי לא ראוייה ולא בת קיימא. ב. נראה שהם אכן "אזרחים חושבים" לפחות בנגזרת של פעולה לטובת הכלל. ככלל, אני חושב שהם אזרחים ראויים יותר ממישהו המצביע בגלל טובת הנאה אישית או כי הבן-דוד דחף לך פתק או כדי להרגיז את החמות או השכן השנוא מן העדה הלא נכונה. כפי שהערת נכון, אחת המכשלות הגדולות היא נטיית בני אדם לרציונליזציה. אדם תמיד ידע לשכנע עצמו כי מה שטוב לו טוב לכל המדינה. לכל הפחות הכנסנו את טובת הכלל למאזן החישובים. ג. הבעיה היא מהו גזען. גזען במובן מסויים אינו יכול לרצות בטובתו של השנוא עליו ובכך יעוף מיד מן הקטגוריה של "אזרח בן המעלה" (בעקבות הערתך נראה שכדאי לחזור אליה שכן היא יותר כוללנית). כאן שוב נכנסת בעיית הרציונליזציה. בן הגזענים, כמו בין שאר בני האדם , תמיד ימצאו אלו שישכנעו עצמם שהאג'נדה שלהם טובה גם עבור הגזעים האחרים. אני לא חושב שניצה שונאת ערבים (אם לעשות פרשנות על דבריה למרות שהיא אסרה זאת), הבעיה שלה אינה שנאת הזר אלא שיוויון הנפש כלפי האחר (כל מי שאינו היא, בני משפחתה, מקורביה והדומים להם). במובן זה איני חושב שהיא אזרח בן המעלה. ואפילו בעניין החשיבה, בסופו של דבר מה שחשוב לה, הוא לא מה היא חושבת אלא מה חושב מישהו אחר, גבוהה ממנה במדרג הדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מוסכם. ב. מוסכם. ג. במקום ''מן המעלה'' הייתי מתרגמת ''הגון'' או ''בעל יושרה''. הויכוח על הזענות אכן כבר נדון כאן יותר מדי, נעזוב אותו. באופן כללי, גם כאן אני מסכימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגום לא שלי אלא של המתרגמים לעברית של מקיאבלי. בתגובה 300234 הסברתי שאני חושב שצריך להעמיד את האוטפיה של ציבור אזרחים בני מעלה כמודל שיש לשאוף ולחנך אליו. במובן זה האזרח בן המעלה צריך להיות הרבה דברים שהוא אינו חייב להיות. "הגון" אני חושב שכל האזרחים צריכים להיות. "בעלי ישרה" , גם הדוגמאות שהבאת הם כפי שציינת בעלי ישרה, ובכ"ז איני רואה בהם את המודל שיש לשאוף אליו. צריך להיות גם מרכיבים של השכלה, הבנה וחשיבה עצמית שרק הם מאפשרים הבנה של העולם הציבורי הפוליטי. לעולם לא יהיו כל האזרחים בני-מעלה, אבל היה ראוי שיהיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שמדובר בתרגום ישן ביותר. היום אולי היו עושים מזה ''אנשי סגולה'' או משהו, אם כי זה בדיוק מסוג המקרים שבהם מדובר במלה ששייכת באופן אינהרנטי לגמרי לתרבות מסוימת, כזו שלא התקיימה אף פעם בקרב היהודים - ובהתאם, גם לא בעברית.. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |