בתשובה לשוקי שמאל, 14/05/05 0:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ב. מה קרה לבוחרים? נעשינו יותר טפשים? יותר מושחתים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החברה הישראלית בכללה השתנתה. אולי לא נעשינו יותר מושחתים, ודאי שלא יותר טפשים, אבל הפכנו לפחות מחויבים. פחות אידיאליסטים, יותר אינדיבידואליסטים. להבדיל משוקי שמאל בסעיף ב' של תגובה 300150 אני חושב שהשינוי אצל חברי הכנסת היה איטי יותר (או ליתר דיוק - בפיגור פאזה) מזה שנעשה אצל בוחריהם. אי לכך כאשר הנבחרים סגרו את הפער, מתקבלת התמונה כאילו "איכותם"1 ירדה ביחס לציבור בוחריהם. ___ 1 אני לא מוצא מילה הולמת יותר, למרות שאני לא בטוח2 שזאת המילה הנכונה. 2 ליתר דיוק - בטוח שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שבזה העניין. אין לי בעיה עם "פחות אידיאליסטים, יותר אינדיבידואליסטים". אתמול מישהו סיפר לי בהתלהבות על חגיגות יום-העצמאות של פעם בחיפה, כשאנשים היו רוקדים ברחובות כל הלילה. לא נראה לי שהייתי מסתדר אז, בחברה מגויסת כזאת (חוץ מזה, אני מתעב ריקודי-עם, ואם יש משהו שכולם עושים זאת סיבה מספיק טובה בשבילי לא לעשות אותו). אבל עושה רושם שאיבדנו את כל הקריטריונים, ונתנו לשחיתות ולטיפשות להשתלט עלינו. איך נבחרה ענבל גבריאלי לכנסת? איך נבחר מיכאל גורולובסקי? זאת לא "פחות מחויבות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי חה"כ היום אינם טפשים או מושחתים יותר מקודמיהם ואני גם יכול להסכים עם מה שדורון הגלילי טוען. אני נמצא עדיין תחת הרושם של ספר מצויין שקראתי (מומלץ בכל לב למי שמתעניין בהיסטוריה ותרבות) - In search of the first civilizations\Michael Wood (אם הבנתי נכון מבוסס על ספר קודם וסדרת טלביזיה של ה-BBC בשם Legacy. מי אמר או לא אמר ש-TV היא תרבות להמונים?). הספר בתנופת אדירים מרשימה טווה את החוטים המקשרים את אור-כשדים ואורוק שבין הנהרות, ממפיס ולוקסור הפרעוניות, מוהנג'ו-דארו ההינדית, אניאנג הסינית, האינקה של האנדים המאיה והאצטקים של מרכז אמריקה דרך ההומאניסטים הערבים של בגדד במאות 11-13 וההיסטוריון איבן חלדון עד בירת העולם דהיום וושינגטון די.סי. אני רוצה להביא מן הספר 2 תובנות הנוגעות לעינייננו. ראשית נראה שראוי להזכיר את המודל הדמוקרטי שהוא כנראה המשפיע ביותר והבסיס לרוב הדמוקרטיות בנות ימינו. הספר מדבר על ה"דמוקרטיה המוגבלת" (limited democracy) ומציין שפרנקלין וג'פרסון ובני זמנם שלא היו בלתי-מודעים לעוולות העבדות בכל זאת הגו יסדו את הרפובליקה שלהם ובססו אותה על זכות האדם לחיים, חופש וחיפוש האושר, מוגבל ככל שיהיה. מה שאני קורה בתובנה זו הוא שהדמוקרטיה הישראלית אינה מיועדת לספק את שאיפתו של יהונתן אורן לראות כנסת של בני מעלה ולא את שאיפתם של המתנחלים ומחנם לראות בהתגשמות חזונם הדתי-לאומי. היא כן צריכה לאפשר להם חיים, חופש ואת האפשרות להמשיך לחפש דרך להגשים את מאוויהם. ואם להענות לאחת מן ההמלצות של מחבר הספר ולראות את חזוננו גם דרך עיניהם של האחרים: הדמוקרטיה אינהצריכה להבטיח לפלשתינאים את הזכות לרקוד על גגותיהם של אחרים, אלא רק את הזכויות לחיות את חייהם, לשלוט בגורלם ככל האפשר ולחפש את אושרם בדרכם שלהם. את התובנה השנייה מן הספר אתרגם ישירות: "אם זמנינו הסוערים לימדונו דבר, הרי זה לא להאמין באוטופיות. כדי שלמילים "סדר חדש" תהיה משמעות כלשהי במאה הזאת, עלינו להביט מחדש על ההיסטוריה שלנו. לראות אותה כפי שאחרים ראו אותה, לבדוק את המיתוסים המשותפים שלנו, את האידיאלים היקרים לנו ואולי אף את המשמעות שאנו נותנים לחופש שלנו עצמו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאיפה לראות כנסת של אנשים משכמם ומעלה היא כדי לאפשר חיים, חופש ואפשרות להגשים את המאוויים שלי. אולי אתה סומך על הגב' גבריאלי ומר גורלובסקי שידאגו לכך. אני לא. לא הבנתי את התובנה השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שאני לא מי יודע מה מצליח להסביר את עצמי, אבל כל עוד יש לך סבלנות להמשיך לקרוא, תמיד אפשר לנסות שוב. כפי שהסברתי בתגובה 300229 אין להצביע עבורם או עבור מפלגתם. אבל יש להבין שהשאיפה לכנסת של בני מעלה היא אוטופיה שממילא לא תוכל להשיגה אלא אם ציבור בוחריהם יהיו בני מעלה. האוטופיה שאני מציע גדולה מן האוטופיה של "כנסת של בני מעלה", אבל היא כוללת "הוראות ביצוע" בנות ביצוע. אני מציע לשאוף לאוטופיה של בוחרים בני מעלה (שממילא לא יבחרו את ה"ה הנ"ל). הוראות הביצוע הן שיש לחנך את בני הנוער ע"י הצבת המודל של האזרח החושב שתארתי בתגובה ההיא, בפניהם כמודל שיש לשאוף אליו. לעולם לא נגיע לציבור של אזרחים חושבים. אבל אין זה אומר שאין מה לעשות כאשר חברה הופכת עבריינים אנרכיסטים ובריונים למודלים מקובלים. אם לסכם בקצרה, הבעיה אינה ח"כ כזה או אחר ואפילו לא השיטה הדמוקרטית. הבעיה היא החברה אשר אלו נבחריה או כפי שמבטא זאת ווד: "מהופנטת ע"י סקס ואלימות" ואני הייתי מוסיף פונדמנטליזם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |