בתשובה לאריק, 19/01/25 23:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אתה מדבר על אי אמון במוסדות ואני מדבר על אי אמון בין המחנות. זה לא אותו סוג של אי אמון. אי אמון בין המחנות הוא מה שגורם ל"שמאל" להאמין שהשופטים שלוין רוצה למנות יעשו את מה שלוין רוצה ולא לא מה מה שחוקתי ומה שגורם ל"ימין" להאמין שהשופטים שמינה מרידור עושים את מה שנוח למרידור ולא את מה שחוקתי. ב. אני לא מדבר על שיטת הבחירות לבית המשפט אלא על שיטת המינוי של נשיא בית המשפט העליון. ג. הכנסת ובית המשפט אמורים למלא שני תפקידים שונים. הכנסת אמורה לייצג את רצון הציבור, בגלל זה בעיית הבחירות לפרלמנט היא בעיה קלה יחסית (וגם היא לא פתירה באמת. אבל הכל יחסי. בחירות נותנות לך ייצוג די טוב של רצון הציבור בזמן הבחירות). בית המשפט אמור לייצג את ה(1)חוקה וה(2)צדק. לגבי (1) - אם החוקה היתה נכתבת בשפה מדוייקת שאינה ניתנת לפרשנויות שונות אז כל מה שהיה צריך זה למצוא משפטנים שיודעים להבין את השפה הזאת, זה לא המצב ולעולם לא יהיה המצב. לגבי (2), מה שלא צודק בעיני צודק בעיני אחרים וההפך. במצב בו יש אמון בין המחנות השונים, אז לא מדובר בבעיה כל כך קשה, בוחרים מישהו ש(1)מכיר את החוקה ו(2)עם חוש צדק בסיסי ו(3)מספיק צניעות להבין את התפקיד שלו ומתי עדיף לא להתערב, ומקבלים את ההחלטות שלו - לא בגלל שהן נכונות - אלא בגלל שמישהו צריך לקבל את ההחלטות והוא מי שהסכמנו עליו. היום אתה הפסדת, מחר אני אפסיד, והכל במסדרת חוקי המשחק. כמו קוון במשחק כדורגל לפני הואר, כל התפקיד שלו הוא לסיים ויכוחים. כשאין אמון בין הצדדים הפוליטיים, כששופטים שמינה בוש האב מאפשרים לבן שלו להפסיק לספור את קולות המצביעים על מנת למנות את הבן השני שלו לנשיאיות, אז מדובר במשחק אחר לגמרי. ד. גם את שיטת הבחירות לכנסת צריך לשנות (מסיבות אחרות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קצרה היריעה אבל אני לא מסכים לרוב הניתוח הזה. על קצה המזלג: רוב עצום של שרים המשפטים ב50 שנה האחרונות היו מאותו מחנה: הימין, וספציפית הליכוד. ובפרט מרידור. עד לשנים האחרונות היה שילוב של (1) הליך בחירה מקצועי, ו(2) כוונה כנה של הממשלה למנות שופטי עליון מצטיינים בהתאם לטובת המדינה, ולשמור על עצמאות הרשות השופטת. ולכן לא הייתה שום בעיית אמון. כל זה השתנה בשנים האחרונות, בעקבות מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין (לא כל הימין כמובן) כנגד הרשות השופטת ומוסדות נוספים (התקשורת, המשטרה, הצבא ועוד). בקואליציה הנוכחית יש קפיצת מדרגה חמורה; התבטאויות והפעולות של חברי הקואליציה הנוכחית ובפרט לוין מראים שמבחינתם לקואליציה מותר לעשות הכל כולל הכל, ואם החוק או מוסד כלשהוא מגביל אותם הם פשוט ישנו אותו או יתעלמו ממנו. זה שורש הבעיה. כל הזמירות הללו על "בעיית אמון" או "שופטים שמאלנים" או "יצוג למזרחיים", הן תעמולה ומסך עשן. סעיף ג': קל לראות שהוא רלבנטי לבחירת שופטים בארה"ב ולא בישראל. יש לי עוד הרבה מה לומר אבל הזמן אזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מסכים איתי זה לא אומר שאני חייב לא להסכים איתך, נכון? אני מסכים עם רוב מה שכתבת, ובכל זאת, אם לשים דגש על מה שאנחנו לא מסכימים עליו: זרעי בעיית חוסר האמון נזרעו מזמן, חפש באייל תגובות ישנות של ידידיה. לא מדובר בתופעה חדשה כל כך. גם אם חוסר האמון הוא תוצאה של ״מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין״ (ושלא יהיה ספק, אני חושב שזה המצב, ולמעשה בית המשפט הישראלי מתעלם לא אחת מהחוקה, הצדק או ההגיון על מנת להמשיך להכשיר את הפסיכוזות של הימין הישראלי) - המסע הצליח, חוסר האמון נוצר והעמיק. ולדעתי אין לבית המשפט שום יכולת קיום ללא אמון ציבורי (בזה הוא מתבדל מהממשלה שיש לה משטרה וצבא ושב״כ), ולכן, לדעתי, השאלה האם חוסר האמון מוצדק או לא היא די חסרת משמעות. אני לא חושב שסעיף ג. לא רלוונטי לישראל (נתתי דוגמא מארה״ב בגלל שזה מקרה כל כך מובהק, לדעתי, שהוא צריך להיות מובן לכל אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שחוסר האמון לא קיים, טענתי שהוא לא שורש הבעיה. וגם אם ביהמ"ש העליון היה כליל השלמות, זה לא היה עוזר כנגד מסע ההכפשות. לדוגמא. ההכפשה השקרית בנושא ה"פרימטר" חוזרת על עצמו בלי סוף ומשמשת להאשים את בג"ץ ב7 באוקטובר. כל עוד הכפשות אלו תימשכנה, לא ניתן יהיה ליצור אמון ע"י שינויים טכניים של שינוי שיטת בחירת שופטים. אני לא מסכים איתך בנוגע ל"יכולת קיום" לביהמ"ש ללא אמון ציבורי רחב; המשטרה והשירות הציבורי כפופים להחלטת בימ"ש ולא רק לממשלה. דוגמאות יחסית טריות: בג"ץ "חוק טבריה" ובג"ץ ביטול הדחת יו"ר הדואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שמה שאתה רואה היום עם החלטות כמו ביטול הדחת יו״ר הדואר עלול להיות זמני, עלול לבוא יום שבו אחד השרים יחליט לבדוק את הגבול, וכשזה יקרה הוא עלול לגלות שהמשטרה וחלק גדול מאד (ואלים מאד) בציבור עומד מאחוריו. אני מקוה שאני טועה. שינוי שיטת הבחירות בוודאי לא תחזיר את האמון הציבורי, וגם אם בית המשפט העליון יהיה מושלם לא יעזור (אם כי לא יזיק), אבל למיטב הבנתי ההכפשות האלה נובעות מאינטרסים של פוליטיקאים. או שתצליח לאיין את האינטרס או שתצליח לאיין את היכולת שלהם להכפיש. נראה לי ששינוי שיטת הבחירות יכולה להוריד את היכולת שלהם להכפיש אם היא תעשה בדרך שתקשיב לביקורת שלהם ותנסה להתייחס לחלקים היותר הגיוניים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט מתקיים מפני שהשב״כ הוא ״שלו״ ולא של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם העקרון אני מסכים, אבל לא עם התאור של המצב והמסקנות. בבסיסו, כל המטרה של איזון בין הרשויות היא למנוע מרוב מקרי באחד ממוקדי הכח לשבור את הכלים. במשך 70 שנה המדינה התקיימה תחת סט הערכים של הכרזת העצמאות. הקואליציה הנוכחית, בגלל רוב מקרי לחובשי כיפה סרוגה בתוכה (חסר כל קשר לחלקם באוכלוסיה), מקדמת סט ערכים שונה ומנסה לכפות ולקבע אותו במדינה. בית המשפט, במיוחד בג"ץ, מייצג את סט הערכים הישן, והקואליציה רוצה ליישר אותו לפי סט הערכים שלה, שהיא רוצה לכפות על המדינה, והם אומרים את זה בפה מלא. במסגרת הנסיון לכפות את סט הערכים שלה, הקואליציה מנסה ליישר גם את התקשורת (מה שווה התאגיד אם אי אפשר לשלוט בו), מכפישה את מי שדוגל בשלטון החוק (אנרכיסטים) ומארגנת הפגנות נגדיות להפגנות נגדה. נראה שהקואליציה מנסה לשבור את הכלים. כיוון שהכנסת אינה מהווה משקל נגד מהותי לממשלה בשיטה הקיימת, וכיוון שאת העיתונות החברים של הממשלה קונים (ישראל היום, 13, 14) ואת השאר מנסים לשחד (מוזס), בית המשפט נותר המעוז המרכזי שעומד בדרכה של הקואליציה לכפיית סט הערכים היהודי דתי-משיחי שלה על המדינה. לכן כל מי שאינו מחזיק בסט הערכים של ואטורי סמוטריץ' וסון הר מלך, לחלופין אלקין (לקחתי דוגמא מכל מפלגה בקואליציה) חייב בכל כוחו למנוע את הנסיונות שלהם להשליט אותו על המדינה. במסגרת זאת הוא חייב לחשוד בכל מהלך של הקואליציה לשינוי סדרי שלטון שהוא אינו נעשה בתום לב ולפעול נגדו, גם אם הנימוקים נשמעים סבירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון, שהוא המסקנה, רלבנטי לכאן. קרי- גם אם תשכנע אותי ששיטת הסניוריטי לא טובה אני לא אסכים שהקואליציה הנוכחית תשנה אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
it goes without saying. (זה גם לא כל כך מעניין, אחרי הכל זה לא שהם שואלים לדעתך או לדעתי. קצת יותר מעניין, בהנחה שמתישהו מישהו כן ישאל אותנו מתישהו, מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שבפעם הבאה שהם יקבלו כח תהיה להם פחות מוטיבציה או פחות יכולת לשנות)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הנקודה הכי חשובה. וכשתהיה קואליציה עם מנדט (רצוי רחב יותר) לשינוי במערכת החוק, מן הראוי שהדבר הראשון שתעסוק בו הוא קביעת חוקה/חוקי יסוד שלא כל רוב זעום יכול לשנות וששומרים על כללי המשחק והפרדת הרשויות בצורה הרבה יותר הרמטית. שאר ענייני השופטים הם מסדר שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה כתם מבחינתי על הממשלה הקודמת שלא עסקה באסדרה, אחרי שכבר ראינו את ממשלת הקורונה. אני חושב שאחרי הממשלה הזו יהיה מומנטום ציבורי חזק לאסדרה. דבר ראשון חוק יסוד: החקיקה, והלוואי גם קוד אתי לחברי ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת המגבלות שעלו בפשרת שי-שמחי והתקבלו על ידי לוין וסער היא שהשינויים ייכנסו לתוקף רק בכהונת הכנסת הבאה. כלומר, יש כאן גם מסך בערות, וגם אפשרות לבוחר להביע את דעתו בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזדמנות להביע את דעתו ==> לא מסכים. אלא אם כן הנושא הספציפי הזה עולה למשאל עם, להגיד ש"הבוחר מביע את דעתו בעניין" בזמן הבחירות הכלליות, זוהי אחיזת עיניים. מסך בערות ==> הרעיון יפה על הנייר. אבל ההתנהגות של הקואליציה לא מבשרת טובות. א. בתשדיר עצמו שבו סער ולוין הכריזו על "ההסכם ההיסטורי", הם המציאו דברים שכלל לא היו בהצעה המקורית של שי ושמחי (למשל חוק יסוד החקיקה). ב. הקואליציה ממהרת להעביר את החוק, עד כדי כך שרוצים להקפיץ על חלק משלבי החקיקה ולהתחיל מקריאה שניה. ג. במקביל מוצעות הצעות חוק מקבילות שאין בהן דחייה לכנסת הבאה, ועוסקות ספציפית במינוי שופטים ומינוי נשיא לעליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הנושא כל כך קריטי ועליו תקום ותיפול הדמוקרטיה אז בהחלט אפשר להתייחס לבחירות כמשאל עם, כי הבוחרים יהיו מיודעים. התגובה שלי התייחסה רק לסעיפים שתחולתם אכן מושהית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> אם הנושא כ"כ קריטי ועליו תיפול ותקום הדמוקרטיה אם כך, אז תתכבד ותעשה משאל עם באמת ואז תוכל לאמר ביושר שהעם בעד. אבל אל תמציא דברים ותגיד שזה שפלוני הצביע בעד מפלגה x זה אומר שהוא מאשר את ההצבעה שלה בדיעבד. ==> התגובה שלי התיחסה רק לסעיפים שתכולתם אכן מושהית וכאמור, ההשהיה הופכת לחסרת משמעות בגלל הדברים שאינם מושהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך עולה שהבוחר בישראל לא הביע את דעתו מעולם בשום נושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. אתה בעצמך אמרת שאם הנושא "כל כך קריטי.." והרי ברור שלא *כל* הנושאים קריטיים עבור *כל* הבוחרים. וגם אם הם קריטיים - יכול להיות שיש עוד שיקולים בהצבעה. כלומר גם לשיטתך אתה נותן הזדמנות להבעת דיעה אך ורק למי שהנושא קריטי עבורו עד כדי שזה הגורם הכמעט בלעדי שעליו הוא הצביע. ולגבי יתר המצביעים? ומה עם נושאים קריטיים כמו גיוס חרדים? האם אתה חושב שמצביעי הליכוד/הציונות הדתית ברובם תומכים בפטור לחרדים? אתה יודע היטב שלא. הנה הצעה פשוטה. אני שותף לדעתך שזה טוב שהציבור יביע את דעתו על מה שהיה. אם כך, הכנסת חייבת להתפזר וללכת לבחירות. מוסכם שקרו בקדנציה הזו אירוע אחד או שניים טראומתיים מאד. ראוי שהבחירות יהיו על זה מבלי שיעבור זמן או יגיעו עוד נושאים שיקהו את זיכרון הציבור. מבחינתי הקואליציה הזו (והכנסת באופן כללי) איבדה את המנדט המוסרי לעשות מהלכים משמעותיים. היא כבר לא מייצגת את רצון הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה משעשע אותי כי הוא מזכיר לי את קטע מתוך בראיין כוכב עליון. א: מה כל כך רע בחוק שי-שמחי? קהל: מסבירים לו א: אוקי, אבל מלבד זה שהממשלה הזו, הביאה עלינו את 7 באוקטובר, ושאין לה אימון ציבורי, ושלוין לא מסתיר את המטרה שלו להחליש את מערכת המשפט, ושהוא מעכב בכוונה מינוי נשיא לעליון ומבטיח להמשיך לשבש את עבודת הועדה למינוי שופטים (פורסם אמש בערוץ 12), ושחברי הקואליציה מעלים במקביל חוקים בעניין מינויים לעליון שאין בהם שום מנגנון השהיה, ושההסכמה ההיסטורית היא לא באמת הסכמה רחבה אלא הסכם קואליציוני בין סער ללוין, והחקיקה נעשית בצורה מהירה ומתחילה היישר מקריאה שניה, ושהתוכן של החוק בעייתי - מלבד כל הדברים האלו, מה כל כך רע בחוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותוסיף את האירוניה החריפה כשממשלה שכל שריה או נאשמים או בחקירה או עבריינים מורשעים ששומרים על כסאם, מנסה עכשיו למנוע את בחירת נשיא העליון בגלל איזה פייק ניוז של זוטות שאין מאחוריהן כלום. אפילו אם לשיטתם ראוי לחקור את עברו של יצחק עמית, הם הוכיחו באותות ומופתים שחקירות כאלה יכולות להימשך שנים בלי למנוע מינוי של אף משרה בכירה. (שלא לומר ששר המשפטים בעיצומם של ימים אלה מפר את פסיקות בג''ץ - עבירה יותר חמורה מחשד לסגירת מרפסת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל שריה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, רוב. ה'כל' היה מיותר שם. הנקודה עדיין עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל מה שכתבת לא רלוונטי כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר עולה לדיון בועדת חוקה מתווה שי שמחי הנידון למעלה. לקראת המתווה, היועמ"שית פרסמה את עמדתה בעניין. תקציר: """ מתווה "לוין-סער" מטיל צל פוליטי כבד על מערכת השפיטה ופוגע במקצועיותה, בעצמאותה וביכולתה לבקר את השלטון.. תוצאותיו הקשות של המתווה מחייבות שינויים מהותיים. היועצת הציעה לשר המשפטים תיקונים במתווה שיערכו בתהליך מקצועי סדור. מצורפת התייחסות היועצת למתווה 'לוין סער', וחוות דעתה של המשנַה ליועצת המשפטית לממשלה בעניין זה, שהוכנו לבקשת שר המשפטים. """ נ.ב. באותו עניין, לפני 5 ימים אישרה ועדת חוקה הצעה בעייתית אחרת: שינוי בחירת נציב התלונות על השופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן התגובה של הקואליציה היתה להיכנס בה ב-200 קמ"ש על איך היא פוגעת בדמוקרטיה בעצמה. למרבה האימה הסיבה העיקרית נגד התווה היא אחרת (כאילו זו לא מספיק חמורה): לממשלת המחדל והחורבן של ה-7 באןקטובר (וה-8 באוקטובר, והמהפכה המשפטית והמלחמה הכושלת בעזה, והחטופים, והרשימה ארוכה) אין שום שביב מנדט להחליט החלטות גורליות על מבנה הרשויות והשלטון בישראל. המנדט היחידי שלהם הוא להחזיר את החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהתפטר וללכת לבחירת העם מחדש. כל דבר אחר יהיה משול לפירומן שיגדיר את חוקי ההתנהגות של מכבי האש או לאנס סדרתי שיאפיין את חוקי ההטרדה המינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אירוע רודף אירוע, ולחשוב שהתכוונתי לכתוב על נאומו של הרצי הלוי. - לוין פותח בהליך פיטורי היועמ''שית - השר לשעבר יזהר שי מסיר את תמיכתו ממתווה סער לוין (מה שצפיתי שיקרה). נראה מה יקרה. אני תוהה אם כל זה הוא בסה''כ ספין עם סיכוי נמוך - שנועד להסיט את תשומת הלב מנושאים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי, הסטה מדיון במסקנות חקירת השב"כ שמשליכות חלק מהח** על הדרג המדיני. ואיזה אתנן סימלי לחרדים שלא מקבלים את חוק ההשתמטות שלהם כל כך מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקואליציה מתכננת ללכת לבחירות בזק וכל הרעש הזה נועד להרדים את האופוזיציה ולשלהב את המצביעים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר האחרון שהקואליציה רוצה זה בחירות. התאריך הכי מוקדם לבחירות הקרובות (אם זה יהיה תלוי בהם) זה נובמבר 26, בהנחה שבכלל יהיו בחירות. אם ימשיכו ללא הפרעה במעלליהם המושחתים, כבר לא יהיו בחירות באופן שאנחנו מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת - הממשלה ניסתה ופעלה שהבחירות יהיו רק לאחר 5 שנים. סיעת הליכוד וסיעות קואליציה נוספות טענו שעל הבחירות להתקיים ב־2 בנובמבר 2027. יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, קיבל את פרשנות הייעוץ המשפטי והבחירות יתקיימו בתאריך ט"ז בחשון התשפ"ז (27 באוקטובר 2026), בחלוף 4 שנים ו-10 ימים ממועד בחירתה של הכנסת העשרים וחמש (אם לא יוקדמו). כפי שאתה אומר וצודק - סביר להניח שהם ינסו שוב לדחות את הבחירות (וכנראה גם לשנות את חוקי המשחק של הבחירות), אחרי שהם ידאגו לסיים עוד כמה מהלכים שוברי דמוקרטיה. אני צופה שככל שמועד סיום הקדנציה של הממשלה הזאת יהיה קרוב יותר, כך יעבדו יותר באופן קונקרטי יותר על הרחקתו. כך הקואליציה הזאת תכנס יותר לטנטרום ויותר תנסה לשנות את חוקי המשחק, ככל שהסוף שלה יהיה מוחשי יותר. מה שווים חוקי הבחירות אם אי אפשר לשלוט בהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההימור הוא לא שהם רוצים בחירות אלא שהם מתכננים בחירות. מן הסתם באי רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו רק הייתי משתכנע ולו חלקית מהאופטימיות הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עוד הימור - אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה עם בנט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(והנה גם שביב האופטימיות דעך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד מבצע הליוצנטרי יצא אל הדרך. ראוי לציין שחיל האוויר שלנו כל כך מופלא ואדיר, שתוך חצי יממה מטרות המבצע הושגו במלואן. לא שזה יגרום להפסקתו, יש עוד כמה מטרות נלוות על הדרך שאפשר עוד לסחוט מהלימון הזה1. 1 אזרחי מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עוסק בזוטות. אני בעיקר מתנחם שזו סופה של תקופה איומה בת חודשיים בה חשתי חוסר ביטחון לאומי. אמנם ישראל כץ עושה עבודה (מדהימה!) שמדברת בעד עצמה (ולכן לא נפרט) במשרד הביטחון, אבל זה סתם ביטחון כללי שכזה, בלי נשמה. שכבה נוספת בבצל-הבולשיט הזה היא התהיה על ההבדל בין סמכויות השר לביטחון לאומי (בן גביר) לבין סמכויות השר לחוסן לאומי (יצחק וסרלאוף). מה שווה ביטחון, אפילו אם הוא לאומי, אם לא מתקצבים גם את החוסן? כתבתי את הנ״ל ל-ChatGPT וביקשתי ממנו שירחיב את הממשלה לעוד משרדים נחוצים. זו תשובתו: 1. השר להעצמה לאומית – דואג שכל אזרח ירגיש שהוא חלק ממשהו גדול, כולל חלוקת דגלים חינם ושיעורי ציונות חובה. 2. שר למורל לאומי – אחראי על עידוד האזרחים בזמן משברים, פיתוח תוכניות של "חיבוק ממלכתי" וארגון מופעי זיקוקים בכל הזדמנות. 3. השר למאבק בחוסר גאווה לאומית – המשרד יתמקד בטיפול באנשים שלא עומדים בצפירה, לא שרים את ההמנון או חשים ספקות לאומיים. 4. השר לעלבונות בינלאומיים – תפקיד שאחראי להגיב לכל אמירה לא מחמיאה על ישראל ברחבי העולם עם ציוצים נוקבים וגינויים רשמיים. 5. השר לרטוריקה ציונית – יפקח על הנאומים של פוליטיקאים, יוודא שהם מישרים קו ויפעיל קורסי דיבייט פטריוטי. 6. השר להתרפקות על העבר – יטפח את הזיכרון הקולקטיבי של ה"ימים היפים שהיו פעם" ויוציא תקציבים לשחזורים נוסטלגיים של תקופות מפוארות. 7. השר לאחדות מדומיינת – תפקיד שיבטיח שהאומה "מאוחדת", לפחות לפי הצהרות לתקשורת. (היו עוד ברשימה: השר להאדרת הישגים בינלאומיים, שר לפיקוח על פטריוטיות ברשתות החברתיות, השר לטיפוח מותג ישראל, השר לניהול הנרטיב ההיסטורי, השר לקידום ניצחונות דיפלומטיים שלא היו, השר לביטחון ארוחת שישי, השר למעקב אחרי אנשים שעברו לחו"ל, השר לביטחון הסטטוס קוו ועוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נעלב בשם חיים כץ שלפחות ברבע משטרה עוסק במלוא עוזו בבטחון הלאומי שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני נשבע שכתבתי ''ברבע משרה'' ולא מה שהודפס בסוף) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבטיח לך שהוא לא נותן רבע אלא 200 או אפילו 300%, מכל מה שהוא יכול ובהתאם לכשרונו, בכל אחד מהמשרדים עליהם הוא ממונה. בכל זאת מדובר במישהו שיכול להתחרות בכמות התארים שיש ל-Khaleesi. חיים כץ - שר התיירות, השר לביטחון הלאומי, שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, שר המורשת ואם הדרקונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע שלום הקואליציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשי האוניברסיטאות נגד פיטורי היועמ"שית. """ אנחנו, נשיאי האוניברסיטאות החתומים מטה מתריעים על סכנה חסרת תקדים לשלטון החוק בישראל אם תפוטר היועצת המשפטית לממשלה. במשטר הדמוקרטי הנוהג בישראל היועצת המשפטית היא שומרת הסף החשובה ביותר מפני פגיעה אפשרית של הממשלה בזכויות אזרח וזכויות פרט של תושבי המדינה. היא ששומרת על סדרי משטר תקינים. היא שמהווה, יחד עם בתי המשפט, את החיץ בין שלטון דמוקרטי בו איזונים ובלמים על הממשלה הם הכרחיים, לבין שלטון דיקטטורי עריץ בו הממשלה יכולה לעשות כאוות נפשה. היועצת המשפטית היא עובדת ציבור ולא פוליטיקאית. כל "חטאה" הוא בכך שמלאה את תפקידה במקצועיות רבה ובאומץ רב. לפיכך, הקריאות של שרים בממשלה ושל חברי כנסת לפטרה אינן אלא קריאות להיפטר משלטון החוק. פגיעה בשלטון החוק תביא לפגיעה אנושה בחברה הישראלית, ובכלל זה בכלכלה ובביטחון. לכן, אם תפוטר היועצת המשפטית נכריז על שביתה אישית שלנו, נצא להפגין כנגד המהלך ונקרא לגורמים אחרים לעשות כמונו. אנחנו מפצירים בגורמים אלו להצהיר בהקדם האפשרי על כוונתם לפעול. על החתום, פרופ' דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יו"ר ור"ה פרופ' גור אלרואי, נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' אלון חן, נשיא מכון ויצמן למדע פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים פרופ' אורי סיון, נשיא הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן פרופ' ליאו קורי, נשיא האוניברסיטה הפתוחה """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקידים, דיפ סטייט וכו'. השיירה עוברת. רק מצור של 400 אלף איש על הכנסת יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. שאלה למי שהיה בהפגנות הגדולות ליד הכנסת (עבור חבר, כמובן): יש שם שרותים שמאפשרים למישהו עם ערמונית נרגזת (ואני לא מתכוון לדינה ברזילי וחברותיה לצבע) להשתין מדי פעם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו שירותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם קניון גדול ומסודר (וממוזג) עם שירותים ציבוריים מרובי תאים. וגיליתי את זה רק אחרי ששלוש פעמים עמדתי בתור של עשרות דקות לשירותים הכימיים ששמו בחוץ ליד ההפגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספציפית גגל סינמה סיטי ירושלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי שירותים אבל שמעתי שיש שם מקפצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביני לבין עצמי, אני קורא לכך השיטה הקנייתית: לעלות על הכנסת ולשרוף אותה. על משקל מה שאמר אוליבר קרומוול באחת מן הפעמים בהן פיזר את מה שכונה לימים "הפרלמנט הארוך": "הארכתם לשבת כאן מכדי שתוכלו להועיל... עיזבו-נא, אני אומר... בשם אלוהים, לכו!". לעת עתה אני מחזיק בדעתי, כי השיטה הזו, נזקה רב מתועלתה. אין מצילים מדינה ע"י הפגנות ומהומות. כדי להציל מדינה נדרשת אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה כדי לספק תחליף משופר לשלטון שכשל. ידוע לי, ששיטתי אינה נעדרת סכנות. היא עשוייה להתגלות כתירוץ לחידלון ממעשה וישיבה על הגדר. לצערי, הפלת הממשלה הנוכחית, כאשר האופוזיציה כל כך מסוכסכת ולא פופולרית, תביא בסופדבר לעוד יותר תבוסה ועוד ייאוש. מלבד השמחה בלב למראה נבחרי השלטון הבזויים מגורשים מבית השפתותיים ע"י המון זועם, מה עוד נרויח מן המהלך הזה? יתכן שאני טועה. קשה לדעת. יתכן שהתגובה הסלחנית והרופסת של הדמוקרטים בארה"ב כלפי הפוטש של טראמפ בינואר 2021, היא שהביאה לחזרתו לשלטון ב-2024. אם יש דבר אחד שהבוחר שונא ממש, זו חולשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נניח שכדבריך "כדי להציל מדינה נדרשת אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה כדי לספק תחליף משופר לשלטון שכשל". בהנחה שאנחנו מסכימים גם על שקשה לראות איך נוצרת אותה "אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה" בעתיד הרלבנטי, השאלה לפתחנו היא מה המסקנה שהאזרח הקטן צריך להסיק מזה. דומני שציפיה למשיח מאפיינת יותר חלקים אחרים במפה הפוליטית, וכידוע הטענה לפיה "הן בכל דור יקום הגיבור פודה העם" מצלצלת יפה בשיר אבל לא ממש הוכיחה את עצמה לאורך ההיסטוריה שלנו. אפשר, כמובן, להרים ידיים ולהסכין עם התבוסה - וזאת הגישה שלי כבר כמה חודשים, בעיקר בגלל התדלדלות הקהל בהפגנות בהן נכחתי, ויותר מזה בגלל העדר כמעט מוחלט של צעירים שהיו אמורים להיות החלק האקטיבי והנלהב ביותר של ההגנה על הדמוקרטיה. מדינת ישראל אף פעם לא הצטיינה בסטודנטים פעילים פוליטית, וגם מחאת האוהלים בת"א עסקה בשאלת מחיר הקוטג' ולא מבנה השלטון שהוא מטיבו קצת יותר אבסטרקטי. בלי החלק התוסס הזה (כן, "תוסס" גם בפירוש שלו להבנה שזמנים קשים דורשים לפעמים פתרונות קשים, לדוגמא, אם ממש אין מנוס, מעבר רמזור להולכי רגל באור אדום, ואפילו -רחמנא ליצלן - פגיעה ברכוש ציבורי וסמלי שלטון1) ההפגנות מיצו את עצמן. למרות שכידוע אינני אופטימי כלל לגבי העתיד, כאשר על כפות המאזניים מונח עתידה של המדינה אני חושב שעלי לתת משקל גדול לאפשרות שהפסימיות שלי לא מוצדקת ועוד יש איזה שביב תקווה. לכן, אם תהיה הפגנה בנוסח שביתת-שבת המונית מלווה בפקקי מכוניות סביב הכנסת לא אתן לעצמי פטור מהשתתפות בה. ביבי - ראה הוזהרת! ____________ 1- לא שאני מעודד, חלילה, מעבר על החוק, אני רק מציין שלא פעם הדרך הזאת אפקטיבית יותר מנפנוף בדגלים ושירת התקווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היו 400 אלף על הכנסת, כמה וכמה פעמים1. זה לא הספיק. והאפקטיביות של זה רק ירדה עם הזמן והמלחמה2. 1 אני עוד יכול להריח, בקצת מאמץ, את ריח הבואש שהיה שם באויר אחרי שחלק קטן מהמפגינים גם ירדו לחסום את דרך בגין או כביש אחר שם. 2 אי אז אני חשבתי לתומי שמה שיפיל את ממשלת החורבן זה אם המשטרה במקרה תהיה מספיק אלימה ותדרדר להרג של מפגין או שניים. אחרי ה-7 באוקטובר הבנתי שגם אם ייהרגו מאה מפגינים זה לא ישנה כלום לממשלה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו כנראה 400,000 בהפגנה נגד ביטול עילת הסבירות. היא הועילה מאוד. בלעדיה ייתכן שבג"ץ לא היה אוזר את האומץ לבטל את הביטול. במקרים האחרים אני חושב שלא הגענו ל 400 אלף. ואני מדבר על 400 אלף שמתנחלים שם ולא זזים עד שהכנסת מכריזה על תאריך לבחירות, לא בילוי של מוצ"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבע מאות אלף משפחות שלא ילכו לעבוד, ישאירו ילדים קטנים לבד בבית, וכל שאר הבעיות הכרוכות בזה, זו דרישה מאד גבוהה. ואני מעריך את האופטימיות שלך לפיה כעבור חצי שנה זה מה שהשפיע על השופטים. הפגנות יעילות לא משפיעות בכזה דיליי. ראה ליל גלנט והפגנת סברה ושתילה לדוגמה. בספטמבר היו לפחות 400 אלף בהפגנת החטופים בבגין. לא שינה כלום. אולי האיץ את ההחלטה להתנקש בנאסרללה, אבל אתה מבין שלא לזה התכוונו (אם כבר, זה ירמוז ש400 אלף בכנסת יתמרצו תקיפה באיראן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, קרה משהו שאמור להוציא המונים לרחובות? ליל גלנט הראשון היה ארוע מרשים ומשפיע. גלנט היה אז גיבור, ממלכתי, איש עקרונות ואנטיתזה לנתניהו. ליל גלנט השני היה פלופ, ובצדק. גלנט היה אז כישלון קולוסלי ואחד האחראים המרכזיים למחדל. רונן בר כיום, הוא כמו גלנט של אחרי ה-7 באוקטובר - כשלון, אחראי ואשם. הוא היה צריך ללכת הביתה כבר לפני יותר משנה, כמו גם הרמטכ”ל, שר הבטחון וראש הממשלה. אני לא אצא להפגין נגד פיטוריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפגנה היא לא נגד פיטוריו עקרונית, אלא נגד הקפיצה לדיקטטורה שבה כשהשלטון נחקר על ידי השב''כ, הוא מפטר את ראשיו ובכך שך את עצמו במעמד של שליט עת בלתי ניתן לחקירה שעומד מעל החוק. אבל זה בסדר, אפשר לצפות בקריסת הדמוקרטיה גם מהספה בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. אם למדנו משהו מהשנתיים האחרונות זה שפוליטיקה זה כמו משחק פוקר. כל צי'פ בפני עצמו חסר משמעות. אבל בסה''כ לכל צ'יפ יש משקל מצטבר. המכתב של ראשי האוניברסיטאות הוא עוד צ'יפ. וגם אם לא השתכנעת - אולי תסכים איתי שהמכתב הזה מעודד את רוחה של היועמ''שית. א. היא הרוויחה את זה וב. זה עדיף מכלום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הפסקה האחרונה, לצרכים פנימיים של המחנה זה טוב, אבל זה לא מה שיקדים את הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אסימון לערימה. מאבק האקדמיה: קמפיין מימון המונים """ אנחנו נעזרים במשרדי עורכי הדין הטובים ביותר, וזקוקים לעזרתכם.ן במימון העתירות הקרובות, כמו עתירות לבג"צ בנושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הדחת שומרי סף (יועמ"שית, רשב"כ), ופגיעה בערכי היסוד של הדמוקרטיה. הכסף שייאסף יוקדש למימון העתירות שהן קריטיות לעתיד המדינה והדמוקרטיה, ולגיוס תמיכה ציבורית. אנא תרמו ברוחב יד! """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של אלייקים רובינשטיין. לידיעת הקורא דב. תקציר: """ גורמי הממשלה מעוניינים בהפקרות, ובפוליטיזציה של כל חלקה טובה; המינון של איכות ומקצועיות עם מקצת פוליטיקה (כמו במינוי שופטים עד כה) הופך להרבה פוליטיקה, והמקצועיות והאיכותיות נדחקות. זה טיבה של המהפכה המשפטית. ... עיינתי במסמך הארוך והמייגע ששלח שר המשפטים יריב לוין נגד בהרב-מיארה. הוא הזכיר לי את הסרט "הנער" של צ'ארלי צ'פלין, שבו זגג שוכר נער שילך לפניו ויזרוק אבנים על חלונות, וכמובן הזגג מופיע והכול זקוקים לשירותיו. פוליטיקאים כאלה ואחרים מציעים הצעות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק, כשמילת הקסם "משילות" פירושה "מה שאנו רוצים, כי לנו הרוב" - וכשמחווה היועצת המשפטית לממשלה את דעתה, כמצופה ממנה, היא הופכת לעומתית ונוצרת עילה להדחתה. וההגינות והשכל הישר היכן? עצם האיסוף של מאות רבות של "תלונות" נגד בהרב-מיארה, העושה מלאכתה נאמנה בכישרון וביושרה ומסייעת לממשלה ברוב הדברים, כמו שעשו כדי לקושש אלפי התנגדויות למינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, מדיף ניחוח לא טוב. """" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגית הזגג ההוא מפציעה אפילו גבוה יותר, בכל הטיעון הדמגוגי על "לא נקים וועדת חקירה ממלכתית כי לנשיא העליון אין אמון של הציבור". ומי בדיוק מקעקע את אמון הציבור בבית המשפט כבר חמש שנים? טוב, בעצם זה יותר דומה למשל על היתום ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מביא דברים של שופט עליון לשעבר וחושב שהם יעשו רושם על ימני מצוי מסוגו של דב? לו עניינים כאלה היו בעלי משקל כשלהו הממשלה היתה קורסת מזמן כאולמי ורסאי בשעתם. מקור בכיר בלשכת ראש הממשלה ורעייתו מסר בתגובה: "שוב כנופיית שלטון החוק מעלילה עלילות שווא, ואין כל פלא שגם אלייהים רובינשטיין, בשר מבשרה של החונטה המשפטית, מצטרף למקהלת השקרנים. אבל במסגרת מסע התרעלה נחצה כעת עוד קו, וחצאי האמיתות והשקרים שהיו פעם מוסווים נכתבים כעת שחור על גבי לבן בשעה שכל נער (wink!) יכול לברר את האמת כהרף עין: הזגג של צ'פלין לא שכר את הילד אלא פחות או יותר אימץ אותו, והילד היה בן 6 כך שהוא יכול להיקרא "נער"1 רק אם ילד בן 12 נקרא טרוריסט. אופס, סליחה, את החלק האחרון צריך להשמיט. אובדן הבושה של מי שהיה שופט בבית המשפט העליון רק מוכיח שוב את הצורך הדחוף במהפכה משפטית כאן ועכשיו, ובעזרת השם (ורעייתו) זה בדיוק מה שנעשה לאחר שניפטר מהרועצת המשפחית". ומקורה בכירה במשרד התחבורה ששמעה את דברי המקור הבכיר הוסיפה: "כפיים!" בבחינת מועט המחזיק את המרובה. ____________ 1- הערת המביא לדפוס: המתרגם שהחליט ש kid הוא נער חי לפני כמעט 100 שנה, אז אפשר לסלוח לו. אבל לאלייהים רק אלוקים יכול לסלוח. ורעייתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אתה מביא דברים של שופט עליון לשעבר וחושב שהם יעשו רושם על ימני מצוי מסוגו של דב? דב כתב לפני זמן מה על החלפת אימיילים עם השופט לשעבר רובינשטיין ועל כך שהוא מעריך אותו. לכן כתבתי "לידיעת הקורא דב". לגבי התוכן עצמו, אין לי שום אשליה. זה לא יעשה רושם על דב - אפילו אם נתניהו בעצמו היה כותב זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או רעייתו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו זה יותר מובן. לא זכרתי את זה. ובהערת אגב, נתניהו אכן אמר אתמול שנחצה עוד קו (אם כי בעניין השב''כ ולא הזגג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו מתבלבל לגבי "ערוצי התבהלה" (ציטוט של נתניהו, כן? לא רק ינון מגל) שרודפים את נתניהו - אז הוא מוזמן להנות מהכתבה הבאה. כתבה בכלכליסט "תעיפי את רביב דרוקר מהתוכנית ב 7" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לכלום ושום דבר דרוקר מופיע פחות ופחות כמנחה התוכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נצא להפגין? וואו! אבל האמת היא שאפילו לו היו מאיימים בשביתה מוחלטת של המוסדות להשכלה גבוהה (מלבד אונ. אריאל מן הסתם) זה לא היה מפחיד מדי את השלטון; כל עוד עולם הישיבות ימשיך להתקיים כסדרו הכל יהיה בסדר, בעזרת השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד אוניברסיטת אריאל ואוניברסיטת רייכמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעזרת השם ובעזרת הוויזמיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי "מסך בערות", אבל מסך עשן בטוח יש כאן. "נכנסים לתוקף בכנסת הבאה" זה שיטה אפקטיבית להקהות את העוקץ מחוקים פרסונליים. אבל זה לא פתרון קסם: א. זה פסול לבצע שינויים בשיטת המשטר ללא תמיכה ציבורית רחבה מאד, וללא שותפות עם הגורמים המקצועיים. ב. בכנסת הבאה גם אם יש רוב לתקן משהוא, זה עדיין לא בטוח שזה ייצא אל הפועל. יש אינספור דוגמאות לכך. מדובר פה על נזק לדורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ׳זה פסול לבצע שינויים בשיטת המשטר ללא תמיכה ציבורית רחבה מאד.׳ א) כמה רחבה ? ב) לאיזה סוג תמיכה ציבורית אתה מתכוון? תמיכת ארגונים/עמותות או הפגנות בכיכרות העיר? 2. בהתאם לניסוחו/כוונתו של האלמוני, כאשר אתה מבקש לנקוט עמדה בסוגיות עקרוניות שחוצות מפלגות, גם אם אתה מראש מבקש להמנע מכך, הרי שעצם התיוג ימין/שמאל מול שינוי שיטה/לא שינוי שיטה, צובעת את עמדותיך בפוליטיזציה מובהקת ולא במהות הנושא. עובדה היא שהאגף הפוליטי מימין למפה הפוליטית תומך בשינוי השיטה וגם תומך ברפורמה, בעוד שהמרכז/שמאל לא תומך בשינוי השיטה וגם תומך ברפורמה ולא כמקרה, וזה בולט כמעט בכל תחום ובמיוחד בשנים האחרונות ובתמצית השקפתו של ידידנו היקר אריק (תגובה 776233) : ׳גם אם תשכנע אותי ששיטת הסניוריטי לא טובה אני לא אסכים שהקואליציה הנוכחית תשנה אותה׳. 3. בעייתיות נוספת הנובעת משיטת הסניוריטי, היא מינוי שופטים לעליון שלא עברו את משוכות הניסיון השיפוטי בבית המשפט השלום והמחוזי והם למעשה מינויים פוליטיים מובהקים תחת הכותרת ׳מועמד האקדמיה׳ או מועמד ׳לשכת עורכי הדין׳. כך למשל מינוייה של השופטת דפנה ברק-ארז שאין לה את הניסיון השיפוטי הנ״ל והצנחה לכס העליון היישר מהאקדמיה ומשוריינת לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון מתאריך 20 באוקטובר 2028 מכח אותו נוהג שמקצה שריונים לנשיאות לחלק קטן מאוד מהשופטים. האם אתה תומך במינוי אישיות מכובדת ו׳אקדמאית׳ ככל שתהיה לתפקיד ׳הכי משפטי׳ שיש וזאת כשאין למועמד את הניסיון השיפוטי הנ״ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה זה משנה? אנחנו שנות אור מהקו הזה. 2. מצטער לא הבנתי איך זה קשור למשהו. אם זה עוזר לך לתייג אותי או את מישהוא אחר לך על זה. 3. אין לי עמדה מובהקת בנושא1. הרבה יותר קריטי שהועדה למינוי שופטים תהיה מקצועית חסרת פניות ועם מינימום שיקולים פוליטיים. לאור העובדה שלווין ושות' מנסים להשיג את ההפך המוחלט2, תמוה מאד בעיניי שאתה על הזמן חוזר לזה. כל עוד הועדה לבחירת שופטים מקצועית וחסרת פניות, כל החסרונות התאורטיים של שיטת מינוי כזו או אחרת בטלים בשישים. ולהפך, זה בלתי אפשרי למצוא שיטת מינוי טובה תחת הנחת עבודה שהקואליציה מנסה לחרב ולהשתלט על רשות השיפוט. (אולי זה יעזור לך להבין למה אנשים מתנגדים לשינויים כלשהם ביוזמת הקואליציה הנוכחית) 1 דוגמא חיובית בעיניי למינוי ללא ניסיון שיפוטי: אחרון ברק. 2 ובפרט מינוי חסרי ניסיון המקורבים פוליטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ברק כבר היה יועץ משפטי לממשלה, וליווה הסכמים בינלאומיים בין ישראל לבין מדינות אחרות. אבל בסך הכל זאת דוגמא טובה לטענתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהימין הישראלי מתקשים או לא רוצים להבין את מושג ההסכמה החברתית. ואין הדבר נטול סיבה הגיונית. המושג הזה היה תמיד ''מפוקפק'' ודווקא בזמננו ממש המושג הזה עומד בפני מבחנים הבודקים אם הוא באמת קיים ואפקטיבי. אני מניח שאם מישהו מגלה עניין אמיתי במושג הזה הוא יוכל למצוא הסברים טובים משלי במקורות המתארים את משנתו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'ק רוסו, מאבות הדמוקרטיה הליברלית המודרנית. לדעתי, יהיה זה מועיל מצידי לתאר תהליך היפוטתי בו המושג ומושגים אחרים רלאבנטיים משתתפים ונבחנים. (זה גם יחסוך ממני התבטאויות אמת קיצוניות ביחס למצב החברה בה אני חי). בנאום ההכתרה, נשיא ארה''ב הנכנס בחר בין היתר להצהיר כי תחת כהונתו יהיו בארה''ב רק שני מגדרים. בהיות נשיא ארה''ב חלק מרכזי בשלטון, עצם האמירה יכולה לגרום ללהט''ב לשקול את המשך השתתפותו בהסכמה החברתית. רבים יאמרו שאין טעם להתיחס לדיבורים בעלמא ואפילו הדובר הוא נשיא ארה''ב. ולכן, נניח שהממשל ינסה לפעול ברוח הדברים ולפטר מארגוני המדינה (למשל הצבא) להט''בים. הצהרת העצמאות, שהיא חלק מן החוקה האמריקאית, מבטאת בארה''ב את ההסכמה החברתית שהיא מקור הסמכות של הממשל שם. לה''טב שיפוטר עקב חוק או תקנה חדשה, רשאי לראות בפיטוריו צעד הנוגד את החוקה, המבטיחה את זכותו, הבלתי ניתנת לשלילה, לחיפוש אחר האושר. הצעד הבא של המפוטר הוא לפנות לביה''מ העליון בארה''ב שהוא הפרשן המוסמך של החוקה ולטעון שפיטוריו נוגדים את החוקה. איני יודע מה יחליט ביה''מ. שופטי העליון בארה''ב נבחרים לכל ימי חייהם. ברור כי היום רוב השופטים שם שמרנים (מקורבים לרפובליקנים), אך רובם לא נבחרו בתקופת כהונתו של טראמפ ולכן עמדתם ביחס להצהרת טראמפ הנ''ל אינה ברורה. כאן אנו רואים את פעולת המערכת המשפטית כחלק ממערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטיה האמורה להגן על האזרח מן העריצות של אחת הרשויות. מצד שני, בחירת השופטים בארה''ב היא פוליטית יותר מדי. בפרקים השני והשלישי בחוקה נקבע כי השופטים נבחרים ע''י הנשיא ''בעצת הסנאט והסכמתו'' ורק הסנאט רשאי להדיח אותם בהליך מיוחד. אפשר בהחלט שביה''מ הפדרלי של ארה''ב יחליט ע''פ דעתו של הנשיא טראמפ. אם כך יקרה, הלהט''ב ואזרחים אחרים התומכים בו, צריכים להחליט אם החלטת ביה''מ העליון מחייבת אותם לפרוש מן ההסכמה החברתית המבוטאת בחוקה וסומכת את הממשל של ארה''ב. ועכשיו הגענו לשאלה המעניינת באמת והאקטואלית של איך מבצעים פרישה מן ההסכמה החברתית. מכאן אמשיך אם יהיה עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נניח שהממשל ינסה לפעול ברוח הדברים ולפטר מארגוני המדינה (למשל הצבא) להט"בים." בכהונה הראשונה שלו טראמפ אסר על שירות טרנסג'נדרים בצבא, מה שהביא לפיטורים מסיביים (13,000 לפי הערכות). המדיניות הזו בוטלה ע"י ביידן, ובקרוב מאד טראמפ מתכנן להשיבה. גם הפעם צפויים פיטורים בסדר גודל דומה (אין הערכה טובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט היו פניות לפדרלי העליון בנוגע לפיטורים מן הצבא. מישהו יודע מה היו הפסיקות, אם היו? במידה וביה"מ העליון לא פעל להגנת זכויות האזרח של טרנסג'נדרים/להט"בים/נשים הנזקקות להפלה, ע"פ התאוריות של עידן האורות והמהפכה הצרפתית, אמורים הנ"ל ותומכיהם להחליט שאין הם יותר חלק מן ההסכמה החברתית המספקת את הלגיטימיציה לחוקה ולממשל האמור להפעיל אותה. מכאן הדיון הוא בשני היבטים: א. ההיבט הכמותי - אם למשל חלק מן הטרנסג'נדרים באופן אקטיבי או פסיבי "יפרשו" מן ההסכמה החברתית, הדמוקרטיה ה"ליברלית" תמשיך להתקיים באופן מהותי. וזה מפני שמדובר במספר קטן של אזרחים בפוטנציה. הדמוקרטיה יכולה לסבול קבוצות קטנות של דיסידנטים/סרבנים ןאף להפעיל עליהם אמצעי אכיפה וענישה ע"פ החוקה. לעולם יהיו עושי צרות, אנרכיסטים ונון קונפורמיסטים שיסרבו ללכת בתלם. אחד האפיקים המעשיים שבהם דמוקרטיה יכולה לפעול כנגד הסרבנים היא ביטול האזרחות והפעלת לחץ ל"הגירה מרצון" (ע"ע גד"א, אב"ג, ...). אך במידה והמספרים הופכים לגדולים, 25%,50,30 (כמו בישראל), הלגיטימיציה של השלטון מתערערת והדמוקרטיה מתקרבת לעריצות הרוב ובמקרה הקיצוני לאוליגרכיה. במצב זה הדמוקרטיה אינה מהותית והיא מצטרפת לתחומן של הדמוקרטיה העממית, הדמו' האיסלמית או דמוקרטיות לא ליברליות כמו מצריים, ירדן, הודו ורוסיה. ב. ההיבט המעשי - מה המשמעות ואיך מבצעים בפועל פרישה מן ההסכמה החברתית / סרבנות? כאן השאלה הופכת מורכבת, מפני שמדינות (דמוקרטיות) שונות, מספקות לאזרחיהן דרכי סרבנות שונות. גם הואריאציה הזו משפיעה על מידת העריצות שיש ליחס ל"דמוקרטיות" כאלו. ג. המקרים הקיצוניים הן מדינות בהן מתקיימות בחירות חופשיות יחסית, אך העדר איזונים ובלמים מספיקים, אומר שבשפת ההסכמה החברתית, עשרות אחוזים באותן חברות במסתבר אינן מכירות בלגיטימיציה של השלטון. אפאחד בעולם התרבותי לא רואה במתנגדי המשטרים האלו פושעים חברתיים או אנארכיסטים. ד. דוגמאות הן רוסיה ואיראן, בהן אוסרים (תרתי משמע) אופוזיציה אמיתית ו/או אין מספיק חופש מידע המאפשר לאזרחים לדעת מספיק כדי להפוך את בחירתם למשמעותית. לענ"ד, זוהי צורת ה"דמוקרטיה" אליה חותרים לוין ורוטמן, המתקראת בלשון הזהב של הימין הישראלי "ריבונות העם (היהודי)" ובלשון ההסכמה החברתית עריצות הרוב. ה. ישראל דהיום קרובה יותר לארה"ב. יש בה אופוזיציה אמיתית והיא מאפשרת לאזרחיה כמה אופציות לבטא פרישה מן ההסכמה החברתית. כל עוד רוב אזרחיה אינם נוקטים באמצעים הנ"ל, ישראל היא עדיין דמוקרטיה מהותית. ו. מהם אמצעים אלו? איך מבטאים באופן מעשי, אפשרי ואפקטיבי, סרבנות? ניתן לדון בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבמחשבה האמריקאית, בטח בהקשרים האלה, רוסו הרבה פחות רלוונטי מתורו. הרבה יותר מובהק מההצהרה לגבי שני מינים זה ההחלטה לבטל את התיקון ה-14. מצד אחד, ברור שזאת החלטה לא חוקתית, מצד שני, ברור מה בית המשפט יחליט אם זה יגיע אליו. ״ברור כי היום רוב השופטים שם שמרנים (מקורבים לרפובליקנים), אך רובם לא נבחרו בתקופת כהונתו של טראמפ ולכן עמדתם ביחס להצהרת טראמפ הנ"ל אינה ברורה.״ - מתוך 9 שופטים שמכהנים היום, 3 מונו על ידי טראמפ (בארט, קוואנו וגורסץ') תומאס (מינוי של בוש האב!) הוא פעיל של MAGA לכל דבר ועניין, ואליטו יותר ימני מארבעתם ביחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שהנרי תורו הוא בבחינת מים עמוקים מדי עבורי. יש לי הרגשה שבצד השני הפוליטי בכלל אין הבנה של מושג ההסכמה החברתית ובמקומו דוחפים את "ריבונות העם" (בשפתנו עריצות הרוב). ציינתי שהאבות המייסדים של ארה"ב הכירו את הפילוסופים של עידן האורות ואף השתמשו בשפתם, אבל מודל הרפובליקה שלהם היתה הרפובליקה הרומית. הרפובליקה הרומית היתה שלטון ע"י נבחרים. היא הייתה סוג של הכלאה בין דמוקרטיה ואוליגרכיה, שבה האינטרס של ההמון (הפלבאים הקליינטים) יוצגו ע"י האליטה (הפטריציים והמעמד הסנטוריאלי שבניהם כיהנו כסנאטורים וטריבונים). בהקשר הזה אפשר להרחיב ולומר כי יוליוס קיסר גילם בגופו את הבלבול בין אידיאולוגיות לשאיפות אישיות. מבחינה פוליטית קיסר נתמך ע"י השכבות הרחבות בעם (הפופולארים), אבל באופן אישי כנראה שאף למלוכה. בנו המאומץ, תחת מסווה של עממיות ופטריוטיות הצליח להקים שיטה מורכבת שהציגה חזות של "ראשון בין שווים", כבוד לסנאט וקיסרות משרתת, אבל בפועל התגלתה תוך 3 דורות כאוטוקראטיה קיסרית. הנרי תורו נולד אחרי שארה"ב נולדה וחוקתה נכנסה לתוקף. כהערה על מורכבות המצב, תגובתך תקפה. אבל לצורך דיון, אתה תצטרך להשכיל אותי על משנת תורו ולמה אתה מתכוון. אני לא יודע אפילו איפה למקם את תורו בין הפרוגרסיבים (אי ציות אזרחי) לבין הטראמפיסטים (עדיפות השלטון שאינו דולט). אנצל את המקום גם כדי להסביר שניסיתי לדבר על אופציות של סרבנות וכדי להרחיק עדותי דברתי על פרישת מדינות ליברליות מן הברית של ארה"ב. הדוגמה הזו הכתה בי מפני שהמציאות הפוליטית בארה"ב שונה מאד מזו של ישראל. כהצעה לדיון אומר את הדבר הבא: הבעייתיות של ישראל כחברה דמוקרטית אולי נעוצה בכך שההסכמה החברתית של יותר מדי שבטים בה, היא מפוקפקת וחלקית. לעומת זאת האופציה של קנטוניזציה ו/או פרישה קשה מאד ואולי אפילו בלתי אפשרית. אם מגזר מסויים דורל הפעלת סרבנות, זו צריכה להיות מצד אחד תואמת את הנסיבות המיוחדות של ישראל ומצד שני מספיק מדוייקת, חד-משמעית וממוקדת שינוי. ה"הגירה מרצון" שדובר בה גם כאן, מצטיינת בצד הראשון, אבל לוקה מאד בצד השני. היא כפי הנראה פיתרון מלא בהיבט הפרטי, אבל פיתרון מאד מאד קלוש בהיבט החברתי הכולל של מדינת ישראל גופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לומר שמספיק ששני מנדטים יהגרו כדי להנציח את שלטון ה"ימין", דווקא בזמן שמהפך ליברלי נראה (לי) קרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה כתבה בהארץ על "צוזאמן" ברלין שזה כמו בית חב"ד בלי חב"ד. אחרי שהביביסטים גמרו לשפוך רפש על הקפלניסטים הבוגדים ונוטשים, התברר שהזוג המפעיל את הארגון הם מתנחלים דתיים ומזרחיים מבת עין. אומר זאת כך: לחיות כאן נהיה מאוד לא נעים וגם יקר. לא חסרות סיבות להגר מכאן. אם המצב ימשיך להדרדר, לא רחוק היום בו תראה מתנחלים ותומכי ימין מכל הסוגים משתמשים בנשק שחלק להם הבנחמין כדי לפלס לעצמם מקום בתורים לויזות בשגרירויות בת"א. לדעתי, ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורציתי גם להוסיף שהציבור הליברלי לעולם לא ינצח בבחירות בישראל. אנו נצטרך לפחות 20 מנדטים של אזרחים שאינם ליברלים או שמרנים, אלא בעיקר "קולות צפים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. בבחירות הקרובות אלו לא יצביעו לליכוד ולא לבן גביר/סמוטריץ'. כנראה ימצאו מפלט בגנץ-אייזנקוט, או בנט אם יחליט לחזור. יש לך הסבר אחר לכך שהקואליציה מקבלת כעת בסקרים גג 52 מנדטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית'' אני מאוד אופתע אם זה נכון. מערך השיקולים ההמוצע של חילוני-ליברלי דוחף-מושך להגירה הרבה יותר מזה של הדתי-לאומי-ימני, בוודאי המתנחל (שיקולים של זיקה אידיאולוגית לארץ, זיקה דתית לארץ, רצון להפגין סימנים חיצוניים של יהדות, שייכות והצלחה פוליטית, ויכולת פרנסה בחו''ל). הזוג שמפעיל את צוזמן ברלין, אם אני מנחש נכון (מודה שלא קראתי את הכתבה חוץ מהכותרות) לא באמת עזב את ישראל, הוא בשליחות שם למען ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות: מה שדוחפים בצד הפוליטי השני הוא לא "ריבונות העם" וגם לא "עריצות הרוב" אלא ריבונות הלאום (בשפתנו "אתנוקרטיה", בשפתם "מדינת לאום"). במאה ה-18 היה הבדל בין בין הפילוסופים בעולם דובר האנגלית ליבשת. האנגלים (ודוברי האנגלית) לא באמת התאוששו מהטראומה של מלחמת האזרחים האנגלית (שלא באמת היתה מלחמת אזרחים אלא פשוט מהפכה) ולכן כשאבות האומה האמריקאית ניסחו את החוקה שלהם הם הושפעו הרבה פחות מרוסו בן זמנם והרבה יותר מלוק ואפילו מהובס. לא רק שהם בחרו בדמוקרטיה יצוגית (שמנוגדת באפון מפורש לרעיונותיו של רוסו) אלא שהם בחרו בשיטת האלקטורים (שבמקור היתה עוד פחות ייצוגית מהיום, אנשים באמת בחרו אלקטורים שייצגו אותם בלי שהם ידעו למה האלקטורים יצביעו). האמריקאים בהחלט חשבו על הרפובליקה הרומאית ודרך גיבוש החוקה ניסו למנוע מצב בו יקום עליהם קיסר משלהם. תורו הוא בהרבה מובנים אבי הרעיון של אי ציות אזרחי1. פרישה של מדינה מהאיחוד האמריקאית היא אופציה שלא קיימת. ז"א, היו כמה מדינות שניסו, וכמו שאתה בטח יודע זה נגמר במלחמת אזרחים קשה. אין בחוקה האמריקאית סעיף 50 שמאפשר למדינות לפרוש, ובית המשפט הכריע שמדינות לא יכולות לפרוש ב-1869. יש אמונה תפלה שבגלל שטקסס היתה רפובליקה עצמאית לפני שסופחה לארה"ב, ובגלל שהחלטת הסיפוח של הקונגרס מדברת על הקמת מדינות חדשות באופן לא כל כך ברור שטקסס יכולה לפרוש. זה לא נכון, ההחלטה מדברת על פיצול טקסס בתוך ארה"ב, לא על פרישה, וטקסס למעשה פרשה אחרי שסופחה ככה שגם אם זה היה נכון לתקופה שבין הסיפוח לפרישה, זה לא נכון מרגע הכניעה. וכל זה, כמובן, לא רלוונטי לקליפורניה שלא היתה רפובליקה עצמאית. ומבחינה מעשית, הכח של המדינה הפדרלית התחזק וכוחן של המדינות נחלש מאז מלחמת האזרחים, מדינה שתחליט לפרוש לא תוכל לעמוד מול הכוחות הפדרלים. 1 ראה אי ציות אזרחי [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקטע בויקיפדיה אינו מחדש לי הרבה. הבעיה היא שתורו שאתה מביא כאבי מושג האי-ציות האזרחי גם כותב "הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול", וזה מתאים במידה רבה יותר לחסידי טראמפ מאשר לפרוגרסיבים כמו ברני סאנדרס הסוציאליסט. אני סבור שצריך ללכת להבנות מתקדמות יותר עם הבחנה בין אי-ציות אזרחי לסרבנות. ע"פ גנדי אי ציות אזרחי בבסיסו מכיר בהסכמה החברתית ולכן בלגיטימיציה של השלטון. הוא רק דורש שינוי של דבר מסויים או דברים אחדים בהסכמה החברתית. הוא פועל מתוך אמונה שהשלטון ירצה לתקן את הטעון תיקון ולחדש את הלגיטימיזציה של השלטון. אפשר לחשוב על הפעילות של מתנגדי העבדות בארה"ב לפני 1860. הסרבנות לעומתה הולכת יותר בכיוון של חוסר אמון בהסכמה החברתית וברצון הטוב של השלטון לבוא לקראת הקובלים. ההליכה היא בכיוון של פרישה וחוסר הכרה בלגיטימציה של השלטון. זה מה שעשו המדינות הפורשות ב-1860. אני רואה שהדרכים לבטא אי ציות אזרחי או סרבנות במדינות הן שונות, לפי המבנה הפוליטי של השלטון והדרכים בהן הוא מאפשר מחאה. ולכן אם נחזור לישראל, אם אנו מדברים על קהילה בתוך המדינה הכופרת בערכים שמקדם השלטון, בין אם המדובר בחרדים או בליברלים, אנו צריכים לדון יותר בסרבנות. אנו רואים אצל החרדים בישראל את שני הגוונים. הזרם המרכזי בחרדיות מכיר בלגיטימציה של השלטון אבל דורש תיקון בתחום מדיניות הגיוס שיאפשר הכללה מחודשת של החרדים בהסכמה החברתית. מה שהם עושים זה אי ציות אזרחי לצווי הגיוס. הפעולה באה מתוך האמונה ששלטון הימין ירצה לתקן את ה"מעוות" בכיוון הרצוי לחרדים. לעומת זאת, בקרב הפלגים הקיצוניים של העדה החרדית. יש פסילה מלאה של השלטון והלגיטימיזציה שלו. הפעולה שלהם היא סרבנות המכילה לא רק סירוב להתגייס, אלא גם המנעות מהצבעה בבחירות וסירוב לשלם מיסים ולקבל תמיכות מן המדינה. לעומת אלו, ההגירה מרצון של גורמים ליברלים בישראל, אף היא ביטוי של סרבנות. אבל לעומת הנ"ל היא סובלת ממאפיינים של חוסר בהירות וחוסר לכידות וארגון. אין דרך להפריד בין סרבנים-מהגרים למהגרים סתם ואין מישהו שמוסמך לדבר בשם המהגרים ולבטא את ההסתייגויות שלהם מן ההסכמה החברתית אותה הם נוטשים. חלקם אפילו מכחישים סרבנות ומדברים במונחים של מחאה פוליטית ולא סרבנות (רילוקיישן זמני עד שהשלטון הפוליטי יתחלף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך להבדיל בין פוליטיקה לאידיאולוגיה. אידיאולוגית, תורו הוא ליברל, רוסו הוא רומנטיקן, סנדרס הוא סוציאליסט וטראמפ הוא ציניקן. פוליטית, אני לא יודע למי רוסו או תורו היו מצביעים, אבל אם הם היו שומרים על עקביות נראה לי שסביר להניח ששניהם היו מצביעים למפלגה הדמוקרטית. חסידי טראמפ, ברובם, לא באמת מאמינים בליברטאניזם. חלק קטן מהם משמש בזה כססמא (לא טראמפ, אגב) אבל רובם שמרנים, דתיים, לאומנים ו\או אנשים שמכונת הזעם הצליחה לגרום להם לזעום. כשתורו (וגנדי וקינג בעקבותיו) מדברים על אי ציות אזרחי הם מדברים על אי ציות שבצידו הכרה בזכותו של הרוב לקבוע את החוקים, לכן הם היו מוכנים לשאת את העונש שבצד אי הציות (ושלושתם באמת ישבו בכלא). זה ההפך הגמור ממה שעשו המדינות הפורשות, ממה שעושים החרדים על כל גווניהם, ממה שעושים "מפסיקי ההתנדבות", ממה שעושים מהגרי המחאה וכל שאר הדוגמאות שהזכרת, ודומה למה שעושים ועשו מעט הסרבנים (האמיתיים) בישראל. אני לא מבין למה קשה לך להפריד ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳נראה שהימין הישראלי מתקשים או לא רוצים להבין את מושג ההסכמה החברתית. ואין הדבר נטול סיבה הגיונית. המושג הזה היה תמיד "מפוקפק" ודווקא בזמננו ממש המושג הזה עומד בפני מבחנים הבודקים אם הוא באמת קיים ואפקטיבי.׳ -------- ולדעתך המושג הזה -׳ההסכמה החברתית׳ הוא קיים ואפקטיבי? הרי מונחים רחבים מאוד מטבעם לא קיימים ואפקטיביים מפאת רוחבם העצום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה מושגים מורכבים מאד שאנשים מיישמים בחייהם גם אם הם לא יורדים לעומקם מבחינה תאורטית. הפילוסוף רוסו חשב ש''הסכמה חברתית'' קיימת והיא המסבירה איך חופש ושלטון יכולים להתקיים בכפיפה אחת. הנחת היסוד של חברה ליברלית היא שהאדם זכאי לחופש. ובאמת בחברה כזו אי אפשר לכפות על האזרחים משהו שהם ממש ממש לא רוצים (ע''ע גיוס חרדים). רוסו חשב שבחברה דמוקרטית הרוב הגדול יהיה מוכן לוותר על חלק מן החירויות תמורת ההטבות שניתן להפיק מפעולת שלטון בעל עוצמה, משאבים ותאום קולקטיביים. אפשר לומר שהאזרחים מוותרים על חירויות מסויימות בתמורה לחירויות אחרות (החופש מרעב, החופש מאלימות, ...). ההסכמה החברתית הרחבה הנדרשת למערכת הממשל מאפשרת לה להכריע בנושאים שנויים במחלוקת ואפילו להכריע בניגוד לרצון רוב האזרחים (מסים, היטלים, קנסות, ...). כמובן שמושג ההסכמה החברתית מתרוקן מתוכן אם אין דרכים לפרוש מן ההסכמה. לכן הדיון בדרכי הסרבנות, בהיבטים המעשיים שלה, הוא חיוני להבנת המושג. כשחושבים על כך, מתברר שהדבר ניתן לביצוע ולפעמים גם באופנים מפתיעים. למשל, ניתן דעתנו על הקונפדרציה של ארצות הברית. נניח למשל שאזרחי קליפורניה הליברלית ימאסו בתעלוליו של טראמפ. מדינת קליפורניה יכולה למשל לפרוש מן הברית של הקונפ'. הם יגלו שיש להם בית נבחרים, מושל נבחר וכוחות ביטחון מקומיים שיוכלו בקלות ליטול לידיהם את הסמכויות של הממשל הקונפדרטיבי. כל עוד הם אינם עושים זאת, יש כאן ביטוי של הסכמה חברתית ללגיטימיות של הממשל הפדראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה רואה מצב שבו בישראל יש קבוצה שיכולה באופן מעשי להתנתק מיתר הקבוצות ? בהנחה ויש לנו 5 חברות מובחנות : החילונית, מסורתית, דתית לאומית, חרדית, ערבית. ואם כן, למה זה לא מתבצע עד כה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתבצע בקצב הולך וגובר. קוראים לזה relocation. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין לא במסות. אני גם חשבתי שזאת התשובה המתבקשת.אני אישית מזמן מעודד הגירה אצל המשפחה. אין לנו כאן סיכוי. אנחנו שווים יותר מידי. מתוך 5 הקבוצות, לו השאלה היא : על מי אתה מוכן לוותר ועל מי אתה לא מוכן לוותר, מי היה נותר בחוץ?> החברה החילונית החברה המסורתית החברה הדתית לאומית החברה החרדית החברה הערבית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה-פקטו החברה החרדית כבר מנותקת מהשאר וחיה באקס-טריטוריה משלה, בלי להיות כפופה לחובות והחוקים של שאר החברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמובן שמושג ההסכמה החברתית מתרוקן מתוכן אם אין דרכים לפרוש מן ההסכמה" זה לא נראה לי מובן. אני לא בקי במה רוסו כתב, אבל זה הרי לא סביר: מעטים האנשים שיכולים לפרוש מאזרחות במדינה, או באופן כללי מחברות בקהילה כלשהי על החובות הכרוכים בכך, מבלי להיענש על כך בשלילת חירות עוד יותר קשה מהגבלת החירות האינהרנטית של המדינה. אני יכול להבין "הסכמה חברתית" כאבסרטקט פילוסופי שמסביר למה כדאי לאנשים להתאגד למדינה ולהגביל את חירותם. כביכול, אם מניחים שהם רציונליים אז אפשר להניח שהם מסכימים לזה. מזווית הראיה (המאוחרת לרוסו) של טרגדיית המרעה המשותף, כל התועלת של מדינה (או קהילה בעלת יכולת אכיפה) מושגת בזה שאי אפשר לפרוש ממנה, לפחות לא בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. גם אני לא בקי במשנתו של רוסו. כתביו לא ממש נפוצים והידע שלי עליו מכלי שני. ב. בהסכמה החברתית של רוסו ובני דורו היה סוג של מהפכנות וכפירה במה שהיה מקובל לפני כן ובוטא ע"י חז"ל בפסוק "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". ג. אני חושב שלמונח הסכמה חברתית אין תוכן אם לא קיימת אפשרות של אי הסכמה. אני חושב שיש לפחות שתי דרגות של אי הסכמה: אי-ציות אזרחי שיש להבין כדרישה לתיקון ההסכם החברתי וסרבנות שקרובה יותר לפרישה מוחלטת מן ההסכמה. ד. כשחשבתי על כך, הופתעתי לגלות שיש די הרבה דרכים לממש התנגדות להסכמה החברתית. במדינות שונות האפשרויות האלו שונות. בישראל אפשר לחשוב על תסריט בו השבט הליברלי שמונה כ25-30% מן הציבור מגיע למצב בו אינו רוצה לקחת חלק יותר בלגיטימציה של השלטון, הוא יכול למשל להחרים את הבחירות. בנסיבות המתאימות אפשר ש-% ההצבעה ירד מתחת ל-50%, מפני שיותר קל לארגן שלילת השלטון הקיים מאשר לארגן קואליציית שלטון אלטרנטיבית. לא צעד אפקטיבי במיוחד (השלטון המקומי חי בסדר עם %' השתתפות בבחירות נמוכים), אבל הפגיעה בלגיטימציה של השלטון תהיה אמיתית. ה. אבל אין צורך ללכת לדוגמאות היפוטתיות. יש בישראל שני שבטים שהם מאז ומתמיד מחוץ להסכמה החברתית, השבטים הערבי והחרדי בחרו באורח חיים המאפשר קיום מחוץ להכרה במדינה. לא במקרה המצב הזה מתבטא באי שירות בצה"ל. למרות שבשני המקרים הפרישה מן ההסכמה החברתית היא חלקית ולא מוצהרת. שני השבטים לא נמנעים מהצבעה בבחירות, מהשתתפות במערכת הפוליטית ומשימוש בשלטון כפרה חולבת. ובכל זאת ההתנהגות האירידנטית של הקהילות האלו יצרה פגיעה קשה מאד בדמוקרטיה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמועיל במיוחד לדון בכוונתו של רוסו, יותר מעניין לדון האם צעדי המחאה/פרישה שאתה מתאר יכולים להועיל. החרמת בחירות לא תועיל בכלום. "פגיעה בלגיטימות של השלטון"? אוי אוי אוי, הוא נורא ייעלב. בפני איזה בית דין זה ייפגע בלגיטימיות שלו? אני רואה בגדול שתי דרכים אפקטיביות ל"ברוגז" עם המדינה, אבל הן קשות למימוש לרובנו בישראל: אי-תשלום מס, וסירוב לשרת בצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שכיר, אין לך באמת דרך לסרב לשלם מס. אולי ארנונה, אבל מהר מאוד הרשות המקומית תעקל לך את המשכורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק, לכך התכוונתי ב"קשה למימוש לרובנו בישראל". סירוב לשרת בצבא גם קשה למימוש אם אינך בגיל, במצב בריאותי ובמגדר לשירות... אנקדוטה: אני ועמיתיי מקבלים מהמעסיק שלנו מניות מפעם לפעם. רבים מעמיתיי נמנעים מלמכור את המניות שלהם כל עוד אינם זקוקים לכסף קונקרטית, כדי לא לשלם מס מיידי (יש איזה חישוב שגם אם הם ישלמו את המס באיזשהו שלב זה ייצא פחות מס). אני, לעומת זאת, עד לא מזמן הייתי מוכר את המניות בהזדמנות הראשונה, למרות שאני לא זקוק לכסף קונקרטית, מתוך שמחה לשלם מס. מאז תחילת ההפיכה והמחאות נגדה, אני לא מוכר. זה סוג של מרד מסים שלי, אבל יש לומר שהממשלה לא התרשמה יותר מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |