בתשובה לשוקי שמאל, 25/01/25 10:57
מפכ''ל של המשפחה 776326
כמה נקודות:

מה שדוחפים בצד הפוליטי השני הוא לא "ריבונות העם" וגם לא "עריצות הרוב" אלא ריבונות הלאום (בשפתנו "אתנוקרטיה", בשפתם "מדינת לאום").

במאה ה-‏18 היה הבדל בין בין הפילוסופים בעולם דובר האנגלית ליבשת. האנגלים (ודוברי האנגלית) לא באמת התאוששו מהטראומה של מלחמת האזרחים האנגלית (שלא באמת היתה מלחמת אזרחים אלא פשוט מהפכה) ולכן כשאבות האומה האמריקאית ניסחו את החוקה שלהם הם הושפעו הרבה פחות מרוסו בן זמנם והרבה יותר מלוק ואפילו מהובס. לא רק שהם בחרו בדמוקרטיה יצוגית (שמנוגדת באפון מפורש לרעיונותיו של רוסו) אלא שהם בחרו בשיטת האלקטורים (שבמקור היתה עוד פחות ייצוגית מהיום, אנשים באמת בחרו אלקטורים שייצגו אותם בלי שהם ידעו למה האלקטורים יצביעו).

האמריקאים בהחלט חשבו על הרפובליקה הרומאית ודרך גיבוש החוקה ניסו למנוע מצב בו יקום עליהם קיסר משלהם.

תורו הוא בהרבה מובנים אבי הרעיון של אי ציות אזרחי‏1.

פרישה של מדינה מהאיחוד האמריקאית היא אופציה שלא קיימת. ז"א, היו כמה מדינות שניסו, וכמו שאתה בטח יודע זה נגמר במלחמת אזרחים קשה. אין בחוקה האמריקאית סעיף 50 שמאפשר למדינות לפרוש, ובית המשפט הכריע שמדינות לא יכולות לפרוש ב-‏1869. יש אמונה תפלה שבגלל שטקסס היתה רפובליקה עצמאית לפני שסופחה לארה"ב, ובגלל שהחלטת הסיפוח של הקונגרס מדברת על הקמת מדינות חדשות באופן לא כל כך ברור שטקסס יכולה לפרוש. זה לא נכון, ההחלטה מדברת על פיצול טקסס בתוך ארה"ב, לא על פרישה, וטקסס למעשה פרשה אחרי שסופחה ככה שגם אם זה היה נכון לתקופה שבין הסיפוח לפרישה, זה לא נכון מרגע הכניעה. וכל זה, כמובן, לא רלוונטי לקליפורניה שלא היתה רפובליקה עצמאית. ומבחינה מעשית, הכח של המדינה הפדרלית התחזק וכוחן של המדינות נחלש מאז מלחמת האזרחים, מדינה שתחליט לפרוש לא תוכל לעמוד מול הכוחות הפדרלים.

1 ראה אי ציות אזרחי [ויקיפדיה].
מפכ''ל של המשפחה 776333
אני חושב שהקטע בויקיפדיה אינו מחדש לי הרבה.
הבעיה היא שתורו שאתה מביא כאבי מושג האי-ציות האזרחי גם כותב "הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול", וזה מתאים במידה רבה יותר לחסידי טראמפ מאשר לפרוגרסיבים כמו ברני סאנדרס הסוציאליסט.
אני סבור שצריך ללכת להבנות מתקדמות יותר עם הבחנה בין אי-ציות אזרחי לסרבנות.
ע"פ גנדי אי ציות אזרחי בבסיסו מכיר בהסכמה החברתית ולכן בלגיטימיציה של השלטון. הוא רק דורש שינוי של דבר מסויים או דברים אחדים בהסכמה החברתית. הוא פועל מתוך אמונה שהשלטון ירצה לתקן את הטעון תיקון ולחדש את הלגיטימיזציה של השלטון. אפשר לחשוב על הפעילות של מתנגדי העבדות בארה"ב לפני 1860.
הסרבנות לעומתה הולכת יותר בכיוון של חוסר אמון בהסכמה החברתית וברצון הטוב של השלטון לבוא לקראת הקובלים. ההליכה היא בכיוון של פרישה וחוסר הכרה בלגיטימציה של השלטון. זה מה שעשו המדינות הפורשות ב-‏1860.
אני רואה שהדרכים לבטא אי ציות אזרחי או סרבנות במדינות הן שונות, לפי המבנה הפוליטי של השלטון והדרכים בהן הוא מאפשר מחאה.
ולכן אם נחזור לישראל, אם אנו מדברים על קהילה בתוך המדינה הכופרת בערכים שמקדם השלטון, בין אם המדובר בחרדים או בליברלים, אנו צריכים לדון יותר בסרבנות.
אנו רואים אצל החרדים בישראל את שני הגוונים. הזרם המרכזי בחרדיות מכיר בלגיטימציה של השלטון אבל דורש תיקון בתחום מדיניות הגיוס שיאפשר הכללה מחודשת של החרדים בהסכמה החברתית. מה שהם עושים זה אי ציות אזרחי לצווי הגיוס. הפעולה באה מתוך האמונה ששלטון הימין ירצה לתקן את ה"מעוות" בכיוון הרצוי לחרדים.
לעומת זאת, בקרב הפלגים הקיצוניים של העדה החרדית. יש פסילה מלאה של השלטון והלגיטימיזציה שלו. הפעולה שלהם היא סרבנות המכילה לא רק סירוב להתגייס, אלא גם המנעות מהצבעה בבחירות וסירוב לשלם מיסים ולקבל תמיכות מן המדינה.
לעומת אלו, ההגירה מרצון של גורמים ליברלים בישראל, אף היא ביטוי של סרבנות. אבל לעומת הנ"ל היא סובלת ממאפיינים של חוסר בהירות וחוסר לכידות וארגון. אין דרך להפריד בין סרבנים-מהגרים למהגרים סתם ואין מישהו שמוסמך לדבר בשם המהגרים ולבטא את ההסתייגויות שלהם מן ההסכמה החברתית אותה הם נוטשים. חלקם אפילו מכחישים סרבנות ומדברים במונחים של מחאה פוליטית ולא סרבנות (רילוקיישן זמני עד שהשלטון הפוליטי יתחלף).
מפכ''ל של המשפחה 776350
אתה צריך להבדיל בין פוליטיקה לאידיאולוגיה. אידיאולוגית, תורו הוא ליברל, רוסו הוא רומנטיקן, סנדרס הוא סוציאליסט וטראמפ הוא ציניקן. פוליטית, אני לא יודע למי רוסו או תורו היו מצביעים, אבל אם הם היו שומרים על עקביות נראה לי שסביר להניח ששניהם היו מצביעים למפלגה הדמוקרטית.

חסידי טראמפ, ברובם, לא באמת מאמינים בליברטאניזם. חלק קטן מהם משמש בזה כססמא (לא טראמפ, אגב) אבל רובם שמרנים, דתיים, לאומנים ו\או אנשים שמכונת הזעם הצליחה לגרום להם לזעום.

כשתורו (וגנדי וקינג בעקבותיו) מדברים על אי ציות אזרחי הם מדברים על אי ציות שבצידו הכרה בזכותו של הרוב לקבוע את החוקים, לכן הם היו מוכנים לשאת את העונש שבצד אי הציות (ושלושתם באמת ישבו בכלא). זה ההפך הגמור ממה שעשו המדינות הפורשות, ממה שעושים החרדים על כל גווניהם, ממה שעושים "מפסיקי ההתנדבות", ממה שעושים מהגרי המחאה וכל שאר הדוגמאות שהזכרת, ודומה למה שעושים ועשו מעט הסרבנים (האמיתיים) בישראל. אני לא מבין למה קשה לך להפריד ביניהם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים