בתשובה להאייל האחר, 21/01/25 10:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. ׳זה פסול לבצע שינויים בשיטת המשטר ללא תמיכה ציבורית רחבה מאד.׳ א) כמה רחבה ? ב) לאיזה סוג תמיכה ציבורית אתה מתכוון? תמיכת ארגונים/עמותות או הפגנות בכיכרות העיר? 2. בהתאם לניסוחו/כוונתו של האלמוני, כאשר אתה מבקש לנקוט עמדה בסוגיות עקרוניות שחוצות מפלגות, גם אם אתה מראש מבקש להמנע מכך, הרי שעצם התיוג ימין/שמאל מול שינוי שיטה/לא שינוי שיטה, צובעת את עמדותיך בפוליטיזציה מובהקת ולא במהות הנושא. עובדה היא שהאגף הפוליטי מימין למפה הפוליטית תומך בשינוי השיטה וגם תומך ברפורמה, בעוד שהמרכז/שמאל לא תומך בשינוי השיטה וגם תומך ברפורמה ולא כמקרה, וזה בולט כמעט בכל תחום ובמיוחד בשנים האחרונות ובתמצית השקפתו של ידידנו היקר אריק (תגובה 776233) : ׳גם אם תשכנע אותי ששיטת הסניוריטי לא טובה אני לא אסכים שהקואליציה הנוכחית תשנה אותה׳. 3. בעייתיות נוספת הנובעת משיטת הסניוריטי, היא מינוי שופטים לעליון שלא עברו את משוכות הניסיון השיפוטי בבית המשפט השלום והמחוזי והם למעשה מינויים פוליטיים מובהקים תחת הכותרת ׳מועמד האקדמיה׳ או מועמד ׳לשכת עורכי הדין׳. כך למשל מינוייה של השופטת דפנה ברק-ארז שאין לה את הניסיון השיפוטי הנ״ל והצנחה לכס העליון היישר מהאקדמיה ומשוריינת לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון מתאריך 20 באוקטובר 2028 מכח אותו נוהג שמקצה שריונים לנשיאות לחלק קטן מאוד מהשופטים. האם אתה תומך במינוי אישיות מכובדת ו׳אקדמאית׳ ככל שתהיה לתפקיד ׳הכי משפטי׳ שיש וזאת כשאין למועמד את הניסיון השיפוטי הנ״ל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה זה משנה? אנחנו שנות אור מהקו הזה. 2. מצטער לא הבנתי איך זה קשור למשהו. אם זה עוזר לך לתייג אותי או את מישהוא אחר לך על זה. 3. אין לי עמדה מובהקת בנושא1. הרבה יותר קריטי שהועדה למינוי שופטים תהיה מקצועית חסרת פניות ועם מינימום שיקולים פוליטיים. לאור העובדה שלווין ושות' מנסים להשיג את ההפך המוחלט2, תמוה מאד בעיניי שאתה על הזמן חוזר לזה. כל עוד הועדה לבחירת שופטים מקצועית וחסרת פניות, כל החסרונות התאורטיים של שיטת מינוי כזו או אחרת בטלים בשישים. ולהפך, זה בלתי אפשרי למצוא שיטת מינוי טובה תחת הנחת עבודה שהקואליציה מנסה לחרב ולהשתלט על רשות השיפוט. (אולי זה יעזור לך להבין למה אנשים מתנגדים לשינויים כלשהם ביוזמת הקואליציה הנוכחית) 1 דוגמא חיובית בעיניי למינוי ללא ניסיון שיפוטי: אחרון ברק. 2 ובפרט מינוי חסרי ניסיון המקורבים פוליטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ברק כבר היה יועץ משפטי לממשלה, וליווה הסכמים בינלאומיים בין ישראל לבין מדינות אחרות. אבל בסך הכל זאת דוגמא טובה לטענתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהימין הישראלי מתקשים או לא רוצים להבין את מושג ההסכמה החברתית. ואין הדבר נטול סיבה הגיונית. המושג הזה היה תמיד ''מפוקפק'' ודווקא בזמננו ממש המושג הזה עומד בפני מבחנים הבודקים אם הוא באמת קיים ואפקטיבי. אני מניח שאם מישהו מגלה עניין אמיתי במושג הזה הוא יוכל למצוא הסברים טובים משלי במקורות המתארים את משנתו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'ק רוסו, מאבות הדמוקרטיה הליברלית המודרנית. לדעתי, יהיה זה מועיל מצידי לתאר תהליך היפוטתי בו המושג ומושגים אחרים רלאבנטיים משתתפים ונבחנים. (זה גם יחסוך ממני התבטאויות אמת קיצוניות ביחס למצב החברה בה אני חי). בנאום ההכתרה, נשיא ארה''ב הנכנס בחר בין היתר להצהיר כי תחת כהונתו יהיו בארה''ב רק שני מגדרים. בהיות נשיא ארה''ב חלק מרכזי בשלטון, עצם האמירה יכולה לגרום ללהט''ב לשקול את המשך השתתפותו בהסכמה החברתית. רבים יאמרו שאין טעם להתיחס לדיבורים בעלמא ואפילו הדובר הוא נשיא ארה''ב. ולכן, נניח שהממשל ינסה לפעול ברוח הדברים ולפטר מארגוני המדינה (למשל הצבא) להט''בים. הצהרת העצמאות, שהיא חלק מן החוקה האמריקאית, מבטאת בארה''ב את ההסכמה החברתית שהיא מקור הסמכות של הממשל שם. לה''טב שיפוטר עקב חוק או תקנה חדשה, רשאי לראות בפיטוריו צעד הנוגד את החוקה, המבטיחה את זכותו, הבלתי ניתנת לשלילה, לחיפוש אחר האושר. הצעד הבא של המפוטר הוא לפנות לביה''מ העליון בארה''ב שהוא הפרשן המוסמך של החוקה ולטעון שפיטוריו נוגדים את החוקה. איני יודע מה יחליט ביה''מ. שופטי העליון בארה''ב נבחרים לכל ימי חייהם. ברור כי היום רוב השופטים שם שמרנים (מקורבים לרפובליקנים), אך רובם לא נבחרו בתקופת כהונתו של טראמפ ולכן עמדתם ביחס להצהרת טראמפ הנ''ל אינה ברורה. כאן אנו רואים את פעולת המערכת המשפטית כחלק ממערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטיה האמורה להגן על האזרח מן העריצות של אחת הרשויות. מצד שני, בחירת השופטים בארה''ב היא פוליטית יותר מדי. בפרקים השני והשלישי בחוקה נקבע כי השופטים נבחרים ע''י הנשיא ''בעצת הסנאט והסכמתו'' ורק הסנאט רשאי להדיח אותם בהליך מיוחד. אפשר בהחלט שביה''מ הפדרלי של ארה''ב יחליט ע''פ דעתו של הנשיא טראמפ. אם כך יקרה, הלהט''ב ואזרחים אחרים התומכים בו, צריכים להחליט אם החלטת ביה''מ העליון מחייבת אותם לפרוש מן ההסכמה החברתית המבוטאת בחוקה וסומכת את הממשל של ארה''ב. ועכשיו הגענו לשאלה המעניינת באמת והאקטואלית של איך מבצעים פרישה מן ההסכמה החברתית. מכאן אמשיך אם יהיה עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נניח שהממשל ינסה לפעול ברוח הדברים ולפטר מארגוני המדינה (למשל הצבא) להט"בים." בכהונה הראשונה שלו טראמפ אסר על שירות טרנסג'נדרים בצבא, מה שהביא לפיטורים מסיביים (13,000 לפי הערכות). המדיניות הזו בוטלה ע"י ביידן, ובקרוב מאד טראמפ מתכנן להשיבה. גם הפעם צפויים פיטורים בסדר גודל דומה (אין הערכה טובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט היו פניות לפדרלי העליון בנוגע לפיטורים מן הצבא. מישהו יודע מה היו הפסיקות, אם היו? במידה וביה"מ העליון לא פעל להגנת זכויות האזרח של טרנסג'נדרים/להט"בים/נשים הנזקקות להפלה, ע"פ התאוריות של עידן האורות והמהפכה הצרפתית, אמורים הנ"ל ותומכיהם להחליט שאין הם יותר חלק מן ההסכמה החברתית המספקת את הלגיטימיציה לחוקה ולממשל האמור להפעיל אותה. מכאן הדיון הוא בשני היבטים: א. ההיבט הכמותי - אם למשל חלק מן הטרנסג'נדרים באופן אקטיבי או פסיבי "יפרשו" מן ההסכמה החברתית, הדמוקרטיה ה"ליברלית" תמשיך להתקיים באופן מהותי. וזה מפני שמדובר במספר קטן של אזרחים בפוטנציה. הדמוקרטיה יכולה לסבול קבוצות קטנות של דיסידנטים/סרבנים ןאף להפעיל עליהם אמצעי אכיפה וענישה ע"פ החוקה. לעולם יהיו עושי צרות, אנרכיסטים ונון קונפורמיסטים שיסרבו ללכת בתלם. אחד האפיקים המעשיים שבהם דמוקרטיה יכולה לפעול כנגד הסרבנים היא ביטול האזרחות והפעלת לחץ ל"הגירה מרצון" (ע"ע גד"א, אב"ג, ...). אך במידה והמספרים הופכים לגדולים, 25%,50,30 (כמו בישראל), הלגיטימיציה של השלטון מתערערת והדמוקרטיה מתקרבת לעריצות הרוב ובמקרה הקיצוני לאוליגרכיה. במצב זה הדמוקרטיה אינה מהותית והיא מצטרפת לתחומן של הדמוקרטיה העממית, הדמו' האיסלמית או דמוקרטיות לא ליברליות כמו מצריים, ירדן, הודו ורוסיה. ב. ההיבט המעשי - מה המשמעות ואיך מבצעים בפועל פרישה מן ההסכמה החברתית / סרבנות? כאן השאלה הופכת מורכבת, מפני שמדינות (דמוקרטיות) שונות, מספקות לאזרחיהן דרכי סרבנות שונות. גם הואריאציה הזו משפיעה על מידת העריצות שיש ליחס ל"דמוקרטיות" כאלו. ג. המקרים הקיצוניים הן מדינות בהן מתקיימות בחירות חופשיות יחסית, אך העדר איזונים ובלמים מספיקים, אומר שבשפת ההסכמה החברתית, עשרות אחוזים באותן חברות במסתבר אינן מכירות בלגיטימיציה של השלטון. אפאחד בעולם התרבותי לא רואה במתנגדי המשטרים האלו פושעים חברתיים או אנארכיסטים. ד. דוגמאות הן רוסיה ואיראן, בהן אוסרים (תרתי משמע) אופוזיציה אמיתית ו/או אין מספיק חופש מידע המאפשר לאזרחים לדעת מספיק כדי להפוך את בחירתם למשמעותית. לענ"ד, זוהי צורת ה"דמוקרטיה" אליה חותרים לוין ורוטמן, המתקראת בלשון הזהב של הימין הישראלי "ריבונות העם (היהודי)" ובלשון ההסכמה החברתית עריצות הרוב. ה. ישראל דהיום קרובה יותר לארה"ב. יש בה אופוזיציה אמיתית והיא מאפשרת לאזרחיה כמה אופציות לבטא פרישה מן ההסכמה החברתית. כל עוד רוב אזרחיה אינם נוקטים באמצעים הנ"ל, ישראל היא עדיין דמוקרטיה מהותית. ו. מהם אמצעים אלו? איך מבטאים באופן מעשי, אפשרי ואפקטיבי, סרבנות? ניתן לדון בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבמחשבה האמריקאית, בטח בהקשרים האלה, רוסו הרבה פחות רלוונטי מתורו. הרבה יותר מובהק מההצהרה לגבי שני מינים זה ההחלטה לבטל את התיקון ה-14. מצד אחד, ברור שזאת החלטה לא חוקתית, מצד שני, ברור מה בית המשפט יחליט אם זה יגיע אליו. ״ברור כי היום רוב השופטים שם שמרנים (מקורבים לרפובליקנים), אך רובם לא נבחרו בתקופת כהונתו של טראמפ ולכן עמדתם ביחס להצהרת טראמפ הנ"ל אינה ברורה.״ - מתוך 9 שופטים שמכהנים היום, 3 מונו על ידי טראמפ (בארט, קוואנו וגורסץ') תומאס (מינוי של בוש האב!) הוא פעיל של MAGA לכל דבר ועניין, ואליטו יותר ימני מארבעתם ביחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שהנרי תורו הוא בבחינת מים עמוקים מדי עבורי. יש לי הרגשה שבצד השני הפוליטי בכלל אין הבנה של מושג ההסכמה החברתית ובמקומו דוחפים את "ריבונות העם" (בשפתנו עריצות הרוב). ציינתי שהאבות המייסדים של ארה"ב הכירו את הפילוסופים של עידן האורות ואף השתמשו בשפתם, אבל מודל הרפובליקה שלהם היתה הרפובליקה הרומית. הרפובליקה הרומית היתה שלטון ע"י נבחרים. היא הייתה סוג של הכלאה בין דמוקרטיה ואוליגרכיה, שבה האינטרס של ההמון (הפלבאים הקליינטים) יוצגו ע"י האליטה (הפטריציים והמעמד הסנטוריאלי שבניהם כיהנו כסנאטורים וטריבונים). בהקשר הזה אפשר להרחיב ולומר כי יוליוס קיסר גילם בגופו את הבלבול בין אידיאולוגיות לשאיפות אישיות. מבחינה פוליטית קיסר נתמך ע"י השכבות הרחבות בעם (הפופולארים), אבל באופן אישי כנראה שאף למלוכה. בנו המאומץ, תחת מסווה של עממיות ופטריוטיות הצליח להקים שיטה מורכבת שהציגה חזות של "ראשון בין שווים", כבוד לסנאט וקיסרות משרתת, אבל בפועל התגלתה תוך 3 דורות כאוטוקראטיה קיסרית. הנרי תורו נולד אחרי שארה"ב נולדה וחוקתה נכנסה לתוקף. כהערה על מורכבות המצב, תגובתך תקפה. אבל לצורך דיון, אתה תצטרך להשכיל אותי על משנת תורו ולמה אתה מתכוון. אני לא יודע אפילו איפה למקם את תורו בין הפרוגרסיבים (אי ציות אזרחי) לבין הטראמפיסטים (עדיפות השלטון שאינו דולט). אנצל את המקום גם כדי להסביר שניסיתי לדבר על אופציות של סרבנות וכדי להרחיק עדותי דברתי על פרישת מדינות ליברליות מן הברית של ארה"ב. הדוגמה הזו הכתה בי מפני שהמציאות הפוליטית בארה"ב שונה מאד מזו של ישראל. כהצעה לדיון אומר את הדבר הבא: הבעייתיות של ישראל כחברה דמוקרטית אולי נעוצה בכך שההסכמה החברתית של יותר מדי שבטים בה, היא מפוקפקת וחלקית. לעומת זאת האופציה של קנטוניזציה ו/או פרישה קשה מאד ואולי אפילו בלתי אפשרית. אם מגזר מסויים דורל הפעלת סרבנות, זו צריכה להיות מצד אחד תואמת את הנסיבות המיוחדות של ישראל ומצד שני מספיק מדוייקת, חד-משמעית וממוקדת שינוי. ה"הגירה מרצון" שדובר בה גם כאן, מצטיינת בצד הראשון, אבל לוקה מאד בצד השני. היא כפי הנראה פיתרון מלא בהיבט הפרטי, אבל פיתרון מאד מאד קלוש בהיבט החברתי הכולל של מדינת ישראל גופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לומר שמספיק ששני מנדטים יהגרו כדי להנציח את שלטון ה"ימין", דווקא בזמן שמהפך ליברלי נראה (לי) קרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה כתבה בהארץ על "צוזאמן" ברלין שזה כמו בית חב"ד בלי חב"ד. אחרי שהביביסטים גמרו לשפוך רפש על הקפלניסטים הבוגדים ונוטשים, התברר שהזוג המפעיל את הארגון הם מתנחלים דתיים ומזרחיים מבת עין. אומר זאת כך: לחיות כאן נהיה מאוד לא נעים וגם יקר. לא חסרות סיבות להגר מכאן. אם המצב ימשיך להדרדר, לא רחוק היום בו תראה מתנחלים ותומכי ימין מכל הסוגים משתמשים בנשק שחלק להם הבנחמין כדי לפלס לעצמם מקום בתורים לויזות בשגרירויות בת"א. לדעתי, ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורציתי גם להוסיף שהציבור הליברלי לעולם לא ינצח בבחירות בישראל. אנו נצטרך לפחות 20 מנדטים של אזרחים שאינם ליברלים או שמרנים, אלא בעיקר "קולות צפים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. בבחירות הקרובות אלו לא יצביעו לליכוד ולא לבן גביר/סמוטריץ'. כנראה ימצאו מפלט בגנץ-אייזנקוט, או בנט אם יחליט לחזור. יש לך הסבר אחר לכך שהקואליציה מקבלת כעת בסקרים גג 52 מנדטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית'' אני מאוד אופתע אם זה נכון. מערך השיקולים ההמוצע של חילוני-ליברלי דוחף-מושך להגירה הרבה יותר מזה של הדתי-לאומי-ימני, בוודאי המתנחל (שיקולים של זיקה אידיאולוגית לארץ, זיקה דתית לארץ, רצון להפגין סימנים חיצוניים של יהדות, שייכות והצלחה פוליטית, ויכולת פרנסה בחו''ל). הזוג שמפעיל את צוזמן ברלין, אם אני מנחש נכון (מודה שלא קראתי את הכתבה חוץ מהכותרות) לא באמת עזב את ישראל, הוא בשליחות שם למען ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות: מה שדוחפים בצד הפוליטי השני הוא לא "ריבונות העם" וגם לא "עריצות הרוב" אלא ריבונות הלאום (בשפתנו "אתנוקרטיה", בשפתם "מדינת לאום"). במאה ה-18 היה הבדל בין בין הפילוסופים בעולם דובר האנגלית ליבשת. האנגלים (ודוברי האנגלית) לא באמת התאוששו מהטראומה של מלחמת האזרחים האנגלית (שלא באמת היתה מלחמת אזרחים אלא פשוט מהפכה) ולכן כשאבות האומה האמריקאית ניסחו את החוקה שלהם הם הושפעו הרבה פחות מרוסו בן זמנם והרבה יותר מלוק ואפילו מהובס. לא רק שהם בחרו בדמוקרטיה יצוגית (שמנוגדת באפון מפורש לרעיונותיו של רוסו) אלא שהם בחרו בשיטת האלקטורים (שבמקור היתה עוד פחות ייצוגית מהיום, אנשים באמת בחרו אלקטורים שייצגו אותם בלי שהם ידעו למה האלקטורים יצביעו). האמריקאים בהחלט חשבו על הרפובליקה הרומאית ודרך גיבוש החוקה ניסו למנוע מצב בו יקום עליהם קיסר משלהם. תורו הוא בהרבה מובנים אבי הרעיון של אי ציות אזרחי1. פרישה של מדינה מהאיחוד האמריקאית היא אופציה שלא קיימת. ז"א, היו כמה מדינות שניסו, וכמו שאתה בטח יודע זה נגמר במלחמת אזרחים קשה. אין בחוקה האמריקאית סעיף 50 שמאפשר למדינות לפרוש, ובית המשפט הכריע שמדינות לא יכולות לפרוש ב-1869. יש אמונה תפלה שבגלל שטקסס היתה רפובליקה עצמאית לפני שסופחה לארה"ב, ובגלל שהחלטת הסיפוח של הקונגרס מדברת על הקמת מדינות חדשות באופן לא כל כך ברור שטקסס יכולה לפרוש. זה לא נכון, ההחלטה מדברת על פיצול טקסס בתוך ארה"ב, לא על פרישה, וטקסס למעשה פרשה אחרי שסופחה ככה שגם אם זה היה נכון לתקופה שבין הסיפוח לפרישה, זה לא נכון מרגע הכניעה. וכל זה, כמובן, לא רלוונטי לקליפורניה שלא היתה רפובליקה עצמאית. ומבחינה מעשית, הכח של המדינה הפדרלית התחזק וכוחן של המדינות נחלש מאז מלחמת האזרחים, מדינה שתחליט לפרוש לא תוכל לעמוד מול הכוחות הפדרלים. 1 ראה אי ציות אזרחי [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקטע בויקיפדיה אינו מחדש לי הרבה. הבעיה היא שתורו שאתה מביא כאבי מושג האי-ציות האזרחי גם כותב "הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול", וזה מתאים במידה רבה יותר לחסידי טראמפ מאשר לפרוגרסיבים כמו ברני סאנדרס הסוציאליסט. אני סבור שצריך ללכת להבנות מתקדמות יותר עם הבחנה בין אי-ציות אזרחי לסרבנות. ע"פ גנדי אי ציות אזרחי בבסיסו מכיר בהסכמה החברתית ולכן בלגיטימיציה של השלטון. הוא רק דורש שינוי של דבר מסויים או דברים אחדים בהסכמה החברתית. הוא פועל מתוך אמונה שהשלטון ירצה לתקן את הטעון תיקון ולחדש את הלגיטימיזציה של השלטון. אפשר לחשוב על הפעילות של מתנגדי העבדות בארה"ב לפני 1860. הסרבנות לעומתה הולכת יותר בכיוון של חוסר אמון בהסכמה החברתית וברצון הטוב של השלטון לבוא לקראת הקובלים. ההליכה היא בכיוון של פרישה וחוסר הכרה בלגיטימציה של השלטון. זה מה שעשו המדינות הפורשות ב-1860. אני רואה שהדרכים לבטא אי ציות אזרחי או סרבנות במדינות הן שונות, לפי המבנה הפוליטי של השלטון והדרכים בהן הוא מאפשר מחאה. ולכן אם נחזור לישראל, אם אנו מדברים על קהילה בתוך המדינה הכופרת בערכים שמקדם השלטון, בין אם המדובר בחרדים או בליברלים, אנו צריכים לדון יותר בסרבנות. אנו רואים אצל החרדים בישראל את שני הגוונים. הזרם המרכזי בחרדיות מכיר בלגיטימציה של השלטון אבל דורש תיקון בתחום מדיניות הגיוס שיאפשר הכללה מחודשת של החרדים בהסכמה החברתית. מה שהם עושים זה אי ציות אזרחי לצווי הגיוס. הפעולה באה מתוך האמונה ששלטון הימין ירצה לתקן את ה"מעוות" בכיוון הרצוי לחרדים. לעומת זאת, בקרב הפלגים הקיצוניים של העדה החרדית. יש פסילה מלאה של השלטון והלגיטימיזציה שלו. הפעולה שלהם היא סרבנות המכילה לא רק סירוב להתגייס, אלא גם המנעות מהצבעה בבחירות וסירוב לשלם מיסים ולקבל תמיכות מן המדינה. לעומת אלו, ההגירה מרצון של גורמים ליברלים בישראל, אף היא ביטוי של סרבנות. אבל לעומת הנ"ל היא סובלת ממאפיינים של חוסר בהירות וחוסר לכידות וארגון. אין דרך להפריד בין סרבנים-מהגרים למהגרים סתם ואין מישהו שמוסמך לדבר בשם המהגרים ולבטא את ההסתייגויות שלהם מן ההסכמה החברתית אותה הם נוטשים. חלקם אפילו מכחישים סרבנות ומדברים במונחים של מחאה פוליטית ולא סרבנות (רילוקיישן זמני עד שהשלטון הפוליטי יתחלף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳נראה שהימין הישראלי מתקשים או לא רוצים להבין את מושג ההסכמה החברתית. ואין הדבר נטול סיבה הגיונית. המושג הזה היה תמיד "מפוקפק" ודווקא בזמננו ממש המושג הזה עומד בפני מבחנים הבודקים אם הוא באמת קיים ואפקטיבי.׳ -------- ולדעתך המושג הזה -׳ההסכמה החברתית׳ הוא קיים ואפקטיבי? הרי מונחים רחבים מאוד מטבעם לא קיימים ואפקטיביים מפאת רוחבם העצום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה מושגים מורכבים מאד שאנשים מיישמים בחייהם גם אם הם לא יורדים לעומקם מבחינה תאורטית. הפילוסוף רוסו חשב ש''הסכמה חברתית'' קיימת והיא המסבירה איך חופש ושלטון יכולים להתקיים בכפיפה אחת. הנחת היסוד של חברה ליברלית היא שהאדם זכאי לחופש. ובאמת בחברה כזו אי אפשר לכפות על האזרחים משהו שהם ממש ממש לא רוצים (ע''ע גיוס חרדים). רוסו חשב שבחברה דמוקרטית הרוב הגדול יהיה מוכן לוותר על חלק מן החירויות תמורת ההטבות שניתן להפיק מפעולת שלטון בעל עוצמה, משאבים ותאום קולקטיביים. אפשר לומר שהאזרחים מוותרים על חירויות מסויימות בתמורה לחירויות אחרות (החופש מרעב, החופש מאלימות, ...). ההסכמה החברתית הרחבה הנדרשת למערכת הממשל מאפשרת לה להכריע בנושאים שנויים במחלוקת ואפילו להכריע בניגוד לרצון רוב האזרחים (מסים, היטלים, קנסות, ...). כמובן שמושג ההסכמה החברתית מתרוקן מתוכן אם אין דרכים לפרוש מן ההסכמה. לכן הדיון בדרכי הסרבנות, בהיבטים המעשיים שלה, הוא חיוני להבנת המושג. כשחושבים על כך, מתברר שהדבר ניתן לביצוע ולפעמים גם באופנים מפתיעים. למשל, ניתן דעתנו על הקונפדרציה של ארצות הברית. נניח למשל שאזרחי קליפורניה הליברלית ימאסו בתעלוליו של טראמפ. מדינת קליפורניה יכולה למשל לפרוש מן הברית של הקונפ'. הם יגלו שיש להם בית נבחרים, מושל נבחר וכוחות ביטחון מקומיים שיוכלו בקלות ליטול לידיהם את הסמכויות של הממשל הקונפדרטיבי. כל עוד הם אינם עושים זאת, יש כאן ביטוי של הסכמה חברתית ללגיטימיות של הממשל הפדראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה רואה מצב שבו בישראל יש קבוצה שיכולה באופן מעשי להתנתק מיתר הקבוצות ? בהנחה ויש לנו 5 חברות מובחנות : החילונית, מסורתית, דתית לאומית, חרדית, ערבית. ואם כן, למה זה לא מתבצע עד כה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתבצע בקצב הולך וגובר. קוראים לזה relocation. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין לא במסות. אני גם חשבתי שזאת התשובה המתבקשת.אני אישית מזמן מעודד הגירה אצל המשפחה. אין לנו כאן סיכוי. אנחנו שווים יותר מידי. מתוך 5 הקבוצות, לו השאלה היא : על מי אתה מוכן לוותר ועל מי אתה לא מוכן לוותר, מי היה נותר בחוץ?> החברה החילונית החברה המסורתית החברה הדתית לאומית החברה החרדית החברה הערבית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה-פקטו החברה החרדית כבר מנותקת מהשאר וחיה באקס-טריטוריה משלה, בלי להיות כפופה לחובות והחוקים של שאר החברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמובן שמושג ההסכמה החברתית מתרוקן מתוכן אם אין דרכים לפרוש מן ההסכמה" זה לא נראה לי מובן. אני לא בקי במה רוסו כתב, אבל זה הרי לא סביר: מעטים האנשים שיכולים לפרוש מאזרחות במדינה, או באופן כללי מחברות בקהילה כלשהי על החובות הכרוכים בכך, מבלי להיענש על כך בשלילת חירות עוד יותר קשה מהגבלת החירות האינהרנטית של המדינה. אני יכול להבין "הסכמה חברתית" כאבסרטקט פילוסופי שמסביר למה כדאי לאנשים להתאגד למדינה ולהגביל את חירותם. כביכול, אם מניחים שהם רציונליים אז אפשר להניח שהם מסכימים לזה. מזווית הראיה (המאוחרת לרוסו) של טרגדיית המרעה המשותף, כל התועלת של מדינה (או קהילה בעלת יכולת אכיפה) מושגת בזה שאי אפשר לפרוש ממנה, לפחות לא בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. גם אני לא בקי במשנתו של רוסו. כתביו לא ממש נפוצים והידע שלי עליו מכלי שני. ב. בהסכמה החברתית של רוסו ובני דורו היה סוג של מהפכנות וכפירה במה שהיה מקובל לפני כן ובוטא ע"י חז"ל בפסוק "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". ג. אני חושב שלמונח הסכמה חברתית אין תוכן אם לא קיימת אפשרות של אי הסכמה. אני חושב שיש לפחות שתי דרגות של אי הסכמה: אי-ציות אזרחי שיש להבין כדרישה לתיקון ההסכם החברתי וסרבנות שקרובה יותר לפרישה מוחלטת מן ההסכמה. ד. כשחשבתי על כך, הופתעתי לגלות שיש די הרבה דרכים לממש התנגדות להסכמה החברתית. במדינות שונות האפשרויות האלו שונות. בישראל אפשר לחשוב על תסריט בו השבט הליברלי שמונה כ25-30% מן הציבור מגיע למצב בו אינו רוצה לקחת חלק יותר בלגיטימציה של השלטון, הוא יכול למשל להחרים את הבחירות. בנסיבות המתאימות אפשר ש-% ההצבעה ירד מתחת ל-50%, מפני שיותר קל לארגן שלילת השלטון הקיים מאשר לארגן קואליציית שלטון אלטרנטיבית. לא צעד אפקטיבי במיוחד (השלטון המקומי חי בסדר עם %' השתתפות בבחירות נמוכים), אבל הפגיעה בלגיטימציה של השלטון תהיה אמיתית. ה. אבל אין צורך ללכת לדוגמאות היפוטתיות. יש בישראל שני שבטים שהם מאז ומתמיד מחוץ להסכמה החברתית, השבטים הערבי והחרדי בחרו באורח חיים המאפשר קיום מחוץ להכרה במדינה. לא במקרה המצב הזה מתבטא באי שירות בצה"ל. למרות שבשני המקרים הפרישה מן ההסכמה החברתית היא חלקית ולא מוצהרת. שני השבטים לא נמנעים מהצבעה בבחירות, מהשתתפות במערכת הפוליטית ומשימוש בשלטון כפרה חולבת. ובכל זאת ההתנהגות האירידנטית של הקהילות האלו יצרה פגיעה קשה מאד בדמוקרטיה הישראלית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |