בתשובה לשוקי שמאל, 22/01/25 2:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שבמחשבה האמריקאית, בטח בהקשרים האלה, רוסו הרבה פחות רלוונטי מתורו. הרבה יותר מובהק מההצהרה לגבי שני מינים זה ההחלטה לבטל את התיקון ה-14. מצד אחד, ברור שזאת החלטה לא חוקתית, מצד שני, ברור מה בית המשפט יחליט אם זה יגיע אליו. ״ברור כי היום רוב השופטים שם שמרנים (מקורבים לרפובליקנים), אך רובם לא נבחרו בתקופת כהונתו של טראמפ ולכן עמדתם ביחס להצהרת טראמפ הנ"ל אינה ברורה.״ - מתוך 9 שופטים שמכהנים היום, 3 מונו על ידי טראמפ (בארט, קוואנו וגורסץ') תומאס (מינוי של בוש האב!) הוא פעיל של MAGA לכל דבר ועניין, ואליטו יותר ימני מארבעתם ביחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שהנרי תורו הוא בבחינת מים עמוקים מדי עבורי. יש לי הרגשה שבצד השני הפוליטי בכלל אין הבנה של מושג ההסכמה החברתית ובמקומו דוחפים את "ריבונות העם" (בשפתנו עריצות הרוב). ציינתי שהאבות המייסדים של ארה"ב הכירו את הפילוסופים של עידן האורות ואף השתמשו בשפתם, אבל מודל הרפובליקה שלהם היתה הרפובליקה הרומית. הרפובליקה הרומית היתה שלטון ע"י נבחרים. היא הייתה סוג של הכלאה בין דמוקרטיה ואוליגרכיה, שבה האינטרס של ההמון (הפלבאים הקליינטים) יוצגו ע"י האליטה (הפטריציים והמעמד הסנטוריאלי שבניהם כיהנו כסנאטורים וטריבונים). בהקשר הזה אפשר להרחיב ולומר כי יוליוס קיסר גילם בגופו את הבלבול בין אידיאולוגיות לשאיפות אישיות. מבחינה פוליטית קיסר נתמך ע"י השכבות הרחבות בעם (הפופולארים), אבל באופן אישי כנראה שאף למלוכה. בנו המאומץ, תחת מסווה של עממיות ופטריוטיות הצליח להקים שיטה מורכבת שהציגה חזות של "ראשון בין שווים", כבוד לסנאט וקיסרות משרתת, אבל בפועל התגלתה תוך 3 דורות כאוטוקראטיה קיסרית. הנרי תורו נולד אחרי שארה"ב נולדה וחוקתה נכנסה לתוקף. כהערה על מורכבות המצב, תגובתך תקפה. אבל לצורך דיון, אתה תצטרך להשכיל אותי על משנת תורו ולמה אתה מתכוון. אני לא יודע אפילו איפה למקם את תורו בין הפרוגרסיבים (אי ציות אזרחי) לבין הטראמפיסטים (עדיפות השלטון שאינו דולט). אנצל את המקום גם כדי להסביר שניסיתי לדבר על אופציות של סרבנות וכדי להרחיק עדותי דברתי על פרישת מדינות ליברליות מן הברית של ארה"ב. הדוגמה הזו הכתה בי מפני שהמציאות הפוליטית בארה"ב שונה מאד מזו של ישראל. כהצעה לדיון אומר את הדבר הבא: הבעייתיות של ישראל כחברה דמוקרטית אולי נעוצה בכך שההסכמה החברתית של יותר מדי שבטים בה, היא מפוקפקת וחלקית. לעומת זאת האופציה של קנטוניזציה ו/או פרישה קשה מאד ואולי אפילו בלתי אפשרית. אם מגזר מסויים דורל הפעלת סרבנות, זו צריכה להיות מצד אחד תואמת את הנסיבות המיוחדות של ישראל ומצד שני מספיק מדוייקת, חד-משמעית וממוקדת שינוי. ה"הגירה מרצון" שדובר בה גם כאן, מצטיינת בצד הראשון, אבל לוקה מאד בצד השני. היא כפי הנראה פיתרון מלא בהיבט הפרטי, אבל פיתרון מאד מאד קלוש בהיבט החברתי הכולל של מדינת ישראל גופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לומר שמספיק ששני מנדטים יהגרו כדי להנציח את שלטון ה"ימין", דווקא בזמן שמהפך ליברלי נראה (לי) קרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה כתבה בהארץ על "צוזאמן" ברלין שזה כמו בית חב"ד בלי חב"ד. אחרי שהביביסטים גמרו לשפוך רפש על הקפלניסטים הבוגדים ונוטשים, התברר שהזוג המפעיל את הארגון הם מתנחלים דתיים ומזרחיים מבת עין. אומר זאת כך: לחיות כאן נהיה מאוד לא נעים וגם יקר. לא חסרות סיבות להגר מכאן. אם המצב ימשיך להדרדר, לא רחוק היום בו תראה מתנחלים ותומכי ימין מכל הסוגים משתמשים בנשק שחלק להם הבנחמין כדי לפלס לעצמם מקום בתורים לויזות בשגרירויות בת"א. לדעתי, ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורציתי גם להוסיף שהציבור הליברלי לעולם לא ינצח בבחירות בישראל. אנו נצטרך לפחות 20 מנדטים של אזרחים שאינם ליברלים או שמרנים, אלא בעיקר "קולות צפים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. בבחירות הקרובות אלו לא יצביעו לליכוד ולא לבן גביר/סמוטריץ'. כנראה ימצאו מפלט בגנץ-אייזנקוט, או בנט אם יחליט לחזור. יש לך הסבר אחר לכך שהקואליציה מקבלת כעת בסקרים גג 52 מנדטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית'' אני מאוד אופתע אם זה נכון. מערך השיקולים ההמוצע של חילוני-ליברלי דוחף-מושך להגירה הרבה יותר מזה של הדתי-לאומי-ימני, בוודאי המתנחל (שיקולים של זיקה אידיאולוגית לארץ, זיקה דתית לארץ, רצון להפגין סימנים חיצוניים של יהדות, שייכות והצלחה פוליטית, ויכולת פרנסה בחו''ל). הזוג שמפעיל את צוזמן ברלין, אם אני מנחש נכון (מודה שלא קראתי את הכתבה חוץ מהכותרות) לא באמת עזב את ישראל, הוא בשליחות שם למען ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות: מה שדוחפים בצד הפוליטי השני הוא לא "ריבונות העם" וגם לא "עריצות הרוב" אלא ריבונות הלאום (בשפתנו "אתנוקרטיה", בשפתם "מדינת לאום"). במאה ה-18 היה הבדל בין בין הפילוסופים בעולם דובר האנגלית ליבשת. האנגלים (ודוברי האנגלית) לא באמת התאוששו מהטראומה של מלחמת האזרחים האנגלית (שלא באמת היתה מלחמת אזרחים אלא פשוט מהפכה) ולכן כשאבות האומה האמריקאית ניסחו את החוקה שלהם הם הושפעו הרבה פחות מרוסו בן זמנם והרבה יותר מלוק ואפילו מהובס. לא רק שהם בחרו בדמוקרטיה יצוגית (שמנוגדת באפון מפורש לרעיונותיו של רוסו) אלא שהם בחרו בשיטת האלקטורים (שבמקור היתה עוד פחות ייצוגית מהיום, אנשים באמת בחרו אלקטורים שייצגו אותם בלי שהם ידעו למה האלקטורים יצביעו). האמריקאים בהחלט חשבו על הרפובליקה הרומאית ודרך גיבוש החוקה ניסו למנוע מצב בו יקום עליהם קיסר משלהם. תורו הוא בהרבה מובנים אבי הרעיון של אי ציות אזרחי1. פרישה של מדינה מהאיחוד האמריקאית היא אופציה שלא קיימת. ז"א, היו כמה מדינות שניסו, וכמו שאתה בטח יודע זה נגמר במלחמת אזרחים קשה. אין בחוקה האמריקאית סעיף 50 שמאפשר למדינות לפרוש, ובית המשפט הכריע שמדינות לא יכולות לפרוש ב-1869. יש אמונה תפלה שבגלל שטקסס היתה רפובליקה עצמאית לפני שסופחה לארה"ב, ובגלל שהחלטת הסיפוח של הקונגרס מדברת על הקמת מדינות חדשות באופן לא כל כך ברור שטקסס יכולה לפרוש. זה לא נכון, ההחלטה מדברת על פיצול טקסס בתוך ארה"ב, לא על פרישה, וטקסס למעשה פרשה אחרי שסופחה ככה שגם אם זה היה נכון לתקופה שבין הסיפוח לפרישה, זה לא נכון מרגע הכניעה. וכל זה, כמובן, לא רלוונטי לקליפורניה שלא היתה רפובליקה עצמאית. ומבחינה מעשית, הכח של המדינה הפדרלית התחזק וכוחן של המדינות נחלש מאז מלחמת האזרחים, מדינה שתחליט לפרוש לא תוכל לעמוד מול הכוחות הפדרלים. 1 ראה אי ציות אזרחי [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקטע בויקיפדיה אינו מחדש לי הרבה. הבעיה היא שתורו שאתה מביא כאבי מושג האי-ציות האזרחי גם כותב "הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול", וזה מתאים במידה רבה יותר לחסידי טראמפ מאשר לפרוגרסיבים כמו ברני סאנדרס הסוציאליסט. אני סבור שצריך ללכת להבנות מתקדמות יותר עם הבחנה בין אי-ציות אזרחי לסרבנות. ע"פ גנדי אי ציות אזרחי בבסיסו מכיר בהסכמה החברתית ולכן בלגיטימיציה של השלטון. הוא רק דורש שינוי של דבר מסויים או דברים אחדים בהסכמה החברתית. הוא פועל מתוך אמונה שהשלטון ירצה לתקן את הטעון תיקון ולחדש את הלגיטימיזציה של השלטון. אפשר לחשוב על הפעילות של מתנגדי העבדות בארה"ב לפני 1860. הסרבנות לעומתה הולכת יותר בכיוון של חוסר אמון בהסכמה החברתית וברצון הטוב של השלטון לבוא לקראת הקובלים. ההליכה היא בכיוון של פרישה וחוסר הכרה בלגיטימציה של השלטון. זה מה שעשו המדינות הפורשות ב-1860. אני רואה שהדרכים לבטא אי ציות אזרחי או סרבנות במדינות הן שונות, לפי המבנה הפוליטי של השלטון והדרכים בהן הוא מאפשר מחאה. ולכן אם נחזור לישראל, אם אנו מדברים על קהילה בתוך המדינה הכופרת בערכים שמקדם השלטון, בין אם המדובר בחרדים או בליברלים, אנו צריכים לדון יותר בסרבנות. אנו רואים אצל החרדים בישראל את שני הגוונים. הזרם המרכזי בחרדיות מכיר בלגיטימציה של השלטון אבל דורש תיקון בתחום מדיניות הגיוס שיאפשר הכללה מחודשת של החרדים בהסכמה החברתית. מה שהם עושים זה אי ציות אזרחי לצווי הגיוס. הפעולה באה מתוך האמונה ששלטון הימין ירצה לתקן את ה"מעוות" בכיוון הרצוי לחרדים. לעומת זאת, בקרב הפלגים הקיצוניים של העדה החרדית. יש פסילה מלאה של השלטון והלגיטימיזציה שלו. הפעולה שלהם היא סרבנות המכילה לא רק סירוב להתגייס, אלא גם המנעות מהצבעה בבחירות וסירוב לשלם מיסים ולקבל תמיכות מן המדינה. לעומת אלו, ההגירה מרצון של גורמים ליברלים בישראל, אף היא ביטוי של סרבנות. אבל לעומת הנ"ל היא סובלת ממאפיינים של חוסר בהירות וחוסר לכידות וארגון. אין דרך להפריד בין סרבנים-מהגרים למהגרים סתם ואין מישהו שמוסמך לדבר בשם המהגרים ולבטא את ההסתייגויות שלהם מן ההסכמה החברתית אותה הם נוטשים. חלקם אפילו מכחישים סרבנות ומדברים במונחים של מחאה פוליטית ולא סרבנות (רילוקיישן זמני עד שהשלטון הפוליטי יתחלף). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |