בתשובה לאריק, 19/01/25 23:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אתה מדבר על אי אמון במוסדות ואני מדבר על אי אמון בין המחנות. זה לא אותו סוג של אי אמון. אי אמון בין המחנות הוא מה שגורם ל"שמאל" להאמין שהשופטים שלוין רוצה למנות יעשו את מה שלוין רוצה ולא לא מה מה שחוקתי ומה שגורם ל"ימין" להאמין שהשופטים שמינה מרידור עושים את מה שנוח למרידור ולא את מה שחוקתי. ב. אני לא מדבר על שיטת הבחירות לבית המשפט אלא על שיטת המינוי של נשיא בית המשפט העליון. ג. הכנסת ובית המשפט אמורים למלא שני תפקידים שונים. הכנסת אמורה לייצג את רצון הציבור, בגלל זה בעיית הבחירות לפרלמנט היא בעיה קלה יחסית (וגם היא לא פתירה באמת. אבל הכל יחסי. בחירות נותנות לך ייצוג די טוב של רצון הציבור בזמן הבחירות). בית המשפט אמור לייצג את ה(1)חוקה וה(2)צדק. לגבי (1) - אם החוקה היתה נכתבת בשפה מדוייקת שאינה ניתנת לפרשנויות שונות אז כל מה שהיה צריך זה למצוא משפטנים שיודעים להבין את השפה הזאת, זה לא המצב ולעולם לא יהיה המצב. לגבי (2), מה שלא צודק בעיני צודק בעיני אחרים וההפך. במצב בו יש אמון בין המחנות השונים, אז לא מדובר בבעיה כל כך קשה, בוחרים מישהו ש(1)מכיר את החוקה ו(2)עם חוש צדק בסיסי ו(3)מספיק צניעות להבין את התפקיד שלו ומתי עדיף לא להתערב, ומקבלים את ההחלטות שלו - לא בגלל שהן נכונות - אלא בגלל שמישהו צריך לקבל את ההחלטות והוא מי שהסכמנו עליו. היום אתה הפסדת, מחר אני אפסיד, והכל במסדרת חוקי המשחק. כמו קוון במשחק כדורגל לפני הואר, כל התפקיד שלו הוא לסיים ויכוחים. כשאין אמון בין הצדדים הפוליטיים, כששופטים שמינה בוש האב מאפשרים לבן שלו להפסיק לספור את קולות המצביעים על מנת למנות את הבן השני שלו לנשיאיות, אז מדובר במשחק אחר לגמרי. ד. גם את שיטת הבחירות לכנסת צריך לשנות (מסיבות אחרות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קצרה היריעה אבל אני לא מסכים לרוב הניתוח הזה. על קצה המזלג: רוב עצום של שרים המשפטים ב50 שנה האחרונות היו מאותו מחנה: הימין, וספציפית הליכוד. ובפרט מרידור. עד לשנים האחרונות היה שילוב של (1) הליך בחירה מקצועי, ו(2) כוונה כנה של הממשלה למנות שופטי עליון מצטיינים בהתאם לטובת המדינה, ולשמור על עצמאות הרשות השופטת. ולכן לא הייתה שום בעיית אמון. כל זה השתנה בשנים האחרונות, בעקבות מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין (לא כל הימין כמובן) כנגד הרשות השופטת ומוסדות נוספים (התקשורת, המשטרה, הצבא ועוד). בקואליציה הנוכחית יש קפיצת מדרגה חמורה; התבטאויות והפעולות של חברי הקואליציה הנוכחית ובפרט לוין מראים שמבחינתם לקואליציה מותר לעשות הכל כולל הכל, ואם החוק או מוסד כלשהוא מגביל אותם הם פשוט ישנו אותו או יתעלמו ממנו. זה שורש הבעיה. כל הזמירות הללו על "בעיית אמון" או "שופטים שמאלנים" או "יצוג למזרחיים", הן תעמולה ומסך עשן. סעיף ג': קל לראות שהוא רלבנטי לבחירת שופטים בארה"ב ולא בישראל. יש לי עוד הרבה מה לומר אבל הזמן אזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מסכים איתי זה לא אומר שאני חייב לא להסכים איתך, נכון? אני מסכים עם רוב מה שכתבת, ובכל זאת, אם לשים דגש על מה שאנחנו לא מסכימים עליו: זרעי בעיית חוסר האמון נזרעו מזמן, חפש באייל תגובות ישנות של ידידיה. לא מדובר בתופעה חדשה כל כך. גם אם חוסר האמון הוא תוצאה של ״מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין״ (ושלא יהיה ספק, אני חושב שזה המצב, ולמעשה בית המשפט הישראלי מתעלם לא אחת מהחוקה, הצדק או ההגיון על מנת להמשיך להכשיר את הפסיכוזות של הימין הישראלי) - המסע הצליח, חוסר האמון נוצר והעמיק. ולדעתי אין לבית המשפט שום יכולת קיום ללא אמון ציבורי (בזה הוא מתבדל מהממשלה שיש לה משטרה וצבא ושב״כ), ולכן, לדעתי, השאלה האם חוסר האמון מוצדק או לא היא די חסרת משמעות. אני לא חושב שסעיף ג. לא רלוונטי לישראל (נתתי דוגמא מארה״ב בגלל שזה מקרה כל כך מובהק, לדעתי, שהוא צריך להיות מובן לכל אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שחוסר האמון לא קיים, טענתי שהוא לא שורש הבעיה. וגם אם ביהמ"ש העליון היה כליל השלמות, זה לא היה עוזר כנגד מסע ההכפשות. לדוגמא. ההכפשה השקרית בנושא ה"פרימטר" חוזרת על עצמו בלי סוף ומשמשת להאשים את בג"ץ ב7 באוקטובר. כל עוד הכפשות אלו תימשכנה, לא ניתן יהיה ליצור אמון ע"י שינויים טכניים של שינוי שיטת בחירת שופטים. אני לא מסכים איתך בנוגע ל"יכולת קיום" לביהמ"ש ללא אמון ציבורי רחב; המשטרה והשירות הציבורי כפופים להחלטת בימ"ש ולא רק לממשלה. דוגמאות יחסית טריות: בג"ץ "חוק טבריה" ובג"ץ ביטול הדחת יו"ר הדואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שמה שאתה רואה היום עם החלטות כמו ביטול הדחת יו״ר הדואר עלול להיות זמני, עלול לבוא יום שבו אחד השרים יחליט לבדוק את הגבול, וכשזה יקרה הוא עלול לגלות שהמשטרה וחלק גדול מאד (ואלים מאד) בציבור עומד מאחוריו. אני מקוה שאני טועה. שינוי שיטת הבחירות בוודאי לא תחזיר את האמון הציבורי, וגם אם בית המשפט העליון יהיה מושלם לא יעזור (אם כי לא יזיק), אבל למיטב הבנתי ההכפשות האלה נובעות מאינטרסים של פוליטיקאים. או שתצליח לאיין את האינטרס או שתצליח לאיין את היכולת שלהם להכפיש. נראה לי ששינוי שיטת הבחירות יכולה להוריד את היכולת שלהם להכפיש אם היא תעשה בדרך שתקשיב לביקורת שלהם ותנסה להתייחס לחלקים היותר הגיוניים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם העקרון אני מסכים, אבל לא עם התאור של המצב והמסקנות. בבסיסו, כל המטרה של איזון בין הרשויות היא למנוע מרוב מקרי באחד ממוקדי הכח לשבור את הכלים. במשך 70 שנה המדינה התקיימה תחת סט הערכים של הכרזת העצמאות. הקואליציה הנוכחית, בגלל רוב מקרי לחובשי כיפה סרוגה בתוכה (חסר כל קשר לחלקם באוכלוסיה), מקדמת סט ערכים שונה ומנסה לכפות ולקבע אותו במדינה. בית המשפט, במיוחד בג"ץ, מייצג את סט הערכים הישן, והקואליציה רוצה ליישר אותו לפי סט הערכים שלה, שהיא רוצה לכפות על המדינה, והם אומרים את זה בפה מלא. במסגרת הנסיון לכפות את סט הערכים שלה, הקואליציה מנסה ליישר גם את התקשורת (מה שווה התאגיד אם אי אפשר לשלוט בו), מכפישה את מי שדוגל בשלטון החוק (אנרכיסטים) ומארגנת הפגנות נגדיות להפגנות נגדה. נראה שהקואליציה מנסה לשבור את הכלים. כיוון שהכנסת אינה מהווה משקל נגד מהותי לממשלה בשיטה הקיימת, וכיוון שאת העיתונות החברים של הממשלה קונים (ישראל היום, 13, 14) ואת השאר מנסים לשחד (מוזס), בית המשפט נותר המעוז המרכזי שעומד בדרכה של הקואליציה לכפיית סט הערכים היהודי דתי-משיחי שלה על המדינה. לכן כל מי שאינו מחזיק בסט הערכים של ואטורי סמוטריץ' וסון הר מלך, לחלופין אלקין (לקחתי דוגמא מכל מפלגה בקואליציה) חייב בכל כוחו למנוע את הנסיונות שלהם להשליט אותו על המדינה. במסגרת זאת הוא חייב לחשוד בכל מהלך של הקואליציה לשינוי סדרי שלטון שהוא אינו נעשה בתום לב ולפעול נגדו, גם אם הנימוקים נשמעים סבירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון, שהוא המסקנה, רלבנטי לכאן. קרי- גם אם תשכנע אותי ששיטת הסניוריטי לא טובה אני לא אסכים שהקואליציה הנוכחית תשנה אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
it goes without saying. (זה גם לא כל כך מעניין, אחרי הכל זה לא שהם שואלים לדעתך או לדעתי. קצת יותר מעניין, בהנחה שמתישהו מישהו כן ישאל אותנו מתישהו, מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שבפעם הבאה שהם יקבלו כח תהיה להם פחות מוטיבציה או פחות יכולת לשנות)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הנקודה הכי חשובה. וכשתהיה קואליציה עם מנדט (רצוי רחב יותר) לשינוי במערכת החוק, מן הראוי שהדבר הראשון שתעסוק בו הוא קביעת חוקה/חוקי יסוד שלא כל רוב זעום יכול לשנות וששומרים על כללי המשחק והפרדת הרשויות בצורה הרבה יותר הרמטית. שאר ענייני השופטים הם מסדר שני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |