הושגה הפסקת אש בלבנון | 4237 | ||||||||
|
הושגה הפסקת אש בלבנון | 4237 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
עכשיו, אחרי שהבעיה בצפון נפתרה כבר אין צורך בכל כך הרבה חיילים בצה''ל ואפשר להעביר את חוק ההשתמטות. |
|
||||
|
||||
ואני תוהה (כבר מאז ה-7 באוקטובר): זה לא ברור שלכשתיפסק המלחמה בדרום ובצפון, צה"ל יצטרך אוגדות שלמות של חיילים שישמרו על הגבולות שללו כדי שבפעם הבאה יהיה מי שיפגוש את המחבלים שיפרצו את הגדרות? בדיוק כמו שהחזיקו 2-3 אוגדות ברמת הגולן מול הסורים1 - שאכן עצרו במחיר גבוה את המתקפה בגולן גם לאחר שהופתעו - ברור שצריך סד"כ גבוה בהרבה מעד ה-6 באוקטובר כדי לשמור על הגבולות מול עזה ומוול חיזבאללה. אם זה לא יקרה - לא ברור לי איזה משפחות יהיו מוכנות לחזור לגור ליד הגבולות הנ"ל. |
|
||||
|
||||
חלק מן השיקולים מופיעים בתגובה 774526, אבל ראש הממשלה ציין נוספים (טרם האזנתי לנאום המלא אז מדובר בפרשנות שלי): 1. האיום הגרעיני האיראני: הפסקת האש תאפשר להפנות מאמצים לשם, כולל אולי חיילים לפעולה מוגבלת, גם לקבל חימושים רלוונטיים שאולי נמנעו מאיתנו עד כה או סתם למלא את המחסנים מחדש, תוך שאיננו מסתכנים בהבערת המדינה ע"י 150,000 טילים מלבנון תוך כדי. 2. ניתוק הזירות - הפניית כוחות נוספים לעזה, וגם אולי הבהרה סופית לחמאס שנכזבה תקוותם האחרונה והם עכשיו מבודדים, מה שרלוונטי גם לנושא החטופים וגם אולי לנכונות חמאס לוותר על השליטה בעזה. סיכוי קטן אבל כבר לא אפסי. המבחן עבור תושבי גבול הצפון הוא כמובן האכיפה. נחיה ונראה. |
|
||||
|
||||
בלי להכנס לעבי הקורה (אני לא חושב שיש בידינו מספיק נתונים1) שתי הערות רגילות והערת רגל אחת: 1. חשבתי שהאיום ב-150,000 טילים כבר הוסר. סליחה, לא ניצחנו את חיזבאללה? אתה מנסה לומר ששר הביטחון לא דייק באמירה חשובה כזאת? מישהו עוד חושב היום שאם הם היו יכולים לירות עלינו 150,000 טילים הם היו מחכים שנתקוף את איראן קודם? 2. ויתור החמאס על השליטה בעזה כדי שדניאלה וייס תוכל להחזיר עטרה ליושנה? ----------------- 1- מאחר שראש הממשלה מוכיח במעשים שאי אפשר להאמין למילה שיוצאת מפיו, ומאחר שהתיאוריה ההליוצנטרית של הפונז נראית סבירה יותר מיום ליום, הבעיה המרכזית שלי, כשאני מנסה לגבש עמדה בעניין ההסכם היא חוסר האמון במנהיגנו הדגול. למה, בעצם, ההסכם לא מפורסם ברבים? יש שם סעיפים סודיים שהחיזבאללה לא יודע עליהם? |
|
||||
|
||||
1. בנוסף להערת השכ"ג על כמות הטילים, הרעיון של "חיילים לפעילות קרקעית מוגבלת באיראן" נשמע לי: א. מופרך עד התאבדותי. ב. במקרה של פעולה קרקעית נקודתית ומהירה (כל שעה שם מעלה את ה"התאבדותי" לכדי וודאות), החיילים והיחידות הרלוונטיות הן לא אלה שנמצאות עכשיו בלבנון. ניתוק הזירות משמעותי בהחלט. אבל קשה להאמין שישפיע מאד על החמאס. כרגע (מזה כבר חצי שנה) הזמן משחק לטובת החמאס. |
|
||||
|
||||
תגובה 774583 |
|
||||
|
||||
אז מי ניצח במלחמה? כמו במלחמת לבנון הקודמת, נבדוק לפי שיטת סמיילי: "כשבאים לבדוק אם מישהו "ניצח" או "הפסיד" במלחמה צריך לבדוק באיזה מצב הוא נכנס למלחמה, באיזה מצב הוא יוצא מהמלחמה, מה הוא הרוויח במהלך המלחמה, מה הוא הפסיד במהלך המלחמה ומה היו המטרות שלו כשהוא נכנס למלחמה". ישראל * איך נכנסים: סופגים אש כבר שנה, איחוד זירות, סדק במוניטין של "הצבא החזק במזרח התיכון". * אילו מטרות: להחזיר את התושבים לבתיהם, להסיג את חיזבאללה מהגבול, לפרק את הקשר בין הצפון לזירת עזה. * איך יוצאים: לאחר חיסול הנהגת החיזבאללה, לאחר תרגיל הביפרי/מכשירי הקשר, צה"ל הגיע עד הליטני * מה הרוויחו: חיזוק מחודש של המוניטין, פגיעה ביכולות החיזבאללה בשנים הקרובות. * מה הפסידו: חיילים הרוגים. לא ברור עד כמה התושבים יכולים לחזור לביתם ועד כמה החיזבאללה ימנע מלחזור לקו הגבול ו/או לירות בחזרה. חיזבאללה * איך נכנסים: מטווחים את ישובי הצפון כמה שרוצים, מאיימים על ישראל במאות אלפי טילים (כולל מדוייקים) ותרחישי עלטה. * אילו מטרות: לשרוד. * איך יוצאים: הנהגה מחוסלת (פעמיים), פגיעות נרחבות בדרג הבכיר מפיצוצים מסתוריים, ללא יכולת לתת מלחמה אפקטיבית. * מה הרוויחו: כלום. * מה הפסידו: כוחות, ציוד, מוניטין, הנהגה. |
|
||||
|
||||
כשקולות המסכמים סביבי מגיעים מכל הכיוונים, אני רק שואל: לא מוקדם מידי כדי לסכם ולהניח שזהו נגמר? לא עברו 48 שעות מאז התפרצותה של הפסקת האש וכבר היו מספר תקריות אש בין צה״ל לחיזבאללה, כולל ניסיון לירי רקטי מצד חיזבאללה וכולל התקפות של חיל האוויר. אני לא אומר שהשקט היחסי מה-48 השעות האחרונות לא ישמר, אבל אנשים תרגיעו. פה זה המזרח התיכון והסכמים/חתימות על איזה נייר זה לא משהו שיש בו עד כדי כך הרבה ערך. התסריט בו חוזרים ממש בקרוב למה שהיה פה לפני שבוע ושבועיים הוא אולי לא ודאי, אבל הוא קצת יותר מבלתי סביר. |
|
||||
|
||||
הפסד נוסף ולטעמי אסטרטגי של ישראל - פעם ראשונה שפונה חבל ארץ שלם למשך שנה ויותר, והיישובים הושארו לטיווח והריסה של טילי החיזבאללה. ובנוסף - חיזבאללה גם ירה כמה שרצה (כנראה) לכל הארץ כולל גוש דן ונתב"ג. מה שאומר שהמשוואות הישנות מאז 2006 שונו, וסביר שלרעה. ונקודה נוספת לגבי "סדק למוניטין": אם אחרי מחדל מלחמת יום הכיפורים, התוצאה היתה שגם כששני הצבאות החזקים באיזור מצליחים להפתיע את ישראל, היא תוך שלושה שבועות מביסה אותם כשהם נלחמים בכל הכח1 - אז אחרי מחדל ה-7 באוקטובר, מתברר שב-2024, אם בנוסף לארגון טרור בינוני בדרום ארגון טרור גדול בצפון היה מצטרף למתקפה, יש סיכוי סביר שמדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה כבר לא היתה קיימת2. לגבי החיזבאללה - כאן אני יותר מסכים איתך. הוא אכן השיג את מטרת השרידות, אבל ברור שהוא יוצא מהמלחמה במצב הרבה יותר גרוע מאשר נכנס אליה. 1 שזה אולי אפילו מחזק את ההרתעה הישראלית ממצבה לפני המלחמה. 2 שלקרוא לזה "סדק" זה האנדרסטייטמנט של השנה. |
|
||||
|
||||
ליחס למישהו הישג כלשהו עפ״י הקריטריון של ״מטרת השרידות״ נשמע כמו משהו מספר ההדרכה לאביר השחור ממונטי פייתון והגביע הקדוש. |
|
||||
|
||||
אני מבין את הסנטימנט, וברגע הראשון אפילו מזדהה איתו. אבל אז אני נזכר שארגוני טרור אינם אבירים אינדיבידואליים, וחלקם יש להם מטרות ארוכות שנים וסבלנות שמצויות הרחק ממה שהיה מקובל עלינו, הציבור המערבי. תראה את החמאס - נניח שמחר בבוקר מסתיימת המלחמה. 90 אחוז (לפחות) ממשאביו - האנושיים, הכלכליים, החימושיים, יו ניים איט - הלכו לעזאזל. חמישית מזה בצד של ישראל או כל מדינה מערבית אחרת היתה נחשבת לקטסטרופה סופנית כמעט. לעומת זאת, אם הוא יישאר בעזה ויצליח להמשיך לשלוט שם (AKA הישרדות) - אולי אפילו אתה תסכים שהוא השיג משהו לא זניח. |
|
||||
|
||||
זו שיטת הלוחמה ותפיסת העולם של הג׳יהאדיסטים. אם נעשה את הטעות ונקבל את הנרטיב שלהם, אז הם אף פעם לא יכולים להפסיד. כל מה שנראה בעיניים סבירות כמו אסון קולוסאלי, יכול לקבל את הפירוש של הישג ואף ניצחון. גם אם תהרוג את אחרון הלוחמים שלהם, יהיה מי שישאר ויברך מהצד על מות קדושים, השארתם בלבבות העם והשרדות הרעיון. אני מסכים שישראל לא עושה את הדבר שהיא צריכה לעשות בעזה1, אבל זו לא הצלחה/הישג של החמאס. לא הייתי נותן קרדיט לחמאס על כך שישראל יורה לעצמה ברגל. כמו שאמרתי בדיון על ישראל-איראן: הג׳יהאדיסטים המופרעים סביבנו יכולים להעביר קורסים מתקדמים לישראל ב״איך לבצע מהליכים שמזיקים לך יותר משהם מזיקים לאויב״. זה שישראל עושה שטויות, לא הופך את המזרח התיכון לדוגמה למוצלחות והחלטות טובות. אני לא חושב שיש איזו קונסטלציית הסבר סבירה בה מה שקורה סביבנו יכול להחשב כהצלחה או הישג של החמאס. אם כן, אז אני מודה שאני ממש לא מבין את משמעות המילים ״הצלחה״ או ״הישג״. _____________ 1 אני מניח שאני ואתה לא נסכים על מה הוא הדבר הזה, אבל זה לא חשוב לצורך הנקודה. |
|
||||
|
||||
אתה לא כתבת את זה, אבל הערה לכל מיני שכן אומרים את זה: פינוי התושבים מרצועת הגבול לא היה שגיאה אלא צעד נכון. בדיעבד, הנזק הכבד והרחב ביותר שהחזבאללה הצליח לגרום היה באזור הגבול. גם ללא פעולה קרקעית, נוכחות תושבים בטווח ה-3 ק"מ, היתה מסתיימת בסבירות גבוהה בעשרות ואולי מאות נפגעים אזרחים. בהתחשב בלסת הזכוכית של העורף הישראלי (כפי שהופגנה לעין כל במלחמה זו), הנפגעים האלו לא היו תורמים דבר לחוסן הישראלי. פינוי ישובי הגבול היה צעד שהפגין עוצמה כלכלית ושיקול דעת בטחוני. כל הבכיינות האינפנטילית של נחזור ולא נחזור ראוייה להיגיון של בני עשרה. אם האוכלוסיה על הגבול תדולל לאלו שיש להם סיבות טובות להיות שם (סוציו-אקונומיות ואידיאולוגיות) זה לא יהיה אסון. לשכות סעד ואכלולישתולי על הגבול, אינם מחזקים את ביטחון ישראל. |
|
||||
|
||||
גם אם נקודתית זה צעד סביר, פינוי לשנה של חבל ארץ ומאה אלף איש זה מחיר כבד. יש אומרים אגב שזה אפילו עודד את הירי של חיזבאללה - הוא ידע שהורדת מאה בניינים בקרית שמונה תגרור פחות תגובה מטיל אחד במגרש כדורגל עם ילדים. יש לך ספק שאחרי שנה עשרות אחוזים מהמשפחות האלה הן כבר על סף תמיכה וסעד? פעם ראשונה שישראלים הם פליטים בארצם לתקופה ארוכה. |
|
||||
|
||||
מחיר כבד? מה בדיוק קנינו? שלמנו מחיר כבד על ההחלטה של החזבאללה. אם היינו מחליטים להשאיר את התושבים על הגבול (הופקרנו!הופקרנו!) אתה חושב שהחזבאללה היה נמנע ממטווח הנ"ט והרקטות על קו הקורנט? אם פינוי מספר קטן של תושבים על הגבול גם הציל מספר גדול של תושבים רחוק יותר מהגבול, זה רווח נקי. זו בודאי לא הפעם הראשונה שישראלים הפכו לפליטים. ישראל אינה ואני חושב שאפפעם לא היתה מקום בטוח לתושביה והגיע הזמן להתעורר מהשיח הזה. מי שהביטחון האישי במרכז מעייניו, כדאי שיחפש זאת במקום אחר (לא קרוב מדי ל-WTC כמובן). אני לא לעתים קרובות מפזר שבחים על הצה"ל הכי ... בעולם, אבל בסיבוב האחרון, בפרט בהתחשב בתנאי הפתיחה, צה"ל הגיע להישגים מצויינים במחיר נמוך ביחס לחששות ובכלל. מערכת ההגנ"א האוירית, על כל חולשותיה ומחדליה, ספקה לעורף הישראלי הגנה באיכות חסרת תקדים ותחרות. אני גם לא מתרשם מהפרות הפסקת האש ע"י החזב'. אתה לא חותם על הפסקת אש במטרה להפר אותה. לפחות בטווח נקצר, אני לא רואה חידוש האש ובמקרה שזה יקרה, זה יהיה באופן שונה מן הדפ"א הקודם. |
|
||||
|
||||
יש הבדל עצום בין תחושת הבטחון לבין הבטחון בפועל כפי שהוא מתבטא במספרים. לדוגמה- תקופת הפיגועים הקשה באינתיפאדה השניה שהגיעה לשיאה ב 2002 הביאה לתחושות חרדה וחוסר בטחון חזקות מאוד. ב 2002 נהרגו 452 ישראלים בפיגועי טרור (מהם 149 אנשי כוחות הבטחון), ונפצעו 2057. זו היתה השנה הקשה ביותר בפיגועים מקום המדינה עד הז' באוקטובר. באותה שנה נהרגו 524 אנשים בתאונות דרכים, ונפצעו קשה 2358 איש. בכל זאת אף אחד לא פחד אז להיהרג או להפצע קשה בתאונת דרכים באותה מידה שפחד להפגע מפיגוע טרור. גם ההגנה המעולה שסיפקה ההגנ"א בשנה האחרונה לא הצליחה להפחית את רמות החרדה כפי שהצליחה להפחית את כמות הנפגעים. אפילו לא באותו אזור חיוג. הטרור אפשר לומר שהצדיק את שמו. |
|
||||
|
||||
כשלמדנו שהמדינה והצבא לא מגנים עלינו מפוגרומים, שחיטות ואונס, פלא שיש חרדה? ואגב, גם ירידה למקלט כל כמה ימים (ולפעמים כמה פעמים ביום) היא גורם סביר מאד לחרדה. כמה אזרחים בעולם קיבלו הזנה0 פעמיים מטח של מאתיים טילים בליסטיים על הראש?1 0 התכוונתי לכתוב השנה. אבל תראו מה יצא. 1 האוקראינים גם מן הסתם. |
|
||||
|
||||
המוכנות היא החרדה. יצא לי להיות במקום שסמוך אליו היו מדי פעם אופנועים שעשו מדי פעם (להכעיס) קולות של סירנה מהמפלטים (של האופנועים, כמובן). |
|
||||
|
||||
תגובה 669363 הבדל נוסף הוא שלגבי תאונות דרכים יש אשליה של שליטה מסוימת (כל אחד הוא, כידוע, נהג הרבה יותר טוב מהממוצע וכו'). |
|
||||
|
||||
א. איפשהו, האימה של אדם שרוצח אותך נראית יותר אימתית מזו של תאונה "אקראית". יש הרבה יותר סרטים על זה. ב. יש הבדל משמעותי בין טרור אנשים לטרור טילים. אבל גם טילים זה רע. חווית ה"רולטה הרוסית" לא נראית לי מומלצת לאף אדם, ודאי לא ילדים ונוער. ב. נראה לי שיש כאן התעלמות מזה שעבור אנשים רבים, נסיעה במכונית היא חוויה מלחיצה בדיוק בגלל הפחד מתאונות. מעניין למשל אם עשו מחקרים על חלומות/סיוטים נפוצים, ובדקו כמה מהם כוללים תאונות וכמה מהם כוללים טרור. |
|
||||
|
||||
''עבור אנשים רבים, נסיעה במכונית היא חוויה מלחיצה'' - הופתעתי לראות שאתה צודק. חשבתי שזאת תופעה הרבה יותר נדירה. אני חש נוח לגמרי לנהוג, והרבה פחות נוח להיות הרכב כשמישהו אחר נוהג בו למרות שלא הייתי אומר שה מלחיץ אותי. על רכב דו-גלגלי אני ממש פוחד להיות הנוסע. |
|
||||
|
||||
אם לא מניחים שאיכות הנהגים מתפלגת נורמלית, אז אין בעיה שרוב (ואפילו כמעט כל) הנהגים יהיו טובים מהממוצע. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבמקרה הזה ''הממוצע'' בשפה המדוברת הוא החציון. (ותוהה איך אפשר בכלל למדוד כמה נהג הוא ''טוב''). |
|
||||
|
||||
מה שהפונז אמר, כמובן. מעבר לכך שלהניח התפלגות נורמלית נראה לי די נורמלי בעניין זה. יש בטח איזה כלל סטטיסטי לגבי ההשפעה של הרבה משתנים בלתי תלויים על תוצאה שתלויה בכולם (לפחות בגנטיקה אני כמעט בטוח שקראתי שמה שמושפע מהרבה גנים מתנהג כך). |
|
||||
|
||||
ככלל, התפלגויות שחסומות מצד אחד אינן נורמליות. דוגמאות: משכורת (יש שכר מינימום), איכות נהיגה (יש טסט שאמור ליצור רמה מינימלית), משך הריון (מזרזים אחרי 42 שבועות - רוב ההריונות נמשכים יותר מהממוצע). |
|
||||
|
||||
כן, אני יודע אבל אלה דקדוקי עניות. |
|
||||
|
||||
ואם כבר דקדוקי עניות, אאל''ט קיצוץ החלק השמאלי של הפעמון ע''י מניעת רשיון מאלה שאמורים היו להמצא שם, דווקא מגדיל את ממוצע טיב הנהיגה של הנהגים כך שקשה יותר להיות טוב ממנו. |
|
||||
|
||||
עניין תחושת השליטה הוא שיקול שאני אוהב לשלוף כדי להסביר כל מיני דברים. אבל נראה לי שדווקא בין טילים, מחבלים מתאבדים ותאונות דרכים יש מידה די דומה גם של שליטה אמיתית וגם של תחושת שליטה. אם אתה חושב אחרת הייתי שמח לראות נימוקים. "אני נהג יותר טוב מהממוצע" עוזר רק קצת, כי כידוע הנהגים האחרים שמורידים את הממוצע עלולים להרוג אותי (וכולנו מודעים לזה מאוד). בדומה, "אני רואה מה קורה מסביבי ויודע להימנע מסיטואציות מסוכנות לפיגועים", "אני יודע מה לעשות כדי להתגונן מטילים". אני מהמר שההבדל בתחושת האיום הוא או מה שכתבת ב-2015 - לתאונות התרגלנו כי זה קבוע בזמן - או איזשהו תכנות ביולוגי להיזהר מקבוצות בני אדם אחרות, להלן "אויב". |
|
||||
|
||||
אולי אפילו תכנות להיזהר מקבוצות חיות אחרות. ב-99 אחוז מהזמן שבו ההומו ספיינס חי, הסכנות העיקריות היו קבוצות של זאבים, נמרים, היפופוטמים וכ"ו. |
|
||||
|
||||
איזה כיף שהגעתי לשלב בו במקום לנסח תגובה אני צריך רק לצטט ממה שכבר כתבתי כאן באדיבות מנוע החיפוש: "הפחד שלנו מתמקד בגורמי סיכון פרה־היסטוריים, האבולוציה לא מדביקה את הקצב בו שינינו אותם. מגפות כמו עישון ואלכוהוליזם היו הרבה פחות נפוצות אילו היינו נבהלים מסיגריה במקום לפחוד מעכברושים, ואילו ילדינו היו פוחדים ממכוניות במקום ממפלצות היו נחסכות מאיתנו הרבה טרגדיות.". |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח אם זה נכון. בקרב הרבה חיות חברתיות יש מאבקים אלימים עד קטלניים בין קבוצות של אותו מין. האם זה יותר או פחות מטורפים ''זרים'' תלוי כנראה במין היעד, ואין לי מידע. |
|
||||
|
||||
נראה לי שלפחות מבחינה מספרית, שנים רבות האוכלוסיה האנושית היתה כל כך דלילה, שברדיוס של חמישים קילומטר מכל בן אדם היו פי מאה יותר זאבים מאשר אנשים. |
|
||||
|
||||
יש לך מקור? מאד יפתיע אותי אם זאבים היוו פקטור בכלל. יפתיע אותי גם אם חתולים גדולים, דובים, כרישים, תנינים והיפופוטמים ביחד התקרבו לעשירית מהסכנה מחיידקים. למיטב ידיעתי (הדלה) בין החיידקים לטורפים יש גם את הסכנות מבני אדם (וקופי אדם) אחרים ולנשים יש את הסכנה ממוות בלידה. |
|
||||
|
||||
אז שאלתי את ג'פטו לגבי מאתיים אלף שנה אחורה. הוא טוען ששני האיומים המובילים לחיי אדם אז היו מיעוט מזון וטורפים גדולים. אחריהם תנאים סביבתיים (אקלים) ותחרות על משאבים עם הומינידים אחרים, ומחלות בין הגורמים האחרונים דוקא. |
|
||||
|
||||
יש לך סיבה לחשוב שג'פטו עונה תשובה נכונה כאן, ולא מפנטז? |
|
||||
|
||||
הלכתי גם לקישור שהוא הביא וזה נשמע דומה. |
|
||||
|
||||
אני לא יכול לנמק, ומבטא רק את התחושה הפרטית שלי בעניין זה. לי יש הרגשת שליטה מסוימת כשאני הנהג (למרות שהמקרים בהם הייתי הכי קרוב לתאונה רצינית מאד - והיו שניים כאלה - היו כשאני אוחז בהגה), ולא היתה כזאת כשעליתי לאוטובוס בתקופת האינתיפאדה השניה למרות שמעולם לא הייתי נוכח בארוע טרור. אבל גם הסיפא שלך (או שלי) מתקבלת על הדעת. |
|
||||
|
||||
ומה ההבדל מול אנשים שחיים בסיכון תמידי לפגעי טבע? למרגלות הר הגעש, בסמטת הטורנדו, בקליפורניה עם החשש התמידי מה big one? לגור בקרית שמונה או בשדרות ולחטוף רקטות במשך שנים נראה לי דומה למגורים בסמטת הטורנדו. |
|
||||
|
||||
לא לגמרי ברור לי: האם אתה שואל מה ההבדל בין תאונות דרכים לחיים באזורי סיכון? אם אלה שחיים באזורי סיכון חיים עם "חשש [ה]תמידי מה big one" אתה עונה בעצמך על זה. אני בטוח שאלה שגרו בקריית שמונה פחדו יותר מ"קטיושה" (כך זה נקרא פעם) מאשר מתאונת דרכים בדרך לתל-אביב, ואני מסופק אם הסטטיסטיקה הצדיקה את זה. |
|
||||
|
||||
כן, האם מי שחי תחת הר הגעש (קטיושות, טורנדו) 40 שנה מפחד מהם פחות, עד כדי השוואה לפחד מתאונות דרכים, שמתקבלות על ידי רוב הציבור כנתון סטטיסטי שאינו נוגע לחייהם. |
|
||||
|
||||
הרי געש מתפרצים רק לעתים רחוקות, ואף אחד לא גר באזור הסכנה ליד אלה מהם שפעילים תדיר. גם סופות למיניהן פוגעות באותו אזור רק מדי כמה שנים, ואלה שגרים תחת הפגזות ממושכות אף הם לא חיים כך לאורך כל חייהם אלא בתקופות שבאות והולכות. תאונות דרכים הן משהו אחר. מכל מקום הנקודה שלי, לפחות בפתיל הזה, היא שאלת האשליה (שהיא למעשה לא לגמרי אשליה) שיש לך שליטה מסוימת על הסיכון. לי, למשל, הסטטיסטיקה על הולכי רגל שנדרסים כמעט לא מזיזה, כי אני בהחלט שולט בסיכון שלי בחציה. ה''כמעט'' הוא בגלל אותם מקרים נדירים יחסית שרכב עולה על המדרכה ודורס מישהו, וכד'. |
|
||||
|
||||
מקרה נדיר כזה קרה במדרכה ליד החנייה בבניין שגרתי בו לפני כעשור. זכיתי לקארמה טובה0 בכך שהמכונית שלי - שכבר הוחלפה והיתה מועמדת למכירה - חנתה על הכביש לפני המדרכה, והרכב הסוטה פגע קודם בפינה הקדמית שלה ומעך אותה, לפני שהמשיך למדרכה ופצע הולכת רגל. אני די משוכנע שהמכונית שלי ספגה חלק מהאנרגיה שלו1 ובכך הקטינה את עוצמת הפגיעה בהולכת הרגל. 0 שימוש שגוי במונח, בהחלט. 1 זה רחוב צר יחסית שמתעקל שם, ולכן המהירות לא היתה מאד גדולה. הנהג "לא לקח את הסיבוב". |
|
||||
|
||||
היכרתי (הכרות שטחית) מישהי שנדרסה למוות על המדרכה. |
|
||||
|
||||
גם אני, אבל עם היכרות משמעותית. אגב עניינים כאלו, פעמיים בשנים האחרונות התווכחה איתי בלהט מישהי על טענתי לסיכויים נמוכים לדבר מה. באחד מהם טענתי לבטיחותה של ההתניידות באמצעות מטוס לעומת מכונית. בדיעבד הייתי צריך לזכור שהיא התאלמנה בגיל צעיר ולחשוד בלהט. מקרה אחר היה באשר לטענתי לשיעורי האונס הנמוכים בישראל. גם כאן, ולא רחוק מהמקום בו ניהלנו את הוויכוח. חבל שחיכיתי כל כך הרבה זמן עד שהפנמתי את כל הציוויים שלימדנו סיפורם של שבעת החוטאים. |
|
||||
|
||||
המקרים האלה מתחילים להדאיג אותי. ואסוציאציה חופשית: "אחד הדברים הכי טפשיים שאני חוזר ואומר לעצמי הוא שאני חייב להפסיק לדבר אל עצמי" (מהגיגי הרשכ"ג, עוד לפניי שהתחרש סופית). |
|
||||
|
||||
אל תשכח גם את תגובה 774643. אוסיף ששמעתי תהיות אלו עוד הרבה קודם לכן מפי איילה או שתיים שפגשו בי1. זו אחת הסיבות בשלהן הגעתי לאירוע המתואר בדיון 3734. חשבתי שהימצאות שנינו באותו המקום באותו הזמן תאפשר לנו להוכיח, לפחות לעצמנו, שמדובר בשתי ישויות פיזיקליות נבדלות. רק לאחר מכן נזכרתי שזה בדיוק מה שמפריך טענה זו, כך שסימן השאלה בעינו עומד. 1 אולי בשביל הסיכוי להסתופף בהילתך |
|
||||
|
||||
לפחות הוכחת שאנחנו לא פרמיונים. |
|
||||
|
||||
בגלל שכל אחד חושב שהוא נהג טוב מהממוצע הוא מרשה לעצמו להתעסק בטלפון בזמן הנהיגה, ומיד הופך לנהג פחות טוב מהממוצע1 _____ 1 זה לא הממוצע ולא החציון אלא איזשהו "נהג סביר" תאורטי, שבפועל מעט מאוד מהנהגים מצליחים לעמוד בסטנדרט שלו בעקביות. |
|
||||
|
||||
אז לזה קוראים "רגרסיה אל הממוצע"? (שם די הולם, לא?) |
|
||||
|
||||
בזכותך אני חושב על זה שאם 90% מהנהגים נוהגים 90% מהזמן מעל ה"ממוצע", אבל בשאר 10% מהזמן דעתם מוסחת והם נוהגים הרבה מתחת ל"ממוצע", הרי באותם 10% הסיכון שהם גורמים לעצמם ולסביבתם הוא גבוה מאוד. אבל מכיוון שב 90% מהזמן הם נהגים טובים, אז הם מזניחים את ה 10% וחושבים שהם נהגים בטוחים גם בסך הכל. אני חושב שאותם 10% מהזמן אחראים ל 80% מההרוגים בת"ד. עקרון פארטו [ויקיפדיה] בפעולה. |
|
||||
|
||||
אני תוהה האם בכיוון אחר של הפארטו, 20% מהנהגים אחראים ל-80% מהתאונות. זכורני שהייתי פעם בבית משפט לתעבורה, והיה שם נהג משאית עם 70 עבירות ועשר שלילות רשיון. הרי אין ספק שזה עבריין מועד ולא אמור לעלות על כביש כנהג. ועדיין הוא שם. |
|
||||
|
||||
אני מנחש שההתפלגות של הנהגים המעורבים בתאונות עם נפגעים (קל וחומר בלי נפגעים) היא לא כל כך קיצונית. 1. אני חושב שהמתאם בין הרשעה בעבירות תנועה לבין מעורבות בתאונות הוא כנראה חיובי אבל לא כל כך גבוה. א. העבירות שנאכפות הן מיעוט קטן מהעבירות המסוכנות ביותר. לדוגמה- פעם לפני שנים משטרת התנועה עשתה מבצע ואכפה בקפידה לתקופת מה מעבר פס לבן, שהיא מהעבירות המסוכנות ביותר, אבל ככל הידוע לי זה היה מבצע חד פעמי. מעולם לא ראיתי שאכפו התפרצות לנתיב, למשל. ב. אותם 10% של חוסר תשומת לב משותפים לנהגים עברייני תנועה ונהגים בעלי גליון הרשעות נקי. ג.הנהגים המסוכנים במיוחד, אלו שנראה כאילו נוהגים עם משאלת מוות, ודאי שותפים ליותר תאונות עם נפגעים אבל לרוב יכולים לגרום רק תאונה חמורה אחת כל אחד, ואז הם יורדים מהכביש - לבית הסוהר, לבית החולים או לבית הקברות. אילו כל אחד מהם היה יכול לגרום תאונות רבות אז כנראה ההתפלגות היתה שונה. 2. מצד שני, לפי תעריפי הביטוח חברות הביטוח רואות סיכון במי שכבר עשה תאונה, ובמי שרשיונו נשלל. כלומר שהן רואות התפלגות לא אחידה (בהנחה שהתעריפים מבוססים על סטטיסטיקה ולא על ניחוש) |
|
||||
|
||||
ג׳יהדיסטים משוגעים (והחיזבאללה הם כאלה. הם לא צבא קונבנציונלי של מדינה) לא חותמים על הסכמים כדי לממש אותם. הם חותמים כדי שהצד השני יקיים אותו בזמן שהם מפרים את ההסכם. כפי שכבר רואים (האמת שראו את זה תוך שעות מהפסקת האש) לפחות חלקים מהחיזבאללה לא מעוניינים בהפסקת הלחימה. הם מעוניינים שישראל תגיב על הפעולות שלהם כדי שיאשימו את ישראל בהפרות של הפסקת האש. לשם אנחנו הולכים ובשלב מסוים (להערכתי בקרוב) התגרה בסגנון ה Tit for tat תחזור. |
|
||||
|
||||
משום מה נראה שגם ישראל כבר הפרה את ההסכם עשרות פעמים. הקוראים מוזמנים להחליט מי המשוגעים כאן. (יש מספיק לכולם). |
|
||||
|
||||
גם צריך להספיק כמה שיותר עד שההפסקה בתוקף, וגם חיזבאללה שוב שיגרו פצמ''רים. |
|
||||
|
||||
אז למי שמשעמם עם כל הפסקות האש האלה - דרום קוריאה הכריזה על משטר צבאי. כדי להילחם באופוזיציה. שתומכת באויב1. *דרום* קוריאה. 1 כי זה מה שאופוזיציות עושות, לא? |
|
||||
|
||||
הפרלמנט כבר ביטל את ההכרזה. הם צריכים להדיח את יון סוק-יאול על המהלך המטומטם הזה. |
|
||||
|
||||
משה שרת לא הותיר חותם יוצא דופן על משרד ראש הממשלה. ימיו בתפקיד היו קצרים ומתסכלים. אבל על מצעד הפזמונים דווקא השפיע יותר. ב־1954, אחרי הפיגוע במעלה עקרבים, כשהמדינה התאבלה על 12 הנרצחים, הוא ביקש מיעקב אורלנד ומרדכי זעירא לחבר שיר שיעודד את הציבור. התוצאה הייתה "שיר שמח", שמוכר יותר בזכות מילותיו: "אם גם ראשנו שח, ועצב סובבנו, הבה ונתלקח מן השמחה שבנו". שבעים שנה אחר כך, בטבח גדול פי מאה בממדיו, נתניהו לא ביקש מאף אחד לחבר שיר. אבל שנה ורבע לתוך המלחמה, האבולוציה של שיריה הספונטניים מלמדת הרבה על מצב הרוח הציבורי, ונראית כמהלך פסיכולוגיסטי שמתאר באופן כמעט מושלם את שלבי ההשתנות של החברה בישראל לאורך המלחמה. זה התחיל בטיקטוק עם הלהיט הגדול של המלחמה, שנכתב עוד לפניה, "לצאת מדיכאון". בימי ההלם הראשונים לא היה חייל שחזר הביתה לכמה שעות בלי שברקע יתנגן "גם בשעות החשוכות של הלילה, תמיד יהיה כוכב קטן שמאיר לך". בנובמבר יצאו שני שירים: נס וסטילה הבטיחו "חרבו דרבו", והודיעו "שכל היחידות בצה"ל במוד לחרבו דרבו על הראש שלך". רשימת החיסול שלהם (הנייה, דף, נסראללה) התממשה כמעט במלואה, חוץ מבלה חדיד. שבועיים אחר כך יצא חידוש של יהורם גאון והלהקות הצבאיות לשיר "לא תנצחו אותי" של נעמי שמר. השיר הרביעי יצא בעיתוי מושלם: ב-17 בספטמבר אחר הצהריים התפוצצו בביירות אלפי מכשירי ביפר של פעילי חיזבאללה, ובישראל יצא, ממש באותה שעה, החידוש של ששון שאולוב לשיר "תמיד אוהב אותי": "ויהיה לי עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב" היה פס הקול של השבועות שבהם התחולל המהפך במלחמה: מכשירי קשר, חיסול נסראללה, הרג סינוואר, מיגור הטילים, כיבוש החרמון הסורי. אם נתניהו היה מבקש להלחין לו ניצחון מוחלט, ככה הוא היה נשמע. - מתוך הטור של עמית סגל |
|
||||
|
||||
ולא נשכח את רומיאו ממלחמת המפרץ - האזעקות הראשונות של ילידי שנות ה-70 - התנגנו למילותיה של צרויה להב ולקולה הענוג והמפתה של יהודית תמיר : ״הבטחת שנמריא הרחק מעבר לעצמנו אבל נפלנו המומים והחלום איננו״. והיינו באמת המומים שאוטוטו כולנו נמות מגזים כמו בשואה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |