בתשובה להפונז, 14/01/25 10:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי עסקאות חטופים: ראשית הנכון עקרונית מבחינתי היה והווה לא לעשות עסקאות כאלה בכלל. בשנות השבעים עד תחילת שנות השמונים אף אחד לא חלם בכלל לעשות עסקאות עם טרוריסטים. לא בפיגוע במעלות, לא בחטיפות מטוסים (סבנה ואנטבה). נעשו פעולות חילוץ, שלרוב עלו בחיי חיילים ובני ערובה. גם בפעולות המוצלחות ביותר נהרגו חיילים ואזרחים. 1. כשיש לך מדיניות עקבית לא לעשות עסקאות התמריץ לטרוריסטים לבצע פעולות שתכליתן חטיפה יורד. 2. בסופו של דבר אם תאלץ לבצע עסקה (אחת! שמחסלת את המדיניות. אילו לא היו עסקת ג'יבריל, עסקת שליט וכו' אז בשנה שעברה היתה לנו ההזדמנות האחת הזו) המחיר שתשלם יהיה נמוך. אבל למה לי להכביר מלים. נתניהו (מודל 1996) כתב על זה ספר. ביבי צדק! "8. לא לשחרר טרוריסטים כלואים. אחד מקווי המדיניות החשובים ביותר שיש לאמץ מול הטרור הוא סירוב לשחרר מבתי-סוהר טרוריסטים שהורשעו בדין. זוהי שגיאה שישראל - שהייתה פעם המדינה המובילה במדיניות אנטי-טרוריסטית - חזרה עליה פעם אחר פעם. שחרור טרוריסטים שהורשעו בדין, לפני שריצו את מלוא העונש שהוטל עליהם, נראה כדרך נוחה ומפתה להפיג את המתח במצבי סחטנות שבהם עלולים חפים מפשע לאבד את חייהם. אבל התועלת שבכך היא, במקרה הטוב, רגעית בלבד. שחרור אסירים רק מקשיח את הטרוריסטים, מפני שהוא מעניק להם הרגשה שגם אם ייתפסו, יהיה העונש שלהם קצר. וחמור מכך: כשמניעים את הטרוריסטים לחשוב שדרישותיהם ייענו, מעודדים דווקא את הסחטנות הטרוריסטית שהכניעה לדרישותיהם נועדה למַתֵן: כל מה שחבריו של טימותי מקוויי היו צריכים לדעת הוא שממשלת ארצות-הברית תסכים לשחרר אותו בתמורה לחייהם של בני-ערובה חפים מפשע, כדי שהיו מציגים בדיוק דרישה כזאת; רק סירוב עיקש ללא רתיעה להיכנע אי-פעם לסחטנות כזו ימנע את הישָנותם של מצבים כאלה."1 העקרון הזה פשוט וברור כאשר מדובר בחיילים חטופים, שכן חיילים בהגדרה אמורים לסכן את חייהם כדי לשמור על שלום האזרחים. אזרחים חטופים מסבכים את הענין. בעסקת שליט הייתי נגד (אבל לא הייתי קולני. באותה תקופה עדיין לא מיהרתי להביע את דעתי בנושאים מדיניים ובטחוניים). זו היתה דוגמה נקיה מה אסור לעשות. בסיטואציה של השנה ורבע האחרונות: 1. לדעתי צה"ל לא היה צריך להלך על ביצים כאשר הוא חושש שפעולותיו יסכנו חטופים. הצחוק המר הוא שבזמן שצה"ל היסס לפעול במקומות שבהם היה עלול לסכן חיי חטופים, הוא עצמו הוציא להורג את שלשה החטופים שברחו. 2. לדעתי עסקה מלאה להשבת כל החטופים היתה אפשרית כבר ב(מה שהיום אפשר לקרוא לו) תחילת הלחימה, בעת שבוצעה העסקה החלקית. ברור מדוע לא בוצעה זו אז. לא ברור מה הרווחנו בשנה שחלפה מאז, וברור עד כאב מה הפסדנו. כל עוד "היום שאחרי" ברצועה נראה פחות או יותר כמו היום שלפני לא היה טעם בהמשך הלחימה מעבר לסיפוק חלקי של תחושת הנקמה והשבת יכולת ההרתעה של צה"ל (שהושגה יותר על ידי הפעולות בלבנון). תכנית ל"יום שאחרי" היתה לדעתי ההצדקה היחידה להמשיך בלחימה ברצועה ולא ללכת לעסקה עד "מיטוט החמאס". בהעדרה של תכנית כזו, טובת המדינה לדעתי היתה עסקה מלאה (בלבד!) ומהירה להשבת החטופים כולם והפסקת הלחימה לחלוטין המתחייבת מעסקה כזו. ממה נפשך? בעוד שנה (שזה היום, תכלס) החמאס כבר יתן לך את האמתלא להמשיך. 3. גם כעת עסקה חלקית רעה בעיני. הרי כל עוד יש עוד גופה אחת ברשות החמאס אנחנו נמשיך ונשלם עליה הרבה יותר ממה שנוח לנו. 4. ב 7 באוקטובר הפסדנו. הכרה בהפסד היתה מצמצמת אותו מאוד. בשנה ורבע האחרונות גם אכלנו דגים סרוחים, גם קיבלנו מכות וגם אנחנו עמוק בדרך להיות ליטרלי מגורשים מהעיירה. __________ 1 פרק מספרו של נתניהו "מלחמה בטרור", 27/8/2014 ynet אגב, מן הראוי לצטט גם את סעיף 3 של נתניהו בפעולות שהוא מציע למחלמה בטרור (הדגשה שלי): 3. נטרול מובלעות טרור. יש לעשות מאמצים לבלום את הטרור משטחים שאינם בגדר מדינות עצמאיות, אבל משמשים קרקע פורייה לצמיחת טרוריסטים. הידועים בשטחים אלה הם המובלעת של 'חיזבאללה' בדרום לבנון, אחוזת-הנחלה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בשטחי האוטונומיה הפלסטינית, מעוזי ה-PKK בצפון עיראק, ומובלעות המוג'הידין בגבול בין פקיסטן לקשמיר. המאפיין את כל המובלעות הללו הוא הטענה המוצהרת של השלטון המקומי, שאין ביכולתו למנוע את הטרוריסטים מעריכת התקפות מתוך שטחו. לפעמים, כמו בלבנון, המצב הוא באמת כזה; ממשלת לבנון היא חסרת-אונים, למעשה, למנוע טרור של חיזבאללה, אבל סוריה ואיראן - האחת שולטת בשטח שממנו פועל חיזבאללה והשנייה מממנת את פעולותיו ומעניקה לו גיבוי אידיאולוגי - מסוגלות בהחלט לעשות זאת. יש, אפוא, ללחוץ על סוריה ועל איראן שתפסקנה לא רק את הטרור המתנהל מתוך שטחן בחסותן הישירה, אלא גם את הטרור המבוצע על-ידי מיופי-כוח שהן מגינות עליהם ומעודדות אותם." ואני לא יכול להתאפק, וחייב לצטט גם את סעיף 4. (הדגשה שלי) "4. הקפאת נכסים של מדינות טרור וארגוני טרור המוחזקים במערב. צעד זה נקטו לסירוגין ממשלי הנשיאים קארטר ורייגן בַתקופה שבה הוחזקו בני-ערובה אמריקנים בשגרירות בטהרן ולאחר מכן. כיום יש להרחיב אמצעי זה באופן שיכלול גם את נכסיהם של ארגונים איסלאמיים מיליטנטיים, המחזיקים כספים בארצות-הברית למימון פעולות על אדמתה ובמקומות אחרים. נוסף על כך יש לאסור לחלוטין איסוף כספים והעברתם למימון פעולות טרור בארצות-הברית ובעולם. מימון פעולות כאלו צריך להיחשב בכל המדינות הדמוקרטיות לצורה של שותפות למעשי טרור." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר ממסכים על 2,3,4 שלך לגבי השנה ורבע האחרונות. אני חושב שלגבי אזרחים חטופים בגלל מחדל בתחילת המלחמה, למדינה יש אחריות ומחויבות יוצאות דופן יחסית להיסטוריה שלנו לגבי שחרורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״בשנות השבעים עד תחילת שנות השמונים אף אחד לא חלם בכלל לעשות עסקאות עם טרוריסטים...״ - הערך בויקיפדיה על חטיפת שמואל רוזנווסר1 נשמעת לי כמו חלם הרבה יותר מחלום. ״כשיש לך מדיניות עקבית לא לעשות עסקאות התמריץ לטרוריסטים לבצע פעולות שתכליתן חטיפה יורד.״ למיטב ידיעתי, זה פשוט לא עובד. טרוריסטים הם לא מטמטמים כמו שלפעמים נדמה לנו, והם מבינים טוב מאד שמדיניות עקבית יכולה להשתנות כשמדובר בבני אדם מהסוג שיכול להצביע. 1 חטיפת שמואל רוזנווסר [ויקיפדיה] - שים לב לתאריך - יותר שנות השבעים מזה אי אפשר היה להמציא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, לא הכרתי. הפתח דרש שחרור של 100 מחבלים והסתפק לבסוף באחד מול אחד. עסקאות כאלה אני מוכן לעשות. מן הסתם אם הפתח היה מתעקש על 100 לא היתה עסקה. רק מחזק את הטיעון שעסקת ג'יבריל הרסה את עמדת המיקוח שלנו ועסקת שליט סתמה את הגולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול במשאים ומתנים1, אבל שלוש עקרונות שאני מכיר ונראה לי שקיימים גם למקרה ההוא (וגם למצב הנוכחי) הם: 1. ברגע שהסכמת על העקרון, המשא ומתן עובר לדיון על המחיר. אם הסכמת על העקרון של שחרור מחבלים תמורת אזרחים חתופים אז השאלה היא לא עקרונית אלא כמה, למה 1 כן ו-2 לא? למה 2 כן ו-4 לא? למה 4 כן ומאה לא? 2. גם הזמן הוא פקטור במשא ומתן (כשאתה רוצה למכור את האוטו שלך, אם תתעקש ולא תמכור אותו במשך עשרים שנה, הערך שלו עלול להעלם). במקום לשחרר אזרח מבוגר אחרי שבוע, השארת אותו תחת עינויים במשך יותר משנה תמורת ה״עיקרון״ (עליו, כמו שראינו, אתה מוכן להתפשר). גם אם אתה לא מודע לזה, השנה הזאת היא מחיר ששילמת (או, יותר נכון, שהוא וכל מי שאהב אותו שילם), וככל שדחית את העסקה שילמת עוד יותר. על הדחיה של נתניהו היום עד שילמו בחייהם כמה חטופים וכמה חיילים והרבה אחרים באיכות חייהם. את המחיר הזה לא נקבל בחזרה. לעולם. 3. הערך הסופי של ״מוצרים״ נקבע על ידי הצע וביקוש. 1 אני אפילו לא בטוח שככה כותבים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון (וגם רוב האיות) לכן תגובתי מקודם- אחרי מעלות, סבנה ואנטבה (וקו 300) היתה לנו לכאורה עמדת כח לעסקה חד פעמית, ועסקת ג'יבריל הרסה אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לשים לב ששומדבר לא הסתיים ואנו לא בשעה של סיכומים היסטוריים. ההיסטוריה ממשיכה להשתולל על הראש שלנו. ''עסקת'' הפסקת האש עם החמאס אינה רק המשך ההיסטוריה של עסקאות ג'יבריל ושליט אלא חידוש מהפכני. עד עכשיו ישראל שילמה עבור החטופים במטבע של שחרור כלואים. הפעם התשלום כלל מחיר מדיני ובטחוני. וזוהי מן הסתם נקודת הפתיחה לעסקאות הבאות. כמקובל, אפאחד לא שם לב למהפיכה הזו, מפני שההחלטה לא התקבלה בריק מתודולגי אלא בתוך נסיבות ההופכות אותה ללגיטימית ואף הכרח בל יגונה. וצריך להזכיר כי גם זה תוצאה של מה שדוד גרוסמן כינה מנהיגות חלולה. מנהיגנו הדגול מוקף במתחכמים חובשי כיפות, פלדשטיינים, בני משפחתו המטורללים ומלחכי פנכה בני ציפרים, מטיל את המלאכה של תכנון מדיניות על קציני מטכ''ל שמשרבטים עתיד של ביפרים ממולכדים, תרמילי פגזים והפצצות שטיח. התוצאה היא מדיניות של זק''א, ספירה וקבירת גופות וכיבוי שריפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנתן העסקה הקודמות, וכמות הקלפים שנשארו לנו ביד עכשיו, העסקה הנוכחית, גרועה ככל שהיא, היא מה שניתן היה לצפות. ר''ל- תלונות שיש לך על הממשלה תפנה למהלכים הקודמים שלה שהובילו למצב הנוכחי. זו לא הפעם הראשונה שתחת הנהגתו של נתניהו אנחנו גם מקבלים מכות, גם אוכלים דגים סרוחים וגם מגורשים מהעיירה. זה כבר כמעט פיצ'ר שאפשר לצפות לו. אפשר להבין את זה רק תחת ההנחה שיש לו דברים חשובים יותר לנגד עיניו מאשר טובת המדינה, או אם אתה רוצה לרכך את זה- שמה שהוא רואה כטובת המדינה שונה מאוד ממה שאתה ואני רואים. ההליוצנטרים בינינו וודאי לא מופתעים מהתוצאה הנוכחית. רציתי להגיב לתגובה קודמת בעניין תזמון העסקה ושכחתי לאיזו אז אשים את זה כאן כי זה קשור. נתניהו הוא אלוף הטיימינג. תראה את התזמון שהכניס את גדעון סער לקואליציה- עכשיו בן גביר לא יכול לאיים לצאת לבד ונתניהו נותן לטראמפ את העסקה בזמן על אפו ועל חמתו של בן גביר. נותן לטראמפ, אבל חלילה שעסקה תסגור את הסיפור- ששה שבועות ועוד ששה שבועות, זה שלשה חודשים. אלהים יודעת מה נתניהו מתכנן לסוף מרץ, אבל תהיה בטוח שהוא מתכנן. כיוון שברורים עכשיו הסיבה והתזמון שהכניס את סער, ברור גם למה טרפד את ההזדמנויות הקודמות לעסקה, וברור סדר העדיפויות שלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |