בתשובה להאייל הקוטב, 14/01/25 16:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כבר פרטים על ההסכם והם מתחילים לקבל את הכותרת : תבוסה, או תבוסה על תנאי. קשה לשרטט כותרת אחרת. בכל מקרה, ישנה תמימות דעים שנצחון זה לא. מה אמור לעשות נתניהו כדי לשרוד פוליטית לאור הפער בין האמירות על ׳הנצחון המוחלט׳ המדומיין לבין התבוסה האמיתית ? אז יתכן והוא אומר לעצמו משהו בנוסח : אף אחד לא יפרוש. זה מה יש. לי יש תוכניות בסעודיה. אני אמכור לבייס את אותה סחורה אבל עם מיתוג שונה. הנצחון המוחלט משודרג למשהו הרבה יותר גדול ורחב וגלובלי (תחשבו בגדול) שרצוי להקריב ההפסד קטן בעזה לטובת המהלך הגדול בלוח הבינלאומי : השמדת איראן. אם איראן תושמד, גם החמאס יושמד. ׳זאת התוכנית האמיתית שאני מדווח לכם אזרחי ישראל היקרים״. רק כך הוא יוכל להסביר את הפערים הגדולים בין הסיסמאות. אבל יש דבר שנתניהו לא לוקח בחשבון, שהחרדים הם אולי קלף חזק כשיוצאים לקרבות פוליטיים, והשאלה האם נתניהו מוכן להמר שהוא יקבל באמת רשת בטחון מהשמאל מרכז? ולכמה זמן? ולמה בכלל? קטונתי להבין את מהלכו של נתניהו. לדעתי יש כאן מהלך הזוי ב-180 מעלות , דבר המצריך מחשבה שאין לה הגיון מה קרה לאיש? זהו? אתה מודה שהפסדת ? ומכאן התובנות שלי, שהאיש נתניהו בימים אלו גזר את גורלו הפוליטי. הקולות של הרבה קטועי רגלים רק על ציר נצרים שיבואו חשבון איתו הם ההוכחה שהוא נכשל. לדעתי, נתניהו מבצע מהלכים לא ברורים בניגוד גמור לעמדות הבייס הפוליטי. ועל כך יתכן מאוד שהוא ישלם באי אמון במוקדם או במאוחר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי "הרבה קטועי רגליים על ציר נצרים שיבואו חשבון איתו" - אני חושבת שאתה ממעיט מעוצמת האופן שבו בני אדם מיישבים דיסוננסים בלתי נסבלים. קראתי לאחרונה הספד של אם (חילונית!) שכולה טרופת צער על בנה שנפל בעזה. אלף הצדקות ותשבוחות לנסיבות האיומות שגרמו לו ליפול, כאילו כל חייו גדל רק כדי להישלח לקרב ההוא, ואף לא שבריר של ספק במשמעות או ביתרון של הקורבן האיום הזה. מי שבמשך שנים החזיקו בכל כוחם באמונה גם אם היא נוגדת את העובדות, רובם ימשיכו להחזיק בה ביתר עוז גם כשהניגוד מחריף. קשה להודות בפני עצמך שמסלול חייך עד עתה היה חסר משמעות או שקרי (יש כאלה שעושים זאת אבל זו שאלה של מבנה אישיות, לא קשורה כמעט לחומרת הנסיבות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. זה קשה מאוד להודות בקבלת אחריות על החלטות שגויות וככל שהמחיר הנובע מתוצאות ההחלטה הוא בלתי הפיך כדוגמת המוות וקטיעת איברים, כך גם קבלת האחריות פוחתת בהתאמה כמו הרצון להאחז אפילו ברסיסים אפולוגטיים. אבל קטועי הרגליים - בניגוד להרוגים, יכולים לדבר ולצעוק ובעיקר, להצביע על המלך הערום. קל מאוד יהיה לשכנע אותם לעשות זאת. מה יש להם להפסיד? (באם אחזור לנושא הכללי, האמוציות הפוליטיות של הבייס הליכודניקי יתפרצו בקלפי ואם נתניהו ימשיך להיות המנהיג, אני משער שהנקמה מאחורי הפרגוד תגיע גם מהבייס). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |