|
||||
|
||||
באותה מידה המודל ההליוצנטרי יכל לטעון שBB לא יחתום על הפסקת אש בלבנון כדי שישראל תמשיך להיות במצב מלחמה עד ששופטיו של BB יפרשו לגמלאות או שברדוגו וציון אמיר ימונו לבג"ץ. השמאל צריך לחדול מן ההתייחסות לBB כאל הסטרא אחרא. הוא גרוע מספיק גם בלי זה. בסה"כ הסכם הפסקת האש הוא השלמה מדינית יפה להצלחות של צה"ל בצפון. זו נקודת יציאה הגיונית, כאשר ישראל מקבלת את מה שניתן היה להשיג פחות או יותר. מי שמפנטז על המשך המערכה עם כוחות קרקעיים בבקאע, ביירות וטריפולי, יוכל לדחות את זה לנסיבות יותר נוחות. הסכם הפסקת האש גם מדרדר באופן חמור את המצב של החמאס בעזה ומקרב את הסיכויים לנקודת יציאה גם שם. ההסכם הדי סביר שהושג בצפון, הושג בגלל שבלבנון יש גורמים רבים שאינם חובבי החזבאללה ורואים בו משרתם של גורמים זרים. כל זה לא מפריע לגיורא איילנד ולדוצ'ים מטעם עצמם, נציגי ישובי הגבול, להמשיך לפנטז על החזרת לבנון לתקופת האבן. לא קראתי את ההסכם לפרטיו, אבל עושה רושם שישראל בהמשך תלוייה בעיקר בעצמה ואילו החזבאללה עשוי להסתבך בחיכוכים עם יוניפיל וצבא לבנון, מה שלא ייטיב מעמדו בעיניי הלבנונים האחרים. |
|
||||
|
||||
אני לא אמרתי שההסכם גרוע כשלעצמו. אמרתי שחלחק ניכר מהשיקולים שהביאו אליו היו הליוצנטריים.אולי מיותר לומר, אבל התיאוריה ההליוצנטרית לא אומרת שביבי יעשה מה שהכי גרוע למדינה בכל רגע. היא אומרת ששיקולי טובת המדינה הם לא הקובעים. לםעמים השיקולים האישיים יביאו להחלטות טובות, לםעמים (הרבה פעמים) להחלטות לא טובות למדינה |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש הסכמה די רחבה (לא כולל חסידים שוטים) שזה בערך מה שאפשר היה להשיג בשלב זה. המודל ההליוצנטרי מובן לי. השגותי הן אלו: א. רוב המנהיגים מבלבלים בין טובתם האישית לטובת המדינה. ב. קשה מאד לדעת מהי "טובת המדינה", כך שהמודל בעצם לא מנבא דבר. ג. דעתי היא שמנהיגות מדינית מוצלחת היא הובלת תהליך(ים) ממושך של הישגים חלקיים המוביל ליעד הגדול ומצריך נחישות ועקביות. לעתים קרובות ה"יעד הסופי" מושג ע"י שרשרת של הישגים חלקיים, פשרות ואיזון צרכים. המודל ההליוצנטרי מקבל את תוקפו מהרבה מקרים בהם BB פעל בבירור בניגוד לטובת המדינה. הבעיה היא שהמודל מסתיר את העובדה שאנו בעיצומה של מלחמת אזרחים נגד גורם ריאקציוני-פאשיסטי המשתמש בBB כקוויזלינג שנועד לטשטש את העובדה שמדובר בשבט לא גדול ולא ברוב העם. רק החלפתו של BB משולה להחלפת כ"ץ בגלנט. היא לא תפתור את הבעיות היסודיות. החלפתו של BB היא האמצעי ולא המטרה. המטרה היא דחיקת הריאקציה הפאשיסטית לשוליים. |
|
||||
|
||||
ובכל זאת, אני חושב שהתיאוריה נתקלת בקושי מסויים בהקשר הזה. לו היו שואלים אותי אם ייחתם הסכם בימים שלפני מתן העדות במשפט הייתי מן הסתם מפקפק בזה מאד. העיסקה מחלישה, ביו השאר את טענות מנהיגנו הדגול לגבי האבטחה. |
|
||||
|
||||
אני מודה שבפרמטרים ההליוצנטריים יש כאן וקטורים מנוגדים. בעד: - החסינות מהאג שכבר הזכרנו כאן - פחות מילואימניקים וחיילים נפגעים יקלו על העברת חוקי ההשתמטות היקרים לקואליציה - יותר פנאי ומשאבים להילחם בחזית החשובה יותר. לא, לא האיראנית, הפנימית. נגד היועצת, מערכת המשפט והדמוקרטיה. נגד: - חלק מהבייס עושה קולות של לא מרוצה. אבל אפילו מהצד הבנגבירי אלה קולות דרדלה. הם לא יפרקו על זה קואליציה, ואין בחירות באופק. - מלחמה לנצח זה טוב, בעיקר נגד מחאות וועדות חקירה. מצד שני - עדיין יש לנו את עזה ואיראן. - סידורי האבטחה? אולי, לפי זה שהוא הגיש בקשה היום נראהשהוא עדיין מרגיש מאוים מספיק. לסיכום - זה שיש תיאוריה לא אומר שבכל תסריט קל לחזות קדימה. חיזוי סביר של התיאוריה: עד סוף 24 לא נראה את החטופים בבית. וזאת למרות שההסכם בצפון מבהיר בריש גלי שניתן היה ועדיין לעשות הסכם בדרום עם סיכון בטחוני נמוך הרבה יותר ותמורה גדולה הרבה יותר (החטופים). |
|
||||
|
||||
אני חושב שפיתחת נקודה עיוורת לגבי המקרים הנדירים בהם BB אומר אמת. לענ"ד, עד עתה החמאס שיחק על כל הקופה והעמיד תנאי ברור ועקבי לשחרור החטופים: הפסקת אש ונסיגה מלאה תחת ערבויות בינלאומיות. בהמשך יתכן ואנשי החמאס יגלו שהדרך היחידה שלהם לצאת בחיים מעזה היא ע"י מסירת חטופים חיים (או מתים) ואז דברים עשויים להשתנות בצורה מקומית. בינתיים זה לא קרה. וכאן צריך לומר דברים ברורים: עצם קיומם של קלגססי השובאל ולה פמיליה, היא סיבה מספיק טובה לחמאס לא להשאיר אפילו חטוף אחד בחיים. הטיפוסים האלו הרי לא יקיימו שום הסכם שיחתם, כך שלחוטפים אין הרבה מוטיבציה לשמור את החטופים חיים. הטיפוסים הנ"ל אולי אינם העכבר, אבל הם לבטח החור. |
|
||||
|
||||
ולחיזוק הדברים הברורים - עינב צאונגקר אומרת לבן גביר בפנים שהוא רוצה לבנות ישובים על הגופות של החטופים. |
|
||||
|
||||
שטרסמן נותן היום ב''הארץ'' הסבר לא רע, בחלקו חופף את מה שאתה אומר |
|
||||
|
||||
ובן כספית במעריב נותן הסבר מפורט על כל החורים בהסכם מצד אחד והסיבות לקבלתו מצד שני. אזהרת טריגר - כל השליש הראשון של הכתבה עוסק בפצוע הכי קשה של ה-7 באוקטובר שנפטר השבוע, אז למי שלא רוצה שברון לב על הבוקר שייכנס בזהירות הראויה לכאן. |
|
||||
|
||||
הערה אחת קטנה למאמר של כספית: נדמה לי שהוגשה טענה לאכיפה בררנית, והשופטים החליטו שהדיון בטענה הזו יהיה בסוף המשפט, לאחר שמיעת כל הראיות. |
|
||||
|
||||
תודה, ותודה על האזהרה, למרות שלא היה לי ספק שאקרא כל מילה על האיש המדהים ההוא, יונה בצלאל בריף, כי לברוח מזה זאת פחדנות שעומדת בדיוק בקצה השני של מה שהוא מסמל. |
|
||||
|
||||
א. מסכים בעקרון. ב. בעיקר בשנה האחרונה, אני האחרון לשפוט מי שמשתמש בהדחקה או בכל אמצעי אחר כדי לשמור על שפיותו ושפיות משפחתו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |