 |
היפה והחיה - חלק א' | 1474 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מילא שהפר הוא סמל האון והעוצמה, מושא החלומות האולטימטיבי. אבל איך, לעזאזל, הם הפיקו ממנו חלב באותם ימים? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היתה, כמובן, לפר/פרה כזוג, אף על פי שהם לא נובעים מאותו שורש בעברית. הפר בא מ-פרר, שמשמעותו קשורה בכוח, והפרה מפריון, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חוצפה ונבזות דרושה כדי לכתוב משהו כל כך סר טעם, בתגובה למאמר של גב' בר, שברור שהיא השקיעה בו עבודה רבה. זה בניגוד לשאלה הזהה והלגיטימית שלה בקשר לסקר על מגישי החדשות הפופולרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אווירנאמי נשמע לי כמו שם יפני. האם את בטוחה שאת לא מתבלבלת בין המיתולוגיות? בנוגע לשורש פ.ר.ר. איך הוא יכול להתקשר עם כוח ופיריון אם הוא מתקשר עם כמישה ונבילה- כמו במילה התפוררות?(בניין: התפעל שורש:פרר) אני מניח שאת היית עושה מטעמים מהעובדה שדודו של שאול נקרא נחש(כפי שמציין אבשלום קור בספרו "יופי של עברית"). כאמור, מאמר נאה. אגב, אני מבין שגנזת את תוכניתך לפרסם את המאמר ההוא על דוד שהיה אמור להתפרסם בפסח. ואיך מתקדם הספר ההוא על אוטופיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Eurynome - שפירושו לפי גרייבס (המומחה לקלאסיקה) "נדודים נרחבים" ומתכוון לפי ההנחה לנדודיה של הלבנה בשמים. העתקתי אותו לעברית לפי מה שלמדתי בפונטיקה - אוורינומי. השורש פרר, הקשור למלה "פר" אך לא למלה "פרה" (השורש של זה הוא פרה, כמו פרי למשל), מוסבר במילון במשמעות של חוזק, האפשרות לפורר שהיא ההיפך מלהתפורר. מעניין מבחינה לשונית ששמות בני הזוג פרה/פר נובעים משני שורשים שונים במשמעותם אף על פי שהם דומים מבחינה פונטית. אני מתארת לי שאתה צודק בעניין נחש, אבל עד כמה שאני יודעת, נחש היה מלך בני עמון בתקופתו של שאול - לפי הקונקורדנציה לא היה לשאול דוד בשם זה, אלא אם כן נחש העמוני היה דודו. הספר שלי על אוטופיה שוכן כבוד כבר כמה חודשים בהוצאה ועדיין לא שמעתי ממנה עליו. זה דבר רגיל אבל אולי בקרוב אתקשר אתם לשאול מה קורה. אני לא גנזתי את המאמר על דוד, אלא הוא נמצא במערכת האייל - הם מתכוונים לפרסם אותו בשבועות, אבל כל כך איחרו בפרסום המאמר הזה, שאני לא יודעת מה יקרה עכשיו - תוכל לשאול אותם, אולי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת שבה ומתנצלת על פספוס הפרסום של המאמר הנ''ל בפסח, והיות שהמאמר רלוונטי לכל שלושת הרגלים, הוא יתפרסם (בלי נדר) כמובטח, בחג השבועות הבא עלינו לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מצוייר בהן, מי צייר אותם ומתי וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישורים לציורים ולפסלים: www.paleothea.com/Pictures/Eurynome.jpg http://weber.ucsd.edu/~anthclub/quetzalcoatl/image.h... www.paleothea.com/Pictures/CirceBarker.jpg חוץ מהציור המקסיקני כל היתר מודרנים פחות או יותר.
www.paleothea.com/Pictures/EuropaLouis.jpg www.jnanam.net/golden~ass/goldass/crete.jpg |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכדי שיהיה נוח יותר לכולנו נוסיף http בהתחלה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי ל''אייל הקורא'' להקפיד מעט יותר בקנין אינטלקטואלי. ראשית, לא כל תמונה באינטרנט מותר לקחת ולפרסם מחדש, ושנית, בוודאי ובוודאי שיש לתת קרדיט והפניה (אם אפשר) למקור התמונה. כרגע, התמונות במאמר מנותקות מהקשר מקורי (ברור שניתן לקשרן למאמר עצמו), מיוצרן, ומבעליהן. זה לא הוגן, ולפחות בעיני, ואני מודע להיותי בן-מיעוט בנושא זה, מבאיש ממש את ריחו של המאמר ושל האתר. אודה להתייחסותכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסמנו את התמונות שנתבקשנו, ע"י כותבת המאמר, לכלול. מסיבות טכניות (גב' בר לא היתה זמינה לפני הפרסום) לא כללנו הפניות, ואלו צויינו ע"י המחברת מיד כשנשאלה על כך. (אם תבדוק במאמרים אחרים, תראה שמקרים רבים לתמונות מצורף תיאור מתאים). באשר לזכויות היוצרים שאתה חרד להם כל-כך, נציין רק כי בכמה מקרים, בהם היה ידוע לנו מיהו בעל הזכויות, פנינו וביקשנו את הרשות להשתמש בהן - אם כי להודות על האמת, במרבית המקרים איננו מקפידים לעשות כן. ישנם גם מקרים בהם עם כל הרצון הטוב, פשוט לא ידוע לנו מי הם בעלי הזכויות - כאשר התמונות נלקחות מאתרים שונים, בהם לא מצויין המקור. צר לנו אם מדיניות זו מבאישה ממש את ריחם של המאמר ושל האתר; ולמרות הריח, אל נא באפך. ראה בזאת את מחאתנו השקטה על חוקי זכויות היוצרים בארץ ובעולם, שהם לדעת כמה מחברי המערכת בגדר שערוריה. בכדי לא להפריע לדיונים על נושא המאמר, אתה מתבקש להפנות את המשך הדיון לדואר אלקטרוני (אנא פנה לעורך הראשי, ע"פ הכתובת המופיעה בתחתית כל דף באתר), או לחלופין לפתח את הדיון תחת אחד ממאמרי המערכת המתאימים לכך. תודה על ההתחשבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמונות שאותן העברתי למערכת לפרסום היו במקום גלוי, ולדעתי לא דרשו זכויות (חלק רב מהן עברה עליהן תקופה של מאה שנה ויותר, כך שאין ממי לבקש זכויות). מצאתי שבמקום שמקפידים לשמור על הזכויות אין בכלל אפשרות להעתיק את התמונות, כך שלדעתי אין ממה לחשוש כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאת לוקחת יצירה של אדם אחר ומשתמשת בה כאילוסטרציה, והמעט, ממש המעט, שיש ביכולתך לעשות, ובלי קשר לחוקי זכויות היוצרים ואם הם כן או לא שערורייתיים בעיני עורך זה או אחר של האייל, הוא לרשום תחת התמונה את שמה ושם הצייר. זה לא עניין של חוק, זה עניין של מוסר. מעניין איך את היית מגיבה אם מישהו היה מפרסם את מאמרך זה באתר כלשהוא, מבלי לציין את שמך. (לא, זה שחלקם אולי מתים מזה כך וכך שנים לא רלוונטי). וזה רק מבחינת מחויבותך ליוצרים שחמסת את יצירותיהם, בלי להתייחס בכלל לזכות הטבעית של קוראייך לדעת את הנ''ל. זה אולי לא מבאיש בעיני את המאמר, זה סתם עושה אותו לבלתי מקצועי, משהו שכשילד בכיתה גימל עושה בעבודת סוף שנה שלו, אפשר להבין. לא כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה אתך באשר לרישום המקור, אבל המקום שממנו לקחתי חלק מהתמונות - שהוא גלוי לגמרי באינטרנט ופתוח לכול - לא תמיד מביא את שמות היוצרים, ומה אני יכולה לעשות? מלבד זה, אני העברתי לעורכים את כל הקישורים למקורות האיורים, והם היו צריכים לשים אותם במקומם, כך שזה, לפחות, לא על אחריותי. ברבים מהקישורים גם צויין המקור של האיור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר ונזכרתי בפרשנות של קלריסה פינקולה-אסטס ב''רצות עם זאבים'', לאגדות ילדים כמו ''כחול הזקן''. היא טוענת שיש ארכיטיפ יונגיאני של פחד מ''חתן-חיה'', גבר אפל וטורף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות של אסטס מבוססת על שיטה פסיכולוגית מסויימת, שלא תמיד אני מסכימה אתה (אף על פי שאני לא מומחית לפסיכולוגיה). בכל אופן, הפסיכולוגיה של יונג מבוססת אמנם על מיתוסים קדומים, אבל לדעתי בכל זאת לא תמיד צריך להשתמש בה בפרשנות להם - לפעמים אפשר לקבל דברים כפשוטם, או בסמליותם הישירה, במיוחד כשמדובר במיתוסים שהיו מוגשמים בפולחנים מעשיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי האגדה שאני מכיר, דדלוס בנה לפסיפאי פרה מעץ, כדי שהיא תוכל להכנס אליה ובכך לספק את תאוותה הלא-טבעית כלפי הפר. בזירות הגלדיאטורים ברומא בימיה הדקדנטיים ביותר, נהגו להוציא להורג פושעות באמצעות מחזה לקהל הרחב - העבריינית הוכנסה לתוך מתקן דמוי פרה, והועלה עליה פר מיוחם שבעל אותה - והתוצאה הייתה מוות מיוסר מפגיעות פנימיות, לקול מצהלות הקהל. כיום, הדבר היחיד שנשאר ממיתוסי העבר הללו הם סרטים דוחים, לרוב גרמניים, שבהם בנות חווה מזדווגות עם בניהם של רקסי הכלב, סוסי הסוס וחזי החזיר. האם צ'יצ'ולינה, במעשיה עם הנחש המפורסם, הייתה מודעת למיתוסים הללו, או שפשוט נענתה לתביעותיהם של מפיקים סוטים וקהל חולני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הם פני הדברים: פעם האדם היה חלק מהטבע. הנשים משלו בכיפה ועסקו בהתנהגות בהמית. בשלב מסוים קרה נס, הגברים השתלטו על המין האנושי, הפרידו את האדם מהטבע ויצרו את התרבות. האם, מלבד התנהגות בהמית, היתה לתקופה הנשית משהו להציע למין האנושי? אם לא, למה שמישהו יתגעגע לתקופה נשית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלך מעגלית. אתה יוצא מההנחה שבהמיות זה רע, שואל אם מלבד התנהגות בהמית היה לתקופה הנשית משהו להציע, ומגיע למסקנה שאין למה להתגעגע (נקודת הסיום שלך היא נקודת המוצא שלך). אבל אם בהמיות זה דבר טוב, אז מתבקשת המסקנה הטאוטולוגית ההפוכה, יש למה להתגעגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה טוב בבהמיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמות אינן מתארגנות במסגרת של מדינות, ולכן אינן גובות מיסים, ואינן שודדות את אזרחיהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשית את היומית :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן גם אינן יוצרות מדינות רווחה מטופשות. החזק שולט, החלש יודע את מקומו או נכחד. אין הסתדרות, אין שביתות, אין בג''ץ ואין בצלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמישהו יספר לו את האנקדוטה על אמא של באך. אופס (הסגרתי את הפואנטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרי ספרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, יש אנקדוטה שהולכת כך: יש אשה הרה, אם לשבעה ילדים, שנושאת ברחמה תינוק שיהפוך לחרש (ועוד כל מיני תחלואים פיזיים). היא ענייה וכנראה לא תהיה מסוגלת לקיים אותו. האם עליה להפיל את התינוק? מצפים לתשובה "כן", ואחר כך מגלים שהתינוק הוא באך. (ויש גם מקבילה הפוכה, על משפחה אמידה ובריאה, שבה התינוק הוא היטלר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם באך היה חרש? חשבתי שרק בטהובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, סליחה. באך היה זה עם התקליטים מפלסטיק, אבל זה מבדיחה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך נראה כיום כדור הארץ, לאחר אלפי שנות שלטון גברי? תן לי תשובה ישירה ופשוטה שתצדיק את כל מעשי הרצח, הביזה, השלטתנות, הדיכוי, ההרס, וכהנה וכהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאפשר לטעון כי כדור הארץ היה תחת ''אלפי שנות שלטון גברי.'' עד לאלף האחרון, פחות או יותר, היה האדם גורם בעל משמעות שולית באקוסיסטמה העולמית, בפרט לא ניתן היה לומר שהיו ''אלפי שנות שלטון אנושי,'' ובפרט לא גברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהכוונה לשלטון גברי על בני האדם - שגרר גם השתלטות לא קטנה על הטבע. ממצאים הראו שלפני כ-25,000 שנה השמידו האנשים שהגיעו לאמריקה ממיצרי ברינג את כל בעלי החיים הגדולים שחיו שם עד אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שאת מסייגת ואומרת ''אנשים.'' כיון שיש כל כך מעט דוגמאות לחברות עתיקות מטריארכליות, אני מתקשה להאמין שתוכלי באמת להראות כי שלטון גברי הוא-הוא הגורם לכל הרעות החולות עליהן דיברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא יכול שלא לשים לב שמישהו כאן יוצא מנקודת הנחה שהיו פעם שנות שלטון נשי לפי כל העדויות מעולם הטבע והיצריות שאת מחבבת כל כך מרת בר, הגברים כנראה שלטו כבר מההתחלה. ...אבל אם אני טועה ואין נקודת הנחה כזאת אז תתעלמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם נבדל מהחיות בדבר אחד - במוח. זו תמיד שאלה גדולה, מה הוא עושה במוח הזה. יש לי תיאוריה משלי על המבנה החברתי של האדם הקדום ביותר - לדעתי זה היה דומה יותר למבנה החברתי של הפילים, בעלי המוח הגדול ביותר בין בעלי החיים (חברה מגובשת של נקבות וצאצאים ומסביב זכרים בודדים או בקבוצות) מאשר למבנה החברתי של הקופים, על אף קרבתם הגנטית אלינו. מהרבה בחינות אפשר לראות בחברות של השימפנזה והגורילה התנוונות של החברות הקופיות, אבל זו כמובן תיאוריה אישית ואין הוכחות איך נראו חברות של בעלי חיים מלפני חמישים אלף שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפילים אולי יש את המוח הגדול ביותר, אבל בהחלט אין להם את היחס הטוב ביותר בין גודל מוח לגודל גוף - וזה מה שקובע, בסופו של דבר. גם לביאות חיות בקבוצות מגובשות כאשר הזכר הוא רק סוס הרבעה. אין להן מוח גדול במיוחד. סתם התפתחות מקרית. אם כבר מדברים, הזנים שנוטים להראות דומיננטיות גדולה יותר של נקבות על זכרים הם דווקא בקרב החרקים, שם אין להם מוח בכלל. לא רק השימפנזים והגורילות, אלא כל קוף אחר שקיים צריך ''להתנוון'' לפי התיזה שלך. אפילו למורים לא מציגים את צורת החיים שאת מתארת. יתרה על כן, בטבע דברים טובים לא מתנוונים. לא כל עוד יש להם שימוש, ובטח לא כדי להיות מוחלפים בדברים שמזיקים. בקיצור, התיאוריה שלך חסרת יסוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם כמה פקעות של נוירונים שנקראים גנגליונים. האם זה מוח או לא? נדמה לי שההבחנה היא היסטורית בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנגליונים יש גם בגוף האדם, והם נקראים ''מוחות קטנים''. ההבחנה היא בהחלט גם פונקציונלית, למיטב ידיעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להגיד שלדעתי (וזו רק תחושה) בתחילה לא מצאו "מוח" אצל החרקים והסיווג היה - ללא מוח. רק אחר כך ראו פקעות של נוירונים עם יכולות בקרה, ומכיוון שכבר היה מקובל שלחרקים אין מוח, התפתלו ואמרו - זה? זה לא מוח, זה סתם גנגליון. כמובן צריך לתת הגדרה (פונקציונלית) של מוח כדי לענות ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעת שארסמוס דארוין, הסבא של, השתעשע בתיאוריה שקופים הם אנשים שהתנוונו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא השתעשע והשתעשע, אבל את הנכד זה עיצבן וטראומת הילדות יצרה אצלו את המוטיבצייה להוכיח את ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא. פשוט סבא דרווין היה בדלן ואילו הנכד היה משתלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ברור לי למה היחס בין גודל המוח לגודל הגוף משנה, יותר מאשר גודלו האבסולוטי של המוח. האם גוף גדול יותר פירושו יותר מטלות למוח? אולי קצת כן: יש אולי(?) יותר שרירים1, ואולי יותר עצבי תחושה בעור. אבל רק חלק קטן מהמוח מטפל באלו; שאר הצרכים לא אמורים להיות תלויים בגודל. לא? 1בחדק יש בטח המון שרירים נפרדים, שאין לאדם. אבל זה עניין של הצורה, לא של הגודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שאתה שואל היא שאלה פתוחה. יש הרבה ויכוח בשאלה איך המוח מבקר את הגוף, וכמה מוח צריך לבקרה הזו. אין לי המון מה לתרום לאייל בנושא, אז רק אתאר ניסוי מעורר מחשבה שמלמד הרבה על בקרת תנועה. הניסוי בא להראות שייתכן שהמוח כלל לא שולט ב, ומבקר את, מסלול התנועה, אלא רק קובע את היעד הסופי. עשו דבר כזה: לקחו קוף, ונתנו לו משהו להזיז (משהו דמוי עכבר מחשב). מאמנים אותו במשך מספר שבועות, כך שהוא לומד שכשהוא מזיז את העכבר הזה לנקודה מסוימת, נותנים לו מיץ. אחרי שהוא למד את זה, מסתירים ממנו את היד שלו עם מסך, והוא עדיין עושה את ההתנועה, ומביא את העכבר למקום שהוא צריך כדי לקבל מיץ. עכשיו מנתקים את עצבי החיווי מהיד למוח - הקוף כבר לא מרגיש את היד שלו - והוא עדיין מבצע את התנועה נכון. עכשיו, השוס של הניסוי - שמים מחסום בדרך של היד. הקוף, כזכור, לא רואה ולא מרגיש את היד שלו, כך שכשהוא מבצא את התנועה, היד שלו נעצרת במחסום בלי שהוא יודע. למרות שהיד נעצרה, עדיין נותנים לקוף מיץ. אחרי מספר שניות, מסירים את המחסום. עכשיו, הקוף חושב שהוא כבר השלים את המשימה, כך שמבחינתו הפקודה שהמוח צריך לתת ליד היא "אל תזוזי", כדי שימשיך לקבל מיץ. אבל, כשהמחסום יורד, *היד זזה לנקודה הנכונה בה היא אמורה להיות*. מסקנה: המוח קבע ליד נקודת שיווי משקל, בה היא אמורה להיות (על ידי שליטה בכיווץ של השרירים האגוניסטים והאנטגוניסטים), ובכלל לא הפעיל *בקרת תנועה*. זה כנראה נעשה ברמה נמוכה יותר, על ידי המוח הקטן, או אולי אפילו נמוך עוד יותר, ברמת המשוב עם חוט השדרה. בכלל, היום מתבצע המון מחקר בשאלה של "אינטיליגנציה מוטורית" - הפעולות האלו, שאנו עושים עם הגפיים ונראות לנו סופר טבעיות ופשוטות, הן למעשה אחד הדברים המופלאים ביותר שהגוף יודע לעשות - אלו פעולות מורכבות ברמה שלא תאמן. עוד דבר שהגוף האנושי עושה ברמה שהמהנדסים האנושיים יכולים רק לקנא בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד. אבל את הטענה שהעליתי זה יכול רק לחזק: אתה אומר שפונקציות שהיינו מצפים שתהיינה במוח, מתבצעות למעשה מחוץ למוח. אז אם אני מבין נכון, זה עוד יותר מוריד את הצורך במוח גדול יותר עבור גוף גדול יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לכן הצגתי את זה. כמובן, הבעייה היא שזה שנוי במחלוקת - לפחות חצי מהחוקרים בתחום לא יסכימו איתי. התחרות היא בין "תאורית שיווי המשקל", ותאוריית "המודל הפנימי" - המוח בונה ייצוג פנימי של העולם, ומבקר לפיו את השרירים. מודל כזה "צורך" הרבה יותר משאבי מוח. אני מעריך שהיחס הוא משהו כמו 60-40 לטובת אנשי המודל הפנימי, ויש ראיות חזקות מאד לטובתם (ולכן, לרעתך), וגם אנשי שיווי המשקל נסוגו למשהו כמו "המוח מגדיר נקודות שיווי משקל כפונקציה של הזמן" לנוכח העדויות. בנתיים אני עם אנשי שיווי המשקל, ולכן אציג עוד עדות תומכת: כשאנו מבצעים תנועה רפטטיבית, נקודת המוצא והסיום זהות, אבל המסלול לא. נערך ניסוי פשוט: מצלמים נגר (או נפח) בעבודתו. כשהוא מכה על המסמר (או על הברזל), הוא תמיד פוגע בול בראש, אבל מגיע במסלולים עם שונות גבוהה. כך שהמוח מכתיב איפה לפגוע, ונותן למסלול לעשות כרצונו. (לא בדיוק כרצונו. מאפיין של התנועה האנושית, עליו כולם מסכימים, הוא שהתנועה נעשית כך שיש מינימום טלטולת - הנגזרת השלישית של המקום) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכבר דיברנו על זה הוא בהחלט לא רק סוס הרבעה אלא ממש מלך. כשהוא מוצא לעצמו לביאות, הורג את הצאצאים שלהן ללא כל יכולת שלהן לעשות משהו בנידון ומגרש את הזכר השליט הקודם, הוא לא צריך לדאוג יותר לשום דבר בחייו (מלבד להגן על הרכוש החדש שלו מפני אריות נודדים אחרים). הלביאות ישרתו אותו כמו מלך, יצודו לו מזון ויתרפסו לפניו להזדווגות כשהן מרגישות את הדיגדוג. לא סתם קוראים לו מלך החיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הגדרה מסוימת מאוד של שליט. מי שקובע מה הקבוצה תעשה הן הנקבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקבוצה לא עושה שום דבר חוץ מאשר לרבוץ בסוואנה ולאכול. הלביאות אולי מחליטות מתי לא בא להן להניק את הכפירים או להתגרד בגב. אם זו הגדרה לשליטה אז לדעתי זו הגדרה מאוד מסוימת לשליטה. הנקבות שבויות בידי הזכר למעשה. אם הוא מביס את הזכר הקודם הוא פשוט הורג את הצאצאים הקודמים ויושב להנות מהציד של הלביאות. וללביאות גם אין ברירה אלא להזדווג רק איתו ומתי שהוא רוצה. זו לא הגדרה מסוימת לשליט זה שליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מסתבר שאני לא יודע הרבה על אריות. לא מפתיע במיוחד, אבל מצער. אני אוותר על דוגמת האריות. מכיר דוגמא אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבועים אצל הצבועים הנקבות שולטות. אבל גם אצלהן הנקבות הן בעלות סממנים פיזיולוגים זכריים. כך שבכל מקרה השליטה כנראה שמותנית במשהו שיש לזכרים ולנקבות פשוט אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, לנקבות הצבוע רמות גבוהות של טסטוסטרון. הזכרים בלהקה הם הנמוכים במדרג החברתי ואפילו הגורים מתאמנים עליהם בהתעללויות. אגב, הגורים שם, בניגוד לכול יונק אחר, הורגים את אחיהם להמלטה בהזדמנות הראשונה - אם הוא/היא מפגין חולשה. ג'יי לנו ציטט פעם שאלון לנשים שהופיע במחקר ונשאלה שם השאלה: "מה היית עושה אם היה לך פין ליום אחד?" תשובתו היתה: "מבקשת העלאת שכר" טוב, לא קשור, אבל נזכרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! צבועים! נכון! איך שכחתי?1 קראתי איפשהו פעם שהסממנים הזכריים של הנקבות קיימים דווקא כשיטת הגנה כנגד התוקפנות הנקבית. כאשר הוולדות נולדים, הם עיוורים, אבל לנקבות יש נטייה לתקוף את אחיותיהן (ובמידה פחותה בהרבה, את אחיהן). דגדגן מוגדל דמוי פין מגדיל את סיכוייה של נקבה חלשה יותר לשרוד את התקופה הקריטית הזו. אבל אני לא זוכר איפה קראתי את זה, אז אי אפשר להסתמך על זה באופן כללי... 1 שאלה רטורית, לא לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזהרה! כתבתי תגובה זו אתמול, כשהייתי עייף וכתוצאה מכך חלק ממנה אינו נכון. מדובר בטענה שלפילות מוח גדול מלפילים. לאחר מחשבה החלטתי להשאיר את התגובה כמושהי, כדי לא לפגוע בשלמותה. א. בניגוד לשאפשר להבין מתגובתו של דובי, גם לאדם אין את היחס הטוב ביותר בין משקל המוח למשקל הגוף. לפי 1 הוא אף חולק את היחס 1/40 עם העכבר. אז נכון שיש כמה עכברים שהם לגמרי לא טפשים, עדיין...(נגמרה לי ההשראה באמצע המשפט). בכל זאת, ניתן לקבוע שגוף גדול אכן מצריך מוח גדול, משום שהמוח עוסק לא מעט בתחזוקת ותנועת הגוף וליותר אזורים יש צורך ביותר פיקוח וויסות. אך ניתן גם לומר שגוף גדול מאפשר מח גדול יותר. המוח הוא אזור הגוף הבזבזני ביותר באנרגיה. כל כך בזבזני שלפחות במקרה ידוע אחד, נפח המוח משתנה עונתית, בהתאם לצרכי הזיכרון 2. אך ככל שהגוף גדול יותר, כך יכול הוא גם לשאת "עודפי" מוח על אלו הנחוצים לשם תחזוקה, מבלי לשלם על כך מחיר משמעותי. מן האדם והפרימאטים אנו יודעים שדי בעודפים של בכמה מאות גרמים כדי לעשות הבדל עצום. ומה זה בשביל פיל? כמו תשר על פלאפל בשביל שרי אריסון 3. עתה רק נותר למצוא יתרון שרידתי לכך, שכאמור יכול להיות די קטן במקרה של פיל (כי המחיר היחסי אותו הוא ישלם נמוך). רצה הגורל ועקב גופם הגדול, הגוזר נדודי מזון ומים, פילים אפילו חייבים "עודפי" מוח – כדי לזכור. כך שגודל מוחם, במיוחד אם משווים אותו ליונק אחר, גדול פי כמה – הלווייתן 4, אכן קשור גם ליכולות מנטליות. ישנם גם כמובן הצרכים החברתיים המצריכים גם הם שימוש במוח. במקרה הלביאות למשל, יש צורך ביכולות חברתיות, אם כי די מוגבלות. בנוסף, אורח חייהן של הלביאות אינו מצריך זיכרון גדול במיוחד. הן לכל היותר נודדות בעקבות הטרף, עם שאר הדבוקה ומערכות היחסים בדבוקה אינן מורכבות, כאצל הכלביים למשל. את הקטע הזה אולי תאהבי. מכיוון שהנקבות אצל הפילים הן הנושאות את הידע המצטבר, העובר מדור לדור (אני מהסס לקרוא לזה תרבות), של הקבוצה, מוחן אכן גדול משל הזכרים 5! זאת למרות גופן הקטן באופן משמעותי מזה של הזכרים ושלכן דורש הצדקה מיוחדת באורח החיים לשם קיומו. משום מה, דווקא אצל פילות זהובות פלומה נצפה גודל מוח כשל זכרים, לכל היותר. אך אין עובדה זו הופכת אותן למחוזרות פחות, להיפך. ככה זה אצל פילים. אם כבר, אז אצל הקנגרו (אצל מין אחד לפחות או אולי כולם), הנקבות מולידות בשנים הראשונות רק נקבות ורק בשנות פוריותן האחרונות זכרים. הסיבה היא שלנקבות, שנשארות בסביבה, יש לאם יותר מה להעניק מאשר לזכרים שעוזבים די מהר (גם ככה הם לא יתפסו כלום )-:, אז לפחות שיתאמנו במכות עם זכרים אחרים). גם שם הידע נישא ע"י הנקבות. כל זה מזכיר לי את השתלטות האמזונות על ניהול פינלנד. אך זו כבר אופרה אחרת. 2 הלוואי והייתי מוצא את הקישור העוסק בציפור זו. אולי זה היה קורה אם המנוע של האייל לא היה מחזיר לי "חום" ולעיתים גם את זה לא, כשאני מחפש "מוח". טל? 3 סתם, כדי להרגיש לרגע איך זה להיות חלק מן ההמון המתלהם. לא משהו. "פשוט תהיה עצמך. (שתי שניות חשיבה ואז) אבל לא יותר מדי!" (מתוך "חברים", ג'ואי מקבל ממוניקה עידוד כדי שיתחיל עם בחורה שנכנסה לבית הקפה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחס מוח-גוף היא לא כ"כ חשובה או עיקרית, כי אז סוגים מסוימים של עכברים או קופים (קופי סנאי?) כביכול היו "עולים" על בני אדם או דולפינים. אם מחפשים איזה יחס "נכון" אז נהוג להשתמש ביחס האנסיפאליזציה שהנוסחה שלו היא: משקל מוח = קבוע (0.12) * משקל גוף בחזקת קבוע (0.655 עד 0.69). לפי זה, בני אדם יש בערך 7.5, דופלינים 5+, שימפנזים כ 2.5 ועכברים בערך 0.5. עכשיו אפשר לנוח בשקט כי הנוסחה הזו "נכונה" ולו בגלל שהיא מציבה את האדם בראש. באותה מידה אשר אולי להגיד שאי אפשר להתעלם לחלוטין מכמות המוח היחסית - מוח של כלב גדול כמו מוחות של כמה עשרות דגים אבל קטן יותר מהמוח של קופי אדם. השאלה היא מורכבות המוח, גודלם היחסי של אברוני המוח. מוח של שימפנזה לא נבדל ממוח של בן אדם במבנה הפנימי שלו אבל ההבדל העקרי נעוץ בגודל היחסי של אזורים שונים של המוח. המורכבות של המוח האנושי עולה לעין שיעור על זו של הקוף. כאן אולי טמון ההבדל. אם לתת אנלוגיה פשטנית - יותר זכרון, יותר יחידות עיבוד ובעיקר, מטריצת(*) חיבורים הרבה יותר עשירה ומורכבת. עכשיו, אנקדוטה בקשר לאריות שכתבתם עליהם. וויטגינשטיין אמר שאם האריות היו יכולים לדבר לא הינו יכולים להבין אותם, והשאלה היא אם אנחנו יכולים לעשות בקלות אקסטרפולציה ליצורים, נניח דולפינים (חברתיים עם יחס אנסיפ' הכי קרוב אלינו), על צורת עולמם, על אופי ההתפתחות של "התרבות" שלהם, שברור שהם "רואים" עולם שונה משלנו. אבל זה לא קשור לפתיל הזה. (*) יותר מאוחר אני אכתוב על הסרט, שמצד אחד הוא לא "חובה" ומצד שני הוא איננו "אכזבה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאוד מעניין. איך כותבים את זה באנגלית(לצורכי גיגול)? אז יש נוסחא מקורבת שמתאימה גודל של איבר למשקל גוף. זה מזכיר לי את הגישה של מרק אזבל שמודד אורך חיים ביחידות של פעימות לב וכולי. חוק החזקה הוא כנראה נגזרת של העיקרון בתגובה 148530 שגודל המוח נקבע בעצם לפי יכולת הגוף לתמוך בו. אני יודע שאצל בני אדם תעלת הלידה מגבילה את גודל הראש (והמוח). מוח זה איבר נוח עבור סוג כזה של שיקולים כי הוא קיים ומוגדר היטב אצל היונקים ( ובעוד יצורים). האם ניסו התאמות כאלה גם (למשל) על גודל העין? האם שיקולים אופטיים כמו יכולת הפרדה של פרטים מהווה כאן מגבלה, או שהכלל : ראש קטן, עין קטנה נכון גם כאן? בכלל, העובדה שהעיניים והמוח יושבים באותו איבר זו הגבלה קשה למשקל האיבר. העין צריכה להיות ממוקמת במקום עם יכולת תימרון, וראש גדול הוא ראש מסורבל. אגב אריות ושפה, היוצר הגאוני גארי לארסון ( מה יש, רק וויטגינשטיין וחומסקי הולך?) צייר פעם את ממציא המכשיר שמפענח את שפת נביחות הכלבים <ספויילר> עם הפעלת המכשיר, התברר שכאשר הכלבים נובחים הם בעצם אומרים: הי,הי, הי-הי-הי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסה הישראלית (כנענית?) מסתבר שהשיח כולל את התוספת: מה קורה אחי, מה קורה אחי, מה קורה אחי אחי אחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי זאת ההזדמנות להוריד מהבוידם את הבדיחה הזאת: כלב נכנס לדואר, מבקש טופס מברק וכותב בו: האו האו האו האו האו האו האו האו האו. אומר לו הפקיד: אתה יכול להוסיף עוד האו אחד באותו מחיר. עונה הכלב: אבל אז זה ישנה את כל המשמעות. - - - במחשבה שניה, אולי כדאי היה להצמיד את זה לדיון על שירת שכטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה הימים בהם ראית תגובה שבה יותר מהאו אחד,ומיד ידעת: אנשלוביץ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: 1) האלומטריה של המוח, (אנסיפאליזציה?) היא תחום מפוקפק, שכן הנוסחאות די תפורות כך שנקבל את מה שכבר ידוע לנו: שהאדם הוא המורכב ביותר מבחינת הפעילות המוחית שלו ואחריו המינים שכבר ידוע שהם אינטליגנטיים במיוחד. ככזו היא חסרת ערך. הרבה יותר נכון, לדעתי, להעריך את גודל המוח של יצור לפי שיקלול גודלו עם יכולותיו (הקוגניטיביות?) בתחום החברתי 1, יכולות הזיכרון שלו וכו'. 2) באשר לציטוט שהבאת: זה הזכיר לי שסוקראטס (או אפלטון או פוליקר או שפינוזה) אמר משהו על זה שאם היו שואלים אבן שנזרקה מדוע היא עפה היא היתה אומרת שהיא עפה מרצונה. אולי זה בא להדגים את אשליית הבחירה החופשית. אך מעבר לזה, אני כופר בטענה הנרמזת מן הדברים של ועל לודוויג. אז נכון שעולם המושגים שלנו ושל האריות שונה מאוד. עדיין, ניתן להשוות בין העולמות שחווים יצורים שונים, לפחות מבחינת דרגת המורכבות שלהם. זה של האדם הוא המורכב ביותר וככזה הוא התובעני ביותר מן המוח. 1 השפה נכללת בתחום החברתי, אם כי היא משמשת גם לכתיבת שירה (בהשראת א. שכטר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפו (מותר לקרוא לך ככה?), יש אנשים שפותחים את האייל כאילו זה עתה סגרוהו, ויש כאלה בעקבות הקריאה צוללים לתהומות של ייאוש מאכל. לפעמים אני חושב עד כמה חשוב כל הענין הזה, ההשקעה העצומה במחשבה, הנסיון הסזיפי לדיוק ובהירות. למען מי אני עמל? מה אני צריך בכלל את זה? האם יש תכלית לקיומינו כמגיבים או שאנו מתנהלים כסומים במחילה אפלולית, מסוגרים במטריצה שנבנתה עבורנו, תוך אשלייה שאכשהו יש פה ושם הבלחות קצרות של קרני אור קומוניקטיביות. שפה ושם אנחנו מצליחים לגעת, נשמה בנשמה. אך, אללי, אכזבה בעקבות רעותה. מסתבר לי חדשות לבקרים שאיננו אלא תולעים אטומות החופנות אדמה בפיהם ומשאירת גל תחוח אחריהם. כל המאמץ הכביר והשנון שהשקעתי בפסקה השלישית. כל הדם, יזע, דמעות ופרך -שחשבתי בתמימותי שהוא גלוי לעין כל - במרכאות הכפולות שטרחתי - בערב שבת?- לתקתק סביב המילה "נכון". אח, כולם נשא הרוח. סתאאם. בקיצור, אשר לסיפא של 1, אני מסכים אתך. לרישא, אני לא יודע בדיוק - אם מוח ברמת מורכבות מסוימת מביאה להתפתחות של "תרבות", אז מן הסתם יש גם השפעה חוזרת שבה "התרבות" משפיעה על התפתחות המוח. למשל, הזכרת שפה אז השאלה היא אם שפה קודמת להתפתחות מוחית או ההיפך? על זה עניתי פעם באייל בציטוט מאיש חכם (ולא הצלחתי למצוא קישורית) שכתב שאם זה נכון, אז כנראה חומסקי היה האדם האינטלגנטי הראשון... לנבוך ששאל Encephalization Quotient. אם כי כשגיגלתי מצאתי שיש קבועים אחרים מאלה שכתובים בספר שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המושקעת! יש לי המון מה להגיב על דבריך ומעט זמן (כתמיד). לכן אסתפק בזה: כן, מותר לכנותי אפו, או כל שם אחר (קלרה אולי לא). ובכן לי, הכתיבה, ויותר מזה הקריאה באייל חשובות עד מאוד. בינתיים קריאה באייל עשתה לי רק טוב. השכלתי לא מעט, צחקתי הרבה, שיניתי דעות בכמה נושאים חשובים ובעיקר זכיתי בחברה (וירטואלית, אם כי לא רק) די נדירה של אנשים רחבי אופקים, מעמיקים, שוחרי דעת ומוסר, עם נכונות להשתכנע, עם חוש הומור וביקורת עצמית. טוב, לא כולם, אבל כל אחד כאן מקיים חלק מאלו. אבל לא, לא יצא לי להתייאש ממה שקראתי או מתגובות לדברי או להעדרן. עברתי הרבה בחיים כדי ללמוד להקשיב ולהעריך דעות אחרות, אך עברתי גם יותר מדי מכדי שיהיה חשוב לי עד כדי כך יחסם של אחרים. למרות זאת, דווקא כן עברתי ייסורים הקשורים באייל. אך אלו היו, משום מה דווקא במהלך ההכנה של תגובות מושקעות. היו לי כמה תגובות (אני מניח שעד 20) שלקחו לי מספר ימים, במהלכם התחבטתי, התייאשתי, גערתי בעצמי (בעיקר בשל יוהרה ושטחיות) ואת רובן לבסוף לא פירסמתי. על אחת מהן עבדתי כחודש ורגע לפני המשלוח, החלטתי שבעצם אין לי שום דבר ראוי לומר וגנזתי את ההודעה 1. פתטי אך אנושי. כפיצוי, מן התגובות שכן פירסמתי, או לפחות מחלקן ולעיתים גם מן התגובות עליהן, אני מוצא סיפוק גדול עד היום. מתגובתי הקודמת למשל, פחות. אגב, הערה 1 בתגובה ההיא, רמזה לגישתו האנטי-מתקשרת של המשורר הנ"ל. פתאום זה נראה לי לא ברור. זהו, אני מקווה שיש קשר בין התגובה למוגב. לא תמיד חומק מרכיב ראוי זה אל תוכן תגובותיי, למרות מאמצים לא קטנים. לילה טוב 1 מה שלא מנע ממני לפרסם לא מעט תגובות עם איכויות של spam. ככה זה, האדם הוא יצור מורכב (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפו'לה - והנה אני מותח יתר על המידה את הרשיון הכמעט בלתי מוגבל שהענקת לי, אני רק רוצה להבהיר שכל התגובה ההיא שלי היתה נסיון לבדיחה על קוצו של גרש - טוב, בעצם שתי קבוצות הכוללות שני גרשים כל אחת, משמע סך הכל ארבע גרש...אבל אני שוב נסחף. ישמרכשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יודע שאפילו את הבדיחות שלי אני לא מבין? למה לא הפסקת אותי כבר בתחילת התגובה המשתפכת ההיא? איך אראה את פני שוב במשעולי האייל? כנראה כמקודם. בכל אופן, אני מכחיש הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון (שמך מקבל ברגעים אלה משנה משמעות), נדמה לי שהפסקה המתחילה "יש אנשים שפותחים..." ומסתיימת ב"כולם נשא הרוח" - היא שירה. (אבוי, אינני יודעת אם היא עומדת בקריטריונים שיריים שכטריים ו/או אחרים. זה גם לא ממש חשוב) אשר על כן, שא ברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אך אותה פיסקא נפתחת ונסגרת בפלגיאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ידעתי, בערך (מנסה לצאת בכבוד...). אם כי נראה לי שכאן מותר לך להשתמש בביטוי "מחווה משועשעת", ולאו דוקא "פלגיאט", שהרי הקריצה בכל דבריך ברורה לעין כל, ולגביי, לפחות, היא לא הפחיתה מן השיריות שבדברים. גם לא המחוות המשועשעות. לגבי "כלם נשא...", אני מניחה שמדובר בביאליק. אבל "יש אנשים..." - כאן יש יותר מדי אפשרויות. צר לי על בורותי, אבל - למה היתה ההתייחסות (או הפלגיאט, אם זה מוכרח להיות)? humbly, ח. גרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באך, י.ס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבת שירה גם היא חלק מביטוי חברתי של האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שם לומר ששפה משמשת לתקשורת, או לחילופין לכתיבת שירה. זאת היתה עקיצה לכיוונו של אשר שכטר, בעקבות עמדתו בדיון 1443 בנושא שירה וכן בעקבות שירו המובא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני התכוונתי לומר שגם השירה היא צורה של תקשורת - לא כל תקשורת קשורה בהעברת אינפורמציה, יש תקשורת הקשורה בהחלפת דעות - זה מקום הפילוסופיה, ויש הקשורה בהחלפת הבעת רגשות וזה מקום השירה. ככותבת שירה אני יודעת שאין בה טעם אם היא טמונה במגרה - מקומה במקום שאחרים יוכלו לקרוא אותה, להתרשם ולהחליף הבעת רגשות בקשר אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הניתן לצפות היכן שהוא בשירתך? (אני לא מבין בשירה, אבל סתם, סקרנות)* 2) נראה לי שיש המשתמשים בשירה, כמו ביומן, סתם כדי ליצור משהו, לפרוק, להתאמן, לסדר לעצמם, לזכור ולאו דווקא למטרה חברתית עתידית כלשהו. כפי שיש המתלבשים ומתקשטים בשביל עצמם, גם אם הם ישארו לבד בבית. במקרה זה, אגב, יש קשר חברתי, שכן מדובר בהפנמה של יחס החברה לאדם, ליחס של האדם לעצמו. אבל אני נסחף. * בעצם, חשבי טוב אם את רוצה לענות בחיוב על שאלה זו, במקום בו לא חסרים טורפי משוררים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר שיורד באופן משועשע על הנטייה של כל בר בי רב להביע את עצמו ב"שירה". "הפוליטיקה של הביטוי העצמי": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי על שירה היא קצרה ביותר. כדי לכתוב - כל דבר שהוא - אדם חייב לשלוט בשפה. זהו הכלי שלו ובלעדיו הוא לא יכול ליצור שום דבר בעל ערך. וכדי להביע את עצמו אדם חייב שתהיה לו עצמיות מעניינת שיש לה מה להשמיע. אלה הם שני הדברים הנחוצים כדי לכתוב שירה בעלת ערך כלשהו, לדעתי. ונכון שכיום השפה היא דבר שאנשים רבים מזלזלים בה. אשר לעצמיות - לרוב האנשים הצעירים כמעט ואין דבר כזה, לשם כך יש לחיות, לגדול ולהתנסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, נו, באמת. (דובי, נטול עצמיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש בזה משהו (אגב, אתה כבר לא כל כך צעיר - כבר 3 שנים אתה בן 23, לא?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני בן 24 מזה כמחצית השנה. ב. אמנם הייתה תקופה של כשנה וחצי שהייתי בן 21, אבל הייתה לי סיבה טובה. ג. שנת הלידה שלי מצויינת בעמוד הכותב שלי, כך שאינני יכול להסתיר את גילי האמיתי. ד. מה יש בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה ככה: כתיבה טובה היא פונקציה של מה שיש לכותב לומר. וכיוון שמה שיש לכותב לומר מועשר על ידי ניסיון החיים שלו, הרי שלא מופרז לומר שניסיון חיים 1 מסייע בכתיבה. 1 או לפחות זמן התבוננות בחיים של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה כתבה שלאנשים צעירים אין ''עצמיות'', זה היה המשפט עליו הבעתי את מחאתי. משפט כזה יכול להאמר רק על ידי אדם זקן, שכבר שכח איך היה להיות צעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה באמת קצת מופרז. כמובן שלאנשים צעירים יש עצמיות, רק שהיא לא מאוד מלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה היא כנראה המבוגרת ביותר מבין משתתפי האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשלח לי כתובת, אשמח לשלוח לך ספר שירים - ובאינטרנט, באתר ליטרטורה הקשור עם בקבוק. ומשהו גם בדפיוצר בבמה החדשה. נדמה לי שאני די מחוסנת בפני טורפים, ולפחות אני מסוגלת להחזיר נשיכה תמורת נשיכה. השירה נראית בעיני שייכת לתקשורת, אף על פי שגם אני כותבת בעיקר כדי להביע רגשות ולעתים גם מחשבות, אבל אני לא יודעת מה הטעם בהבעה אם אין לך בפני מי להביע - אני לפחות מעדיפה תגובה כלשהי, אפילו סתמית. יש אחרים, כמובן, כמו קפקא שרצה לשרוף את כל כתביו כדי שאיש לא יקרא אותם - אבל מעניין שהוא לא היה מסוגל לעשות את זה בעצמו וביקש מחברו לשרוף אותם - כאילו לא ידע שהם ייקראו לפחות פעם אחת לפני שיישרפו. דרך אגב, כתיבת שירה, אצלי לפחות, היא אינסטינקטיבית, אינה מתוכננת ובאה מעצמה - הצורך שאחרים ישמעו או יקראו אותה בא לאחר שהיא כבר קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי, ובקטן. תודה על ההפניות ( http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=52... ,http://stage.co.il/Authors/TalaBar) מעבר לזה, באימייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לתעלת הלידה שהזכיר "קורא נבוך", יש בוודאי גם גורמים כמו סוג התזונה (תזונה עשירה יותר - למשל של אוכלי בשר, יכולה לתמוך במוח גדול יותר. ידוע גם שקופים אוכלי פירות אינטיליגנטיים מאוכלי עלים), מדיום התנועה (מים, יבשה או אויר שקשורים לעומס המשקל של המוח) וכו'. חוץ מזה, אם שכלי אינו מתעתע בי, האם לא נובע מן הקבועים כי גודל המוח פרופורציונלי בדיוק מדהים לשטח הגוף הממוצע של המין(המשקל פרופ' לנפח ובחזקת שני שליש זה השטח)? כלומר פרופ' לקצב חילופי החום עם הסביבה? האם המגבלה העיקרית לגידול המוח היא נושא פיזור חום המוח ו/או שימורו? AMD ואינטל ישמחו לדעת שהם לא לבד. אלוהים מתחבט באותה בעייה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הקירבה של האקספוננט לשני שליש לא נעלם מעיני, ואאלט אחד מהפילוסופים היוונים חשב שמטרת המוח הוא להוות HEAT SINK לגוף. נדמה לי שהיחס מעטפת-נפח גם מגביל את הגודל של היונקים(לפחות מלמטה- יונק קטן מגרביל או עכבר אינו יכול לאכול מספיק כדי לשמור על חום גוף). בכלל אפשר לעשות שיקולים ביו-מכניים יפים, כמו האם דהרה של סוס היא יעילה. יש גם מאמר של ס.ג.גולד על גודל "ON BEING THE RIGHT SIZE" אבל קראתי אותו מזמן ואני לא זוכר אותו בדיוק. אני זוכר שהוא מראה שם למה תינוק נופל נפגע הרבה פחות ממבוגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתואר היונק הקטן ביותר, על גבול הפלאטבע זוכה החדף הגמדי. מידע מהימן עליו, מפי דייויד אטינבורו ניתן למצוא כאן: http://www.pox.co.uk/fl/pygmyshrew.htm | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע עם הדולפין שבר אותי. בגללך השפרצתי קפה על המקלדת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנצלת את ההזדמנות כדי לקשר לאחד העמודים החביבים עלי ברשת. אמת או בדיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שייתכן שאמת, או לפחות אפשרי ביולוגית. שאלתי את ססיל. אמנם המסטר לא ענה, אבל לפי: Hope that helps, (הי, זו הייתה החתימה...) אז:Yuck. CK Dexter Haven Straight Dope Staff Well, if you mean, can they have intercourse, then yes, most combinations of critters can. הא לך.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מצאתי את המאמר של הלדיין בנושא אבל לא את המאמר הנגזר של גולד (שבינתיים הסתבר לי שנקרא אחרח: on size and shape). הפסקאות האחרונות של הלדיין מזכירה לי מעט את הדיעות של יעקב על ביזור וקהילות.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שהערך יותר קרוב ל0.75 וקונסיסטנטי עם תוצאות של מטבוליזם מול משקל גוף. כלומר העיקרון שהמוח צורך אחוז קבוע של אנרגיה בגוף הוא כנראה נכון, אבל הסיבה לכך זה לא רק יחס שטח נפח. בכל אופן, הנה לינק ( מעט ילדותי בסיגנון) המתאר זאת: ועוד לינק שמתאר הסברים אפשריים ללמה 0.75 ? מענין שההסברים המוצעים ל0.75 לא תמיד רלוונטיים למוח ( המוח אינו שריר).בלינק הזה הוא דווקא טוען שיחס מוח גוף הוא אכן שני שליש. ותודה לרון על התעתיק האנגלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 מחזיר "חום" כשאתה מחפש "מוח"? נשמע לי לא סביר. תוכל לתת הפניה (קישור לדף תוצאות חיפוש, וציון מספר התוצאה המכזיבה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל פותר מתחיל של תשבצי הגיון יגיד לך שמוח מחזיר חום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עתה חזרתי למחשב שבו כשלו החיפושים - ופתאום הכל בסדר. אני חושב שמה שקרה הוא שחיפשתי בתוצאות שהאייל החזיר את המילה מוח לבדה (Match wohle word only). רק עתה שמתי לב שהחיפוש של האייל מחזיר גם חלקי מילים כתוצאה. תודה על תשומת הלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדברי אפופיס:" משום מה, דווקא אצל פילות זהובות פלומה נצפה גודל מוח כשל זכרים, לכל היותר. אך אין עובדה זו הופכת אותן למחוזרות פחות, להיפך" יש פילות בלונדיניות?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פילות זהובות אכן קיימות, אם כי לא מן ההיבט האונטולוגי. חפש באנטארקטיקה. אין לי מושג. (אם לא הובנתי, זה היה בצחוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...דווקא למדו איתי בבי''ס כמה כאלה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מצחיק לשמוע זאת מפי חזיר, אבל מילא. שבוע נעים ואנורקטי (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם מי בדיוק ציפית שחזיר ילמד בבית ספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איה ושירלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשעושים דיאטה - גם המוח יורד במשקל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהרי מדובר במשקל המוח *יחסית* למשקל הגוף. במצב שבו הגוף נפטר מעודפי שומן, ואילו המוח (שבו אין שומן) לא משתנה, משקלו יחסית לגוף עולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תן לי תשובה ישירה ופשוטה שתצדיק את כל מעשי הרצח, הביזה, השתלטנות, הדיכוי, ההרס, וכהנה וכהנה." הנשים דחפו אותנו לזה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתלטות הגברים על העולם היא חלק ממזימה שתחילתה בניתוקו של האדם מהטבע וסופה בהשתלטות מרקסיסטית על העולם! פיקחו עין! מזימות השתלטות בכל פינה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לך משהו חדש ומעניין להגיד, אולי פשוט תוותר על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תלמד אותי איך אומרים דברים חדשים ומעניינים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תיתן כתובת דוא''ל אמיתית, נדאג לשלוח לך מדריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקרוב. אבל התכוונתי שההוא שהתערבת להגנתו, יתן לי דוגמה אישית על פי נסיונו בכתיבת דברים חדשים ומעניינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה רוצה לומר, שיש עוד מישהו בטנגו הזה? יכול להיות, אבל אתה משתתף בהרבה יותר מדי ריקודים כאלו (דיונים אישיים מיותרים). כנראה שבכל זאת יש בך משהו מיוחד. בבקשה תתאפק יותר. ואני קצת עצבני, כי השקעתי וכתבתי לך דברים דומים בדואל, והוא חזר כי הכתובת שלך שקרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד ידעתי שיש בי משהו מיוחד. ותגובה יותר מפורטת שלחתי בדוא''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל"פ אבל קשה לי להאמין שמלכודת כזו היתה עובדת. ------- גם אתה שועל? אני לא יודע אם האתר הזה גדול מספיק בשביל שנינו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתהייתה לגבי מקור התמונות. בייחוד הראשונה שמצאה חן בעיני מאד. אני לא יודע מה יש באישה חשופת-שת-אך-מכוסת-חזה שאני מוצא אסתטי כל כך. בנוסף, עוד תהיה: לרומאים שלפני קונסטנטינוס (הוא זה שקיבל את הנצרות, או שהתבלבלתי?) גם הייתה איזו כת בעלת השפעה פוליטית לא מבוטלת שסגדה לאל פרסי שסימנו היה פר אדום. שכחתי את שמו, מה שמאד מקשה עלי את הגיגול עליו. אולי את יודעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל RedBull? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם על זה אתה חושב כשאתה קורא על נשים חשופות שת אך מכוסות חזה, זו כבר בעייה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתה כשאקרא על נשים כאלה אזכר דווקא בך, וזאת תהיה בעיה יותר חמורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי הודעה: כל התגובות הבאות שתכלולנה לא הרבה יותר מאשר הביטוי "אשרי המאמין" תמחקנה לאלתר. למה? ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאני עוור צבעים, אבל האם זה רק נדמה לי, או שתגובה 149972 היא בכחול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע יצא קצפך דווקא על הביטוי הוורסטילי 'אשרי המאמין'? הרי רגליו נטועות היטב במסורת ששורשיה מגיעים עד קדמא דנא. כמדומה שגם אצל עמים אחרים נוהגים ביטויים מקבילים המשווים את המאמין לאושר ואת האושר לאמונה, ולא בכדי. באם יטרח המאמין להביט במראה בשעת אמונתו הרי יראה שחיוך של אושר מרוח על פניו הוירטואליות משום שבועת אמונתו טימטמה את אושרו. ועתה הבה נבדוק את המשמעות הכמותית של הביטוי "לא הרבה יותר". 'יותר' מציינת שבנוסף ל'אשרי המאמין' צריכה לבוא לפחות עוד מלה אחת. 'הרבה' גוררת כמות נכבדה של מלים כשבאופ שרירותי העורך יכול להחליט על כמותן, אם כי הוא כפוף דה-פאקטו למנהג שנוהג במקמותינו. 'לא הרבה' מסייג את האמור במשפט הקודם ושם את כמות המלים הנדרשת בנוסף ל'אשרי המאמין' בטווח של 1 עד 'כפוף למנהג שבמקומותנו'. אם כך נותר רק לברר מהו אותו 'מנהג שנהוג במקומותנו', כאשר 'מקומותנו' תתפרש 'מקומנו' היינו האתר 'האייל הקורא'. לא נותר אלא לקרוא מעל במה זו לאנשי התחזוקה הטכנית לבוא ולספור את כמות המלים הממוצעת של תגובה באייל. אנשי העזרים המתמטיים יחשבו סטית תקן מאותו ממוצע, וכך יתברר להלן מהי אותה כמות מקסימלית של מלים אשר תציב תגובה שכולל בנוסף ל'אשרי המאמין' במסגרת שכוללת מלה אחת יותר מ'הרבה יותר' כדי שבעל הגזירה לא יגזוז שום 'אשרי מאמין'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הודעת המערכת כי תמחק מעתה והלאה כל ''אשרי המאמין'', יפסיקו מעתה להופיע הודעות הנושאות את הצירוף ''אשרי המאמין''. וראש עיר חרדי בירושלים זה לא כל כך נורא. והשלום יבוא בקרוב. אשרי המאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כת בשם Zoroastrianism אבל הם לא סוגדים לפרים (עד כמה שידוע לי). האם לכך כיוונת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב Mithraism יש סמליות לפרים ומיטראס מופיע בציורים רכוב על פר. יש קשר מסוים בין Mithraism ו הזורואסטרים אבל הוא לא ממש נהיר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש האומרים כי רבים מן התכנים של התיאולוגיה הנוצרית הקתולית מושפעים רבות מן המיתראיזם, כיון שזו הייתה המתחרה העיקרית של הנצרות באימפריה הרומית, באותה התקופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! מיטראס! זהו זה. נורא הציק לי, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורתו של זורואסטר פיתחה את תורת הטוב והרע, האור והחושך, המבוססת על יסודות של סיפור השנה המתחלף בין קיץ לחורף שמיתרס היה חלק ממנו, ועל חילופי היום והלילה. זורואסטר הפריד לחלוטין בין הטוב והרע, ומזה יצא גם ביהדות שהמוות הופרד לגמרי מהחיים ונחשב לרע גמור - ולא למצב שממנו יכולים לצמוח חיים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך נכון שביהדות המוות הופרד מהחיים ולא נחשב למצב שממנו צומחים חיים חדשים. ראי למשל את התגובה שלי בנושא התפילה כאורגית דמים של מין וקורבן אדם, כדי שהזכר יוכל למשוך כוחות עליונים כדי לקיים עולם. השכינה (האם) מועלת לעולה, מוקרבת כקורבן ואחר כך שבה לתחייה (בתנאי כמובן שהבעל לא התבלבל באמצע). תגובה 147841 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה את המיתוס הזה - איפה אפשר למצוא אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה, בתגובה אליה הפנתי יש פירוט נוסף. לעניות דעתי מדובר פה בפרקטיקה שעושים אותה ממש בימינו אלה, למרות שיש לזה בסיס מיתי. לנוחותך, הנה פעם נוספת הלינק לתגובה 147841. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון למיתרס, שהיה אל שמש בצורה המקובלת - כלומר הוא נולד, אהב ומת בהתאם למהלכו השנתי של השמש. לכן הוא היה אדום. חלק גדול מאופיו של ישו מבוסס עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהייתך מה מושך אותך באישה חשופת-שת-אך-מכוסת-חזה הזכירה לי תגובה ישנה שלי באייל שכותרתה "למיניות סדר יום סמוי מן העין", אפשר שתמצא בה רמזים מועילים אחדים: תגובה 36389 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לזה מקבילות במיתוס של אמור (ארוס) ופסיכה, שם מדובר על התפתחות המודעות לקיומו של האחר כישות יחידאית. את המודעות מסמל בסיפור אור הנר, כאשר אמור מקפיד להישאר בחושך, ופסיכה מנסה להביא אור. מה שדומה בין שני הסיפורים הוא ראיית הגבר כמעין יצור ראשוני (חיה/חסר מודעות), שאיזו תובנה או התגלות (מצד האשה או בסיועה) מפרידות בינו ובין הפיכתו לבן זוג אנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו שלא ממש קשור (ולכן בעצם במיטב מסורת האייל)- השיר ההוא על פרימו לוי שהתאבד, זוכרת?- העלה בדעתי (בזמנו, כשהשיר פורסם כאן) את בטלהיים, שגם הוא היה ניצול שואה שהיה ידוע בהומניות העמוקה שלו, וגם הוא התאבד לעת זקנה. אבל אני חושבת שבמקרה שלו זה לא היה בגלל יאוש פתאומי מהחיים אלא בגלל מחלה חשוכת מרפא. סתם, נזכרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום רב, מצאתי את המאמר במקרה והוא ממש מרתק. הקישור לספרה של ג'יין אוסטין מעניין אך אני לא בטוחה שנורמות התרבות והכתיבה שבתוכם פעלה אוסטין אכן מתאימים לכוונה שייחסה לה כותבת המאמר. ובכל זאת, חומר למחשבה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |