|
||||
|
||||
לפילים אולי יש את המוח הגדול ביותר, אבל בהחלט אין להם את היחס הטוב ביותר בין גודל מוח לגודל גוף - וזה מה שקובע, בסופו של דבר. גם לביאות חיות בקבוצות מגובשות כאשר הזכר הוא רק סוס הרבעה. אין להן מוח גדול במיוחד. סתם התפתחות מקרית. אם כבר מדברים, הזנים שנוטים להראות דומיננטיות גדולה יותר של נקבות על זכרים הם דווקא בקרב החרקים, שם אין להם מוח בכלל. לא רק השימפנזים והגורילות, אלא כל קוף אחר שקיים צריך ''להתנוון'' לפי התיזה שלך. אפילו למורים לא מציגים את צורת החיים שאת מתארת. יתרה על כן, בטבע דברים טובים לא מתנוונים. לא כל עוד יש להם שימוש, ובטח לא כדי להיות מוחלפים בדברים שמזיקים. בקיצור, התיאוריה שלך חסרת יסוד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יש להם כמה פקעות של נוירונים שנקראים גנגליונים. האם זה מוח או לא? נדמה לי שההבחנה היא היסטורית בלבד. |
|
||||
|
||||
גנגליונים יש גם בגוף האדם, והם נקראים ''מוחות קטנים''. ההבחנה היא בהחלט גם פונקציונלית, למיטב ידיעתי. |
|
||||
|
||||
התכוונתי להגיד שלדעתי (וזו רק תחושה) בתחילה לא מצאו "מוח" אצל החרקים והסיווג היה - ללא מוח. רק אחר כך ראו פקעות של נוירונים עם יכולות בקרה, ומכיוון שכבר היה מקובל שלחרקים אין מוח, התפתלו ואמרו - זה? זה לא מוח, זה סתם גנגליון. כמובן צריך לתת הגדרה (פונקציונלית) של מוח כדי לענות ברצינות. |
|
||||
|
||||
הידעת שארסמוס דארוין, הסבא של, השתעשע בתיאוריה שקופים הם אנשים שהתנוונו? |
|
||||
|
||||
הוא השתעשע והשתעשע, אבל את הנכד זה עיצבן וטראומת הילדות יצרה אצלו את המוטיבצייה להוכיח את ההיפך. |
|
||||
|
||||
לא לא. פשוט סבא דרווין היה בדלן ואילו הנכד היה משתלב. |
|
||||
|
||||
לא כל כך ברור לי למה היחס בין גודל המוח לגודל הגוף משנה, יותר מאשר גודלו האבסולוטי של המוח. האם גוף גדול יותר פירושו יותר מטלות למוח? אולי קצת כן: יש אולי(?) יותר שרירים1, ואולי יותר עצבי תחושה בעור. אבל רק חלק קטן מהמוח מטפל באלו; שאר הצרכים לא אמורים להיות תלויים בגודל. לא? 1בחדק יש בטח המון שרירים נפרדים, שאין לאדם. אבל זה עניין של הצורה, לא של הגודל. |
|
||||
|
||||
השאלה שאתה שואל היא שאלה פתוחה. יש הרבה ויכוח בשאלה איך המוח מבקר את הגוף, וכמה מוח צריך לבקרה הזו. אין לי המון מה לתרום לאייל בנושא, אז רק אתאר ניסוי מעורר מחשבה שמלמד הרבה על בקרת תנועה. הניסוי בא להראות שייתכן שהמוח כלל לא שולט ב, ומבקר את, מסלול התנועה, אלא רק קובע את היעד הסופי. עשו דבר כזה: לקחו קוף, ונתנו לו משהו להזיז (משהו דמוי עכבר מחשב). מאמנים אותו במשך מספר שבועות, כך שהוא לומד שכשהוא מזיז את העכבר הזה לנקודה מסוימת, נותנים לו מיץ. אחרי שהוא למד את זה, מסתירים ממנו את היד שלו עם מסך, והוא עדיין עושה את ההתנועה, ומביא את העכבר למקום שהוא צריך כדי לקבל מיץ. עכשיו מנתקים את עצבי החיווי מהיד למוח - הקוף כבר לא מרגיש את היד שלו - והוא עדיין מבצע את התנועה נכון. עכשיו, השוס של הניסוי - שמים מחסום בדרך של היד. הקוף, כזכור, לא רואה ולא מרגיש את היד שלו, כך שכשהוא מבצא את התנועה, היד שלו נעצרת במחסום בלי שהוא יודע. למרות שהיד נעצרה, עדיין נותנים לקוף מיץ. אחרי מספר שניות, מסירים את המחסום. עכשיו, הקוף חושב שהוא כבר השלים את המשימה, כך שמבחינתו הפקודה שהמוח צריך לתת ליד היא "אל תזוזי", כדי שימשיך לקבל מיץ. אבל, כשהמחסום יורד, *היד זזה לנקודה הנכונה בה היא אמורה להיות*. מסקנה: המוח קבע ליד נקודת שיווי משקל, בה היא אמורה להיות (על ידי שליטה בכיווץ של השרירים האגוניסטים והאנטגוניסטים), ובכלל לא הפעיל *בקרת תנועה*. זה כנראה נעשה ברמה נמוכה יותר, על ידי המוח הקטן, או אולי אפילו נמוך עוד יותר, ברמת המשוב עם חוט השדרה. בכלל, היום מתבצע המון מחקר בשאלה של "אינטיליגנציה מוטורית" - הפעולות האלו, שאנו עושים עם הגפיים ונראות לנו סופר טבעיות ופשוטות, הן למעשה אחד הדברים המופלאים ביותר שהגוף יודע לעשות - אלו פעולות מורכבות ברמה שלא תאמן. עוד דבר שהגוף האנושי עושה ברמה שהמהנדסים האנושיים יכולים רק לקנא בה. |
|
||||
|
||||
מעניין מאוד. אבל את הטענה שהעליתי זה יכול רק לחזק: אתה אומר שפונקציות שהיינו מצפים שתהיינה במוח, מתבצעות למעשה מחוץ למוח. אז אם אני מבין נכון, זה עוד יותר מוריד את הצורך במוח גדול יותר עבור גוף גדול יותר. |
|
||||
|
||||
כן, לכן הצגתי את זה. כמובן, הבעייה היא שזה שנוי במחלוקת - לפחות חצי מהחוקרים בתחום לא יסכימו איתי. התחרות היא בין "תאורית שיווי המשקל", ותאוריית "המודל הפנימי" - המוח בונה ייצוג פנימי של העולם, ומבקר לפיו את השרירים. מודל כזה "צורך" הרבה יותר משאבי מוח. אני מעריך שהיחס הוא משהו כמו 60-40 לטובת אנשי המודל הפנימי, ויש ראיות חזקות מאד לטובתם (ולכן, לרעתך), וגם אנשי שיווי המשקל נסוגו למשהו כמו "המוח מגדיר נקודות שיווי משקל כפונקציה של הזמן" לנוכח העדויות. בנתיים אני עם אנשי שיווי המשקל, ולכן אציג עוד עדות תומכת: כשאנו מבצעים תנועה רפטטיבית, נקודת המוצא והסיום זהות, אבל המסלול לא. נערך ניסוי פשוט: מצלמים נגר (או נפח) בעבודתו. כשהוא מכה על המסמר (או על הברזל), הוא תמיד פוגע בול בראש, אבל מגיע במסלולים עם שונות גבוהה. כך שהמוח מכתיב איפה לפגוע, ונותן למסלול לעשות כרצונו. (לא בדיוק כרצונו. מאפיין של התנועה האנושית, עליו כולם מסכימים, הוא שהתנועה נעשית כך שיש מינימום טלטולת - הנגזרת השלישית של המקום) |
|
||||
|
||||
אני חושב שכבר דיברנו על זה הוא בהחלט לא רק סוס הרבעה אלא ממש מלך. כשהוא מוצא לעצמו לביאות, הורג את הצאצאים שלהן ללא כל יכולת שלהן לעשות משהו בנידון ומגרש את הזכר השליט הקודם, הוא לא צריך לדאוג יותר לשום דבר בחייו (מלבד להגן על הרכוש החדש שלו מפני אריות נודדים אחרים). הלביאות ישרתו אותו כמו מלך, יצודו לו מזון ויתרפסו לפניו להזדווגות כשהן מרגישות את הדיגדוג. לא סתם קוראים לו מלך החיות. |
|
||||
|
||||
זו הגדרה מסוימת מאוד של שליט. מי שקובע מה הקבוצה תעשה הן הנקבות. |
|
||||
|
||||
הקבוצה לא עושה שום דבר חוץ מאשר לרבוץ בסוואנה ולאכול. הלביאות אולי מחליטות מתי לא בא להן להניק את הכפירים או להתגרד בגב. אם זו הגדרה לשליטה אז לדעתי זו הגדרה מאוד מסוימת לשליטה. הנקבות שבויות בידי הזכר למעשה. אם הוא מביס את הזכר הקודם הוא פשוט הורג את הצאצאים הקודמים ויושב להנות מהציד של הלביאות. וללביאות גם אין ברירה אלא להזדווג רק איתו ומתי שהוא רוצה. זו לא הגדרה מסוימת לשליט זה שליט. |
|
||||
|
||||
טוב, מסתבר שאני לא יודע הרבה על אריות. לא מפתיע במיוחד, אבל מצער. אני אוותר על דוגמת האריות. מכיר דוגמא אחרת? |
|
||||
|
||||
צבועים אצל הצבועים הנקבות שולטות. אבל גם אצלהן הנקבות הן בעלות סממנים פיזיולוגים זכריים. כך שבכל מקרה השליטה כנראה שמותנית במשהו שיש לזכרים ולנקבות פשוט אין. |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון, לנקבות הצבוע רמות גבוהות של טסטוסטרון. הזכרים בלהקה הם הנמוכים במדרג החברתי ואפילו הגורים מתאמנים עליהם בהתעללויות. אגב, הגורים שם, בניגוד לכול יונק אחר, הורגים את אחיהם להמלטה בהזדמנות הראשונה - אם הוא/היא מפגין חולשה. ג'יי לנו ציטט פעם שאלון לנשים שהופיע במחקר ונשאלה שם השאלה: "מה היית עושה אם היה לך פין ליום אחד?" תשובתו היתה: "מבקשת העלאת שכר" טוב, לא קשור, אבל נזכרתי. |
|
||||
|
||||
או! צבועים! נכון! איך שכחתי?1 קראתי איפשהו פעם שהסממנים הזכריים של הנקבות קיימים דווקא כשיטת הגנה כנגד התוקפנות הנקבית. כאשר הוולדות נולדים, הם עיוורים, אבל לנקבות יש נטייה לתקוף את אחיותיהן (ובמידה פחותה בהרבה, את אחיהן). דגדגן מוגדל דמוי פין מגדיל את סיכוייה של נקבה חלשה יותר לשרוד את התקופה הקריטית הזו. אבל אני לא זוכר איפה קראתי את זה, אז אי אפשר להסתמך על זה באופן כללי... 1 שאלה רטורית, לא לענות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |