 |
כן, לכן הצגתי את זה.
כמובן, הבעייה היא שזה שנוי במחלוקת - לפחות חצי מהחוקרים בתחום לא יסכימו איתי. התחרות היא בין "תאורית שיווי המשקל", ותאוריית "המודל הפנימי" - המוח בונה ייצוג פנימי של העולם, ומבקר לפיו את השרירים. מודל כזה "צורך" הרבה יותר משאבי מוח. אני מעריך שהיחס הוא משהו כמו 60-40 לטובת אנשי המודל הפנימי, ויש ראיות חזקות מאד לטובתם (ולכן, לרעתך), וגם אנשי שיווי המשקל נסוגו למשהו כמו "המוח מגדיר נקודות שיווי משקל כפונקציה של הזמן" לנוכח העדויות.
בנתיים אני עם אנשי שיווי המשקל, ולכן אציג עוד עדות תומכת: כשאנו מבצעים תנועה רפטטיבית, נקודת המוצא והסיום זהות, אבל המסלול לא. נערך ניסוי פשוט: מצלמים נגר (או נפח) בעבודתו. כשהוא מכה על המסמר (או על הברזל), הוא תמיד פוגע בול בראש, אבל מגיע במסלולים עם שונות גבוהה.
כך שהמוח מכתיב איפה לפגוע, ונותן למסלול לעשות כרצונו.
(לא בדיוק כרצונו. מאפיין של התנועה האנושית, עליו כולם מסכימים, הוא שהתנועה נעשית כך שיש מינימום טלטולת - הנגזרת השלישית של המקום)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש