|
||||
|
||||
לא כל כך ברור לי למה היחס בין גודל המוח לגודל הגוף משנה, יותר מאשר גודלו האבסולוטי של המוח. האם גוף גדול יותר פירושו יותר מטלות למוח? אולי קצת כן: יש אולי(?) יותר שרירים1, ואולי יותר עצבי תחושה בעור. אבל רק חלק קטן מהמוח מטפל באלו; שאר הצרכים לא אמורים להיות תלויים בגודל. לא? 1בחדק יש בטח המון שרירים נפרדים, שאין לאדם. אבל זה עניין של הצורה, לא של הגודל. |
|
||||
|
||||
השאלה שאתה שואל היא שאלה פתוחה. יש הרבה ויכוח בשאלה איך המוח מבקר את הגוף, וכמה מוח צריך לבקרה הזו. אין לי המון מה לתרום לאייל בנושא, אז רק אתאר ניסוי מעורר מחשבה שמלמד הרבה על בקרת תנועה. הניסוי בא להראות שייתכן שהמוח כלל לא שולט ב, ומבקר את, מסלול התנועה, אלא רק קובע את היעד הסופי. עשו דבר כזה: לקחו קוף, ונתנו לו משהו להזיז (משהו דמוי עכבר מחשב). מאמנים אותו במשך מספר שבועות, כך שהוא לומד שכשהוא מזיז את העכבר הזה לנקודה מסוימת, נותנים לו מיץ. אחרי שהוא למד את זה, מסתירים ממנו את היד שלו עם מסך, והוא עדיין עושה את ההתנועה, ומביא את העכבר למקום שהוא צריך כדי לקבל מיץ. עכשיו מנתקים את עצבי החיווי מהיד למוח - הקוף כבר לא מרגיש את היד שלו - והוא עדיין מבצע את התנועה נכון. עכשיו, השוס של הניסוי - שמים מחסום בדרך של היד. הקוף, כזכור, לא רואה ולא מרגיש את היד שלו, כך שכשהוא מבצא את התנועה, היד שלו נעצרת במחסום בלי שהוא יודע. למרות שהיד נעצרה, עדיין נותנים לקוף מיץ. אחרי מספר שניות, מסירים את המחסום. עכשיו, הקוף חושב שהוא כבר השלים את המשימה, כך שמבחינתו הפקודה שהמוח צריך לתת ליד היא "אל תזוזי", כדי שימשיך לקבל מיץ. אבל, כשהמחסום יורד, *היד זזה לנקודה הנכונה בה היא אמורה להיות*. מסקנה: המוח קבע ליד נקודת שיווי משקל, בה היא אמורה להיות (על ידי שליטה בכיווץ של השרירים האגוניסטים והאנטגוניסטים), ובכלל לא הפעיל *בקרת תנועה*. זה כנראה נעשה ברמה נמוכה יותר, על ידי המוח הקטן, או אולי אפילו נמוך עוד יותר, ברמת המשוב עם חוט השדרה. בכלל, היום מתבצע המון מחקר בשאלה של "אינטיליגנציה מוטורית" - הפעולות האלו, שאנו עושים עם הגפיים ונראות לנו סופר טבעיות ופשוטות, הן למעשה אחד הדברים המופלאים ביותר שהגוף יודע לעשות - אלו פעולות מורכבות ברמה שלא תאמן. עוד דבר שהגוף האנושי עושה ברמה שהמהנדסים האנושיים יכולים רק לקנא בה. |
|
||||
|
||||
מעניין מאוד. אבל את הטענה שהעליתי זה יכול רק לחזק: אתה אומר שפונקציות שהיינו מצפים שתהיינה במוח, מתבצעות למעשה מחוץ למוח. אז אם אני מבין נכון, זה עוד יותר מוריד את הצורך במוח גדול יותר עבור גוף גדול יותר. |
|
||||
|
||||
כן, לכן הצגתי את זה. כמובן, הבעייה היא שזה שנוי במחלוקת - לפחות חצי מהחוקרים בתחום לא יסכימו איתי. התחרות היא בין "תאורית שיווי המשקל", ותאוריית "המודל הפנימי" - המוח בונה ייצוג פנימי של העולם, ומבקר לפיו את השרירים. מודל כזה "צורך" הרבה יותר משאבי מוח. אני מעריך שהיחס הוא משהו כמו 60-40 לטובת אנשי המודל הפנימי, ויש ראיות חזקות מאד לטובתם (ולכן, לרעתך), וגם אנשי שיווי המשקל נסוגו למשהו כמו "המוח מגדיר נקודות שיווי משקל כפונקציה של הזמן" לנוכח העדויות. בנתיים אני עם אנשי שיווי המשקל, ולכן אציג עוד עדות תומכת: כשאנו מבצעים תנועה רפטטיבית, נקודת המוצא והסיום זהות, אבל המסלול לא. נערך ניסוי פשוט: מצלמים נגר (או נפח) בעבודתו. כשהוא מכה על המסמר (או על הברזל), הוא תמיד פוגע בול בראש, אבל מגיע במסלולים עם שונות גבוהה. כך שהמוח מכתיב איפה לפגוע, ונותן למסלול לעשות כרצונו. (לא בדיוק כרצונו. מאפיין של התנועה האנושית, עליו כולם מסכימים, הוא שהתנועה נעשית כך שיש מינימום טלטולת - הנגזרת השלישית של המקום) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |