אני מצטרף לאביגיל 147607
בתהייתה לגבי מקור התמונות. בייחוד הראשונה שמצאה חן בעיני מאד. אני לא יודע מה יש באישה חשופת-שת-אך-מכוסת-חזה שאני מוצא אסתטי כל כך.

בנוסף, עוד תהיה: לרומאים שלפני קונסטנטינוס (הוא זה שקיבל את הנצרות, או שהתבלבלתי?) גם הייתה איזו כת בעלת השפעה פוליטית לא מבוטלת שסגדה לאל פרסי שסימנו היה פר אדום. שכחתי את שמו, מה שמאד מקשה עלי את הגיגול עליו. אולי את יודעת?
זאת לא פרסומת סמויה 147609
ל RedBull?
זאת לא פרסומת סמויה. 147612
אם על זה אתה חושב כשאתה קורא על נשים חשופות שת אך מכוסות חזה, זו כבר בעייה שלך.
חוששני 147615
שמעתה כשאקרא על נשים כאלה אזכר דווקא בך, וזאת תהיה בעיה יותר חמורה.
חוששני? אשרי המאמין 149808
חוששני? אשרי המאמין 149972
והרי הודעה: כל התגובות הבאות שתכלולנה לא הרבה יותר מאשר הביטוי "אשרי המאמין" תמחקנה לאלתר. למה? ככה.
חוששני? אשרי המאמין 149973
נכון שאני עוור צבעים, אבל האם זה רק נדמה לי, או שתגובה 149972 היא בכחול?
האמנם? אשרי המאמין 149999
מדוע יצא קצפך דווקא על הביטוי הוורסטילי 'אשרי המאמין'? הרי רגליו נטועות היטב במסורת ששורשיה מגיעים עד קדמא דנא. כמדומה שגם אצל עמים אחרים נוהגים ביטויים מקבילים המשווים את המאמין לאושר ואת האושר לאמונה, ולא בכדי. באם יטרח המאמין להביט במראה בשעת אמונתו הרי יראה שחיוך של אושר מרוח על פניו הוירטואליות משום שבועת אמונתו טימטמה את אושרו.

ועתה הבה נבדוק את המשמעות הכמותית של הביטוי "לא הרבה יותר".

'יותר' מציינת שבנוסף ל'אשרי המאמין' צריכה לבוא לפחות עוד מלה אחת.

'הרבה' גוררת כמות נכבדה של מלים כשבאופ שרירותי העורך יכול להחליט על כמותן, אם כי הוא כפוף דה-פאקטו למנהג שנוהג במקמותינו.

'לא הרבה' מסייג את האמור במשפט הקודם ושם את כמות המלים הנדרשת בנוסף ל'אשרי המאמין' בטווח של 1 עד 'כפוף למנהג שבמקומותנו'.

אם כך נותר רק לברר מהו אותו 'מנהג שנהוג במקומותנו', כאשר 'מקומותנו' תתפרש 'מקומנו' היינו האתר 'האייל הקורא'.

לא נותר אלא לקרוא מעל במה זו לאנשי התחזוקה הטכנית לבוא ולספור את כמות המלים הממוצעת של תגובה באייל. אנשי העזרים המתמטיים יחשבו סטית תקן מאותו ממוצע, וכך יתברר להלן מהי אותה כמות מקסימלית של מלים אשר תציב תגובה שכולל בנוסף ל'אשרי המאמין' במסגרת שכוללת מלה אחת יותר מ'הרבה יותר' כדי שבעל הגזירה לא יגזוז שום 'אשרי מאמין'.
אשרי (שם חיבה לאשר) המאמין 150046
בעקבות הודעת המערכת כי תמחק מעתה והלאה כל ''אשרי המאמין'', יפסיקו מעתה להופיע הודעות הנושאות את הצירוף ''אשרי המאמין''.
וראש עיר חרדי בירושלים זה לא כל כך נורא.
והשלום יבוא בקרוב.
אשרי המאמין.
אני מצטרף לאביגיל 147618
יש כת בשם Zoroastrianism
אבל הם לא סוגדים לפרים (עד כמה שידוע לי). האם לכך כיוונת?
קבל תיקון 147639
ב Mithraism
יש סמליות לפרים ומיטראס מופיע בציורים רכוב על פר.

יש קשר מסוים בין Mithraism ו הזורואסטרים אבל הוא לא ממש נהיר לי.
קבל תיקון 147641
יש האומרים כי רבים מן התכנים של התיאולוגיה הנוצרית הקתולית מושפעים רבות מן המיתראיזם, כיון שזו הייתה המתחרה העיקרית של הנצרות באימפריה הרומית, באותה התקופה.
קבל תיקון 147755
הא! מיטראס! זהו זה. נורא הציק לי, תודה.
קבל תיקון 147762
תורתו של זורואסטר פיתחה את תורת הטוב והרע, האור והחושך, המבוססת על יסודות של סיפור השנה המתחלף בין קיץ לחורף שמיתרס היה חלק ממנו, ועל חילופי היום והלילה. זורואסטר הפריד לחלוטין בין הטוב והרע, ומזה יצא גם ביהדות שהמוות הופרד לגמרי מהחיים ונחשב לרע גמור - ולא למצב שממנו יכולים לצמוח חיים חדשים.
קבלי תיקון 147842
זה לא כל כך נכון שביהדות המוות הופרד מהחיים ולא נחשב למצב שממנו צומחים חיים חדשים. ראי למשל את התגובה שלי בנושא התפילה כאורגית דמים של מין וקורבן אדם, כדי שהזכר יוכל למשוך כוחות עליונים כדי לקיים עולם. השכינה (האם) מועלת לעולה, מוקרבת כקורבן ואחר כך שבה לתחייה (בתנאי כמובן שהבעל לא התבלבל באמצע).
תגובה 147841
קבלי תיקון 147973
אני לא מכירה את המיתוס הזה - איפה אפשר למצוא אותו?
קבלי תיקון 148001
טלה,

בתגובה אליה הפנתי יש פירוט נוסף. לעניות דעתי מדובר פה בפרקטיקה שעושים אותה ממש בימינו אלה, למרות שיש לזה בסיס מיתי.

לנוחותך, הנה פעם נוספת הלינק לתגובה 147841.
אני מצטרף לאביגיל 147761
אתה מתכוון למיתרס, שהיה אל שמש בצורה המקובלת - כלומר הוא נולד, אהב ומת בהתאם למהלכו השנתי של השמש. לכן הוא היה אדום. חלק גדול מאופיו של ישו מבוסס עליו.
למיניות סדר יום סמוי מן העין 147840
תהייתך מה מושך אותך באישה חשופת-שת-אך-מכוסת-חזה הזכירה לי תגובה ישנה שלי באייל שכותרתה "למיניות סדר יום סמוי מן העין", אפשר שתמצא בה רמזים מועילים אחדים: תגובה 36389

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים