בתשובה לאפופידס, 25/05/03 22:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יחס מוח-גוף היא לא כ"כ חשובה או עיקרית, כי אז סוגים מסוימים של עכברים או קופים (קופי סנאי?) כביכול היו "עולים" על בני אדם או דולפינים. אם מחפשים איזה יחס "נכון" אז נהוג להשתמש ביחס האנסיפאליזציה שהנוסחה שלו היא: משקל מוח = קבוע (0.12) * משקל גוף בחזקת קבוע (0.655 עד 0.69). לפי זה, בני אדם יש בערך 7.5, דופלינים 5+, שימפנזים כ 2.5 ועכברים בערך 0.5. עכשיו אפשר לנוח בשקט כי הנוסחה הזו "נכונה" ולו בגלל שהיא מציבה את האדם בראש. באותה מידה אשר אולי להגיד שאי אפשר להתעלם לחלוטין מכמות המוח היחסית - מוח של כלב גדול כמו מוחות של כמה עשרות דגים אבל קטן יותר מהמוח של קופי אדם. השאלה היא מורכבות המוח, גודלם היחסי של אברוני המוח. מוח של שימפנזה לא נבדל ממוח של בן אדם במבנה הפנימי שלו אבל ההבדל העקרי נעוץ בגודל היחסי של אזורים שונים של המוח. המורכבות של המוח האנושי עולה לעין שיעור על זו של הקוף. כאן אולי טמון ההבדל. אם לתת אנלוגיה פשטנית - יותר זכרון, יותר יחידות עיבוד ובעיקר, מטריצת(*) חיבורים הרבה יותר עשירה ומורכבת. עכשיו, אנקדוטה בקשר לאריות שכתבתם עליהם. וויטגינשטיין אמר שאם האריות היו יכולים לדבר לא הינו יכולים להבין אותם, והשאלה היא אם אנחנו יכולים לעשות בקלות אקסטרפולציה ליצורים, נניח דולפינים (חברתיים עם יחס אנסיפ' הכי קרוב אלינו), על צורת עולמם, על אופי ההתפתחות של "התרבות" שלהם, שברור שהם "רואים" עולם שונה משלנו. אבל זה לא קשור לפתיל הזה. (*) יותר מאוחר אני אכתוב על הסרט, שמצד אחד הוא לא "חובה" ומצד שני הוא איננו "אכזבה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאוד מעניין. איך כותבים את זה באנגלית(לצורכי גיגול)? אז יש נוסחא מקורבת שמתאימה גודל של איבר למשקל גוף. זה מזכיר לי את הגישה של מרק אזבל שמודד אורך חיים ביחידות של פעימות לב וכולי. חוק החזקה הוא כנראה נגזרת של העיקרון בתגובה 148530 שגודל המוח נקבע בעצם לפי יכולת הגוף לתמוך בו. אני יודע שאצל בני אדם תעלת הלידה מגבילה את גודל הראש (והמוח). מוח זה איבר נוח עבור סוג כזה של שיקולים כי הוא קיים ומוגדר היטב אצל היונקים ( ובעוד יצורים). האם ניסו התאמות כאלה גם (למשל) על גודל העין? האם שיקולים אופטיים כמו יכולת הפרדה של פרטים מהווה כאן מגבלה, או שהכלל : ראש קטן, עין קטנה נכון גם כאן? בכלל, העובדה שהעיניים והמוח יושבים באותו איבר זו הגבלה קשה למשקל האיבר. העין צריכה להיות ממוקמת במקום עם יכולת תימרון, וראש גדול הוא ראש מסורבל. אגב אריות ושפה, היוצר הגאוני גארי לארסון ( מה יש, רק וויטגינשטיין וחומסקי הולך?) צייר פעם את ממציא המכשיר שמפענח את שפת נביחות הכלבים <ספויילר> עם הפעלת המכשיר, התברר שכאשר הכלבים נובחים הם בעצם אומרים: הי,הי, הי-הי-הי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסה הישראלית (כנענית?) מסתבר שהשיח כולל את התוספת: מה קורה אחי, מה קורה אחי, מה קורה אחי אחי אחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי זאת ההזדמנות להוריד מהבוידם את הבדיחה הזאת: כלב נכנס לדואר, מבקש טופס מברק וכותב בו: האו האו האו האו האו האו האו האו האו. אומר לו הפקיד: אתה יכול להוסיף עוד האו אחד באותו מחיר. עונה הכלב: אבל אז זה ישנה את כל המשמעות. - - - במחשבה שניה, אולי כדאי היה להצמיד את זה לדיון על שירת שכטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה הימים בהם ראית תגובה שבה יותר מהאו אחד,ומיד ידעת: אנשלוביץ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: 1) האלומטריה של המוח, (אנסיפאליזציה?) היא תחום מפוקפק, שכן הנוסחאות די תפורות כך שנקבל את מה שכבר ידוע לנו: שהאדם הוא המורכב ביותר מבחינת הפעילות המוחית שלו ואחריו המינים שכבר ידוע שהם אינטליגנטיים במיוחד. ככזו היא חסרת ערך. הרבה יותר נכון, לדעתי, להעריך את גודל המוח של יצור לפי שיקלול גודלו עם יכולותיו (הקוגניטיביות?) בתחום החברתי 1, יכולות הזיכרון שלו וכו'. 2) באשר לציטוט שהבאת: זה הזכיר לי שסוקראטס (או אפלטון או פוליקר או שפינוזה) אמר משהו על זה שאם היו שואלים אבן שנזרקה מדוע היא עפה היא היתה אומרת שהיא עפה מרצונה. אולי זה בא להדגים את אשליית הבחירה החופשית. אך מעבר לזה, אני כופר בטענה הנרמזת מן הדברים של ועל לודוויג. אז נכון שעולם המושגים שלנו ושל האריות שונה מאוד. עדיין, ניתן להשוות בין העולמות שחווים יצורים שונים, לפחות מבחינת דרגת המורכבות שלהם. זה של האדם הוא המורכב ביותר וככזה הוא התובעני ביותר מן המוח. 1 השפה נכללת בתחום החברתי, אם כי היא משמשת גם לכתיבת שירה (בהשראת א. שכטר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפו (מותר לקרוא לך ככה?), יש אנשים שפותחים את האייל כאילו זה עתה סגרוהו, ויש כאלה בעקבות הקריאה צוללים לתהומות של ייאוש מאכל. לפעמים אני חושב עד כמה חשוב כל הענין הזה, ההשקעה העצומה במחשבה, הנסיון הסזיפי לדיוק ובהירות. למען מי אני עמל? מה אני צריך בכלל את זה? האם יש תכלית לקיומינו כמגיבים או שאנו מתנהלים כסומים במחילה אפלולית, מסוגרים במטריצה שנבנתה עבורנו, תוך אשלייה שאכשהו יש פה ושם הבלחות קצרות של קרני אור קומוניקטיביות. שפה ושם אנחנו מצליחים לגעת, נשמה בנשמה. אך, אללי, אכזבה בעקבות רעותה. מסתבר לי חדשות לבקרים שאיננו אלא תולעים אטומות החופנות אדמה בפיהם ומשאירת גל תחוח אחריהם. כל המאמץ הכביר והשנון שהשקעתי בפסקה השלישית. כל הדם, יזע, דמעות ופרך -שחשבתי בתמימותי שהוא גלוי לעין כל - במרכאות הכפולות שטרחתי - בערב שבת?- לתקתק סביב המילה "נכון". אח, כולם נשא הרוח. סתאאם. בקיצור, אשר לסיפא של 1, אני מסכים אתך. לרישא, אני לא יודע בדיוק - אם מוח ברמת מורכבות מסוימת מביאה להתפתחות של "תרבות", אז מן הסתם יש גם השפעה חוזרת שבה "התרבות" משפיעה על התפתחות המוח. למשל, הזכרת שפה אז השאלה היא אם שפה קודמת להתפתחות מוחית או ההיפך? על זה עניתי פעם באייל בציטוט מאיש חכם (ולא הצלחתי למצוא קישורית) שכתב שאם זה נכון, אז כנראה חומסקי היה האדם האינטלגנטי הראשון... לנבוך ששאל Encephalization Quotient. אם כי כשגיגלתי מצאתי שיש קבועים אחרים מאלה שכתובים בספר שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המושקעת! יש לי המון מה להגיב על דבריך ומעט זמן (כתמיד). לכן אסתפק בזה: כן, מותר לכנותי אפו, או כל שם אחר (קלרה אולי לא). ובכן לי, הכתיבה, ויותר מזה הקריאה באייל חשובות עד מאוד. בינתיים קריאה באייל עשתה לי רק טוב. השכלתי לא מעט, צחקתי הרבה, שיניתי דעות בכמה נושאים חשובים ובעיקר זכיתי בחברה (וירטואלית, אם כי לא רק) די נדירה של אנשים רחבי אופקים, מעמיקים, שוחרי דעת ומוסר, עם נכונות להשתכנע, עם חוש הומור וביקורת עצמית. טוב, לא כולם, אבל כל אחד כאן מקיים חלק מאלו. אבל לא, לא יצא לי להתייאש ממה שקראתי או מתגובות לדברי או להעדרן. עברתי הרבה בחיים כדי ללמוד להקשיב ולהעריך דעות אחרות, אך עברתי גם יותר מדי מכדי שיהיה חשוב לי עד כדי כך יחסם של אחרים. למרות זאת, דווקא כן עברתי ייסורים הקשורים באייל. אך אלו היו, משום מה דווקא במהלך ההכנה של תגובות מושקעות. היו לי כמה תגובות (אני מניח שעד 20) שלקחו לי מספר ימים, במהלכם התחבטתי, התייאשתי, גערתי בעצמי (בעיקר בשל יוהרה ושטחיות) ואת רובן לבסוף לא פירסמתי. על אחת מהן עבדתי כחודש ורגע לפני המשלוח, החלטתי שבעצם אין לי שום דבר ראוי לומר וגנזתי את ההודעה 1. פתטי אך אנושי. כפיצוי, מן התגובות שכן פירסמתי, או לפחות מחלקן ולעיתים גם מן התגובות עליהן, אני מוצא סיפוק גדול עד היום. מתגובתי הקודמת למשל, פחות. אגב, הערה 1 בתגובה ההיא, רמזה לגישתו האנטי-מתקשרת של המשורר הנ"ל. פתאום זה נראה לי לא ברור. זהו, אני מקווה שיש קשר בין התגובה למוגב. לא תמיד חומק מרכיב ראוי זה אל תוכן תגובותיי, למרות מאמצים לא קטנים. לילה טוב 1 מה שלא מנע ממני לפרסם לא מעט תגובות עם איכויות של spam. ככה זה, האדם הוא יצור מורכב (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפו'לה - והנה אני מותח יתר על המידה את הרשיון הכמעט בלתי מוגבל שהענקת לי, אני רק רוצה להבהיר שכל התגובה ההיא שלי היתה נסיון לבדיחה על קוצו של גרש - טוב, בעצם שתי קבוצות הכוללות שני גרשים כל אחת, משמע סך הכל ארבע גרש...אבל אני שוב נסחף. ישמרכשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יודע שאפילו את הבדיחות שלי אני לא מבין? למה לא הפסקת אותי כבר בתחילת התגובה המשתפכת ההיא? איך אראה את פני שוב במשעולי האייל? כנראה כמקודם. בכל אופן, אני מכחיש הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון (שמך מקבל ברגעים אלה משנה משמעות), נדמה לי שהפסקה המתחילה "יש אנשים שפותחים..." ומסתיימת ב"כולם נשא הרוח" - היא שירה. (אבוי, אינני יודעת אם היא עומדת בקריטריונים שיריים שכטריים ו/או אחרים. זה גם לא ממש חשוב) אשר על כן, שא ברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אך אותה פיסקא נפתחת ונסגרת בפלגיאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ידעתי, בערך (מנסה לצאת בכבוד...). אם כי נראה לי שכאן מותר לך להשתמש בביטוי "מחווה משועשעת", ולאו דוקא "פלגיאט", שהרי הקריצה בכל דבריך ברורה לעין כל, ולגביי, לפחות, היא לא הפחיתה מן השיריות שבדברים. גם לא המחוות המשועשעות. לגבי "כלם נשא...", אני מניחה שמדובר בביאליק. אבל "יש אנשים..." - כאן יש יותר מדי אפשרויות. צר לי על בורותי, אבל - למה היתה ההתייחסות (או הפלגיאט, אם זה מוכרח להיות)? humbly, ח. גרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באך, י.ס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבת שירה גם היא חלק מביטוי חברתי של האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שם לומר ששפה משמשת לתקשורת, או לחילופין לכתיבת שירה. זאת היתה עקיצה לכיוונו של אשר שכטר, בעקבות עמדתו בדיון 1443 בנושא שירה וכן בעקבות שירו המובא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני התכוונתי לומר שגם השירה היא צורה של תקשורת - לא כל תקשורת קשורה בהעברת אינפורמציה, יש תקשורת הקשורה בהחלפת דעות - זה מקום הפילוסופיה, ויש הקשורה בהחלפת הבעת רגשות וזה מקום השירה. ככותבת שירה אני יודעת שאין בה טעם אם היא טמונה במגרה - מקומה במקום שאחרים יוכלו לקרוא אותה, להתרשם ולהחליף הבעת רגשות בקשר אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הניתן לצפות היכן שהוא בשירתך? (אני לא מבין בשירה, אבל סתם, סקרנות)* 2) נראה לי שיש המשתמשים בשירה, כמו ביומן, סתם כדי ליצור משהו, לפרוק, להתאמן, לסדר לעצמם, לזכור ולאו דווקא למטרה חברתית עתידית כלשהו. כפי שיש המתלבשים ומתקשטים בשביל עצמם, גם אם הם ישארו לבד בבית. במקרה זה, אגב, יש קשר חברתי, שכן מדובר בהפנמה של יחס החברה לאדם, ליחס של האדם לעצמו. אבל אני נסחף. * בעצם, חשבי טוב אם את רוצה לענות בחיוב על שאלה זו, במקום בו לא חסרים טורפי משוררים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר שיורד באופן משועשע על הנטייה של כל בר בי רב להביע את עצמו ב"שירה". "הפוליטיקה של הביטוי העצמי": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי על שירה היא קצרה ביותר. כדי לכתוב - כל דבר שהוא - אדם חייב לשלוט בשפה. זהו הכלי שלו ובלעדיו הוא לא יכול ליצור שום דבר בעל ערך. וכדי להביע את עצמו אדם חייב שתהיה לו עצמיות מעניינת שיש לה מה להשמיע. אלה הם שני הדברים הנחוצים כדי לכתוב שירה בעלת ערך כלשהו, לדעתי. ונכון שכיום השפה היא דבר שאנשים רבים מזלזלים בה. אשר לעצמיות - לרוב האנשים הצעירים כמעט ואין דבר כזה, לשם כך יש לחיות, לגדול ולהתנסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, נו, באמת. (דובי, נטול עצמיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש בזה משהו (אגב, אתה כבר לא כל כך צעיר - כבר 3 שנים אתה בן 23, לא?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני בן 24 מזה כמחצית השנה. ב. אמנם הייתה תקופה של כשנה וחצי שהייתי בן 21, אבל הייתה לי סיבה טובה. ג. שנת הלידה שלי מצויינת בעמוד הכותב שלי, כך שאינני יכול להסתיר את גילי האמיתי. ד. מה יש בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה ככה: כתיבה טובה היא פונקציה של מה שיש לכותב לומר. וכיוון שמה שיש לכותב לומר מועשר על ידי ניסיון החיים שלו, הרי שלא מופרז לומר שניסיון חיים 1 מסייע בכתיבה. 1 או לפחות זמן התבוננות בחיים של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה כתבה שלאנשים צעירים אין ''עצמיות'', זה היה המשפט עליו הבעתי את מחאתי. משפט כזה יכול להאמר רק על ידי אדם זקן, שכבר שכח איך היה להיות צעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה באמת קצת מופרז. כמובן שלאנשים צעירים יש עצמיות, רק שהיא לא מאוד מלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה היא כנראה המבוגרת ביותר מבין משתתפי האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשלח לי כתובת, אשמח לשלוח לך ספר שירים - ובאינטרנט, באתר ליטרטורה הקשור עם בקבוק. ומשהו גם בדפיוצר בבמה החדשה. נדמה לי שאני די מחוסנת בפני טורפים, ולפחות אני מסוגלת להחזיר נשיכה תמורת נשיכה. השירה נראית בעיני שייכת לתקשורת, אף על פי שגם אני כותבת בעיקר כדי להביע רגשות ולעתים גם מחשבות, אבל אני לא יודעת מה הטעם בהבעה אם אין לך בפני מי להביע - אני לפחות מעדיפה תגובה כלשהי, אפילו סתמית. יש אחרים, כמובן, כמו קפקא שרצה לשרוף את כל כתביו כדי שאיש לא יקרא אותם - אבל מעניין שהוא לא היה מסוגל לעשות את זה בעצמו וביקש מחברו לשרוף אותם - כאילו לא ידע שהם ייקראו לפחות פעם אחת לפני שיישרפו. דרך אגב, כתיבת שירה, אצלי לפחות, היא אינסטינקטיבית, אינה מתוכננת ובאה מעצמה - הצורך שאחרים ישמעו או יקראו אותה בא לאחר שהיא כבר קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי, ובקטן. תודה על ההפניות ( http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=52... ,http://stage.co.il/Authors/TalaBar) מעבר לזה, באימייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לתעלת הלידה שהזכיר "קורא נבוך", יש בוודאי גם גורמים כמו סוג התזונה (תזונה עשירה יותר - למשל של אוכלי בשר, יכולה לתמוך במוח גדול יותר. ידוע גם שקופים אוכלי פירות אינטיליגנטיים מאוכלי עלים), מדיום התנועה (מים, יבשה או אויר שקשורים לעומס המשקל של המוח) וכו'. חוץ מזה, אם שכלי אינו מתעתע בי, האם לא נובע מן הקבועים כי גודל המוח פרופורציונלי בדיוק מדהים לשטח הגוף הממוצע של המין(המשקל פרופ' לנפח ובחזקת שני שליש זה השטח)? כלומר פרופ' לקצב חילופי החום עם הסביבה? האם המגבלה העיקרית לגידול המוח היא נושא פיזור חום המוח ו/או שימורו? AMD ואינטל ישמחו לדעת שהם לא לבד. אלוהים מתחבט באותה בעייה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הקירבה של האקספוננט לשני שליש לא נעלם מעיני, ואאלט אחד מהפילוסופים היוונים חשב שמטרת המוח הוא להוות HEAT SINK לגוף. נדמה לי שהיחס מעטפת-נפח גם מגביל את הגודל של היונקים(לפחות מלמטה- יונק קטן מגרביל או עכבר אינו יכול לאכול מספיק כדי לשמור על חום גוף). בכלל אפשר לעשות שיקולים ביו-מכניים יפים, כמו האם דהרה של סוס היא יעילה. יש גם מאמר של ס.ג.גולד על גודל "ON BEING THE RIGHT SIZE" אבל קראתי אותו מזמן ואני לא זוכר אותו בדיוק. אני זוכר שהוא מראה שם למה תינוק נופל נפגע הרבה פחות ממבוגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתואר היונק הקטן ביותר, על גבול הפלאטבע זוכה החדף הגמדי. מידע מהימן עליו, מפי דייויד אטינבורו ניתן למצוא כאן: http://www.pox.co.uk/fl/pygmyshrew.htm | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע עם הדולפין שבר אותי. בגללך השפרצתי קפה על המקלדת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנצלת את ההזדמנות כדי לקשר לאחד העמודים החביבים עלי ברשת. אמת או בדיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שייתכן שאמת, או לפחות אפשרי ביולוגית. שאלתי את ססיל. אמנם המסטר לא ענה, אבל לפי: Hope that helps, (הי, זו הייתה החתימה...) אז:Yuck. CK Dexter Haven Straight Dope Staff Well, if you mean, can they have intercourse, then yes, most combinations of critters can. הא לך.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מצאתי את המאמר של הלדיין בנושא אבל לא את המאמר הנגזר של גולד (שבינתיים הסתבר לי שנקרא אחרח: on size and shape). הפסקאות האחרונות של הלדיין מזכירה לי מעט את הדיעות של יעקב על ביזור וקהילות.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שהערך יותר קרוב ל0.75 וקונסיסטנטי עם תוצאות של מטבוליזם מול משקל גוף. כלומר העיקרון שהמוח צורך אחוז קבוע של אנרגיה בגוף הוא כנראה נכון, אבל הסיבה לכך זה לא רק יחס שטח נפח. בכל אופן, הנה לינק ( מעט ילדותי בסיגנון) המתאר זאת: ועוד לינק שמתאר הסברים אפשריים ללמה 0.75 ? מענין שההסברים המוצעים ל0.75 לא תמיד רלוונטיים למוח ( המוח אינו שריר).בלינק הזה הוא דווקא טוען שיחס מוח גוף הוא אכן שני שליש. ותודה לרון על התעתיק האנגלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישורים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |