 |
''הארץ'': כתבי-יד מקוריים של קפקא הוצאו מכספות | 3229 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אירוני הוא שהעימות הוא סביב סירובה של הופה למלא אחר החלק בצוואתו של ברוד, שבעצמו נולד מהפרת צוואה, זו של קפקא. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד אירוניה היא הניגוד בין האנטי-פומפוזיות בדמותו של קפקא ובכתיבתו לבין הקדושה שיש עכשיו למה שהוא כתב במו-ידיו. למה שיהיה לנו אכפת בכלל מכתבי יד מקוריים? תגובה 106688. ביצירת ספרות זה אולי קצת יותר הגיוני מבמאמר מדעי - נניח, החוקרים ירצו לחפש הבדלים בין נוסח כתב היד לנוסח שהודפס - אבל רק קצת. אני בספק אם יצאו בשורות גדולות לאנושות מחקר כתבי היד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי את הנושא לאחרונה בהקשר של ניסיונות פגיעה ביצירות אמנות מפורסמות, שמתרחשים מדי פעם. מעבר לנזק התיירותי, מה היה נגרע אמנותית מהעלמותה של המונה ליזה, לאחר שזו כבר תועדה לפרטי פרטיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבי יד של ספרים מודפסים מזכירים לי דווקא סקיצות של תמונות ולא את התמונות הגמורות. מה שיש בספר הוא המלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואירוניה אחת אחרונה היא שדוקא קורא יאלץ לחלוק עליך ולשבח את המערכת על שהיא טורחת מדי פעם להביא דוקא עדכונים כאלו. אילו התגלה יומן הנעורים של בר רפאלי בכספת ברמת השרון או בבאזל, אפשר רק לחשוב על הצונאמי של ידיעות שישטוף את הארץ. במה צריך להגרע חלקו של סופר חשוב כמו פראנץ קפקא? ספציפית, לגבי חשיבות כתבי היד, דוקא קפקא הוא דוגמה רעה מאוד לעמדתך. קפקא התקשה מאוד בכתיבתו וכתב ושינה פעמים רבות מאוד את הכתוב ודוקא כתיבתו היא מופת של צימצום וזיקוק, מה שהופך את כתבי היד שלו לחשובים במיוחד. מהיבט כללי יותר, אני חושב שקפקא הוא מחשובי הסופרים במאה ה-20 ואולי החשוב שבהם. לא כדאי לבלבל בין חשיבות הסופר ככלל לבין החשיבות שתהיה לגילוי יצירה חדשה שלו. (אי אפשר להגזים בחשיבותו של מוצארט, גם אם מרבים מאד להגזים בחשיבות כל קטע חדש העשוי להיות שלו שמתגלה מזמן לזמן). אני יכול להסכים שגם אם יתגלה קטע חדש של קפקא, החשיבות לא תעלה בהרבה על קטע חדש של אתגר קרת). יחד עם זאת צניעותו האישית וחוסר הבטחון העצמי של קפקא אינם סותרים במאומה את חשיבותו המונומנטלית לספרות המודרנית. חשוב רק על תמונת ההוצאה להורג של יוסף ק. בספר "המשפט". רבים כבר עמדו על חשיבותה האיקונית של הסצינה הזאת במאה ה-20 שעמדה בסימן אושוויץ, דרזדן והירושימה. הסצינה הזו היא ה"זעקה" של מונק בעולם הספרות. קפקא שחי את הזוועות של מלה"ע הראשונה ואת ראשית הגלגול המודרני של הלאומיות כלאומנות וגזענות (כגרמני-צ'כי-יהודי עקור שורשים), זיהה ואפיין את המגפה של המאה ה-20 עוד בראשיתה. מגפת הבדידות והניכור של הפרט מול כלל ממסדי אנונימי עמדה להחליף את המוסכמה הספרותית הקודמת של גזירת הגורל הקלאסית. ככותב לא היה קפקא צנוע כלל (ראה אוסף המכתבים הפרטיים הרחב והמפורט שלו) וכל כתיבתו נסבה על האני הניצב מול הכלל וההמון. לא לחינם נקראו גיבורי הטירה והמשפט בשם ק. לתרבות החילונית המודרנית, חשיבותם של כתבי יד של קפקא אינה פחותה מהחשיבות של גילוי כתבי יד של הרמב"ם או שפינוזה. גם אם אין לגילוי כתבי היד האלו שום חשיבות מעשית, כמו למשל מספר חודשי המאסר שקיבל נוכל זוטר מידי מערכת המשפט. בני אדם נבדלים משאר הבריאה בכך שהם מסוגלים לקיים קשר עם בני אדם ותרבויות אנוש שאותם כלל לא ראו. בעולמנו נפוצים הנוכלים הזוטרים, הטפילים והרמאים כמו זבובי קיץ. כותבים כמו קפקא יש רק מעטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יורשת העזבון של מקס ברוד הכולל את עזבונו של קפקא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל עדכון חדשותי על הנושא הזה ? : פסק דין מעורר פלצות בעיני, ויש לי הרגשה שעשוי לעורר דיון מעט יותר משמעותי מהכספת של ביתה של המזכירה של היורש של קפקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלף ''ערבי'' ב''עשיר'' ותקבל מקרה שעלה למיטב זכרוני באחד הדיונים האחרונים בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלף "ערבי" ב"טרנס" ותקבל תגובה 537316 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. לא במפתיע, זה היה תת פתילון של הנושא שהזכרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל רגש שמתעורר בך, צריך להיות מופנה למחוקק ולא לשופט. השופט בסך הכל מילא אחר לשון החוק, שקובע שיחסי מין שהושגו תוך התחזות הם אונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואת רוב זמנה מבלה המערכת בביזבוז דמי המנוי הזורמים לכיסיה, זוהי התוצאה. אתה רשאי, במקום דמי מנוי למשך שנה, לנסח תקציר של הידיעה, עם שני קישורים ולשלוח למערכת, שאולי, בין שופינג לטיסה, תמצא זמן להגיה את התקציר וייתכן שגם לפרסמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היו אומרים "http://www.haayal.co.il/help 20-21". מצד שני, 24. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסך הכל, האמת, אין פה חדשות. מאז שב-1998 ערן בן אברהם הורשע ב'קבלת דבר במרמה' כשהתחזה לרופא וטייס ושכנע נשים לשכב איתו (לא, לא תמורת הבטחת טיפול רפואי או כרטיסים חינם; כמה שנים אחר כך הוא הורשע גם באונס כפשוטו), כבר היו מקרים כגון ההוא של צבי סלימאן (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3194901,00.h...) שהתחזה לבכיר בעמידר, הבטיח לנשים דיור אם ישכבו איתו והורשע באונס, וכן הלאה. ככלל, כיוון שלשון החוק בסעיף 2 של החוק הרלוונטי קובעת שמרמה לגבי "מהות המעשה" או "מהות העושה" היא אונס, הרי שבית המשפט לא פורץ פה דרך חדשה, למעט בשאלה הקבועה מהי 'מהות העושה' ההופכת הונאה לאונס (מתישהו, אולי אחרי עוד כמה פסקי דין כאלה, יהיה גל תביעות של גברים נגד נשים שהבטיחו שהחזה הזה מקורי ולא משופץ, מן הסתם, בנתיים ביהמ"ש עוד לא שם). אז פסק הדין הזה לא מחדש הרבה ואפילו לא מרחיק לכת לעומת פס"ד ההוא של בן אברהם שקבע את הנורמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהטענה ''לא הייתי שוכבת איתו אלמלא חשבתי שהוא רופא וטייס'' מעצבנת, הטענה ''לא הייתי שוכבת איתו אם הייתי יודעת שהוא ערבי'' כבר מקוממת ממש, וכך גם הגושפנקא שבית המשפט נתן לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלה היא ''לא הייתי שוכבת איתו אם הייתי יודעת שהוא נשוי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעצבנת מעצבנת, אבל ברגע שהגדרת את עברת 'לא הייתי שוכבת איתו אם הייתי יודעת שהוא X' כאונס, אזי בית המשפט יוכל אולי לתת לו עונש לא רציני (טוב, 18 חודשי מאסר על עברה שמוגדרת אונס זה אכן לא רציני, אז ייתכן שהסכמתו של ביהמ"ש לעסקת הטיעון אכן נובעת מכך), אבל הוא יתקשה לומר '*אני* לא אוהב את הסיבה של פלונית, ולכן אני לא מקבל שהייתה פה הטעיה'. כמדומני, במדינה דמוקרטית כשלנו מותר למישהי לא להסכים ליחסי מין עם מישהו על הרבה בסיסים, וחלקם מעצבנים במיוחד; ברגע שודאי שהייתה הטעיה ב'מהות העושה', אזי טיבה של ההטעיה קצת פחות חשוב משפטית. (מה שכן, אני רק מחכה לראות מה יעשה בית המשפט כאשר מישהי תתלונן כלפי מישהו שהציג את עצמו כהונגרי-דור-רביעי ובעצם הוא חצי-פרסי-חצי-עיראקי דור שלישי. האם ביהמ"ש יטען שזו מהות?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נלך לפי פסק הדין של אלקובי (קראתי מזמן ולא רעננתי את הזיכרון), אז "מהות העושה" היא לא סתם "אמרת שאתה טייס", "אמרת שיש לך חזה גדול", אלא מקרה שבו הוצג האדם כאדם אחר. אלקובי הוצג/ה כ"קובי", אדם שלטענת השופטים כלל לא היה קיים. ייתכן שכך גם במקרים האחרים, אבל הם לא הורשעו באונס או ניסיון לאונס. דווקא משום כך המקרה של הערבי עשוי להיות מעניין, בעיקר אם לא סתם הציג עצמו "יוסי לוי", (אדם שלא קיים), אלא אם אמר "אני אחמד ואני יהודי", ואז הדיון עוד עלול להדרדר למחוזות הכוזרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל צבי סלימאן הורשע ב'אמרת שאתה בכיר בעמידר ויכול לארגן דירה'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבי סלימאן הורשע ב''אמרת שאתה ירון עוז, בכיר בעמידר, וגם איימת שתפגע בזכויות הדיור אם לא יעתרו לך''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, אני מזהיר שוב שלא קראתי את פסקי הדין הרלוונטיים, אבל הכתבה הזו עושה קצת סדר. אם הבנתי נכון, המקרה של סלימאן בא אחרי המקרים האחרים שתוארו, ובעצם נקבעה בו הלכה בבית המשפט העליון לפיה יש לבדוק "בחינת הסיכוי אם בעיני אדם מן היישוב אשה זו היתה מסכימה לקיים יחסי מין עם גבר זה בלא ה'מיהות' שבדה". השופטים במקרה דנן פסקו בהתאם להלכה זו. חוץ מזה, תיקון: לא אחמד אלא סבאר, ולא יוסי אלא דודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר הוא לא איים, רק הבטיח. בכל מקרה זה יכול להתפרש כהרשעה על רקע העמדת פנים שיש יחסי מרות, אבל בעינה עומדת העובדה שפס''ד הנוכחי פשוט ממשיך את השרשרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, האם גם גבר יכול להתלונן שהוא שכב עם אשה שלא היה שוכב אתה לולא התחזתה לרווקה? או ליהודיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא כהאשמת אונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה זה יהיה? קבלת דבר במרמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה - הרי כבר הורשעו גברים על אותו דבר כלפי נשים. (המקרה המפורסם הוא המשפט הראשון של ערן בן אברהם, מ-1998, הגם שכיוון שהברנש הורשע גם באונס ב-2005, כמה מתבלבלים). ובקשה: בחר לך ניק. לרוב אני לא מגיב לאיילים אלמוניים. הפעם זו הייתה תגובה עניינית שאין לי חשש שתהפוך לאיזה ויכוח, אבל אני מעדיף להגיב רק לניקים מזוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי מי שמכריז שלא יתחתן עם גויה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל על פי החוק בישראל רק גבר יכול לאנוס אישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, גם אשה יכולה לאנוס אשה, אבל לכן הקדמתי והגדרתי 'אחרי עוד כמה פסקי דין'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הדיוק, לפי החוק בישראל אפשר לאנוס רק אישה (סעיף 345 לחוק העונשין), אין התייחסות קונקרטית לשאלה מה מין האונס/ת. המקבילה לאונס היא "מעשה סדום", שמופיעה בסעיף 347 המקביל כמעט במלואו ל345. כמעט, אבל לא במלואו. השוני הדק הזה יכול להביא למצב המעניין0 לגבי תביעה אפשרית של גברים נגד נשים1 בגין הבטחה לחזה מקורי2 - הואיל והסעיף מגדיר "מעשה סדום" כ"החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם", ייתכן שאפשר יהיה להגיש כתב אישום או תביעה בגין מין אוראלי3 אבל לא בגין יחסי מין מלאים "רגילים". 0 אני מניחה שיש אנשים שזה מעניין אותם. 1 לצורך הנוחות אני מתעלמת משאלת היחס בין המשפט הפלילי לפרטי. 2 ?! 3 סניגורית טובה תוכל להתפלפל אודות מהות המרכיב "החדרה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק אוראלי? תארי לך שאורי יגלה שהיא לא באמת רבנית. תגובה 541581 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שעורכת דין טובה תוכל להוכיח כל דבר אבל החוק מאוד ברור. מי שחודר (במשמעות הנורמלית וזאת שהמחוקקים התכוונו אליה) בכל המקרים זה הגבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שבית המשפט המחוזי בנצרת, עם גושפנקא מהיועמ"ש קבע כי כשכתוב בחוק הירושה "איש ואשה" הכוונה היא בעצם גם "איש ואיש" או "אישה ואישה", אתה חושב שמה שאתה כתבת יהיה מכשול בפני בית המשפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט לא סתם משנה חוקים, בדרך כלל כשהוא מפעיל אקטיביזים זה כשבחוגים שלו השינוי הוא מאוד פופולרי. על השינוי שלך הרב עובדיה אומנם מאוד כעס אבל הרב עובדיה לא כל כך מטריד את השופטים. בשינוי של אונס אורית קמיר והרבה מחבריה ישרקו בוז, אני לא בטוח שהם יצליחו למלל מה מפריע להם, אבל זה מה שיפה בשריקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו מכניס לך משהו לראש, זו לא החדרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח, מכניס לך לראש את הטענה שלא הבנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זו אני שאטומה, אבל אני לא מבינה למה אנחנו מנסים להבין את משמעות המילה ''החדרה'' בהקשר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היו העונשים בפעמים הקודמות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שסלימאן חטף הכי הרבה - עשר שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון, שלחו אותו להמתין לדירה מעמידר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתעלם מהצד המשפטי (שקטונתי בו) ואלך לפי הסקאלה המוסרית שלי, מה שסלימאן עשה היה באמת פשע מסדר גודל אחר. (בגלל שהוא לא רק התחזה, אלא התחזה לבעל מרות (אם להמשיך את טווידלדי), ואז ניצל את יחסי המרות; בעצם, מעשהו בעיני לא יותר חמור ולא פחות חמור מאשר אילו היה דובר אמת!). קאשור גם הוא לא עושה רושם של מאור מוסרי גדול, והייתי אולי חי בשלום עם הרשעה כלשהי, אבל שנה וחצי מאסר (אחרי שנתיים מעצר בית!) נראה לי דרקוני לפשע שלו. עוד הבט באירוע שלא ראיתי התייחסות אליו (אלא אולי מרומז, בעצם ציון העובדה, בכתבה שידידיה קישר לה) הוא שהם קיימו את יחסיהם דקות לאחר הפגישה. זה קצת שדה מוקשים כאן, כי אני עלול להיות מואשם בגישה הארכאית שנשים מתירניות ביחסי מין אשמות בכל מה שקורה להן (ואולי בגלל המוקש הזה "הארץ" רק ציין את העובדה ולא יסף). אבל לא זה מה שאני טוען, אלא רק שנראה יותר קשה לאישה לטעון לנזק נפשי שנגרם לה כאן (אני לא יודע אם היא טענה כך). אילו היה מדובר ברומן ארוך-טווח שהתפתח על סמך השקר, זה היה סיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"נ אצל סאלימן היה מדובר על 9 אישומים שונים, ונדמה לי שלפחות באחד מהם היתה מעורבת גם אלימות פיזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, סלימאן הורשע גם במעשי אונס "רגילים", ואין ספק שהוא חלאה גרועה בהרבה מהאחרים שהוזכרו בפתיל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה בקביעת תקדימים: מוצאים מקרה שאפשר להסתדר בו בלי התקדים, קובעים אותו דרך-אגב, ואז בפעם הבאה משתמשים בו לבד, ואין פוצה פה, כי היי, איפה הייתם כשהתקדים נקבע, כבר אין פה חידוש. לא רק בעניין הזה, כמובן, ויש פסקי דין שבהם זה ממש מוחבא לצורך שימוש עתידי. (אגב, גם בן אברהם בסוף הורשע באונס כפשוטו, אבל כמה שנים אחר-כך ולא על אותה פרשה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה טוען שהמקרה התקדימי כאן לא היה מובהק, אתה כנראה צריך להתווכח עם מי שכתב בתגובה 547127 "מאז שב-1998 ערן בן אברהם הורשע ב'קבלת דבר במרמה' כשהתחזה לרופא וטייס ושכנע נשים לשכב איתו (לא, לא תמורת הבטחת טיפול רפואי או כרטיסים חינם;" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1998 הוא הורשע בקבלת דבר במרמה, לא באונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כאן היא יכולה לטעון ''נדלקתי, נסחפתי, הוא אמר לי שהוא מעולם לא פגש בחורה כמוני, שהוא מרגיש שהוא מתאהב'' וכולי וכולי. כל סיפור שמצדיק את זה שהיא (בגישה קרה ותועלתני כפי שסניגור יכול להציג) אפשרה יחסי מין מתוך הנחה שהם בגדר ''שלח לחמך'' ולא סטוץ חולף. על רקע זה מאוד רלוונטי עם מי היא חשבה שהיא שוכבת, כי עם (ערבי) נשוי אין שום ''שלח לחמך'' לגיטימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נדלקתי נסחפתי" תוך חצי שעה? זה באמת מרשים (עבור שני הצדדים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה נאיבי, אבל נאיביות היא לא פשע. (זה רק קו טיעון אפשרי, כן? לא דעתי האישית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להכיר את הפרטים לעומק, נראה לי שנאיביות בדרגה כזו ראויה לשם מעט שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אמורה להיות טענת ההגנה של קאשור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו "טענת הגנה" של הבחורה, כלפי אלה שטוענים (או רומזים כמו ב תגובה 547192 ) "מה היא רוצה, היא שכבה איתו חצי שעה אחרי שהכירו". בטענה הזו מגולמת הטענה ש"אחת כזו, ששוכבת אחרי זמן קצר כל כך, מה בעצם איכפת לה מיהו ומה מצבו המשפחתי?". אז אני אומרת שגם אם שוכבים אחרי חמש דקות של היכרות, זה יכול להיות איכפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה את אומרת "אחת כזו" כאילו מישהו קרה לה פרחה? לא מדובר באופי שלה (שעליו מעידה התלונה עצמה), אלא בסיפור המעשה שהיה. אילו היא הייתה רוצה לברר פרטים עליו, היא הייתה מקדישה לכך זמן לפני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה שאליה קישרתי בפירוש כך נרמז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו רואים את הרמז באותו מקום, תני דעתך למשפט העוקב לו - ''אבל לא זה מה שאני טוען כאן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, עניתי לטענה שירדן לא טען, ולא לירדן :-) זו טענה קיימת ונפוצה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע"ד. אבל אני מציע את טענת ההגנה הבאה: ידוע כי גברים נשואים רבים בוגדים בנשותיהם (עשרות אחוזים), מכאן שאחד משניים, או שהגברים הנשואים הללו משקרים לנשים ולכן מר קאשור יכול לטעון ל"הגנה מן הצדק" על בסיס אכיפה בררנית. לחילופין הגברים הללו אומרים אמת לנשים ואז לנשים רבות לא אכפת אם הן שוכבות עם נשוי או רווק ולכן הוא צריך לצאת זכאי כי "לנשים סבירות" רבות לא אכפת ממצבו המשפחתי של הגבר, בפרט לא ניתן לדעת כיצד היתה מתנהגת המתלוננת בנסיבות העניין, ובאופן כללי, למר קאשור לא היה יכול לדעת כי הוא מבצע עבירה פלילית (כי מנסיונו לנשים לא אכפת האם הגבר נשוי או רווק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אם כי הטיעון שלך לא לוקח בחשבון שאולי רוב הנשואים בוגדים עם נשואות :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בוגדים *ב*נשואות. נדמה לי שהרבה נשים (רובן?) לא היו מוכנות לחלוק את גופן עם בעל הבוגד בהן באותה העת. מעניין אם בהתאם להגיון הפסיקה החדשה ניתן להגיש תלונה על אונס כנגד בעל בוגד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מנסיונו לא אכפת להן אז למה הוא טרח לשקר? חוץ מזה, מבחן "האשה הסבירה" לא מחזיק מים. יכול להיות שהרבה "נשים סבירות" היו שמחות לשכב עם ארז אפרתי, בחור חסון, נאה, וקצין בצה"ל - אבל מה שמשנה הוא שאשה אחת לא רצתה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קו ההגנה במקרה כזה יהיה ''לפי החוק השרעי מותר לגבר לשאת יותר מאשה אחת, והיא אפילו לא צריכה להמיר את דתה, אם כן זה 'שלח לחמך' לגיטימי אם כי מוזר ליורופוצנטרים''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגנה הבאמת מוצלחת היא מה שקמיר אמרה בhttp://www.notes.co.il/orit/68584.asp(שכבר הובא) "אילו רצתה האישה להתנות את המגע המיני עם הגבר הזר בכינונה של מערכת יחסים רומנטית עם רווק יהודי דווקא, ההתרחשות העובדתית היתה שונה בתכלית. האישה היתה משוחחת עם קאשור יותר ממספר דקות ברחוב" היא מביאה את זה כהוכחה לכוונותיה של הצעירה אבל אני (שכנראה אני פחות פמיניסט) מסתכל על זה בתור שימת חלק מהאחריות על האישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך להטיל אחריות על אשה הופך אותך לפחות פמיניסט?1 1אה,זו הייתה אירוניה? אני מפספסת אותן לפעמים בשעות האלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק ניכר מהשיח,חקיקה והשפיטה הפמיניסטית עוסקים בנטילת אחריות מהאישה. וגם לגברת קמיר יש כמה הצעות בסגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת (ואני גם לא אורית קמיר, למרות שאני מאד מעריכה אותה), אבל בעיני אין פמיניזם רב מדי באמירה לפיה האשה לא נושאת באחריות על המעשים שלה. יש הבדל בין להגיד "החברה/תרבות/גברים הביאו את האשה למצב בו היא נאלצה להתנהג בצורה מסוימת" לבין להגיד "האשה לעולם לא אחראית למעשיה" הראשון הוא משפט ביקורתי-פמיניסטי, השני עושה סיבוב של 360 מעלות וחוזר אל השוביניזם הישן וה(לא כל כך)טוב. נראה לי שיש מספיק זרמים פמיניסטים שיסכימו עם האמירה לפיה גם אישה זכאית לרצות (ולקיים) סקס חסר משמעות, ושלא כל אשה רואה בזוגיות משאת נפש, או רואה בכל גבר אקראי פוטנציאל לזוגיות כזו. אם כבר, אז לדעתי הטענה לפיה אם הייתה יודעת שהוא נשוי הייתה מסרבת לשכב איתו מטעמים מוסריים, הגיונית יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אני לא יודע מה קרה שם, יכול להיות שהיא נאנסה (בכוח) וחזרה בה מהאשמה בגלל שהיא נרתעה ממשפט או סיבה דומה. כל מה שאני אומר הוא בהנחה שהסיפור של קמיר תואם למציאות. 2)הפרשנות של בית המשפט לחוק היא מטופשת, אמרתי את זה כבר במקרה של סאלימן ולא שיניתי את דעתי מאז. 3)זכותה של אישה לברור לה גבר באיזה מבחן שהיא חפצה, מה שמוזר פה שהיא דורשת ממערכת המשפט להעניש אדם כי הוא לא עמד במבחן. מה שהיא הייתה יכולה לעשות זה לברר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) לא קראתי את פסק הדין לעומק, ובכל מקרה, אני מתבססת על עובדות המקרה כפי שהוצגו בתקשורת. אם יחסי המין היו כרוכים בהפעלת אלימות או בכפייה, ברור שאין מה לדבר על אחריות האישה בהקשר הזה. (3) לא הבנתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אם היא רוצה רווק יהודי אז התפקיד שלה הוא לברר את הפרטים, זה לאו דווקא מוכיח שהיא לא רצתה מין עם ערבי נשוי זה יכול גם להוכיח שהיא פתיה. בכל מקרה יש גבול להתערבות המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שההרשעה נבעה מכך שהוא הציג את עצמו כיהודי רווק (כלומר, מהבחינה הזו היא חשבה שהפרטים ידועים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היא כנראה חשבה לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא חשבה כי שיקרו לה (כלומר, היא מבחינתה עשתה את הבירורים המתבקשים) זה דבר אחד. אם היא חשבה כי היא הניחה כברירת מחדל שגבר שמתחיל איתה הוא רווק יהודי, זה דבר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם שיקרו לה עדיין באחריותה לברר, לפחות לצאת לכמה פגישות. זכותה לא לעשות את זה, אבל אם היא מוותרת אז לא המדינה צריכה לברר בשבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתמן שאין לי דעה מוצקה בנושא (מעבר למה שכבר כתבתי), והחלטתי עם עצמי שאני מפסיקה להתפלפל רק בשביל הספורט שבדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה בין "נדלקתי, נסחפתי" (ספונטניות רגשית בשיאה) לבין "שלך לחמך" (תועלתני, רציונלי)? אני דווקא מוכן לעמוד מאחורי האמירה (שהסנגוריה שלי כאן הכחישה בשמי) "אחת כזו, ששוכבת אחרי זמן קצר כל כך, מה בעצם איכפת לה מיהו ומה מצבו המשפחתי?" אם לדייק יותר, אני מסכים שיכול מאוד להיות לה אכפת - אבל "אכפת" זה משהו די חלש. סביר בהחלט שהיא תהיה מאוכזבת, ממורמרת משהו, מרגישה מרומה. מה שנראה לי יותר קשה לטעון הוא שנגרם לה נזק נפשי של ממש, וזה מה שכתבתי בתחילת הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נחשוב ביחד על נזק נפשי אפשרי (אני לא ממש חזק בעניין הזה ולא מאוד בעד התלונה שלה, סתם משתעשעת): נניח שהיא נושאת טראומת עבר מסוימת מגברים נשואים. טוב, זה גורף מדי כי יש יותר מדי כאלה ומבחינה זו זה כמו לשאת טראומה מגבר גבוה או מגבר שחרחר. אז נעזוב את זה. נניח שהיא נדרה נדר רוחני/דתי כלשהו שלעולם לא תשכב עם נשוי כי זה מעשה בלתי מוסרי, והעובדה שעשתה את זה מבלי לדעת, ובגלל מניפולציות שלו, פוגעת קשות בדימוי העצמי שלה ובאמונתה (שלפיה נדרה את הנדר). אולי לא מתאים לפרטי המקרה, אבל לצורך ההשתעשעות: נניח שהיו אנשים נוספים בסביבה ששיתפו איתו פעולה. למשל, חבר שלו שהציג אותו בפניה כ"יוסי הרווק היהודי", חבר אחר שלו שמע אותו מרמה אותה ולא אמר דבר וכולי. לאחר שהיא מגלה את האמת, היא קולטת שהיתה קורבן לא לסתם מניפולציה של גבר חרמן, אלא לקנונייה מתוכננת, והאמון שלה בבני אדם נפגע קשות. בטח יש עוד אבל אני אמורה לעבוד כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא צבע את שערו והיא נדרה נדר לא לשכב עם גבר שחרחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהעכבות שלה מהגבר חזקות יותר, מוטל *עליה* העול לבדוק ולוודא. כשם שיהודי דתי לא מסתפק בזה שבעל המסעדה אומר לו "כשר, בטח כשר, שחטתי את החמור בעצמי" אלא דורש לראות את התעודה החתומה, אותו נדר של ידידתנו הוירטואלית מחייב אותה להעיף מבט בתעודת הזיהוי של המועמד או לעשות כל מאמץ סביר אחר בהתאם למידת הרתיעה שלה משקר אפשרי (אם הוא זייף תעודת זיהוי הייתי מטיל את כל האחריות עליו ושולח אותו לכלא בלי היסוס). זה לא נעים, זה עלול לבאס את בן הזוג, זאת בטח לא הדרך הכי ידידותית להתייחס למישהו איתו עומדים להכנס למיטה עוד כמה דקות, אבל זאת האחריות שלה. אם אני אלרגי לשרימפס, אני הוא זה שמוודא פעמיים ושלוש שלא שמו לי את השרץ באגרול (סיפור אמיתי, אל תשאלי). מאחר ובנסיבות דומות גברים נשואים רבים אינם מספרים את האמת ואינם מואשמים באינוס (או מה שלא יהיה הסעיף שהוא הואשם בו), עולה מפסק הדין ריח ברור של גזענות. ________ ובפינת הנודניק: ירדן - שלך לחמך? עפרונית - 360 מעלות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי מעניין גם שהביטוי ''שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו'' הפך למסמל של תועלתנות. במקרה הזה זה קצת יותר דומה ל''שלח לחמך על פני המים צמוד לקרס החכה'' (למרות שהתועלת אמורה להיות יותר הדדית מאשר במקרה של דיג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם הוא פתיון עלוב, הוא מתפורר במים תוך שניות. איזו מין ילדות היתה לך? גם התועלת במציאת הלחם "ברבות הימים", אותם בילה להנאתו במים, מפוקפקת מאד. אולי "שלחי רחמך..."? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טול קנה ארוך וקפיצי, קשור חוט ניילון לא ארוך מדי בקצהו, קשור כמה שיותר קרסים זעירים (עדיפות למשולשים) לקצה החוט הראשי, השתמש בחוטים דקיקים באורך של כעשרים ס''מ, כרוך את צרור הקרסים סביב ככר לחם (לא לחשוש מהסתבכות החוטים, אנו עובדים עם פלונטר), השלך את ככר הלחם לים הקרוב למקום מגוריך, חכה מעט עד שדגי הבורי או הבננות יעוטו על הלחם, הקפץ בזריזות את הקנה שבידך. אם פעלת לפי ההוראות שללך בידך. (במכה אפשר להעלות שניים שלושה דגים ביחד, הקרסים ישפדו אותם בצידם). (מלח, פלפל, לימון) המשכים קום שכרו ירדפו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסלח לי כבודו, השיטה הזאת קשורה לדיג כמו שפצצת רסס קשורה לקליעה למטרה. (והשווה: קח כיכר לחם, הוצא בזהירות חלק מהלבן שבפנים, והטמן במקומו רימון יד שנצרתו מחוברת לחוט דיג. השלך הימה בזריזות כשאתה אוחז בחוזקה בקצה השני של החוט, והמתן כארבע שניות לפני שאתה מתחיל באיסוף). אגב, יש לך הכבוד לשוחח עם אדם שהמציא1 שיטת דייג אמיתית - לא זאת שתוארה למעלה - ואפילו הצליח לדוג באמצעותה כמה דגים, הגדול מביניהם היה לוקוס ששקל מאתיים גרם או משהו כזה. כן, כן. _______________ 1- טוב, יכול להיות שמישהו המציא אותה קודם ואולי היא בכלל שיטה נפוצה, אבל לי לא ידוע על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ספר. מהי השיטה שהמצאת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייטול כבודו בקבוק ליטר פלוס, ימלא אותו בחנ"ה (חומר נפץ הודף), פתיל השהיה (לא קצר מדי), החדירו דרך חור בפקק, ואטום את הפקק בשעוות נר. עמוד על חרטום הסירה וצפה לאריצ'ולות. בראותך להקה, הצת את הפתיל, צעק "ברוד!" והשלך את הבקבוק. כדאי לעשות במים רדודים מכיוון שתשעים אחוזים מהשלל ישקע. אסוף את הגוויות הצפות, חבוש שנורקל ומסכה, וצלול לקרקעית לאיסוף תשעים האחוזים. (מלח, פלפל, לימון) וזו הסיבה האמיתית מדוע לכל כך הרבה דייגים חסרות אצבעות. (שיטה זו אינה חוקית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת אוברקיל, לא? מה רע ברימון יד פשוט, כפי שהיה מקובל בשעתו אצל חיילי צה"ל בחופי סיני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זמינות (קשה לגנוב רימון, יותר פשוט לגנוב שקיות חנ''ה). ב. אין רסיסים. ג. רימון שוקע, בקבוק נשאר על פני המים. ד.שקט נפשי (אתה לא רוצה להתפס על חופי הסנפיר או הטיראן עם סירה, קבוצת בדואים וערימת רימונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. מהי אותה שיטת דייג שהמצאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי עם שעון ופטיש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך דגים את הפטיש? (תשובה: עם אצבע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן. מדובר בעניין פשוט שמצריך ים שקט עם ראות טובה, מהסוג שנמצא בשפע בים סוף, שם פעלנו בימים שסיני היתה בשליטה ישראלית (עד כמה שידענו הדיג לא היה אסור, אבל למען האמת לא טרחנו לברר). הרעיון הוא פשוט דיג בקרס (בלי חכה, צריך רק קרס, משקולת וחוט) כשהדייג מצויד במסכה עם שנורקל ואופציונלית גם סנפירים. שייטנו לאורך השונית עד שראינו דג מעניין מספיק, שלשלנו אליו את הפתיון וצפינו בהנאה איך הוא נוגס ולעתים תכופות נתפס. החלק היפה הוא שגם כאשר זה לא קרה, היה קל יחסית לפתות את אותו דג עצמו שוב, כי הטפשים ההם לא הסתפקו במנה אחת וחשבו שהם יכולים לנצל את ההצלחה ולזכות בעוד אחת. זה הצריך גם עוזר דייג שהיה מאפסן את השלל בסירת גומי קטנה ועוזר בלוגיסטיקה של הכנת הפתיון הבא. אני מניח שגברים אמיתיים נושפים בבוז וחושבים שבתנאים האלה רובה תת-מימי היה אפקטיבי יותר. אולי הם צודקים, אבל אז יש סכנה של פגיעה בשונית (טוב, האמת היא שבאותה תקופה לא היינו ממש מודעים לאלמנט הזה, אבל לא היינו מיומנים בצלילה לעומק של כמה מטרים והפעלת כלי הנשק הזה בעומק). בכלל, רק ברברים אוכלים דגים עם חור בבטן. הבעיה העיקרית היתה המאניאקים הקטנים, ביחוד החבר'ה האלה http://animal-world.com/encyclo/marine/wrasses/image... שהיו מיירטים את הפתיון בעודו בדרך למטה, והיו קטנים מכדי להתפס בקרס. הפתרון היה לשלשל את הפתיון לעומק במרחק מה מהשונית, שם הגנבים הקטנים לא הסתובבו, ורק אז להתקרב לאזור של הדג הגדול יותר, כי הזאטוטים כמעט לא נמצאו בעומק של יותר משניים שלושה מטר. אגב, לא משנה מה אתה יודע על אופטיקה, תמיד אתה מאוכזב מחדש לראות כמה משקל הטרף מאבד במסעו הקצר ממקום מגוריו אל פני המים. גילוי נאות: עכשיו כשאני נזכר בכל זה, עולה במוחי האפשרות שההמצאה לא היתה ממש שלי. היינו כמה חבר'ה ואני קצת פחות בטוח מי היה הגאון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה זה, טוב, חשבתי שהפולינזים המציאו את זה בד בבד עם מסיכת הזכוכית לצלילה, והחברה של קוסטו יידעו את שאר העולם. בכל אופן, חכה בלשון הדייגים אינה המקל, אלא הקרס עצמו ושיטה זו נכללת ב"דייג בחכות", אכן שיטה טובה ומקובלת. הקובנים שכללו שיטה זו ובמקום להשתמש בעוזר הם משתמשים באבוב מנופח עם סל רשת. לדעתי הנזק לשונית בדייג עם רובה הוא כמעט בלתי אפשרי ותלוי רק ברצונו הטוב או טיפשותו של הדייג, אבל העיקר הוא ששיטה זו היתה לא חוקית (ללא רשיון דייג מיוחד - אין להחזיק רובה בסירה, בשטח השמורה, בחוף או באוהל) והסכנה העיקרית היא בהחרמת הרובה ורשיון הדייג ע"י הרשויות (רשות שמורות הטבע). המניאקים הקטנים הידועים בשמם הכללי "נקר" (מתחרז עם נגר) על מנהגם לנקר בפתיון , ייתרונם בכך שמאוחר יותר הם הופכים בעצמם לפתיון לדגים הגדולים - דג חי קטן על הקרס, חוט קצר קשור למצוף של גלון עם לבנה כמשקולת (כדי שהמצוף לא יברח מהר עם הרוח או עם הדג הגדול) ושלח לחמך על פני המים כי מיד יבואו המפלצות! (דגי מים עיליים - אריצ'לות, טונות וכו'). בקישור להלן, קצת סירטונים על צלילה חופשית. http://www.google.co.il/search?q=אלון+ריבקינד&hl... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב גנבו ממני את התהילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממגדיר הדגים לים סוף, שבנעורי ידעתיו על פה, זכור לי היטב שקוראים לדג הזה "הליך סרוג". מאז למדתי לא לסמוך על דברים שזכורים לי היטב, וגם הדוד לא תומך, אבל אם זה כן נכון אז מה זה השם הזה, למען השם? נשמע כמו חבר של "מכרז תפור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נפל עלי? טווסון אילתי, כמובן. אבל היה גם דבר כזה "הליך סרוג", נשבע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שמץ, אבל אם כבר מתעכבים על הדג הזה, משום מה גוגל כותב שהוא מאפיין את הים האדום, בעוד זכרוני הפנומנלי טוען שהוא נפוץ גם בים התיכון. אולי זה בן-דוד שלו ורק חוסר יכולתי להבחין בפרטים גורם לבלבול. אנטילופה בטח יואיל להסביר. ''הליך סרוג'' הוא אולי איזה דג קרקעית שנעזר בסנפיריו לזחילה על החול (''הליך'' מלשון הליכה) וגופו מכוסה פסים אנכיים (ומכאן ה''סרוג'') - יש כמה כאלה והמשותף לכולם הוא שהם בעלי מראה מגעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ים אדום, ים כחול, מה זה משנה? על הגירה לספסית כבר שמעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מהגר. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שדורון כתב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי שבוע קסום על אי טרופי שבו אני וחבריי חיינו על לחם פרוס, וג'מייט ומה שהצלחנו לדוג. מספר חתיכות של פרוסת לחם על המים היו גורמים לדגים ששכחתי את שמם (אבל הם היו דקים, לבנים עם כתם צהוב בלחי) להיכנס לפרנזי ואז הם היו נתפסים על הקרסים שלנו. זו השיטה היחידה שעבדה (אף דג לא חשב אפילו להקרב למקק גדול ועסיסי שרצחנו לטובת העניין), ואלו היו הדגים היחידים ש''ירקו'' לכיוונינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, הנה אני נזכרת במוטיב תרבותי מתאים יותר: אל תאמיני לבנים (ערבים) כי תמיד הם שקרנים היום נותנים נשיקה ומחר מתברר שהם מבאקה. (מתוך ספר הזיכרונות שלי, אמצע שנות השבעים. ואם לא שלי, אז של חברה. כולם נראו בעצם אותו הדבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי אלה שאינם מספרים את האמת ואינם מואשמים באינוס, צריך קודם לבדוק על כמה מהם טורחות המרומות להתלונן. אם יש נתונים לפיהם הוגשו תלונות כאלה נגד עשרים גברים אבל רק נגד הערבי הוגש כתב אישום אז אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורמלית אתה צודק. אני משער שמעט מאד נשים, אם בכלל, הגישו תלונה נגד מי שהציג מצגת שוא בקשר למצבו המשפחתי לפני קיום יחסי מין מזדמנים, ואני משער גם שהן לא התלוננו כי הן שותפות להרגשה שלי שבית המשפט לא היה מתייחס אליהן בהבנה יתרה. שמונה עשר חדשי מאסר נגזרו על האדון קאשור. צריך לשאול את בית המשפט כמה מהם היו בגלל ההתחזות ליהודי וכמה בגלל ההתחזות לרווק. מעניין כמה היו גוזרים על מי ששיקר בקשר למצבו הכלכלי, על אלה שלא גילו את כל האמת לגבי מידת הצטיינותם בפעילות המדוברת ועל ההוא (בטח אין יותר מאחד) שהסביר שהוא אף פעם לא עושה את זה בפגישה הראשונה אבל הפעם הוא מרגיש שקרה משהו מיוחד. אלה, כמובן, שאלות רטוריות. מן הסתם בית המשפט היה נמנע מלהתייחס לכל טקטיקת חיזור נבזית כאל פשע אלא במקרים בהם הנבזות עוברת את גבולות הסביר, ומה שעבר כאן את הגבול בעיניו הוא ההתחזות ליהודי, לא עצם מצג השוא באשר הוא, ולכן אני חושב שההחלטה נגועה בגזענות. כפי שטענתי קודם, אם הסיבה היא שההתחזות כיהודי פגעה במתלוננת באופן חריף, היה עליה לנקוט באמצעים כדי לבדוק אותה. אם אני מבטיח לך שמחר אתן לך מאה שקל, ולמחרת אינני עומד במילתי, יש להניח שלא תתבע אותי לדין. באותן נסיבות, אם סמכת על כך שמאה השקלים האלה יאפשרו לך לרכוש תרופה מצילת חיים (בלי לידע אותי), שאריך לא יכולים לתבוע אותי בטענה שהרגתי אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מגיבה כאן למרות שאין לי ממש זמן ולמרות שאני אמורה לעשות משהו אחר. אבל אני לוקחת את האחריות המלאה למעשיי, ולא מתכוונת ביומיים הבאים לתבוע שום שוטה שמשתמש בטקטיקות נבזיות במיוחד להסית את תשומת ליבי מהתחייבויותי בעולם הלא וירטואלי. פשוט בין הפורום הזה והתכנית המשפטית בגלי צה"ל (1) נפל לי האסימון לגבי מה שמטריד אותי בגל התגובות לנושא (שעצם המידע הקונקרטי השתחרר לגביו הוא דל ביותר (2)). מעבר לכך שכל חיי היו כאלו שראו בפעילות שמאלנית או סתם ליברליות סוג של סטיה מינית שכללה שילוב של יחסים הומוארוטיים והטרונציונליים: , תגובה 432617 ,תגובה 245797תמיד הובהר לי שהסנקציה ליהודיה בחברה הישראלית על משכב עם ערבי מכל סוג שהוא היא חריפה במיוחד. אני עוד זוכרת קולגה בשירות המדינה (אם חישבתי נכון אני חושבת שהוא בערך בגיל פרישה עכשיו), ששאל אותי בעיניים נוצצות ביותר אם שכבתי אי פעם עם ערבי/ם, שאלה שלהערכתי השתוותה בעיניו ל"האם שכבת עם ננס קטוע גפיים?" או לחילופין "האם ביצעת מעשה מגונה בארמדילו?" וצר לי להזכיר את העניין, יצא לי גם להיות עדה לערבים שהסיקו מעצם זמינותה המינית של אישה אליהם או לחבריהם שהנ"ל אינה אדם בעל רצונות וכבוד אלא חפץ. והנה הגיעו ימות המשיח ועשרות כותבים ומגיבים מגינים בחירוף נפש על עצם זכות קיומם של יחסי מין מלאים בין ערבים ליהודיות ומגנים את שיקול הדעת הגזעני של הבחורה (טפו, ופויה לה) שקובע את הזהות הערבית כקריטריון פוסל. ולמרות זאת עיני לא מתמלאות דמעות שחרור של גאולה. שני אלמנטים נותרו בעינם מימים ימימה, וגורמים לי להאמין שהחברה הישראלית, לפחות לפי מקרה מבחן זה, רחוקה עוד מאוד מליברליזם חברתי אמיתי: א. רוב הדוברים מאמינים שזכותם כחברה להכתיב את ההעדפות והבחירות המיניות האישיות של אינדבידואלית אלמונית. ב. רוב העיסוק הוא לא במעשיו של הגבר שעשה מעשה פלילי או לחילופין נבזה במיוחד (גדעון לוי, ולא רק הוא, מגן על המעשה כפעולה נורמטיבית לכל דבר), אלא במעשיה ואופייה של האישה: איך המ***ת הגיעה ל... אחרי היכרות כל כך קצרה, ואיך אחרי זה החוצפנית עוד העיזה להתלונן. (1) רות גביזון מביעה את תמיהתה הכללית על כל הסיפור והודפת בעוצמה כל ניסיון של מנחה התכנית להכנס ל"נושא הלאומני" שרק בגללו הסיפור הזה בכלל עושה כותרות (2) מישהו יודע איפה מוצאים את פסק הדין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למישהו יש קישור ישיר למסמך עצמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. הבנתי נכון? ההחלטה היא למעשה הסכם בין התביעה וההגנה, והשופטים רק מאשרים אותה ופונים לויכוח על העונש? והנה מה שהמוח המעוות שלי המשיך להבין: המאשימה התלוננה לפני שידעה על זהות הנאשם (כלומר, לא בגלל שסברה שהוא ערבי, אלא משום שחשה שהוא "חילל את גופה וכבודה"), התביעה התפשרה עם ההגנה על "מצג שווא", משום שאת זה ניתן היה להוכיח (כמו במצבים שבהם מגיעים מ"רצח בנסיבות מחמירות" ל"פגיעה בשל רשלנות"). גם המאשימה וגם הנאשם שינו את דעתם זו על זה ועל מה שהתרחש כאשר הקשיבו לעדות הצד הנגדי (אם הבנתי נכון, היא הבינה שהוא "ילדותי", והוא הבין שלא מקובל לשקר לבחורות ולזנוח אותן ערומות מיד לאחר מעשה. הוא גם התחרט על מעשיו, אבל לזה לא היה זכר בראיון שלו ב"הארץ"). כי לפי התרשמותי הסובייקטיבית, יש פער מסויים בין המקרה ובין הסערה התקשורתית שצצה בעקבותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "לזנוח אותן ערומות"? מה בדיוק קרה שם? הוא גנב לה את הבגדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי את זה אחרת (אלע"ד כמובן), אני הבנתי שהמתלוננת שיקרה למשטרה, או שלכל הפחות הפרקליטות הגישה כתב אישום מטעה ביחס לאירועים עליהם התלוננה, אני מבין את זה משמשפט (סעיף 13): "...וכתב האישום שהוגש בתחילה, בגדרו צוינה *התנגדותה הממשית* של הנאשמת למעשי הנאשם, תוקן בהמשך ההליך, *לאחר שמיעת עדותה*, באופן שהובהר כי הללו אמנם בוצעו בהסכמתה, אלא שזו הושגה במרמה... ודוק: אלמלא סברה כי הנאשם רווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי לא הייתה *משתפת עמו פעולה*." (ההדגשות הן שלי...) ככל הידוע לי, חילול גופה וכבודה של אשה, במובן של לשכב עם אשה בהסכמה, לא לספק אותה מינית, לגמור, לקום וללכת (אני בטוח שהייתה לו פגישה חשובה... ). זה עדיין לא אונס, וקביעה שבשל כך הוא הורשע גרועה בעיניי יותר מהאופציה השנייה לפיה הורשע בגלל שקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שיש פה עיוות מסויים בהצגת הדברים שלך. 'ההעדפות והבחירות האישיות' הן עניינה של אותה אלמונית, וכבר לגלגתי מעט בשרשור אחר על הקביעה של קמיר כאילו אם היו פה נישואין אזרחיים לא הייתה לגברת לגיטימציה לדרוש רק יהודי. אבל הכנסה לכלא של אדם אחר על העדפותיה ובחירותיה, זה עניין אחר. שנית, בעיני האיש עשה מעשה נבזי במיוחד אבל לא אונס. ולשאלת ה'האם זה אונס', אז כן - בירור נסיבות המעשה רלוונטי, כאשר הטענה עולה ש*לו הייתה יודעת* אזי הייתה נמנעת, ושרק עקב אי-הידיעה אירע הנ"ל - אז כן, רלוונטי לשאול האם ההימנעות הייתה מלכתחילה או למפרע. ופה שוב אזכיר גם כן את הפליק-פלאק לאחור של קמיר, שבעבר טענה שמקרה כזה הוא אונס לכל דבר ופה טענה שאיננו עברה פלילית: תגובה 547210 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדומני שאדוני מחפש אותי בפינה (אמנם לא באותה אינטנסיביות שבה שהוא מחפש את ד"ר קמיר), ולכן נופלות טעויות בקריאתו את דברי. אני מכוונת לגסטוס של הטיעונים הפומביים, לא להתפלפלות המשפטית שקשורה בהם. אולי תסכים איתי (ואולי לא) שעובדת היותו גבר נשוי ואב לבנות נכנס כאן לדיון רק בצורה חלקית (חלק חשוב בסוגיה, לא?). הטענות וההערות שאני קראתי במאמרים, טוקבקים ותגובות סבבו סביב היותו ערבי. המתלוננת והמערכת גזעניות על הגשת התלונה, קבלתה וגזר הדין שיצא ממנה. תשומת הלב, הצדקנות והמחאה מתרכזת בכך ש... יש כאן אפליה נגד ערבי. זהות ערבית לא צריכה בכלל להיות גורם שמשוקלל בבחירה ב... דג, חכה, או לחם צף. (וזה מגיע בערך ל"המסכן רק שיקר משום שהוא ניסה להתגבר על הדעות הקדומות שקיימות נגדו.") אני רואה בזה את התנועה הדיאלקטית לעומת הגזענות הנפוצה שאני גדלתי איתה, ואני רואה בזה גם את הדימיון לנטיה הקולקטיבית ההיא, זכותה של החברה להתערב באופן חודרני בנושא ולעשות את זה עם רגש. זכותה של החברה לסנקציות, ולו רק בתחום הרטורי (ושוב, הזעזוע הוא על היות הנאשם ערבי, לא נשוי). האאאאיייייכככככססססס הגזעני הפך לאאאאאיייייככככסססס מוסרי, או יותר נכון מוסרני. לגבי מה נדמה לי שקרה (על סמך פרטים מועטים מדי, ודמיון משלים מצדי), אני מאמינה שהתלונה הוגשה בגלל משהו אחר שהנאשם עשה, ונקודת "מצג השווא" נקבעה סופית במשא ומתן בין התביעה להגנה. זו רק ההתרשמות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הלוגיצ'סקי חמי שאת מציגה פה. האם, במידה והבר-נש לא היה ערבי, אזי היותו נשוי היא סיבה לדרוש הקלה בעונשו? היותו אב לבנות לא רלוונטי; היותו נשוי כן (ואת מוזמנת למצוא ולו מקום אחד שבו, אנוכי המחפש הידוע, טענתי שהבן-אדם הזה בסדר. לא תמצאי). ברם את עושה פה וורוירונג מסויים, כשאת מערבת בין הטענות *כלפי התביעה* לטענות *כלפי האיש*. האיש מיט שמוץ באדק לגמרי; אבל הטענות *כלפי התביעה* הן ש*ההתערבות המשפטית* (והוא הורשע במשפט פלילי, לא הועמד בפני חבר הלקטורים של הגסטוס של הדיונים האקדמיים) פסולה. ומש*ההתערבות המשפטית, והרשעתו באונס* היא הנושא העומד לדיון, הרי שהתנהגותו והתנהגותה שניהם כפופים לנושא. אני מתקשה להאמין שאת טוענת ברצינות שהזעזוע *המופנה כלפי התביעה* צריך להיות בגלל שהוא היה נשוי. אם כי ייאמר שלאור הלגיטימציה של בגידות בחלקים לא מועטים של החברה הישראלית, לפחות זו המיוצגת בתקשורת, דווקא היה בזה הגיון מעוות כלשהו. ובסוף, נשארים עם זה שאת קובעת עם פחות מדי פרטים ודמיון משלים - שזה לא שונה בהרבה ממה שמה שאת מאשימה בו את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, כתב האישום המקורי אכן כלל אונס בכפיה. והוא תוקן - לאחר שהמתלוננת העידה בבית המשפט שלא דובר בכפיה. (ואם כבר ספקולציות, הנה אחת אחרת סבירה לא פחות: הנאשם והמתלוננת דיברו כמה דקות (כרבע שעה, כפי שפורסם), ואזי עלו למעלה ועשו מה שעשו, ואז הנאשם - בצורה מעוררת גועל - לקח את עצמו וברח. זה העליב מאוד את המתלוננת, והיא החליטה להתלונן נגדו. אם כן, לפי הפרשנות הזו, שאיננה יותר בלתי-סבירה מכל פרשנות ספקולטיבית אחרת, לא היותו נשוי ולא היותו ערבי היו הפקטורים העיקריים שהובילו לכתב האישום, אלא היותו מנוול וטיפש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מבין את ה§§§§§§??? שאת מציגה פה" כבר על זה אנחנו יכולים להסכים. אני מתקשה למצוא את הקשר בין מה שכתבתי לתשובה שלך, וחוסר הבנה מצדך בהחלט נראה לי הסיבה לכך. אני לא ייחסתי לך שום טיעון (ובהחלט מודעת לכך שהדברים שהעלתי לא נכתבו על ידיך). אני ניסיתי להסביר לך את טענתי הראשונית. זו שמתייחסת לדיון הציבורי. האש והגופרית הרגשיים שהופנו בזירה הוירטואלית בעיקר כלפי המתלוננת, והרבה פחות כלפי התביעה. כל הטיעונים שאתה מייחס לי לא קשורים בכלל למה שכתבתי, ואני לא מתכוונת, לאור גודלו של הדיסוננס, ולאור העוינות שמלווה אותו, לנסות ולהבהיר לך את דברי פעם נוספת. נ.ב. כן, האפשרות שהיא התלוננה בגלל עלבון אכן מתקיימת לצד האפשרות שהיא התלוננה בגלל אלמנט של כפיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לקבוע שאת לא מתכוונת להסביר, וגם תוך כדי להאשים אותי בזה שאת לא מסבירה. מרשים למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מה פסול בננסים קטועי גפיים? שנית, עם כל הכבוד לבחירותיה האוטונומיות של כל אישה, ועם כל הסלידה ממעשהו של הגבר, אפשר גם לתמוה מעט. מי שאיכות ידידיה למשכב חשובה לה, מן הסתם היתה מקדישה מעט יותר מחמש עשרה דקות להיכרות איתם, ומי שלא טורחת לעשות זאת ואח"כ מתלוננת על הסחורה שקיבלה לא מעוררת אצלי יותר סימפטיה מכל קונה של חתול בשק שקץ להתלונן על שקיבל עכברוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ראשית, מה פסול בננסים קטועי גפיים?" נכון, וייצוגם של ננסים בבידור המיינסטרימי ובתעשיית הפורנו ראוי לביקורת. "מי שאיכות ידידיה למשכב חשובה לה[...]" ממתי יהדות זו איכות (לכאן או לכאן)? "שנית,[...]" אז ככה: אם אני זוכרת את חוקי האפלייה הפרטים שלי, לי היה חשוב לא לקיים יחסים עם חולי איידס ועם קטינים. לגבי מחלת האיידס, בהחלט, זה היה באחריותי לדאוג להגנה מינימלית, מה שגם עשיתי. אבל כשאני שומעת על חולה/ת איידס שהדביקו אחרים ביודעין, קצפי יוצא עליהם ולא על הפרטנרים. זה משום שרמיה הרבה יותר חמורה מחוסר הזהירות והאמון הבסיסי בבני אדם. ואם חולה איידס היה מעוניין בקשר איתי, הדבר המינימלי שהוא היה מתבקש לעשות זה לספר לי את כל האמת. לא מן הנמנע שהייתי מתגברת על ה"דעות הקדומות" שלי בנושא. למרות שהקטגוריה השניה ממש היתה חשובה לי, מעולם לא ביקשתי הוכחות לגיל, בלי קשר לחפיזות או רצינות הקשר (או מגע?). זה חוזר לאמון הבסיסי בבני אדם. האם אתה ברצינות היית מצפה ממני ש... "רגע, רגע, תעודות בבקשה! אנחנו ממשיכים מכאן רק אם יש עליך ת"ז, רשיון נהיגה או דרכון."? לאור ההערה שלך לתשע נשמות, על שבעים הבתולות, אני תוהה אם מדובר כאן בנורמות אחרות. וזה בשאיפה להמנע מעמדת הholier than thou . כלומר אולי יש כאן הבדל בין קבוצות או דורות. אולי "אצלכם" שקרים מתקתקים היוו חלק מהתהליך, ו"אצלנו" זה לא היה מקובל (כלומר, לא רק בקשרים מיניים, שקרים נתפסים כמעשה מאוד פוגעני). אבל יכול להיות שההתנסות שלי מוטה. אני נטיתי לסגת מהר מאנשים שהתחילו לדבר על הקשר הרגשי העמוק שביננו ב48 השעות הראשונות להיכרות. טוב, היו גם זמנים שכל רמז ל"תקוות לעתיד" היה גורם לי לברוח, לא חשוב באיזה שלב. אולי חלק מהם שיקרו, ואני לא התמהמהתי לברר את זה. אבל חוץ מזה, סליחה אם זה הופך לנדנוד מטרטר, אולי אתה מתנגד לנאיביות, אמון הדדי בסיסי, או חתולים בשק באופן עקרוני, אבל את הלגיטימיות של הטענה שלך, לפחות להתרשמותי, בנית על עקרון ה"אפלייה נגד ערבים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרים1 תמיד היו ויהיו חלק מהתהליך. 1 כמו: איפור, חזיה מרופדת, נעלי עקב, מחוך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי יכולה לקבל את הקביעה, ששקרים הם תמיד חלק... מקומוניקציה מילולית. אבל שאיפור, חזיה מרופדת, נעלי עקב ומחוך מהווים ''שקרים'', זה כבר בעייתי. קודם כל, ניתן לזהות את כל אחד מן האביזרים הללו בעין בלתי מזויינת (כולל החזיה והמחוך), כך שלא ניתן בדיוק לדבר על שימוש מוסווה. למעשה ניתן להתייחס אליהם כאמצעי תקשורת שמסמנים השתייכות חברתית, שלא לדבר על תפיסה כללית של גוף, זהות ותרבות. מתוך העובדה ש''פרו ורבו'' אינו מצומצם לקבוצות הנשים (או הגברים) שמשתמשות באביזרים הנ''ל, תמוהה גם הקביעה המרומזת שהם מהווים חלק אינטגרלי מה''תהליך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקר בוא בוודאי לא רק חלק מקומוניקציה מילולית. לא תמיד קל לזהות את האביזרים הללו בעין בלתי מזויינת, ויותר מזה, גם אחרי שזיהית את אחד האביזרים האלה לא התקרבת לאמת. הרי את לא באמת יודעת מה יש מאחורי שכבת האיפור. בהחלט אפשר להתייחס אליהם כאל אמתצעי תקשורת, וכמו רוב אמצעי התקשורת, הם אמצעים מצויינים להעברת שקר. רובם המוחלט של מעשי הפרו ורבו מצומצם לקבוצת הגברים והנשים שלא אמרו את האמת, כל האמת ורק את האמת זה לזו (ודווקא יוצאי הדופן הם מה שאנחנו קוראים אונס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שלך עם האיידס מבהירה את הנושא. בתחום הזה יש ספקטרום שלם של אי-אמירת "האמת, כל האמת ורק האמת", החל בשקרונים קטנים שבקושי ראויים להקרא שקרים בכלל, וכלה בשקרים מסכני חיים כמו נשאות איידס או צהבת. השאלה איפה נמצא השקר בקשר לזהותו הדתית-אתנית של השקרן היא בלב הויכוח כאן. אני לא מתעסק עם בחירותיה של אף אחת, ומצידי מי שלא רוצה לשכב עם ערבים או עם בודהיסטים יכולה לקבוע לעצמה איפה המאפיינים האלה נמצאים בסקלה הפרטית שלה. אני בטוח שיש בנות ישראל כשרות לא מעטות שמציבות אותם במקום גבוה, ואין לי כוונה לפשפש במניעיהן ולהצמיד להן תארים כמו "גזעניות", למרות שאם נורא רוצים אפשר בטח לעשות את זה. השאלה עולה לדיון רק כאשר המדינה נכנסת לעניין וגוזרת על אחד מהם שנה וחצי מאסר. בזאת המדינה מכריזה על נקיטת עמדה בתחום שאמור להיות אחד התחומים הכי פרטיים, אינטימיים ואישיים של האדם, דהיינו אחד התחומים בהם אני ממש לא רוצה לראות את המדינה מתערבת. אין לי שום ויכוח על כך ששקר בוטה שמטרתו להכנס לתחתונים של מישהי הוא מעשה ראוי לגינוי1, אבל זה לא הופך אותו ל"מעשה מגונה" כפי שהוא מוגדר בספר החוקים. אני לא רואה שום סיבה שהמדינה תקבע איזו סקלת חומרה אוניברסלית לפיה השקר "אני רווק" פחות חמור מהשקר "אני יהודי", ואני טוען בפשטות שככל שהשקר המדובר נמצא גבוה יותר בסקלה הפרטית של האישה, כך מוטלת עליה החובה לבדוק את העובדות ביתר קפדנות. מי שרבע שעה אחרי ההיכרות עם הגבר נכנסת איתו למיטה, אינה יכולה לקבל סעד משפטי מהמדינה בטענה שהוא פגע בציפור נפשה וגרם לה לטראומה. אני בהחלט מצפה ממנה "ש... "רגע, רגע, תעודות בבקשה! אנחנו ממשיכים מכאן רק אם יש עליך ת"ז, רשיון נהיגה או דרכון."" אם קיום יחסים עם בעלי מספר זיהוי ראשוני עלול למוטט את עולמה הרוחני. ליתר דיוק, אין לה שום חובה שהיא, אבל אם היא התרשלה בכך האחריות מוטלת עליה, ולמדינה אין מה להגיד בנדון. "הכל שפיט" הוא כלל נכון בעיני לחיים הציבוריים, אבל לא לתחום האישי. אני לא רוצה את כבוד השופט דרורי איתי במיטה, אבל תודה על ההצעה. אם מדובר בנשא HIV אני לא מתייחס אחרת אל הגברת, ואת המניאק לא הייתי מאשים באינוס או בעילה לא מותרת או כל דבר ששייך לקיום היחסים, אלא במשהו שלקוח מתחום סיכון חיי אדם, נניח כמו מישהו שמכר לה רעל בטענה שמדובר במזון בריא. בתחום הזה ההגנה שהמדינה מעניקה לאזרחיה מקובלת עלי יותר. ____________ 1- אם כי כאן המקום לחרוג מצניעותי המפורסמת ולבשר לבנות ישראל שקיום יחסים איתי מבטיח לזוכה המאושרת חוויה שמימית שאין כדוגמתה. יש לי אלפי מכתבי הערצה שמוכיחים זאת, ואראה אותם בשמחה לכל המעונינות מיד אחרי קיום היחסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה אתך לגבי השטח הפרטי והתערבות המדינה. אבל עקרונית, עד איזו רמה היית מצפה שהאשה הסבירה תוודא את הפרטים שנמסרים לה? אם יוסי אומר לה שאין לו איידס, היא יכולה לבקש תעודה. ואם הוא מציג בפניה תעודה מזויפת, או אפילו מביים שיחת טלפון עם הרופא שלו שנשבע שהכל בסדר, איך והאם היא אמורה לבדוק זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשכ"ג מכוון לכך שבמקרה שמישהו הדביק אותך באיידס, התוצאה שראויה לעונש היא לא קיום יחסי המין, אלא שהוא הדביק אותך במחלה, שזו עבירה נפרדת בחוק העונשין (סעיף 218. אם אני לא טועה ואם אין סעיף ספיציפי יותר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום כראשון: איש: שלום. אשה: יש לך איידס? איש: לא. אשה: <גוררת אותו לשיחים, ומבצעת בו את זממה>. איש: חה חה! יש לי איידס! <לובש את בגדיו, ונעלם בחשיכה>. תוצאה: האשה לא נדבקה באיידס. יום שני: איש: שלום. אשה: יש לך איידס? איש: לא. אישה: <חולקת איתו מזרק בנסיבות מסתוריות>. איש: חה חה! יש לי איידס! <נמרח על הספה, ובוהה בחלל>. תוצאה: האשה נדבקה באיידס. העלמה והשכ"ג: האיש של היום הראשון, והאיש של היום השני - על שניהם להואשם[*] באותה עבירה, והיא לא קשורה לסקס או למזרקים, וגם לא ליחסי מין במרמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם צריכים להיות מואשמים ב"מעשה העשוי להפיץ מחלה". שניהם יכולים להיות מואשמים גם ב"קבלת דבר במרמה" (סקס או מזרק). לא הייתי מאשים את הראשון באונס. "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו – מאסר שבע שנים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ויי, אז לא לאכול מרק עוף זה שבע, להגיע לעבודה זה עוד שלוש, ואחרי זה סופרים כל התעטשות בנפרד, או שאפשר לסגור עסקת טיעון ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה אתה משחק עם שני משתנים (מהות המעשה והתוצאה שלו). כדי לחדד את השאלה מוטב להסתפק באחד. 1. אותה תוצאה, מעשה שונה: בגלל הרגישות החברתית והשכיחות של העברות המיניות, אני לא מתנגד לכך שיש להן מעמד מיוחד בספר החוקים. הבעיה שלי היא עם היישום, שלא פעם נראה לי מרחיק לכת עד אבסורד (כמו אותו איסור על קיום יחסים חשאיים בין בוסית לכפוף לה). 2. אותו מעשה, תוצאה שונה: החוק בד"כ מתייחס אחרת למעשים שתוצאתם שונה (ע"ע עברות תנועה שגרמו לתאונה קטלנית לעומת כאלה שלא), לדעתי לא תמיד בצדק, אבל זה לא שייך לדיון העכשווי ואני לא שש להכנס לזה. 3. שאלה נגדית: לקוח אנס זונה כי לא היו לו 100 ש"ח לשלם לה. האם עליו להואשם1 באונס? בשוד של 100 ש"ח (מה ההבדל בינו לבין מי ששילם ושדד את כספו אחרי המעשה)? ___________ 1- שיהיה, אם כי איני יודע מה רע ב"להאשם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. שוד דורש כפיה כלשהי. אני מניח שאפשר לחדד את השאלה עם מי שמשלם לה בכסף מזוייף, כמו בבדיחה הישנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. גם אונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האכלתי אותו תפוזים, הוא הואכל תפוזים. האם עליו להואכל בתפוזים או להאכל בתפוזים? ואני לא מבין מה רע ב"האם יש להאשים אותו באונס". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לנסות להחיל את עקרון ''האדם הסביר'' על נשים, ולראות אם זה יצליח. גם כאן, זאת שאלה מידתית, ואני לא באמת מצפה מאף אחת לפשפש במסמכים ולהפעיל בלש פרטי לגבי כל חבר שלה. אבל אם מישהי קופצת למיטה עם מכר מזדמן אחרי רבע שעה של הכרות, נראה לי משונה שהמדינה מזדהה עם הפגיעה הגדולה שהיא נפגעה מאי אמירת האמת. בני אדם אמורים להיות אחראים לגורלם לפחות במידה מסוימת. (כשזה היה רלוונטי, אני נהגתי להשתמש בקונדום עד שהכרתי את הגברת במידה מספקת לסילוק כל חשש סביר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהגענו לנקודה שטווידלדי עסק בה בתגובה 547456 ואני חשבתי לתומי שלא בזה אני עוסקת [§]. טוב, הנושא *הזה* כבר עלה מספר פעמים באייל, לפחות לבנתי, באופן שקשור לשינוי הסטנדרטים הן במערכת המשפט והן בחברה הישראלית באופן כללי. מהרגע שבו הגדרת האונס מכסה גם מקרים שאינם כוללים תקיפה פיסית (אינוס קטין, ניצול סמכות וגם אונס במרמה), חוזרת השאלה ועולה, היכן עובר הגבול? איפה מדובר בעניין אולי מוסרי אבל לא משפטי? (שזה מעט שונה מהגבול בין אישי וציבורי, מערכת המשפט הרי עוסקת בהרבה נושאים "אישיים") הרשעות מסוג זהם הם עוד עסק יחסית חדש במערכת המשפט הישראלי, ובנתיים לא יצא לי לראות מקרה בן סעיף האישום "אונס במרמה" הגיע בהופעת סולו בכתב האישום, בלי עוד גורמים שעל פיהם גם בלי המרמה, מדובר באונס (גם במקרה הזה היה סעיף של כפייה בהתחלה). לכן אני לפחות ראיתי ורואה בכך צעד בכיוון הנכון, להגדרה פרטיקולרית של עבירת מין (כמו שמעשה סדום מוגדר באופן פרטיקולרי בנפרד מבעילה). עבירה שבן אברהם, וסלימאן וגולדבלט (הקישור לפסק הדין שלו חרב, אבל נדמה לי שדובר באינוס במרמה) ביצעו. אם מישהו הדביק אותנו בצהבת בזדון או בידיעה, ציינת שהחוק מגדיר זאת כעברה. אם מישהו מכר לי מזדה מודל 2007 ולמעשה קיבלתי פולקסווגן מ1976, חוק הגנת הצרכן מאפשר לי להגדיר זאת בתור עבירה. נדמה לי שהחוק הזה אפילו מכסה את העכברוש בשק פרעוש בשתי פרוטות שהזכרתך קודם (במידה וניתן להוכיח). האם עבירות אלו תלויות בהיות הנדבק והנגנב "אדם סביר"? האם השאלה של כמה זמן לקח לאדם להידבק ולהגנב נלקחת בחשבון? האם צריכה להיות מעורבת אלימות פיסית מוכחת על מנת לתבוע ולהרשיע בעבירות אלו? אם מדובר במעשה מרמה, של אדם שמבין שהוא מוליך שולל את רעו או רעתו וגורם בכך לנזק משמעותי, מה קובע שאסור למערכת המשפט להתערב? למה בענייני רכוש כן, ובמין לא? השופטים מתייחסים בסעיפים 15 ו16 למעורבותם במונחים של הגנה על קורבנות וזכויותיהם. אני גם לא הייתי ממהרת כמו ירדן בתגובה 547353 לקבוע שלאחר היכרות כל כך קצרה קשה לטעון שנגרם נזק נפשי ממשי. בפועל, הלוואי שזה היה כל כך פשוט (תאר לעצמך שהטיעון הזה היה עולה במקרה של אונס תוך שימוש באלימות פיסית). ובאשר לטענה של טווידלדי בתגובה שקישרתי למעלה, לגבי השאלה "האם ההימנעות הייתה מלכתחילה או למפרע.", האם לא ניתן לקבוע שהכוונה של המרמה (וההשפלה שכרוכה בה) הייתה מלכתחילה? אני לא מעמידה לרגע פנים שכל הפרטים במקרה כאן ידועים לי, ושהגעתי למסקנה שמדובר באונס. כל שכן עוד לא קראתי או בניתי פרמטרים שיענו (לפחות לי) על השאלה איפה עובר הגבול בין המעשה המנוול למעשה הפלילי. בנתיים פסקי הדין בנושא "אונס במרמה" משכנעים אותי יותר מטענות שנכתבו נגדם. באשר להתנהגות האישה הסבירה: הצעת תחקור מועמדים והצלבת עובדות עם מסמכים רשמיים מתאימה אולי לעסקי שידוכין במאה ה19, של לדבר על בדיחות ומערכונים[#], אבל לא לחיים בחברה האנושית בת זמננו. [§] אני עדיין לוקחת אחריות מלאה למעשיי, לא מסתמנת אצלי שום כוונה לתביעה, אבל את הדימוי של כבוד השופט דרורי איתך במיטה ייקח לי שבועות, *שבועות* למחות מזכרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מעלה כאן הרבה נושאים, וקצרה היריעה. בעיני, השאלה שעומדת כרגע על הפרק היא אם חומרתו של "אונס במרמה" צריכה להקבע גם בקשר לסוג המרמה, דהיינו האם שקר בנוגע לדתך חמור יותר משקר בעניין מצבך הכלכלי. האם קאשור מנוול גדול יותר מגולדבלט (אם האחרון היה מסתפק באינוס יחיד, ולא של קטינה)? אני סבור שלא, מסיבות שכבר הבאתי. אגב, אני מהמר שהעליון ימתיק את העונש בהרבה. אם זה היה תלוי בי, ה"אנס" היה מקבל עבודות שרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיעוט דעתי ענית לי על הרוב בתגובה 547585 ותגובה 547587 ואני מסכימה שיש בעייה כאשר היישום מרחיק לכת עד אבסורד. כולי תקווה שאתה לא סבור שאני חושבת שקאשור מנוול יותר מגולדבלט. האמת, אני גם לא חושבת שחן אלקובי (אם היה מסתפק באינוס יחיד, ולא של קטינה) יותר מנווול מקאשור. 1 חומרת המעשה לפי דעתי צריכה להיקבע על ידי מידת הזדון שעמדה מאחורי המעשה, ומידת הנזק שנגרמה. האלמנט הנפשי בנזק שנגרם לנפגע/ת מורכב לא רק מגילוי זהותו האמיתית של האדם השני (או לצורך העניין, מהותו האמיתית של המעשה), אלא גם מהעובדה שהולך/ה שולל, שכבודו/ה נרמס על ידי האדם השני. ("המורה, המורה, המורה!") לענות על השאלה עם הזונה ו300 ש"ח מלמעלה? 1 אלקובי באמת קיבל 6 חודשים שהומרו לעבודות שירות ופיצוי כספי למתלוננות, וזה בלי להביע חרטה. אבל כמו שידידיה ציין למעלה זה היה לפני "הלכת סלימאן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא, כמו תמיד,איפה עובר הגבול. נניח ששני אנשים, גבר ואישה, יושבים בבר (או כל מקום אחר) ומדברים, והגבר מספר סיפורי מעשיות לאישה. לאחר מכן כל אחד הולך לביתו - חוקי לגמרי. מקרה שני - הם הולכים לאותו בית לאחר מכן(ועושים סקס). האם זה אונס? (אני מדבר פה על שקר ישיר, ולא על שקר של השמטה - למשל חוסר ציון עובדות שהאישה לא טרחה לברר. אני מדבר על מקרה בו האישה טרחה לברר, ושיקרו לה). טוב, לפי מיטב הבנתי - אם אחד השקרים הוא הוא זה שהביא את האישה לרצות לקיים יחסי מין עם הגבר - זה אונס ברמייה. מעניין מה המצב אם האישה לא רצתה לקיים יחסי מין למרות השקר, האם זה ניסיון לאינוס ברמייה? ומה אם הדבר כלל לא ניסה לגרום לאישה לשכב איתו (למשל סיפר את השקר לקבוצה של אנשים מתוך ניסיון להרשים אותם), אבל האישה ששמעה זאת שכבה איתו בעקבות שקר זה, האם זה אונס? בכל מקרה קשה מאוד לגבר לדעת מראש איזה שקרים מותר לו לספר - שקרים שלא משנים את ה"מיהות", ואילו כן. האם השקר "אני גר בתל אביב" כאשר הגבר גר בחיפה הוא כזה? המצב בעייתי מאוד, וקשה לי לראות איך בונים חוק כזה כך שיהיה סביר - כזה שגם לא יפגע בזכותה של האישה להחליט מה חשוב *לה* בגבר, וגם ישמור על זכותו של הגבר לשקר באופן מסוים. (האם "אני אוהב אותך" כאשר הוא שקר, זה אינוס ברמייה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ, בלי להתייחס עניינית לטענותיך - יש הבדל עצום בין ''היה סקס'' ל''לא היה סקס''. אנשים משלמים, תוקפים, משפילים ומושפלים על הדבר הזה, אתה יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש הבדל, כמו שיש הבדל בין רצח לבין ניסיון לרצח. כמו שיש הבדל אונס ויש ניסיון לאונס. מה זה בדיוק ניסיון לאונס ברמייה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקבלות שלך לא מדויקות. יש הבדל עצום בין ניסיון לרצח (חניקה? הכנסת רעל לתה? שכירת עבריינים?) לבין ניסיון לסקס (לא לאונס, לסקס! דיברנו על סקס). הקטגוריה השנייה הרבה יותר רחבה וכוללת, ומתחילה אפילו ממבטים דו-משמעיים ברמזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברנו על אונס. סקס הוא עדיין לא עברה בישראל. האקט הפיזי עצמו קורה בזמן אונס, למרות שזה עדיין אונס ולא סקס. יש גם ניסיון לאונס - אם מישהו מנסה לאנוס מישהי אחרת, אך מסיבה כזו או אחרת נכשל. הנקודה היא באונס ברמייה זה מתחיל כסקס עבור האישה (מבחינתה, היא מקיימת יחסים עם רווק יהודי, או טייס עשיר או מה לא) ורק אחר כך מתברר לה שלא, וזה בעצם אונס. אם הפשע הוא אכן פשע, הוא צריך להיות פשע גם אם ''נכשל'' - רצח - ניסיון לרצח אונס - ניסיון לאונס סוד - ניסיון לשור הריגה ברשלנות - סיכון חיי אדם וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב תגובה 547599 בפירוש דיברת על *סקס*, ותהית אם הוא אונס או לא. לכך הגבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוציאה את דברי מהקשרם. אמרתי קודם לכן שהגבא משקר לאישה, ואז הם עושים סקס. על זה ההרשעות באונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זו פשוט הונאה, לא? בגבולות מסוימים, שאיני יודע מהם, זה אסור בחוק. מעשית זה לא פלילי, אבל אני חושב שגם רוב הרשלנויות שהיו יכולות לגרום מוות אבל לא גרמו כלום, מעשית אינן פליליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה? - אני לא יודע. יש עורך דין בקהל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כדאי אולי להזכיר שהתייחסו פה כבר למקצת הנושאים הללו בשרשור שהתחיל מתגובה 537291) השופטים בעליון עסקו גם הם בגבול: (סוגיית המיהות נידונה בסעיפים פ"ח-ק"ז) בטקסט נאמר מספר פעמים שלא במקרים "אפורים" עסקינן. לפי הבנתי הדוגמאות שהבאת הן בדיוק כאלה. אגב, בפסק הדין של גולדבלט, בשל התקרית בה הבחורה לא שיתפה פעולה עם ה"הדרכה" שלו, הוא באמת הורשע בניסיון למעשה מגונה (למיטב זכרוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הדיון. מעניין, אבל לא נראה לי שמוצה. לפי פסק הדין, יש 2 מבחנים עיקריים : 1) "מקרה בו לא יאמר אדם אמת באשר לפרט מסוים ביחס לזהותו, כגון גילו או עיסוקו, לבין מקרה בו ייצור דמות פיקטיבית ו"סיפור כיסוי" כולל ועתיר פרטים." 2) "אדם אינו אומר אמת באשר למאפיינים אשר הם קריטיים בעיניה של אשה סבירה, ונוכח מצג שגוי זה קיימה עמו אשה יחסי מין." ובפירוש מוזכר : לכשאראנו אכירנו" I know it when I see it, למרות שנטען שעדיין לא הגענו לכך. השאלה הגדולה היא מהם המאפיינים הקריטיים בעיני אישה סבירה. אפשר רשימה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמות פיקטיבית וסיפור כיסוי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה מעניינת. אנחנו עשויים לחכות עד בוש לאישה הסבירה שתחלוק איתנו רשימה מסודרת של מאפיינים קריטיים. אולי נסתפק בעיקרון, לפיו ניתן להתייחס למקרה היחיד לא רק על פי ההוכחות לגודל התרמית, אלא גם לנורמות שמתקיימות בזמן המקרה (ולא חייבות להיות מקובלות על כולנו) לפי הבנת השופטים. הם לא צריכים להזדהות עם האמונה של האישה שהיא מקיימת יחסים עם אליהו הנביא על מנת להוליד את משיח בן דוד1, אלא להכיר בכך שהיא קיימת (אולי בקונטקסט חברתי), ושהיא נהירה לעובר האורח, ומנוצלת על ידיו. 1 אין כאן סתירה גנאולוגית מסויימת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני גם לא הייתי ממהרת כמו ירדן בתגובה 547353 לקבוע שלאחר היכרות כל כך קצרה קשה לטעון שנגרם נזק נפשי ממשי. בפועל, הלוואי שזה היה כל כך פשוט (תאר לעצמך שהטיעון הזה היה עולה במקרה של אונס תוך שימוש באלימות פיסית)." את החלק של ה"תאר לעצמך" לא הבנתי, המקרה האלים בבירור לא קשור לטענה שלי. אבל הבה נהייה קונסטרוקטיביים: אשמח אם תוכלי לשרבט סיפור משכנע, מנקודת הראות של האישה במקרה היפותטי שדומה למה שידוע על מקרה קאשור (כולל הרבע שעה וההסכמה, שלא לומר הרצון), ושבו נגרם לה נזק נפשי קשה. אני מבטיח לקרוא באהדה, ולזכור שלא עשני אישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מבטיח לקרוא באהדה, ולזכור שלא עשני אישה." חס ושלום ירדן. למה לנסות ולהכנס לעורה של דמות שזרה לך כל כך כמו שרלילה מטורללת ממין נקבה. 1 בוא נשרטט תסריט שמתאים לגבר הטרוסקסואל (אם הבנתי נכון, יהיה לך נוח להזדהות עם דמות שכזו, תקן אותי אם אני טועה). אתה פוגש בקמפוס בחורה יפיפיה ומטופחת מאוד. היא מחייכת אליך כשאתה ניגש לדבר איתה. די מצחיקה, וגם שנונה. אין לך מושג איך, אבל בשיחה קלילה היא מספיקה לספר לך לא רק על מה היא לומדת, אלא די הרבה על עצמה, החיים, ההורים, היא מתה על ילדים ובטח תהיה אמא טובה. טוב, אחרי ששתיתם את הקפה, ואז קצת יין לבן ואז עוד פרנו, כי היית חייב לטעום את זה פעם, אתם קופצים אליה לדירה (עם שותפות) כי היא רצתה להראות לך איזו שורה מהמאמר ההוא של לוינס. כבר לא שמת לב מי התחיל לנשק את מי, זה די נעים רק ש... וכשאתם אחוזים זה בזו אתה מרגיש משהו אבל... ואז אתה מבין. והאישה שכלואה בגוף גבר כבר לא כל כך נחמדה אליך, היא מסתכלת עליך במבט חצי עייף חצי לועג ואומרת לך בקול קר שתעוף כבר מהעיניים שלה יא חתיכת אדיוט או שהיא... אז אתה גם חוטף בעיטה בזמן שאתה אוסף את הבגדים, ואתה גומר להתלבש בחדר המדרגות איפה שהילדה של השכנים עוברת כמה פעמים תוך כדי נחרות צחוק ו"הו-מו!". נראה אותך גבר הולך למשטרה, או בכלל מספר את זה למישהו. 2 זו לא אלימות פיסית (כמעט), זו רק אלימות מילולית ופסיכולוגית. לא כואב? אז מה תגיד? "סביר בהחלט ש[אני א]היה מאוכזב[], ממורמר[] משהו, מרגיש[] מרומה. מה שנראה לי יותר קשה לטעון הוא שנגרם ל[י] נזק נפשי של ממש"? 1 זה מעניין איך זמן ההיכרות בסיפור ההוא הולך ומתקצר בראשם של מגיבים, ומוערך בין שעתיים, לשעה, לחצי שעה, רבע שעה, וחמש דקות. 2 אוח, אני נהניתי. אפשר לקבל גם ביקורת ספרותית? מתאים לי לכתוב רומאנים זולים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשוטה כתב פעם שגברים לא נוטים להיפגע נפשית מסקס, ונראה לי שזה נכון, לפחות כאשר אין חדירה אל גופם. לחיזוק טענתי שהגבר בתסריט שלך ירגיש מרומה, אך נטול נזק נפשי של ממש, אביא שתי אסמכתאות: אגב, להבנתי ירדן לא התנגד להיכנס לעורה של המתלוננת כיוון שהיא "שרלילה מטורללת", אלא להפך - ביקש את עזרתך במשימה שהוא לא הצליח למלא בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אני אאלץ לא להסכים. אבל הנה אסמכתא מוסיקלית לנזקים נפשיים אצל המרמה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי את 2: כתבת יפה, והעברת תחושה של השפלה ואולי אפילו זוהמה. במבט שני, הטוויסט כתוב בסדר, אבל משום מה עלי הוא לא עבד, ו"תפסתי ראש על הבר" הזדמזם לי כבר במשפט הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. הנחתי מראש שהסיפור צפוי, אבל אולי אקספוזיציה רחבה יותר היתה מערפלת את זה. סביר גם להניח שהטוויסט יכול להיות יותר מלוטש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מה הוספת את הבעיטה ואת הילדה של השכנים? אני בטוח שירדן לא מכחיש טוטאלית את הרעיון שאפשר לפגוע במישהו גם בפרק זמן שאינו ארוך יותר מ 15 דקות. היו אנשים שפגעו בי תוך כמה שניות, אם כי הנסיבות היו פחות אקזוטיות מאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך מוגזם? לגבי הבעיטה: מבחינה מבנית, במבנה העולה של גילויי עויינות, אחרי איום באלימות מגיע מעשה האלימות. מבחינת ה"ראליזם", היה נראה לי הגיוני שהדמות תשתמש באלימות על מנת לשמור על אפקט ההלם של הקורבן, כדי שזה לא יתעשת ויפעל אולי באלימות כלפיה. לגבי הבת של השכנים: רציתי להעביר באמצעותה את ההשפלה ממצב האינטימי למרחב הציבורי, ולהציג תגובה חיצונית לא אוהדת.1 חוץ מזה, חשבתי שאולי יווצר בכך רמז, המתקבל בתודעת הקורבן, שמדובר בהתנהגות סדרתית. סביר להניח שאתה צודק לגבי כמות הזמן הנדרשת לפגיעה. לי קשה להעריך דברים כאלו כי אפילו בזכרונות רחוקים התחושה הסובייקטיבית מונעת כל הערכה אובייקטיבית של זמן. 1 לא שימוש חדשני ביותר. ב"דוגוויל" התנהגות הילדים מוסיפה מימד נוסף למה שהגברים עושים, ולהבדיל ב"משחק הדמעות" מופיעים ב"בוקר שאחרי" ילדים מצחקקים בשיכון שמגבירים את תחושת הבושה של המאצ'ו האירי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני במצב כזה באמת הייתי כנראה בקצה העליון של המרמור, של תחושת הרמייה, ושל ההשפלה. נזק נפשי? היה עובר לי אחרי יום. כל החיים הייתי ממשיך להתכווץ כשהייתי נזכר בזה, אבל זה לא היה משליך על מהלך חיי. אי אפשר להשוות את זה בכלל לנזק הנפשי של נאנסות "קלאסיות", סליחה על הביטוי. אבל כן שינית את הראייה שלי - מתקבל על הדעת שמישהי אחרת ממני תיקח את זה יותר קשה. אז די הצלחת. ל-1 אני שמעתי מההתחלה רבע שעה. לא זוכר מאיפה, ולא יודע אם זה אמין - אבל בכל מקרה, אני לא חושב שמישהו מקצר זמנים בראשו ומעריך דברים - זה לא שמישהו חושב שיכול להיות לו מושג חוץ ממה שהמקורות החיצוניים אומרים. ל-2 כן. אני הייתי מוותר על הבעיטה, מהבחינה הספרותית, אבל הילדה במדרגות זה מצוין, וגם חשוב. אגב, מבחינת השיפוט המוסרי של קאשור, את הנזק הנפשי החמור בהרבה, ואת העוול החמור בהרבה (אבל חוקי, מה לעשות) הוא גרם אולי לאשתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל החיים היית ממשיך להתכווץ מזה, סביר להניח שבפעם הבאה שתתחיל עם אשה תהיה זהיר כפליים, בעצם חשדן, תרחיק אותה ממך זמן ממושך עד שתרשה לעצמך להיכנס איתה לסיטואציה אינטימית, ואולי בכלל תמעט להתחיל עם בחורות כדי לא להרגיש את ההתכווצות הזו. אפשר לקרוא לזה סתם זהירות אבל זו התנהגות פוסט טראומטית לכל דבר ועניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם לטעון שלקאשור יש טראומה לכל החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש מי שטוען זאת יש כתבה בהארץ שאולי מישהו יודע איך מגיעים אליה, הכוונה לכתבה הזאת (זה מופיע כך בארכיון הארץ, יש לי את זה במהדורה המודפסת): העליון דחה את כניסתו למאסר של הערבי ש"התחזה ליהודי" 04/08/2010 "... סאבר קאשור את שני ילדיו והלך עמם לבלות בקניון מלחה בירושלים. "קיבלתי את החופש שלי בחזרה", אומר קאשור ... שעבר בשמו של קאשור עו"ד לייסט, טען האחרון כי פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים נגד קאשור מייצגת תפישת ... קאשור שבאו לחגוג עמו בבית משפחתו שבכפר בית צפפה. "פסק הדין של המחוזי הוא גזעני", אמר חברו של קאשור ... ליהודי ואחר לערבי. אם קאשור היה יהודי - זה לא היה קורה לו". כעת מחפש קאשור דירה חדשה מחוץ לבית צפפה ... " כתבה שכל כולה הצגתו של קאשור כאדם שניפגע וסבל, פגיעה מהותית ובלתי נסבלת, אדם שנעשה לו עוול בלתי מוצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בערעור הוא טוען כי פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים נגדו מייצגת תפישת עולם פטריארכלית ומיושנת, שלפיה רק הגבר יכול ליהנות מקיום יחסי מין, בעוד האשה יכולה לתת את הסכמתה לקיומם רק תמורת הבטחה לקשר זוגי בר קיימא" טוב לדעת שבעלי כזה מתקדם בדעותיו. אני יוצאת העירה, יאללה ביי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפלאת שהטיעון הזה לא עלה כבר בערכאה הראשונה (ואז נזכרת שפסק הדין ניתן בעסקת טיעון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את מתכוונת? (סליחה אבל יש לי קשיי קליטה פה על הגג) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נשמע לי טיעון טוב, אלא אם כן מישהו חושב שכל הנשים הן מקשה אחת. קאשור יכול לטעון, בלי להיחשד בצביעות, שהוא ואשתו מחזיקים במערכת דעות אחת, ומי שנכנסת איתו למיטה אחרי הכרות שטחית מחזיקה, ככל הנראה, במערכת דעות אחרת. בביתם הם לא מאמינים בשויון מגדרי, לכן התנהגותו של קאשור אינה מהווה אישור שגם לאישתו מותר להתנהג כמוהו, אבל אין מניעה שהוא ייצור קשרים עם נשים משוחררות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והטיעון הזה יהיה תקף רק אם גברת קאשור תצהיר אותו, ולא בעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד אפשר לזמן את גברת קאשור ולשאול אותה אם אכן היא מסכימה שלבעלה מותר להזדיין בחוץ, ואילו לה אסור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר לאשתו של קאשור? הפגיעה שהיא נפגעה (בגין הבגידה של בעלה) לא הופכת את הפעולה הבוגדת לאונס. אני מתפלאת שהטענה "[הרשעה] מייצגת תפישת עולם פטריארכלית ומיושנת, שלפיה רק הגבר יכול ליהנות מקיום יחסי מין, בעוד האשה יכולה לתת את הסכמתה לקיומם רק תמורת הבטחה לקשר זוגי בר קיימא" לא עלתה כבר קודם. העובדה שיחסי המין התקיימו זמן קצר מאד אחרי המפגש הראשוני, רק מחזקת את הטענה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה בטוח שהסנגור לא ממחזר כאן חומרים מכתב ההגנה המקורי? ב. ואם אישה רוצה סטוץ, אבל לא עם גבר של אישה אחרת? (זה פטריאכלי או אולי מטריאכלי לראות בעל כשייך לאישה?) ג. כן, אני יודעת ההרשעה הולכת על זה שהוא גרם לה להאמין שהוא פנוי להובלות ברבנות. אבל איך הטענה שהאישה המסויימת הזאת ראתה בזה מרכיב חשוב החלטה שלה קובע משהו לגבי הסיבה בעטיה כל אישה באשר היא תעסוק בחילופי נוזלים אינטנסיביים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. לפי ההגיון שצוטט קודם, השופטים אמורים לבדוק אם סטטיסטית קיימת נורמה כזאת. שאלת האוכלוסיה לגביה יש לאסוף את הסטטיסטיקה היא שאלה שהייתי נלחם עליה אם הייתי הסנגור. כל האוכלוסיה הישראלית? היהודית? החילונית? רק אלה שעוסקות בחילופי נוזלים אחרי כמה דקות של הכרות? רק מי ששמן הפרטי שושנה? לדעתי, הנורמה היחידה שיש לה משמעות בקשר למין היא נורמה ג'יין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כי חסרות לך נורמות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא בטוחה. לא קראתי את כתב ההגנה בערכאה הראשונה וגם לא את כתב ההגנה לערכאת הערעור. היות וגזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון, לא בטוח שהוגש כתב הגנה מלכתחילה. ב. רמזתי לכך במקום אחר - הטענה ''לא הייתי שוכבת עם גבר של אשה אחרת מטעמים של סיסטרהוד או מטעמים מוסריים'' היא בעיני טענה חזקה מאד (ולפחות - טענה שאני יכולה להזדהות איתה מאד בקלות), אבל עד כמה שאני יודעת - היא לא נטענה. מעבר לכך, אני לא מייצגת את התביעה או את המערער, כך שההערה שלי הייתה הערה כללית שמתייחסת לתפיסה לפיה אשה תסכים לקיום יחסי מין רק אם הם כרוכים בהבטחה לקשר ארוך טווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, אם מדברים על קביעות כלליות, האם לא ניתן לטעון מנגד שרק על פי תפיסת עולם שמרנית ומיושנת, אין סיכוי ללקשר זוגי בר קיימא כאשר יחסי המין מתקיימים זמן קצר אחרי המפגש הראשוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מוזר, אני בטוחה שעניתי לשאלה שלך. יכול להיות ששכחתי לאשר אותה? משונה) יש סיכוי לקשר ממשי/מתמשך גם כשמקיימים יחסי מין זמן קצר אחרי ההכרות, אבל אי אפשר לטעון שזו התוצאה הברורה מאליה. כלומר, אפשר לטעון שהסבירות שיחסי מין שהתקיימו זמן קצת אחרי ההכרות יכולים להוביל לקשר מתמשך באותה רמת סיכוי כמו שפגישה ידידותית על חוף הים או בתור לקופת חולים תוביל לקשר כזה. אפשרות - בטח לא התוצאה האוטומטית. במילים אחרות, אם בוחנים את נסיון החיים והתפיסות "המקובלות" (לפחות אלה המודרניות), יותר סביר לומר ששני המשתתפים ציפו לסקס מאשר ציפו לחתונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה. (ענית, ענית, אני פשוט חזרתי עם הצתה מאוחרת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הטענה הזאת. השאלה היא שאלה פרטנית לגבי אישה מסוימת אחת וגבר מסוים אחד, לא קביעה כללית על נשים וגברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם יש לווי של המסכן שנאלץ להשאר בבית עם משפחתו ואסור היה לו לצאת לקניון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו כבר בעיה שלו, נכון? הוא בישל את הדייסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הוא בישל את הדייסה? המתלוננת יצרה מצג-שווא של אישה המעוניינת ביחסי מין, בעודה למעשה מייחלת לנישואים עם רווק. הגבר הנשוי הסביר לא היה מתפתה ליחסי מין אילו ידע זאת, לכן יש במעשיה ההיפותטיים משום השגת יחסי מין במרמה. ___ (לא הצלחתי לגבש דעה לגבי האירוע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסתדר. למה קאשור סיפר למתלוננת שהוא רווק, אם הוא "הגבר הנשוי הסביר שלא מתפתה ליחסי מין עם נשים שמייחלות לנישואים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב ההדיינויות כאן סטו לדעתי מהעיקר. העיקר הוא שהלוז של האירוע הוא גזעני-לאומני. מה שנתן לאירוע את המימדים שלו היא הערביות של הגבר. זהו הרושם שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה איתך, והרשה לי לפרט: כלומר הסיקור (בארץ ובעולם) היה נרחב יותר מהמקרים האחרים עם מרכיבים דומים. האיש שהורשע באונס קיבל, עם ההכחשה הגורפת שלו, האשמת המתלוננת ותחושת הקורבן, הרבה יותר הזדמנויות להתבטא בעניין בעיתונות מאשר רוב המורשעים האחרים באונס. כשפרקליטיו של קצב הגיעו להסכם על הסדר ואחר כך נסוגו והלכו על משפט היו הרבה קולות במרחב הציבורי שסימנו זאת כטקטיקה צינית. עו"ד של קאשור כאן הגיע להסדר ועכשיו מערער על כל העניין, זה מתקבל כתיקון עוולה בלתי נסבלת, והזדמנות של בג"ץ לטהר את כולנו. למרות שיש שינויים בישראל ביחס לעברות מין, כל מתלוננת ותובעת במשפט בעל פרופיל ציבורי זוכה לקיתונות של ביקורת, בוז ולעג (בעיני - סוג של באק לאש). במקרה הזה ההתקפה עליה הייתה רחבה וגורפת יותר, והקולות הנגדיים הרבה יותר חלשים. אכן, הערביות של הגבר נתנה לאירוע את ממדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרקליטיו של קצב הגיעו להסדר טיעון, גרמו לפרקליטות המדינה להגן עליו בבג"ץ ועוד, אך התכחשו לו רגע לפני החתימה הסופית. קאשור הורשע לפי עסקת טיעון ועכשיו מנסה לערער עליה (על גזר הדין בלבד? או גם על פסק הדין? לא לגמרי ברור לי). די סביר. נאשמים זוכים להביע את עמדתם במקרים רבים. ר' לדוגמה רומן זדורוב, שמואשם ברצח תאיר ראדה. ר' אפילו המואשמים ברצח לאונרד קרפ (גם הם במקרה ערבים) - סנגורים בזמן משפט הם מקור לחדשות עסיסיות. לא מדובר כאן על אונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אשמח לדעת: האם זה רגיל, מקובל ונפוץ שפרקליט מסכים לעסקת טיעון, אבל אחר כך מערער על פסק הדין שמבוסס עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה ערבים ויהודים מורשעים מדי שנה בעבירות מין בכלל ואונס בפרט, רק מעטים זוכים לחשיפה ציבורית, ורק בודדים לחשיפה ציבורית בסדר גודל הזה. מה שגרר את תשומת הלב הציבורית פה היא הסעיף על פיו הורשע הנאשם (עניין ''מיהות העושה''), סעיף שעל פיו הורשע מספר חד ספרתי של נאשמים עד כה. ובכל המקרים האחרים, ככל הידוע לי, היה מדובר בסיטואציות קיצוניות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שגרר את תשומת הלב הציבורית פה הוא הסעיף על פי הורשע הנאשם, והעובדה ששאלת ה''מיהות'' נגעה להיותו ערבי. (רוב המתדיינים לא היו מודעים בכלל לתקדימים, ולסוגייה המשפטית.) אם הבחור היה יהודי, הוא לא היה מקבל איזכור באל ג'זירה וראיון בגארדיאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו פתאום את מדברת על הגארדיאן ועל אל־ג'זירה? חשבתי שדעת הקהל בארץ מתעלמת מהם. וכן, הסעיף הזה הוא מה שגרם לי מיד לקפוץ. אונס שלא באונס נראה לי אונס של השפה. לא צריך בשביל זה ערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנטרנות אקססיבית לא מהווה תחליף לטיעונים. אין בכוחן של האמוציות שאתה חולק כאן איתנו לשכנע אותי בדבר. אבל זה כבר מעניין איך פעלת כאן מבחינה תחבירית, כשכתבת: " נאשמים זוכים להביע את עמדתם במקרים רבים. ר' לדוגמה רומן זדורוב, שמואשם ברצח תאיר ראדה. ר' אפילו המואשמים ברצח לאונרד קרפ (גם הם במקרה ערבים) - סנגורים בזמן משפט הם מקור לחדשות עסיסיות. לא מדובר כאן על אונס. " זו פסקה מקוטעת למדי. ובתוך כך המשפט האחרון מצורף לפסקה אבל משולל כל קשר למה שנכתב לפניו. אם היית כותב: " נאשמים זוכים להביע את עמדתם במקרים רבים. ר' לדוגמה רומן זדורוב, שמואשם ברצח תאיר ראדה. ר' אפילו המואשמים ברצח לאונרד קרפ (גם הם במקרה ערבים) - סנגורים בזמן משפט הם מקור לחדשות עסיסיות. לא מדובר כאן על אונס. " הוא היה עומד בפני עצמו כטיעון. בצורה שבה הוא נכתב, הוא נקרא על ידי כמקבילה הכתובה למלמול מתחת לשפם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסדר הטוב: רצית לענות לתגובה 547783? האמוציות שלי תארו למה מראש המשפט הזה עניין אותי. מצטער שהאמוציות שלי קובעות מדי פעם מה מעניין אותי ולא רק השכל הישר. אני כמובן רק אזרח אחד, ולא מדגם מייצג. אבל חשבתי שזה יעניין. מסתבר שזה לא מעניין אותך. בכל מקרה, למקרה שלא הבנת את הטיעון האמור: רומן זדורוב ורוצחי אריק קרפ הובאו כאן כדוגמאות לנאשמים במשפטים פליליים שזכו לדבר ארוכות בתקשורת. זהו הסבר חלופי להסבר שלך שהעניין נובע מהעובדה שיש כאן אונס. ולעצם העניין, במקרה חנן גולדבלט לא זכורים לי יותר מדי רינונים על קורבנותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שהבהרת לי את עמדתך. העובדה שאתה מתעניין בנושא רק משום שמדובר ב"אונס במרמה" ללא קשר לזהות הנאשם\מורשע\מערער כולה שלך, ולא קשורה לעניין שהמילה "ערבי" מופיעה ברוב כותרות הידיעות שעוסקות בנושא בארץ ובכל הכותרות בעולם. מאחר שטענתי מעולם לא היתה שרק אנסים זוכים לפיתחון פה מורחב בתקשורת (ולא חלילה רוצחים, שודדים, מאפיונרים ולוחמי חרות), אין בתשובה שלך הסבר חילופי. רינונים שמעו בראיון עם גולדבלט ואאל"ט גם כאשר חבריו התבטאו בתקשורת. עיקר המתקפה היתה בטוקבקים (שמהווים חלק מהזירה הציבורית). בכל כתבה על גולדבלט יש לפחות טוקבק אחד שטוען משהו כזה או אחר שמטיל דופי במתלוננות ובאופיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשמוע המון דעות בטוקבקים. אז מה? אני מוכן לקבל במקצת את עמדתך: יש מגיב אחד שטען כך. יש אפילו 100. האם זוהי דעת הקהל? נחמד לראות שאת פוסלת את עדותי כשהיא לא מסתדרת לתבנית הבהמה הגברית המצויה (או מכל סיבה אחרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנטרנות אקססיבית גם לא מסייעת בהבנת הטיעונים של הצד הנגדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוז של האירוע, או של המהומה התקשורתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. ההתכווציוית שאני מדמיין הן כאלה שיש לי באמת, בהיזכרות בכמה דברים מעברי, רובם דברים שאמרתי בעצמי ולימים התביישתי בהם. מאחר שרובם ככולם דברים שאמרתי לנשים, היה לזה פוטנציאל לגרום לנזק כמו שאת מתארת, אבל בפועל זה לא גרם. כאמור, זה אני, ואני מקבל שיש כאלה שאצלם ואצלן זה קשה יותר (ועוד יותר כאלה שאצלם זה קל יותר, ולא מעלים בדעתם להתבייש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 קיבלתי. עבור. חוצמזה, תודה על התרגול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יוצא מהבית ב-7:40 כדי להגיע בזמן לבדיקה ב-8:10. כשאתה חוזר בערב, אתה מגלה בתא הקולי הודעה שהשאירה לך המזכירה הרפואית בשעה 8:02 ובה היא מנסה ליידע אותך שאביו של הרופא נפטר לפנות בוקר ולכן הבדיקה נדחית. כעת אתה מנסה לנחש מי בעצם היה אותו בחור חביב ומלא התלהבות בחלוק הלבן שערך לך את הקולונוסקופיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני אישית, עד כמה שאני מצליח לדמיין, לא הייתי מקבל מזה מי יודע איזו טראומה, ואפילו לא תחושת השפלה קשה. אולי אם הוא היה מעלה אחר-כך את הסרט ליוטיוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אגדה אורבנית ידועה על זוג היוצא לחופשה, פורצים להם לחדר המלון אבל רק עושים קצת בלגן, אפילו לא נגעו במצלמה. רק כשהם חוזרים הביתה הם מגלים ש. טוב, למה להרוס http://urbanlegends.about.com/od/crime/a/toothbrush_... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שאיכות ידידיה למשכב חשובה לה" - אתה מתכוון לאשתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה היה חשוב לה, היא לא היתה אישתך. ('צטער, הרמת לי להנחתה. המערכת מוזמנת למחוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ששיקר בקשר למצבו הכלכלי, אלה שלא גילו את כל האמת לגבי מידת הצטיינותם בפעילות המדוברת וההוא (בטח אין יותר מאחד) שהסביר שהוא אף פעם לא עושה את זה בפגישה הראשונה אבל הפעם הוא מרגיש שקרה משהו מיוחד, כל אלה לא התחזו למי שאינם ולכן לא רימו לגבי מיהות העושה. מי שאומר שהוא ''דודו'' או ''מוחמד'' למרות שהוא בעצם ''סבאר'', דווקא כן. (זה לא אומר שהיה צריך לכלוא אותו, אבל כדאי לשים לב להבדל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה גם מי שאומר 'הייתי מטכ''ליסט'' למרות שהיה שק''מיסט, וגם מי שאומרת ''אני סטודנטית לרפואה'' למרות שהיא בכלל למגדר, יכולים בלי קשיים מרובים (ושוב ד''ש לבן אברהם הנבזה) להיחשב למי ש'רימו לגבי מיהות העושה'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא כן "דודו" , הוא אמר (לא מצאתי לינק) שכל האנשים במרכז מכירים אותו כדודו ואם יקראו לו סאבר הוא לא יסתובב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה תגיד במשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופט עברי מי ידע חייך, בחושך באת ובחושך תלך. כי תפסוק פסיקה פוליטיקלי קורקטית, יתנפלו עליך בני החושך ויבקשו את ראשך. כי תפסוק פסיקה לא פוליטיקלי קורקטית, יזנקו בני האור ויבקשו להציג את ראשך המשופד על חנית לראווה בכיכר העיר. את פסק הדין שכתבת לא יקראו; הנמקות לא יביאו. חזקת החפות, הנכונות לאפשר ליהנות מספק סביר - לא לך הם אלא לנשפטיך; ואם רקורד של עשרות שנות הגינות צברת - מה זה אכפת ולמי? בבית הדין של דעת האייל, סליחה, הקהל תישפט אף תורשע, ושמך יזכר לדיראון במשך ימים ושנים. אתה קובע שבית המשפט "מן הסתם" החליט את מה שהחליט משום שהנאשם הוא ערבי. מצאת רמז לכך בפסק הדין או בפרוטוקול? קראת אותם? לא. אז מניין לך? מן הסתם. המורשע הוא ערבי, ergo בית המשפט נוהג בגזענות. להיסק כזה אני מצפה, איך לומר, מארז לנדוור. מסתבר שגם מגיב ותיק, שקול ומוערך-בצדק יכול להתנהג כאחרון הטוקבקיסטים בווינט כשקצת מעצבנים אותו. מיהם השופטים האלה, אותה חבורת גזענים? מדובר באחד ההרכבים הפליליים הקבועים והמנוסים במחוזי ירושלים: השופט סגל (סגן נשיא ביהמ"ש וראש ההרכב), השופט דרורי והשופט נועם. כיוון שידידי המלומד, בשבתו כטוקבקיסט, כבר הרשיע את שלושת הנאשמים, יש לבחון את הרקורד שלהם כדי לקבוע את ענשם. על השופט דרורי אין להכביר מלים. מדובר בפושע ידוע - הוא כבר הורשע בגזענות בדיון בהרכב מלא של האייל. אז גם היו ראיות נסיבתיות מובהקות - מספר משפטים בהכרעת הדין הראו במפורש שהוא התיחס בהתנשאות אל הנדרסת האתיופית. במקרה הזה אין ראיות נגדו מלבד הצטרפותו להכרעת הדין של השופט סגל, אולם די בכך: מדובר ברצידיביסט, פושע-שנאה נאלח. יש לגזור עליו ביזוי עולם של שמו עם עבודת פרך בכתיבת הכרעות דין של 800 עמודי ציטוטים מספרי הפוסקים. גם לגבי השופט נועם אין ראיות פרט להצטרפותו להכרעת הדין. כיוון שלשופט נועם אין הרשעות קודמות, אני ממליץ להתחשב ברקורד שלו. השופט נועם הרשיע בשעתו עשרה ממנהלי ומפעילי תחנת הרדיו "ערוץ 7" ובכללם הרב זלמן מלמד ויעקב כ"ץ (ח"כ כצל'ה כתוארו היום) בשידורים בלתי חוקיים, ואף הרשיע את כ"ץ בעדות שקר ובשבועת שקר. לאור נסיבות מקלות אלה אני ממליץ להסתפק בביזוי שמו על תנאי למשך חמש שנים ולא לגזור עליו ביזוי בפועל. השופט סגל קשר עצמו לעברת הגזענות בצורה חד-משמעית כיוון שבהכרעת הדין שכתב בעצמו מופיעה המלה הגזענית "יהודי". לפיכך חומרת העברה שלו היא הגדולה ביותר. עם זאת, כיוון שגם לו זוהי הרשעה ראשונה, ראוי להתחשב גם ברקורד שלו. השופט סגל הוגדר על ידי אנשי ימין כשופט ש-"נדמה שאין תקדים להתנהגותו הבלתי הוגנת והשנאה שמגלה כלפי פעילי הימין והמתנחלים: אין מקרה שבו סגל זיכה מתנחל או איש ימין וכל אדם שכזה המגיע לערעור בפני סגל אחת דינו שערעורו יידחה."(מוצג 1) השופט סגל הרשיע בשעתו את נדיה מטר בהעלבתו של יונתן בשיא, וכן שלח את טטיאנה סוסקין למאסר של שנתיים על ציור קריקטורה פוגענית - חצי שנה יותר משגזר על קאשור בעברת אינוס. בפסק הדין של סוסקין כתב סגל: "..אנו כשופטים בהחלט מודעים לרגישות הציבורית העצומה בקרב החברה המוסלמית בעולם כולו.....משא זכרוננו הטרי מתוצרי הלוואי של מעשי הנאשמת עומדים איפה לנגד עינינו.. לקח הזלזול והפוגענות בבני דת אחרת אם לא יוקע על ידנו באופן נחרץ עלול להוביל לתוצאות חמורות ביותר.... לסברתי הפוטנציאל ההרסני שלהם אינו טעון הוכחה . היכולת למחוק באיבחה אחת את כל פועלם המפייס של אלה מבין שני העמים בין שתי הדתות הדרות בסמיכות אחת לרעותה הוא מזוויע...." לאור האמור לעיל, אני ממליץ לגזור על סגל עשר שנות ביזוי שמו, מהן אחת בפועל והשאר על תנאי. כמו כן אני ממליץ לחסום כל נסיון שלו להתמנות לנשיא המחוזי בירושלים. (מוצג 1) http://www.sos-israel.com/5213.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה הראשונה נהדרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. "מן הסתם" הוא בדיוק הביטוי שנועד להבהיר שאין לי קייס משפטי, אין בידי הוכחות, אין לי עדים ואפילו לא ייעוץ משפטי, עכשיו משהרגזתי את עפרונית שמסתובבת 360 מעלות בכל פעם שהיא רואה אותי. מה שיש לי הוא רק נסיבות, ואלה גורמות לי להרים גבה או שתיים. כפי שמוסכם עלינו, אני מניח, זה לא המקרה הראשון בו גברבר מחורמן, במסגרת עיסוקו בגילוי נאות למשכב לא מקפיד על גילוי נאות לגבי המצב ("זהות!" טוען ידידיה, כאילו השם הוא חלק מהותי יותר מהמצב המשפחתי, למשל, לגבי האדם). זאת גם לא הפעם הראשונה בה מילים שנלחשו לפני המעשה החפוז לא תאמו מעשים שנעשו אחריו, אחרת חברים אחדים שלי היו נשואים היום באושר לשבעים בתולות שונות (ועז אחת, אבל את זה נשבעתי לא לגלות). זאת כן הפעם הראשונה שאני שומע על מישהו שקיבל שנה וחצי מאסר על כך, וראה זה פלא: אותו מישהו הוא, לגמרי במקרה, ערבי שהתחזה לבן ברית. אני בטוח שלא אמצא בהכרעת הדין אפילו משפט אחד שאפשר לטעון לגביו שהוא גזעני, כבוד השופטים ודאי אינם טפשים ואינני בטוח אפילו שהם גזענים במודע, ובכל זאת אני אוחז בדעתי שאם היה מדובר בצעיר יהודי ששיקר בקשר לשמו ("כבודו, אמרתי לה שקוראים לי אלון עשת כי עם "מלכישוע פשקוביצי" לא הצלחתי להשכיב אף אחת, וזה לא בגלל שלא ניסיתי") הוא היה מקבל לכל היותר שבעה עשר חודש, וגבר יהודי נשוי שטען לרווקות היה יוצא, אולי, עם שישה עשר ירחים בלבד. יהיה מעניין לראות אם מישהי מאחיותינו שנדפקו, תרתי משמע, תרים עכשיו את הכפפה. כמובן אינני מדבר על התחזויות שונות במסגרת יחסים ארוכים ומשמעותיים, בהם "הפרת הבטחה" והשגת טובות הנאה במרמה אכן נענשות לפעמים (אבל לא באשמת אינוס עכש"י). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו התחזויות במסגרת יחסים ארוכים ומשמעותיים: מעניין כמה ה"סוכן" היה מקבל בפנים, לו אודטה היתה עוברת לפסים משפטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם היו ביחד חמש עשרה שנה? הוא כבר החזיר את חובו לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור מדהים. לא בכדי אמרה שרון סטון את ציטטתה הידועה: “Women might be able to fake orgasms. But men can fake whole relationships”. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. לפי משהו נחמד שקראתי משל דייב בארי1, גברים בכלל לא מודעים לכך שהם במערכת יחסים עד חתונת הכסף בערך. אגב, לפני הבעל הזה, גם הקודם של אודטה בגד בה, אבל "סתם" עם אשה אחרת. וגם בזה היא לא רצתה להאמין, גם כשזה פורסם בטור רכילות בעיתון נפוץ (כתבה טור תגובה חריף מאוד שקטל את שקריה של הרכלנית. אחר כך התברר שהרכלנית צדקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכילאית, רכילאית. מה יהיה איתי. לפחות השלמתי שעות שינה מאז כתיבת התגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינק נהדר, תודה! [את רואה, קולטורה זה דבר טוב. תמיד כדאי לקרוא בעיון ועד הסוף אייטמים שעוסקים בקפקא, להשלמת חורים בהשכלה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיחסות שטחית לפסקי דין ולשופטים שכתבו אותם היא דבר נפוץ מאד במקומותינו. מתפרסמת ידיעה על שופט שנתן גזר-דין מקל (או מחמיר) בענינו של מישהו, ותוך שתי דקות הכתבה בויינט מתמלאת בתגובות של אנשים שלא קראו את פסק-הדין במלואו, לא מכירים או מבינים את הסוגיות המשפטיות שעלו בו, לא ערים לתאור העובדתי כפי שנפרש בפני בית המשפט, למה שדרשו התביעה וההגנה מהשופט או לנוהג בפסיקה בנושא - אבל יודעים בדיוק מה היה צריך לפסוק וגם למה השופט המנוול לא פסק כפי שהם היו פוסקים. אתה הרבה יותר משכיל, נבון ומתוחכם מרוב הטוקבקיסטים האלה, אבל התגובה שלך לא טובה משלהם. אנחנו עוסקים כאן בחוק לא מוצלח שמנוסח בצורה גרועה. החוק לא מוצלח כיוון שלא נכון לכלול את המרמה ואת הכפיה באותה עבירה (הרי איש לא היה מעלה בדעתו להפוך את "קבלת דבר במרמה" לתת-סעיף של "שוד מזוין"). הוא מנוסח בצורה גרועה כיוון שהוא משאיר מרווח כמעט בלתי מוגבל בשאלת "מיהותו" של הרמאי ואינו קובע שום קריטריונים. גם דיונו של השופט רובינשטיין בנושא בפס"ד סלימאן אינו מבהיר הרבה. אבל מרגע שנוסח החוק כפי שנוסח, השופטים מחויבים לפעול על פיו. במקרה הזה, האיש שיקר לגבי שלושה פרטים מרכזיים: שמו, מצבו המשפחתי ודתו. לפחות להבנתי הלא-משפטית, אלה שלושה פרטים די מכריעים לגבי מיהו האדם, ושקר שכולל את הקומבינציה הזו בהחלט עולה לכדי "שקר לגבי מיהותו" של האיש. לכן, בהנתן החוק כפי שהוא מנוסח, היה צריך להרשיע את קאשור - וזה לא משנה כמה אנשים אחרים רימו או לא רימו נשים אחרות. כעת, אתה בא ואומר "זו הפעם הראשונה שבה אני שומע על מקרה כזה עם עונש כזה". אז עולה קודם כל השאלה אם הבעיה היא בשמיעה שלך, כלומר - כמי שאינו עורך דין המתמחה בעברות מין, יש להניח שרוב ההרשעות באונס חומקות מאזניך. יתכן גם שהרשעות לפי הסעיף הזה הן דבר נדיר (ואכן כך המצב); גם כאן, המקרה כנראה לא היה מגיע לדיון לולא הטענה המקורית של האשה כי קאשור אנס אותה בכפיה, ואולי לא היה מגיע להרשעה בסעיף הזה לולא *הסכמתו להודות בו*. לכן, לא שמעתי אינה ראיה. מה יש לך מעבר לזה? ספקולציה, או במלים אחרות - כלום. אתה סבור שאם יהודי היה עושה אותו דבר הוא היה מקבל פחות. אין לך שום ביסוס לזה, אתה פשוט סבור כך, כמו כל טוקבקיסט מתחיל. אתה לא טוען שהרקורד של השופטים האלה מראה שההרכב הזה פוסק ב-90% מהמקרים נגד ערבים ולטובת יהודים, אתה לא טוען שבדיון הבחורה אמרה תשעים פעם "הוא לא אמר לי שהוא ערבי" ורק פעם אחת ציינה כבדרך אגב שהוא אמר שהוא רווק. הוא פשוט ערבי, וזה מספיק לך כדי לקבוע שהשופטים גזענים. אתה מנצל את העובדה ששופטים לא יכולים להתראיין ולהסביר את עצמם כדי להאשים אותם באחד העלבונות הקשים ביותר בחברה שלנו, אתה לא מוכן לתת לאנשים שעושים עבודה קשה שבה הנכס היחיד שעומד לרשותם הוא מוניטין האמינות וההגינות שלהם את הצ'אנס ליהנות מהאפשרות שהם הרהרו בינם לבין עצמם האם הם היו מגיעים לאותה החלטה גם אם היה מדובר במקרה הפוך והגיעו למסקנה שכן. למה? כי אתה החלטת שאתה יודע למה הם פסקו. מהיכן אתה יודע זאת? כבר הסכמנו שלא מעובדות המקרה או מהרקורד של השופטים הספציפיים, לכן מה שנשאר הוא שהחלטת זאת על סמך הדעה הקדומה שלך לגבי מערכת המשפט הישראלית כולה. אתה סבור ששופטי ישראל נגועים בגזענות, לכן אם יש מקרה שעשוי - או לא - להתאים לסברה הזו שלך אז אין לך ספק שהוא נופל בצד שמתאים ואף מחזק את הסברה הזו. בויינט לא היו עושים את זה טוב יותר (ובטח לא היו מנסחים את זה יפה כמוך). בהערת אגב, חלק גדול מהדיון כאן מתנהל תחת הנחה שכמעט מובן מאליו שערביותו של קאשור אינה צריכה להיות שיקול רלבנטי, והתיחסות אליה כשיקול כזה היא גזענית. אני לא מקבל את ההנחה הזו משני טעמים; האחד הוא שהחוק לא מנסה לחנך את המתלוננות ולקבוע להן מהו שיקול מותר ואסור אלא קובע שאם המתלוננת לא היתה מקיימת את היחסים אז נעברה עבירה - וזה לא משנה, לצורך הענין, אם הסיבה שהיא לא היתה מקיימת יחסים עם ערבי היא גזענית. הטעם השני הוא מהותי יותר. אני סבור שנשים יהודיות רבות שואפות להקים משפחה עם יהודי דווקא, לא מטעמים גזעניים אלא מטעמים מסורתיים ודתיים (וגם לבחורה שמוכנה לקיים יחסים תוך רבע שעה מההכרות עשויים להיות טעמים כאלה). אילו הייתי פוגש באקראי בחורה אמריקאית חביבה, עולה חדשה בשם סו כהן והיה נוצר רומן, ורק בשלב מתקדם הייתי מגלה שקוראים לה בכלל צ'לסי קלינטון הייתי חש מרומה, כי אני מעונין להקים בית יהודי ואף שאני מסמפט את משפחתה של הגב' קלינטון לא הייתי יכול לעשות זאת איתה. לבחורה שזה מהווה אצלה שיקול, העובדה שקאשור אינו יהודי היא רלבנטית לא פחות מהעובדה שהוא נשוי (וכמובן, לצורך זה לא משנה אם מדובר בסאבר קאשור או בכריסטיאן יורגנסון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני סבור שנשים יהודיות רבות שואפות להקים משפחה עם יהודי דווקא, לא מטעמים גזעניים אלא מטעמים מסורתיים ודתיים (וגם לבחורה שמוכנה לקיים יחסים תוך רבע שעה מההכרות עשויים להיות טעמים כאלה)" מה שמחזיר אותנו לטענה - האם מי ששוכבת עם בחור רבע שעה אחרי שפגשה בו, עושה את זה כי היא רואה בו "פוטנציאל ממשי לנישואים"? בהערת אגב, אני אחת מאותן "נשים יהודיות ששואפות להקים משפחה עם יהודי1 דווקא" מאותם טעמים שציינת. זה לא מפריע לי לנהל רומן עם בחור שאיננו מכוחותינו. 1וחשוב יותר, ישראלי, אבל זה לא ממש רלוונטי לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה היא עושה זאת, ושוב - כאן יש משקל מהותי להתרשמות של השופטים מהאדם הספציפי ומהנסיבות הספציפיות. אילו הייתי קורא את הפרוטוקול המלא של המשפט אולי הייתי יכול לחוות דעה. בדרך כלל הייתי אומר שמישהי כזו לא באה לשם בשביל לחפש חתן, אבל לא נראה לי שמישהי צריכה לחשוב על מישהו במונחים של נישואין רק בשביל לומר ''אם הייתי יודעת שהוא נשוי לא הייתי מתחילה עם זה בכלל'' או ''אם הייתי יודעת שהוא לא יהודי לא הייתי מתחילה עם זה בכלל'' או גם וגם. יש דברים שאדם מחליט שהם נופלים אצלו בסינון הראשוני והוא לא רוצה להסתבך בהם גם אם מדובר ברומן קצר או בסטוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתייחסות שלי הייתה בהקשר לטענת ההגנה הפוטנציאלית שהעלתה קמיר (או שהעלו בשמה?) לפיה הבעיה נובעת מכך שבישראל אין לגיטימיות (חוקית וחברתית) לנישואים בין-דתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע להערה האחרונה ולטעמים שהצעת בה, נדמה לי שהאמירה ''החוק...קובע שאם המתלוננת לא היתה מקיימת את היחסים אז נעברה עבירה'' אינה מדויקת. ביהמ''ש אימץ את מבחן ''האדם הסביר'' ולא מתייחס לטעמיה של כל מתלוננת באופן פרטני. והשאלה שנראית לי מסקרנת בהקשר הזה היא מתי ביהמ''ש מחליט לאמץ את מבחן האדם הסביר ומתי את מבחן האדם הנאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהשופט רובינשטיין התיחס לשאלה הזו (אם כי לא ענה עליה) בפס"ד סלימאן. כך או אחרת, זו שאלה שנוגעת יותר לבית המשפט מאשר לחוק: בית משפט אקטיביסטי שרואה כחלק מתפקידו הנחלת ערכים לצבור עשוי להחליט שאף שהמתלוננת לא היתה שוכבת עם הנאשם לולי השקר, השיקול הזה לא לגיטימי בעיני אדם נאור ואם המתלוננת לא נאורה מספיק זו בעיה שלה. בית משפט שמרני יותר יצמד ללשונו של החוק ויקבע שהיה שקר לגבי מיהות העושה, גם אם העובדה שהנאשם נזקק לשקר כזה מעידה שהשקפותיה של המתלוננת מעוררות סלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בינתיים גם דיברתי (במקרה) עם מרצה למשפטים שאמר לי שמושג האדם הנאור לא הצליח באמת להיכנס לשיח המשפטי. אז כנראה שלא מכאן תבוא הישועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לעניין הגזענות, אלא לעניין החומרה היתרה של העונש ביחס למעשה - שכנעת אותי שסביר שהשופטים לא יכלו שלא להרשיע את קאשור, ולא יכלו שלא להרשיע אותו באונס. האם, בהינתן הרשעה באונס, הם הקלו בעונש ככל שיכלו? אני לא יודע, אבל בידיעה הראשונה שקראתי על הסיפור צוטט גזר הדין שבו השופטים ציינו שחשוב לתת עונש חמור ומרתיע כדי להגן על נשים, ולא ציינו (בציטוט, כמובן), נניח, שאמנם זה עונש חמור אבל ידיהם כבולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לענות על השאלה הזו צריך להיות בקי יותר ממני בפסיקה (עפרונית?). בכל מקרה, החוק קובע כך (http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=1620&lang...): 5. אינוס (תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תש"ס, תשס"א) * א. הבועל אישה - o 1. שלא בהסכמתה החופשית; o 2. בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה; o 3. כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבעה עשרה שנים, אף בהסכמתה; או o 4. תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית; o 5. תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית. הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנים. כמו כן, לגבי בעילה בהסכמה קובע החוק: 346. בעילה אסורה בהסכמה (תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תשס"ד) ... * ב. הבועל אשה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, דינו - מאסר שלוש שנים. אם כן, העונש שנגזר הוא מחצית מהעונש הקבוע בסעיף הקל יותר של "בעילה אסורה בהסכמה" ופחות מעשירית מהעונש הקבוע בסעיף האונס שבו הורשע קאשור. במונחים משפטיים אני מניח שמדובר בעונש קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עדיין לא מבין למה בכלל צריך סעיף נפרד של ''בעילה אסורה בהסכמה'' אם במקרה שלנו בעילה אסורה בהסכמה הפכה לאונס. אבל זו כבר אשמת המחוקקים, ולא אשמת השופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי כן אשמת השופטים שפירשו את ''מיהות העושה'' בצורה מאוד מרחיבה . הרעיון הבסיסי הוא שלאישה יש בעל ואתה מתחזה אליו. כמו שאמר עו''ד גולדבלט הסעיף הזה היה צריך להיעלם עם התפשטותם של מנורות הגז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, זה סעיף ותיק בחוק? חשבתי שזו תוספת מאוחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסעיף עתיק,לפחות שלושים שנה, הפרשנות חדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כבר לא קורא כל תגובה באייל, ואת כל הלינקים ממנה? בקישור מתגובה 547303, קמיר מלמדת שהסעיף ותיק מן המדינה. גם אני הופתעתי. אגב, נראה שקמיר רואה בעובדה זו פן לגנותו של הסעיף, גם זה הפתיע אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל תגובה כן, לינקים באופן סלקטיבי מאוד. תודה על המידע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרעיון הבסיסי הוא שלאישה יש בעל ואתה מתחזה אליו". אתה רציני? זה הרעיון בחוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט אלנקק שוב לפוסט של גולדבלט http://www.notes.co.il/moshe/65291.asp כל הטענות הרלוונטיות נמצאות בשתי הפסקאות הראשונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרו של יורם קניוק ''סוס עץ'' יש דמות (שכחתי את שמה, קראתי אותו מזמן) הנוהגת להכנס לבתים בשעת בוקר מוקדמת, מיד אחרי צאת הבעל לעמל יומו, ולהשתחל למיטת נשותיהם המתנמנמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומה זה "בעילה אסורה בהסכמה"? אקדים ואדגיש כי "בעילה אסורה בהסכמה" היא עבירה שמן הראוי היה לבטלה ולהחליפה בעבירה ברורה ועדכנית יותר (אני שבה וכותבת ומתריעה על כך בכל הזדמנות בה עולה הנושא על סדר היום הציבורי. כפי שאני שבה וכותבת, הצעת החוק למניעת כפיה מינית, שהוגשה בכנסת הקודמת על ידי חברת הכנסת אתי לבני ובכנסת הנוכחית על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון, מבטלת עבירה זו ומחליפה אותה בהוראות ברורות וסבירות יותר. חקיקה מתקנת כזו הכרחית, ויפה שעה אחת קודם). "בעילה אסורה בהסכמה" מתקיימת מקום בו פלוני קיים מגע מיני עם אלמונית שאמנם לא הביעה העדר הסכמה, אך שתיקתה נבעה מכך שפלוני ניצל את מרותו ביחס אליה, והיא חששה לסרב לו מטעמים של כפיפות. בעבר היה הגיון בקיומה של עבירה זו. עבירת האונס חלה בעבר רק מקום בו פלוני קיים מגע מיני עם אלמונית ללא הסכמתה, ותוך שהוא משתמש בכוח פיזי או באיומים. מקרים בהם פלוני ניצל את מרותו כדי לסחוט מגע מיני לא נחשבו לאונס, כי לא היה שימוש בכוח או איום ברור. לכן עבירת ה"בעילה אסורה בהסכמה" איפשרה ללכוד אדם שסחט מגע מיני ללא הסכמה אך ללא שימוש בכוח. כיום, עבירת האינוס אינה מצריכה שימוש בכוח. די שפלונית לא הסכימה הסכמה חופשית למגע המיני שקויים בה כדי לבסס הרשעה באינוס. כיום, על פי הגדרתה של עבירת האינוס, אם נשיא המדינה קיים מגעים מיניים תוך ניצול תפקידו ומעמדו עם נשים שלא הסכימו למגעים המיניים הסכמה חופשית, אזי הוא ביצע עבירת אינוס. השימוש ב"בעילה אסורה בהסכמה" מאפשר העמדתו לדין בעבירה חמורה פחות מאינוס. " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על התגובה. תענוג להתוכח איתך. שנית, אני במצב מוזר. אני מסכים כמעט עם כל מילה שכתבת, אני מזדהה עם הסנטימנט הכללי שאתה מביע, אני מוצא את נימוקיך משכנעים; אתה צודק בהחלט כשאתה מצביע על כך שלא קראתי את פסק הדין, שאינני בקיא בתולדות המשפט, שלא ידועים לי תקדימים ופסיקות, ובכלל שאין לי ההשכלה המשפטית הדרושה כדי להביע דיעה מקצועית. הבעיה שנשארת היא שביקורת כזאת אפשר להעביר על כל דיעה שלי בכל תחום שהוא, חוץ מתחום המומחיות שלי (בהנחה המוטעית שיש לי כזה). באיזו זכות אני מרשה לעצמי להרהר אחרי שיטת ההשתלטות על הפלוטילה התורכית? מאיפה לי החוצפה לבקר החלטות של הדרג הבטחוני על חיסולים ומלכודים? מה אני מבין בביולוגיה או בסוציולוגיה שמאפשר לי להתווכח על סוציוביולוגיה? באיזו זכות אני מתדיין עם בוגרי ישיבות על מעמד הר סיני? מי שמני1 בעל סמכות להביע דיעה על חברי כנסת, על חקיקות, על תקציבים, על חוקי הסדרים ועל הסדרי חוקים? בקיצור, סְתום. מה שאתה מכנה "ספקולציה" הוא באמת כזה. את הסיבות לאותה "ספקולציה" - אני העדפתי לכנות אותה "עדות נסיבתית" אבל לא נריב על המינוח - ניסיתי להסביר. אם טעיתי, ויש תקדימים ליהודי שקיבל עונש דומה על רמאות בעניין "מיהותו" טרם העמידוני על טעותי. אם החוק מנוסח כך שלא היתה לשופטים אפשרות לפסוק אחרת, ואם דעתם לא נוחה מהחוק, הייתי מצפה שמישהו שכן קרא את פסק הדין ימהר להפנותי לסעיף המתאים בו הם מתלוננים על כך, כפי שהם עושים מדי פעם (חומרת הפסיקה מעלה ספק רב באפשרות שזה המצב, אבל גם זאת ספקולציה שלי). אם "לא שמעתי" אינה ראיה, השמיעני את מה שלא שמעתי. אחת הסיבות לכתיבתי באייל היא שלא פעם אני לומד מהתגובות. אבל אם שאלת "מיהותו" באמת לא מוגדרת היטב בחוק, הגיוני הלא משפטי רומז לי שדוקא כן היה לשופטים קצת שיקול דעת להחליט איזה חלק מאותה "מיהות" נובע משיוכו האתני, איזה חלק ממצבו המשפחתי, איזה חלק משמו ואיזה חלק מגילו. את הספקולציה שלי בנדון כבר כתבתי כך שלא אחזור עליה. למתלוננת מותר בהחלט להחיל את הקריטריונים הפרטיים שלה, מוזרים ככל שיהיו או מקובלים ככל שיהיו, אבל כשהמדינה פוסקת לפיהם היא שמה עליהם חותמת ציבורית, והחותמת הזאת, אין מה לעשות, היא חותמת גזענית. כל העטיפות היפות של "נורמות" ושל "האדם הסביר" לא יכולות לטשטש את זה (אבל גם על ה"נורמות" כבר דיברתי, ומוטב שלא אחזור על עצמי). אתה מעלה על דעתך פסיקה דומה בארה"ב נגד יהודי ששיקר בקשר לדתו כדי לפתות איזו נוצריה כשרה? אני אופתע מאד. ___________ 1- אין לראות במילה זאת תמיכה במועמד מסויים לתפקיד הרמטכ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב לענות מאוחר מאשר לעולם לא. למיטב ידיעתי, יהודי לא נענש בעונש דומה על רמאות דומה בענין מיהותו, אבל גם לא הועמד לדין על כך (גם קאשור לא הועמד לדין בגלל הנקודה הזו אלא בגלל חשד לאונס בכפיה). כפי שכתבתי בתגובה אחרת, יחסית לסעיף בו הורשע קאשור העונש שהוא קיבל הוא קל יחסית - פחות מעשירית עונש המקסימום לסעיף הזה. אבל מה זה מוכיח? אותו שופט שישב בראש ההרכב, צבי סגל, שפט את טטיאנה סוסקין לעונש חמור יותר על ציור קריקטורה של מוחמד בדמות חזיר ותלייתה בכמה עותקים. אם דנמרק היתה לומדת מישראל הנאורה ומטפלת כך בקריקטוריסטים שלה היא היתה חוסכת לא מעט הפגנות סוערות ברחבי העולם המוסלמי, אבל מה לעשות שהטפשים האלה עוד נאחזים בחופש הביטוי המגוחך שלהם. אבל נעזוב את זה, ונשאל האם ערבי בישראל נזרק אי פעם לכלא עקב ציור קריקטורות פוגעניות נגד יהודים? למיטב ידיעתי לא. יותר מזה, האם אתה מאמין שאילו ערבי היה מצייר קריקטורה של משה רבנו בדמות חזיר ותולה כמה עותקים ממנה, האם השופט סגל (או שופט אחר בישראל) היה זורק אותו לכלא לעשרים חודש? קשה לי להאמין. אז האם אני צריך ללמוד מכאן שהשופט סגל הוא גזען אנטי-יהודי? לפי ההגיון שלך, כן. כמובן, זה יוצר מצב קצת מבלבל - השופט סגל גזען נגד יהודים כשערבים נפגעים ונגד ערבים כשיהודים נפגעים, אז מה הוא בעצם? מה שמרגיז אותי בהתיחסות שלך הוא שלשופטים אין שום דרך לצאת ממנה בצורה נקיה. גם אם הם שקלו ודנו והגיעו למסקנה שגם אילו היה מדובר בבולגרי שרימה אקואדורית הם היו פוסקים באותו אופן, אתה מראש לא מאמין להם. הדרך היחידה שלהם להוכיח נקיון כפיים היא לדון במקרה זהה בהיפוך זהויות ולתת אותו גזר דין (עדיף חמור יותר). כיוון שתיקים כאלה מזדמנים לשופטים פעם אחת בקריירה (ולרובם גם זה לא) ומקרה בו יהודי נשוי יפתה בחורה ערביה בהתחזות לערבי רווק הוא מאד יוצא דופן, אין להם דרך להוכיח שאין להם אחות. ההתיחסות שלך נכפתה עליהם, ושוב אני אומר - אתה שואב את ההתיחסות הזו מתוך הנחות היסוד שלך (דרך יפה להגיד "דעה קדומה") לגבי טיבה ואופיה של מערכת המשפט הישראלית ויחסה לערבים ולא מתוך המקרה הספציפי. כאשר מחילים דעה קדומה (אפילו מוצדקת עקרונית) שיש לך על קבוצת אנשים על אדם ומקרה ספציפי, זה קצת מדיף ריח לא נעים. מעבר לעובדה שאתה עושה עוול לאנשים שיש להם רקורד של הגינות והם מואשמים בהאשמה שאין להם אפשרות להתגונן בפניה, התיחסויות מהסוג שלך מוסיפות עוד כרסום קטן ביכולת של כולנו ליהנות ממערכת משפט הגונה. התדמית של פוליטיקאים היום היא בשפל המדרגה, ורבים מאד מניחים שאם אתה פוליטיקאי אז אתה אוטמטית מושחת. להנחה הזו יש השלכות על מי מגיע לפוליטיקה; אנשים נקיים כפיים עלולים להדיר ממנה את רגליהם, והנבואה מגשימה את עצמה. מערכת המשפט נהנתה עד לפני שנים לא רבות, ובמדה לא קטנה נהנית עדיין, מהערכה גבוהה בהרבה; הצבור נטה לראות בשופטים אנשים הגונים ולקבל את הכרעותיהם כמשקפות מציאות. התואר "שופט" הוא אחד היחידים שנותרו מעוררי כבוד בחברה שלנו. הכבוד הזה הוא אחת הסיבות העקריות לכך שאנשים העדיפו להמיר את ההערכה המפוקפקת הכרוכה בתואר "עורך דין" בהערכה הגבוהה השמורה לשופטים. אני לא הייתי שש להיות זה ששולח אנשים לכלא (טוב, אולי אנשים מסוימים כן... אבל לא כמקצוע). השופטים בדרך כלל יכולים להרויח בשוק הפרטי לא פחות ממשכורת של שופט, כך שהמניעים שלהם לקריירה שפוטית הם הרצון לעשות צדק (כן, כן) וההערכה החברתית הנלווית לתפקיד. כאשר אתה בא ומצייר אותם כגזענים, יבוא עורך דין שחושב להתמודד על תפקיד כזה ויאמר לעצמו - אם זה מה שמקבל מי שעושה את העבודה הקשה הזו אז למה לי? ובסוף כולנו ניתקע עם אותם עורכי דין שלא מסוגלים להרויח משכורת של שופט בשוק הפרטי. כמובן, גם עצם העובדה שפסקי הדין של המערכת מתקבלים על ידי הצבור היא פרי הערכתו אליה; בלי ההערכה הזו המערכת תיחלש מאד. לא במקרה יש איסור בחוק על בזיון בית המשפט ולא על בזיון רשויות המדינה האחרות; הרשות הזו, יותר מחברותיה, תלויה ביחס מכבד. מבחינה זו, התיחסות כמו שלך מזיקה למערכת לא פחות מזו של הפרידמנים למיניהם. כל זה לא אומר שאין לבקר את המערכת ואת פסקי הדין, אבל הבקורת (לדעתי) צריכה להיות מבוססת על הגינות כלפי המערכת - לא פחות מההגינות שהיית מצפה לה אילו אתה היית נדון בפני אותה מערכת, כלומר במקרה של ספק סביר ההטיה צריכה להיות לזכות הנאשם והטיעונים צריכים להיות מבוססים על עובדות ולא על השערות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ובסוף כולנו ניתקע עם אותם עורכי דין שלא מסוגלים להרויח משכורת של שופט בשוק הפרטי'' או שנזכה באחוזי להט אידיאולוגי שהמשפט הוא בעיניהם רק אמצעי להגשמת חזונותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהנחה שלא זכינו כבר לכאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה עם 360 מעלות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פניית שתי פרסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל רציתי לחזור לנקודת ההתחלה! אם פמיניזם רדיקלי נמצא 180 מעלות משובינזם קיצוני, הרי שהטענה "לאשה אין אחריות על בחירת פרטנרים ליחסי מין" עושה סיבוב של 360 מעלות, או פרסה כפולה, והופכת להיות טענה שוביניסטית מחדש. מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(למי שאיבד את ההקשר: תגובה 547347) נראה די משעשע להציג את אורית קמיר כמי שחוזרת ("360 מעלות") לעמדתה השוביניסטית המקורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. לגבי האגרול, קרא לי ואדלה את השרימפסים - זה החלק הכי טוב באגרול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטעים מעדותה של המתלוננת, קריאת חובה לכל מי שהתעניין בפרשה (וזה כולם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה ירדן. בנסיבות הנוכחיות הייתי מפספסת את הכתבה הזאת. פתאום התחלתי לייחל שבית המשפט העליון יפסוק למערער יותר משנה וחצי בפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. זה מבהיר את כל העניין. הסיפור לא עשה לי טוב בבטן. אגב, המשפט של העיתונאית "אירוניה אכזרית הציבה אותה במרכזה של פרשת אונס מרחק רחובות ספורים ממנו" הוא תיאור די תמוה. זו לא אירוניה ולא מקרה. מישהי ש"הורגלה" בעל כורחה בדינמיקה של התעללות וכפייה, קל היה לה להגיע מלכתחילה לדיאלוג כזה ולסיטואציה כזו איתו. זה הדפוס שהיא מכירה. *זו כמובן לא האשמה ולא צל של האשמה כלפי הנתקפת. רק הצבעה על האפשרות העצובה שהיא הפכה ל"זירת פשע" שתוקף פוטנציאלי מזהה מייד*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שה''אירוניה'' הנראית מזוית הראיה של העיתונאית, מכוונת ממש באופן טכני לסמיכות הגיאוגרפית. כלומר - דווקא המקום שאיננו בסיס חייה וגורלה המר (הבית, האב המתעלל) אלא המקום האמור להעניק מקלט, בטחון והגנה, המקום שאליו נמלטות היא ונשים אומללות נוספות - מקום זה הוא ש''גלגל'' אותה לאזור שלפתחו חטאת רובץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק/ת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרב מיכאלי מתנצלת על שלא עמדה לצד המתלוננת, האמינה לגרסת האנס, והאשימה את בית המשפט בגזענות (עיקר המאמר איננו ההתנצלות, כמובן, אלא התקפה על הממסד הגברי והגזעני. מעניין איך תיראה התנצלות השכ"ג.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנצלות שכ"ג נראית כך: בהנחה שהפעם נמסרים לנו פרטים נכונים, כל העניין מראה רק איך עיסקאות טיעון הורסות את המערכת המשפטית. מה יש לנו? המתלוננת מאשימה את האדון באונס ממש, אבל הפרקליטות אינה משתכנעת שהיא תצליח להשיג הרשעה, ובו בזמן מישהו שם לא מרגיש נוח לשחרר את הנאשם מחוסר ראיות כי סיפור המתלוננת נוגע ללב. הפתרון: נסגור איתו עיסקה על פיה החטא שלו לא היה אונס כוחני אלא אינוס1 בדרכי מרמה, נכניס אותו לכלא לאיזה זמן והכל יצאו כשחצי תאוותם בידם, אם תסלחו לי על הביטוי. לטעמי מי שצריך להתנצל הוא הפרקליטות על שאפתה את התבשיל ובית המשפט על שהסכים לאכול אותו. אחרי התקדים הזה, טענות על אי אמירת אמת בקשר ל"מיהותו"2 של אדם לצרכי פיתוי מיני הן עילה להעמדה למשפט בעוון אינוס. אולי זה מה שהחברה שלנו רוצה ואולי זה מה שהחברה שלנו צריכה, אבל בטוח שזה לא משהו שאמור להקבע בגלל שהפרקליטות נתקלה בקושי ראייתי והחליטה להיות יצירתית. אני מצפה בכליון עיניים למשפטים בהם הפרקליטים יעלו טענות נוקבות בקשר לקביעת "מיהותו" של אלמוני ו"מיהותה" של פלמונית: האם אותה "מיהות" חמקמקה קשורה רק לדת או מוצא אתני? חלילה, אחרת נימצא גזענים. האם היא כוללת גם מצב משפחתי? אולי, אבל אז כמות ה"אנסים" (מן הסתם צריך להגיד "מאנסים" כאן) הפוטנציאליים עלולה למוטט את מערכת בתי הסוהר. האם היא כוללת עוד תכונות שיש המייחסים לעצמם בשעת החיזור? למה לא? אחרי הכל, "מיהותו" של אדם אינה משהו שאפשר להגדיר בצורה טובה. כולנו מאנסים. אז את הפרקליטות אפשר להבין. הם רואים את העולם דרך המשקפיים של אחוזי הרשעות ומינימום מאמץ, וכל עיסקת טיעון מבטיחה להם שיפור של הסטטיסטיקה בלי כל העניין המעיק הזה של עבודה. ניחא, גם עובדי משרד החקלאות לא יוצאים מעורם כדי לדאוג שהעגבניות שאני אוכל לא מושקות במי ביוב ומורעלות בשבעים רעלים שונים. אבל בית המשפט היה צריך לעמוד על רגליו האחוריות (כן, אני קורא להם חמורים. כשיתבעו אותי אטען שזה נובע ממשבר מיהות זמני) ולזרוק את מעשה האינוס הזה מכל המדרגות. אם אין די הוכחות לאונס, אין מה לעשות, משפטית לא היה אונס והנאשם זכאי. המתודה המשפטית של הארי המזוהם לא אמורה להיות הקו המנחה של מערכת המשפט שלנו. בלי שיש לי הוכחות (בהחלט מומלץ לקרוא במעלה הפתיל את הביקורת של תשע נשמות על הגישה הזאת) אני חושב שאם לא היה מדובר בנאשם ערבי זה בדיוק מה שהיה קורה. אבל התנצלות מסוימת מצידי בכל זאת במקום: אני מתנצל על שלא בכוונה דעותי תאמו לאלה של הגברת מיכאלי. אני שמח לשמוע שהיא תיקנה את הפגם הזה. ___________ 1- אני לא יודע אם יש הבדל משפטי בין אלה, אבל בז'רגון שלי יש. 2- ע"ע "המיהות הערבי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן הייתה כתבה ענקית במעריב, נדמה לי, בה ריאינו גם סנגורים שאמרו שהם פעמים רבות כמעט מכריחים את הנאשמים להגיע להסדרי טיעון, גם השופטים מעדיפים זאת וכמובן התובעים ככה יש הרשעות ב97 אחוז מהמיקרים, היות והעומס על בית המישפט הוא עצום, החיסכון בזמן ובעבודה מתאים לעורכי הדין של ההגנה ושל התביעה, גם לשופטים זה מתאים, וגם המישטרה לא צריכה לעמוד בקריטריונים יותר מידי נוקשים כשיש הודאה. הנזק של עיסקאות הטיעון לקורבנות, לחברה, ולעיתים נדירות גם לאלה שהורשעו הוא עצום, אבל נוח לכולם להתעלם מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני לא מבין הוא איך רק 3% מהמקרים מגיעים למשפט ובכל זאת "העומס על בתי המשפט הוא עצום"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור במיספר התיקים שנפתחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3% של 2000 זה 60 תיקים בשנה ש"באמת" צריך לשפוט בהם. מעניין מה היה קורה לו הפרקליטות היתה מחליטה לעבוד "לפי הספר"? המדינה היתה קורסת, לא? אם באמת כל שנה 180 תיקים ל1000 נפש נפתחים, אז תוך חמש שנים מכסים את כל האוכלוסיה. אפילו אם נניח שמדובר על הרבה כפילויות, זה עדיין נראה לי מטורף. לא שהמצב הרבה יותר טוב ברוב אירופה, אבל זה עדיין די מוזר. אולי מדובר על 180 תיקים לכל 10,000 נפש, או שמדובר בתיקי תעבורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע"ד כל שידוע לי זה מעיתנות וגיגול, מצאתי את זהhttp://myshalomcenter.com/?cat=12 : זה עוזר לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוזר יותר. ובאמת , על פי איור 5, המספרים מצוטטים נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> מה שאני לא מבין הוא איך רק 3% מהמקרים מגיעים למשפט אני לא בטוח שפירשת נכון את הנתון. עד כמה שהבנתי לא דובר על 97% עיסקאות טיעון, כי אם על 97% הרשעות. ברור שיש קשר בין הדברים (הפרקליטות "הולכת על עיסקה" כשאין רמת בטחון גבוהה ביכולתה להשיג הרשעה, ועל ידי כך "משפרת" את סטטיסטיקת ההרשעות), אבל בכל אופן לא הבנתי מהתגובה או המאמר שרק 3% מהמקרים מגיעים למשפט, אלא ש־3% מהמקרים נגמרים בזיכוי. אני מניח שכל מקרה של עיסקה, כיוון שלא מדובר בזיכוי, נספר כאן בתור "הרשעה" כלומר תורם את חלקו ל97%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. פסק הדין הוא ביזיון - גם של הפרליטות וגם של בית המשפט. בפסה''ד אין מילה על העבירה, השופט כתב את פסה''ד באופן סטרילי כדי להתאים את העובדות לסעיפי האישום, ולכן, לא פלא שתוצאת פסה''ד נראית מופרכת לחלוטין. אם אין ראיות משכנעות, לא צריכה להיות הרשעה. פסקי דין פרקטיקולרים, בהם בית המשפט מצייר את המטרה סביב החץ שהפרקליטות ירתה, הם מסוכנים. אולי השופטים שכחו את עקרון התקדים, אולי הם רצו לצאת באיזו בהצהרה אישית בידיעה שארכאות גבוהות יהפכו את החלטתם, ואולי הם בכלל קיוו לקבוע תקדים (ואז ברור שערביותו של הנאשם משחקת תפקיד ראשי בהרשעתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתך נגד עסקות טיעון, אבל אתה מתעלם מהנימוק של הפרקליטות בכתבה, שדווקא נשמע לי סביר בהחלט, וכן יכול להצדיק עסקת טיעון - הרצון לחסוך למתלוננת עדות שתגרום לה טראומה נוספת. נכון שנפגעת כך יכולתנו לדעת עם קאשור אנס או לא, וכמה ואיך ולמה, אבל בחשבון אנושי כולל1 זה נראה לי כדאי. בכלל, הרושם שלי מהכתבה הוא שכל הצדדים קיבלו בעצם החלטות סבירות, ורק הנסיבות גלגלו את העניין באופן מאוד ביש-מזל לכדי שערוריה ציבורית. ובעצם, אם זה יובן ויוסכם, אז גם עוקץ השערורייה הציבורית יוקהה. 1 בדיוק לאחרונה קראתי איפשהו משהו על הדעה שיש לשפוט הצדקה למעשים לפי חשבון אנושי כולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכ"ג לא מתלונן על כך שאיננו יודעים אם הנאשם אשם או לא ולא טען שההחלטה לחסוך למתלוננת עדות איננה סבירה. הוא מתלונן על תוכן האישום הוירטואלי שקיים בעסקת הטיעון. בחשבון אנושי כולל, גם לא נעשה כאן שום צדק כלפי הנאנסת (העונש זניח, בהתחשב שמדובר באונס) וגם יש מחיר לאישום הוירטואלי (יכול להוות תקדים כאישום אמיתי). בהעדר יכולת להרשיע בסעיפי אישום אמיתיים/רצויים, הנזק בסגירת התיק ללא הרשעה הוא הרע במיעוטו ב"חשבון אנושי כולל" (גם אם זה רע לסטטיסטיקות של הפרקליטות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעונש לא זניח (לא ה"יותר מחצי שנה" שהתביעה ביקשה, בוודאי לא השנה וחצי שנפסקו, ואפשר לקחת בחשבון גם את השנה וחצי מעצר בית, גם אם אינו חלק מהעונש הרשמי), ומדובר בספק אונס. אני רואה את הבעיה יותר בניסוחים שבפסק הדין - מה שפורסם בתקשורת - שמבליטים את מה שלא צריך להבליט ומסתירים את מה שלא צריך להסתיר. גם כאן השכלתי המשפטית לא מספיקה כדי לדעת מה האפשרויות שעמדו לפני השופטים. הניסוחים האלו הם גם מה שבעייתיי כתקדים. עד כמה בעייתיים? לא בטוח שמאוד, זה לא ששופטים עתידיים מאבדים את שיקול הדעת, ואם זה יגרום ליותר אנשים לומר יותר אמת לפרטנרים מיניים פוטנציאליים, גם זה לא דבר רע. ב"חשבון האנושי ה(עוד יותר) כולל", יותר מדי אנסים יוצאים ללא עונש (בכלל זה, ללא חקירה) בגלל הקושי של נאנסות להעיד. זו לא טענה נגד המערכת, אלא טענה על בעיה אנושית אינהרנטית. אם אחת הדרכים להתמודד איתה היא אישומי דלת אחורית1, וגם אם זה פתרון חלקי מאוד ומשאיר קצוות פרומים, נדמה לי שאני בעד. 1 פעם זה היה "מעשה סדום", נדמה לי2. 2 אוי נו. לא התכוונתי למשחק מילים עם הדלת האחורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה דרשת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמזגתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן השתלט על טל וטל נאלץ למצוא שם חדש? תגובה 550888 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אחרי התקדים הזה[...]" להזכירך, התקדים הקובע היה פסק הדין של בית המשפט המחוזי. "בלי שיש לי הוכחות [...] אני חושב שאם לא היה מדובר בנאשם ערבי זה בדיוק מה שהיה קורה." הייתי אומרת שאם תבחר להתנדב באחד מן הארגונים הנלחמים בקיפוח על רקע אתני יהיו בידך יותר מאשר השערות לא מוכחות 1. 1 האמת, גם מהתנדבות במרכז לנפגעי ונפגעות אונס היית יכול ללמוד לא מעט, אבל כנראה שעדיף לתרום במקום בו יש לך מידה מינימלית של אמפתיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמניתי את האלמנטים שעשויים להיחשב כחלק מאותה "מיהות" לא העליתי בדעתי את המגדר. ובכן, כן, המגדר הוא חלק מהמיהות של האדם, לפחות בארה"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר מאוד. מדובר בכתבה על התחזות של המגדר ולא של המין הביולוגי, לפיכך אני מבין שאילו אחת מהפושעות הייתה עוברת ניתוח השתלת פין היא לא היתה נחשבת מתחזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-פרופו עסקות טיעון, מישהו יכול להסביר לי למה לחתום על עיסקה מקלה גם במקרה שיש לפחות 79 הוכחות לקיום העברה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הכתבה: "בפרקליטות הצבאית טוענים כי מדובר בהישג כפול: המתלוננות לא יצטרכו להעיד וכתב האישום לא צומצם באופן משמעותי כבדרך כלל בעסקאות טיעון." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיחה עלובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמשפט המפתח נמצא בתגובה המקורית שלך: "אז את הפרקליטות אפשר להבין. הם רואים את העולם דרך המשקפיים של אחוזי הרשעות ומינימום מאמץ, וכל עיסקת טיעון מבטיחה להם שיפור של הסטטיסטיקה בלי כל העניין המעיק הזה של עבודה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתום 5 שנות דיונים, ביהמ"ש החליט: כתבי קפקא יועברו לספריה הלאומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארץ: לפני מותה הורתה המשוררת זלדה לשרוף את כתביה, אבל מחברת שלה התגלתה ותועמד למכירה פומבית בירושלים. חברה הקרוב והביוגרפית שלה רואים בכך פגיעה בשמה. בית המכירות "קדם", מנגד, משווה אותה לקפקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוצפה וגזל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, בעצם, "קפקא" ולא "קפקה"? אם מחפשים חזק מוצאים כמה אזכורים משנות הארבעים שכתוב בהם "קפקה", למשל כאן. האם המחשבה היתה שהאל"ף מושכת חזק יותר לקרוא את זה בתנועת A ולא E? בכל אופן, נראה לי חריג מאוד, ודי מוזר כשחושבים על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשש מכתיבה קפקהית על נגזרותיה נשמע לי סיבה טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפה -> חיפאי. רובה -> רובאי. דנובה -> דנובאי (אני בכוונה ממציא כאן, להראות שזה טבעי). קפקה -> קפקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הדמיון לסיומת הא בכינויים כמו נחצ'ה ופרומקה היה עלול להוביל לקריאה שגויה. וגם מה שפונז אמר- גם קפקה הופך לקפקאי, אז אולי האלף ניצחה מטעמי יעילות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, לא יודע. יש עוד שמות עם תופעה דומה? המקרה היחיד שעולה בדעתי זה "תומא" (כמו ב"תומא הקדוש"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. יש כמובן את "רומא", שאני מניח שקיבלה את האל"ף כי היא קיבלה אותו מזמן, כשהשפעת הארמית היתה ניכרת עדיין. אולי גם "תומא" מאותה סיבה אבל אין לי מושג. אם בוחנים שמות פרטיים, אני לא מוצא הרבה בכלל שנגמרים בתנועת A והם של גברים. יש "מולא" המוסלמי, שנכתב באל"ף בסוף אבל זה מערבית, ושם זה גם עם אל"ף. אגב, הערבים גם הפכו את הה"א של "משה" לאל"ף ב"מוסא". עוד אגב, "חיפה", המקור הערבי הוא עם אל"ף. גם כאן ההחלטה לעברת עם ה"א בסוף לא מובנת מאליה. אולי היא מתוך הרגשה שזה יותר עברי, אבל אני כבר לא בטוח בכלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי הגיוני שה-א' ב"תומא" היא בהשפעת הארמית (בלי שאני מבין בזה משהו). שמות פרטיים של גברים שנגמרים בתנועת A: קוסטה, לוקה, איליה, ניקולה (ניקולא!), דימה, מישה. קולגה שלי באוניברסיטה, אורי אמיתי, מאיית לפעמים "היסטוריא". עכשיו אני רואה שזו לא סתם התחכמות, אלא כתיב שהיה כנראה מקובל פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם „חיפה״ מוזכר עוד לפני התקופה הערבית. לפי הערך הוויקיפדי, יש אזכורים שונים לכתיב ב־ה’ בתקופת המשנה והתלמוד, ובתלמוד השתמשו לעיתים בשמות חיפה, חיפא וחפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, למדתי. תודה גם ליובל על הדוגמאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלפא! (וביתא. וגם גמא). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |