 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לך מוגזם? לגבי הבעיטה: מבחינה מבנית, במבנה העולה של גילויי עויינות, אחרי איום באלימות מגיע מעשה האלימות. מבחינת ה"ראליזם", היה נראה לי הגיוני שהדמות תשתמש באלימות על מנת לשמור על אפקט ההלם של הקורבן, כדי שזה לא יתעשת ויפעל אולי באלימות כלפיה. לגבי הבת של השכנים: רציתי להעביר באמצעותה את ההשפלה ממצב האינטימי למרחב הציבורי, ולהציג תגובה חיצונית לא אוהדת.1 חוץ מזה, חשבתי שאולי יווצר בכך רמז, המתקבל בתודעת הקורבן, שמדובר בהתנהגות סדרתית. סביר להניח שאתה צודק לגבי כמות הזמן הנדרשת לפגיעה. לי קשה להעריך דברים כאלו כי אפילו בזכרונות רחוקים התחושה הסובייקטיבית מונעת כל הערכה אובייקטיבית של זמן. 1 לא שימוש חדשני ביותר. ב"דוגוויל" התנהגות הילדים מוסיפה מימד נוסף למה שהגברים עושים, ולהבדיל ב"משחק הדמעות" מופיעים ב"בוקר שאחרי" ילדים מצחקקים בשיכון שמגבירים את תחושת הבושה של המאצ'ו האירי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |