 |
|
 |
||
|
||||
 |
התיחסות שטחית לפסקי דין ולשופטים שכתבו אותם היא דבר נפוץ מאד במקומותינו. מתפרסמת ידיעה על שופט שנתן גזר-דין מקל (או מחמיר) בענינו של מישהו, ותוך שתי דקות הכתבה בויינט מתמלאת בתגובות של אנשים שלא קראו את פסק-הדין במלואו, לא מכירים או מבינים את הסוגיות המשפטיות שעלו בו, לא ערים לתאור העובדתי כפי שנפרש בפני בית המשפט, למה שדרשו התביעה וההגנה מהשופט או לנוהג בפסיקה בנושא - אבל יודעים בדיוק מה היה צריך לפסוק וגם למה השופט המנוול לא פסק כפי שהם היו פוסקים. אתה הרבה יותר משכיל, נבון ומתוחכם מרוב הטוקבקיסטים האלה, אבל התגובה שלך לא טובה משלהם. אנחנו עוסקים כאן בחוק לא מוצלח שמנוסח בצורה גרועה. החוק לא מוצלח כיוון שלא נכון לכלול את המרמה ואת הכפיה באותה עבירה (הרי איש לא היה מעלה בדעתו להפוך את "קבלת דבר במרמה" לתת-סעיף של "שוד מזוין"). הוא מנוסח בצורה גרועה כיוון שהוא משאיר מרווח כמעט בלתי מוגבל בשאלת "מיהותו" של הרמאי ואינו קובע שום קריטריונים. גם דיונו של השופט רובינשטיין בנושא בפס"ד סלימאן אינו מבהיר הרבה. אבל מרגע שנוסח החוק כפי שנוסח, השופטים מחויבים לפעול על פיו. במקרה הזה, האיש שיקר לגבי שלושה פרטים מרכזיים: שמו, מצבו המשפחתי ודתו. לפחות להבנתי הלא-משפטית, אלה שלושה פרטים די מכריעים לגבי מיהו האדם, ושקר שכולל את הקומבינציה הזו בהחלט עולה לכדי "שקר לגבי מיהותו" של האיש. לכן, בהנתן החוק כפי שהוא מנוסח, היה צריך להרשיע את קאשור - וזה לא משנה כמה אנשים אחרים רימו או לא רימו נשים אחרות. כעת, אתה בא ואומר "זו הפעם הראשונה שבה אני שומע על מקרה כזה עם עונש כזה". אז עולה קודם כל השאלה אם הבעיה היא בשמיעה שלך, כלומר - כמי שאינו עורך דין המתמחה בעברות מין, יש להניח שרוב ההרשעות באונס חומקות מאזניך. יתכן גם שהרשעות לפי הסעיף הזה הן דבר נדיר (ואכן כך המצב); גם כאן, המקרה כנראה לא היה מגיע לדיון לולא הטענה המקורית של האשה כי קאשור אנס אותה בכפיה, ואולי לא היה מגיע להרשעה בסעיף הזה לולא *הסכמתו להודות בו*. לכן, לא שמעתי אינה ראיה. מה יש לך מעבר לזה? ספקולציה, או במלים אחרות - כלום. אתה סבור שאם יהודי היה עושה אותו דבר הוא היה מקבל פחות. אין לך שום ביסוס לזה, אתה פשוט סבור כך, כמו כל טוקבקיסט מתחיל. אתה לא טוען שהרקורד של השופטים האלה מראה שההרכב הזה פוסק ב-90% מהמקרים נגד ערבים ולטובת יהודים, אתה לא טוען שבדיון הבחורה אמרה תשעים פעם "הוא לא אמר לי שהוא ערבי" ורק פעם אחת ציינה כבדרך אגב שהוא אמר שהוא רווק. הוא פשוט ערבי, וזה מספיק לך כדי לקבוע שהשופטים גזענים. אתה מנצל את העובדה ששופטים לא יכולים להתראיין ולהסביר את עצמם כדי להאשים אותם באחד העלבונות הקשים ביותר בחברה שלנו, אתה לא מוכן לתת לאנשים שעושים עבודה קשה שבה הנכס היחיד שעומד לרשותם הוא מוניטין האמינות וההגינות שלהם את הצ'אנס ליהנות מהאפשרות שהם הרהרו בינם לבין עצמם האם הם היו מגיעים לאותה החלטה גם אם היה מדובר במקרה הפוך והגיעו למסקנה שכן. למה? כי אתה החלטת שאתה יודע למה הם פסקו. מהיכן אתה יודע זאת? כבר הסכמנו שלא מעובדות המקרה או מהרקורד של השופטים הספציפיים, לכן מה שנשאר הוא שהחלטת זאת על סמך הדעה הקדומה שלך לגבי מערכת המשפט הישראלית כולה. אתה סבור ששופטי ישראל נגועים בגזענות, לכן אם יש מקרה שעשוי - או לא - להתאים לסברה הזו שלך אז אין לך ספק שהוא נופל בצד שמתאים ואף מחזק את הסברה הזו. בויינט לא היו עושים את זה טוב יותר (ובטח לא היו מנסחים את זה יפה כמוך). בהערת אגב, חלק גדול מהדיון כאן מתנהל תחת הנחה שכמעט מובן מאליו שערביותו של קאשור אינה צריכה להיות שיקול רלבנטי, והתיחסות אליה כשיקול כזה היא גזענית. אני לא מקבל את ההנחה הזו משני טעמים; האחד הוא שהחוק לא מנסה לחנך את המתלוננות ולקבוע להן מהו שיקול מותר ואסור אלא קובע שאם המתלוננת לא היתה מקיימת את היחסים אז נעברה עבירה - וזה לא משנה, לצורך הענין, אם הסיבה שהיא לא היתה מקיימת יחסים עם ערבי היא גזענית. הטעם השני הוא מהותי יותר. אני סבור שנשים יהודיות רבות שואפות להקים משפחה עם יהודי דווקא, לא מטעמים גזעניים אלא מטעמים מסורתיים ודתיים (וגם לבחורה שמוכנה לקיים יחסים תוך רבע שעה מההכרות עשויים להיות טעמים כאלה). אילו הייתי פוגש באקראי בחורה אמריקאית חביבה, עולה חדשה בשם סו כהן והיה נוצר רומן, ורק בשלב מתקדם הייתי מגלה שקוראים לה בכלל צ'לסי קלינטון הייתי חש מרומה, כי אני מעונין להקים בית יהודי ואף שאני מסמפט את משפחתה של הגב' קלינטון לא הייתי יכול לעשות זאת איתה. לבחורה שזה מהווה אצלה שיקול, העובדה שקאשור אינו יהודי היא רלבנטית לא פחות מהעובדה שהוא נשוי (וכמובן, לצורך זה לא משנה אם מדובר בסאבר קאשור או בכריסטיאן יורגנסון). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אני סבור שנשים יהודיות רבות שואפות להקים משפחה עם יהודי דווקא, לא מטעמים גזעניים אלא מטעמים מסורתיים ודתיים (וגם לבחורה שמוכנה לקיים יחסים תוך רבע שעה מההכרות עשויים להיות טעמים כאלה)" מה שמחזיר אותנו לטענה - האם מי ששוכבת עם בחור רבע שעה אחרי שפגשה בו, עושה את זה כי היא רואה בו "פוטנציאל ממשי לנישואים"? בהערת אגב, אני אחת מאותן "נשים יהודיות ששואפות להקים משפחה עם יהודי1 דווקא" מאותם טעמים שציינת. זה לא מפריע לי לנהל רומן עם בחור שאיננו מכוחותינו. 1וחשוב יותר, ישראלי, אבל זה לא ממש רלוונטי לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה היא עושה זאת, ושוב - כאן יש משקל מהותי להתרשמות של השופטים מהאדם הספציפי ומהנסיבות הספציפיות. אילו הייתי קורא את הפרוטוקול המלא של המשפט אולי הייתי יכול לחוות דעה. בדרך כלל הייתי אומר שמישהי כזו לא באה לשם בשביל לחפש חתן, אבל לא נראה לי שמישהי צריכה לחשוב על מישהו במונחים של נישואין רק בשביל לומר ''אם הייתי יודעת שהוא נשוי לא הייתי מתחילה עם זה בכלל'' או ''אם הייתי יודעת שהוא לא יהודי לא הייתי מתחילה עם זה בכלל'' או גם וגם. יש דברים שאדם מחליט שהם נופלים אצלו בסינון הראשוני והוא לא רוצה להסתבך בהם גם אם מדובר ברומן קצר או בסטוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתייחסות שלי הייתה בהקשר לטענת ההגנה הפוטנציאלית שהעלתה קמיר (או שהעלו בשמה?) לפיה הבעיה נובעת מכך שבישראל אין לגיטימיות (חוקית וחברתית) לנישואים בין-דתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע להערה האחרונה ולטעמים שהצעת בה, נדמה לי שהאמירה ''החוק...קובע שאם המתלוננת לא היתה מקיימת את היחסים אז נעברה עבירה'' אינה מדויקת. ביהמ''ש אימץ את מבחן ''האדם הסביר'' ולא מתייחס לטעמיה של כל מתלוננת באופן פרטני. והשאלה שנראית לי מסקרנת בהקשר הזה היא מתי ביהמ''ש מחליט לאמץ את מבחן האדם הסביר ומתי את מבחן האדם הנאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהשופט רובינשטיין התיחס לשאלה הזו (אם כי לא ענה עליה) בפס"ד סלימאן. כך או אחרת, זו שאלה שנוגעת יותר לבית המשפט מאשר לחוק: בית משפט אקטיביסטי שרואה כחלק מתפקידו הנחלת ערכים לצבור עשוי להחליט שאף שהמתלוננת לא היתה שוכבת עם הנאשם לולי השקר, השיקול הזה לא לגיטימי בעיני אדם נאור ואם המתלוננת לא נאורה מספיק זו בעיה שלה. בית משפט שמרני יותר יצמד ללשונו של החוק ויקבע שהיה שקר לגבי מיהות העושה, גם אם העובדה שהנאשם נזקק לשקר כזה מעידה שהשקפותיה של המתלוננת מעוררות סלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בינתיים גם דיברתי (במקרה) עם מרצה למשפטים שאמר לי שמושג האדם הנאור לא הצליח באמת להיכנס לשיח המשפטי. אז כנראה שלא מכאן תבוא הישועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לעניין הגזענות, אלא לעניין החומרה היתרה של העונש ביחס למעשה - שכנעת אותי שסביר שהשופטים לא יכלו שלא להרשיע את קאשור, ולא יכלו שלא להרשיע אותו באונס. האם, בהינתן הרשעה באונס, הם הקלו בעונש ככל שיכלו? אני לא יודע, אבל בידיעה הראשונה שקראתי על הסיפור צוטט גזר הדין שבו השופטים ציינו שחשוב לתת עונש חמור ומרתיע כדי להגן על נשים, ולא ציינו (בציטוט, כמובן), נניח, שאמנם זה עונש חמור אבל ידיהם כבולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לענות על השאלה הזו צריך להיות בקי יותר ממני בפסיקה (עפרונית?). בכל מקרה, החוק קובע כך (http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=1620&lang...): 5. אינוס (תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תש"ס, תשס"א) * א. הבועל אישה - o 1. שלא בהסכמתה החופשית; o 2. בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה; o 3. כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבעה עשרה שנים, אף בהסכמתה; או o 4. תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית; o 5. תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית. הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנים. כמו כן, לגבי בעילה בהסכמה קובע החוק: 346. בעילה אסורה בהסכמה (תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תשס"ד) ... * ב. הבועל אשה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, דינו - מאסר שלוש שנים. אם כן, העונש שנגזר הוא מחצית מהעונש הקבוע בסעיף הקל יותר של "בעילה אסורה בהסכמה" ופחות מעשירית מהעונש הקבוע בסעיף האונס שבו הורשע קאשור. במונחים משפטיים אני מניח שמדובר בעונש קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עדיין לא מבין למה בכלל צריך סעיף נפרד של ''בעילה אסורה בהסכמה'' אם במקרה שלנו בעילה אסורה בהסכמה הפכה לאונס. אבל זו כבר אשמת המחוקקים, ולא אשמת השופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי כן אשמת השופטים שפירשו את ''מיהות העושה'' בצורה מאוד מרחיבה . הרעיון הבסיסי הוא שלאישה יש בעל ואתה מתחזה אליו. כמו שאמר עו''ד גולדבלט הסעיף הזה היה צריך להיעלם עם התפשטותם של מנורות הגז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, זה סעיף ותיק בחוק? חשבתי שזו תוספת מאוחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסעיף עתיק,לפחות שלושים שנה, הפרשנות חדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כבר לא קורא כל תגובה באייל, ואת כל הלינקים ממנה? בקישור מתגובה 547303, קמיר מלמדת שהסעיף ותיק מן המדינה. גם אני הופתעתי. אגב, נראה שקמיר רואה בעובדה זו פן לגנותו של הסעיף, גם זה הפתיע אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל תגובה כן, לינקים באופן סלקטיבי מאוד. תודה על המידע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרעיון הבסיסי הוא שלאישה יש בעל ואתה מתחזה אליו". אתה רציני? זה הרעיון בחוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט אלנקק שוב לפוסט של גולדבלט http://www.notes.co.il/moshe/65291.asp כל הטענות הרלוונטיות נמצאות בשתי הפסקאות הראשונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרו של יורם קניוק ''סוס עץ'' יש דמות (שכחתי את שמה, קראתי אותו מזמן) הנוהגת להכנס לבתים בשעת בוקר מוקדמת, מיד אחרי צאת הבעל לעמל יומו, ולהשתחל למיטת נשותיהם המתנמנמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומה זה "בעילה אסורה בהסכמה"? אקדים ואדגיש כי "בעילה אסורה בהסכמה" היא עבירה שמן הראוי היה לבטלה ולהחליפה בעבירה ברורה ועדכנית יותר (אני שבה וכותבת ומתריעה על כך בכל הזדמנות בה עולה הנושא על סדר היום הציבורי. כפי שאני שבה וכותבת, הצעת החוק למניעת כפיה מינית, שהוגשה בכנסת הקודמת על ידי חברת הכנסת אתי לבני ובכנסת הנוכחית על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון, מבטלת עבירה זו ומחליפה אותה בהוראות ברורות וסבירות יותר. חקיקה מתקנת כזו הכרחית, ויפה שעה אחת קודם). "בעילה אסורה בהסכמה" מתקיימת מקום בו פלוני קיים מגע מיני עם אלמונית שאמנם לא הביעה העדר הסכמה, אך שתיקתה נבעה מכך שפלוני ניצל את מרותו ביחס אליה, והיא חששה לסרב לו מטעמים של כפיפות. בעבר היה הגיון בקיומה של עבירה זו. עבירת האונס חלה בעבר רק מקום בו פלוני קיים מגע מיני עם אלמונית ללא הסכמתה, ותוך שהוא משתמש בכוח פיזי או באיומים. מקרים בהם פלוני ניצל את מרותו כדי לסחוט מגע מיני לא נחשבו לאונס, כי לא היה שימוש בכוח או איום ברור. לכן עבירת ה"בעילה אסורה בהסכמה" איפשרה ללכוד אדם שסחט מגע מיני ללא הסכמה אך ללא שימוש בכוח. כיום, עבירת האינוס אינה מצריכה שימוש בכוח. די שפלונית לא הסכימה הסכמה חופשית למגע המיני שקויים בה כדי לבסס הרשעה באינוס. כיום, על פי הגדרתה של עבירת האינוס, אם נשיא המדינה קיים מגעים מיניים תוך ניצול תפקידו ומעמדו עם נשים שלא הסכימו למגעים המיניים הסכמה חופשית, אזי הוא ביצע עבירת אינוס. השימוש ב"בעילה אסורה בהסכמה" מאפשר העמדתו לדין בעבירה חמורה פחות מאינוס. " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על התגובה. תענוג להתוכח איתך. שנית, אני במצב מוזר. אני מסכים כמעט עם כל מילה שכתבת, אני מזדהה עם הסנטימנט הכללי שאתה מביע, אני מוצא את נימוקיך משכנעים; אתה צודק בהחלט כשאתה מצביע על כך שלא קראתי את פסק הדין, שאינני בקיא בתולדות המשפט, שלא ידועים לי תקדימים ופסיקות, ובכלל שאין לי ההשכלה המשפטית הדרושה כדי להביע דיעה מקצועית. הבעיה שנשארת היא שביקורת כזאת אפשר להעביר על כל דיעה שלי בכל תחום שהוא, חוץ מתחום המומחיות שלי (בהנחה המוטעית שיש לי כזה). באיזו זכות אני מרשה לעצמי להרהר אחרי שיטת ההשתלטות על הפלוטילה התורכית? מאיפה לי החוצפה לבקר החלטות של הדרג הבטחוני על חיסולים ומלכודים? מה אני מבין בביולוגיה או בסוציולוגיה שמאפשר לי להתווכח על סוציוביולוגיה? באיזו זכות אני מתדיין עם בוגרי ישיבות על מעמד הר סיני? מי שמני1 בעל סמכות להביע דיעה על חברי כנסת, על חקיקות, על תקציבים, על חוקי הסדרים ועל הסדרי חוקים? בקיצור, סְתום. מה שאתה מכנה "ספקולציה" הוא באמת כזה. את הסיבות לאותה "ספקולציה" - אני העדפתי לכנות אותה "עדות נסיבתית" אבל לא נריב על המינוח - ניסיתי להסביר. אם טעיתי, ויש תקדימים ליהודי שקיבל עונש דומה על רמאות בעניין "מיהותו" טרם העמידוני על טעותי. אם החוק מנוסח כך שלא היתה לשופטים אפשרות לפסוק אחרת, ואם דעתם לא נוחה מהחוק, הייתי מצפה שמישהו שכן קרא את פסק הדין ימהר להפנותי לסעיף המתאים בו הם מתלוננים על כך, כפי שהם עושים מדי פעם (חומרת הפסיקה מעלה ספק רב באפשרות שזה המצב, אבל גם זאת ספקולציה שלי). אם "לא שמעתי" אינה ראיה, השמיעני את מה שלא שמעתי. אחת הסיבות לכתיבתי באייל היא שלא פעם אני לומד מהתגובות. אבל אם שאלת "מיהותו" באמת לא מוגדרת היטב בחוק, הגיוני הלא משפטי רומז לי שדוקא כן היה לשופטים קצת שיקול דעת להחליט איזה חלק מאותה "מיהות" נובע משיוכו האתני, איזה חלק ממצבו המשפחתי, איזה חלק משמו ואיזה חלק מגילו. את הספקולציה שלי בנדון כבר כתבתי כך שלא אחזור עליה. למתלוננת מותר בהחלט להחיל את הקריטריונים הפרטיים שלה, מוזרים ככל שיהיו או מקובלים ככל שיהיו, אבל כשהמדינה פוסקת לפיהם היא שמה עליהם חותמת ציבורית, והחותמת הזאת, אין מה לעשות, היא חותמת גזענית. כל העטיפות היפות של "נורמות" ושל "האדם הסביר" לא יכולות לטשטש את זה (אבל גם על ה"נורמות" כבר דיברתי, ומוטב שלא אחזור על עצמי). אתה מעלה על דעתך פסיקה דומה בארה"ב נגד יהודי ששיקר בקשר לדתו כדי לפתות איזו נוצריה כשרה? אני אופתע מאד. ___________ 1- אין לראות במילה זאת תמיכה במועמד מסויים לתפקיד הרמטכ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב לענות מאוחר מאשר לעולם לא. למיטב ידיעתי, יהודי לא נענש בעונש דומה על רמאות דומה בענין מיהותו, אבל גם לא הועמד לדין על כך (גם קאשור לא הועמד לדין בגלל הנקודה הזו אלא בגלל חשד לאונס בכפיה). כפי שכתבתי בתגובה אחרת, יחסית לסעיף בו הורשע קאשור העונש שהוא קיבל הוא קל יחסית - פחות מעשירית עונש המקסימום לסעיף הזה. אבל מה זה מוכיח? אותו שופט שישב בראש ההרכב, צבי סגל, שפט את טטיאנה סוסקין לעונש חמור יותר על ציור קריקטורה של מוחמד בדמות חזיר ותלייתה בכמה עותקים. אם דנמרק היתה לומדת מישראל הנאורה ומטפלת כך בקריקטוריסטים שלה היא היתה חוסכת לא מעט הפגנות סוערות ברחבי העולם המוסלמי, אבל מה לעשות שהטפשים האלה עוד נאחזים בחופש הביטוי המגוחך שלהם. אבל נעזוב את זה, ונשאל האם ערבי בישראל נזרק אי פעם לכלא עקב ציור קריקטורות פוגעניות נגד יהודים? למיטב ידיעתי לא. יותר מזה, האם אתה מאמין שאילו ערבי היה מצייר קריקטורה של משה רבנו בדמות חזיר ותולה כמה עותקים ממנה, האם השופט סגל (או שופט אחר בישראל) היה זורק אותו לכלא לעשרים חודש? קשה לי להאמין. אז האם אני צריך ללמוד מכאן שהשופט סגל הוא גזען אנטי-יהודי? לפי ההגיון שלך, כן. כמובן, זה יוצר מצב קצת מבלבל - השופט סגל גזען נגד יהודים כשערבים נפגעים ונגד ערבים כשיהודים נפגעים, אז מה הוא בעצם? מה שמרגיז אותי בהתיחסות שלך הוא שלשופטים אין שום דרך לצאת ממנה בצורה נקיה. גם אם הם שקלו ודנו והגיעו למסקנה שגם אילו היה מדובר בבולגרי שרימה אקואדורית הם היו פוסקים באותו אופן, אתה מראש לא מאמין להם. הדרך היחידה שלהם להוכיח נקיון כפיים היא לדון במקרה זהה בהיפוך זהויות ולתת אותו גזר דין (עדיף חמור יותר). כיוון שתיקים כאלה מזדמנים לשופטים פעם אחת בקריירה (ולרובם גם זה לא) ומקרה בו יהודי נשוי יפתה בחורה ערביה בהתחזות לערבי רווק הוא מאד יוצא דופן, אין להם דרך להוכיח שאין להם אחות. ההתיחסות שלך נכפתה עליהם, ושוב אני אומר - אתה שואב את ההתיחסות הזו מתוך הנחות היסוד שלך (דרך יפה להגיד "דעה קדומה") לגבי טיבה ואופיה של מערכת המשפט הישראלית ויחסה לערבים ולא מתוך המקרה הספציפי. כאשר מחילים דעה קדומה (אפילו מוצדקת עקרונית) שיש לך על קבוצת אנשים על אדם ומקרה ספציפי, זה קצת מדיף ריח לא נעים. מעבר לעובדה שאתה עושה עוול לאנשים שיש להם רקורד של הגינות והם מואשמים בהאשמה שאין להם אפשרות להתגונן בפניה, התיחסויות מהסוג שלך מוסיפות עוד כרסום קטן ביכולת של כולנו ליהנות ממערכת משפט הגונה. התדמית של פוליטיקאים היום היא בשפל המדרגה, ורבים מאד מניחים שאם אתה פוליטיקאי אז אתה אוטמטית מושחת. להנחה הזו יש השלכות על מי מגיע לפוליטיקה; אנשים נקיים כפיים עלולים להדיר ממנה את רגליהם, והנבואה מגשימה את עצמה. מערכת המשפט נהנתה עד לפני שנים לא רבות, ובמדה לא קטנה נהנית עדיין, מהערכה גבוהה בהרבה; הצבור נטה לראות בשופטים אנשים הגונים ולקבל את הכרעותיהם כמשקפות מציאות. התואר "שופט" הוא אחד היחידים שנותרו מעוררי כבוד בחברה שלנו. הכבוד הזה הוא אחת הסיבות העקריות לכך שאנשים העדיפו להמיר את ההערכה המפוקפקת הכרוכה בתואר "עורך דין" בהערכה הגבוהה השמורה לשופטים. אני לא הייתי שש להיות זה ששולח אנשים לכלא (טוב, אולי אנשים מסוימים כן... אבל לא כמקצוע). השופטים בדרך כלל יכולים להרויח בשוק הפרטי לא פחות ממשכורת של שופט, כך שהמניעים שלהם לקריירה שפוטית הם הרצון לעשות צדק (כן, כן) וההערכה החברתית הנלווית לתפקיד. כאשר אתה בא ומצייר אותם כגזענים, יבוא עורך דין שחושב להתמודד על תפקיד כזה ויאמר לעצמו - אם זה מה שמקבל מי שעושה את העבודה הקשה הזו אז למה לי? ובסוף כולנו ניתקע עם אותם עורכי דין שלא מסוגלים להרויח משכורת של שופט בשוק הפרטי. כמובן, גם עצם העובדה שפסקי הדין של המערכת מתקבלים על ידי הצבור היא פרי הערכתו אליה; בלי ההערכה הזו המערכת תיחלש מאד. לא במקרה יש איסור בחוק על בזיון בית המשפט ולא על בזיון רשויות המדינה האחרות; הרשות הזו, יותר מחברותיה, תלויה ביחס מכבד. מבחינה זו, התיחסות כמו שלך מזיקה למערכת לא פחות מזו של הפרידמנים למיניהם. כל זה לא אומר שאין לבקר את המערכת ואת פסקי הדין, אבל הבקורת (לדעתי) צריכה להיות מבוססת על הגינות כלפי המערכת - לא פחות מההגינות שהיית מצפה לה אילו אתה היית נדון בפני אותה מערכת, כלומר במקרה של ספק סביר ההטיה צריכה להיות לזכות הנאשם והטיעונים צריכים להיות מבוססים על עובדות ולא על השערות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ובסוף כולנו ניתקע עם אותם עורכי דין שלא מסוגלים להרויח משכורת של שופט בשוק הפרטי'' או שנזכה באחוזי להט אידיאולוגי שהמשפט הוא בעיניהם רק אמצעי להגשמת חזונותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהנחה שלא זכינו כבר לכאלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |