מה היה גורם לך לעזוב את מדינת ישראל ולהשתקע במדינה אחרת? | 2665 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מה היה גורם לך לעזוב את מדינת ישראל ולהשתקע במדינה אחרת? | 2665 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
מעניין לראות שכל בעית הזהות הישראלית יכולה להיות מצומצמת לסידרה של אפשרויות שליליות "דוחפות." היינו, אין אפשרות חיובית שמושכים - רצון להכיר אנשים חדשים, רצון להתנסות או לשנות סביבה תרבותית, אקלים ואקולוגיה שונים שמושכים את הלב והנפש (נפש!?) וכיוב'. במחשבה שניה, אולי אפשר לראות בדוחק "אפשרות עיסקית" כאפשרות חיובית "מושכת," אבל זה רק מעמיק את השאלה. |
|
||||
|
||||
גם ''מערכת יחסים'' יכולה להיות גורם מושך ולא דוחף. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהשאלה היא יותר על עזיבת המדינה ופחות על הימשכות למקומות אחרים. אבל זה כמעט תמיד צירוף של נסיבות. אני יודעת מה כן החזיר אותי הביתה לארץ אחרי 4 שנים באירופה - שילוב של געגועים לשפה העברית, הזדמנות אחרונה לסיים את התואר הראשון, החמרת התנאים של תושבים זרים וגם היעדר אופק כלכלי (בין היתר בגלל ההחמרה). |
|
||||
|
||||
מצחיק, זו בדיוק שאלה שתהיתי לגביה לא מעט בחודש האחרון. רוב הזמן התשובה שלי הייתה ''מחורבן ככל שיכול להיות כאן לפעמים, אני עדין חושבת מימין לשמאל, אז כנראה שכאן אני אשאר''. אבל דווקא ביומיים האחרונים שם מעבר לים, התחלתי לתהות אם זה באמת בלתי אפשרי בשבילי לעבור למקום אחר למרות תחושת הזרות ש(כך נדמה לי)תהיה בלתי נסבלת. אז סימנתי ''אם המשפחה שלי תעבור'', אבל נדמה לי שהתשובה הנכונה צריכה להיות שילוב של כמה תשובות - אם המשפחה תעבור, והמצב כאן, במקביל, יגיע לשפל שאני לא אוכל לסבול עוד, ולא ארגיש שיכולה לשנות. |
|
||||
|
||||
פירוט: כמו שכתבו למעלה, זה לא משהו במדינה שגורם לי לרצות לעזוב (אם כי אני מניח שאובדן הדמוקרטיה היה גורם לי לברוח כל עוד נפשי בי), אלא משהו במדינה אחרת שגורם לי לרצות לעבור לשם. אני חושב שמי שעובר למדינה אחרת בגלל שלא טוב לו איפה שהוא נמצא, עושה טעות, ועשוי למצוא את עצמו נודד עוד מספר פעמים בלי למצוא את מקומו. מצד שני, אולי גם אני אגלה שעשיתי טעות. לפחות לי לא תהיה בעיה לחזור לפה - מעולם לא טענתי שרע כאן. |
|
||||
|
||||
אני לא בוח שאתה צודק בהשערה שלך ש"מי שעובר למדינה אחרת בגלל שלא טוב לו איפה שהוא נמצא, עושה טעות, ועשוי למצוא את עצמו נודד עוד מספר פעמים בלי למצוא את מקומו". כלומר, לא מי שעוזב בגלל קשיים כלכליים, נטל המיסים וכן הלאה, וגם לא בגלל שהוא כן ימצא את מקומו. מי שעוזב בגלל שהוא לא יכול להשלים עם צביונה של המדינה (אובדן הדמוקרטיה, כפיה דתית, חוסר צביון יהודי, שנאת זרים, שחיתות - בחר את המתאים לך) ומגיע למדינה אחרת, בה הוא אכן outsider. גם אם שם השחיתות גדולה מאשר כאן, לא אכפת לו - זה לא שלו. |
|
||||
|
||||
אבל מי שמגיע למדינה אחרת מתוך רצון להישאר בה זמן ממושך - יהיה מעוניין גם, בסופו של דבר, ברמה כלשהי של אינטגרציה, כולל תחושת אכפתיות וכולל מינימום של תחושת ''זה שלי'' - כך שהשחיתויות וכל השאר כן יפריעו לו. נדמה לי שאפשר להרגיש משהו כזה בהתייחסויות של רב''י לפוליטיקה האמריקאית. |
|
||||
|
||||
נראה לי שלגבי חלק מהרוסים בארץ זה לא נכון (כולל אלה שלא מתכוונים להמשיך מכאן לקנדה). |
|
||||
|
||||
בארץ, המצב בכל הפרמטרים - פוליטי, בטחוני, חברתי, כלכלי, הכל - המצב הוא כל כך מסובך, שצריך להגיע הנה ממניעים ציוניים חזקים במיוחד כדי להרגיש תחושת השתלבות ושיתוף. ורוב הרוסים, כולל אלה שישראל היא אצלם לא רק תחנה בדרך לקנדה - לא הגיעו הנה מתוך מניעים כאלה, כך שרבים מהם שומרים על ריחוק, התבדלות והסתגרות בתוך עצמם. |
|
||||
|
||||
ההסתגרות אצל חלק מהרוסים אינה נובעת מחוסר עניין מה קורה במדינה. ראשית, רבים מהמהגרים למדינה אחרת חווים הלם תרבותי. גם אנחנו כשעלינו לישראל בשנת 1957 חווינו הלם כזה. מצד אחד המטען התרבותי שהבאנו היה חשוב לנו והיה חלק מחיינו. מצד שני נתקלנו ביחס של בוז למטען הזה. היות שלעליה הנוכחית יש את המסה להמשיך ולקיים את התרבות הזאת-הם עושים את זה. זהו הריחוק וההסתגרות שאנחנו רואים. אני מקווה שעם השנים, הם יפתחו תוך כדי הפתחות שלנו לתרבות שהביאו וקליטת חלק מהמרכיבים. |
|
||||
|
||||
נראה לי שדווקא השינויים התרבותיים ברוסיה עשויים (או עלולים, תלוי בנק' השקפתך) עם הזמן להקל על הטמעות מושלמת יותר של העולים ממדינות ברה"מ לשעבר בארץ. גל העלייה הגדול של ראשית שנות התשעים הביא לארץ אנשים שמבחינה תרבותית וקונספטואלית היו סובייטים. אז נכון שחלקם הגדול לא חש הזדהות מיוחדת עם המפלגה הקומוניסטית לדורותיה וכו', ובכל זאת היה קיים (ועדיין קיים, עבור חלק ניכר מאנשי הדור ההוא) פער שדי קשה לגשר עליו בהתקרבם לחברה הישראלית. הרשה לי לחרוג מכללי הפ"ק ולהניח ששוני מהותי נוסף, בהתייחס לעליה זו אל מול עליות מסיביות קודמות נובע מכך ששתי התרבויות; נניח, הישראלו-אמריקא-מערבית וכן הסובייטית היו תרבויות "מתחרות" ובאיזה מובן שייכות לאותה קטגוריית משקל. בכל אופן, קשה עד בלתי אפשרי לבחור מבין שתי תרבויות אלה, ולהצביע על התרבות "הפרימיטיבית" יותר – אותה יש לזנוח לטובת ערכי התרבות החדשה (האחרת). ולעניין עצמו; ברוסיה של העשור האחרון עובר גם כן גל של התמערבות. בלי לשכוח את נכסי התרבות שהעולים "הביאו" איתם, אלו שרוצים להמשיך ולהתקיים במין בועה סגורה, צריכים בכל זאת לקבל איזשהו קלט-תרבותי אקטואלי, אלא שכאמור גם קלט זה הופך להיות דומה יותר ויותר באופיו לתכנים שהישראלים צורכים (ומייצרים) בעצמם, וכך בעל כורחם מתקרבים גם המתבודדים בעולים אל המיינסטרים הישראלי. * כל האמור לעיל הוא בגדר התרשמות אישית, לא-מקצועית, ושטחית לעילא – ראו הוזהרתם. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לתרבות הסובייטית אם בכלל היתה כזאת. היתה להם תרבות בילוי, מוסיקה, תיאטרון שונה. דוקא אלה לא היו סובייטיים; הם היו אירופאים במידה רבה. |
|
||||
|
||||
לא כ"כ הבנתי את תגובתך זו. "דוקא אלה לא היו סובייטיים", למה דווקא ומי הם אלה? נדמה לי שהזיהוי שאתה עושה בין תרבותם של העולים ממדינות ברה"מ לבין תרבות אירופה חוטא במידה רבה לאמת. אבל אולי ראוי שתבהיר מעט את דבריך... |
|
||||
|
||||
המפגשים, קיום מסיבות ימי הולדת, הליכה לתיאטרון, לקונצרט ולמוזיאון, אינם תרבות סובייטית. העולים אינם נוהגים לבקר בתערוכות של הריאליזם הסוציאליסטי או בתערוכות משק למיניהן, או תחרויות סטכנוביצ'ים, או מצעדי אחד במאי. |
|
||||
|
||||
אוקי, כעת ברורה לי החלוקה שאתה עושה. בעיני לפחות, היא מלאכותית. בהנחה שהליכה להצגות תאטרון, קונצרטים וביקור במוזיאונים הן פעילויות תרבותיות אוניברסליות למדי, בוודאי שלא הייתי טוען שיש בעצם קיומם איזו קירבה יתרה לתרבות הארופאית (אולי קצת, אבל בכל מקרה, כאן אתה כבר צועד על חבל דק, אם אינך רוצה להתייחס לתכנים להם נחשפים במוסדות האמורים). באופי המפגשים, ימי ההולדת וכו' מתגלמת באמת התרבות המדוברת, קרא לה סובייטית, קרא לה רוסית -- ארופאית היא לא. |
|
||||
|
||||
מי אני שאתווכח איתך? אם אתה אומר סימן שאתה יודע. |
|
||||
|
||||
אולי דרך פטושקי? |
|
||||
|
||||
נראה לי שישנם רבים שמדינות אחרות פשוט מתאימות להם יותר, ולכן גם אם ייצאו מכאן משום שרע להם פה - זו לא תהיה טעות. זה יכול להיות המרחק (המיטיב) מהמשפחה, שחרור מדאגות ישראליות קלסיות (הילד לא חייב ללכת לצבא, וכיו"ב), מציאת קהילה כלבבך, אפשרויות כלכליות/מקצועיות משופרות יותר... ועוד ועוד. |
|
||||
|
||||
אבדן הצביון הדמוקרטי. עזיבת כל החברים + המשפחה. מצב בטחוני בלתי נסבל. כל אחד מהם בנפרד היה מבריח אותי מכאן, אבל יש הבדל ביניהם. בעוד המקרים הראשון והשלישי יכולים לקרות באופן בלתי תלוי, לא סביר שהמקרה השני יקרה בלי המקרים האחרים. |
|
||||
|
||||
מדינת ישראל, בכל מקרה, כבר מזמן עזבה אותי. |
|
||||
|
||||
מה "עזבה"? אתי היא לא הייתה אף פעם. |
|
||||
|
||||
אחרי רצח רבין היה לי את החשש שבעוד כמה זמן יעלה מנהיג פשיסטי שיהלל את הרצח וערכי מוסר יעופו לכל הרוחות בנסיון להשליט סדר במדינה אם תהיה כאן הפיכה אני הלכתי לאוסטרליה, עם המפתח של הדירה לכל מקרה... |
|
||||
|
||||
גם אחרי שבגין עלה לשלטון היו הרבה שחשבו שהדמוקרטיה הולכת להזרק לעזאזל. והנה, שוב ושוב מוכיחים מנהיגי ואזרחי ישראל שהדמוקרטיה הישראלית כן חשובה להם, ושוב ושוב מוכיחה הדמוקרטיה שהיא הרבה יותר יציבה משאנחנו אוהבים לחשוב. |
|
||||
|
||||
הייתי אומר שהרצון של האזרחים לשמור על הדמוקרטיה גובר על הסכנות לדמוקרטיה, בגלל זה הדמוקרטיה עמדה בפגעי הזמן. אך שלא כמו בעבר יש פחות סולידריות בין האזרחים ולכן פחות אינטרס משותף לדמוקרטיה (ע''ע עמונה, הבטחות פרץ לפני הבחירות, ועוד) |
|
||||
|
||||
האופי הישראלי. |
|
||||
|
||||
זה צריך להיות "אחר: מעוניין כבר עכשיו לעזוב, אך טרם עשיתי זאת." |
|
||||
|
||||
אחר: באים והולכים. מאז שחזרנו מארה"ב יש לי תחושה ציונית טובה שאני כאן לחלוטין מתוך בחירה - שני שלישים מבני המשפחה הגרעינית שלי הם אזרחי ארה"ב, בנוסף על אזרחותם הישראלית (מה שאומר שגם השליש הנותר יכול לקבל ויזה מאד בקלות). יתר על כן, אותם שני שלישים הם אזרחים אמריקאים מלידה - כך שמעבר לארצות הברית הוא (לפחות רישמית) מעבר אל המולדת השניה ולא "נטישה" (אמוציונלית ההרגשה היא אחרת אבל זה דבר אחר). |
|
||||
|
||||
התכוונתי שהתשובה של האלמוני צריכה להכנס תחת תשובה כללית יותר, שחסרה כרגע. |
|
||||
|
||||
רבים ענו שאובדן הצביון היהודי הוא סיבה לנטישה, האם אין אובדן הצביון הדמוקרטי משהו שמחייב פעולה להחזרת הצביון (במיוחד כשחותמו עודנו טרי, והוא יהווה ברירת מחדל אם לדוגמא הדיקטטור יתפגר) ? האם בריחה היא באמת תגובה (ציונית) הולמת לאובדן הצביון ? |
|
||||
|
||||
מבחינתי, מדינת ישראל כבר אינה דמוקרטית (או דמוקרטית דיה, או דמוקרטית רק בגבולות הקו הירוק, וגם זה בספק). אני כאן כי אני מאמין שהיא יכולה להפוך לדמוקרטית. כשסימנתי את התשובה הזו קראתי אותה כ-''כשהמצב יגיע לכדי זה שאני כבר לא אאמין שאפשר להפוך את המדינה לדמוקרטית''. |
|
||||
|
||||
אני כבר שבע שנים חי בחו"ל סתם כי ככה יצא. היה לי טוב בארץ וטוב לי גם פה. קצת קשה לי להבין אנשים שיוצאים בהצהרות בומבסטיות1 - אבל מסתבר שהם קיימים2. ------ 1: אם שמחון לא מקבל שר חקלאות אני אין לי מה לחפש פה! 2: |
|
||||
|
||||
אם כבר מדברים על נדידה אז ישנה תופעה גלובלית שבאופן טבעי תקפה גם לישראלים והיא תופעת הצוענים האקדמאים. אלו חברה עם דוקטורט שעוברים מפוסט אחד לשני, לשלישי לרביעי... ולא מצליחים להשיג תקן ועבודה מסודרת. הם יכולים לעבוד רק כל זמן שיש לבוס שלהם כסף במסגרת הגרנט. אלו חיים קשים גם בגלל שהשכר שלהם לא מדהים ובעיקר בגלל שבהרבה מקומות השכר לא כולל הטבות סוציאליות והם צריכים להתחיל להתעסק עם כל ההפרשות האלו בעצמם מה שמשאיר הרבה מאוד מהם בלי פנסיה ושאר ירקות. אני מכיר לא מעט אנשים כאלו והייתי כפסע מלהפוך לצועני אקדמאי. לא נעים. |
|
||||
|
||||
אני עובד בסביבה דומה, והתמונה לא שלילית כל כך. לא כל דוקטור מעוניין להשתקע בעיירה מנומנמת בניו אינגלנד ולהיות פרופסור באוניברסיטת ליגת הקיסוס המקומית למשך כל שארית חייו. הנדידה מוצאת חן בעיני רבים, ואין עוד הרבה מקצועות בהם ניתן לחוות כל כך הרבה תרבויות ולראות מקומות חדשים. ברוב המקרים גם לא צריך ללמוד את השפה המקומית, כי במוסד שבו עובדים כולם מדברים אנגלית. גם לוויזה וכל זה לא צריך לדאוג, המוסד דואג (לא להתבלבל עם "המוסד"). גם מבחינה מחקרית זה עושה טוב להכיר דברים חדשים ולא לעבוד על אותו הפרוייקט 20 שנה. ואם מדובר על פרוייקט קריטי, כגון סרטן או איידס, אז בדרך כלל לבוס יש מענק כמעט בלתי-מוגבל ואין חשש רב לאובדן מקום העבודה. ועם ההפרשות שלי רק אני מתעסק, תודה. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שכל הצוענים האקדמים סובלים, בהחלט יכול להיות שיש כאלו שממש נהנים מאורח החיים הזה. אני מכיר את הנדידה הזאת גם קצת מנסיון אישי (ph.d בחו"ל) ובעיקר בגלל הכרות אישית עם עשרות אנשים במצב הזה. מעט מתוכם אהבו את הסיטואציה. למעשה רק אחד, שקיבל ירושה יפה והיה פטור מטרדות כלכליות. מה שכן, אני לגמרי מסכים איתך שמבחינה מחקרית לצוענים אקדמים יש יתרון מובנה בגישה לפתרון בעיות כי הנדידה בין מעבדות מביאה אותם ללימוד מתמיד של נושאים וטכניקות חדשות. |
|
||||
|
||||
אז בעצם הבעייה היחידה שלך עם אורח החיים הזה הוא ההיבט הכלכלי? לדעתי הגזמת כשכתבת לעיל "אלו הם חיים קשים". קצת פרופורציות. מי שחי בצנעה יכול לחסוך הרבה ממשכורת של פוסט דוקטורט, אפילו שהיא נמוכה. |
|
||||
|
||||
מה סדר הגודל המדובר (ארה"ב) ? ממה שידוע לי המשכורות (במיוחד במקומות נחשבים) הינן סבירות בהחלט והחסכון הוא גבוה בהתחשב בעובדה שעובדים שם אבל חוסכים לפנסיה כאן. |
|
||||
|
||||
אלה חיים קשים לא רק מההיבט הכלכלי. בוודאי שיש פוסט-דוקטורנטים שההרפתקאות וחוסר השגרתיות מדליקים אותם - אני לא אחת מהם; אני רוצה כבר להגיע למקום שאוכל לקרוא לו "שלי", לגינה שאוכל לשתול בה ירקות ופירות וליהנות מהם שנים, לקהילה שבה יהיו לי חברים קרובים שאוכל לראות כל יום ולא להצטער להיפרד מהם. אני מניחה שזה עניין של אופי. |
|
||||
|
||||
אני מזדהה עם כמיהתך, ולעתים ובאופן חלקי גם אני מעוניין בדברים שציינת. אני מאוד מתחבר למקום בו אני גר, ותוך שבועיים אני מגלה כל פינה סודית שגם ותיקי המקום לא שמעו עליה, וגם אני אוהב לשתול ירקות; ובכל זאת אחרי כמה שנים המקום ממצה את עצמו ופתאום אני רוצה שינוי דרסטי. מוזר. |
|
||||
|
||||
הנדידה היא יפה וכיפית גם לי, אולי בגלל שאני לא מכיר דבר אחר, אבל כמה פוסטים אתה מכיר בני 55? |
|
||||
|
||||
שאלה קשה. זה כמו השאלה "מה יש יותר, חדשות טובות או חדשות רעות?" החדשות הרעות (המומשלות כאן, באופן אירוני, לפוסטים הצעירים) זוכות לכל הכותרות, והטובות לא מעניינות. ייתכן ויש המון פוסטים קשישונים במוסדות אלו ואחרים, אני באמת לא יודע. מה בעצם רע בלהיות פוסט בן 55? אם המחקר בו אתה עוסק מעניין אותך, הרי שזו נחמה גדולה. האם שתי האפשרויות הקיצוניות הן או להיות פוסט או להיות פרופסור באוניברסיטה ולהשתקע לכל החיים במקום אחד? אני לא בטוח, כאמור, שאעדיף את האפשרות השנייה. (האפשרות השלישית היא לגלות המון דברים ולהיות מצטיין ואז כל מוסד שבעולם מחזר אחריך ומוכן לתת לך הרבה יותר ממשרת פוסט). |
|
||||
|
||||
כמעט כל המוסדות מגבילים את משרות הפוסט-דוקטורט ל-5-7 השנים שאחרי קבלת התואר, כך שהתוכנית לצאת לפנסיה מתוך מסלול של משרות פוסט-דוקטורט קצת מפוקפקת. |
|
||||
|
||||
הם גם מגבילים את גילם של הדוקטורנטים? |
|
||||
|
||||
של הדוקטורנטים לא, אבל אולי של הפוסט. |
|
||||
|
||||
אולי בארץ. בארצות-הברית, אני די בטוח שהגבלה כזו היתה מוכרזת לא חוקית. |
|
||||
|
||||
גם בארץ הגבלה כזאת היא בלתי חוקית1. אם כך זה לא בלתי אפשרי להמתין לגיל 60, ואז להתחיל לעבוד על הדוקטורט, ולפרוש לפנסיה ממשרת פוסט... ___ 1 אין בכך כדי לטעון שאינה קיימת בפועל. |
|
||||
|
||||
שתי 2 סיבות נוספות (אני לא בטוח אם הן רלוונטיות לסקר, כי מדובר במצב סטטי ולא במשהו שעשוי להשתנות 1): 1. הקוטן הגיאוגרפי של ישראל. הרגשתי כאן כמו בכלא. אם אני גר בכפר יונה ואני יוצא לטיול קטן בשדות, למחרת אני עלול למצוא את עצמי בצינוק באיראן. לא תודה. כאן באירופה אני נכנס למכונית והשמיים הם הגבול. גם עם אופניים ביקרתי פעם בשלוש מדינות בתוך שבוע. הישראלים תלויים בנתב"ג ושות' בכדי לנסוע לחו"ל. פעם הייתה שביתה בנתב"ג ותיירים ישראלים נאלצו לישון בטרמינל של JFK במשך שבוע. לא תודה. פה טסתי לפני חודש לאירלנד ושילמתי על הטיסה סנט אחד. כל הנ"ל מקנה משמעות חדשה למילה "חופש". 2. קוטן האוכלוסייה בישראל. רק 7 מיליון, מתוכם אלפי ערבים, חרדים וימנים קיצוניים. לא שיש לי משהו נגד שתי האוכלוסיות הראשונות, אבל הסיכוי למגע בינינו נמוך, זאת עקב שלל סיבות אשר אינן בהכרח אשמתו של מישהו. בקטגוריה "ימנים קיצוניים" אני מכניס גם לא מעט ממצביעי קדימה והעבודה, כך שמדובר כבר ברוב העם. נותרו רק מעטים, וזה נותן הרגשה של כפר. אין טיול קטן בתל אביב, המטרופולין שלנו, בו אני לא פוגש שלושה מכרים. אני אוהב מקומות גדולים אשר האנשים שניתן לפגוש בהם מפתיעים אותי כל פעם מחדש. --- 1 אלא אם כן אולמרט ופרץ יחליטו להתרחב ולכבוש את המזרח התיכון, אפשרות סבירה למדי בעיניי. 2 וסיבה שלישית וקריטית ביותר: האקלים! חורף In, קיץ Out. |
|
||||
|
||||
גם אני כבר עזבתי (אבל לא מזמן - לפני חודש וחצי), והסיבה היא אחת מהפחות פופולריות פה - אשתי עברה לכאן מסיבות קריירה, ואני באתי אתה. |
|
||||
|
||||
והאם זו עזיבה כללית, או לתקופה מוגדרת? |
|
||||
|
||||
אם הקריירה שלה תצליח, אז זו עזיבה לתמיד. אחרת כנראה נחזור. |
|
||||
|
||||
אם כך, אינני יודע מה לאחל לך.:) |
|
||||
|
||||
אה, גם פיקסי בגרמניה, בעצם. איפה רודי וגנר בגרמניה? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
עזוב, למה לך לדעת איפה רודי? אתה לא אוהב לפגוש מכרים ברחוב. |
|
||||
|
||||
בדיוק בשביל זה. עכשיו זארברוקן נמחקה מהמפה. |
|
||||
|
||||
הסקת מסקנה שאינה קיימת בטקסט. אני אוהב לפגוש מכרים ברחוב, אבל לא -רק- מכרים, כפי שנדמה לעתים שקורה בארץ (ולמהדרין: וגם באירלנד ובניו-זילנד ובכל מדינה קטנה אחרת). בכל מקרה, פגישת המכרים ברחוב היתה רק דוגמית להמחשת העניין. קוטן האוכלוסייה ניכר גם בכמות האנשים שפוגשים באינטרנט, במספר הערכים בוויקיפדיה, במספר הספרים שנכתבים וההצגות שמועלות כל שנה, בפנים החדשות בפוליטיקה שפוגשים בכל בחירות. הכל יחסי כמובן (איך אפשר לגור באיסלנד?!), אבל אני פשוט אוהב יותר גיוון ממה שישראל יכולה להציע לי. סלחי לי, אני מוכרח לרוץ לזארבריקן. |
|
||||
|
||||
עוד אין לנו מספיק שמיכות חמות לאורחים! (ואיפה אתה בדויטשלנד, אם מותר לשאול?) |
|
||||
|
||||
(ובקושי יש לי שמיכה חמה לעצמי, אז אני רגיל). |
|
||||
|
||||
מפתיע איך בתור נפולת-בפוטנציה, הודעות כמו זו שלך עדיין גורמות לי דחף בלתי נשלט לענות ב''ברוך שפטרנו''. (אה, כן, כי אני שונא תל-אביביים, ואתה, גם אם אתה גר בהונולולו, אתה הו-כל-כך-תל-אביבי). (שקט, ברקת) |
|
||||
|
||||
תל-אביבי אמיתי בחיים לא היה כותב "אם אני גר בכפר יונה...". מה פתאום לגור בכפר יונה? |
|
||||
|
||||
תל-אביבי זה לא מקום מגורים, תל-אביבי זה צורת הסתכלות על החיים. |
|
||||
|
||||
נכון מאד! תלביב זה להיסתכל על העולם דרך משקפת הפוכה. וואלה, אנחנו זה כמו פריז. גם לנו יש דיזינגוף. אנחנו זה כמו הריביירה. גם לנו יש חופרישמן. אנחנו זה כמו ניורק. גם לנו יש ברים. אנחנו זה כמו אירלנד. גם אנחנו יודעים מזה סטאוט (אבל אפשר להזמין רק חצי תריסר סוגי בירות שתיים מהם מכבי וגולדסטר). אנחנו זה כמו לונדון. גם לנו יש אופרה עם עמוד שמסתיר. יורשליים שולתת!! |
|
||||
|
||||
Preaching to the choir, dude, preaching to the choir...
|
|
||||
|
||||
אתה צודק. אני גר בת"א כמעט 10 שנים ואני הרבה פחות תל אביבי היום ממה שהייתי כשגרתי בהרצליה. בעוד כמה חודשים אני אהיה מהגר מוניציפלי לגני תקוה. |
|
||||
|
||||
ומה בצורת ההסתכלות של וגנר נראה לך כה תל אביבי? |
|
||||
|
||||
וגנר? |
|
||||
|
||||
סליחה, פיקסי. |
|
||||
|
||||
''אין טיול קטן בתל אביב, המטרופולין שלנו, בו אני לא פוגש שלושה מכרים''. וגם ''בקטגוריה ''ימנים קיצוניים'' אני מכניס גם לא מעט ממצביעי קדימה והעבודה, כך שמדובר כבר ברוב העם''. אל תבקש ממני להסביר. תל-אביביות זה כמו אמנות גרועה - כשרואים אותה, מזהים אותה. |
|
||||
|
||||
סלחתי! |
|
||||
|
||||
מנטלית, לפעמים לצערי, אני עדיין בארץ הקודש. |
|
||||
|
||||
ספר למה עזבת. |
|
||||
|
||||
אל תתמם, בגללך! |
|
||||
|
||||
אני מחטט בזכרון - האם לקובי אלכסנדר הקודם קראו אסף שפריר? יכול להיות, יכול להיות. |
|
||||
|
||||
בגלל זה עוזבים את ארה''ב, לא את ישראל. בישראל אף אחד לא מתחשבן איתך יותר מדי אם רימית את המשקיעים או את הממשלה שלך. |
|
||||
|
||||
אבל אם חלילה הרווחת כמה שקלים מסיכסוך של מישהו אחר (ואין לך דרגות) ... |
|
||||
|
||||
אם המשקיעים שלך אמריקאים, כדאי לך לעזוב את ישראל. |
|
||||
|
||||
הוא הסיבה המרכזית שבעטיה עזבתי. מובן כי מצב החינוך מושפע מהתקציב לכך, שמושפע מסדר העדיפויות של הממשלה, שמכוננת על-ידי כלל בוחריה. ומכל זאת יוצא, שכל עוד אני תומך בשיטת משטר דמוקרטית (או פוטנציאלית במקרה הישראלי), אין לי מנוס אלא לעזוב למדינה דמוקרטית שבה הרוב קרוב יותר באמונותיו לאלה שלי... כיוון שהלודביגה היא גנטית (או ממית?!) מורה וכיוון שבישראל לא רציתי להביא ילדים לעולם לתוך מערכת החינוך הישראלית, יוצא מכך... (ולא חוזר) נ"ב - למי ששואל לגבי המצב הבטחוני/צבאי וכיוצ"ב, זה הכל חלק ממקשה אחת לדעתי. |
|
||||
|
||||
ההתנתקות, ולאחריה הפוגרום בעמונה שכנעו אותי שהמדינה הזו גזענית כנגד יהודים, ושזה לא מקום ליהודי לחיות בו ולגדל בו משפחה. את השנה האחרונה ניצלתי לבדוק אלטרנטיבות ולהוציא דרכונים זרים לי ולמשפחתי. איך שאני מסיים את התואר השלישי (אוטוטו...), אני עף מכאן עם אשתי והילד. |
|
||||
|
||||
סיפורי סבתא. הימין השורשי, זה שתמך בהתישבות בעזה, לא יעזוב את הארץ. רק מתחסדים בלי זהות שורשית ינצלו בדיעבד את אי הצדק כתירוץ לעזוב. גם בשנת הגירוש ניכר גידול בהתיישבות. לעזוב את ישראל בגלל הגירוש פירושו להצדיק את הגירוש, שהרי זה שולל את הישיבה בארץ כערך (ואין תל אביב נחותה מעמונה). אם ישיבה בארץ אינה ערך (גם אם אין בארץ ממשלה ראויה) אז איך נאמר שישוב זה או אחר מייצג ערך ואין לעקרו ? זו הפיכה של מקום מגורים לפונקציית נדל"ן ותו לא. |
|
||||
|
||||
הבהרה: לא גורשתי פיזית (אני גר במרכז הארץ) אבל המראות בטלויזיה שברו אותי. הישיבה בארץ היא ערך רק אם מדובר בהגשמה של החזון הציוני. בהישבר החזון הציוני, ובהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, או גרוע מכך - למדינה שמפלה כנגד אזרחיה היהודים בגלל היותם יהודים - אין לישיבה בה שום ערך. אני גם לא יודע אם ניתן לקרוא לי ימין "שורשי" - אין לי אמא בבית"ר ולא אבא בנחלת ז'בוטינסקי. |
|
||||
|
||||
אתה מחפש תירוץ במציאות סביבך כדי להצדיק ערכית החלטה שנוגדת את עולם הערכים שאתה דוגל בו במוצהר. אני מודע לכך שניתוח של פעולה והשלכה על בסיס הודעה ברשת היא חסרת ביסוס, אבל זו המסקנה היחידה בנוגע לשיקולים לביצוע החלטה כזו שאני רואה. אין חזון ציוני בחו"ל, ובעוד שימור היהדות מתאפשר בקהילות דתיות, קהילות חילוניות (תן לי לנחש, קהילת היעד שלך היא לא קראון הייטס) נוטות להתבוללות מהירה מאוד, תהליך שאנו רואים בימים אילו ממש. מעבר לכך, ערכה של הציונות הוא הישיבה בציון והקמת מדינה יהודית כאן. לפחות אחד מן הדברים ניתן לך רק ע"י ישיבה, מעבר לכך מתאפשר לך כאן לפעול לשיפור המדינה עד ליעד אליו אתה שואף. ללא ספק מצבנו היום טוב ממצבנו בשנות הארבעים, אבל כבר אז (והרבה קודם לכן) עלו יהודים ארצה להקים כאן מדינה. אז אתה רוצה לנטוש מדינה שהוקמה מכלום בלב ביצות ומדבר, משום ש*כרגע* לדעתך האופי שלה הוא לא יהודי מספיק ? ובחו"ל המדינה שלך תהיה יותר יהודית ? לא, מי שיורד מן הארץ בטענה כזו, הרי הוא מחפש תירוץ להכשיר את השרץ. |
|
||||
|
||||
אתה מתיימר לנתח את המניעים הפסיכולוגיים שלי מבלי שפגשת אותי. מראות הפלוגות השחורות שגירשו יהודים מבתיהם, בעוון היחיד של היותם יהודים, שברו בי את החזון הציוני. אני אציין שאכן ההתבוללות מדאיגה אותי, ולכן אני מתמקד בקהילות של ישראלים לשעבר. |
|
||||
|
||||
הגירוש מגוש קטיף, ההרס, הזדון והשמחה לאיד. ההפקרה ההפקרות השחיתות..... ועוד מלא החופן. היומרה שנטלת בדבריך באבחת לשון מופקרת קבעת כי: "...רק מתחסדים בלי זהות שורשית ינצלו בדיעבד את אי הצדק כתירוץ לעזוב..." האמנם עד כדי צר עולמך? האם לא קיימות אפשרויות אחרות סבירות לא פחות? אני מניח כי אתה ישראלי - וכמובן ככזה מי יודע יותר טוב ממך? ביולי 93 נפגשנו 1 כמשלחת עם שמעון פרס שר החוץ לדון עימו במה שמוכר כיום כהסכם אוסלו, מכל 4 שעות הברברת נותר חקוק 2בזכרוני תשובתו לשאלתה של {שרה שם אמיתי} בנוגע לבטחון (טרור) ענה לה בפשטות מר פ.ש. ואשתדל לדייק "... למי שאין בטחון במקום שהוא גר יכול לעבור למקום שתהיה לו את הרגשת הבטחון, נניח שמי שהוא גר בקרית שמונה ואינו מרגיש בטוח שם יש לו את האפשרות לעבור לתל אביב, ... אנחנו לא הבאנו אתכם לשם ואנחנו לא נגרש אתכם משם3..." מקץ זמן מה לבשה התכנית אופי יותר ארצי ומעשי בצורת מודעות אבל והלוויות המוניות פעם פחות ופעם יותר[אחרון] ואילו כאן 4 וכאן 5קצת מספרים לתת בינה בקדקדך מאחר וידוע הוא כי אין מפרטים במפורסמות ואם כאן אתה זקוק להסבר נוסף או הרחבה אז באמת שחבל על הזמן, כנספחים הבאתי לך במפורט מספר הנרצחים בפעולות טרור ערביות מוסלמיות לפי שנים עם תאריך ומקום הרצח לפני אוסלו ואחרי אוסלו. מחיתי על פי הכללים, מחיתי שלא על פי הכללים בסיכומו של דבר הבנתי כי הישראלים מבינים רק כח. האם לדעת אני צריך להשאר כפליט בארצי להסכים לאנטישמיות הישראלית להיות נרדף על רקע פוליטי ובסופו של דבר להיות מגורש מביתי ועוד להסכים לזה בענווה וצניעות אין שום סיכוי לזה מי שיגרש אותי ישלם בחייו חד משמעית ללא שום פרשנות, האם מה שמתיר "מחנה השמאל" לעצמו יאסור את זאת עלי, (עיין ערך חיים הכהן ועוד באותו עניין) לפי כך מה שנותר בידי לעשות היום הוא לנקוט באותה אלימות שננקטת כנגדי, או לעזוב אני בחרתי ללכת, ההתנתקות הינה חרב פיפיות לשני הכיוונים תעזבני יום אעזבך יומיים, היום מקץ 8 חדשים כאן בניכר יצאנו 4 אני זוגתי הילדה אחרי 4 חדשי שירות עם פטור וילד שלא ישרת בצבא הגירוש, כעת אנו מונים 18 נפש 3 בתי אב, א. ונ. וזוגתו בן ששירת כלוחם ומפקד וסיים שירות ועוד בן צעיר שלא ישרת בצבא הגירוש, מ. וג. עם שלושת בנותיהם שלא ישרתו בצבא הגירוש, א. וח. 2 בנות ובן כולם קטינים שלא ישרתו בצבא הגירוש כולם ללא יוצא מן הכלל מתנחלים. וזה בפחות משנה שאני כאן בשנה הבאה אני מקווה שהתנועה תהיה יותר גדולה. לדעתי אם היהודים לא ישתפו פעולה עם הישראלים בדרך של התנתקות והון אנושי יצביע ברגליו תהיה לזה השפעה יותר גדולה מפעולה אקיטיבית. "...אם ישיבה בארץ אינה ערך (גם אם אין בארץ ממשלה ראויה) אז איך נאמר שישוב זה או אחר מייצג ערך ואין לעקרו ? זו הפיכה של מקום מגורים לפונקציית נדל"ן ותו לא..." הותרנו מאחרינו דירה אחת ובית אחד ו 5 דונמים של אדמה (כיום בשטחי רשות הטרור) אם יוחלט לגרש אנחנו לא שם ואין לנו שום עניין בפיצויים והגזילה אינה נוכ=געת לי כל ועיקר באשר לחלקת האדמה שאותה רכשתי במיטב כספי אז ורשמתי אותה בבית המשפט בשכם ובירדן! כחוק וכדין, קיבלתי הצעות אין ספור בסכומים מרשימים שאני מאמין שעוד יוכפלו ויאמירו - בכל מחיר שהוא היא לא תימכר. קרדיט: הנתונים נלקחו מאתר ויקיפדיה {http://he.wikipedia.org/} מאתר ממשלת ישראל {http://www.pmo.gov.il} אפשר שנפלו שגיאות הקלדה מכיון שאני משתמש במקלדת שאין בה עברית אל תתפס לקטנות. [1 ]בכותרות בעיתונים נרשם "משלחת מתנחלים נפגשה עם שר החוץ" [2 ]יותר מידי חקוקים בזכרוני אבל את אני רוצה לצטט עכשיו [3 ]למיטב זכרוני הוא כן תמך בגירוש. 4 תאריך שם/תיאור מספר הנרצחים 17 במרץ 1954 טבח מעלה עקרבים 11 11 באפריל 1956 בית הכנסת בשפריר 4 22 בנובמבר 1968 מכונית תופת בשוק מחנה יהודה בירושלים 12 22 במאי 1970 אוטובוס ילדי אביבים 12 8 במאי 1972 חטיפת מטוס סבנה 1 30 במאי 1972 הטבח בנמל התעופה לוד 25 15 במאי 1974 אסון מעלות 28 4 ביולי 1975 מקרר תופת בכיכר ציון בירושלים 13 11 במרץ 1978 אוטובוס הדמים 37 -------------------------------------------------------- 2000-2005 אינתיפאדת אל אקצה - אלפי פיגועי טרור 764 5 שנה נרצחים 1993 0 1994 38 1995 40 1996 59 1997 24 1998 1 1999 0 2000 0 2001 82 2002 230 2003 139 2004 55 2005 29 2006 15 (עד ספטמבר) ועוד היד נטוייה [אחרון] 12/09/2006רצועת עזה 19/08/2006מחסום בקעות 19/08/2006לבנון 26/07/2006קלקיליה 17/07/2006שכם 12/07/2006מתקפת חיזבאללה על ישראל 25/06/2006ראמאללה 25/06/2006מעבר סופה 11/06/2006מודיעין 17/04/2006תל-אביב 30/03/2006קדומים 28/03/2006נחל עוז 01/03/2006מגדלים 05/02/2006פתח תקווה 29/12/2005אזור טול כרם 16/12/2005דרום הר חברון 08/12/2005מחסום קלנדיה 05/12/2005נתניה 02/11/2005כפר מירכא 26/10/2005חדרה 16/10/2005צומת גוש עציון 21/09/2005ביתוניא 24/08/2005העיר העתיקה בירושלים 23/07/2005ציר כיסופים 14/07/2005מושב נתיב העשרה 12/07/2005נתניה 29/06/2005הר דב 24/06/2005בית חגי 20/06/2005בקה א-שרקיה 19/06/2005ציר פילדלפי 02/05/2005טול כרם 25/02/2005תל אביב 18/01/2005צומת גוש קטיף 15/01/2005שדרות 13/01/2005מחסום קרני 12/01/2005מורג 09/01/2005הר דב 07/01/2005שומרון 02/01/2005אזור התעשייה ארז 22/12/2004חברון 14/12/2004גני טל 12/12/2004מעבר רפיח 07/12/2004מעבר קרני 06/11/2004טול כרם 01/11/2004תל אביב - שוק הכרמל 28/10/2004מורג 21/10/2004ציר פילדלפי 19/10/2004מבוא דותן 07/10/2004טאבה 07/10/2004ראס א-שטן 06/10/2004רצועת עזה 04/10/2004רמאללה 30/09/2004רצועת עזה 30/09/2004רצועת עזה 29/09/2004שדרות 24/09/2004נווה דקלים 23/09/2004מורג 22/09/2004ירושלים הגבעה הצרפתית 22/09/2004ירושלים- גבעה צרפתית 31/08/2004באר שבע 13/08/2004איתמר 11/08/2004מחסום קלנדיה 20/07/2004גבול הצפון 11/07/2004תל אביב 04/07/2004צפון השומרון 04/07/2004שכם 28/06/2004שדרות 27/06/2004רצועת עזה 14/05/2004רפיח 14/05/2004רפיח 12/05/2004ציר פילדלפי 11/05/2004עזה 07/05/2004הר דב 02/05/2004כיסופים 26/04/2004חברון 17/04/2004מחסום ארז 02/04/2004אבני חפץ 19/03/2004ירושלים - גבעה צרפתית 14/03/2004נמל אשדוד 27/02/2004כביש להב- אשקלון 26/02/2004מחסום ארז 22/02/2004ירושלים 29/01/2004ירושלים 19/01/2004סמוך למושב זרעית 14/01/2004מעבר ארז 13/01/2004טלמונים 25/12/2003צומת גהה 22/12/2003רצועת עזה 23/11/2003מזרח ירושלים 19/11/2003מסוף יצחק רבין בערבה 18/11/2003כביש המנהרות 24/10/2003נצרים 19/10/2003כפר עין-יברוד 06/10/2003מטולה 04/10/2003חיפה 26/09/2003נגוהות 24/09/2003רצועת עזה 09/09/2003ירושלים 09/09/2003מחנה צריפין 05/09/2003שכם 04/09/2003ג'נין 29/08/2003צומת אלון- ראמאללה 19/08/2003ירושלים 12/08/2003אריאל 12/08/2003ראש העין 10/08/2003שלומי 08/08/2003שכם 28/07/2003כפר כנא 15/07/2003תל אביב 07/07/2003כפר יעבץ 01/07/2003צפון השומרון 27/06/2003רצועת עזה 26/06/2003בבקה אל-גרבייה 20/06/2003בכביש עוקף רמאללה 19/06/2003עמק בית שאן 17/06/2003כביש חוצה ישראל 13/06/2003ג'נין 12/06/2003ג'נין 11/06/2003ירושלים 08/06/2003קסבה בחברון 08/06/2003רצועת עזה- מחסום ארז 06/06/2003מושב אבן ספיר 19/05/2003עפולה 18/05/2003גבעה צרפתית- ירושלים 17/05/2003כיכר גרוס- חברון 11/05/2003עופרה 05/05/2003בקעת הירדן 30/04/2003תל אביב 24/04/2003כפר סבא 19/04/2003רפיח 15/04/2003מסוף קרני 14/04/2003שכם 09/04/2003בקעת הירדן 19/03/2003מבוא דותן 17/03/2003בית לחם 12/03/2003כפר ציידא 10/03/2003חברון 07/03/2003קריית ארבע 05/03/2003חיפה 23/02/2003רצועת עזה 15/02/2003רצועת עזה 11/02/2003בית לחם 05/02/2003שכם 23/01/2003חברון 17/01/2003קריית ארבע 12/01/2003מושב גדיש 12/01/2003סמוך לניצנה 05/01/2003תל אביב 02/01/2003גליל תחתון 29/12/2002עותניאל 20/12/2002רצועת עזה- ציר כיסופים 12/12/2002חברון 28/11/2002בית שאן 28/11/2002מומבסה - קניה 23/11/2002רצועת עזה 21/11/2002ירושלים 18/11/2002צומת רימונים 15/11/2002חברון 10/11/2002קיבוץ מצר 09/11/2002רצועת עזה 06/11/2002רצועת עזה 04/11/2002כפר סבא 29/10/2002חרמש 27/10/2002אריאל 21/10/2002צומת כרכור 10/10/2002סמוך לבר אילן 08/10/2002דרום הר חברון 30/09/2002הקסבה בשכם 26/09/2002טול כרם 22/09/2002ישוב היהודי בחברון 19/09/2002תל אביב 18/09/2002צומת אום אל פאחם 18/09/2002מבוא דותן 18/09/2002כפר אל-עזריה- סמוך למעלה האדומים 05/09/2002רצועת עזה סמוך לניסנית 05/09/2002רצועת עזה סמוך לכיסופים 01/09/2002הר דב 20/08/2002גוש קטיף 10/08/2002מושב מכורה 05/08/2002שומרון 04/08/2002ירושלים- שער שכם 04/08/2002צומת מירון 01/08/2002מערבית לטול כרם 31/07/2002ירושלים- אוניברסיטת הר הצופים 30/07/2002שומרון 26/07/2002דרום הר חברון 24/07/2002עלי זהב 17/07/2002תל אביב 16/07/2002עמנואל 16/07/2002קלקיליה 14/07/2002טורנטו 10/07/2002עזה 04/07/2002לוס אנג'לס 20/06/2002ישוב איתמר 19/06/2002צומת הגבעה הצרפתית 19/06/2002צפון רצועת עזה 19/06/2002קלקיליה 18/06/2002צומת פת - ירושלים 11/06/2002הרצליה 08/06/2002כרמי צור 06/06/2002ואדי חרמיה- סמוך לעפרה 05/06/2002צומת מגידו 28/05/2002עופרה-בית אל 28/05/2002ישוב איתמר 27/05/2002פתח תקווה 24/05/2002טול כרם 22/05/2002ראשון לציון 19/05/2002נתניה 12/05/2002ישוב פאת שדה 07/05/2002ראשון לציון 03/05/2002שכם 27/04/2002אדורה 22/04/2002שכם 20/04/2002רצועת עזה 12/04/2002ירושלים 12/04/2002מחסום ארז 10/04/2002חיפה 09/04/2002ג'נין 09/04/2002שכם 08/04/2002ג'נין 06/04/2002ישוב רפיח ים 04/04/2002ג'נין 04/04/2002חברון 03/04/2002ג'נין 03/04/2002ג'נין 01/04/2002הר חומה 01/04/2002ירושלים 31/03/2002חיפה 30/03/2002בקה אל גרבייה 29/03/2002ישוב נצרים 29/03/2002ירושלים- קריית יובל 29/03/2002רמאללה 28/03/2002אלון מורה 27/03/2002נתניה- מלון "פארק" 24/03/2002דרום הר חברון 24/03/2002סמוך להתנחלות עטרת 21/03/2002ירושלים- רחוב קינג ג'ורג' 20/03/2002ואדי ערה 19/03/2002בקעת הירדן 17/03/2002כפר סבא 14/03/2002קרני נצרים 13/03/2002ראמללה 12/03/2002קיבוץ מצובה-שלומי 12/03/2002מחסום קריית ספר 09/03/2002נתניה- מדרחוב 09/03/2002ירושלים- "מומנט" 09/03/2002ציר כיסופים- נצרים 08/03/2002טול כרם 07/03/2002עצמונה 06/03/2002כביש המנהרות 06/03/2002עזה 05/03/2002עפולה 05/03/2002תל אביב 03/03/2002עופרה 03/03/2002כיסופים 02/03/2002ירושלים- בית ישראל 02/03/2002מדבר יהודה 28/02/2002מחנה הפליטים- בלטה 27/02/2002עטרות 25/02/2002נווה יעקב 25/02/2002תקוע- נוקדים 22/02/2002עטרות-גבעת זאב 19/02/2002מחסום עין עריק 16/02/2002קרני שומרון 17/01/2002חדרה- "ארמון דוד" 15/01/2002ירושלים- גבעת זאב 12/12/2001עמנואל 02/12/2001חיפה 01/12/2001ירושלים- מדרחוב 17/10/2001ירושלים 09/08/2001מסעדת "סבארו" 01/06/2001תל אביב - דולפינריום |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אחרי ההודעה המרתונית שלך וההצהרה שלא תשרת בצבא הגירוש, אתה מתקרב מאד לאלו שהצהירו שלא ישרתו בצבא הכיבוש. שתי המילים אפילו מתחרזות. למה לא? תפרקו את המדינה. תהנה בניו יורק. |
|
||||
|
||||
אורך המלל, כשכתבתי היה חלון עם אפשרות לגלול את הטקסט ונראה לי שכך זה יופיע באתר - להבא אשתדל להביא קישורים - קבלו התנצלותי. צבא הגנה לישראל! לפני שנים רבות כשהייתי נער התגייסתי לשרות חובה, בצבא ההגנה לישראל, אז נשבעתי אמונים - להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלומה ריבונותה ושלום תושביה, לסכל מאמצי האוייב לשבש את אורח החיים התקין בה, איזו פעולת הגנה היתה בגירוש ובהרס? שים לב שלא הזכרתי אפילו במילה את מג"ב משטרעת ישראל היס"ם ושאר מרעין בישין. אל תכרוך אותי עם אנשים שהורסים ומקלקלים, אלו אנשים שהוציאו עצמם מן הכלל, אנחנו נשארנו נאמנים למדינה לארץ ולמטרתו האמתית של צהל, מי שגירש והרס התכחש לכל מה שהיה והוסכם, כעת לאחר הכחש והרמיה איני יכול לשרת יותר זו אינה זכות זו חובה. לא אני פירקתי את המדינה לא אני שיניתי את החוקים לא אני קבעתי את התועלת הכלכלית כערך לא אני נטשתי אתי הדרך, נשארתי באותו נתיב ומסלול ואחרים נטשו ובגדו, כעת משנוסף הסעיף לגרש ולהרוס איני יכול להסכים עימו לסרבנים נוקטים ברובם פעולה שמחזקת את האוייב חלקם באקטיביות ואפילו בפעולה ישירה, אני מותיר לך מדינה שלמה לחזון סיוטים ואם לא נלקח הלקח מהמלחמה האחרונה אנחנו הולכים לתבוסה והזמן הנוקף אינו מביא מזור מה שנראה כמו גמל מריח כמו גמל ויש לו דבשת הוא גמל, מי יעמוד בפרץ במלחמה הבאה - המגרשים, הפוליטיקאים, הסרבנים, אלו שהפרו את הברית? ומכאן הדברים נראים נורא ואיום. |
|
||||
|
||||
סליחה על הניטפוק - ''מה שנראה כמו גמל, מריח כמו גמל ויש לו דבשת'' הוא לא בהכרח גמל. זה יכול להיות גם למשל גיבן מזורר שבטעות ישן במרבץ הגמלים בלילה. |
|
||||
|
||||
אין ספק שביצעו כלפיך פשע, אבל אם אתה מוכן לעזוב את אדמת המולדת, אז מה שביצעו כלפיך לא שונה בכלום ממה שיעשו לך בניו-יורק ביום שיחליטו בדרך הבית שלך תעבור האוטוסטרדה החדשה. הנה הצ'ק ושלום שלום. נכון שהביטחון של השטחים מופקר, אבל זה מונע ממך לגור בישובים אחרים, אם זה מה שמדיר שינה מעיניך ? תל אביב עדיין הרבה יותר בטוחה מניו-יורק, עם או בלי ג'וליאני (לראיה, במדד הסופי תוחלת החיים בארץ גבוהה מארה"ב). ישנם גם ישובים שדואגים לביטחונם, כאן השתיקה יפה אבל שיטה זו גם הוכיחה את עצמה. אתה טוען שאתה נרדף פוליטית, אבל אני מכיר לא מעט ימנים שמסתובבים בראש זקוף, אין לנו במה להתבייש וכבר נכתב "והאלוהים יבקש את הנרדף", ואילו על מקרך נאמר "ונסתם אין רודף" (ויקרא יז, כו). לגבי שירות בצבא, כבר הבעתי את דעתי שאין לקחת חלק בשום פעולה שאינה נראית מוסרית, במישרין או בעקיפין. בניך נכנסו סך הכל לעוד רשימה ארוכה של יהודים שלא לוקחים חלק בשירות ואינם מעניינים איש, בעוד שמי שנמצא בצבא ומתנגד בפועל למעשים כאלו (ולצערנו לא זכינו לראות רבים מספיק) מעורר עליו את כל הצבא ודעת הקהל במדינה. הנה סירוב ללחוץ יד של חייל אחד גרם ליותר תשומת לב מהעדר שירות של כה רבים (משפחתך). לגבי הפעלת כוח, אתה כמובן צודק שרק שפה זו ברורה כאן, רק שבמודע או לא הרחקת את עצמך מכל מקור של כוח (אלא אם אתה תורם כסף, וגם אז ההשפעה שלך מוגבלת מאוד ועיקרה בנתרם). אתה לא ציבור בארץ יותר, אתה לא מצביע ולא משתתף בסקרים, תסלח לי על הבוטות, אבל מי סופר אותך ? אתה חושב שאתה עושה בכך רושם על פוליטיקאים ששדה הראיה שלהם נגמר בבחירות הבאות ? אתה לא יכול לעשות דווקא למדינה שלמה, היא פשוט לא מבינה אותך. כמאמר רבי ינאי "אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים" אז אל תספור את יסוריך יתר על המידה, ואל תיטוש מכורתך בשביל נזיד עדשים של ניכר. שם יש צרות וכאן יש צרות, כולי תקווה שכאן יש גם ערך מוסף. |
|
||||
|
||||
תוחלת החיים בישראל באמת גבוהה מזו שבניו יורק? |
|
||||
|
||||
אולי רק בחישוב לאחור. |
|
||||
|
||||
ארה"ב, משווים מדינות, והתשובה היא כן. לדוגמא מדד מקובל אחד הוא תוחלת חיים בלידה, אתה יכול לראות כאן שבישראל תוחלת החיים בלידה היתה גבוהה בשנתיים מזו בארה"ב בשנת 2004 (השנה האחרונה לגביה יש נתונים). מצד שני ההשוואה היא לא ממש הוגנת, בארץ כידוע יש רעב, מה שגורם להארכת תוחלת החיים. מצד שני שם יש יותר מדי כסף, מה שמרבה דאגות וגורם להם לעשות בדיקות מיותרות ומזיקות. |
|
||||
|
||||
גם בניו יורק (המדינה) תוחלת החיים היא 77.9 שנה http://www.census.gov/population/projections/MethTab... ונמוכה מישראל (המדינה). אפילו להאוואי, המדינה עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר בארה"ב, יש תוחלת חיים נמוכה מישראל. |
|
||||
|
||||
בהוואי תוחלת החיים הגבוהה ביותר בארה"ב? הכיצד? יש הסבר? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מסתכל על זה לא נכון. תוחלת החיים בהוואי היא די רגילה יחסית לעולם המערבי. השאלה המעניינת היא מה גורם לתוחלת החיים הנמוכה במדינות מסויימות (תוחלת החיים במיסיסיפי, לואיזיאנה, אלאבמה, דרום קרוליינה, טנסי וורג'ניה המערבית וארקנסו נמוכה מבטוניס). |
|
||||
|
||||
מן הסתם צריך קודם כל לבדוק מה סיבות המוות השכיחות ביותר שם. |
|
||||
|
||||
ניחוש שלי, משליחות מאד קצרה, הם מתים משעמום. |
|
||||
|
||||
כנראה שלא הדלקת רדיו מקומי :-) איך אפשר למות משעמום בערש הבלוז? |
|
||||
|
||||
בנסיעות האין סופיות שלי דווקא שמעתי הרבה רדיו מקומי. אמנם יש שם הרבה יותר תחנות, אבל בסופו של דבר, המוזיקה היחידה ששמעתי שם ואני לא שומע כאן היא מוזיקת קאנטרי. בכלל, יש להם מוזיקה יפה. יש להם נוף מדהים. יש להם אוכל טוב. יש להם נשים יפות. יש להם טלויזיה טובה. יש להם רדיו טוב. אבל מה? שבוע לפני הבחירות לקונגרס, הייתי מצפה שידברו בחדשות על דברים אחרים מלבד תוצאות משחקי הפוטבול (או שזה היה בייסבול) ופרות. בערב היחיד שבו לא יורד גשם, הייתי מצפה שהחנויות בטיילת היפה והיחידה ישארו פתוחות גם אחרי 9:30 בערב, ושבכלל יהיו שם קצת יותר אנשים מכמה בני נעורים מסוממים מדלעות, ושני תיירים מסכנים שלא מבינים איך זה שהם מתגעגעים לתל אביב. |
|
||||
|
||||
מיסיסיפי, הה? בממוצע, תושבי מיסיסיפי הם השמנים ביותר בארה"ב1 וככל הנראה יש קשר בין העובדות האלה. ______________ 1- בטח שיש לי, איזו שאלה?http://www.gulflive.com/opinion/mississippipress/ind... - פיסקה ראשונה. |
|
||||
|
||||
בתפריט של האי החלבון הנצרך הוא דגים מכיוון שיבוא בשר יקר יותר ויש גם מסורת ובכלל הוואי יקרה הרבה יותר משאר המדינות בפדרציה, הזכרתי אי? |
|
||||
|
||||
מה תוחלת החיים של ישראלים (לשעבר) בארה"ב? או יותר מדויק: מה תוחלת החיים של ישראלים אקדמאים בארה"ב? מה תוחלת החיים של ישראלים אקדמאים בארה"ב בגובה משקל הכנסה שנתית ופעילות (או חוסר פעילות) כמו שלי? |
|
||||
|
||||
אני משוכנע שרובם המוחלט של הישראלים שנולדו בשנה ובחודש שאתה נולדת, שוקלים במשקל שאתה שוקל, גרים ברחוב שאתה מתגורר, עם גובה כמו שלך, מצב משפחתי זהה לשלך, היסטוריה רפואית כמו שלך, עבודה כמו שלך והכנסה כמו שלך עדיין חיים. לכן, אני משוכנע שקשה מאד לחשב את תוחלת החיים שלהם. האם זה אומר שתוחלת היא נתון לא רלוונטי? |
|
||||
|
||||
בהקשר הנתון, בהחלטה אם לגור בארה''ב, התוחלת הכללית בהחלט לא רלוונטית. זה בערך כמו לעבור מיפן להולנד כי רוצים שהילד יצמח לגובה. |
|
||||
|
||||
אפשר לגרש מישהו ממקומו: נניח שלידיה של קבוצה אחת נפל כוח פוליטי ו/או כוח הזרוע והיא משתמשת בכוח הזה כנגד הקבוצה הנחותה ומגרשת אותה ממקום המושב שהיה משותף לשתיהן. אפשר לגרש מישהו שלא ממקומו: נניח שקבוצה אחת מסתננת למקומה של קבוצה אחרת. כשהקבוצה השניה מגלה את המסתננים היא מגרשת אותה ממקום מושבה שלה. אפשר למצוא דוגמאות מקבילות שמערבות יחידים ולא קבוצות. המכנה המשותף בין שני הגירושים הוא שהמגורשים מוצאים מהמקום בו הם רוצים להיות. המילה גירוש מתייחסת לפעולה שמנוגדת לרצון המגורשים, אבל צריך לשים לב שרצון המגרשים שונה בשני המקרים. מכאן שיתכן והשימוש שלך במילה גירוש מתבסס על עימעום הדו משמעות שנמצאת במהות "מצב הגירוש," והדבר הזה מוביל להצבת שני פרושים זה בצד זה במקום לחדד את ההבדלים ביניהם. זה, כך נראה לי, שימוש שבא לשרת אינטרסט (או expediency למי שביקש ממני דוגמא לפני כמה ימים). |
|
||||
|
||||
"לפני אוסלו" ו"אחרי אוסלו", זהו בסיס אחד להשוואה. בסיס אחר, אולי יותר רלוונטי, אמיתי ושאינו מטשטש את המצב ואת זוית הראייה, הוא - "לפני מלחמת ששת הימים" ו"אחרי מלחמת ששת הימים". (ויש שיאמרו, כמובן - "לפני הכיבוש" ו"אחרי הכיבוש" - לא אכנס כאן לנושא זה ואין הכוונה לפתוח כאן פתח לסדרה של פרובוקציות רב-צדדיות, מוכרות היטב. אי לכך השימוש כאן הוא במונחי "לפני המלחמה" ו"אחרי המלחמה" - הגדרות היסטוריות-כרונולוגיות יבשות ונייטרליות) לפי הנתונים שאתה מביא (ומובאים כאן לא בפעם הראשונה), בשנים 1954-1967 היו 15 אבידות בשני פיגועים. הפיגוע הבא הוא כבר בשנת 1968, *אחרי* המלחמה שבה נכבשו השטחים מהם גורשת (או "גורשת", תלוי מיהו הדובר ועד כמה הוא לוקח בחשבון את מעמדם הבינלאומי הבעייתי של השטחים האלה), בסופו של דבר. ואת כל חשבון הדמים שמאז אתה בוודאי כבר עשית בעצמך, ולא רק אתה - רק שהפעם אולי כדאי לך לעשות אותו מנקודת ראות שונה ויותר אובייקטיבית (גם החשבון הזה, עפ"י החלוקה ה*זאת*, של לפני-אחרי - כבר נעשה כאן פעם, היכנשהו). |
|
||||
|
||||
אתה שוכח דבר אחד מאוד חשוב: הארגון האחראי לרוב הפיגועים, לפחות עד אוסלו (אש"ף) הוקם רק ב1965. מכאן ש"נק' האפס" להשואה צריכה להיות 1965, ולא 1954 (מה קרה ב1954 שהחלטת עליה כנ' האפס?) |
|
||||
|
||||
סתם ניטפוק: האירגון שהוקם ב65' היה הפת"ח, ולא אש"ף. |
|
||||
|
||||
אם כבר ניטפוק, אז 1964 ולא 1965. והכוונה כן היתה לאש"ף. (פת"ח הוקם ב1959) |
|
||||
|
||||
תגובה 415321. |
|
||||
|
||||
אובדן הצביון הציוני חלוצי לחלוטין מהמדינה יגרום לי לברוח ממנה כמו משדה קוצים בשריפה. אגב לא חייבים לברוח זה יגרום לי להלחם כנגד המדינה כאילו היא הייתה האויב העיקרי בחיי! זה יכול לקרות ב-2 מצבים: 1.עליית שלטון פשיסטי או דתי קיצוני שיבטל את הדמוקטיה לחלוטין. 2.עליית שלטון ערבי,"כל אזרחיה" שיגרום להפיכת המדינה לדו לאומית.(לא מרץ לא נכללת בהגדרה הזאת) למעשה אפשר לאחד את שניהם באובדן הצביון הציוני בגלל הזיקה העמוקה של הציונות לדמוקרטיה וליהדות החדשה. אין ציונות בלי אחד מהם. |
|
||||
|
||||
וכאן מתחיל הויכוח מהו צביון ציוני- תשאל את אורי אליצור, חנן פורת, בני קצובר, דניאלה ווייס.. |
|
||||
|
||||
אין ציונות בלי דמוקרטיה?! אין ציונות בלי "יהדות חדשה" (מה זה לעזאזל?)? |
|
||||
|
||||
אין ציונות בלי דמוקרטיה! הציונות זה קודם כל דמוקרטיה. לפחות הציונות שלי שכוללת את הרצל, אחד העם, ברל כצנלסון, עולי העלייה השניה, בן גוריון ועוד. אין ציונות בלי יהדות. יהדות חדשה זה הניסיון הרב גוני של הרבה קבוצות שונות לחבר בין המסורת החשובה של היהדות לבין חיינו המודרניים. |
|
||||
|
||||
אין קשר בין ציונות לדמוקרטיה. ציונות יכולה להיות דמוקרטית או לא דמוקרטית. את אנשי העליה הראשונה לא עניינה הדמוקרטיה כהוא זה. בן גוריון למשל, בודאי שלא היה דמוקרט - הוא היה דיקטטור במסוה. |
|
||||
|
||||
הרצל "מלך היהודים" היה דמוקרט?! אם כן מדוע הוא מעולם לא התנגד לכינוי הנ"ל? מדוע הוא לא פעל להפלת המשטר המלוכני באימפריה האוסטרו-הונגרית בה חי? מדוע עיקר מאמציו היו להשיג לגיטימציה מצד דיקטטורים כמו הקיסר הגרמני והסולטאן התורכי? |
|
||||
|
||||
הרצל רצה שהמדינה שהיהודים יקימו תהיה דמוקרטית, כלומר המשטר הרצוי מבחינתו היה דמוקרטי. זה מספיק כדי להגדיר אותו כדמוקרט. המטרה שלו לא היתה להחליף את השלטון בארצות אירופה אלא להשיג מדינה ליהודים; כדי לעשות את זה נעזרים במי שאפשר. אם ארה"ב נעזרה בברה"מ במלחמת העולם זה הפך אותה ללא-קפיטליסטית? אם ברה"מ נעזרה בארה"ב זה הפך אותה ללא-קומוניסטית? |
|
||||
|
||||
ואם אורי פז כותב באתר שפעיל גם בשבת, זה עושה אותו חילוני? |
|
||||
|
||||
זו באמת שאלה מעניינת. הרי הרבנות לא נותנת תעודות כשרות למסעדות/בתי קפה שפתוחים בשבת, גם אם האוכל בהן כשר... |
|
||||
|
||||
הרבנות לא מעניקה תעודות כשרות למסעדות ועסקים הפתוחים ופעילים בשבת, משום שהיא מעוניינת לשמור על הציביון הציבורי של השבת במדינת היהודים. |
|
||||
|
||||
אני יודעת. אבל רוב הדתיים אכן לא כל כך אוכלים במסעדות שאין להן הכשר רבני, גם אם האוכל בהן כשר. אשר על כן אני שואלת אם העובדה שהאייל פועל בשבת אינה מרתיעה אותך מלכתוב בו. |
|
||||
|
||||
עזבי אותנו מהדתיים, דברי איתנו על שומרי הכשרות - מסורתיים, חילונים, דתיים וחרדים. אינני מבין מה אמור להרתיע אותי מכך שהאייל פועל בשבת. יש עוד הרבה אתרים שפועלים בשבת, אפילו של חרדים אדוקים (כלומר, לידיעתי, גולשים בהם בשבת, תרצה אם לאו), אז מה לעשות? |
|
||||
|
||||
לא מדוייק, ביהמ"ש חייב את הרבנות לתת תעודות כשרות לעסקים הפתוחים בשבת, כל זמן שאין בישול בשבת (כלומר האוכל כשר). "הרבנות מתנה לעתים את קבלת תעודת הכשרות בתנאים נוספים, כמו אי פתיחת המקום בשבת. תנאי זה אינו קשור ישירות לדיני הכשרות, אך הוא נובע מכך שאוכל שבושל בשבת אסור אף הוא באכילה, משום שנוצר תוך הפרת האיסור על מלאכה בשבת. כאשר הציבה הרבנות תנאים שאינם קשורים לכשרות המזון, אסר עליה בג"ץ לעשות כן. וכך אמר בעניין זה שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור: מטרתו ותכליתו של החוק הן למנוע הונאה ביחס לכשרות המזון מבחינת טיבו, דרך הכנתו והגשתו, והוא לא נועד לשרת מטרות של השלטת דיני ההלכה בעניינים אשר אינם חלק מדיני כשרות המזון. כאמור, עניין לנו בחוק חילוני, הדן ב"דיני כשרות" של מזון בלבד, והסמכות שניתנה בו למתן הכשר לא באה להקנות לבעלי הסמכות אמצעי או מנוף להשלטת דיני ההלכה, אשר אינם שייכים לכשרות המזון. שימוש כזה בסמכות והכנסת שיקולים שאינם שיקולי כשרות המזון זרים הם לסמכות אשר הוקנתה על-פי החוק למתן תעודת הכשר. אנו בחוק חילוני עסקינן, אשר בא למנוע הונאה בכשרות המזון, וכשהמדובר בחוק זה במתן תעודת הכשר, הכוונה היא רק לכך שתינתן תעודת הכשר לגבי מזון - שהוא כשר; ולגבי מקום - שמגישים בו מזון כשר. אין הכוונה ליתן למי שבידו הסמכות לתת תעודת הכשר סמכות לכפות דרך התנהגות באותו מקום - אפילו דרך התנהגות זו מבטיחה שההתנהגות תהיה על-פי ההלכה - אם אין באותה התנהגות להעלות או להוריד בשאלת כשרות המזון עצמו. (בג"צ 465/89 אילנה רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים, ניתן ב-27.5.90) " מתוך ויקיפדיה על כשרות, שים לב לכך שההתניה על אי פתיחה בשבת היא "לעיתים". |
|
||||
|
||||
ואפילו זה לא מאד מדויק. במאפיה שבתרשיחא1 יש תעודת כשרות חתומה בידי הרבנות המקומית, ולצידה הסתייגות האומרת שהתעודה אינה תקפה בשבתות. ___ 1 אם הייתי רוצה להתחכם הייתי מציין את שמו הרשמי של היישוב. |
|
||||
|
||||
הרצל רצה מדינה ''נאורה'' שדוברת שפה ''נאורה'' (גרמנית), זאת לאחר שהתייאש מפעילותו בקרב חוגים גרמניים לאומניים. הוא הציע לנצר את כל היהודים כפתרון לבעיות האנטישמיות והיה מוכן למדינה יהודית גם באוגנדה. כל משנתו האידיאולוגית, למרות שהוא היה מראשוני החילוניים שביקשו הדתיים מזה דורות, היתה גמישה ומוכנה לכל פשרה כדי להשיג את המטרה. המטרה העיקרית עבורו היתה לפתור את בעיית היהודים, ישוב היהודים (שברוב חוצפתם סירבו להתנצר) בארץ מרוחקת היה פתרון אפשרי. כשם הוא היה מוכן לשאת עם הרודנים של התקופה, כך הוא גם היה מוכן לא רק לדיקטטורה, אלא למדינת חסות תחתם במידה וזה היה דרוש לפתרון הבעיה. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שיש טעם להכנס כאן כרגע לניתוח מקיף של פעילותו של הרצל. צורת המשטר האידיאלית, מבחינת הרצל, היתה דמוקרטיה; די בכך כדי להפוך אותו לדמוקרט. מדינת חסות תחת קיסרים וסולטנים למיניהם היא מצב טוב יותר מאשר העדר מוחלט של מדינה ופיזור של כל העם ברחבי האימפריות של אותם מלכים וסולטנים עצמם ואותו שלטון דיקטטורי; חוץ מזה, כל עוד אתה מניח שהאימפריה העותומנית ששרדה ארבע מאות שנה תוסיף לשרוד בעתיד הנראה לעין וכך גם אוסטרו-הונגריה וגרמניה, אתה צריך למצוא פתרון שיתישב עם העובדה הזו. בכל אופן, כפי שהסתבר, עדיף היה לחיות תחת הדיקטטורה האוסטרו-הונגרית ואפילו העותומנית מאשר תחת הדמוקרטיה של ויימאר. |
|
||||
|
||||
יש דמוקרטיות עם מלכים (הממלכה המאוחדת, הולנד, בלגיה) יש דיקטטורות ללא מלכים (קובה, קוריאה, סין). אין בעולם דמוקרטיה שלא ניהלה דיאלוג עם דיקטטורים. |
|
||||
|
||||
מבט אחד על הנוף של הגליל, הגולן, הכרמל, אפילו לפעמים מעט דרומה משם, נותן לי שקט כזה שאחווה כנראה רק בארץ הזו. השקט אינו תוצאה של ערכים ולא של ניתוח אינטלקטואלי אלא של רגש. אהבה לאדמה הזו. אמנם כן, אפשר לראות בכך גורם מפריע, שביל לשנאה ולמלחמה - אך אפשר גם להנות מכך ולהודות על הטבע המופלא של הארץ שלנו. ועל הקשר המעניין והייחודי שלנו איתה. |
|
||||
|
||||
אם כך, אני מזמין אותך לבקר באחד בהרי השומרון או ירושלים. הירוק הוא אותו ירוק. |
|
||||
|
||||
לא ביקרתי שם לאחרונה, אבל אם אני לא טועה הרי השומרון ברובם דווקא לא ירוקים, גם בחורף, והנוף הוא של גבעות טרשים חומות - יפות בפני עצמן, אך לא ירוקות. אני טועה? |
|
||||
|
||||
בכוונה התייחסתי רק להרי השומרון, ואתה מביא לי תמונה של עמק המחבר את הרי ירושלים עם יהודה? אני יודע שהרי ירושלים ירוקים, אבל מה עם השומרון? |
|
||||
|
||||
אני מציע לכולכם לקפוץ לרגע לגרמניה... הירוק כאן מזכיר את היפים שבנופי הגליל - ואני מדבר על מה שרואים בתוך העיר. |
|
||||
|
||||
נו בטח... הדשן שהעצים קיבלו לפני 60 שנה מספיק להם עד היום. |
|
||||
|
||||
dein goldenes Haar Margarete
dein aschenes haar Sulamith |
|
||||
|
||||
לדעתי, כבר אופן הצגת השאלה מסיט את הדיון מן השאלות האמיתיות הנוגעות לסוגיית האזרח-מולדת-מהגר-עולם. מהצגת השאלה מצטייר עולם פתוח בלי גבולות. בני האדם רובם ככולם הם אינדיבידאלים בעלי כישורים יחודיים ונדרשים ללא גבול . כל העולם כולו הוא עבורם דוכן חופשי: קח ובחר לך כטוב בעיניך. ברור שזו תמונה בדיונית. בשוייץ 5 מיליון אזרחים. בהודו אולי פי 200 יותר. איש לא יספר לי שהיחס הזה נוצר מתוך "בחירה חופשית". לרוב בני האדם אין בכלל בחירה של ממש. לרובנו יש את הבחירה בין לחיות בין קטיושות, אוטובוסים מתפוצצים וכנופיות של קנאים דתיים פאנאטים לבין קטיפת תירס או מכירת בגדים משומשים בעיר כלשהי מעבר לים. ההטייה שיש באייל, לטובת חברה צעירים ומשכילים המסתובבים בעולם במסגרות אקדמאיות, הפן השני שלה הוא ריבוי המהגרים מן הארץ בין המגיבים. יש כאן יותר מהגרים, פשוט משום שהאפשרות להגר היא יותר זמינה בציבור מגיבי האייל. לטעמי זה מסגיר את העובדה החותכת שאין בעצם לאן ללכת. שאלת ההגירה היא יותר שאלה של אפשרויות ופחות של רצונות. גם הקהילה הרוסית בישראל היא ביטוי של עובדה זו. 2 מיליון אנשים עזבו את בריה"מ ז"ל, לא משום שמרדו ברודנות ובבירוקרטיה המרקסיסטית או משום שזהות תרבותית עתיקת יומין השתלטה פתאום על אישיותם, אלא פשוט משום שנוצרה לפתע אפשרות לעשות זאת באופן חוקי ומסודר ולא בספינות מבריחים. ההגירה ה"אידיאולוגית" מטעמים של זהות יהודית או תפיסות פוליטיות-פילוסופיות היא מעט המאומץ ע"י הרבים. יש בודאי גם כאלה. אבל יש הרבה יותר שהיגרו פשוט בתוקף ההזדמנות ופוסט-פקטום (או כמו כאן בזמן אמת) פיתחו את הצידוקים האידיאולוגיים למעשה (מעין רציונליזציה הירואית של הסיבות הבדרך כלל פרוזאיות להגירה). לו יכלו גם אזרחי בריה"מ הלא-יהודים להגר משם, האם הם לא היו עושים זאת באותם יחסים מספריים? האם יהודי רוסיה אכן היו חריגים בחוסר הלויאליות שלהם למולדת בקרב תושבי אמא רוסיה? (באופן פרדוקסלי, טיעון "ציוני" מעין זה משתלב לא רע עם טענות האנטישמים בכל הזמנים). האם יהודי ארה"ב יהודיים פחות מיהודי רוסיה או לחילופין פחות נאמנים לדגל הכוכבים והפסים מאשר אחיהם הנוכרים? |
|
||||
|
||||
כבר היה סקר "איפה אתה חי"? אם לא אני מציע סקר כזה לסקר הבא באייל. מקריאת התגובות מתקבלת התחושה שלא מעט מהכותבים הקבועים באייל לא חיים בארץ. |
|
||||
|
||||
כדאי לפתוח בסקר רטורי מכין: "תגיד לי, איפה אתה חי?" |
|
||||
|
||||
אני חושבת שהשרת של האתר יכול לספק את התשובות גם בלי סקר. |
|
||||
|
||||
זה רק הופך את תוצאת הסקר ליותר מעניינת. |
|
||||
|
||||
לפי מספר התגובות (האינטליגנטיות) כאן מצד יורדים, ניתן בקלות לראות מי אשם במצבה העגום של ישראל דהיום - היורדים. מאות אלפי ישראלים (700 אלף ישראלים, אולי אפילו יותר) שעזבו את המדינה (שני שליש מתוכם אקדמאים!, ברובם בעלי תואר שני ומעלה) כי לא היה להם (מספיק) טוב כאן מסיבות שונות: חינוך, פוליטיקה, עבודה, תרבות וכו'. כמות כה גדולה של אנשים (10% מאוכלוסיית ישראל) שברובם הם משכילים ובעלי מקצועות חופשיים, אילו הייתה כאן, כמובן שהייתה משנה את פני המקום הזה בצורה דראמטית. במקום להלחם למען שינוי, הם בחרו להגר למדינה אחרת. למשל לגרמניה, שבה יש נוף מרשים ועבר מפואר. למעשה אם כל היורדים הללו היו כאן, לא היה צורך להלחם כלל. די היה בכך שהם נמצאים כאן, תורמים לחברה מהידע שלהם ומצביעים בקלפי. לא קשה לשער שהאיום שיש היום מצד ליברמנים ואולמרטים למיניהם היה קטן בצורה משמעותית, ואולי אף נמנע. |
|
||||
|
||||
ואם נקרא הכל מהסוף להתחלה: אולי כדאי ל"ליברמנים ואולמרטים" למיניהם לדאוג שיהיה קשה למצוא כאן עבודה ברמה מערבית, כדי שהיורדים יהיו אשמים באיום מצדם. |
|
||||
|
||||
לפי אותו היגיון, הנורווגים אשמים במצבנו. מה קרה, כל כך קשה לתפוס מטוס לארץ? אם הנורווגים היו מזיזים את התחת, היינו מפריחים את השממה. |
|
||||
|
||||
על איזה היגיון אתה מדבר? לא נראה לי שיש היגיון בתגובה שלך. הנורבגים אינם ישראלים, לא חיו כאן ולא עזבו את המקום הזה לטובת מקום אחר. |
|
||||
|
||||
אז? |
|
||||
|
||||
יש כמה מדינות שניתן לראות לאיזה מצב עגום הגיעו לאחר עזיבת האליטות. אולי ישראל גם היא בדרך. כמה סיבות לכך: 1. המלחמה של הליכוד באליטות - הצגת המונח "אליטה" כמילת גנאי. 2. המלחמה בעשירים - במקום לצמצם פערים על-ידי עזרה לעניים, מצמצמים על-ידי מלחמה בעשירים. אדם לא יכול לקנות מוצר יוקרה בארץ מבלי להיות מותקף בטענות לגבי שימושים עדיפים (לדעת המבקרים) לכסף הפרטי שלו. 3. הפגיעה של לימור לבנת (בעיקר) במערכת החינוך הגבוה. 4. העובדה שלא ניתן כמעט לקבל משרה אקדמית בארץ ללא פוסט-דוק בחו"ל. אפשר לעודד זאת, אבל כיום פשוט מחייבים זאת. לכאורה טוב לשכנע מדענים "לראות עולם" ולזכות בהפרייה הדדית. הבעיה היא שאם בעל תואר ד"ר יוצא לפוסט-דוק בחו"ל, לא מובטח כלל שיחזור. |
|
||||
|
||||
אבל האיום מצד שולמיתאלונים ויוסישרידים למיניהם היה גדל, אז מה עשינו בזה? ---- דיסקליימר: פגשתי לא מעט ישראלים בחו"ל שראוים לפרס דרווין הישראלי על הירידה מהארץ, וגם כאלה שמפלגת כך שמאלנית מידי לטעמם. אבל יש לי הרגשה שהרצל מתכוון לסוג מאוד מסוים של יורדים. |
|
||||
|
||||
כדאי לציין שקהילת היורדים בכללותה נחשבה (בעבר, לפחות) לימנית בדעותיה. עיתון היורדים בארה''ב, ''ישראל שלנו'', היה גורם ל-''הצופה'' להראות כמו ''הארץ'' (לפחות בפעם האחרונה שהזדמן לי לעיין בו - לפני כמה וכמה שנים). כמובן, יתכן מאד שיורדים תומכי שמאל אינם חשים צורך עז כל כך להשתייך לקהילה ולקרוא את העתון שלה. |
|
||||
|
||||
אם אני ארד אי פעם וזה לא סביר (האנגלית שלי מחורבנת) זה רק בגלל שאני אלרגי לחמסינים. |
|
||||
|
||||
אני ארד אם ליברמן (או תואם-ליברמן) ייבחר לראשות הממשלה ותהיה לי אפשרות מעשית לממש את הרעיון (מקום שאוכל לחיות ולעבוד בו, ויהיו לי שם חברים/אופציות למצוא כאלה. |
|
||||
|
||||
מה שהיה גורם לי לעזוב את הארץ הוא התהליך המתרחש אצלי בשנה האחרונה - התערערות, עד כדי אובדן מוחלט, של האמון שלי בצדקת קיומנו כאן כיישות מדינית. העם היהודי היה עם נווד ונרדף, וללא ספק נזקק לבסיס קבע משלו, אך התנועה היהודית הלאומית (הציונית) נכנעה ללחץ הפופוליסטי לבחור את הטריטוריה שנבחרה לצורך זה עפ''י סנטימנטים דתיים ולא עפ''י שיקולים רציונליים (אפשרויות פיתוח כלכליות, אקלים, שטח ריק או כמעט ריק, האפשרות לקיום בשלום עם הגורמים הסובבים וכו') - דרך גרועה מאוד לבחירת טריטוריה להשתקעות. ואף על פי כן, באופן מעשי אשאר בארץ למשך כל חיי, היות שבני משפחתי הם פטריוטיים יותר ממני ולא יעזבו את המקום הזה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |