בתשובה לPixie, 07/10/06 19:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלה חיים קשים לא רק מההיבט הכלכלי. בוודאי שיש פוסט-דוקטורנטים שההרפתקאות וחוסר השגרתיות מדליקים אותם - אני לא אחת מהם; אני רוצה כבר להגיע למקום שאוכל לקרוא לו "שלי", לגינה שאוכל לשתול בה ירקות ופירות וליהנות מהם שנים, לקהילה שבה יהיו לי חברים קרובים שאוכל לראות כל יום ולא להצטער להיפרד מהם. אני מניחה שזה עניין של אופי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה עם כמיהתך, ולעתים ובאופן חלקי גם אני מעוניין בדברים שציינת. אני מאוד מתחבר למקום בו אני גר, ותוך שבועיים אני מגלה כל פינה סודית שגם ותיקי המקום לא שמעו עליה, וגם אני אוהב לשתול ירקות; ובכל זאת אחרי כמה שנים המקום ממצה את עצמו ופתאום אני רוצה שינוי דרסטי. מוזר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |