בתשובה לצב מעבדה, 07/10/06 9:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עובד בסביבה דומה, והתמונה לא שלילית כל כך. לא כל דוקטור מעוניין להשתקע בעיירה מנומנמת בניו אינגלנד ולהיות פרופסור באוניברסיטת ליגת הקיסוס המקומית למשך כל שארית חייו. הנדידה מוצאת חן בעיני רבים, ואין עוד הרבה מקצועות בהם ניתן לחוות כל כך הרבה תרבויות ולראות מקומות חדשים. ברוב המקרים גם לא צריך ללמוד את השפה המקומית, כי במוסד שבו עובדים כולם מדברים אנגלית. גם לוויזה וכל זה לא צריך לדאוג, המוסד דואג (לא להתבלבל עם "המוסד"). גם מבחינה מחקרית זה עושה טוב להכיר דברים חדשים ולא לעבוד על אותו הפרוייקט 20 שנה. ואם מדובר על פרוייקט קריטי, כגון סרטן או איידס, אז בדרך כלל לבוס יש מענק כמעט בלתי-מוגבל ואין חשש רב לאובדן מקום העבודה. ועם ההפרשות שלי רק אני מתעסק, תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שכל הצוענים האקדמים סובלים, בהחלט יכול להיות שיש כאלו שממש נהנים מאורח החיים הזה. אני מכיר את הנדידה הזאת גם קצת מנסיון אישי (ph.d בחו"ל) ובעיקר בגלל הכרות אישית עם עשרות אנשים במצב הזה. מעט מתוכם אהבו את הסיטואציה. למעשה רק אחד, שקיבל ירושה יפה והיה פטור מטרדות כלכליות. מה שכן, אני לגמרי מסכים איתך שמבחינה מחקרית לצוענים אקדמים יש יתרון מובנה בגישה לפתרון בעיות כי הנדידה בין מעבדות מביאה אותם ללימוד מתמיד של נושאים וטכניקות חדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם הבעייה היחידה שלך עם אורח החיים הזה הוא ההיבט הכלכלי? לדעתי הגזמת כשכתבת לעיל "אלו הם חיים קשים". קצת פרופורציות. מי שחי בצנעה יכול לחסוך הרבה ממשכורת של פוסט דוקטורט, אפילו שהיא נמוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה סדר הגודל המדובר (ארה"ב) ? ממה שידוע לי המשכורות (במיוחד במקומות נחשבים) הינן סבירות בהחלט והחסכון הוא גבוה בהתחשב בעובדה שעובדים שם אבל חוסכים לפנסיה כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה חיים קשים לא רק מההיבט הכלכלי. בוודאי שיש פוסט-דוקטורנטים שההרפתקאות וחוסר השגרתיות מדליקים אותם - אני לא אחת מהם; אני רוצה כבר להגיע למקום שאוכל לקרוא לו "שלי", לגינה שאוכל לשתול בה ירקות ופירות וליהנות מהם שנים, לקהילה שבה יהיו לי חברים קרובים שאוכל לראות כל יום ולא להצטער להיפרד מהם. אני מניחה שזה עניין של אופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה עם כמיהתך, ולעתים ובאופן חלקי גם אני מעוניין בדברים שציינת. אני מאוד מתחבר למקום בו אני גר, ותוך שבועיים אני מגלה כל פינה סודית שגם ותיקי המקום לא שמעו עליה, וגם אני אוהב לשתול ירקות; ובכל זאת אחרי כמה שנים המקום ממצה את עצמו ופתאום אני רוצה שינוי דרסטי. מוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנדידה היא יפה וכיפית גם לי, אולי בגלל שאני לא מכיר דבר אחר, אבל כמה פוסטים אתה מכיר בני 55? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קשה. זה כמו השאלה "מה יש יותר, חדשות טובות או חדשות רעות?" החדשות הרעות (המומשלות כאן, באופן אירוני, לפוסטים הצעירים) זוכות לכל הכותרות, והטובות לא מעניינות. ייתכן ויש המון פוסטים קשישונים במוסדות אלו ואחרים, אני באמת לא יודע. מה בעצם רע בלהיות פוסט בן 55? אם המחקר בו אתה עוסק מעניין אותך, הרי שזו נחמה גדולה. האם שתי האפשרויות הקיצוניות הן או להיות פוסט או להיות פרופסור באוניברסיטה ולהשתקע לכל החיים במקום אחד? אני לא בטוח, כאמור, שאעדיף את האפשרות השנייה. (האפשרות השלישית היא לגלות המון דברים ולהיות מצטיין ואז כל מוסד שבעולם מחזר אחריך ומוכן לתת לך הרבה יותר ממשרת פוסט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל המוסדות מגבילים את משרות הפוסט-דוקטורט ל-5-7 השנים שאחרי קבלת התואר, כך שהתוכנית לצאת לפנסיה מתוך מסלול של משרות פוסט-דוקטורט קצת מפוקפקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם גם מגבילים את גילם של הדוקטורנטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של הדוקטורנטים לא, אבל אולי של הפוסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בארץ. בארצות-הברית, אני די בטוח שהגבלה כזו היתה מוכרזת לא חוקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בארץ הגבלה כזאת היא בלתי חוקית1. אם כך זה לא בלתי אפשרי להמתין לגיל 60, ואז להתחיל לעבוד על הדוקטורט, ולפרוש לפנסיה ממשרת פוסט... ___ 1 אין בכך כדי לטעון שאינה קיימת בפועל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |