 |
אהבה עיקשת | 1601 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
את כותבת: "אנשים אחדים נוטים להתחיל מערכות יחסים זו אחר זו" אבל נדמה לי שהכלל הוא שאדם מאוהב שמערכת היחסים שלו נפסקה לא ביוזמתו דווקא נמנע ממערכות יחסים חדשות לזמן מה. איך זה מסתדר עם ההתמכרות לבפ"נ? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי סטטיסטיקה של כמה אנשים יעדיפו להימנע לחלוטין ממערכות יחסים אחרי פירוק של מערכת יחסים, וכמה יחתרו למערכת היחסים הבאה. התופעה של מערכות יחסים סדרתיות קיימת. אנשים מגיבים באופן שונה לגמילה. אחדים נגמלים בקלות יחסית, ואחרים סובלים מאוד מן הגמילה ויחזרו שוב ושוב לדפוס הממכר. סביר להניח שהדבר נכון גם להתמכרות למצב של התאהבות. מעבר לזה, כמו בכל מערכת מורכבת, ההתמכרות היא לא הכוח המניע היחיד. ועם כל ההנאה הממכרת שיש במצב של ''מאוהבות'', עכבות פסיכולוגיות אחרות (כמו הכאב שבפרידה) יכולות להיות כוח חזק יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף, אפשר גם לייחס רצון להעניק את הייחוד ה''ראוי'' לאותה התאהבות, ולהמנע ממערכות יחסים נוספות בעתיד הקרוב בעקבות כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי על הכלל הזה. אין דרך יותר טובה להשכיח את כאב האהבה הנכזבת מאשר סדרה חדשה של אהבות או ''אהבות''. זה ידוע. ואף מומלץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את החלק הראשון של המאמר. לא הבנתי את החלק השני. למשל, המשפט "אהבה היא סוג של התמכרות לבפ"נ" סתום בעיניי. אני מבין שאפשר למצוא מתאם בין המצאות בפ"נ במוח לבין הרגשת משיכה או אהבה. אבל מה זה אומר? נוכל לומר שיש כאן שני אירועים: אירוע פיזי, ואירוע מנטאלי, כאשר יש ביניהם יחס מסוים שמסביר את המתאם (למשל, סיבה ותולדה באחד מהכיוונים, או אולי סוג כלשהו של זהות). או שמא, כפי שמשתמע מהמשפט, ישנו רק אירוע פיזי שקשור להמצאות פב"נ (ואז קשה לי לראות כיצד הוא נוגע למה שאנחנו קוראים "אהבה")? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יש מתאם בין בפ''נ לבין תחושת משיכה, ויותר מזה - עיכוב של בפ''נ (ע''י ליתיום) גורם לירידה בתחושת המשיכה. באשר להתמכרות - היא באה לידי ביטוי בצורך (של אנשים מסוימים) לשמור על רמות גבוהות של בפ''נ על ידי התאהבויות סדרתיות (יש לדייק ולומר שאנחנו מניחים שההתאהבויות החוזרות נועדו לשמור על רמות בפ''נ גבוהות באופן בלתי מודע), והסבל בזמן סיום של מערכת יחסים שמזכיר פסיכולוגית את הסבל של אנשים בתהליך גמילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממ..ומה לדעתך הטענה שנובעת מכך? איך זה משפיע על ההבנה שלנו את השאלה "מה זאת אהבה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבמובן מסוים, אנחנו מתמכרים לעצם האהבה ולא לאובייקט שאנחנו אוהבים. הוא רק אמצעי לספק את תחושת ההתמכרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בתנאי שהנחת-היסוד שלך היא זיהוי האהבה עם ההתמכרות. זה נשמע קצת מעגלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר למדוד רמות בפ"נ במוח אנושי? האם זה נעשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, מודדים נגזרות של החומר בשתן. בבני אדם לא מודדים ישירות את ריכוז הנוירוטרנסמיטורים במוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לראות מקרה קלאסי שלה בסרט הצרפתי ''אוהבת לא אוהב'' עם אודרי טוטו. הסרט עצמו מאוד יפה ויזואלית, ממש ממתק לעיניים. בשלב שבו מבינים שלא מדובר ברומן אלא בהזיה של ארוטומנית, היופי הוויזואלי הופך להיות מבחיל במקצת (בעיני המתבונן, הכל בעיני המתבונן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרסת את הטויסט למי שלא צפה בסרט, שהוא לא רק יפה ויזואלית אלא גם מהנה מבחינה עלילתית וזה אחרי סירטה הקודם של אודרי טוטו - אמלי הנוראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מתנגדת למשטרת הספוילרים המטילה חיתתה על הרשת בעזרת כל מיני פוריסטים של פואנטות! 2. זה אומנם סרט פואנטה, אבל יש גבול - הוא יצא לפני שנה או שנתיים 1 ןמי שראה כבר ראה. ואם נדבר כאן על קולנוע קלאסי, אסור יהיה להגיד "רוזבאד" כשמדברים על האזרח קיין, שמא מישהו לא ראה? 3. פה זה לא "עין הדג", שמוקדש לביקורות ולעיסוק בסרטים גופם. במקרה הזה, איזכור הפואנטה רלוונטי לנושא הדיון, ואי אפשר היה לקשר בלי להגיד זאת מפורשות. מעבר לזה, הסרט גם לא כזה טוב לטעמי. שנאתי אותו ויצאתי בתחושת מועקה, כיוון שהוא מניפולטיבי ברמה של חוסר טעם. התרגיל העלילתי בו הוא הדבר המעניין היחיד (והוא גם הגורם למניפולציה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לומר ''רוזבאד'' אבל לא להגיד מה זה. (במילה עצמה אין משום ספוילר כי היא נאמרת בפתיחת הסרט.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוזבאד זה משהו שקשור לשלג ולילדותו של הגיבור. בלי גלגלים, אבל אפשר להחליק עליו. ושוב: אני מתנגדת וגו' (כאן כמובן קל לי לומר את זה, בעין הדג היו עושים ממני אידרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך סיבה כלשהי, תרוץ, הצדקה או אליבי, להודעה האחרונה שלך? כי על פניה, נראה כאילו היא נובעת מרשע טהור. "משטרת הספוילרים" לא קמה בלי סיבה. היא נועדה למנוע פגיעה באנשים. לא משהו שמישהו ימות ממנו, חלילה - ובכל זאת, פגיעה. אני לא מסכים עם מה שאביב אייל אמר בתגובה למטה: אי השמעת ספוילרים בלי אזהרה הוא לא "נימוס" כמו שהעובדה שאת לא מכה אנשים ברחוב בעזרת צינור היא לא "נימוס". את הרסת לאנשים סרט, והעובדה שהוא יצא לפני יותר מ-3.54 חודשים לא שייכת בכלל לעניין. ב'עין הדג' לא הייתי עושה ממך אידרה, הייתי פשוט מוסיף סימן 'ספוילר' להודעה שלך. פשוט וקל ואף אחד לא נפגע. מצד שני, אם אחר כך היית ממשיכה באופן עקבי ובכוונה תחילה לכתוב הודעות ספוילר בלי אזהרה, הייתי מבקש ממך בנימוס לשנות את דרכייך או לעזוב את המקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נעים מאוד. 2. האתר שלך, עין הדג, מיועד לביקורות סרטים. אני כותבת בו מדי פעם, בניק אחר, ומקפידה לסמן "ספוילר". 3. באייל, במסגרת הדיון הזה לפחות וברוב מוחלט של המקרים, לא מבקרים סרטים אלא משתמשים בהם כדוגמאות/מקרי מבחן/חומר עזר לדיון. סרט הוא יותר מעלילה, במיוחד כשלא מדברים על סרט שאך זה יצא לבתי הקולנוע (כשדיברו פה על הארי פוטר החדש, למשל, הקפידו על הספוילרים ובצדק). סרט הוא גם טקסט, אמירה, מסמך היסטורי ועוד הרבה. באייל לפחות ישנו החופש להתייחס לסרטים ככאלה, ולא רק כקטרים שעליהם מורכבת עלילה מפתיעה. 4. סרט לא נבחן רק בצפייה ראשונה. אם היה מתנהל פה דיון על תרבות הצריכה הפוסט-קפיטליסטית או השד יודע מה, ו"מועדון קרב" היה עולה לדיון, האם היה צריך לדון בו בהתעלם מהפואנטה שלו? (אל חשש, לא אכתוב אותה פה). 5. "רשע טהור"? אתה צריך לעדכן את הסטנדרטים שלך, חביבי. מכל מקום, לא לך אני צריכה לתת פה דין וחשבון. אם דובי יתעצבן עלי (והוא בדרך כלל מתעצבן), אקבל את הדין. בינתיים, ככל הידוע לי, האייל הקורא לא מחויב לתת גוד טיים לקהל המובחן של "אנשים שלא הספיקו לראות את האזרח קיין". במיוחד לא האזרח קיין - מדובר בטקסט קאנוני (סליחה על המילים הגסות, אם זה עושה לך ויברציות שניצקלייניות - מדובר ביצירה משפיעה שנותחה רבות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר ספק, האזרח קיין הוא אמ-אמא של כל הסרטים המכוננים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם לי. 2. אני שמח לשמוע. 3. יופי. עדיין, אני לא רואה למה היה מכאיב לך להוסיף את המילה "ספוילר" בתחילת ההודעה. העובדה שהסרט יכול להיות בעל ערך היסטורי, בעל אמירה או כל דבר אחר, לא מבטלת את העובדה שאפשר ליהנות ממנו גם כסרט. 4. מי ביקש ממך להסתיר את הפואנטה של "מועדון קרב"? מי ביקש ממך לא להסביר בפרוטרוט מה זה "רוזבאד"? הבקשה היא פשוטה וקטנטנה: לכתוב "זהירות, ספוילר". זה ה-כ-ל. 5א. אם אני כן ארביץ לאנשים ברחוב באמצעות צינור (אבל בעדינות, רק קצת) בלי שום סיבה פרט להנאה הסדיסטית שלי, היה בהחלט אפשר להגדיר את זה כ"רשע טהור", למרות שאף אחד לא ימות מזה ולא תיגרם לו טראומה לכל החיים. האייל לא מחויב כלפי "האנשים שלא הספיקו לראות את האזרח קיין" (אני מוכן להמר שמדובר ביותר מ-50% מהאנשים שקוראים את הטקסט הזה), וגם הם לא חייבים לך שום דבר. אני לא רואה סיבה להעניש אותם על פשעם התרבותי, לכן אני לא רואה סיבה להשמיע פרטים מתוך סרטי מופת בראש חוצות (וגם לא להרביץ לאנשים ברחוב) פרט לשאיבת הנאה סדיסטית, שהיא אכן סיבה טובה. 5ב. אני מתקן את סעיף 1. לא נעים. יכול להיות שאני טועה (אני הרי אנאלפבת שלא מבין מילים לועזיות), אבל נדמה לי שהמשפט האחרון שלך נועד להעליב אותי ברמת כיתה ד'. ומאנשים שזורקים ספוילרים בשביל הספורט אני לא מצפה ליותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחורה כו-לה לא כתבה ספויילר (כן, גם אותי זה עצבן), וזה כבר הופך אותה לסדיסטית?! לא קצת נסחפנו עם המילים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 5, הסיבה לפעולותי 1 לא היתה "הנאה סדיסטית". כבר הסברתי את הסיבה: האייל יכול וצריך לדעתי להיות במה לדיון ביצירות תרבותיות מעבר לפרמטר הצר של צפייה ראשונה, בהינתן שיש כבר מספיק במות מסוג אחר. אתה לא מקבל את ההסבר הזה כסיבה - או, זו כבר בעיה חדשה. לגבי 5ב', לא היתה שם שום כוונה להעליב. להפך, עשיתי לך מחווה. אתה שונא מונחים כאלה, נכון? (ובכל זאת נעלב כשמתחשבים בשיקול הזה?) 1 שאתה מתעקש להשוות לאלימות פיזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי שהאייל הוא במה תרבותית, אבל שום דבר הוא לא מובן מאליו, ויכול להיות, רק אולי, שיש כמה אנשים שהיו מעדיפים לא להמשיך לקרוא את הדיון, אם הם היו יודעים מראש שזה עלול להרוס להם סרט שהם התכוונו לצפות בו (בדיוק בשביל זה יש מתמשכים - כדי שניתן יהיה לחזור לדיונים ישנים, בין אם מדובר בקריאה שלהם בלבד, או פתיחת הדיון מחדש, בזמן מאוחר יותר). והרי חלק מחווית הצפייה הראשונה הוא זיהוי של כל מיני הקשרים תרבותיים, ניתוח-תוך-כדי-צפייה, וניסיון לגלות לבד את הטוויסט (אם יש) או סתם ''מה לא בסדר עם הבחורה הזאת''. אז שוב, כפי שכבר אמרו פה לפני כן - אני לא אומרת שאסור להעלות את הסרט כדוגמה לטיעון, או שאסור לדון בו. בטח שאפשר. אבל יחד עם אזהרה מתאימה. אפשר לחשוב כמה כסף עולה לך כבר לכתוב עוד מילה או שתיים. סתם אתיקה כלפי חברים. בדיוק כמו שאם תפרסמי פה ידיעה חשובה, סביר שתצייני את המקור שלה, לטובת אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה קשור לכסף? כמובן שזה לא עולה לי כסף "לכתוב מילה או שתיים". אבל אנחנו דנים בעיקרון. ומה זה קשור לאתיקה? במקרה הקיצוני ביותר, זה יהיה עניין של כיבוד רצון הרוב ו/או ההנהלה (במידה שיובע רצון כזה). איזו אתיקה יש פה, ואיזה שיקול מוסרי? זו זילות המוסר לטעון לשיקול מוסרי כאן (התחשבות באחרים היא שיקול מוסרי, ההחלטה על גילוי פרטי עלילה היא לא). לטעמי, השתררה פה תרבות של מוטי עלילה שכיניתי "משטרת הספוילרים", והיא מרוכזת בעיקר בסרטים, ומעט פחות בספרים. נכון שהקולנוע הוא מדיום של זמן, אבל מוזר - אף אחד לא היה מתרעם לו הייתי אומרת "התערוכה של מאיר פיצ'חזדה נהדרת, חכו שתגיעו לתמונה של הילדה בשמלה אדומה בחדר האחרון". האם זה לא מקלקל את חוויית הצפייה (הראשונה) בתערוכה? מה בדבר "הדיסק החדש של 'האנשים' מתחיל פיצוץ ונגמר ככה-ככה?"1 האם זה לא הורס את חוויית השמיעה הראשונה? אני מבינה - כן, אני מבינה - את הרצון של אנשים מסוימים לצפות בסרט בלי לדעת כמעט דבר מראש על עלילתו. אבל לא ברור לי למה תמיד נלווית לזה אותה התרעמות פוריסטית, נוסח "הרסת הכל!". ולא ברור לי למה היא נדבקה דווקא לקולנוע. מצטערת, ההנאה מההפתעה היא לא עיקר הצפייה בסרט. אלא אם מדובר בסרט שאין לו שום שכבות אחרות לבד מהפתעות עלילתיות (וזה צריך להיות חתיכת סרט גרוע). אגב, ניתוח תוך כדי צפייה הוא בדרך כלל פעולה של צפייה שנייה ושלישית. זיהוי הקשרים תרבותיים נוצר בצפייה ראשונה ומעמיק אח"כ. 1 סתם. הדיסק של האנשים מצוין מתחילתו ועד סופו, ואף מתאים ללילות הסתיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, בחייך. ננסה ככה: אם אתה מדבר עם חבר שלך, שאתה יודע שראה את הארי פוטר וחדר הסודות, אז אין לך בעייה לדבר איתו בלי לציין *ספויילר* לפני כל משפט, נכון? ואם הוא רק קרא את הספר, אבל לא ראה את הסרט, עדיין לא תהיה לך בעייה לדבר איתו על הסרט חופשי, אמת? ואם אתה מרצה לפני קהל של חובבי הארי פוטר בכנס הפוטרים ע"ש רולינג, לא היית לך בעייה להכניס בדיחה שהורסת את הסוף של ספר 2, נכון? ואם אתה מרצה בכנס של חובבי פנטזיה? תהייה לך בעייה לספר את אותה בדיחה? סביר שלא - אתה די בטוח, ודי ברור לך, שהקהל הזה מכיר את ההקשר. רובו המכריע קרא את הספר, או לפחות יודע מה קורה שם. אפילו לא שווה לך לעצור את שטף הנאום בשביל להגיד לקהל שלך "מי שלא קרא את פוטר 2 - סתמו נא אוזניים, במחילה". וזה בסך הכל מה שברקת עשתה: דיברה לקהל שהיא די מכירה, שמספיק מכיר את ההקשר התרבותי, שאם הוא לא ראה את הסרט אז כנראה שזה מבחירה, ומבלי לעצור את שטף הכתיבה, כמו שעושים בשיחה בין אנשים. הנאה סדיסטית? אתה מוציא לכת השטן שם טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. איזכור הפואנטה אמנם רלוונטי, אבל אי אפשר, סתם ככה בשביל הנימוס, לכתוב "ספוילר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תחילת סעיף 3. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגלל זה. כשאני קורא את התגובות בעין-הדג, אני עושה את זה בזהירות - כי אני יודע שהסיכויים לספויילר גדולים. כאן, לעומת זאת, כמעט ולא מדברים על סרטים, ומכאן הסיכוי לספויילר כלכך קטן, עד שאני כבר לא נזהר - ואז כשזה בא, אני קודם קורא, ואז מבין מה עשיתי1. חוץמזה, את משקיעה כמה שאת משקיע בכל תגובה - להוסיף מילה אחת זה מה שמפריע לך? 1 "עשית לי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להשתיק את המלעיזים: ספויילר על "נפלאות התבונה" , "מוצאים את נמו", "ממנטו" ואולי עוד כמה. כשראיתי את הסרט אוהבת לא אוהבת, שמתי לב לדמיון הצורני בינו לבין נפלאות התבונה. בשניהם משתמשים בגימיק של הצגת הסיפור מנקודת המבט המעוותת של הגיבור החולה, ורק בשליש האחרון חושפים את האמת ה"אוביקטיבית". מעניין מי העתיק פה ממי ( ניחוש- האמריקאים מהצרפתים). דוגמא נוספת זה גיבורת המשנה ב"מוצאים את נמו" - דגה עם בעיות זיכרות לטווח קצר. מוכר לכל מי שצפה ב"ממנטו". נראה שכאשר מישהו עולה על רעיון טוב , חולבים אותו עד הסוף בכמה סרטים. אני עכשיו נזכר במעורפל בסרט על פסיכיאטר שמגלה שהפציינט שלו זה גם הבחורה שהוא מאוהב בה-מופרך, לא? כמעט כמו משחק הדמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט על הפסיכיאטר הוא ''צבע הלילה'', והפסיכיאטר גולם בידי ברוס וויליס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק ספויילר, אבל כמעט. הרעיון של סיפור המםופר מנקודת ראות של הגיבור - וההתגלות כי מצבו הנפשי של הינו הפואנטה של הסיפור לא הומצא ע''י נפלאות התבונה או אוהבת לא אוהבת - יש מספר גדול מאוד של סרטים שנקודת התפנית שלהם כזו. כולל לפחות אחד שמוזכר במקום אחר בשרשור הזה, אמריקאי, שנוצר לפני שנהם (ומוצלח יותר לדעתי) ושאת שמו אני מנוע להזכיר מסיבות מובנות - חוק מספר אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי את <ספויילר> מלהולנד דרייב ברזיל (שמזכיר סיפור קצר של אמברוס בירס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה האחוזאז' המופרש לך, טלי, בידי "מיתוס" על פרסום הלינק לספרו של קארבר באתרם? חיפוש קצרצר ב"זאפ" העלה שקיימות 4 חנויות ספרים אינטרנטיות, הזולות מ"מיתוס" גם במחיר הספר, וגם במחיר המשלוח. לא יפה ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק כדי להבהיר - אני הוספתי את הקישור למיתוס. האייל הקורא אינו מקבל תמורה כלשהי על הקישור הנ"ל. שים לב שבקישור אין "מספר מפנה" (ref id) או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנצלות מתקבלת, אם כי השיקולים נראים עדיין מוזרים-משהו. דרך אגב, מסור לעופר (אח שלך, לא השני) שהוא מכוער. הוא כבר יבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אתה מזכיר את המילה הזאת, אתה לא חושב שמגיעה לטלי וישנה התנצלות ממך? גם אם עצם התמיהה שלך מובנת, ההאשמה שהיא מקבלת כסף ממישהו עבור פרסומת היא די מכוערת כשהיא לא מבוססת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי, חושב גם חושב. חטאתי, פשעתי, ואני מכה בזאת קבל עם ועולם (וטלי בפרט) על חטאי זה. איני בטוח שלקיחת כסף עבור פרסומת היא חטא גדול כמו שאתה מתאר אותו, מר אלמוני (ולראיה - ערוץ 10 ימ"ש עושה את זה על בסיס קבוע, ועוד באמצע 24), אך עדיין עצם הרמיזה מצדי היתה קנטרנית ולא במקומה. ולמסייה בילינסקי אמליץ, אם לא להמנע מפרסום לינקים העשויים להתפרש-ולו-רק-על-ידי-כאילו-נשתלו-על-ידי-מחבר-הכתבה, הרי לפחות להוסיף איזו הערת אגב כמו "אין ההנהלה מתחייבת שהספר שיימצא באתר הנ"ל הוא הזול מבין אפשרויות הרכישה העומדות ע"ג דפי האתר, ומעבר לכך, היא סבורה שהוא אפילו עשוי להיות היקר מביניהם". לטובת הקוראים, למען ההגינות-לשמה ולתפארת מדינת ישראל. וכמובן, שאת דברי אלו אני רושם כהמלצה בלבד, מבלי להניח כל כוונת זדון מצד אדון ב' דנן, ולאחר שחזרתי מפאב תל-אביבי מפוקפק כלשהו כשבדמי מעט יותר אלכוהול מן המומלץ טרם פרסום התנצלויות מעין זו באתר החביב הזה. (מקווה שלא הסתבכתי יתר על המידה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי עדיף לכולם שתרשום הודעות ענייניות כשאתה פיכח? או שלפחות תקרא שוב את ההודעות שלך טרם פרסומן ותחשוב פעמיים האם הן ראויות בשל העובדה שאינך פיכח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי בדברי ערן הבהרה, איפה מצאת התנצלות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר למסור את ההודעה לאח שלו גם באימייל. רובנו לא ממש מבינים מה רצית להגיד בהודעה הזו, זה לא ממש נעים לקרוא אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על ההבהרה. מדוע דווקא "מיתוס"? (הניחוש שלי הוא שבעבר מיתוס הייתה החנות (המקוונת) הזולה ביותר בישראל, ולכן במאמרים ישנים שהזכירו ספרים היו קישוריות לחנות זאת. מטעמי קוהרנטיות ואינרציה, ממשיכים העורכים להוסיף קישורית אליה, על אף שקיימות חלופות זולות יותר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה, כנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי השיקול להוסיף לינק למיתוס ברור מאוד. מנוע החיפוש באתר פשוט יותר מאשר באתרים אחרים, המבחר רב ומי שהחליט שהוא רוצה לקנות את הספר יעשה זאת בכל מקרה ואולי גם יעשה סקר מחירים קטן בחנויות המקוונות והלא מקוונות. מעולם לא חשבתי לקשר לחנות ספרים אחרת ואולי צר עולמי כעולם נמלה אך עצם הירידה הזו על המערכת היא קטנונית ולא מאוד עניינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני מאמין שאני הוא זה שהתחיל עם המנהג של המערכת לתת קישורים למיתוס, אסביר את שיקולי: מיתוס היא אחת משלוש חנויות מקוונות שיש לי ניסיון איתן. אחת מהן כבר נסגרה, והאחרת (דיבוק) הפכה כבר מזמן לבלתי נוחה בעליל, עם מבחר מצומצם יחסית. מכיוון שאינני נוהג להמליץ על שירותים שלא בדקתי בעצמי (מה אני, ג. יפית?), אני אישית לא נותן קישורים לחנויות ספרים מקוונות שלא רכשתי דרכן - גם אם הן זולות יותר. אם לך יש נסיון טוב עם חנויות זולות יותר, אתה מוזמן לשלוח כאן לינקים, ולאחר שאנסה אותן בעצמי, אשמח לתת קישור לרכישת ספרים בהן להבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כל קשר לחנות ספרים מקוונת זו או אחרת. למעשה, את הספר האחרון שרכשתי דרך הרשת מחנות עברית קניתי במיתוס (והרי ההשוואה, לתועלת הציבור: דוקא שם, במיתוס, עולה "החברה הפתוחה ואויביה" של קרל פופר, שהוא ספר מרתק שיצא לאחרונה בתרגום עברי לראשונה מאז כתיבתו, עשרות שקלים פחות מאשר הממוצע ברשת). אמנם בד"כ אני מוצא את "בקבוק" זולה יותר, אך אין כך הדבר תמיד. ברוח חודש תשרי הקרב ובא אוסיף בזאת התנצלות מיוחדת לאיילת, שנראה כי נפגעה באופן אישי מן הסגנון הבוטה שלי, לדובי ולערן על הקטנוניות והארס שבמכתמיי האחרונים, ולקהל הקוראים הרחב שנאלץ לקרוא התכתבות מייגעת זו במקום הדיינות אינטליגנטית על מאמרה של טלי גופא, שהוא לכשעצמו מעניין מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיברתתם את השם מוישנה לגופא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לשלוח תגובה שלא הגיעה ליעדה - אז הנה חדשה - מאמר מעניין. אהבתי את הזיקה, שבין המדעי והספרותי שבו. מודה, שבתור הדיוטית לא התעמקתי בחלק הניסויי שבו, לא מבינה וגם לא שואפת להבין בתרכובות כימיות כאלו ואחרות, שמצטופפות להן במוח האנושי, אבל, וזה אבל גדול - היה לי מעניין לקרא ולפרק את הנושא הרומנטי הזה, שעולם הפרוזה השירה והמחזאות חי ממנו - אולי אף תלוי בו. תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכר יותר תחת הכינוי ''סנדרום פפי לה-פיו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבני זוג נמצאים ביחד הרבה זמן, תחושת ההתאהבות דועכת. זה הגיוני - התאים מסתגלים לבפ"נ, והאדם חדל מלהרגיש את ההתאהבות, וחוזר להרגיש רגיל. עם הפרידה - הרמות יורדות, קצב הירי של התאים יורד, ואתה חש שברון לב - גם את זה הסברת במאמר. מה שאני לא מבין זה איך אנשים מתאהבים מחדש תוך זמן קצר? הרי גם אם עכשיו אני מאוהב שוב, התאים שלי כבר הסתגלו לטרנסמיטור, וזה עדיין לא השתנה (אחרת לא הייתי מרגיש שברון לב). כך שלכל היותר, אני אמור להרגיש רגיל, לא מאוהב. לא ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שבמצב התאהבות אנחנו עושים "תיקון בעודף". עם הפרידה ותחושת שברון הלב, המוח מתאווה לעוד בפ"נ, ותהליך ההתאהבות גורם להפרשה של יותר בפ"נ ממה שדרוש כדי לספק את התאים. מכל מקום, במאמר התייחסתי לאנשים שנוטים "לצרוך" מערכות יחסים חדשות בצורה סדרתית, זאת אומרת לשבור את מערכת היחסים מיד כאשר אספקת הבפ"נ לא מספקת. יש אנשים הסובלים מ- Reward Deficiency Syndrome. האנשים האלה ייטו יותר להתנהגויות בעלי אופי התמכרותי, בין היתר לאהבה (למערכות יחסים). סביר שהאנשים הללו רגישים יותר לצורך בנוירוטרנסמיטורים מסוימים (לא רק בפ"נ). שינויים בגנים הקשורים בנוירוטרנסמיטורים אלה נמצאו קשורים בסינדרום. (קצת על הסינדרום, כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מבולבל. נניח הייתי שואל מה גורם לרעב, והביוכימאי התורן היה מסביר לי שזה תגובה כימית הנובעת ממחסור בסוכרים בדם, ואחר כך נותן לי הסבר ארוך על סיגנל טרנסדוקטיון של אינסולין ובלה בלה בלה. יופי. ומה בדבר זה שרעב נגרם מזה שלא מספקים אוכל? אז אהבה זה התמכרות ל בפ"נ? מקסים, ולמה אדם מאוהב מפריש את הבפ"נ? כשנבין את זה, יהיה על מה לדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו השאלה גם לגבי הנוירוטרנסמיטר הכי "אין"- סרוטונין, שרמה נמוכה שלו בנוירונים קשורה לדיכאון. אבל מה פה הביצה ומה התרנגולת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה למומחים: האם זרימת הדם המוגברת בלחיי היא הגורמת לרגש המבוכה שמציף אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הולכים אחורה בזמן: 1) מבוכה בגלל ההסמקה 2) הסמקה 3) ההרגשה שתיכף תבוא הסמקה 4) הרגש שבעקבותיו עלה החשש להסמיק המסובב האמיתי הוא התשובה למס' 4 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרופות ממשפחת ה SSRI עונות על השאלה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן מענה לבעיה. אך לא לשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהן מענה לבעיה פותרת גם את השאלה, כיוון שע''י הגברת פעילות הסרוטונין מופחת הדכאון, ומכאן קשרי הסיבה-מסובב שחיפשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם פעילות ''נפשית'' (טיפול פסיכולוגי, עבודה חדשה, אהבה חדשה וכו') מוציאה מדיכאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בכך? מצב נפשי משפיע גם על מערכת החיסון, ובכל זאת אני משער שאינך נמנע מלייחס לה את ההשפעה המיידית על גורמי המחלה. יצא מעורפל? כן, יצא מעורפל משהו. קצת פחות לקוני: ישנו גוף, וישנו משהו שנקרא לו "מצב נפשי". יש ביניהם השפעות דו-כיווניות שלא לגמרי ברורות לנו, אבל בסיכומו של דבר החיה היא מערכת ביולוגית ולכן את כל הפעילות שלה ניתן להסביר במונחים ביולוגיים (קרא לזה אכסיומה אם אתה מרגיש לא נוח עם הטענה הזאת). מכאן שאת התשובות היסודיות על השאלות שלנו צריך לחפש בתחום הביוכימי, כש"מצב הנפשי" הוא משהו אבסטרקטי ברקע שגם הוא יוכל להיות מוסבר באמצעות הכימיה ביום מן הימים - ואז נוכל להפסיק להשתמש בו אלא כאמצעי מתודולוגי. כל הטיפול התרופתי להפרעות נפשיות מבוסס על ההנחה הזאת, והתוצאות הטובות שלו תומכות בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיה היא מערכת ביולוגית, אבל בכלל לא ברור מה כוללת קבוצת ה"מונחים ביולוגיים", ואם התשובות מצויות רק בתחום הביוכימי. נכון להיום, אנחנו לא יודעים "להעמיד" את הביולוגיה על הכימיה והפיזיקה (כמו שאנחנו כן יודעים להעמיד את הכימיה על הפיזיקה), ואנחנו עדיין לא יודעים שזה בכלל אפשרי. גם אם זה אפשרי, אנחנו לא יודעים אם עולם המונחים הביולוגי הנוכחי שלנו מתאים להסביר את כל התופעות הביולוגיות. הביולוגיה עברה מהפכות כבר מספר פעמים בעבר. אני לא מבין את הנחות היסוד שלך. אתה כותב שיש "השפעות דו-כיווניות" בין המצב הנפשי לגופני. האם זה אומר שיש מצב נפשי ששונה מההתרחשויות הגופניות? אם כן, כיצד הוא הפך פתאום ל"משהו אבסטרקטי"? אם לא, מה בדיוק אנחנו מרגישים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאנחנו לא יודעים ''להעמיד'' את הביולוגיה על הכימיה, אבל זאת לא סיבה להפוך למיסטיקנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מיסטיקנים. כאלה שחושבים שחוקי הטבע אינם מספיקים כדי לתאר את כל התופעות בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אולי לא סיפרו לי משהו מאוד עקרוני. חוקי הטבע מספיקים לתאר את כל התופעות בעולם? אז למה ממשיכים לחקור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אנחנו לא מכירים את כל היישומים של החוקים האלה, כי יש מערכות מסובכות שהיישום של החוקים עליהם קשה, וכי אולי יש חוקי טבע נוספים שלא גילינו, וכי ייתכן שהחוקים שגילינו הם רק קירוב לחוקים האמיתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הם לא מספיקים כדי לתאר את כל התופעות בעולם. כדאי שתמצא הגדרה אחרת למיסטיקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן אי הבנה. ''חוקי הטבע'' מספיקים כדי לתאר את העולם. ההבנה העשווית שלנו אותם איננה מספיקה. מכאן לא נובע שבמקומות בהם התשובה לא ידועה לנו מותר להכניס שדים ורוחות כהסברים. ההיפותזה שהבאתי לגבי האהבה מסבירה את קיום הרגש הזה במונחים טבעיים. התזה שאתה העלית מחייבת אותך להשיב על השאלה לגבי מקורו של אותו ''רצון לאהוב'' - ואם יש לך תשובה ''טבעית'' יש על מה לדבר. אחרת אתה מיסטיקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שהבאתי שדים ורוחות כהסברים. אני לא בטוח שאני מקבל את התיאור שלך של חוקי הטבע (האם הם "קיימים" ואנחנו צריכים לגלות אותם, או שמא אנחנו יוצרים אותם בתהליך המדעי?), אבל זה משני. מה זאת תשובה "טבעית", ואיך אני מבדיל אותה מתשובה שאינה כזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבעית - ניתנת עקרונית להסבר ע''י חוקים אוניברסליים אובייקטיביים, שנהוג לקרוא להם חוקי טבע. כשאתה אומר באחת מהודעותיך ''אני חושב שבמידה רבה טבע האדם אכן נמצא מחוץ לתחום המדע'', אתה מכניס שדים ורוחות לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו לא יכולים באופן עקרוני להסביר משהו אז הוא לא טבעי? מוזר. כשאני טוען שטבע האדם נמצא במידה רבה מחוץ לתחום המדע (טענה שלא הכרחית לדיון שלנו, והייתה לא יותר מהערת אגב) אני לא מכניס *שום דבר* נוסף. אני רק לא שבוי במיסטיקה של ההבנה המדעית של המאה ה-19. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הערת אגב, אבל אותי היא מעניינת במיוחד... אם כוונתך איננה מיסטית, אזי למה כוונתך? האם (ואולי אני מסלפת את דבריך) כוונתך שמתוך הגדרה לא ניתן להסביר את טבע האדם באמצעים מדעיים? ואם כן, מהי לדעתך ההגדרה (שמתוכה לא ניתן....) של טבע האדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהרעיון הוא שיש שתי דרכים מנוגדות לבנות תיאוריות על טבע האדם. אפשר לבנות תיאוריה של האדם כאורגניזם, ואז נסביר את האדם ע"י אוסף חוקים ביולוגיים, פיזיולוגיים וכולי, ואפשר לבנות תיאוריה של האדם במונחי "אדם", ואז נבין אותו במונחים אחרים. מטאפורה טובה תהיה ניתוח הדיבור: אנחנו יכולים לבחון את הדיבור של האדם במונחים של תהליכים עצביים, תהליכי הפקת הקול וכדומה, ואנחנו יכולים לנסות להבין את מה שהאדם אומר. ההבנה של דבריו של האדם היא לא תחליף להבנת התהליכים האורגניים, ולהפך. זאת בשום אופן לא שניות של גוף-נפש, אלא שניות של יכולת ההבנה שלנו. אי-אפשר "להעמיד" הסבר אחד על השני: כל אחד מההסברים ניתן להצדקה במונחיו-הוא. באותו אופן, אין אפשרות ליצור מתאם בין אופן החוויה של האדם לבין תהליכים פיזיולוגיים, כי אין דרך "למדוד חוויה". חוויה היא מושג אנושי, שאנחנו יכולים להבין כבני-אדם באמצעות אמפתיה, אבל לא לכמת אותה. אפילו אם היינו יכולים להעלות בדעתנו דרך טכנית "למדוד חוויות" זה לא היה עוזר לנו. מדע רגיל בנוי בדפוס דדוקטיבי (טענה של חוק כללי ומקרה פרטי שמתאים לחוק הכללי), בעוד שחוויות קיימות רק בהקשר הכולל של ההתנסות של אדם כ"עצמו". את לא חווה דברים באותו אופן שאני חווה, וממילא כל חוויה תהיה שונה, ולא ניתנת להכללה. (אפשר להמשיך כל הלילה עם כל מיני טענות פנומנולוגיות ואקזיסטנציאליסטיות, אבל בקיצור ובשטחיות האופיינית לי זה בערך העניין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע מנוגדות הן הדרכים? אם אפשר, אשמח להציע את שתי האופציות שהצעת כאן, כמתקיימים בשני מימדים קיומיים שונים, שניתן לחתוך אותם זה עם זה בקונטקסטים שונים. ומילת הקסם היא *גם* כעת לדוגמא, החיתוך מתבצע באהבה (חיתוך באהבה הוא תמיד תענוג...;-)) האם אהבה הינה פעולה של נוירוטרנסמיטורים על המוח האנושי היוצרת תגובות שרשרת שונות המקושרות אל מרכז התענוג במוח? - גם. האם האהבה היא הפקטור המיסטי (שאינו ניתן להסבר) הנמצא בקשר בין אנשים = הדבק? - גם. האם אהבה היא הכוח המניע את האדם להגיע אל אל מחוזות בלתי ידועים? - גם! עכשיו, השאלה המתבקשת היא מה מכל אלה רלוונטי לדיון הנוכחי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חיתוך באהבה הוא תמיד תענוג?" לא יודע מה איתך, אני אישית מעדיף שכל האיברים ישארו בחתיכה אחת. האהבה היא כוח המניע את האדם להגיע אל מחוזות שהוא יכול גם לראות בספרי אנטומיה. היא מה שגורם לו לחשוב שיש שם משהו חדש, שאף אחד לא ידע מעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעיון מעמיק בספרי האנטומיה (ולא רק שם), אני רוצה לדווח למדוחד"ח שאין שום דבר חדש! מלבד שינויים מינוריים, הכל פחות או יותר זהה :-(((. האהבה שלי, היא כנראה לא האהבה שלו (של המדוח..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עכשיו, השאלה המתבקשת היא מה מכל אלה רלוונטי לדיון הנוכחי?" גם וגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אני לא יכול לומר שאני מבין את ההצעה שלך. אני חושש שעולם המונחים שלנו שונה. ובכל זאת, עם משפטים מסוימים מתוכה אני יכול להזדהות. במובן מסוים, גם אני חושב ש''אהבה'' היא הדרך להכיר את הזולת, והמניע להתאמץ ''לצאת מתוך עצמי'' כדי לנסות להבין כיצד הזולת חווה את עצמו ואת עולמו. ממילא, היא דרך ''לחבר'' בין בני-אדם ומניע ללמוד על מחוזות שמעבר לעצמי. אני רק לא בטוח כיצד כל זה קשור לדרכים הביולוגיות להבין בני-אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תבחן את הפיזיולוגיה של האדם מספיק עמוק, תוכל לתאר גם את *מה* שהוא אומר דרכה - ע"י ניתוח המבנה של המוח שלו, וההשפעה של מילים שונות על הפעילות בתוכו. בסופו של דבר, הרי, כל מילה נמצאת איפשהו בתוך המוח, בצורה כלשהי (אלא אם תטען שזכרון אינו מבוסס על פיזיולוגיה), ולכן כל מילה שנשלפת מהזכרון ונאמרת, תבוא יחד עם פעילות מוחית ספציפית. זה בדיוק כל העניין, הרי: כל ניתוח של האדם כ"אדם" יכול לעבור רדוקציה לאדם כמכונה ביולוגית, כי הרי אין דבר מעבר לאותה מכונה ביולוגית (אלא אם, כפי שנאמר כבר, מכניסים פנימה שדים ורוחות). אז נכון שיותר קל לנו לדבר על האדם כאדם ולא לרדת לפרטי הפרטים של הפיזיולוגיה שלו - אבל עלינו להבין שמדובר במבנה, ושאפשר באותה מידה להתייחס לכל חלקיו. כמו שאפשר לדבר על קיר שכדור מתנגש בו, ואפשר גם לדבר על כל המולקולות שמרכיבות את הקיר ואת הכדור, ובשני המקרים נתאר את אותה התרחשות בדיוק, רק שבמקרה אחד זה יהיה "הכדור התנגש בקיר וקפץ חזרה", ובמקרה השני זה ידרוש ממני הרבה יותר מדי טקסט וידע שאין לי. אגב, בזמנו התפרסם מחקר שהראה כיצד ה"חוויה הדתית האקסטטית" מפיקה את אותה התבנית הנוירולוגית אצל אנשים שונים, וכי ניתן להעניק לאנשים חוויה שכזו ע"י הפעלת איזורים ספציפיים במוח בתבנית דומה. נו, אז אי אפשר לעשות רדוקציה לחוויה לפיזיולוגיה? אפשר. זה פשוט מסובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. תבניות נוירולוגיות אינן חוויות. (וחוץ מזה אני לא הולך לשפוך כאן טקסט. תקרא שוב. אני לא מאמין לך שאתה לא מבין מה שכתבתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבניות נוירולוגיות הן חוויות באותו מובן שזרם שפוטונים הוא אור. אם אתה למד מדברי שלא הבנתי את דבריך, אזי באמת לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שלי לא התייחסו ל''מה הן חוויות'' אלא ליכולת שלנו להבין חוויות. הטענה היא שחוויה היא דבר שאפשר להרגיש רק ''מבפנים'', ולכן היא לא יכולה להיות מושא למחקר מדעי, שאמור להיות אובייקטיבי. טענה נוספת היא שחוויה היא חד-פעמית, בגלל שהיא תלויה באדם החווה אותה בהתייחס לכלל אישיותו, ולכן היא לא יכולה להיות מושא למחקר מדעי, שאמור להיות מכליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדר ''חוויה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ח*ינוך *וי*דיעת *ה*ארץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני לא בטוח שזה בכלל אפשרי. בכל אופן, הנקודה היא שגם אם הייתי מצליח ליצור הגדרה, ההגדרה הייתה שונה מהחוויה עצמה. הגדרה של דבר לא זהה לדבר עצמו, כמו שהבנה של תבנית נוירולוגית של חוויה לא זהה לחוויה עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורשי ההבחנה שעשה כאן יונתן מתוארים בפירוט בשני חלקי המאמר על ג'אמבטיסטה ויקו. דיון 979 דיון 988 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאשר, אדע להסביר במדוייק את כל התהליכים הכימיים הביולוגיים הפיזיקליים (וכו') המובילים לאותו הדבר לו קוראים המיסטיקנים "אהבה" - האם יהיה לה אותו קסם? אותו sex appeal? האם עדיין אהיה "מאוהבת"? *** דרך אגב, התשובה שלי לשאלתי היא כן. מהי תשובתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ביום בו אדע את כל הסמלים," שאל [קובלאי חאן] את מרקו, [פולו] "האם אצליח להיות סוף-סוף אדון של ממש על ממלכתי?" והוונציאני: "מלכי, אל נא תאמין באפשרות הזאת; שכן באותו היום תהיה אתה עצמך סמל בין סמלים." הערים הסמויות מעין - איטאלו קאלווינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... אדע את כל הסמלים... ומי יהיה זה שידע את כל הסמלים? יהיה זה סמל שיכול to reflect upon itself! מדוע לא להאמין באפשרות הזו? מאחר והיא אינה אפשרית? מאחר והיא אינה מספקת? מאחר והיא קשה מידי? שאלות מוזרות (ומרתקות) העלית במיינדי... אני מודה לך על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין הקשר גוף-נפש, עוד משהו מהימים האחרונים: http://www.boston.com/news/globe/health_science/arti... אולי צריך לצרף לכל חפיסת סיגריות גלולת פרוזאק במקום האזהרה של משרד הבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שאינטראקציות עם הסביבה משנות את התמונה הביוכימית במוח. לכן, גירויים חיצוניים יכולים להשפיע על המצב הנפשי. עדיין, במצבים קיצוניים (כמו דיכאון עמוק) השפעות חיצוניות לא יספיקו כדי להוציא את האדם מהמצב הנפשי, ודרושה התערבות ישירה יותר בביוכימיה המוחית (דהיינו תרופות). (סביר ששום פסיכולוג לא יעלה בדעתו לטפל בחולה עם דיכאון עמוק בטיפול פסיכולוגי בלבד, ללא סיוע תרופתי). אותו גירוי סביבתי יכול להוביל אנשים שונים לתגובות שונות, מה שנובע ככל הנראה מהבדלים גנטיים (שלחלקם יש עדויות מתועדות כיום, אם כי עוד ארוכה הדרך). כך למשל שבירה של מערכת יחסים תוביל חלק מהאנשים לדיכאון, אחרים לחיפוש אינטנסיבי למערכת יחסים חדשה, ואחרים להתמודדות פחות דרמטית עם האובדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי ברור לי למה כוונה תגובתך. אם, בהקשר לשאלה שאסתי העלתה מעלינו, התכוונת שהעובדה שבמצבים קיצוניים דרושה התערבות ישירה בביוכימיה המוחית מעידה שהביוכימיה היא הסיבה ("הביצה"), לא נראה לי שזאת הנחה הכרחית. בהחלט אפשרי להניח שיש מצבים קיצוניים שבהם האורגניזם "יצא מאיזון" של חומרים ולא יכול לתפקד כראוי, בלי שזה מחייב להניח שבאופן נורמלי כמות החומר הזה הוא סיבתו של המערך הנפשי ולא המערך הנפשי כסיבתה של כמות-החומר. בעיניי, המשפט הכי מעניין בתגובתך הוא "אינטראקציות עם הסביבה משנות את התמונה הביוכימית במוח. לכן, גירויים חיצוניים יכולים להשפיע על המצב הנפשי". האם את יכולה להרחיב כיצד זה קורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אינטרקציה אם הסביבה'' פירושה קלט חושי, שפירושו גירוי של נוירונים, שפירושו שינוי של הפעילות האלקטרוכימית במוח שעשויה לשנות את התמונה הביוכימית במוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה כ"כ פשוט מנין ההבדלים העצומים באינטרקציה עם הסביבה בין שני אנשים? אני לא מבין איך התאהבת בפוסטמה הזאתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאופי ההשפעה כתוצאה מהגירוי תלוי במבנה של המוח כרשת-נוירונים, מבנה שלפחות המטא-התנהגות שלו נקבעת בגנים ובברור חלק מההתנהגות מתעצבת כתוצאה של אינטרקציה עם הסביבה כל הזמן. סך-כל-הגירויים החושיים (כפי שתוארו בהודעותי הקודמת) משפיעים על אופי תגובתך על הקלט החושי הבא (התהליך, ככל הנראה, כמעט רציף באופיו ולא דיסקרטי כפי שאני מתאר אותו כאן על מנת להפשיטו). השוני הן במטען הגנטי והן בסדרת החוויות בין שני אנשים שונים - הם שאחראיים על תגובותיהם השונות לאירועים דומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו צולע, ומקבל זוג קביים להקלת הצליעה, זה מראה איכשהו על הסיבה לצליעה? ואם כבר מחפשים סיבות-שורש, דווקא בזמן האחרון היו פרסומים על גילוי הגן שאלליו השונים -אחד קצר ואחד ארוך- אחראים ליצירת אישיות דכאונית/לא-דכאונית, בהתאמה. אבל עדיין הדכאון יווצר רק כשיקרה גם טריגר חיצוני לא-נעים. כך שהאלל הקצר הוא לא הסיבה הבלעדית. אולי מחר ימצאו גם את הגנים שאחראים לרמות הלא "תקניות" של נוירוטרנסמיטרים שיוצרים את תגובות האהבה הקיצוניות שתוארו פה. אבל עדיין צריך אוביקט חיצוני להתאהב בו. לא שאני יודעת מה בדיוק אני טוענת פה, אבל באופן כללי- הרדוקציה של מצבים נפשיים לסיבות פיזיות בלבד, בנוסף לכך שהיא מטרידה אותי מבחינת "כבוד האדם", גם נראית לי כהבנה חלקית בלבד של מה נגרם על ידי מה, ולמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה לצליעה וקביים אינה מוצלחת, כי הצליעה היא רק הסימפטום, בעוד הדכאון בנמשל הוא המחלה עצמה. אם מישהו צולע והוא מקבל סטרואידים להקלת הדלקת במפרקים שלו, נוכל לטעון שיש בכך רמז ל*סיבת* הצליעה. אני מבין את ההסתייגות שלך בעניין "כבוד האדם" אבל מה זה שייך לאמת? יש אנשים שגם הרעיון שהאדם התפתח מקוף קדמון נראה להם פוגע בכבודם. מה לעשות? החיים קשים (וזאת סיבה טובה להכנס לדכאון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה הנ"ל הינה הזדמנות מדהימה בשבילי על מנת להבין משהו, אותו אני מנסה להבין כבר זמן רב. קוראים נכבדים, אולי תוכלו לעזור??? מה הקשר בין זוגיות ואהבה? האם בכלל קיים קשר בין מערכת יחסים ואהבה??? מדוע המימוש הנפוץ ביותר של אהבה (לפחות בספרות ובקולנוע, אולם גם בשיחות היום-יום אותם אני מנהלת) נמצא בתוך מערכת היחסים הזוגית? אולי בכללאין קשר בין שני הדברים, ורק באופן מקרי תמיד מוזכרים האהבה והזוגיות יחדיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. שאלות אפשר לשאול גם עם סימן שאלה אחד. שלושה מביעים פליאה רבתי (למרות שהם לא חלק מהפיסוק התקני), ואני חושב שאפשר גם בלי סימן הפיסוק הלא אסתטי הזה. ב. לעניות דעתי, זוגיות היא תופעה חברתית מעיקרה, וככזו, ההסבר הטוב ביותר שאני יכול להציע לה היא שחברות שטיפחו ותיגמלו מודל של זוגיות כביטוי לאהבה שגשגו יותר מחברות שלא. לשאלה למה זה כך, אני מאמין שסך הכל חברות הממצבות מודל של זוגיות ארוכת טווח ומונוגמית כדבר הראוי והנורמטיבי, מרוויחות מכך שהאדם הבגיר (והנשוי) יכול להפנות מרצו לפעילות יצרנית, בלי שרמת הילודה תרד. זו התשובה שלי לשאלה הלפני אחרונה שלך (מתוך שישה משפטים יש חמש שאלות, מתוכן שתי פליאות רבתי. וואו, חתיכת הספק). לשאר שאלותייך אין לי תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האדם הבגיר (והנשוי) יכול להפנות מרצו לפעילות יצרנית, בלי שרמת הילודה תרד". ומה אם האדם הבגיר והנשוי הוא אשה? (מוזר, אך קורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כששואלים למה התפתח משהו כפי שהוא התפתח, בפרט בשאלות כאלו של תופעה עמוקה כל כך (ולכן גם ישנה מאד, לדעתי) אני לא מסתכל על 100 השנים האחרונות בנסיון להסביר את התופעה. עד אז, נשים לא היו חלק מהחברה, לכל היותר במעמד של רכוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חשבתי ששימוש במס' סימני שאלה יעורר תשומת לב... וצדקתי!!! מלבד זאת, אכן מתקיימת בעיני פליאה רבתי לגבי הקישור המתקיים בין מערכת יחסים זוגית לבין אהבה ב. מן התשובות שלך (והתגובות הנוספות בהמשך, (ראה תגובת האייל האלמוני) אני מבינה שזוגיות הינה מערכת עם פונקציה - כלומר מערכת המשמשת ל-... אפשר להסכים או שלא להסכים לגבי מה הפונקציה אותה ממלאת זוגיות, אולם לגבי ההגדרה הבסיסית אני בהחלט מסכימה. בנוסף להגדרת הפונקציה של זוגיות, הוספת שמתקיים קשר הדוק בין הפונקציה של זוגיות להסבר לקיומה (האם תוכל לפרט יותר?) עדיין, נשארת השאלה לגבי אהבה (שאלת מליארדי הדולרים) האם לדעתך ניתן להגיד דבר דומה על אהבה - "אהבה היא מערכת (נניח רגשית) שהפונקציה שלה היא ________ וזהו ההסבר לקיומה? "love is in the air, everywhere I look around"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האהבה היא המנגנון הפסיכולוגי שמאפשר קשר זוגי יציב מספיק להולדת צאצאים וטיפול הורי משותף בהם. כמו הקשר בין רעב לאוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזוגיות היא המנגנון המעשי שמאפשר לחוות אהבה יציבה וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה, בשם אלוהים ודארוין, יתפתח מנגנון שיאפשר לחוות אהבה יציבה? כי האל הטוב אוהב אותנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחשוב שאנחנו מדברים על תופעת טבע או מנגנון פיזיולוגי. האדם *רוצה* לחוות אהבה יציבה, ולכן מפתח את מנגנון הזוגיות. זהו מנגנון נפוץ מאוד אבל הוא אינו חלק מטבע האדם, כפי שתראה אם תתבונן בחלק מהאנשים סביבך או בדפוסי הנישואים בהיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאנחנו מדברים על תופעת טבע, אלא מה? האדם *רוצה* לחוות אהבה יציבה? למה הוא רוצה משהו משונה כזה? כדי שיהיה למשוררים על מה לכתוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מספר ההסברים שניתנו לתופעת האהבה הוא עצום. האם אתה יכול ליצור מסקנת-בחינה להיפותזה שלך? ואם לא, למה שנקבל אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל התער של אוקהם. ההיפותזה שלי (הלואי שהיא היתה ''שלי'', אבל זה לא משנה כרגע) לא דורשת שום הנחות מטאפיזיות על נפשות או אלוהים או ''טבע האדם'' כמשהו שנמצא מחוץ לתחום המדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. אבל גם היפותזות אחרות לא דורשת הנחות מטאפיזיות על נפשות, אלוהים או "טבע האדם" כמשהו שנמצא מחוץ לתחום המדע 1. למה לנו לקבל דווקא את ההיפותזה שלך? מה בכלל "מדעי" בה? 1 אני חושב שבמידה רבה טבע האדם אכן נמצא מחוץ לתחום המדע, אבל זה לא דרוש להיפותזות פרוידיאניות וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחוץ לתחום המדע? אתה מכיר עוד מערכות שנמצאות מחוץ לתחום הזה? תן לי היפותזות אחרות, ונוכל לדון ביתרונות היחסיים שלהן לעומת זאת שהבאתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר (אבל זה אומר מעט מאוד, אני לא יודע הרבה). בכל מקרה, יש סיבות אינהרטיות לכך שטבע האדם לא זהה לשאר מושאי החקירה. אני לא רואה למה אני צריך להעלות היפותזות אחרות. אני לא מדען. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אבל אז איך אני יכול להתייחס לטענה שלך שיש היפותזות אחרות טובות באותה מידה או יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחתי שאתה ער לכך שיש הסברים מתחרים: פסיכואנליטיים, פונקציונליסטיים וסטרקטוראליסטים, מארכסיסטים וכו'. מאחר שאני חושב שההסבר שלך אינו "מדעי", ונופל בכך שהוא מסביר את "הכל" (כמו הפסיכואנליזה, המארכסיזם והפונקציונליזם אחרי מרטון) אני חושב שהוא שווה-ערך להסברים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הפונקציונליזם אחרי מרטון לא ''מסביר הכל'', הוא מוותר לגמרי על היכולת להסביר, ורק מתאר. לא הייתי מציין זאת אילולא הייתה זו נקודה שנורא הציקה לי כשלמדנו את זה, ולקח לי הרבה זמן לשים עליה את האצבע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לדעתך ההבדל בין "מסביר הכל" לבין "מתאר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסקנות בחינה: 1. גברים ייטו להתאהב בנשים צעירות ובעלות סימנים לפוטנציאל הולדה גדול. 2. נשים ייטו להתאהב בגברים בעלי כוח (פוליטי, כלכלי או פיזי). 3. גברים ייטו לקיים יחסי מין גם בלי אהבה, במידה רבה יותר מנשים. 4. קרא כל ספר שהוא על מדע המין, תמצא שם הרבה דוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש גברים שמתאהבים דווקא בנשים מבוגרות מהם (לא אמרתי בגיל של אמא שלהם). 2. יש נשים שאוהבות גברים חלשים. בחולשתם/נואשותם/חוסר האונים שלהם הן מוצאות משהו סקסי. 3. גם נשים. היום, אולי, לא פחות מגברים. 4. לאיזה ספרים בדיוק אתה מתכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטיות גנטיות הן עניין סטטיסטי, וכך נוסחו המסקנות שלי. למשל: "Sex on the Brain" של Debora Blum, או "Why is sex fun?" של Jared Diamond. יש עוד כמה אלפים, אבל אלה שניים שאני מכיר. יש גם הסדרה "מדע האהבה" שמשודרת שוב ושוב בערוצי המדע על המרקע הקרוב למקום מגוריך (אם יש לך כבלים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. זה כמו שאני אעלה היפותזה ''הכל מתרחש כתוצאה מגורל קבוע מראש''. משהו התרחש. לכן, ההיפותזה הוכחה. בקיצור, לדעתי אלה אינן מסקנות בחינה, אלא התופעות שדורשות הסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לפתוח דיון בשאלה אם הניאו-דארויניזם הוא תיאוריה מדעית? אתה רוצה להגביל את הדיון הזה לסוציו-ביולוגיה? תרשה לי לפרוש כאן, היריעה הזאת קצת רחבה מדי בשביל הביקורים הקצרים שלי באייל. אני מוכן לנסח את הטענה הבסיסית שלי שהתחילה את כל הדיון באופן כזה: עפ"י ההנחות המקובלות בסוציוביולוגיה, האהבה היא רגש שנועד לעזור בקיום זוגיות יציבה, הנחוצה לגידול מוצלח של הצאצאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נועד" - זו המילה הבעייתית, כאילו שאלוהים כשתכנן את העולם ישב וחשב עד שמצא דרך "לעזור בקיום זוגיות יציבה". ואם לא אלוהים, אז מי? האבולוציה נטולת "מטרות" ואז הסדר צריך להיות הפוך: אם זוגיות יציבה תורמת לגידול צאצאים, ואם אהבה תורמת לזוגיות יציבה, יהיה יתרון הישרדותי לזוגות יציבים ומאוהבים.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את ההשואה בין אהבה לרעב, בתור מאוהבת אני רעבה תמיד... אולם לגבי הקשר אהבה-זוגיות:רעב-אוכל קשה לי להסכים. ... אלא אם כן, אתה מתכוון לגורמה:סטייק טרטר נוטף דם עסיסי מטובל במעט פלפל גרוס, ומעליו נוטף חלבון ביצה לחלוחי, מוגש עם סלט תערובת עלים וגרגירים טריה מעט מרירה ברוטב חמוץ מתקתק, ולקנח בכוס יין משובח - ממממממ :-) וגם אז- מה הקשר לזוגיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מולי לא היתה כותבת ''מטובל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שלא הבנת את האנלוגיה. כדי שהאורגניזם לא יגווע ברעב עליו לאכול. מה שדוחף אותו לאכול הוא תחושת הרעב. עד כאן מוסכם? כדי שהאדם יתרבה בהצלחה הוא צריך קשר זוגי יציב. מה שדוחף אותו ליצור קשר כזה היא האהבה. לסיכום: התחושות (אהבה, צמא, רעב, פחד, כאב וכו') הן המכניזם ה"נפשי" בעזרתו מושגת התנהגות בעלת יתרון הישרדותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דארווין מתהפך בקברו באי נוחות (שוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע ולמה? במה שונה המנגנון שתואר לעיל מאשר, נגיד, ההסבר המקובל להנאה מפעילות מינית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שסביר להניח שהנאה מפעילות מינית נובעת מהאופן בו אנו מתוכננים גנטית וההיסטוריה שלה היא בסדרי גודל של מליוני שנים (עוד מלפני שהיינו בני אדם, למען האמת), בעוד מונוגמיה (ביחוד מן הסוג היציב שבו מדובר על זוג שמתחתן, חי יחדיו ומגדל יחדיו צאצאים לאורך רוב תקופת חייו) היא תופעה ספציפית לזמן מסוים, לתרבות מסוימת ושאין שום סימן לכך שיש לה יתרון אבלוציוני ו/או השרדותי. התרבות האנושית ידעה גם מודלים אחרים חוץ ממונוגמיה-אבא-אמא-זוגיות-ילדים. מהו היתרון הגנטי/השרדותי של "אהבה זוגית יציבה"? מה הקשר הברור בין גנטיקה לבין אהבה זוגית יציבה? אם התשובה היא שאנו לא באמת מדברים על גנטיקה, אז מה הקשר לדארוויניזם, ברירה טבעית, שרידה ואבולוציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון של קשר יציב הוא בגידול הילדים. על מונוגמיה לא דיברתי בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון הוא בגידול הילדים באיזה מובן? במובן שלילדים טוב יותר? אם כן, אז ממש לא קשור לדארווין. אם לא, אז על איזה יתרון מדובר? אם מדברים על דרווין ועל אבולוציה, אתה צריך לדבר על *גנטיקה*. כאשר אתה מדבר במסגרת הזאת, למילה יתרון יש משמעות אחת - "צאצאים מוצלחים" (כאלה שיביאו צאצאים בעצמם). אינני מבין איזה יתרון יש לאהבה יציבה, וגידול *זוגי* של ילדים, בהקשר זה. "על מונוגמיה לא דיברתי בכלל." אז למה התכוונת ב-"קשר זוגי יציב", אם לא למונוגמיה? למה הכוונה ב-"זוגי" וב-"יציב"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הוא שייך לעניין? הוא נותן הסברים תיאוריים להתנהגות האנושית, אבל לא מדבר על הסיבות שגרמו לה. אפילו את קיומו של התת-מודע הוא לא מסוגל להסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אני אתקן: לאקאן1 פוגש את דארווין. 1 וזה לגבי הטענה שמונוגמיה חיונית לגידול הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לאקאן לא הבנתי אף פעם, כך שאינני מתווכח. מכל מקום, אני חוזר ומדגיש שלא דיברתי על מונוגמיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה פה דיברנו על זה: תגובה 121626 (בכלל, דרושים פסיכולוגים לאייל. פלוס דרושות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרויד לא מסביר את קיומו של התת-מודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון בגידול הילדים הוא בכך שיש להם סיכוי גדול יותר להגיע לגיל בו יוכלו להוליד ילדים משל עצמם. לגנים יש תפקיד חשוב בזה, אבל כך גם לעובדה שהאבא נמצא בסביבה ועוזר לכלכל את האם והצאצאים, להגן עליהם ולדאוג למיקום החברתי שלהם. קשר זוגי: אכן, נחוצים שני הורים כדי להביא לעולם ילד (כדאי לך לקרוא איזה ספר בעניין הזה, הנושא מרתק). זה לא אומר שאחד מהם - או שניהם - לא יכולים להיות בקשר כזה עם בני זוג נוספים, במקביל או באופן טורי. יציב: שיארך מספיק זמן עד שהילדים יגדלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דרכים אחרות, טובות לא פחות לגדל ילדים. מרבית בעלי החיים (כולל פרימטים) אינם מונוגמים, וצאצאיהם גדלים לא רע. גם בני אדם חיים (ובעיקר חיו) במסגרות פוליגמיות וברוך השם, העמידו צאצאים מוצלחים לרוב. גם לגבי המונוגמיה, יש שאלות רבות. בבדיקה של גוזלי ציפורים מונוגמיות, התגלה שחלק ניכר (כ 25%, אא"ט, אבל אל תתפסו אותי במילה), אינם מהאבא. מונוגמית, מונוגמית, אבל מדי פעם מתפרפרת עם השכן. כלומר, המצב מורכב יותר מן הדיכוטומיה מונוגמיה-פוליגמיה. מחקר אחר, שבדק אבהות לילדים של זוגות נשואים בארה"ב, מצא שבאיזורים מסויימים, כ 15% מן הילדים אינם מן האבא. אין בכוונתי להשליך ממחקר זה על השני, אלא רק לדקור קלות את בועת המונוגמיות. בכל אופן, להסתכל על מונגמיות כהתנהגות "גנטית" גרידא, נשמע די חסר בסיס, במיוחד שפוליגמיות אנושית היתה ועדיין קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה שייך? מי דיבר על מונוגמיה? מה אתם רוצים ממני? בסך הכל אמרתי דבר מאד פשוט שאני בטוח שאין עליו חילוקי דעות גדולים בינינו: לצאצא האנושי היה יתרון גדול אם האבא שלו לא עוזב את האם בסמוך להתעברותה. האהבה היא המנגנון שגורם לאבא להמשיך לבקר, וגורם לאמא לא לזנוח אותו ואת ילידו בעבור החתיך התורן שהרג זה עתה ממותה שלמה והוא מבטיח לה ביס. זהו, ביקורי הקצר הארוך מדי כאן מסתיים שוב במפח נפש. הלו, בננות, here I come. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו צריך לספק לך את הספר עם הציורים, שיבהיר לך שהנחיצות בשני הורים *לשם הבאת ילד לעולם* מסתיימת לאחר הפירקוס המענג. לאחר המגע המיני, יש כל מיני מודלים חברתיים (חלקם אינם קשורים לזוגיות או לזוגיות יציבה) שיכולים להבטיח את שרידתו של הדור הבא. אם ההגדרה שלך לקשר זוגי הוא מגע מיני, הטענה שלך יותר משעממת ממה שחשבתי (והיא גם סותרת את תוספת ה"יציב"). אם זו לא ההגדרה שלך, אז התגובה שלך מצטיירת באור קנטרני וילדותי למדי (כאילו כתבת אותה רק בשביל לכתוב את משפט החוכמה "כדאי לך לקרוא איזה ספר בעניין הזה, הנושא מרתק"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאתה יודע, ישנם גם מיני בע''ח אחרים, מלבד האדם המקיימים מערכות מונוגמיות. נטייתם זו אינה נרכשת חברתית, אלא טבועה בהם (ניתן לבדוק זאת בגני חיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. אבל איך אנחנו יודעים שהנטייה האנושית למונוגמיה היא דבר שטבוע בנו גנטית, כאשר יש דוגמאות לתרבויות אנושיות בהן בחרו במודלים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אבסס את זה כרגע אך אני חושב שהנטייה למונוגמיה טבועה בנו גנטית. אך היא אינה שם לבד ועקב מורכבות הנפש האנושית, ותנאי הסביבה המגוונים בהם היא מתפתחת וצריכה לתפקד, לא תמיד נטייה זו, כאחרות בתחומים אחרים, היא שגוברת. עדיין, בקרב המין האנושי מונוגמיות היא הכלל וביתרונה כבר דנו אחרים בפתיל זה. מצאתי לנכון להדגיש את מולדותה של נטייה זו משום שלעיתים נדמה לי שאני מזהה נטייה יתרה לראות בהוויה האנושית תוצר של סביבה, בעיקר חברתית, תוך התכחשות למרכיבים המולדים הנשזרים לתנאי הסביבה ליצירת האדם השלם. לכך ישנן סיבות שונות 1. זה למה קפצתי. 1 אידאולוגיות ואחרות (נוחות מחקרית מסויימת). לא אכנס לזה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 העניין הוא שהסיבות הללו מוצדקות (או לפחות לגיטימיות), כל עוד הטענות לכיוון השני מונעות מאידאולוגיות או נוחות מחקרית וכל עוד הן לא מצליחות להתרומם מעל הטיעון המעורפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמצא קשר בין הגודל היחסי של זכרים מול נקבות (דימורפיזם) לבין מיקומם על הציר פוליגמי -מונוגמי. ההבדל הקטן יחסית אצל בני האדם נותן אינדיקציה לכך שאנחנו באזור המונוגמי, והיינו שם הרבה זמן. ראה, לדוגמא: ציטוט משם: Sexual dimorphism manifests itself in humans by differences in overall body size traits, compared to the larger degree of sexual dimorphism displayed by other primates, especially chimpanzees and bonobos. Less sexual dimorphism often indicates a species with mutual care of the young and monogamy, such as birds, whereas greater sexual dimorphism is often demonstrated by species which practice polygamy and have sharply defined gender roles regarding the rearing of offspring
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהנטיה למונוגמיה היא תורשתית. יותר משאנו נרתעים מאשה נוספת, אנו נרתעים מחמות נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לזה פיתרון (שהוא טאבו חברתי וחוקי) אבל נוסה בהצלחה מסויימת ע"י אחד מאבותינו: תתחתן עם אחיות (ואח"כ תתרחק ממקום מגוריהם של החם והחמות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכפרי הולנד נהגו לומר, שנישואין מוצלחים הם בין בני זוג, שכל אחד מהם רואה מכפרו שלו את צריח הכנסייה של כפרו של השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע קצת כמו קמפיין לשימור האוכלוסיה הכפרית במקומה (ילדים, אל תתרחקו מהכפר בחיפוש אחר בני הזוג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם. ההסבר המקורי היה דמיון בין התרבויות של בני הזוג וכמובן שמירה על קשר עם המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שבכפרים באנגליה או אירלנד היה פעם מנהג להריץ את הילדים בגיל מסוים וביום טקסי מסוים בשנה סביב הכפר.שיכירו את הגבולות שלו,וזאת תוך הכאתם בזמן הריצה. beat the bounds היה השם של הטקס זה. זה נעשה כדי להחדיר בהם דרך הפחד הפיזי את המודעות לסכנה מחריגה מגבולות הכפר אל טריטוריית הכפר השכן העוין.1 1 בעצם אולי אני צריך לכתוב את התגובה הזו תחת ועדת רוטלוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אתה מופיע כאן בסמוך לגיחה של המקורי מהדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 173082 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגוון תשובות בלי סדר הגיוני: א. ישנם מינים שבהם מונוגמיה היא הכלל. לא מדובר רק על ציפורים, אלא גם בקרב יונקים. כנראה שלפחות בקונסטלציות מסוימות, למונוגמיה יש יתרון. ב. מונוגמיה היא באמת לא הכלל בחברה האנושית, אבל מונואנדריה היא כמעט אוניברסלית - לכל אישה יש גבר אחד (פלוס בגידות). המונוגמיה היא כבר תוצאה חברתית: אם לכל אישה יש רק גבר אחד, אז בחברה ששואפת לשיוויוניות, הגברים יתעקשו להגביל את מספר הנשים לכל גבר כדי ש"יהיה מספיק לכולם". אז כל מה שאנחנו צריכים להסביר הוא המונואנדריה, וזה כבר הרבה יותר קל, כי זה קיים בכמות אדירה של פרימאטים, והיתרונות האבולוציוניים די ברורים. ג. אפשר, אגב, להסביר מונוגמיה גם מכיוון אחר. בקרב חיות פוליגיניות, אפשר לראות כיצד מעבר לכמות מסוימת של נקבות, מתחיל להיווצר מצב של "תפוקה שולית פוחתת"1, עד למצב שנקבה נוספת *תפחית* את כמות הצאצאים הכוללת של הזכר. הדבר נובע מיכולתם המוגבלת של הזכרים להגן על צאצאיהם ונקבותיהם, ולספק להם מזון. מה שיפה הוא שבלפחות חיה אחת שאני מכיר, המנגנון להגבלת כמות הנקבות (שמונע את ירידת הכשירות הכוללת של הזכר) אינו נמצא בזכר, אלא בנקבות - בשלב מסוים הן מתאגדות ומגרשות נקבות אחרות מהאזור, ובכך מונעות התפוצצות אוכלוסין של נקבות בטריטוריה. מכיוון שאצל בני אדם הנקבות והזכרים כמעט באותו גודל והבדלי הכוח אינם כה משמעותיים, הרי שאצלנו האשה יכולה לפעול כנגד כל אישה נוספת מעבר לעצמה, בלי שהזכר יוכל להתנגד יתר על המידה. בהסבר הזה, אם כן, הנשים עצמן הן שדואגות לשמר את המצב המונוגמי העדיף להן מבחינה הישרדותית. 1 כלומר, לכל נקבה יש, בממוצע פחות צאצאים ששורדים. לדוגמא - לזכר עם נקבה אחת יהיו 10 צאצאים. לזכר עם שני נקבות יהיו 16 צאצאים, שלוש נקבות - 19 צאצאים, ארבע נקבות - 18 צאצאים. מבחינת הזכר, שלוש נקבות הוא המצב האופטימלי. מבחינת הנקבות, להיות נקבה בודדת זה המצב האופטימלי (10 צאצאים, לעומת 8, 6.3, ו-6 צאצאים, בהתאמה). במצב כזה, סביר להניח שהמנגנון ההשרדותי יציב את מספר הנקבות הממוצע בין שתיים לשלוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חפרת וראית שלא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאוהבים להגיד כאן: חובת ההוכחה עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין באמונה שלמה שהוא התהפך. בדיוק כמו שאתה מאמין שיש קשר ברור בין ניאו-דארוויניזם לתופעת ''הזוגיות היציבה'' בקרב בני אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מדי שאלות לא רלוונטיות. פה זה קורס בכימיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה חשוב? לא משנה מה גורם את האפקט, חשוב מהו האפקט, וזאת כדי שתוכל לטפל בו כראוי. גם אם אתה לא מבין למה מתמכרים לבפ"נ, תראה מה אתה מרוויח - ליתיום כתרופה לשברון לב! הרי סך הכל, מטרת הרפואה להעמיד בפני אנשים אופציות שיעזרו להם להמנע מאי נוחות, ולצורך כך בהחלט מספיק להבין איך, גם בלי להבין למה. תחשוב איזה עולם נהדר זה יהיה כשתוכל לקום בבוקר ולהחליט אם לקחת את הכדור הירוק הקטן מתוך הקופסה של "אושר פראי של ג'ונגל" (1), או את הכחלחל של "סגריר של סתיו", סתם, כי ככה נוח לך היום. (1) (C) ירדן ניר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? עולם נהדר? זוכר את סצינת הסטייק ממטריקס (1)? מה עדיף: גן עדן של בורים (שאוכלים סטייק שהוא בעצם תוצר אשלייתי של המטריקס) או האפשרות לדעת (את המטריקס)? מה אתה בוחר - הגלולה האדומה או הכחולה? האושר האנושי לדעתי ולתחושתי מורכב הרבה יותר מאשר אפקט גלולתי מסוג מסויים. נ.ב. לא הכרתי אנשים מכורים לבפ"נ (או לכל דבר אחר) שהיו מאושרים. אני מכירה כמה אנשים מאושרים, שמידי פעם בוחרים להשתמש בחומר זה או אחר על מנת להעשיר את החוויה העכשוית. אני מכירה מס מועט ביותר של אנשים שלא צריכים חומרים מכל סוג שהוא. ואלו, אינם מאושרים ואינם לא מאושרים. הם פשוט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף גן עדן של בורים, בלי שום ספק. החוויה האנושית היא כל מה שיש לנו בחיים, והדבר היחיד שחשוב, לא שום דבר מעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מוטרד מהרמיזה שלך שהתאהבות היא מחלה הדורשת התערבות רפואית כמו דיכאון קליני או הנאה מהסדרה "זיווגים" (ע"ע). חוץ מזה, אני לא מסכים שהגורם לא חשוב ורק הסימפטום חשוב( ראה כותרת) . לבסוף, ראוי לזכור שהסימפטום הקיצוני שמתואר במאמר אולי מזכיר את ההתאהבות, אבל ייתכן שאין לו שום קשר לאהבה. אני מקבל (לצורך הוויכוח) את הטענה הרדוקציוניסטית שכל תחושה שלנו ניתן *לדמות* באמצעים כימיים ואחרים ( אגב, באיזה סרט זה היה שהגיבורה אמרה שאהבה נובעת בראקציות כימיות? אולי נינוצקה? ). יחד עם זאת, עצם זה שניתן בתנאים מסויימים לדמות אהבה, לא פותר לנו את השאלה של למה אנשים מתאהבים דווקא ב X ולא ב Y . אני גם לא בטוח שמטרת הרפואה היא "להעמיד בפני אנשים אופציות שיעזרו להם להמנע מאי נוחות" . סבל - בהחלט, זאת *אחת* מהמטרות, אבל אי נוחות? לא מדובר כאן על מילה נרדפת לסבל, אלא על מצב שההקצנה שלו תהיה סבל. יש הבדל. לגבי העולם הנפלא שאתה מתאר, גם אני קראתי את "כנס העתידנים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני בטח מסכים שחשוב להבין את הגורם, אבל רק בגלל שזה בדרך כלל עוזר לנו לטפל בסימפטום. אם ניקח את הדוגמא שבכותרת, או נגיד את הדוגמא החזקה יותר של העישון - בשני המקרים אתה לא יודע למה זה מסרטן, אתה רק יודע שזה מסרטן. אז אתה נמנע מצלילה בקישון (וגם מעישון, אני מקווה). בקשר למשפט הראשון שלך, אין לי את הרתיעה שלך ללהתייחס לאהבה כמו אל מחלה. אני זוכר לדוגמא את החודש הראשון של ההתאהבות שלי בבת זוגתי הנוכחית - עבדנו אז בערים נפרדות (אני בהרצליה והיא בחיפה) והיינו רואים אחד את השני רק בסופי שבוע. הגעגועים (ולמעשה, כפי שמלמד המאמר, הקריז) שחוויתי בהחלט פגמו בכושר העבודה שלי - הייתי חושב רק עליה, על מתי אני אוכל לראות אותה שוב ולדבר איתה. ואני יכול לדמיין מצב, בו הייתי יותר בכיר ממה שהייתי או בעל יותר אחריות, בו מצב שכזה היה בלתי רצוי בעיני. אולי אני לפני סיום של פרוייקט חשוב? אולי מעמדי במקום העבודה מעורער ואני אעשה הכל כדי לשמור עליו? במקרים כאלה, האהבה בשבילי היא בעייה שצריך לפתור, ואם אפשר אז על ידי כדור קטן ורוד. בדיוק כמו שאנו מתייחסים לדכאון כאל בעייה שצריך לפתור, בגלל שהוא פוגע בתפקוד שלך בחיי היומיום, כך יכולה להיות גם אהבה. בעיני, מעבר להבדל הסובייקטיבי החריף בין הרגשת דיכאון והרגשת ההתאהבות, אין הבדל איכותי של ממש בין השניים מבחינה רפואית - רק כמותי. עכשיו, אני לא אומר שרופאים צריכים להתייחס לאהבה כאל מחלה שדורשת טיפול, ושאימהות צריכות לקחת את ילדיהן לרופא ולהאנח "אוי ד"ר, הוא כל כך מאוהב, אין לך איזה כדור בשביל זה?", אבל אם האדם עצמו רואה בכך אי נוחות, אין שום סיבה שלא נציע לו טיפול, אם אנו יכולים. בקשר לחלק האחרון של תגובתך, אני בהחלט מאמין שאחת ממטרות הרפואה היא לעזור לאנשים להמנע מאי נוחות. כל ענף הפלסטיקה האסתטית נוגע בדיוק בנקודה הזו - אף אחד לא סובל מהאף-הפחות-מסולד שלו, רק חש אי נוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדור נגד געגועים. לא רע. בכל זאת אני חושב שמתחנו כאן את גבולות האתיקה הרפואית. אם כבר בספויילרים וב''כנס העתידים'' אנו עוסקים, זכור את הקטע בו מכתב המכיל חומר כימי נדיף גורם לך נקיפות מוסר על שלא שילמת את חובך לספק. נדמה לי שניתוחים קוסמטיים גם מותחים את גבולות האתיקה הרפואית, אבל אני מתנחם בעובדה שבקרוב אוכל לקחת כדור סגול נגד אי נוחות מכיעור עצמי, וכדור שחור (כצבע הדגל) נגד תהיות אתיות. ולעניין,אלד''ר, אבל כבר היום, כדורים כמו פרוזאק, ונגזרות חדשות יותר, יכולים לגרום לך לקחת יותר בקלות בעיות כמו שאתה מתאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער שאני מעיר דיון רדום, אבל נתקלתי באתר הבא: ולמרות שלא קראתי את כולו, אני מביא אותו מכיוון שהוא נוגע בנושא הדיון ( איזה נוגע? הוא עוטף ומוחץ אותו מכל הכיוונים). ולמתעצלים: נפרס כאן "מניפסט הדוניסטי" המציע לאנושות להתחיל לעבוד ברצינות על המתכון לאושר באמצעים כימיים, ביו כימיים וגנטיים. באתר קוראים לנו להשתחרר מגהינום הרגשות הדרווניסטי שהושת עלינו, ולפעול ליצור אדם פוסט דרוויניסטי, המשוחרר מרדיפה אחרי טיפטופי סרטונין ודופמין (לא נתקלתי ב בפ"נ עדיין, אבל לא קראתי את כל המניפסט). אני חושב שבתור מומחה לרטוריקה גם תהנה מהסגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר,א ני חשבתי על זה כאופציה ריאלית, לאו דוקא כ"סם של מצבי רוח", הלא פרידות רומנטיות גורמות כאב רב, וכעת אנחנו יודעים שמדובר בסימפטומים של גמילה, אם כך אני שואלת את עצמי, האם מפתחים כיום תרופות מבוססות בפ"נ שנועדו לעזור להתגבר על פרידות כואבות (במחשבה שכאב זה יכול להתדרדר לדיכאון ולחרדה) ולערוך למעשה גמילה תחת פיקוח רפואי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי כבר היום אנשים שסובלים מאוד מפרידה (על גבול הדיכאון) יכולים להסתייע בתרופות אנטידכאוניות ולהקל על תהליך הפרידה. הגבול שממנו ואילך יחליט הרופא לתת את התרופה הוא גמיש. ולא פעם אנשים עם נטייה לדיכאון ישתמשו בתרופות אנטידכאוניות סביב תהליך הפרידה עד לשוך הכאב החריף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא שחולף פרק זמן לא מבוטל, כשבועיים שלושה, עד שהן משפיעות, ולרוב המשבר הרציני מתרחש בפרק הזמן הזה, לכן חשבתי שאולי יתאפשר לטפל בפרידה כבתהליך של גמילה, ולא כבסוג של דכאון (ואולי לתרופה כזו תהיינה פחות תופעות לוואי מאשר לתרופות מבוסות הסרוטונין?), וייתכן שתרופות כאלה תשפענה מהר יותר, מי יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגם אתה? "אהבה זה התמכרות לבפ"נ"? ממתי מתאם הפך לזהות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שטלי הזכירה בנוגע לליתיום רומז על האפשרות שיש כאן יותר ממתאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ועדיין אין הסבר לקשר ביניהם. בודאי ש*זיהוי* האחד עם השני הוא מסקנה מרחיקת-לכת, שלא מתבססת על הנתונים שיש לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן לקבל את ההנחה הזאת לצורך הוויכוח, מכיוון שמה שעניין אותי1 זה למה הבפ"נ מופרש מלכתחילה. 1 וצריך לעניין כל אדם החפץ באהבה ואין לו מלאי זמין של בפ"נ להזרקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבה על בית מחסה לחתולים מסופר על חתולים שנזרקו מבתיהם ונאספו אל המקלט של העמותה למען החתול, שבו הם מקבלים אוכל וטיפול רפואי. אבל כנראה שאין איך לתת לכולם מספיק אהבה. ולפעמים גם אין איך לנחם חתול שנזרק מביתו אחרי שנים רבות, ומרגיש נבגד. כמה מהחתולים מתו מדיכאון. האחרים מלווים את המבקרים במקום בנסיון נואש לקבל ליטוף, וקצת תשומת לב אישית. למה הם צריכים את זה? למה לא מספיק לתת להם אוכל וטיפול רפואי? והאם הזרקת החומר המתאים תפתור את הבעיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזו סיבה להניח שהזרקת חומר מתאים לא תפתור את הבעיה? תמיד אפשר לחבר את מרכז התענוג שלהם לאלקטרודות, והם יוותרו בשמחה על כל הליטופים בעולם תמורת כמה מיליאמפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבה- קנה שני בקבוקים, וקבל את השלישי בחמישים אחוז הנחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם את נוהגת לדבר עם הבקבוק הנוכחי על הבקבוקים הקודמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל רק כדי להשמיצם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, אחרי התגובה ההיא שמתי לב שהמבצע שהצעתי לא נשמע מגוחך בכלל. אם "אהבה" זה שם של בקבוק שמפו או משהו דומה. והרי זה בדיוק מה שהפרסומאים עושים, וגם מצליחים למכור, למרות המניפולציה השקופה. [שים לב לקישור האלגנטי ל"טלנרקומנים"]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אבל שתי החתולות שאני מגדל עכשיו, שהן בכלל של בעלי הבית שנטשו אותן באכזריות, עברו לארה''ב המעטירה והשאירו אותן בידי סאדיסט ידוע כמוני, זוכות עכשיו להרבה פחות יחס משזכו לו אצל הבעלים הקודמים. לפיכך, הן הרבה יותר קרציות כשאני כן יוצא מהחדר, ומחפשות להתחכך בי בכל הזדמנות. המממ... אני תוהה אם זה יעבוד גם על החברה שלי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם אותם נוירוטרנסמיטרים מעורבים גם באהבות אחרות מאשר אהבה אל בן זוג. למשל אהבה להורים או ילדים. האם יודעים האם ליתיום יכול לפגוע גם ברגשות אלו? מחוויה אישית אני יכולה לספר שכאשר מניקים תינוק, לאחר דקה או שתיים, יש כזה גל של אהבה ומתיקות כלפי התינוק. לקח לי זמן להבין שזה כנראה תגובה על הגירוי של היניקה. ברור שזה אינו הגורם היחיד לאהבה הגדולה שאם מרגישה כלפי תינוקה. הרי גם אמהות שאינן מניקות (ואבות..)אוהבות מאוד את התינוקות שלהן. אבל נראה לי שיש ביטוי כימי לרגשות הללו, ולפעמים הערור של הרגשות נגרם מגירוי כימי ולא ההפך. כך שלפחות במקרים מסויימים הגורם הוא כימי והנגרם הוא תחושה. יכול להיות שזה אפשרי רק בקונטקסט מסויים עם תנאים נפשיים מתאימים. אבל יש מרווחים מסויימים בהם זה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לתחקר זוגות, עם לפחות בת-זוג אחת, העוסקים בהנקה כחלק מיחסי המין (או סתם בשביל הכיף), ולבדוק האם גם בנות הזוג המיניקות מרגישות את ההרגשה הזו, של אהבה ומתיקות, כתוצאה מפעולת ההנקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקה קשורה בהפרשה של אוקסיטוצין, וחוקרים שונים מקשרים בין ההפרשה של החומר לבין תחושת האהבה או הקשר הראשוני בין האם לתינוק. אותו החומר מופרש גם בתהליך הלידה, וגם בעת קיום יחסי מין. כפי שכתבת, הקונטקסט ישפיע על ההשפעה המדויקת של החומר. (כך למשל, הוא יגרום להפרשת חלב רק אצל אישה בהריון או אישה מיניקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החומר מופרש בעת קיום יחסי מין אצל נשים בלבד, או גם אצל גברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצל זכרים. אוקסיטוצין במינונים רגילים עוזר לפעילות המינית של זכרים. אבל בריכוזים גבוהים הוא יכול דווקא למנוע פעילות מינית. וקצת מאמרים מעניינים (ניסויים על חיות): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה, בן-אדם יכול להיות אימפוטנט כי הוא אוהב את זוגתו יותר מדי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך הגעת למסקנה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אוקסיטוצין מופרש בעת קיום יחסי מין. ב. יותר מדי אוקסיטוצין מונע קיום יחסי מין. ג. אדם שיותר מדי מתרגש/מושפע מקיום יחסי מין, לא יצליח לקיים יחסי מין פעם נוספת. === אדם שמתרגש יותר מדי (או מה שזה לא יהיה שעשוי לגרום להפרשת אוקסיטוצין מופרזת) מיחסי המין שהוא מקיים, יהיה אימפוטנט. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר סביר שהוא יצטרך הפוגה ארוכה יותר אחרי היחסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדענים גילו שגברים ששאפו את "הורמון האהבה" אוקסיטוצין הפכו אמפתיים יותר, הפגינו רגישות ואפילו הפיקו לקחים ממשוב חיובי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוחדים מג'וקים? נו פרובלמוס! קחו 50 מיליגרם די-סייקלוסרין (במקור תרופה נגד שחפת) ואתם צוחקים לג'וק בפרצוף- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי נותן דווקא לג'וקים לאכול את הדי-סייקלוסרין, שיאבדו הם את הפחד מפני, ויהיו טרף קל לנעל הבית הקטלנית שלי. זה עשוי למנוע כל מיני שערוריות בעתיד, כשיתברר שהתרופה ההיא מסרטנת או מגרענת או משתנת או שאין בה מספיק B1. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירדוף הוא אחרי הג'וקים במקום להיעלם כשקוראים לו לטפל בהם. ולחוד, שמת לב, ברשימת הפוביות, לזה? - Hellenologophobia - פחד ממלים יווניות. -ממה אתה סובל? -מ... מ..הל.. (בורח וקופץ מהחלון. ישר לתוך הAgora, מן הסתם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם Phobophobia - פחד מפוביות, ולא ייקח זמן רב עד שיזהו גם אנשים שפוחדים מהפובופוביה עצמה וכך הלאה לשמחת המתמטיקאים והפסיכיאטרים. משום מה לא מצאתי ברשימה את התסמונת הנפוצה Shotephobia. (אגב, החתול שלי לא פוחד מג'וקים כלל ועיקר. זה רק שעקרונותיו הדתיים אוסרים עליו להביא תועלת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד לו שאם חתולו העיוור של אפופידס צד זבובים ב3D*, אז המינימום שרב-עינן זה יכול לעשות להצדקת הוצאות קיומו הוא מתן הגנה דו מימדית הולמת לבעליו. ___________ אפו, אב גאה בצאצאו הממשיך בגאון את רוח המשפחה * כשניים ביום קיץ בממוצע! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הבסיס הביוכימי של קשרים מונוגמיים אצל זאבים, ועל הקשר שלהם להתמכרות, כאן: http://www.scienceagogo.com/news/20040021223042data_... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זאת ביקורת על ספר, אבל גם היא עצמה מעניינת למדי). ______________ חידה: מה הספר הבא שאני הולך להזמין מאמזון? בין הפותרים תוגרל אהבת נצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תבדוק טוב, כי יש סיכוי לא רע שכבר הזמנת אותו פעם והוא בתחתית הערימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר יצא לאור רק ב- 2004, כך שאני די בטוח שלא :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האהבה היא פועל יוצא של מנגנון התמכרות כלשהו? אבל הגורם להיווצרות מנגנון ההתמכרות במוח? מבחינה הישרדותית זה נראה איום ונורא. אני מציע ספקולציה: אולי מנגנוני התמכרות נוצרו מלכתחילה כדי לעודד אהבה, שהיא כידוע דרך להעמיד צאצאים, לשמר את הגנום, להתיר את דילמת האסיר וכולי וכולי. ההתמכרויות שלנו לדברים אחרים, כגון פורומים באינטרנט, שוקולד, הרואין או צפיה במשחקי סנוקר בערוץ הספורט הם רק תופעת לוואי של חוסר שלמות של המנגנון הבסיסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הקשר בין גנטיקה למונוגמיה/מתירנות אצל נברנים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי אם לשים את זה פה או במאמר של עדה למפרט: ( עוד לא קראתי...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוהב. זה לא קרה לי בחיים באופן הזה - אובדן שליטה אמיתי, בלי הגיון או סיבה או פוטנציאל אמיתי למימוש. היא צעירה ממני ביותר מ-10 שנים, אני כבר תפוס לגמרי, לא יכול ולא רוצה ליצור קשר רומנטי אבל אני פשוט מאוהב. שטוף נוראפינפרין כמו נער החווה אהבה אמיתית ראשונה. זו אינה ארוטומניה כי איני מדמה לחשוב שהיא אוהבת אותי יותר, או בכלל. פלירטטנו ככה, באורח לא מזיק. החמאתי לה פה ושם, היא שאלה אותי אם יש לי במקרה אח תאום, אמרתי לה שהיא בחורה מושכת מאוד, היא סיפרה שהיא חלמה עלי בלילה והיתה מאושרת, פלירטוטים, אתם יודעים. אני אשקר אם אומר שלא פינטזתי על איזה רומן קצר-ימים. ואז ישבנו באיזה בית-קפה ואני פשוט טבעתי. לא יכול להוציא אותה מהראש. לא יכול. כותב לה מכתבים, זורק אותם, מיטלטל בין אופוריה (למה אופוריה?) לכמעט-דיכאון, לא ישן, לא רוצה לאכול. היא כבר תפוסה. אולי בגלל זה זה הפך כמעט לאובססיה? ד"ר וישנה, מה עושים? יש תרופה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לך ילדים, תחשוב עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי ברור כנראה. אני לא צריך להיזכר בסיבות למה זה לא טוב לי, אני זוכר מצויין. בדיוק בגלל זה אני רק רוצה להפסיק להיות מאוהב. אני רק לא יודע איך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני נער מאוהב קשות, ואני חושש ממהפך אובססיבי, מה עושים? איילים עזרו לי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא תנסה להזמין אותה לסרט או משהו במקום לחשוש ממהפכים אובססיביים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדענים גילו את אהבת האמת סריקות מוח מוכיחות כי יש בני זוג שמגיבים זה אל זה לאחר עשורים כמו זוגות בתחילת דרכם" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המדענים מצאו כי אצל אחד מעשרה זוגות...". שוב עשרה אחוז? כל מחקר שמגלה תופעה אנושית בתפוצה הפלאית הזאת חשוד בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק 10% מהם מסתברים בהמשך כנכונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פלאי? הנה "מחקר שדה" הקשור לנושא, לא של מדענים הפעם, שמגיע לאותה תפוצה בדיוק. "יצאתי עם 50 גברים במשך עשרה שבועות. ארבעה-חמישה מהם מצאו חן בעיני", מספרת גריי מלונדון במבטא סקוטי כבד ובשטף שקשה לעצור. "אלה נתונים מעודדים. אם רווקה יוצאת עם עשרה גברים בשנה, יש סיכוי גדול שאחד מהם ימצא חן בעיניה. אם היא יוצאת רק עם אחד, הסיכויים שלה לא משהו". הצעה לשכ"ג: צא עם מאה נשים בשנה ותמצא שעשר מתוכן מוצאות חן בעיניך. עכשיו תכנן ניסוי שיוביל אותך למסקנה עם מי מבין העשר זו תהיה אהבת אמת נצחית. לא עבד? נסה להחליף את הגבר שבניסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נתחיל מהסוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
E אחוז יותר ישכנע אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרובת משפחה שלי היא אישה ערירית בשנות החמישים לחיה, אושפזה לא פעם במוסדות פסיכיאטרים עקב נפש אפעס לא מאוזנת. כבר שנים רבות שהיא עובדת בבית חולים במרכז הארץ כאחות ועושה את עבודתה על הצד הטוב ביותר. לא פעם ולא פעמיים היא סיפרה לי על רופאים שמאוהבים בה ושולחים לה מסרים באמצעות התנהגויות מסויימות הסמויות מעיני האנשים הרגילים. לא פעם, מתוך תמימות הצעתי לפנות אליהם ישירות וליזום קשר אך היא שללה את הדבר כי אמרה שהיא מתביישת מהם למרות החיזורים שלהם. אחרי קריאת המאמר נפל לי האסימון שהיא פשוט סובלת מהפרעת קלרמבו, מדהים לנסות לנתח את כל אותן הפעמים בהם סיפרה על החיזורים של הרופאים ( שאגב, מתאימים לקטגוריה של בני מעמד גבוה יותר) כשכל מה שהיא אמרה היה בעצם בדיה כמעט מוחלטת | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |