|
||||
|
||||
לא לגמרי ברור לי למה כוונה תגובתך. אם, בהקשר לשאלה שאסתי העלתה מעלינו, התכוונת שהעובדה שבמצבים קיצוניים דרושה התערבות ישירה בביוכימיה המוחית מעידה שהביוכימיה היא הסיבה ("הביצה"), לא נראה לי שזאת הנחה הכרחית. בהחלט אפשרי להניח שיש מצבים קיצוניים שבהם האורגניזם "יצא מאיזון" של חומרים ולא יכול לתפקד כראוי, בלי שזה מחייב להניח שבאופן נורמלי כמות החומר הזה הוא סיבתו של המערך הנפשי ולא המערך הנפשי כסיבתה של כמות-החומר. בעיניי, המשפט הכי מעניין בתגובתך הוא "אינטראקציות עם הסביבה משנות את התמונה הביוכימית במוח. לכן, גירויים חיצוניים יכולים להשפיע על המצב הנפשי". האם את יכולה להרחיב כיצד זה קורה? |
|
||||
|
||||
''אינטרקציה אם הסביבה'' פירושה קלט חושי, שפירושו גירוי של נוירונים, שפירושו שינוי של הפעילות האלקטרוכימית במוח שעשויה לשנות את התמונה הביוכימית במוח. |
|
||||
|
||||
אם זה כ"כ פשוט מנין ההבדלים העצומים באינטרקציה עם הסביבה בין שני אנשים? אני לא מבין איך התאהבת בפוסטמה הזאתי. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאופי ההשפעה כתוצאה מהגירוי תלוי במבנה של המוח כרשת-נוירונים, מבנה שלפחות המטא-התנהגות שלו נקבעת בגנים ובברור חלק מההתנהגות מתעצבת כתוצאה של אינטרקציה עם הסביבה כל הזמן. סך-כל-הגירויים החושיים (כפי שתוארו בהודעותי הקודמת) משפיעים על אופי תגובתך על הקלט החושי הבא (התהליך, ככל הנראה, כמעט רציף באופיו ולא דיסקרטי כפי שאני מתאר אותו כאן על מנת להפשיטו). השוני הן במטען הגנטי והן בסדרת החוויות בין שני אנשים שונים - הם שאחראיים על תגובותיהם השונות לאירועים דומים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |