בתשובה להאייל האלמוני, 20/09/03 12:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם מישהו צולע, ומקבל זוג קביים להקלת הצליעה, זה מראה איכשהו על הסיבה לצליעה? ואם כבר מחפשים סיבות-שורש, דווקא בזמן האחרון היו פרסומים על גילוי הגן שאלליו השונים -אחד קצר ואחד ארוך- אחראים ליצירת אישיות דכאונית/לא-דכאונית, בהתאמה. אבל עדיין הדכאון יווצר רק כשיקרה גם טריגר חיצוני לא-נעים. כך שהאלל הקצר הוא לא הסיבה הבלעדית. אולי מחר ימצאו גם את הגנים שאחראים לרמות הלא "תקניות" של נוירוטרנסמיטרים שיוצרים את תגובות האהבה הקיצוניות שתוארו פה. אבל עדיין צריך אוביקט חיצוני להתאהב בו. לא שאני יודעת מה בדיוק אני טוענת פה, אבל באופן כללי- הרדוקציה של מצבים נפשיים לסיבות פיזיות בלבד, בנוסף לכך שהיא מטרידה אותי מבחינת "כבוד האדם", גם נראית לי כהבנה חלקית בלבד של מה נגרם על ידי מה, ולמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה לצליעה וקביים אינה מוצלחת, כי הצליעה היא רק הסימפטום, בעוד הדכאון בנמשל הוא המחלה עצמה. אם מישהו צולע והוא מקבל סטרואידים להקלת הדלקת במפרקים שלו, נוכל לטעון שיש בכך רמז ל*סיבת* הצליעה. אני מבין את ההסתייגות שלך בעניין "כבוד האדם" אבל מה זה שייך לאמת? יש אנשים שגם הרעיון שהאדם התפתח מקוף קדמון נראה להם פוגע בכבודם. מה לעשות? החיים קשים (וזאת סיבה טובה להכנס לדכאון). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |