בתשובה ללונג ג'ון, 21/09/03 3:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זה קשור לכסף? כמובן שזה לא עולה לי כסף "לכתוב מילה או שתיים". אבל אנחנו דנים בעיקרון. ומה זה קשור לאתיקה? במקרה הקיצוני ביותר, זה יהיה עניין של כיבוד רצון הרוב ו/או ההנהלה (במידה שיובע רצון כזה). איזו אתיקה יש פה, ואיזה שיקול מוסרי? זו זילות המוסר לטעון לשיקול מוסרי כאן (התחשבות באחרים היא שיקול מוסרי, ההחלטה על גילוי פרטי עלילה היא לא). לטעמי, השתררה פה תרבות של מוטי עלילה שכיניתי "משטרת הספוילרים", והיא מרוכזת בעיקר בסרטים, ומעט פחות בספרים. נכון שהקולנוע הוא מדיום של זמן, אבל מוזר - אף אחד לא היה מתרעם לו הייתי אומרת "התערוכה של מאיר פיצ'חזדה נהדרת, חכו שתגיעו לתמונה של הילדה בשמלה אדומה בחדר האחרון". האם זה לא מקלקל את חוויית הצפייה (הראשונה) בתערוכה? מה בדבר "הדיסק החדש של 'האנשים' מתחיל פיצוץ ונגמר ככה-ככה?"1 האם זה לא הורס את חוויית השמיעה הראשונה? אני מבינה - כן, אני מבינה - את הרצון של אנשים מסוימים לצפות בסרט בלי לדעת כמעט דבר מראש על עלילתו. אבל לא ברור לי למה תמיד נלווית לזה אותה התרעמות פוריסטית, נוסח "הרסת הכל!". ולא ברור לי למה היא נדבקה דווקא לקולנוע. מצטערת, ההנאה מההפתעה היא לא עיקר הצפייה בסרט. אלא אם מדובר בסרט שאין לו שום שכבות אחרות לבד מהפתעות עלילתיות (וזה צריך להיות חתיכת סרט גרוע). אגב, ניתוח תוך כדי צפייה הוא בדרך כלל פעולה של צפייה שנייה ושלישית. זיהוי הקשרים תרבותיים נוצר בצפייה ראשונה ומעמיק אח"כ. 1 סתם. הדיסק של האנשים מצוין מתחילתו ועד סופו, ואף מתאים ללילות הסתיו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |