בתשובה לברקת, 19/09/03 12:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדי להשתיק את המלעיזים: ספויילר על "נפלאות התבונה" , "מוצאים את נמו", "ממנטו" ואולי עוד כמה. כשראיתי את הסרט אוהבת לא אוהבת, שמתי לב לדמיון הצורני בינו לבין נפלאות התבונה. בשניהם משתמשים בגימיק של הצגת הסיפור מנקודת המבט המעוותת של הגיבור החולה, ורק בשליש האחרון חושפים את האמת ה"אוביקטיבית". מעניין מי העתיק פה ממי ( ניחוש- האמריקאים מהצרפתים). דוגמא נוספת זה גיבורת המשנה ב"מוצאים את נמו" - דגה עם בעיות זיכרות לטווח קצר. מוכר לכל מי שצפה ב"ממנטו". נראה שכאשר מישהו עולה על רעיון טוב , חולבים אותו עד הסוף בכמה סרטים. אני עכשיו נזכר במעורפל בסרט על פסיכיאטר שמגלה שהפציינט שלו זה גם הבחורה שהוא מאוהב בה-מופרך, לא? כמעט כמו משחק הדמעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט על הפסיכיאטר הוא ''צבע הלילה'', והפסיכיאטר גולם בידי ברוס וויליס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק ספויילר, אבל כמעט. הרעיון של סיפור המםופר מנקודת ראות של הגיבור - וההתגלות כי מצבו הנפשי של הינו הפואנטה של הסיפור לא הומצא ע''י נפלאות התבונה או אוהבת לא אוהבת - יש מספר גדול מאוד של סרטים שנקודת התפנית שלהם כזו. כולל לפחות אחד שמוזכר במקום אחר בשרשור הזה, אמריקאי, שנוצר לפני שנהם (ומוצלח יותר לדעתי) ושאת שמו אני מנוע להזכיר מסיבות מובנות - חוק מספר אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי את <ספויילר> מלהולנד דרייב ברזיל (שמזכיר סיפור קצר של אמברוס בירס). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |