בתשובה לברקת, 20/09/03 14:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. גם לי. 2. אני שמח לשמוע. 3. יופי. עדיין, אני לא רואה למה היה מכאיב לך להוסיף את המילה "ספוילר" בתחילת ההודעה. העובדה שהסרט יכול להיות בעל ערך היסטורי, בעל אמירה או כל דבר אחר, לא מבטלת את העובדה שאפשר ליהנות ממנו גם כסרט. 4. מי ביקש ממך להסתיר את הפואנטה של "מועדון קרב"? מי ביקש ממך לא להסביר בפרוטרוט מה זה "רוזבאד"? הבקשה היא פשוטה וקטנטנה: לכתוב "זהירות, ספוילר". זה ה-כ-ל. 5א. אם אני כן ארביץ לאנשים ברחוב באמצעות צינור (אבל בעדינות, רק קצת) בלי שום סיבה פרט להנאה הסדיסטית שלי, היה בהחלט אפשר להגדיר את זה כ"רשע טהור", למרות שאף אחד לא ימות מזה ולא תיגרם לו טראומה לכל החיים. האייל לא מחויב כלפי "האנשים שלא הספיקו לראות את האזרח קיין" (אני מוכן להמר שמדובר ביותר מ-50% מהאנשים שקוראים את הטקסט הזה), וגם הם לא חייבים לך שום דבר. אני לא רואה סיבה להעניש אותם על פשעם התרבותי, לכן אני לא רואה סיבה להשמיע פרטים מתוך סרטי מופת בראש חוצות (וגם לא להרביץ לאנשים ברחוב) פרט לשאיבת הנאה סדיסטית, שהיא אכן סיבה טובה. 5ב. אני מתקן את סעיף 1. לא נעים. יכול להיות שאני טועה (אני הרי אנאלפבת שלא מבין מילים לועזיות), אבל נדמה לי שהמשפט האחרון שלך נועד להעליב אותי ברמת כיתה ד'. ומאנשים שזורקים ספוילרים בשביל הספורט אני לא מצפה ליותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבחורה כו-לה לא כתבה ספויילר (כן, גם אותי זה עצבן), וזה כבר הופך אותה לסדיסטית?! לא קצת נסחפנו עם המילים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 5, הסיבה לפעולותי 1 לא היתה "הנאה סדיסטית". כבר הסברתי את הסיבה: האייל יכול וצריך לדעתי להיות במה לדיון ביצירות תרבותיות מעבר לפרמטר הצר של צפייה ראשונה, בהינתן שיש כבר מספיק במות מסוג אחר. אתה לא מקבל את ההסבר הזה כסיבה - או, זו כבר בעיה חדשה. לגבי 5ב', לא היתה שם שום כוונה להעליב. להפך, עשיתי לך מחווה. אתה שונא מונחים כאלה, נכון? (ובכל זאת נעלב כשמתחשבים בשיקול הזה?) 1 שאתה מתעקש להשוות לאלימות פיזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי שהאייל הוא במה תרבותית, אבל שום דבר הוא לא מובן מאליו, ויכול להיות, רק אולי, שיש כמה אנשים שהיו מעדיפים לא להמשיך לקרוא את הדיון, אם הם היו יודעים מראש שזה עלול להרוס להם סרט שהם התכוונו לצפות בו (בדיוק בשביל זה יש מתמשכים - כדי שניתן יהיה לחזור לדיונים ישנים, בין אם מדובר בקריאה שלהם בלבד, או פתיחת הדיון מחדש, בזמן מאוחר יותר). והרי חלק מחווית הצפייה הראשונה הוא זיהוי של כל מיני הקשרים תרבותיים, ניתוח-תוך-כדי-צפייה, וניסיון לגלות לבד את הטוויסט (אם יש) או סתם ''מה לא בסדר עם הבחורה הזאת''. אז שוב, כפי שכבר אמרו פה לפני כן - אני לא אומרת שאסור להעלות את הסרט כדוגמה לטיעון, או שאסור לדון בו. בטח שאפשר. אבל יחד עם אזהרה מתאימה. אפשר לחשוב כמה כסף עולה לך כבר לכתוב עוד מילה או שתיים. סתם אתיקה כלפי חברים. בדיוק כמו שאם תפרסמי פה ידיעה חשובה, סביר שתצייני את המקור שלה, לטובת אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה קשור לכסף? כמובן שזה לא עולה לי כסף "לכתוב מילה או שתיים". אבל אנחנו דנים בעיקרון. ומה זה קשור לאתיקה? במקרה הקיצוני ביותר, זה יהיה עניין של כיבוד רצון הרוב ו/או ההנהלה (במידה שיובע רצון כזה). איזו אתיקה יש פה, ואיזה שיקול מוסרי? זו זילות המוסר לטעון לשיקול מוסרי כאן (התחשבות באחרים היא שיקול מוסרי, ההחלטה על גילוי פרטי עלילה היא לא). לטעמי, השתררה פה תרבות של מוטי עלילה שכיניתי "משטרת הספוילרים", והיא מרוכזת בעיקר בסרטים, ומעט פחות בספרים. נכון שהקולנוע הוא מדיום של זמן, אבל מוזר - אף אחד לא היה מתרעם לו הייתי אומרת "התערוכה של מאיר פיצ'חזדה נהדרת, חכו שתגיעו לתמונה של הילדה בשמלה אדומה בחדר האחרון". האם זה לא מקלקל את חוויית הצפייה (הראשונה) בתערוכה? מה בדבר "הדיסק החדש של 'האנשים' מתחיל פיצוץ ונגמר ככה-ככה?"1 האם זה לא הורס את חוויית השמיעה הראשונה? אני מבינה - כן, אני מבינה - את הרצון של אנשים מסוימים לצפות בסרט בלי לדעת כמעט דבר מראש על עלילתו. אבל לא ברור לי למה תמיד נלווית לזה אותה התרעמות פוריסטית, נוסח "הרסת הכל!". ולא ברור לי למה היא נדבקה דווקא לקולנוע. מצטערת, ההנאה מההפתעה היא לא עיקר הצפייה בסרט. אלא אם מדובר בסרט שאין לו שום שכבות אחרות לבד מהפתעות עלילתיות (וזה צריך להיות חתיכת סרט גרוע). אגב, ניתוח תוך כדי צפייה הוא בדרך כלל פעולה של צפייה שנייה ושלישית. זיהוי הקשרים תרבותיים נוצר בצפייה ראשונה ומעמיק אח"כ. 1 סתם. הדיסק של האנשים מצוין מתחילתו ועד סופו, ואף מתאים ללילות הסתיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, בחייך. ננסה ככה: אם אתה מדבר עם חבר שלך, שאתה יודע שראה את הארי פוטר וחדר הסודות, אז אין לך בעייה לדבר איתו בלי לציין *ספויילר* לפני כל משפט, נכון? ואם הוא רק קרא את הספר, אבל לא ראה את הסרט, עדיין לא תהיה לך בעייה לדבר איתו על הסרט חופשי, אמת? ואם אתה מרצה לפני קהל של חובבי הארי פוטר בכנס הפוטרים ע"ש רולינג, לא היית לך בעייה להכניס בדיחה שהורסת את הסוף של ספר 2, נכון? ואם אתה מרצה בכנס של חובבי פנטזיה? תהייה לך בעייה לספר את אותה בדיחה? סביר שלא - אתה די בטוח, ודי ברור לך, שהקהל הזה מכיר את ההקשר. רובו המכריע קרא את הספר, או לפחות יודע מה קורה שם. אפילו לא שווה לך לעצור את שטף הנאום בשביל להגיד לקהל שלך "מי שלא קרא את פוטר 2 - סתמו נא אוזניים, במחילה". וזה בסך הכל מה שברקת עשתה: דיברה לקהל שהיא די מכירה, שמספיק מכיר את ההקשר התרבותי, שאם הוא לא ראה את הסרט אז כנראה שזה מבחירה, ומבלי לעצור את שטף הכתיבה, כמו שעושים בשיחה בין אנשים. הנאה סדיסטית? אתה מוציא לכת השטן שם טוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |