 |
כמה ספרים קראת לראשונה בשנת 2017? | 3811 |  |
||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
ניחשתי 3-5, אבל מסתבר שקצת יותר. 1. "גינת בר". מאוד נהניתי, ועם זאת התאכזבתי. כי הציפיות שלי היו בשמיים - מאיר שלו כותב על תחביב אזוטרי שגם אני מנסה לעסוק בו! (ודי כושל. אני, כלומר). והספר לא ממש עמד בציפיות, סתם בגלל שלעתים קרובות הוא גולש לפטפטת. 2. If on a Winter Night a Travller של קלווינו - אוף. קראתי בגלל המלצה של חבר, שלכאורה קלע בול - בכל עמוד הייתי מלא התפעלות. אבל תוך כדי התפעלות נורא לא רציתי להמשיך לקרוא, והייתי צריך להכריח את עצמי להמשיך (ולהתפעל). לא יודע להסביר את הסתירה. 3-5. שלושת הספרים של מיודעתנו אביבית משמרי - "הזקן השתגע", "הנפש קמה באמצע הלילה", ו"הפינה של טריטסן". שלושתם יפים, כל אחד לגמרי אחרת, האמצעי הכי יפה לי. 6. גם השנה קראתי את Le città invisibili של קלווינו, Ficciones של בורחס, Das Fliegende Klassenzimmer של קסטנר, והמיטב של קורניי צ'וקובסקי כולל Бармалей. גם השנה התקדמתי בכל אחד מהם כמה עמודים. בעיקר אני קורא אותם כדי להתאמן באותן שפות (בפועל, רק להאט את השחיקה), אבל ארבעתם יצירות מופת שכיף לקרוא לאט. מאוד לאט. התחלתי לפני שנים, ואין לי מושג אם אגמור בימי חיי. אבל השנה נפל דבר - גמרתי את La Tulipe Noire של דיומא האב! שהתחלתי לפני מי יודע כמה שנים (ואינו יצירת מופת). לראשונה אני גומר ספר של ממש בשפה שאינה עברית או אנגלית! 6ב. ולמה אני מסייג "ספר של ממש"? כי הקראתי לבן שלי השנה משהו כמו 13 ספרי אסטריקס (אנחנו בספר 20 בלי חורים, אבל אני לא בטוח כמה היו השנה וכמה בשנה שעברה). אני מתרגם לו על המקום מצרפתית לעברית, תרגום מחורבן אבל הקהל מרוצה, ועוד ידנו נטויה. 7. "לילה ארוך בפריז" של דב אלפון - תענוג צרוף. הייתי אומר שהוא ספר חובה לגיקים ישראלים, אילו הייתי קורא מספיק ספרים כדי שהמילה שלי תהיה שווה משהו. 8. והכי טוב שקראתי השנה - "סוס אחד נכנס לבר" (גרוסמן למבוגרים ראשון שלי). אשתי שכנעה אותי להזמין כרטיסים להצגה ואז לקרוא, לקראת ההצגה. יצירת מופת! בין ספרי הפרוזה למבוגרים שקראתי בחיי, יכול להיות שהוא הטוב ביותר. דא עקא: ההצגה נהדרת אף היא, דרור קרן גאון, אבל אחרי הספר משאירה בעיקר טעם קל של החמצה. אני מנחש שמי שיראה קודם את ההצגה, ובלי ספק יהנה מאוד, יהנה גם מהספר אחר כך, אבל הרבה פחות מאשר אם יקרא אותו ללא ההצגה. צריך לבחור אחד. (את הספר, ברור, ולו בגלל שהתענוג נמשך יותר זמן.) |
|
|
 |
|
|
 |
||
|
||||
|
7. אז לא רק אני חשבתי ש"לילה ארוך בפריז" הוא ספר כיפי. הידד! 8. הגרוסמן הראשון שקראתי (אם לא מחשיבים את הזמן הצהוב) הוא "עיין ערך - אהבה", והוא פוצץ לי את המוח. אללי, זה היה ממש מזמן ומוחי היה הרבה יותר מהיר לפיצוץ מעכשיו. מאז קראתי ספרים ספורים שלו, שלא השאירו עלי רושם חזק (וברחתי מראש מ"אישה בורחת מבשורה", מפחד הדכאון). מעניין שדוקא את הסוס והבר קראתי, ולא הבנתי לגמרי על מה כל ההתפעלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שותף לחוויה הגרוסמנית שלך, ואהבתי מאד גם את "יש ילדים זיג זג" שגרם לי להרגיש בן 13. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
“יש ילדים זיג זג” הוא גם אחד החביבים עלי מבין ספרי גרוסמן וגם את “מישהו לרוץ איתו” אהבתי. בעיני אחד הכי מוצלחים שלו שאינו ספר נוער או ילדים הוא ”ספר הדקדוק הפנימי”. בניגוד לאלה שמעלי, דווקא נהניתי מ”סוס אחד נכנס לבר”. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, נזכרתי שגם ילדים זיג זג מצא חן בעיני. לגבי הסוס והבר - דומני שנהניתי באופן סביר כשקראתי אותו, אבל לא נשאר חותם מעבר לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה שם בדיחה אחת ממש מוצלחת (ההוא שמתקשר לחבר מהעבר שיבוא איתו למשחק כדורגל) ועוד כמה נחמדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט יכול להיות. כרגע אני צורך את הבדיחות שלי אצל ביל בר בנטפליקס. מזהיר מראש שהוא לא פי סי (ולכן הוא מצחיק, כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם בדיחות מצחיקות, אבל הרושם העז עלי הוא לא מהבדיחות אלא מהדרמה, בחלקו האחרון של הספר. ואולי יותר מזה, מהמתח על פני תהום בין הבדיחות לבין הדרמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה שמתי לב שמעולם לא קראתי ספר של גרוסמן, אז התחלתי עם 'ספר הדקדוק הפנימי'...עד עמוד חמישים ונשברתי. אולי בעתיד. אחרי הנוכחי אנסה את "יש ילדים זיג זג". תודה על ההמלצה. תודה גם להפונז על ההמלצה על Bill Burr שהיה עבורי כמים ביום חמסין (למעט דילוג קדימה של כמה דקות עקב קיבה רגישה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, דימוי נהדר למים מהב(א)ר, שמח שיש עוד שותפים לחוויה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר הדקדוק הפנימי (נהדר בעיני) הוא קצת גרוסמן למתקדמים. הייתי ממליץ על "עיין ערך אהבה" שהוא בעיני אחד הספרים המשובחים שקראתי אי פעם, אבל לפחות חצי מהאנשים שאני מכיר חושבים עליו את ההיפך. "יש ילדים" מיועד לבני הנעורים, כך שבטח תרגיש שם כמו בבית :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עיין ערך אהבה" הוא לא ממש ספר אלא מספר ספרים עם נושא משותף. החלק/ספר השני קשה מאוד לצליחה ואני מבין את מי שנוטש אותו שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום היו קוראים לזה אנתולוגיה. במחשבה לאחור1, היה משהו דייויד לינצ'י בחלק/פרק השני הזה. 1 ואולי הגיע הזמן שאקרא אותו שוב אחרי הרבה שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם זה שחצי מהאנשים שאתה מכיר (לפחות) קראו את ע''ע אהבה, זה מרשים בפני עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח היה כמובן מטעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה. תודה. אגב, חלק מן הבעייה שהיתה לי עם ספר הדקדוק הפנימי הוא דבר בו ניתן בד"כ להיווכח כבר בתחילתו של ספר - סופר ששונא את דמויותיו או בז להן. זה מתחיל עם תיאור פיזי לא מחמיא וממשיך אל עלילה מתעללת או אל הדגשת הבזוי והנלעג בכל החלטה על חשבון התערובת האנושית הסטנדרטית1. לפעמים נדמה לי שזה כדי שהסופר יוכל להתפאר בפיקחונו, במוסריותו ובחמלתו האנושית. מצד שני, כמה מן הספרים שאהבתי במיוחד כדוגמת "סטונר" של ג'ון ויליאמס, ו"הדרך" של קורמאק מקארתי, הם ספרים מתעללים, אבל בדקדוק הפנימי לא מצאתי, לפחות עד לנקודה בה עצרתי, משהו נוסף שיגרום לי להמשיך. אולי כשאגדל (: ---------------------------------------------- 1 לכן אולי "הנוסע הסמוי" של סימנון ודמויותיו האנושיות הסב לי הנאה רבה בימים האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. ההורים זוכים להמון בוז (בעיקר האם) אבל אהרון, אחותו ואפילו השכנה, מקבלים המון חמלה מהמספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה! את מאה העמודים הראשונים צלחתי בעצלתיים, אבל את שאר ה-200 בבת אחת. ספר מצויין. עיקרו מתאים לבני נעורים, אבל יש בו גם מעבר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גרמת לי לFace Palm על הבוקר - כבר כתבתי תגובה ששואלת למי מארבעת הספרים המוזכרים בתגובה הקודמת התכוונת, ואז ראיתי את הכותרת... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |