![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נכון, נזכרתי שגם ילדים זיג זג מצא חן בעיני. לגבי הסוס והבר - דומני שנהניתי באופן סביר כשקראתי אותו, אבל לא נשאר חותם מעבר לזה. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
היתה שם בדיחה אחת ממש מוצלחת (ההוא שמתקשר לחבר מהעבר שיבוא איתו למשחק כדורגל) ועוד כמה נחמדות. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה בהחלט יכול להיות. כרגע אני צורך את הבדיחות שלי אצל ביל בר בנטפליקס. מזהיר מראש שהוא לא פי סי (ולכן הוא מצחיק, כמובן). |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש שם בדיחות מצחיקות, אבל הרושם העז עלי הוא לא מהבדיחות אלא מהדרמה, בחלקו האחרון של הספר. ואולי יותר מזה, מהמתח על פני תהום בין הבדיחות לבין הדרמה. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |