בתשובה לשוקי שמאל, 03/01/18 22:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באשר לדיימונד, מה שאתה מספר תואם את התרשמותי לאחר שצפיתי בסידרה על הספר ב-PBS, מה שדחה אצלי את קריאת הספר בהרבה שנים. אלא שעם קריאת הספר נוכחתי, שלפחות לעניות הבחנתי, הוא לא הטה או הדגיש את הנתונים שהוא הביא לכיוון ממנו חששתי, וגם אופן ניתוחם לא הושפע מן האופנות החדשות יותר מאשר באופן מוגבל1. דוגמה שאני זוכר, ואולי פחות מוצלחת מאחרות שמצאתי (אך לא רשמתי) היא חוסר ההתייחסות ל"עקומת הפעמון", למעט הכינוי notorious ברשימה לקריאה נוספת. זאת למרות שהוא כן התייחס לאינספור מחקרים וספרים הרבה פחות רלוונטיים לספר. דוגמה לעמידותו לזרם המתגבר: דיימונד הדגיש את הדינמיקות הפנימיות שהביא גם להתפתחויות בעולם השלישי, במקום לחפש את עיקבותיו של "הסרטן של ההיסטוריה האנושית"2 בכל תופעה אנושית כדי לחשב את אשמתו של זה לאחור. הוא גם לא ניסה להציג יחסי כח וממון כדי להסביר כל דבר. אולי זה כי הספר יצא ב-1997 בעוד שהסידרה ב-2005. באשר ל"ברטלבי הלבלר" - מה שאתה זוכר קשור לעניין, אך זה לא בדיוק מה שקורה, אחרת לא הייתי קורא. יחסי אליו דומה אל יחסי ל"סטונר" של ג'ון ויליאמס, ספר שמזכיר לי מעט את "ברטלבי הלבלר". אולי כי בשונה מספרים אחרים, נבכי נפשו של הגיבור, שגם לא ברור עד כמה הוא מודע לעצמו, אינם פתוחים גם לקורא (או פתוחים באופן מוגבל), והוא גם לא עובר התפתחות תודעתית לאורך הסיפור (בערך). חיבבתי גם את הניסיונות לעזור לו, שהתעלו על הנטייה לכתוב שוב על האנוכיות והניכור בחברה האנושית. חיבבתי גם את הכתיבה הנייטרלית, נטולת החמלה, אך גם אכזריות ועוד דברים שאילו ידעתי לנסח הייתי מקבל בתיכון ציון טוב בספרות. הנה כמה שיודעים והנה חוות דעת על "סטונר" שאולי מבהירה טוב ממני את סוד קיסמו. תודה על ההמלצה! -------------------------------------------- 1 מה שלא ניתן לומר על יצירותיו של נוח הררי 2 - האדם הלבן. כל הזכויות שמורות לסוזן זונטג |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |