בתשובה לeasy, 14/04/23 10:47
758649
לאחרונה שמתי לב שמעולם לא קראתי ספר של גרוסמן, אז התחלתי עם 'ספר הדקדוק הפנימי'...עד עמוד חמישים ונשברתי. אולי בעתיד. אחרי הנוכחי אנסה את "יש ילדים זיג זג". תודה על ההמלצה. תודה גם להפונז על ההמלצה על Bill Burr שהיה עבורי כמים ביום חמסין (למעט דילוג קדימה של כמה דקות עקב קיבה רגישה).
758651
אה, דימוי נהדר למים מהב(א)ר, שמח שיש עוד שותפים לחוויה שלי.
758652
ספר הדקדוק הפנימי (נהדר בעיני) הוא קצת גרוסמן למתקדמים. הייתי ממליץ על "עיין ערך אהבה" שהוא בעיני אחד הספרים המשובחים שקראתי אי פעם, אבל לפחות חצי מהאנשים שאני מכיר חושבים עליו את ההיפך. "יש ילדים" מיועד לבני הנעורים, כך שבטח תרגיש שם כמו בבית :-)
758653
"עיין ערך אהבה" הוא לא ממש ספר אלא מספר ספרים עם נושא משותף. החלק/ספר השני קשה מאוד לצליחה ואני מבין את מי שנוטש אותו שם.
758659
היום היו קוראים לזה אנתולוגיה.
במחשבה לאחור‏1, היה משהו דייויד לינצ'י בחלק/פרק השני הזה.

1 ואולי הגיע הזמן שאקרא אותו שוב אחרי הרבה שנים.
758656
עצם זה שחצי מהאנשים שאתה מכיר (לפחות) קראו את ע''ע אהבה, זה מרשים בפני עצמו.
758657
הניסוח היה כמובן מטעה.
758664
אנסה. תודה. אגב, חלק מן הבעייה שהיתה לי עם ספר הדקדוק הפנימי הוא דבר בו ניתן בד"כ להיווכח כבר בתחילתו של ספר - סופר ששונא את דמויותיו או בז להן. זה מתחיל עם תיאור פיזי לא מחמיא וממשיך אל עלילה מתעללת או אל הדגשת הבזוי והנלעג בכל החלטה על חשבון התערובת האנושית הסטנדרטית‏1. לפעמים נדמה לי שזה כדי שהסופר יוכל להתפאר בפיקחונו, במוסריותו ובחמלתו האנושית. מצד שני, כמה מן הספרים שאהבתי במיוחד כדוגמת "סטונר" של ג'ון ויליאמס, ו"הדרך" של קורמאק מקארתי, הם ספרים מתעללים, אבל בדקדוק הפנימי לא מצאתי, לפחות עד לנקודה בה עצרתי, משהו נוסף שיגרום לי להמשיך. אולי כשאגדל (:
----------------------------------------------
1 לכן אולי "הנוסע הסמוי" של סימנון ודמויותיו האנושיות הסב לי הנאה רבה בימים האחרונים.
758665
אני לא מסכים. ההורים זוכים להמון בוז (בעיקר האם) אבל אהרון, אחותו ואפילו השכנה, מקבלים המון חמלה מהמספר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים