 |
אני חושב שלא הובנתי.
1. בודאי שהיתה בימי יאשיהו מהפכה דתית (וגם לאומית), שעיקרה ריכוז הפולחן בבית המקדש בירושליים והרחקת כל פולחן מלבד פולחן האל יהוה מירושליים. לדעתי זה מוסכם על כל. (לגבי חזקיה, אאל"ט בן נון קצת ספקני לגבי כמה הרפורמה הדתית שלו היתה היסטורית וכמה "עיבוד" של הרפורמיסטים האמיתיים בימי יאשיהו). מה שראיתי אצל בן נון (ואני לא יודע עד כמה זה מקובל על כל אסכולת ת"א) זה את הטענה, שגם לאחר מהפכת יאשיהו הדת היהודית לא היתה מונותאיזם אוניברסלי בנוסח המובן כיום. ע"פ תיאורו למהפכנים מימי יאשיהו לא היתה בעייה עם פנתיאון שלם של אלים זרים. לגישתם, הללו לא היו אלים לאומיים של עם ישראל, אלא של עמים אחרים ולכן היהודים-ישראלים לא צריכים לעבוד אותם. היות וממלכת יהודה היתה כל כך קטנה וחסרת השפעה בינלאומית, באופן טבעי אלו אלים ואיך עבדו אותם עמים אחרים לא היה כל כך משמעותי לשפן בן גמריהו ואנשי חוגו. האלוהים היהודי נהיה יחיד ואוניברסלי (אלוהי כל העולם כולו ואין כל אלוהים מבלעדיו) רק בימי זרובבל, עזרא ונחמיה שקלטו את הקונספט הזה מן הדת הפרסית של כורש שליט האימפריה העולמית (שהאינטרס שלו באלוהים של כל עמי העולם היה מובן יותר).
2. אין לי בעיה עם ההשערה ששפו בן גמריהו היה פליט צפוני (מממלכת ישראל) שנמלט והשתלב בחצרו של מלך יהודה, למרות שגם זה רק השערה ולמרות כל הראיות הנסיבתיות וההוכחות התומכות, אי אפשר ליחס לכך ודאות. בעיני, בן נון מרחיק לכת כאשר הוא משער שהמנוע של הרפורמה הדתית היה שפן בן גמריהו וחבריו הפליטים ואילו המלך יאשיהו והכהן הראשי חלקיהו רק היו כלי משחק בידיהם. ההוכחה שלו היא שהרפורמה הדתית משרתת את האינטרסים של החוג של שפן (כפרשנים המוסמכים של ספר התורה החדש שנתגלה) ולא משרתת את האינטרסים של המלך וכוהני המקדש (מפני שהיא מגבילה את סמכויותיהם הדתיות לטובת כוחה של תורה כתובה). אני מסכים שזו תאוריה יפה ומנומקת, אבל לדעתי היא עדיין בבחינת השערה רחוקה מאד מכל ודאות. בשום אופן אין לנו דרך לדעת מה היה בליבם פנימה של יאשיהו וחלקיהו הכוהן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש