גל חשיפות של הטרדות ותקיפות מיניות. YouToo#? | 3797 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
גל חשיפות של הטרדות ותקיפות מיניות. YouToo#? | 3797 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
הוטרדתי מינית פעם אחת כשהייתי בן 19. גבר מבוגר ניסה למשש אותי על ספסל בגן ציבורי בברלין. אמרתי לו להסתלק והוא הסתלק. לא נרשמו משקעים. הטרדתי מינית כמה פעמים: כנער את בנות הכיתה שלי אם בהערות עם משמעות (או דו משמעות) מינית ואם במשיכת רצועת החזייה כהצקה (כיתה ז׳). כחייל בהצעות מגונות או בבדיחות סרות טעם, אז ראיתי את זה כדבר משעשע או כנסיון ״להתחיל״, היום אני רואה את זה אחרת. בעבודה יצא לי לספר בדיחה גסה בפורום לא מתאים. התנצלתי ושמרתי מרחק לאחר מכן. זאת ללא ספק הייתה טעות בשיקול הדעת. הגל האחרון הוא מבורך בעיני ואני רק מצטער שהוא לא בא יותר מוקדם. באופן אישי, כל המקרים שבהם הטרדתי, לא הייתי מודע לאופן שבו המעשים שלי נתפסים על ידי הצד הנפגע והלוואי שהייתי יותר מודע אז. אני מקווה שהמוכנות של נשים לחשוף את מה שקרה להן ואיך זה פגע בהן, יביא לשתי תוצאות: מודעות יותר גבוהה אצל אלה שלא מתכוונים להטריד, אבל מטרידים, וחשש להטריד אצל אלה שכן מתכוונים להטריד או שלא אכפת להם להטריד. |
|
||||
|
||||
אני מתרשם מהכנות יוצאת הדופן, באמת. אם זה בסדר מבחינתך, תוכל אולי לספר מתי ובזכות מה נהיית מודע לבעייתיות של המעשים? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש ארוע או זמן שאפשר להגיד שאחריו נעשיתי מודע. זה תהליך. זה חשיפה לסיפורים של נשים על דברים שקרו להן ואיך הן הרגישו, זה שיחות עם בת הזוג שבהן היא סיפרה על איך רואה דברים מסויימים והפנמה שאני חי בתרבות גברית שנותנת את הטון במרחב הציבורי ועד לאחרונה קבעה את נורמות ההתנהגות באופן חד צדדי. אם פעם חשבתי לשרוק לבחורה ברחוב זה סוג של מחמאה אז היום אני מבין שלא מעט בחורות (אם לא רובן) מרגישות לא נוח, בעיקר שזאת לא חוויה חד פעמית ואני לא הראשון ולא האחרון שמרגיש צורך להביע את דעתו על המראה החיצוני של הבחורה באופן קולני. כמובן שברגע שהאמירה ''תאר לך שהיו עושים את זה לבת שלך'' הופכת ממשהו היפותטי לאפשרות מעשית זה גם משפיע, אבל אני רוצה להאמין שגם אם היו לי רק בנים הייתי חושב ככה. |
|
||||
|
||||
סימנתי הוטרדתי, הייתי עד, הגל הנוכחי מבורך, הגל הנוכחי הוא ציד מכשפות. היו גם שני מקרים שבשלהם צריך אולי הייתי לסמן הטרדתי, אבל אני לא מחשיב אותם ככאלה. באחד ביקשה ממני מישהי שלא לטפוח לה על הכתף, כמו שרבים באותו המקום היו עושים לעיתים אחד לשני. היא היתה מן טום בוי כזו, כך שהתייחסתי אליה כאל אחד הגברים. כמובן שנעתרתי מיידית. בשני החמאתי מספר פעמים למישהי על הריח הנעים שלה. כשהסתבר שזה מעיק עליה, חדלתי. באשר ל"הוטרדתי", היו שני מקרים משמעותיים. האחד היה בתחילת דרכי במילואים, עם אנשים שרובם היו מבוגרים ממני בכ-20 שנה, אבל נראו יותר. אחד מהם התלהב יותר מדי מהגוף שלי והעיר הערות מחמיאות ובו בעת מעליבות בנושא זה בכל מקום, בחדרים, במקלחות, בשטח. בהתחלה קיבלת זאת בקורת רוח, לאחר מכן באדישות, ולבסוף נמאס לי וביקשתי ממנו לחדול. משזה לא קרה הזהרתי אותו שאתלונן. כאשר גם זה לא עזר חיכיתי לסוף ההתכנסות שבטרם היציאה לפעילות מבצעית. המ"פ שאל "יש עוד איזה בעיות, שאלות?". ואז הרמתי את היד ואמרתי: "כן, X מטריד אותי מינית". היה צחוק גדול שבייש את המטריד והביא אותו לחדול. במקביל, מאחר והבחור היה דמות מרכזית בפלוגה, נודיתי חברתית, מה שלא ממש הזיז לי. המקרה שני היה באירגון בו התנדבתי. הרכזת ביקשה ממני שאקח אותה לדירתה. עשיתי זאת. ואז היא הציעה שאעלה. סירבתי בטענה שאני ממהר לאנשהו. בפעם השניה היא כבר דרשה שאעלה. סירבתי. בימים שלאחר מכן היא הפכה עויינת, ובמקביל, ללא ידיעתי התחילה להפיץ עלי שמועות על דברים שעשיתי ואמרתי. אף אחת מהן לא היתה קשורה לנושאים שבינו לבינה. מדובר היה בזוטות של חריגה מן הפרוטוקול או מרוח הנהלים. תחילה הייתי אדיש. הייתי מאוד פופולרי באירגון ואנשים נגשו אלי ואמרו לי שכולם יודעים מדובר בשטויות שהיא ממציאה ואני לא הראשון שהיא עושה לו את זה. אלא שהיא עשתה זאת בכזאת מיומנות שההאשמות הללו, שגם אם היו כולן נכונות אין בהן ממש, נדמו לפתע כביטוי לחוסר כשירות ובגרות משוועים. כאשר סוף סוף שמתי לב למטאמורפוזה שהאנשים סביב עוברים, כבר היה מאוחר מדי. נערך בירור מקיף ע"י ועדה שהתכנסה לבסוף כדי לקבל שלוש החלטות מפתיעות: הראשונה היתה שההאשמות היו שקריות, או שהיו הצגה מעוותת של דבר תקין ובמקרה אחד מדובר בניסיון לטפול עלי הדלפת מידע, שהתברר שהיא זו שאחראית לה (בשוגג). ההחלטה השניה היתה שפעילותי תושעה, ללא נימוק. משום כך באה ההחלטה השלישית: שכל הדיון וכן ההחלטה לא יופיעו בכתב. עוד קודם לכן הרמתי טלפונים למי שעברו את זה קודם לי וגיליתי שהם אולצו לעזוב את האירגון ושהם מסרבים להמשיך בשיחה. לא הצטערתי, שכן למדתי שם שיעור מאלף על דינמיקה קבוצתית מן הסוג שפוקד במיוחד אנשים משכילים, שיעור שהיה שווה את החוויה המטלטלת. חודשיים לאחר מכן הביאה פרשיה נוספת לפיטוריה של הרכזת, מה שהביא לעלייה מחודשת של קרני בקרב הקבוצה, אך סירבתי להצעות לחזור (ואף לרוץ לראשות האירגון). הייתי עד: הגעתי לבסיס בו נגד התחזוקה נהג לטמון את ראשו בין שדיה (הגדולים באופן חריג) של פקידתו. הזדעזתי, אך ממגוון סיבות לא התערבתי, וטוב שכך. הגל הנוכחי מבורך מאחר ומתברר היקף התופעה והמצוקה שהיא גורמת, ופתאום אנשים חשים בושה על מה שנדמה היה להם כטבעי, אך גרם מצוקה קשה לצד השני, מבלי שיש לו יכולת אמיתית למנוע זאת, למשל עקב יחסי כח כאלו ואחרים. מדובר בציד מכשפות: אולי בתגובה אחרת. צריך לחזור לעבוד (: |
|
||||
|
||||
בדומה לאיזי גם אני הצקתי פה ושם לבנות המין הנשי בהיותי נער, שלא לדבר על פגיעה של ממש שהייתי שותף לה בכיתה א' ואשר רודפת אותי עד היום (אני מאד מקווה שהנפגעת שכחה ממנה מזמן). כמבוגר אני חושב שהפלירטוטים הסתמיים והבדיחות חסרות הטעם, בעיקר במקום העבודה, מעולם לא נתפסו כהטרדה, אבל איך אפשר להיות בטוח? למיטב זיכרוני לא המשכתי במשהו לאחר שנאמר לי להפסיק, אבל זה לא אומר בהכרח שכל הפגיעות הגיעו לידיעתי. |
|
||||
|
||||
הטרדתי כשהייתי צעיר וטיפש, היום אני פחות טיפש. הוטרדתי אבל לא היה לי איכפת. אני מברך על מסע הצלב הנוכחי, אני חושב שרב המטרידים הם חסרי מודעות והבנה, אני החכמתי אחרי שיחות עם חברתי וקריאה בבלוג הכצעקת https://israel.ihollaback.org/ |
|
||||
|
||||
אני סולחת לך! וגם זוכרת שלימדתי אותך על "הטרדה פנימית", שזה מה שקורה אחרי שאוכלים ספרדי משולש. מדובר במצב של ניתוק. הגוף שוכב מקופל על הספה, והפנימיות מוטרדת משאלות והאשמות בסגנון "למה עשיתי את זה?" וגם "אני הזמנתי את זה"/"לא הייתי צריכה להתלבש ככה". |
|
||||
|
||||
סימנתי שאני לא ואני לא ואני לא, אבל התגובה של איזי הזכירה לי שפעם כשהייתי חייל, נהג משאית שנתן לי טרמפ, בשעות החושך, ביקש ממני לשכב איתו; זה היה קצת מלחיץ, והרצתי בראש תסריטים, אבל הוא קיבל בג'נטלמניות את הסירוב שלי ואני זוכר את זה בסך הכל כחוויה חיובית. כמה חודשים לפני זה נהג פרייבט בן ארבעים או חמישים שנתן לי טרמפ בשעות הבוקר הניח בחיקי גיליון של "הזמן הורוד" וניסה לחבר אותי להומו המודחק שהוא אמר שהוא די בטוח שיש בי. גם זה לא השאיר בי משקע של ממש. הגל הנוכחי מבורך, בעיקר בגלל שהוא טוב לנשים ולמודעות וכו', אבל חוץ מזה יש בו משהו שנותן לי סיפוק לא חשוב במיוחד: אני ושכמותי מעולם לא הטרדנו (אני מקווה) כמו אחרים בני דורנו, אולי כי היינו הגונים אבל כנראה יותר כי היינו ביישנים. עכשיו יש כאן שמץ של נקמת החנונים. |
|
||||
|
||||
גם אני סימנתי שלא ולא ולא, אבל בעקבות קריאת התגובות כאן נזכרתי שכשהייתי בן 12 או 13, בדרך לבית הספר, עצר לידי רכב והנהג שאל אותי איך מגיעים מכאן לאורגזמה. לא בטוח אם הבנתי בכלל את השאלה. להטריד, אני חושב (ומקווה) שלא הטרדתי אף אחת (או אחד). לא דווקא בגלל שהייתי הגון או ביישן במיוחד, אלא בגלל שהדבר מעולם לא עלה על דעתי ולא ראיתי אחרים בסביבתי מתנהגים כך. ציינתי כבר שהייתי בכיתת מחוננים? בכל אופן, אני לא מרגיש סיפוק מיוחד מהגל הנוכחי, נוסח נקמת החנונים, אבל כן מרגיש שמחה על ההתקדמות. |
|
||||
|
||||
יובל אלבשן על סכנה בגל החדש: "הדרך החדשה שפרצו אושרת קוטלר, נרי ליבנה ודומותיהן לטיפול בעברייני מין פתוחה רק בפני מי ששייכות לאותו מעמד חברתי. רק מי שהיא עצמה ידועה, או ש"זכתה" להיות מוטרדת על ידי ידוען אחר, יכולה להשתמש בכלי החדש, שנועד להעניש את העבריין באמצעות חשיפת קלונו... אף כלי תקשורת לא יפרסם את האשמותיה של ס', עובדת מפעל גדול בדרום, שהוטרדה מינית לפני כ–15 שנה על ידי אחראי המשמרת שלה, עד שנאלצה לעזוב את עבודתה, עזיבה שבעקבותיה הידרדר מאוד מצבה הכלכלי. כמי שליווה אותה בזמן אמת במסגרת עמותת "ידיד" באופקים, אני יכול להעיד שכבר אז, ריבוא העיתונאים והעיתונאיות שפניתי אליהם עם הסיפור המזעזע לא מצא אותו "מעניין מספיק" כדי לכתוב עליו. זו בדיוק הסכנה שטמונה בדרך החדשה, שלכאורה נפרצה בעבור הנשים... היא מאפשרת להן להימנע מהתמודדות עם הקשיים הרבים והבלתי נסבלים שאליהם נקלעות מי שמגישות תלונה בערוצים הרשמיים. ושוב, כמי שליווה נשים מוחלשות רבות לתחנות משטרה ולבתי המשפט, אני יכול להעיד על חוסר האמון ועל העדר שיתוף הפעולה שהן נתקלות בהם, כמו גם על האיומים המיידים שהן מקבלות מצד חברי קהילתן. ואולם, מדי פעם יש נשים אמיצות ונדירות... שלא מוותרות (לא לעצמן ולא לחברה) ובזכותן מוענשים העבריינים, מושגת הרתעה ונשים רבות הנמצאות במעמדן זוכות להגנה. החשש הוא, שעם השתלטותה של דרך המאבק החדשה — דרך הווידוי אחרי שנים — והפיכת הנשים שכבשו אותה למודלים לחיקוי, מספר הנשים שתעזנה לצעוד באותה דרך חתחתים יקטן. זאת ועוד, ככל שיותר נשים תצעדנה בדרך הרשמית, הן תחייבנה את כולנו לסלק את המוקשים הרבים שפזורים בה עדיין ולהפוך אותה לדרך בטוחה. למותר לציין שהראשונים שיבחינו בהימנעותן של נשים מן השורה להתלונן הם המטרידים הפוטנציאלים באותם מקומות — מה שרק יגביר את התופעה הנואלת וחוזר חלילה." |
|
||||
|
||||
סליחה אבל התעייפתי קצת מהקריאה "פריבילגיות פריבילגיות". מצוקתה של אותה ס' לא מבטלת את מצוקתה של עיתונאית שהוטרדה1. מעבר לזה הוא בעצמו עיתונאי, לא? וממתי אלבשן, זכר מלידה, מכניס את עצמו לתוך "כולנו" ומספר "לנו" מה יקרה כשנשים תצעדנה בדרך הרשמית (צריך אישור מעבר ממנו?) ומה נצטרך "אנחנו" לעשות?. כל הטור שלו נופל תחת mensplaining או הסגברה בעברית. 1 גם אם המקרה של נרי לבנה בעיני די מטושטש. אבל לא אכנס לזה כעת. |
|
||||
|
||||
את לא רוצה שכולנו - בלי הבדל דת גזע ומין - נתגייס כדי לעשות משהו? למיטב הבנת הנקרא שלי זה ה"כולנו" אליו מר אלבשן סיפח את עצמו, אבל בטח גם אני מסגביר עכשיו משהו שנעוץ בתפיסה מגדרית מעוותת. אני מבין שלדעתך אסור לגבר להביע את דעתו בשאלות כגון "מה יקרה כשנשים תצעדנה בדרך הרשמית" ואי לכך, בתור "זכר מלידה", אני אפסיק כאן. |
|
||||
|
||||
אין לי שום דבר נגד עצות או תובנות. אבל מצחיק שהוא מתריע על פריבילגיות ובאותה נשימה מייעץ למוטרדות מה לדעתו הן אמורות לעשות. |
|
||||
|
||||
אולי אפשר לדון קצת במושג ה"הסגברה" הזה? אני מבין את השורש שלו, אבל ההנחה הגורפת שמי שיכול לדון בנושאים ועוולות חברתיות הוא רק זה שסובל מהן היא לא קצת מנטרלת כל דיון ושיח סבירים? הרי אם הגליל אותה, נגלה שישראלים לא יכולים לדון בכיבוש או באפשרויות לפתור אותו כי הם לא הקורבן שלו, נשים לבנות לא יכולות לדון בבעיות של נשים שחורות, היספהנם לא יכולים לדון בבעיות של יהודים, וגם בעצם להיפך: נשים לא יכולות לדון בבעיות של גברים - אפילו כאלה שמשליכות עליהן - כי הן לא מהקבוצה הרלבנטיות, וכנ"ל להט"בים לא יכולים לדון בבעיות של דתיים - גם כאלה שמשליכות עליהן, וכן הלאה. אין כאן איזה פרדוקס מובנה? |
|
||||
|
||||
למה אתה חושב שההנחה הגורפת היא "שמי שיכול לדון בנושאים ועוולות חברתיות הוא רק זה שסובל מהן"? ההגדרה הויקיפדית של "הסגברה", אני רואה עכשיו, היא "הנסיון להסביר משהו למישהו, על פי רוב על ידי גבר לאישה, באופן מתנשא". גם אם זו לא הגדרה שמניחה את דעת כולם, חלק הכרחי מהפואנטה הוא ה"באופן מתנשא". אם דיון (בין גבר לאשה על בעיות של אחד המינים, או בין מיעוט אחד לאחר על בעיות של אחד מהם, וכו') מתנהל תוך אמפתיה ורגישות משני הצדדים, אני לא חושב שיקראו לסיטואציה "הסגברה". (כל הנ"ל בלי קשר לדבריו הספציפיים של אלבשן.) |
|
||||
|
||||
ההגדרה הויקיפדית נראית לי כללית מדי. התנשאות קיימת בשיח הציבורי כבר מזמן, ולא צריך מילה נוספת בשבילה. אני מרגיש שכשמישהי (טוב, צפי סער בדרך כלל) משתמשת במילה הזאת, ההנחה המובלעת היא שכמעט כל דעה שגבר יביע בנושאים נשיים היא הסגברה והתנשאות מלכתחילה, כי מה פתאום הוא מביע דעה על דברים שהוא לא מבין בהם (או משהו כזה). |
|
||||
|
||||
אם צפי סער אכן מניחה את ההנחה הנ''ל כשהיא משתמשת ב''הסגברה'', אז אני מצטרף לקובלנה שלך נגדה. אבל לדעתי ברוב המכריע של השימושים ב''הסגברה'' בציבור הרחב, ההנחה לא מתקיימת. |
|
||||
|
||||
במעלה הפתיל יש דוגמא למישהי שאיננה צפי סער ואשר השתמשה בפועל הזה במקרה בו קשה לי למצוא התנשאות כלשהי. |
|
||||
|
||||
ההגדרה הויקיפדית אכן חסרה. המונח, כפי שאני מבינה אותו, מתייחס למצב שבו גבר מסביר לאשה נושא שהיא מבינה בו יותר ממנו. כאן מצאתי סקירה ברורה שמפנה למקורות, וכוללת תשובה לשאלה מה ולמה המטען המגדרי. |
|
||||
|
||||
מישהו פספס את האירוניה בזה שאישה נשאלה על הסגברה ואז כמה גברים הזדרזו להסגביר את הענין? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מושעשע. אבל מוזר - אני כנראה הבנתי עד כה את המושג לא נכון. אני הבנתי אותו ככזה שנובע לא סתם מהתנשאות, אלא מנסיון להסביר משהו תוך חוסר מודעות בוטה לכך שההסבר הוא מנקודת מבט גברית, ולא מנקודת מבט נשית. |
|
||||
|
||||
המונח המקורי הוא צודק ובמקום, ומתייחס לתופעה שבו גבר מניח מראש שהוא מבין יותר מאשה בנושא מסויים, או שהטון הכללי של דבריו הוא כזה של ''עכשיו כשהתרנגולות סיימו לקשקש, תנו לי להסביר לכם איך זה עובד במציאות''. כמובן שלסוג כזה של דיבור מתנשא לא חייב להיות הקשר מגדרי דווקא, אבל יש להודות שהתופעה שכיחה יותר כשגבר מדבר אל אשה. יש לזה משנה תוקף כשנושא השיחה הוא המאבק הפמיניסטי. אבל, כמו שקורה פעמים רבות בנושאים כאלה - משמעות המונח נמתחה כמעט לבלי הכר, והמציאות היום היא שכמעט כל גבר שמביע דעה בנושא פמיניזם יואשם בכך שהוא מסגביר. |
|
||||
|
||||
אפשר שנייה להסגביר לכן משהו? המילה "הסגברה" פשוט לא עובדת בעברית. גם היא נתקעת בגרון, וגם לא שומעים שם את ה"גבר". מה, אני צריך להציע משהו במקום? אולי "להזכיר" בכ"ף רפה. |
|
||||
|
||||
יפה :-) גם אני לא אוהבת את צליל המילה ההיא. חשבתי להציע משלי את "גברצאה" (על משקל הרצאה, ג' בשווא), אבל אפשר גם סתם "נאום הגבר". |
|
||||
|
||||
עמך יגיד "עושה נאום הגבר", כמו שעושים עם הרבה שמות עצם לועזיים1, והמהדרין "נואם את נאום הגבר". 1 כשהילד שלי היה תינוק היינו אומרים בהתחלה "לעשות סטריליזציה", עד שנפל לי האסימון, עברתי ל"לעקר", וחסכתי מי יודע כמה הברות במצטבר. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לפעולה הזו של ניגוב המוצץ על שולי הבגד ונשיפה קלה עליו? :-) |
|
||||
|
||||
זה רק בילד השני. ובילד השלישי כבר מפעילים את חוק השלוש שניות. |
|
||||
|
||||
חמש שניות, וכבר בילד הראשון, אמנם מגיל שלוש לערך. זה עושה טוב למערכת החיסון. וגם למערכת העצבים - של ההורה. |
|
||||
|
||||
מישהו כתב פעם שהוא מנגב את המוצץ על גלגלי העגלה כדי שלילד השלישי יהיה את הטעם שהוא רגיל אליו :-) |
|
||||
|
||||
לבקבוקי החלב. <דמיינו כאן הטרלה על הנקה, חסר באייל דם לאחרונה> |
|
||||
|
||||
המעקר שקנינו בזמנו לבקבוקי החלב (שכמעט לא היו בשימוש) משמש כיום לעיקור צנצנות זכוכית שבהן אני כובש זיתים. |
|
||||
|
||||
:-))) היום ילדיי כבר גדולים ומשיגים את האוכל שלהם בעצמם. מה שרק מתקף שוב (אמנם אנקדוטלית בלבד) את הטענה שילדים שגדלים על הנקה נוטים לבזבז את דמי הכיס שלהם על קרואסונים בקופיקס. (אגב, רק עכשיו שמתי לב שכתבתי פה תגובות עם כתובת מייל מלפני שבע שנים לפחות. תוקן כעת). |
|
||||
|
||||
איזה מבזבזים? חוסכים. הקרואסונים בבתי הקפה ליד הבית ספר אצלנו היו עולים לך הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
מה שנכון נכון. אם כי בימיי ידעו עדיין להתענג על טעמו המעודן של קרקר פרומין טרי שנמרח במעט מרגרינה. |
|
||||
|
||||
למה מרגרינה כשאפשר שוקולד השחר? טוב, גם לזה ייקרא מרגרינה כנראה. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי איך אתה מבטא, אבל hasgavra מצלצל לא רע באוזניי, ומזכיר (הא!) את המילה "גברא". את "להסגביר" אין לי איך להצדיק. |
|
||||
|
||||
צודק. בפעמים הבודדות ששמעתי את המילה נאמרת זה היה בבי''ת דגושה, ובי''ת רפה עדיפה. |
|
||||
|
||||
רק ש''להזכיר'' גם מזכיר מילה אחרת שלא בטוח שרצוי להכניס לדיון הנוכחי. |
|
||||
|
||||
נכון, ובאופן פרקטי היא נופלת מיידית על זה שללא ניקוד מלא אי אפשר לזהות אותה. |
|
||||
|
||||
פן נוסף ומטריד יותר לטעמי זה המשתפי"ות הנשית להטרדות מיניות כפי שהתברר במקרה של צ'ארלי רוז, המראיין הכוכב שהועף מ-CBS ומ-PBS (היו שנים שהשתדלתי לצפות בתוכנית שלו לילה לילה). לרוז יש חברת הפקה משלו ולכן העובדים שלו לא נוהלו ע"י מחלקות כ"א של הרשתות הגדולות (שסביר שהם מקפידים יותר על נוהלי וחוקי הטיפול בהטרדות מיניות). כשהעובדות התלוננו בפני מנהלות בחברת ההפקות שלו הן ביטלו את ההתנהגות שלו בתרוץ של נו צ'ארלי זה צ'ארלי. |
|
||||
|
||||
אני קצת מצטערת שהגבתי כי קלקלתי את סדרת הווידויים הגבריים בנושא (לא מחזה נפוץ) בעמוד הזה. |
|
||||
|
||||
בישיבת צוות של הצוות שאני מנהל, אל מול עיני, אחד העובדים החל ללטף את שערה הארוך של אחת העובדות. בשל פומביות העניין, ובשל העדר כל תגובה שלילית מצידה, הנחתי שיש ביניהם קשר כלשהו שאני לא מודע לו. אבל למחרת נזכרתי שהאיש בעצם נשוי, ולכן גם אם יש ביניהם קשר, סביר שהוא לא יהיה פומבי כל כך. שאלתי אותה, בנימוס ובזהירות, והתברר לי שמדובר בעצם בהטרדה, ושגם לה לקח קצת זמן להבין מה בעצם קורה פה. שיחת הערה (שלי איתו), שיחת התנצלות (שלו איתה), שיחת בדיקה האם-יש-צורך-ביותר-מזה (שלי איתה), שיחת ''לא בבית ספרנו'' (שלי עם הצוות, ללא כל פרטים מזהים). לא כיף. |
|
||||
|
||||
מניעת הטרדות מיניות וניצול מיני זה דבר מבורך מאוד! אבל האם רק לי מפריעה העובדה שהנאשמים לא זכו לשום דבר שאפילו מזכיר משפט הוגן? בעצם יש לנו כאן מצב שהמתלונן הוא גם השופט, העדים, והתליין. וחכמת ההמונים לא נראית כל כך חכמה כשהיא משמשת שופט במשפטי ראווה ומונעת בדלק של רכילות צהובה וצקצוקים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שה"הליך" הזה לא הוגן, אבל אני לא משוכנע שבפועל זו בעיה קשה. קודם כל, בוא נשווה אותו להליך הפלילי; הוא לא הוגן לצד השני, ואני חושב שהרבה יותר לא הוגן. דבר שני, לא נכון ש"המתלונן הוא גם השופט, העדים, והתליין". הוא רק המתלונן והעדים; חכמת ההמונים היא (כדבריך) השופט וה"תליין". בוא נזכור ש"תליין" זו מטאפורה - אף אחד פה לא נכנס לכלא; הנזק הפיזי הקשה ביותר הוא אובדן העבודה, ואנחנו מדברים (בגל הנוכחי) על אנשים שכבר שנים הם חזקים מקצועית והספיקו להשתכר היטב. יש כמובן את אובדן השם הטוב, וכנראה ברוב המקרים האלה זה הנזק היותר גדול, אבל בפני המעגלים שמכירים אותם יותר מקרוב יש להם בוודאי ערוצי התגוננות יעילים, אם באמת אלו תלונות שווא. אם מדברים על פיטורים ולא על התפטרות, כן קודם להם הליך של בירור טענות הצדדים, זה לא נעשה רק על סמך פייסבוק. במקרים שהתפרסמו הכי הרבה בגל הנוכחי, העבריינים פשוט הודו לפחות בחלק מהמעשים. אתה מוזמן להראות דוגמאות קונקרטיות לכאלה שלדעתך בסיכוי גבוה נעשה להם עוול. |
|
||||
|
||||
סיכוי גבוה? אני ממש מנסה להימנע מלקרוא את הפרטים הצהובים (זה לא שאני קדוש, אבל יש דימויים שאני לא רוצה שיתקעו לי בראש. בטח לא כשזה קשור למשהו אינטימי כמו מין ויחסים). אבל רק מרפרוף בכותרות - נתן זהבי, בחור קירח מסדרת טלויזיה אמריקאית שאני לא יודע את שמו, ורחבעם זאבי שנבצר ממנו למסור את גירסתו. לעולם ועד. ואם מדברים על פיטורים של דמות ציבורית או ייצוגית, קשה להאמין שהנזק התדמיתי לארגון/להפקה/לממונה לא מהווה שום שיקול. והתפטרות תחת לחץ כבד היא פיטורים בהסוואה. |
|
||||
|
||||
הקירח שאתה מדבר עליו הוא לואי סי קיי. ההסבר של לילך וולך מסביר היטב מדוע הוא חטף כל כך קשה על מעשים שבהתעלם ממי שעשה אותם הם באזור הקל של ההטרדה המינית (אני אומר בחשש את ההתרשמות שלי, עד עכשיו לא קראתי מישהי שאומרת כך; אשמח לשמוע דעות אחרות). בקצרה, זה לא רק בגלל הפגיעה באותן נשים שהוא הטריד, אלא גם בגלל הבגידה והרמייה שמעריציו הרבים חשו, כלומר כן בגלל מי שהוא. נתן זהבי: המילה האחרונה לא נאמרה, אני קורא עכשיו שהוא תובע את הדס שטייף ב-1.8 מיליון שקל על הוצאת דיבה. בוא נראה מה יקרה; מכל מקום, זו דוגמה לכך שהגברים המואשמים אינם חסרי אונים במאבק הזה. זאבי: נבצר ממנו למסור את גרסתו, זה נכון, אבל אישית נראה לי הרבה יותר סביר שסיפור האונס הקשה כן קרה מאשר שנבדה. אני חושב שמצד שני הוא "הרוויח" מזה שזה התפוצץ אחרי מותו - הוא כבר לא כאן לסבול מההשלכות. לצערי. תחשוב מה מרגישה אישה שהוא אנס אותה כשעושים ממנו דמות מופת. אני חושב שהוא דווקא דוגמה לכך שהשיימינג עדיין אינו גורף מספיק; ככל הידוע לי, עדיין מערכת החינוך ומערכת ההנצחה הרשמית מציגות אותו כדמות מופת, ואותי אישית זה מרתיח. הנה עוד שתי דוגמאות לכאלו שיצאו בזול (אולי בדצק, אולי לא): על שלמה גרוניך נטענו טענות, הוא הכחיש, וככל הידוע לי הוא לא מוחרם בקנה מידה משמעותי1. ואייל גולן, שאחרי מכה קטנה בכנף חזר לכוכבות על. כנראה קהל היעד שלו מלכתחילה לא היה פמיניסטי במיוחד. גם פה אני רותח על זה שהעירייה שלי (חיפה) הזמינה אותו להופיע ביום העצמאות האחרון, בסכום גבוה, ולא חזרה בה גם לנוכח מחאת תושבים. 1 אבל כן הוחרם לפחות על-ידי מישהו אחד. אצלי בבית הוטל וטו על משאלתי ללכת להופעה שתוכננה לו עם אלון עדר, בדיוק בגלל זה. הסכמתי עם הוטו. |
|
||||
|
||||
ייתכן שהקירח עליו הוא מדבר הוא ג'פרי טמבור, כוכב הסדרה ''טרנספרנט''. |
|
||||
|
||||
וואלה. במקרה של טמבור, מהמעט שקראתי אני באמת לא משוכנע לאיזשהו צד1. הוא נענש קשות בהרחקה מהסדרה, ואולי בחיסול הקריירה. מאותו מעט שקראתי קיבלתי רושם שחלק מהעניין היה שזו סדרת דגל של קהילת הטרנסג'נדרים, ששחקנים אחרים בסדרה הם טרנסג'נדרים אמיתיים, ושאנשי הקהילה היו קצת מרירים על כך שהכוכב הראשי בסדרה "שלהם" הוא סיסג'נדר שמשחק טרנס. התעורר אצלי ספק (ואדגיש פעם שלישית, זה ניחוש חסר כל ביסוס) שאולי הוא שילם מחיר יותר כבד ממה שחייבו העברות שעבר עם עבר, כדי להזיז אותו. אם יוסי עדיין קורא את זה, אני רוצה לציין את קו הנסיגה שלי: כשיש חפים מפשע שנפגעים בגלל האשמות שווא, בזדון או בגלל פרשנות שגויה, זה נורא. אבל אם אומרים שצריך לפתור את הדברים דרך מערכת המשפט הרשמית, עם האמצעים המסודרים שלה לבירור האמת ולהגנה על הספק הסביר, אז רגע: בואו נזכור כמה הרשעות שווא יש למערכת הזו, ואיזה מחיר משלמים מורשעי השווא בה. יש לי גם הרגשה, למרות שעדיין מוקדם לדעת, ש"משפט ההמונים" יתקן את עצמו במידת הצורך יותר מהר ממערכת המשפט הרשמי. 1 לא ראיתי מעולם את "טרנספרנט", אבל את טמבור אני זוכר היטב מ"המופע של לארי סנדרס", שם הוא גילם את האנק קינגסלי, האידיוט הפתטי. קשה לי לחשוב על טמבור שלא כהאנק. באופן אירוני, הטיפוס של האנק מאוד מועד להטריד מינית (ולחטוף על זה), אני חושב. אבל ברור לי לחלוטין שטמבור הוא לא האנק, ולו בגלל שהאנק לא יכול היה לגלם את התפקיד הראשי ב"טרנספרנט" (ובעצם גם לא לגלם את האנק). |
|
||||
|
||||
יוסי בהחלט עדיין קורא את זה - אבל בדרך לטיסה ארוכה ובלחץ זמן. העלמה צודקת, התכוונתי לטמבור. מעולם לא שמעתי על הסדרה עד שנתקלתי בכותרת על מעלליו והתרשמתי מהזעזוע שלו כשהוא נדרש להפריך האשמה נטולת הוכחות (כבר הרבה יותר קל להוכיח שאין לך אחות). אין לי מושג אם הוא אשם או חף או מהו גוון האפור של המקרה, אבל אני יודע בוודאות שבמקרה ההיפוטטי שלא היו דברים מעולם - אין לו שום דרך להוכיח חפות. אתה טוען שמוקדם לדעת אם "משפט ההמונים" יתקן את עצמו מהר יותר ממערכת המשפט, אך יש לך הרגשה שכך יקרה. לי נראה שלא נדע לעולם מהם המקרים בהם "משפט ההמונים" הרשיע אדם חף מפשע1 ולא תיקן לעולם את הטעות, וממילא לא נקבל סטטיסטיקה אמינה. זה נכון (כמובן) גם למערכת המשפט - אבל שם לפחות עומדת חזקת החפות וחובת ההוכחה היא של התביעה2. ----- 1. אני לא חושב שיש הרבה חפים מפשע, במובן הצח כשלג של המילה, בעברות מסוג החרמנות-פרשנות-וטפשת-חברתית-גברית. אבל בוא נניח שחף מפשע הוא מי שלא עבר את הגבול החמקמק שהחברה הציבה בין חוסר טאקט להטרדה מינית. 2. עפרונית יקרה, אנא תקני אותי אם אני טועה. |
|
||||
|
||||
הייתי לא ברור כשדיברתי על "לתקן את עצמה". הכוונה שלי היא לא לזכות מישהו שהורשע (הוסף מרכאות לפי הטעם כשמדובר במשפט התקשורת/ההמונים), אלא לתיקון השיטה עצמה, למשל לא בהכרח לתת אמון עיוור במתלוננות, לתת למואשם להנות מהספק לפעמים, וכו'. |
|
||||
|
||||
"עד עכשיו לא קראתי מישהי שאומרת כך" = שאומרת שסי.קיי נכנס לאזור הקל של ההטרדה המינית? אני מסכימה שזה האזור הקל (הסיפור עם הטיול בחברת האקסית בכלל הזוי בעיני1). אבל לדעתי קצת אבוד לו, והוא יישאר "מוקצה" בשנים הקרובות דווקא בגלל שהיה נערץ כל כך על החוגים הליברלים שהנושא של הטרדה מאוד רגיש אצלם. 1 כאילו, אקסית יקרה, את כבר מכירה אותו, היית אתו במע' יחסים זמן מה, אחרי שנפרדתם שוב יצאת אתו לטיול בשניים, ואת טוענת שבטיול הוא חשף את עצמו "עשרים פעם" בפנייך - בלי האשמת הקורבן חלילה, אבל בהנחה שהוא לא שולט בה בהיפנוזה או באיזו סחיטה שיטתית, אני לא מבינה את הסיטואציה. ולדעתי גם אם הוא יוצא כאן נודניק וקצת כפייתי, אין פה "הטרדה" אלא אם מרחיבים את המונח עד לפריפריות ההזויות. |
|
||||
|
||||
תודה על החיזוק (-: |
|
||||
|
||||
ניסן שור כותב מה שגם היתה המחשבה שלי כשקראתי מה עשה לואי סי קיי: זה אמנם היה מגעיל ומטריד, אבל זו לא עושה רושם של הפגנת כוח על הנשים, אלא ההפך, הפגנת חולשה. |
|
||||
|
||||
אין פה הליך משפטי, אלא קוד התנהגות חברתי. אם מסכימים שהליך משפטי הוא בד"כ לא רלוונטי כאן, אז הכלים היחידים לחברה לאכוף קוד התנהגות הם כלים "חברתיים". ובמקרה הזה הכלי הוא הענשה באמצעות הרס השם הטוב של הנאשם. הרס השם הטוב גורר נידוי חברתי של מי שחשוד בהתנהגות לא רצויה - זה יכול להיות מסומם או מטריד מינית או גזען או בוגד בבן\בת הזוג. כן - זה נשמע קצת מה שעושים ילדים בבית ספר וזה באמת ככה :-) המנגנון היחידי שאני מכיר ששומר על הוגנות היא עצת הסבתא של להזהר עם לשון הרע. מעניין אותי לדעת.. 1. האם אתה מסכים שצריך לטפל בזה בכלים "חברתיים" ולא "משפטים" (למעט מקרים של תקיפה מינית ברורה). 2. האם יש לך רעיון נוסף איך שומרים על הוגנות? |
|
||||
|
||||
עצת הסבתא זה נחמד, אבל יש בעולם גם ילדים - ואנשים - פחות נחמדים. חוסר פיקוח על נשק הדיבה והרס השם הטוב, יכול לאפשר לאנשים כאלה לחסל אותך חברתית ומקצועית בלי שתהיה לך היכולת להתגונן. זה נשמע לי קצת מסוכן, ולא לחינם במערכת משפט מתוקנת יש כלים לאיזון הענין הזה. הדוגמה של הילדים היא דוגמה לרעה ולא לטובה לדעתי. ויעיד כל מי שסבל אי פעם מניסוי חברתי לא מוצדק בבית הספר. |
|
||||
|
||||
אז מה אתה מציע? |
|
||||
|
||||
א. לא כל כך ברורה לי השאלה. נראה לך שאני יכול לשנות תהליכים חברתיים ורשתיים? אני יכול לומר מה ראוי לדעתי. ב. מה רע במערכת המשפט הנוכחית? ג. אני הייתי שמח שיגיע איזה איזון נורמטיבי שגם יסתייג מצליבה לא מפוקחת בכיכר העיר, הוירטואלית או האמיתית. |
|
||||
|
||||
ב. מה רע במערכת המשפט הנוכחית? בעיה ראשונה - זה כלי שאינו מתאים להרבה מאד סיטואציות. למשל, מצד אחד רצוי שאנשים לא יזרקו הערות מיניות מעליבות. מצד שני אני לא חושב שזה הגיוני או מעשי שבחוק תהיה של "מילים אסורות" ויהיו סנקציות על מי שאומר אותן. בעיה שניה היא מה שירדן ציין - הכלי הזה הוא בלתי הוגן לצד השני. בעיה שלישית שבפועל הרבה הטרדות שחוצות את הסף הפלילי בכלל לא מגיעות אפילו לכדי תלונה במשטרה. לא בטוח שזה פתיר. מאד ייתכן שזה בגלל שרוב הקורבנות פשוט לא רוצים שזה יהיה הליך משפטי, אפילו אם ההליך המשפטי היה קל ומהיר. כמו שנאמר - אתה בנאדם חרא אבל אתה לא שווה את המאמץ שלי. שלום שלום ואל תבוא לי בחלום. לקורבנות האלה, מערכת המשפט היא באופן עקרוני לא רלוונטית. אני לא רואה איך מערכת המשפט יכולה להתמודד עם הבעיות האלה, אולי לך יש רעיון. ג. אני הייתי שמח שיגיע איזה איזון נורמטיבי שגם יסתייג מצליבה לא מפוקחת בכיכר העיר, הוירטואלית או האמיתית. כולנו מסכימים, אבל השאלה היא איך. איך תגיע לאותו איזון נורמטיבי. אז כמו שאמרתי מצד אחד, לדעתי, רצוי שיהיה מנגנון חברתי של הוקעה של התנהגות לא רצויה (ע"ע סעיף ב'). מצד שני, זה רע שהמנגנון הזה הוא לא מבוקר ולא מפוקח - אבל אני לא יודע איך לתקן את זה מעבר לעצת סבתא של "לשון הרע". בגלל זה שאלתי מה אתה מציע. "אין לי הצעה" זו תשובה לגיטימית - זו גם התשובה שלי... |
|
||||
|
||||
אני לא אוהב את המשפטיזציה שפשתה במדינתנו. מצד אחד נראה כאילו כל מה שיכול ללכת לבית משפט אכן הולך לשם, ומדלג על האפשרויות המקדימות של משא ומתן או בוררות (אפילו בסכסוכי שכנים). מצד שני מציגים לנו מצג כאילו כל מה שלא מסתיים בהרשעה בבית משפט הוא תקין. ככה ביבי יכול להגיד "לא היה כלום" כאשר ברור בעליל שההתנהלות שלו בפרשות שונות לאורך ציר זמן ארוך1 היתה לא מוסרית בעליל. אבל אם לא הורשע בפלילים אז "לא היה כלום". _______________ 1 החל מפרשת עמדי [ויקיפדיה] ב 1996 וכלה בחריגה של מיליון ש"ח בהוצאות מעון רוה"מ ב 2012 |
|
||||
|
||||
ב. ביחס לעבירות מין? בתור התחלה שהנפגעת/המתלוננת1 הופכת להיות שחקן משני בתהליך. האקט היוזם היחיד מצדה הוא הגשת התלונה, ומשלב זה היא הופכת להיות לכל היותר עדה. כן, חוק זכויות נפגעי עבירה מקנה לה זכויות מסוימות, אבל הן חלקיות ובכל מקרה את ההליך הפלילי מנהלת הפרקליטות שהשיקולים והאינטרסים שלה (המוצהרים והגלויים) הם לא השיקולים והאינטרסים של הנפגעת. זה נכון כמובן בכל ניהול הליך פלילי שיש בו קורבן ספיציפי. 1נשים וגברים כאחד |
|
||||
|
||||
ב. יש גם הליך אזרחי לצד ההליך הפלילי (למרות שהוא, מן הסתם, מסובך עוד יותר מההליך הפלילי) שבו הנפגעת1 היא היוזמת והאינטרסים שלה חשובים. 1 נשים וגברים כאחד. אם אני מבין נכון ההליך הזה נכנס לפעולה לרוב לאחר שעיקר העובדות הוכרעו בהליך הפלילי ולכן כבר ברור שמדובר על נפגעת. |
|
||||
|
||||
ב. היקף ההליכים האזרחיים מאד מצומצם ביחס להליכים הפליליים (שהם מצדם מצומצמים ביחס להיקף העבירות שמתרחשות בפועל)1 1 ומאד מצומצם ביחס למה שאפשר היה לצפות במבט ראשוני. |
|
||||
|
||||
תיק החקירה נגד ניסן סלומינסקי נסגר (מחוסר אשמה). בתקשורת עלו מספר עדויות נגדו. למשטרה הגיעו שתי עדויות. נראה שרק אחת הייתה חזקה מספיק כדי לבסס תיק עליה, ואולם העדה לא הסכימה להגיע לחקירה נוספת. או שהלחץ הציבורי על המתלוננות עשה את שלו, או שסלומינסקי הוא באמת סתם טיפוס חביב ואוהב אדם שמדי פעם מחבק. |
|
||||
|
||||
לדעתי העדה שלא הסכימה להופיע לחקירה נוספת צריכה להיות מוזמנת לחקירה באזהרה על הגשת תלונת שווא. |
|
||||
|
||||
האם אין גבול לרשעות? האם אין שום מעצור לכתוב דברים כמו שכתבת1? האם אתה לא מכיר את המגזר של סלומיאנסקי ויכול להסיק שהופעל על המתלוננת לחץ כבד לחזור בה? 1 מצד שני, ממי שהגן על אמירה מתועבת של רפול ניתן לצפות לכל דבר. |
|
||||
|
||||
או שאולי זה יכול להפעיל לחץ נגדי ללחץ מהמגזר? |
|
||||
|
||||
הגשת תלונה על הטרדה מינית גורמת נזק גדול למואשם, נזק שלא מתוקן ולא יכול להיות מתוקן אם מגישת התלונה מקבלת רגליים קרות. כדאי שהמתלוננות יקחו בחשבון מראש שהן עלולות לשלם על כך מחיר, כי כל תלונת שווא פוגעת אנושות במיגור התופעה של הטרדות מיניות. אני שמח שאתה מצפה ממני לכל דבר. לי, לעומת זאת, אין שום ציפיות ממי שטורח להביא קישור שסותר את מה שהוא טוען. |
|
||||
|
||||
נכון. אבל חייבים לקחת בחשבון שהגשת תלונה מסוג כזה היא גם ככה קשה מאד, החקירה הנגדית מתוארת לא פעם כאונס שני, ונשים רבות פוחדות להתלונן, אז עכשיו הן לא רק יפחדו מהשפלה הן גם יפחדו מסנקציות משפטיות? אין לי פתרון. בעייתי מאד העסק |
|
||||
|
||||
אני מסכים, העסק בעייתי. בעיני, מכל מקום, מצב הקיים בלתי סביר. אני חושב שלפני תחילת החקירה בכל תלונה, לאו דווקא במישור המיני, המשטרה צריכה להבהיר למתלונן שאם הוא יבטל את התביעה הוא עלול לעמוד לדין על הגשת תלונת שווא. |
|
||||
|
||||
האם הגשת התלונה מחייבת גם עדות בבית המשפט עם חקירה נגדית? (ברור שאם לא אז כנראה לא תהיה הרשעה, אבל אם העדות במשטרה מספיק משכנעת, אז אפשר לתת "פטור" מהאשמה בהאשמת שווא?) |
|
||||
|
||||
ושוב, אתה מאשים את הקורבן ללא התחשבות במה גרם לה להסיר את התלונה או לשנות את גירסתה. זו הגישה שגורמת נזק ומאיימת על הנשים הבאות שיחוו מקרה דומה מלהגיש תלונה. על סמך החריפות שבה הגנת על האמירה בצורתה המרוככת כביכול ניתן להבין שגם אם אתה לא אוהד אותה, אתה מנסה להוציא את מבטאה זכאי. כשחושבים על זה, זה קצת דומה להגנה על המטרידים מינית. |
|
||||
|
||||
אני לא מאשים את הקורבן. אני מאשים מישהי שאתה קובע שהיא קורבן. הגישה הזאת, שלצערי משותפת לאנשים רבים, היא בדיוק הסיבה לכך שאני מוצא את המצב הקיים בלתי נסבל; אם יש קורבן יש פושע, וככל שאנחנו יודעים הפשע היחיד של האדון סלומינסקי הוא היותו חבר ב"בית היהודי". משום מה יש לי הרגשה שאתה קצת פחות נחרץ לגבי אשמתם של יצחק לאור או נתן זהבי. זאת ממש תמונת מראה לגישתם של ליכודניקים לא מעטים. כך, למשל, בראיון רדיופוני עם השר גלעד ארדן ששמעתי לפני כמה ימים, הוא הסביר בצורה רהוטה, ברורה ומשכנעת את עמדתו לגבי חזקת החפות שצריכה לעמוד לראש הממשלה ועמיתו החשודים בפלילים. מה יש להגיד? גישה נאורה וליברלית שבהחלט תואמת את דעותי שלי. אלא שאז עברו לדבר איתו על הנושא הבא, שהיה רצח החייל רון קוקיא, והנה חזקת החפות של החשודים (כלומר "הרוצחים השפלים") התפוגגה כלא היתה, ממש כמו הבטחות הפוליטיקאים יום לאחר הבחירות. בלי אף בדל של ספק או הסתייגות, בלי שום "חזקה" ושום "חפות" השר לבטחון פנים התייחס אך ורק לכך שאסור להסיק מסקנות לגבי המגזר הבדואי כולו בלה-בלה-בלה. נשארתי עם השאלה המטרידה אם חזקת החפות עומדת ליהודים כולם או לחברי מרכז הליכוד בלבד. אם אתה חושב שהקישורים שאתה מביא לעניין רפול מחזקים את הטיעון שלך, תמשיך. ___________ למערכת: אני מתנצל על ריבוי ההדגשות, אבל בהתחשב בכישורי הבנת הנקרא של בר הפלוגתא שלי דומני שיש להן מקום (לא שיש לי אשליות בקשר לתועלתן, אבל לנסות צריך). |
|
||||
|
||||
אופי ותוכן התגובות שלך בנושאי אונס והטרדות מיניות מציגות אותך כאנטי פמיניסט (כמו למשל בתגובה 645052) ועל כך מצאתי לנכון להגיב. כמובן שקיימת חזקת החפות אבל היא רלוונטית יותר לספירה המשפטית. במקרה שאישה מתלוננת על גבר, העמדה הסבירה היא להאמין לה מכיוון שעצם החלטה על תלונה אינו דבר פשוט והיא כרוכה בהבעות אי אמון, בהשמצות אישיות ומירור חיי המתלוננת. זה נכון גם למקרים של יצחק לאור ונתן זהבי.(תלונות כאלו חשודות רק כשהן מועלות על רקע פוליטי מסוים כמו במקרה מני נפתלי שאינו שמאלני.) אתה גם מתעלם מכך שישנה מתלוננת נוספת שלא הסירה את עדותה ויצאה כנגד החלטת סגירת התיק. בתור מי שכל כך מתנגד לאמירה הגזענית והמכוערת של רפול, השצף קצף שיצא ממך כשהתנגדתי לריכוך שניסית לעשות למילותיו מציב את ההתנגדות לכאורה הזאת בעמדה מוזרה מאוד. |
|
||||
|
||||
מקרה סלומיאנסקי לא יכול להיות תוצאה של רדיפה פוליטית? בינו לבין בנט התנהלה מערכת בחירות די מלוכלכת בעבר. האם המתלוננת נגד מני נפתלי נסוגה בה מעדותה? כמוכן: אני מסכים איתך שיש הבדל בין חזקת החפות המשפטית למעמד הציבורי ושצריכים להיות סטנדרטים גבוהים יותר לאיש ציבור. אבל האם נפתלי אינו איש ציבור, בתור אחד ממובילי וסמלי המאבק? |
|
||||
|
||||
המתלוננת נגד מני נפתלי לא יכלה להגן על טיעוניה ולפי עדויות ציחקקה בעת העימות ביניהם. כשמוסיפים את זה לפעילותו הציבורית של נפתלי שאינה נוחה ומקובלת על תומכי הזוג מבלפור זה מדיף ריח חשוד. אם אכן התלונות כנגד סלומיאנסקי יתבררו כתלונות שווא כמובן שצריך להעמיד את המתלוננות לדין אבל זה לא בטוח אפילו לגבי המתלוננת שחזרה בה וככל שאינני מחבב את בנט, לא הייתי רוצה לשרבב את שמו לענין אלא אם יהיו ראיות מוצקות לכך. |
|
||||
|
||||
תיק נוסף שנסגר הוא זה שנגד מני נפתלי. הוא נסגר מחוסר ראיות לאחר שהתגלו קשיים בעדותה של המתלוננת נגדו, עובדת בבית ראש הממשלה. |
|
||||
|
||||
לזה אפשר להאמין שנתפר נגדו תיק. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בינו לבין סלומיאנסקי (חוץ מצורת הזיכוי: סלומיאסקי זוכה מחוסר אשמה. נפתלי: רק מחוסר ראיות). |
|
||||
|
||||
ההקשר הכללי. נגד מני נפתלי צמחה פתאום האשמה כשהוא היה בהליכים נגד משפחת נתניהו. |
|
||||
|
||||
נגד אנשים רבים צומחות האשמות (שווא או לא שווא, בתחום המיני או אחר) כשהם עומדים לבחירות, כשהם עומדים בפני קידום, כשהם הופכים לנבחרי ציבור, כשהם זוכים בפרס, כיבוד או תואר כבוד כלשהו. אפשר לטעון שזו התנכלות ואפשר לטעון שזה מפני שהם עלו לכותרות והצליחו, וזה גורם למי שנפגעו מהם בעבר לפעול לכך שייעשה צדק. |
|
||||
|
||||
כשמדובר בטענה על הטרדה מינית, ראוי בדרך כלל להאמין למתלונן/מתלוננת כפי שהסברתי בתגובה 696025 . טענות מסוג כזה לא שכיחות כשקר בניגוד לטענות השוביניסטים. המקרה של מני נפתלי הוא יוצא דופן ודי לחכימא. |
|
||||
|
||||
ברור שהוא שונה. הרי מני נפתלי נראה טוב, למה לו להטריד אישה בת חמישים? |
|
||||
|
||||
אייקון סרקאזם, אני מקווה? |
|
||||
|
||||
(מעדות הנחתום על עיסתו) |
|
||||
|
||||
אתה לא ממש יכול לגזור מטעמך האישי או מהנחות מוקדמות על נפתלי. אני מניחה שאתה גם לא חובב קטינות, ובכל זאת יכול להבין שיש גברים שיתקפו אותן מינית. |
|
||||
|
||||
אה, אז תגיד :-) מודה שלא עקבתי אחרי כל הפרסומים בתחום. עכשיו צריך להעמיד אותו למשפט על פגיעה ברגשות ציבור שלם. אני בגיל הזה בעוד חצי שנה ומוכנה לעמוד בראש התביעה הייצוגית. (אגב, הטיעון שלי מקודם היה די בעייתי, כך חשבתי הבוקר, כי הוא לכאורה שם את חובבי הקטינות וחובבי בנות החמישים באותה מגירה. מדובר בסה"כ בפער של 11 שנה בין החתיך הנ"ל לבינה, מי ישמע, ראיתי רבים כאלה בסביבתי, לשני הכיוונים, ואפילו מאוד-מאוד קרוב). |
|
||||
|
||||
זה באמת יפה, לטעון טענה ולהביא הוכחה מטענה שלך שנכתבה 6 דקות קודם לכן ועונה לשאלה אחרת. אתה הערת לגבי *העיתוי* של התלונה נגדו, ואני השבתי שדווקא עיתוי כזה הוא מובן. לא ראיתי שיש לך תשובה לזה מלבד הכללות על תלונות כאלה באשר הן וקביעה בלתי מבוססת על התלונה האחת שהיא שקרית לדבריך. |
|
||||
|
||||
לא אמרת שום דבר מעבר למובן מאליו. אני הרחבתי בענין לגבי פרשת מני נפתלי כפי שאני רואה אותה וכפי שמעידה סגירת התיק. |
|
||||
|
||||
אם ''הרחבתי'' פירושו ''שיניתי כיוון כדי לא להתייחס לטענה עניינית'' אז הכל בסדר. |
|
||||
|
||||
החוקר שנעזר בנפתלי כעד המדינה כדי לבסס את התיק נגד שרה נתניהו, הוא שחקר את נפתלי לגבי התלונה של גורודצקי. מופרך? מסתבר שדווקא כך, גם על פי דברי נפתלי בראיון הזה (3:10) |
|
||||
|
||||
(וסליחה מראש על שקישרתי לכתבה של רונן, אפשר להתעלם ממנה) |
|
||||
|
||||
אפרופו שרה נתניהו, שוב התפרסמה הקלטה מביכה מאוד שלה. הייתי רוצה להזהיר כל מי שרוצה לשמוע. לפני מספר חודשים התראיין העיתונאי יואב יצחק אצל רזי ברקאי (אאז"ן). יצחק טען שידוע לו ממקור אמין שהגב' סובלת מבעיות נפשיות. רזי המבוהל הזהיר אותו שמקורבי נתניהו אוהבים להגיש תביעות דיבה, אך יצחק סרב לסייג או לחזור בו מדבריו. עיון בויקיפדיה מראה שליצחק היסטוריה קשה ביחסיו עם חוגי נתניהו ולכן יתכן שאני רואה מהרהורי ליבי ובכל זאת ארהיב עוז ואומר: היתה לי הרגשה שהמקור של יצחק הוא קרוב מאוד למשפ' נתניהו. פירשתי את הנאמר כתחינה שלהם האומרת: אשת רוה"מ במצב לא טוב ואנו דואגים לה. אנא הניחו לה. ואף אני רוצה לומר: בשם האל הניחו לשרה נתניהו. אף אחד מכם לא רוצה למצוא עצמו יום אחד אחראי למה שיכול לקרות לה. לא מדובר כאן בשקיפות של אנשי ציבור אלא בפיקוח נפש ממש. זכרו, לא חשוב מה שרה עושה, נבחר הציבור הוא ביבי והוא צריך לתת דו"ח בפני הציבור ולא היא. שנית, התנהגותה של הגב' ידועה. כל מי שמוכן לדעת כבר יודע. איזו מטרה משרתת ידיעה נוספת. האם בשביל ידיעה שאחר יומיים עוטפים בה דגים, אתם מוכנים לסכן את מצפונכם ואולי גם את גופכם? |
|
||||
|
||||
העניין הוא שהתנהגותה פוגעת באחרים, כפי שביהמ"ש פסק. התנהגותה משפיעה על מוסדות ותפקידים בכירים במדינה, כפי שדווח לא פעם. איו מה להניח לה כל עוד היא דוחפת עצמה או נדחפת ע"י בעלה או עוזריה לבמה הציבורית. במקום הקריאה "אנא הניחו לה" האם לא עדיף לקרא "אנא הניחי לנו"? |
|
||||
|
||||
צריך לחזור ולהדגיש, על אף צווחות הקוזק הנגזל של שלטון הימין וחסידיו, רצונה של האופוזיציה ושל אזרחים להפיל את נתניהו הוא לגיטימי ודמוקרטי. הפרסומים החוזרים ונשנים של מה שכבר גלוי וידוע על אשת רוה''מ אינם תורמים דבר. בכל מקרה, בשלב זה כבר ברור ששרה לא תניח לנו אלא אם כן בעלה יניח לנו. |
|
||||
|
||||
אשת רוה''מ בחרה מרצונה החופשי להיות דמות ציבורית. אף אחד לא התעניין בשאלה אם סוניה פרס, למשל, היתה נתונה להתקפות היסטריות כאלה (כידוע היא לא) וזה לא בגלל שלא חיפשו רפש להטיח בבעלה. נראה שהשמועות על הטרור שהגב' נתניהו מפעילה בסביבתה הקרובה מקבלות אישוש בקלטת, ולאותה אוירת פחד יש בהחלט משמעות על חיי כולנו - לא כאשר היא מופעלת כלפי עובדי המשק אלא כאשר הגב' מתערבת בעניינים פוליטיים. ועניין התערבותה בעניינים פוליטיים מוכחש ע''י גורמים בסביבת רוה''מ באותה נחרצות בה הוכחשה העובדה שהגב' היא בעלת פתיל קצר ביותר. |
|
||||
|
||||
טוב, לטובתה של סוניה כדאי היה לה לשמור על פרופיל נמוך ולא להסתבך עם חמותה הערבייה. לא ככה? |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על פגיעה אפשרית בשער מניות תדיראן. |
|
||||
|
||||
מה שאני לא מבין זה איך אני אמור לסמוך על שיקול הדעת של מי שהתחתן שלוש פעמים, ובפעם השלישית זה מה שהוא בחר (פסי-כו-לו-גית!). אוסיף שהוא התחתן עם שרה כשהוא בן 42, אחרי שכבר התפרסם כשגריר ישראל באו"ם ובעת שהיה ח"כ וסגן שר החוץ. היינו שערכו בשוק הבשר היה גבוה במיוחד. |
|
||||
|
||||
נזכרתי בילדי בית הספר החרדי שם עובדת הפסיכולוגית החינוכית (שעה בשבוע). הכי טוב יהיה שהמדובר בהונאה גמורה מן הסוג הטיפוסי למעורבים. אם לא, ישא צוות ביה''ס ומנהליו באחריות. |
|
||||
|
||||
איך שקראתי את דבריך מייד עלתה בעיני רוחי דמותה של דולורס אומבריג' |
|
||||
|
||||
להגיד ''ישא צוות ביה''ס ומנהליו באחריות.'' זה להתנער מאחריות. אם הגברת עובדת רק שעה בשבוע (נשמע אגב הגיוני בעולם הנכלולי שלהם) אז הסכנה הישירה לא קיימת. אבל יש סיכונים אחרים, משמעותיים יותר. העיקרי בהם הוא השחיקה הנפשעת בערכים הנעלים שאמורים ר''ל להנחות אותנו. אלא שערכים אלה, כפי שביקרתי תגובה אחרת שלך, מושלכים היום לפח האשפה בידי חוגים הולכים וגדלים כי הם ערכים הומאנים, ליברלים, שמפריעים לבריונים לממש את זכותם לביטוי אישי וחרות. אופס, גם אלא ערכים ליברלים, אבל מרבה סתירות מרבה כוח. |
|
||||
|
||||
אם ''טענה עניינית'' פירושה אמירה טריביאלית ומובנת מאליה ללא התייחסות למצב קונקרטי עם נפשות פועלות מוכרות אז הכל בסדר. |
|
||||
|
||||
זו הפעם השניה שאתה כותב כאן שהתיק נגד סלומיאנסקי נסגר "מחוסר אשמה", אבל מהודעת היועמ"ש כפי שצוטטה בכלי התקשורת עולה שהעילה היא "חוסר ראיות". תוכל לבדוק שוב? |
|
||||
|
||||
צודק. עברתי שוב על דיווחים שונים ואין לי מושג איפה קראתי על חוסר האשמה. |
|
||||
|
||||
אפשר, למשל, להציף את הרשתות החברתיות בתלונות, השמצות הכפשות, הלעזות, לכלוכים ושאר מטעמים נגד כל מה שזז או נח1, ואז הכל ייעלם ברעש הכללי. בעצם נראה לי שאנחנו בעיצומו של התהליך. _____________ 1- לפחות אחד שהוזכר לאחרונה: בשלום על משכבו. |
|
||||
|
||||
אפשר יותר טוב מזה. למשל להמציא מנגנון שממחזר הכפשות ומפיק מהן חשמל וככה נשמור על הסביבה תרתי משמע.. |
|
||||
|
||||
1. כן. 2. לא יודע איך, אבל הייתי שמח לאפקט המניעה בלי אפקט ההוקעה הפומבית על סמך עדות לא בדוקה של צד אחד. |
|
||||
|
||||
ברור שיש משהו במה שאתה אומר. אבל תראה. אם יש מצב שבו אשה אחת מתלוננת על כך שהבוס שלה עשה כך וכך לפני 20 שנה, כאן באמת קשה להכריע. בהחלט יכול להיות שהיא מונעת מנקמנות או שהיא סתם מטורפת. אבל מה שמאפיין את הגל הנוכחי הוא הסדרתיות - כמעט על כל נאשם צצות עשרות נשים שמספרות סיפור דומה. הארווי ויינסטין הוא כמובן דוגמא קיצונית - למעלה ממאה מתלוננות! אז נכון, שום בית דין רשמי לא הרשיע אותו אבל זה עניין בירוקרטי, האם אפשר לטעון ברצינות שהוא לא אשם עם כזו כמות של מתלוננות? שמה, יש כאן איזו מגה-קונספירציה שמערבת את הבונים החופשיים, אילומיניטי ואנשי הלטאה? |
|
||||
|
||||
הארווי ויינסטיין הוא קצת איש קש בטיעון הזה. ברור שלגביו איו ספק. אבל כשיורדים למטה בפירמידת ההאשמות, מגיעים די מהר לכאלה שכמות ההאשמות מולם קטנה משמעותית. מקרה מבחן מעניין אולי הולך להתרחש בארצנו הרטנטונת1, כי נראה שנתן זהבי הולך להביא את זה לבית משפט. 1 שגיאת הקלדה, אבל לא בלתי הולמת ולכן נותרה על כנה. |
|
||||
|
||||
הרי כתבתי בפירוש - דוגמא קיצונית. וגם כשיורדים בפירמידה אני לא זוכר שום מקרה בגל הנוכחי שהיו בו פחות מ 5-6 מתלוננות. אמנם זה לא מאה, אבל עדיין, האם 5-6 נשים קשרו נגד גבר אחד סתם ככה? קשה להאמין. גם זהבי לא יוצא דופן בעניין הזה - הדס שטייף טוענת בבטחון מלא שיש לה יותר מעשר מתלוננות שיהו מוכנות ומזומנות להעיד בבית משפט. |
|
||||
|
||||
לא זוכר שהוטרדתי, וגם קשה לומר שהטרדתי - פרט למעשי שובבות ברמת ה'חקר' (exploration) כנער צעיר (כגון לנסות להציץ לבנות במקלחות וכו'). היו מספר מקרים שבהם נשים פניו אלי ואמרו לי שהתנהגות מסוימת שלי גורמת להם לאי-נוחות, ואז הפסקתי - אבל אני לא מגדיר את זה כהטרדה כי בכל המקרים מדובר בהתנהגות שהיתה לגיטימית עם נשים אחרות בסיטואציות דומות. גם לא הייתי עד פיזית לתקיפה/הטרדה, לפחות למיטב זכרוני, אבל כן הייתי מודע לאדם בסביבתי שהיה מטרידן סדרתי (וזו אופציה שחסרה בסקר). מדובר באדם שהיה בעל כוח ופופולריות מסוימת בקהילה שהייתי חבר בה, ושמעתי עליו ממספר נשים סיפורים שנעו בין הטרדה מינית לסתם מניאקיות (ברמת ה'מזיין ובורח'). התגובה שלי היתה לצמצם מאוד את הקשרים החברתיים עם אותו אדם (עדיין נתקלנו זה בזה כי היינו באותה קהילה) ולהזהיר נשים אחרות ממנו. לימים שמעתי עוד סיפור עליו, שהיה כבר בגדר תקיפה מינית, אבל המספרת לא רצתה להתלונן ולכן לא פניתי לרשויות. |
|
||||
|
||||
אה, ואני חושב שהגל הנוכחי של חשיפות מאוד מבורך, כי הוא מבהיר מה זה בדיוק 'הטרדה מינית' מהסוג שיש לשלם עליה מחיר חברתי, ומבהיר שהדבר הזה קורה כל הזמן ובכל מקום, בעיקר מצד גברים בעלי כוח, שמסתמכים על הכוח שלהם ועל הבושה של המתלוננות בתחושתם שלא ייענשו. |
|
||||
|
||||
התשובה בפנים- |
|
||||
|
||||
לדעתי במקרה הזה התקשורת פספסה מחווה אייטיזית ללהקה האגדית 'איזוליר בנד'. |
|
||||
|
||||
חסרה הקטגוריה היחידה שיכלה להתאים לי. הואשמתי האשמת שוא בהטרדה מינית. זה היה בשירות הצבאי לפני עשרות שנים. נגעתי באקראי לחיילת-עמיתה במה שחשבתי שהוא בית השחי שלה והיא סברה אחרת. למזלי, הדבר לא התפתח הלאה. אני קצת מתבייש, אבל זו הנגיעה האישית היחידה שהיתה לי לעניין. היא בודאי מסבירה מדוע יש לי הרגשת חמיצות אינסטינקטיבית בנוגע לקמפיין ה"גם אני" וכו'. בגדול, אני מבין שמדובר במהלך חיובי. בפרספקטיבה של עשרות שנים, אני מניח שתוצאה אחת של הקמפיין עשוייה להיות שכל הגברים ידעו שאם אין סיבה טובה מאד לגעת באשה (ולא חשוב איפה), כדאי להמנע מכך. על אף זאת, אני כן רוצה להעלות נקודה אחת, של אובדן פרופורציות ופרספקטיבה. נראה לי שבישראל במיוחד, המסע הזה מעמיק את ההתפרקות לקהילות שהן כל כך מקוטבות בערכיהן שלא תתכן בכלל אינטראקציה ביניהן. מצד אחד, חברה ליברלית ופמיניסטית/שיוויונית כל כך שבה ההקפדה על המרחב הפיזי והנפשי של הנשים היא מלאה ומקפידת על קלה כחמורה. מצד שני חברות שמרניות המסתירות מעשי אונס אלים וברוטאלי מתחת לשטיח. באוירה התקשורתית-סלבית של הקמפיין נראה שאבד לחלוטין הגבול שבין מעשה אינוס לבין נגיעות ואמירות שלא במקום. הסביבה הציבורית שנוצרה היום, היא כזאת שמצד אחד אפשרי מסע נגד נאשמים, עד כדי אבדן מעמד מקצועי וכלכלי בגלל בסה"כ התנהגות לא הולמת לפני שנים רבות. מצד שני, כאשר חיילת (לא סלבית) נאנסת בברוטאליות ע"י חיילים, מגיעה לבית המשפט היא מותקפת בגסות ובאלימות מילולית ע"י בני המשפחות של החשודים (מן הסוג המאופיין בתקשורת שלנו בלשון הסגי נהור שלה כ"אנשים נורמאטיביים") וע"י הסניגורית על דוכן העדים וגרוע מכך מחוץ לו. אני מדבר על מקרה שראיתי בטלביזיה ממש לפני שבוע-שבועיים, וגרם לי להבין את המשמעות של "אונס שני". במקום שהשופטים יתערבו מייד, ירסנו את הסניגורית וירחיקו את הקהל, הם מתעלמים וגורמים לי לחשוב שזהו המצב הנורמטיבי בבתי המשפט (הצבאי במקרה זה אאל"ט). החשש שלי, הוא שהתרכזות המאבק בהטרדות קלות ביחס בין דמויות תקשורתיות, מסיטה את הזרקור מן הנושא ההרבה פחות אטרקטיבי ו"מנצח" של אונס ורצח בקהילות השוליים (שהן במקרים רבים רוב מניינה ובניינה של החברה הכללית). |
|
||||
|
||||
נ.ב. דומה שהמקרה הפרטי שלי מרמז שהטענה של רבים כי ''משנים את הכללים'', אינה מדוייקת. כבר אז, לפני עשרות שנים, מי שרצה לדעת ידע שאסור להטריד,לגעת וכו'. |
|
||||
|
||||
אכן. נדמה לי ששלושה דברים עלו: החומרה החברתית שמיוחסת למעשים, החומרה המשפטית (שלגבי רוב המקרים היתה אז אפס) והמודעות של נשים לכך שיחס זה אינו מחוייב המציאות, מה שאגב לפי התרשמותי הפך בחלק מן המקרים גם לפגיעות יתר למה שקודם לכן נענה על ידן באמירה מושחזת, מבט רושף או התעלמות. |
|
||||
|
||||
צר לי לשמוע על האשמת השווא שטפלו לך. עם זאת, אני חייבת לציין שהמונח "הטרדות קלות" מקומם אותי. אני עובדת במועדוני לילה באזור פלורנטין כבר שנים רבות. בסופי שבוע, המשמרת מסתיימת בסביבות שלוש-ארבע לפנות בוקר - ואני חוזרת הביתה ברגל. לפעמים גם אחרי איזה משקה קטן. כמות הטרדות הרחוב ("הטרדות קלות"?) שספגתי בדרכי הביתה בשעות האלה, היתה בלתי נסבלת. המנעד היה רחב. ממחמאות והזמנות תמימות לכאורה לקפוץ לדירה של הבחור הזר לעשן משהו, דרך נגיעות (פעם אחת מישהו על סגוויי אפילו נישק אותי!) ועד לאיומים באלימות (כן כן!). זה דבר אחד. הדבר השני הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה לקוחות במועדונים ופאבים מרשים לעצמם לגעת בי. לפעמים זה כדי להסב את תשומת לבי למשהו (כאילו אי אפשר לפנות אלי ב-"סליחה?"), ולפעמים זה כדי לבקש ממני משהו חסר סיכוי (וגם בנות עושות את זה. אני זוכרת שבתקופה שהנחיתי ערבי במה פתוחה למוסיקאים - בנות היו מלטפות בעדינות את זרועי ושואלות אם יש מצב להקדים את זמן עלייתן לבמה). זה דבר שני. דוגמה שלישית היא דיבור נגוע של לקוחות. למשל, פעם בכניסה להופעה - ביקשתי מחבורה של מבוגרים (בני 60 פלוס) להציג תעודות זהות. הכניסה למועדון היא מגיל 18 (יש גם שלט כזה מעל העמדה שלי) ולפעמים אני מבקשת מסבתות תעודת זהות בשביל הצחוקים. מבוגר האלפא של החבורה ההיא ענה לי על כך ב"תיכף הוא יוציא את ה______ שלו ותראי בדיוק בן כמה הוא". על כך עניתי שזו הטרדה מינית, ושלא ידבר ככה לא אלי ולא אל המלצריות בתוך המועדון. בסוף המשמרת הבוס שלי עשה לי שיחה שהתחילה במשפט "מה זה הטרדה מינית? זאת הרי אף פעם לא הטרדה אם הוא חתיך" ונגמרה בזה שהוא ביקש ממני לא לדבר עם לקוחות על "מרחב אישי" כי זה מתנשא. אז כן. אין ספק שאונס, רצח, גילוי עריות, פדופיליה וכיוב' הם פשעים איומים. אבל בחווייה שלי, "ההטרדות הקלות" הגיעו אצלי כבר למסה קריטית ובלתי נסבלת. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהשיר שיצא ב-'67 הוא הראשון שעסק בנושא, אלא שהקדים אותו "אל תעברי לבד ילדה ברחוב". אבל הוא אולי הראשון שראה דופי בהטרדה מינית (גם אם לא במידה בה זה נתפס כיום), אולי כי הוא נכתב על-ידי אישה. |
|
||||
|
||||
בשנת 1965 יצא לאור התקליט rubber soul של הביטלס עם השיר You'd better run for your life שעבר, למיטב ידיעתי, בלי לעשות יותר מדי גלים. דלילה המפורסם של טום ג'ונס שמדבר על הוצאה לפועל של אותם רעיונות ויצא לאור שלוש שנים אח"כ כבר לא עבר בשלום. היום קשה להעלות על הדעת שמישהו מהמיינסטרים יעז לכתוב ולבצע שירים כאלה. מלים: https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&la... (בחרתי דווקא את האתר הזה בגלל שמצא חן בעיני שהביטלס מסווגים תחת "אמנים ישראליים"). |
|
||||
|
||||
שיר שממש לא ראה בזה דופי, קומפלט עם חפצון מפורש: פרחים ונערות מ-1962. לא מפסגת יצירתם של מוהר וארגוב, אבל משום מה הוא שומר על פופולריות בתוכניות זמר עברי. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שעדיין לא הוזכר כאן "כשאת אומרת לא" המפורסם. כידוע, כמה עשרות שנים אחרי שהשיר יצא, דן אלמגור הוסיף לו את הבית שנפתח ב"כשהיא אומרת 'לא', לזה היא מתכוונת". עוד שני שירים שהיום היו עלולים להתקבל אחרת הם "לא מכירים" ו"כבודה של האשה (בבית פנימה)", שניהם של יוני רכטר. |
|
||||
|
||||
ונזכיר כאן את האפשרות האלטרנטיבית לקרוא את ''כשאת אומרת לא'', שלמדתי מעירית לינור - לא בהכרח הדושבאג שבטוח שהלא הוא כן, אלא אולי הנעבעך הביישן שהיא אמרה לו לא והוא אוכל את עצמו על מה שהוא אולי מפסיד. אבל שני הטיפוסים האפשריים הם אפשריים על רקע מציאות שבה נפוץ שמתייחסים ללא כאל כן. ב''כבודה של האישה'' מוהר מרכך מראש את הביקורת נגדו כשהוא אומר ''אני מבין היטב שלא אני צודק, סתם שמרן עקשן ומיושן''. אבל אתה צודק שהיום הריכוך הזה לא היה מספיק. |
|
||||
|
||||
אכן לא משהו. אני רק מקווה שבישראל לא יקומו/יגברו הקולות למען ניקוי התרבות מיצירות העבר המכילות אלמנטים שאינם עולים בקנה אחד עם רוח המהפכה, כפי שקורה פה ושם מעבר לים. |
|
||||
|
||||
מעניין, תמיד חשבתי שב''ולס להגנת הצומח'' נעמי שמר מדברת על היצירה של עצמה שכולם מנכסים בלי להתחשב בדעתה, אבל באמת הפרשנות הפמיניסטית סבירה אפילו יותר. (אם כי חבל, בפרשנות הארס-פואטית יש טוויסט הנחמד. שהרי מערכת החינוך מלמדת את השיר הזה כפשוטו, כשיר על הגנת הטבע, ודורות של תלמידים בטוחים שהמסכן שמדבר בפזמון הוא פרח אחד שעליו לא מגינים. הטוויסט הנחמד הוא שעשו לשיר בדיוק את מה שהוא מתלונן עליו מראש.) |
|
||||
|
||||
(אם כי טוויסט ראוי יש גם בפרשנות הפמיניסטית, שהיא מאד חתרנית הן לתקופתה, והן למשוררתה). |
|
||||
|
||||
אולי הסרטון הזה יעזור קצת להבנה של השיר (אף שגם הוא נתון לפרשנות, כמובן). למה פרשנות פמיניסטית מפתיעה בהקשר של נעמי שמר? |
|
||||
|
||||
דעתי מראש שזה שדה מוקשים, אבל אנסה לענות: בתפיסה שלי - שאני מודה שלא טרחתי לעגן בקריאת ביוגרפיות רשמיות וכדומה - נעמי שמר היא מאד מיינסטרים, מאד מכוונת לקהל הרחב ולתפיסות של תקופתה. אולי אפילו אפשר לומר שמרנית, הן בלחנים שבנושאי השירה, והן גם בתפיסות הפוליטיות. לגלות אצלה חתרנות חברתית, ועוד כזו שמקדימה את תקופתה בעשורים, זה מפתיע ומרענן. שאפו. |
|
||||
|
||||
אני מבין מאיפה מגיעה התפיסה הזו. אני לא חושב שהיא מוצדקת. לנעמי שמר היה אופי מורכב. לחלק ניכר מהשירים שכתבה היו כמה רבדים. בלי לחפש יותר מדי, שני שירי מחאה דומים, אמנם בתחומים אחרים: השיר תרנגול בן גבר, לא אוהב את הרעיונות הקיבוציים שלפיהם "יש תור, יש ותק - תחכה הקטנטונת לתורה". גם כלפי שיר השוק נטען שהוא בעד שוק חופשי ("גדול השוק, אין איש מולך בו", "אבל אנחנו מול השפע כאן יחפים כסנדלרים"), בשנים שזה לא היה בכלל בזרם המרכזי (התרנגולים שרו אותו ב-1961). המחאה עדינה, ומי שלא מחפש לא ירגיש בה. עוד שיר שעשוי לשבור מעט את התדמית שציינת הוא פחות מוכר, ארבעים. לכיוון השני, אפשר למצוא שני שירים של נעמי שמר שלא בטוח שהיו עוברים היום את מחסום התקינות הפוליטית בהקשר הפמיניסטי. הראשון הוא אהבת פועלי בניין. אפשר לפרש אותו בכל מיני צורות אבל ברובד הפשוט זה לא היה עובר ("את שווה סימפוניה של שריקות"). שלישיית גשר הירקון ביצעה אותו ב-1964. שיר שני ופחות מוכר הוא מתקופה מוקדמת יותר (1958) הוא מי רוכב על מי. נכתב אמנם בהומור אבל הסוף היה עשוי להרגיז היום. |
|
||||
|
||||
גם אקטואליה (יחזקאל בן בוזי), במובן מה. |
|
||||
|
||||
הולד איט! אתה ששאלת על הנרקוזה?! |
|
||||
|
||||
יפה שזיהית :-) אני חושב שלמרות מה שללי כתבה שם, עדיין יש סיכוי סביר שהשיר "סירסנוך יא מוחמד" מהדהד שם. בכל אופן, השיר אקטואליה הוא שיר מחאה אבל בנוסח אחר מ"ואלס להגנת הצומח". אם אני מבין אותו נכון, נעמי שמר מביעה שם אכזבה או בלבול מזה שהמדינה נהייתה מטורללת - זו כנראה הייתה דעה די מקובלת בקרב ילידי שנות השלושים באותו זמן. |
|
||||
|
||||
אפשר בבקשה הסבר למתקשים (כמוני) לחילופי התגובות האחרונות כאן? |
|
||||
|
||||
השיר אקטואליה נכתב סביב שנת 2001 ע"י נעמי שמר. להבנתי, הוא שיר מחאה על המצב שאליו הדרדרנו: "לא יעלה על הדעת, המדינה משתגעת". השיר עשוי בכאילו נונסנס, אבל מכיל כל מיני עקיצות כלפי דברים שהיו באותן שנים. למשל, "כל חסרי הבית ימחאו כפיים יקבלו מיליון" - רומז אולי לתכניות טלוויזיה כמו של דודו טופז או שעשועונים למיניהם. בין השאר, מופיעה שם השורה "המדינה בהיפנוזה \\ בלי הרדמה, בלי נרקוזה". חשדתי בזמנו שאולי היה כאן רמז לשיר "סירסנוך יא מוחמד". מצאתי דיון מעניין על השיר בדיון שאחרי תגובה 203578. המילים לשיר נמצאות בזמרשת, למשל. ללי שמר (הבת של נעמי) העלתה ליוטיוב את השיר אקטואליה, ואז שאלתי אותה אם אני צודק בניחוש. היא ענתה שלאו דווקא, למיטב ידיעתה. אני עדיין לא בטוח (באמת לא בטוח). |
|
||||
|
||||
אה, עכשיו הכל ברור. זיהיתי את ה''נרקוזה'' בשיר של נעמי שמר, אבל חיפשתי לשוא תגובות של ללי באייל, במקום ביוטיוב. |
|
||||
|
||||
עכשיו רק נשאר לברר למה המתבן של מזרע עולה באש. |
|
||||
|
||||
כקיבוצל"ש, אני יכול לנחש. זוכר את "שירים ושערים" של הגשש? כשהשדר מראיין אוהד של בית"ר, והאחרון ללא הרף מאיים שהם ישרפו את המועדון, ומדבר על שריפות מועדון קודמות? ואז השדר שואל אותו, "למה אתם תמיד שורפים את המועדון"? והתשובה "אני אסביר לך. מועדון זה מעץ. ועץ נשרף בקלות". אותו דבר מתבן (פחות בגלל מה שהוא עשוי ממנו, יותר בגלל מה שיש בו). מתבנים עולים באש לפעמים, לעתים מספיק קרובות כדי שזו לא תהיה סנסציה, אבל לעתים מספיק רחוקות כדי שיהיה בזה משהו מרגש, ובעיקר נחמד לילדים אם המתבן של קיבוץ אחר עולה באש. אז למה דווקא מזרע? אני מנחש שהגרסה הזו פשוט נולדה קרוב לשם. |
|
||||
|
||||
ב"זמרשת" כתוב: "התוספת 'המתבן של מזרע עולה באש' מזומרת בשני הביצועים שבידינו. לא ברור מה מקורה, אך נראה שלא הייתה מקומית." וכאן כתוב: "רקדתם בתנועה הורה במוצאי-שבת לתמליל המיתולוגי הרועם 'המתבן של מזרע עולה באש'? זה לא היה סתם. המתבן של מזרע אכן נשרף בתבערה גדולה שלוש פעמים רצופות, ואפילו היום אפשר להסתכל על שרידיו בכניסה למוזיאון תולדות העמק השוכן בכניסה לקיבוץ." |
|
||||
|
||||
"נשרף 3 פעמים" אני מבין. "נשרף 3 פעמים רצופות" אני כבר לא מבין. כמה זמן צריך לעבור בין בניית המתבן מחדש ועד לשריפתו הבאה כדי שזה כבר לא יחשב ברציפות? בילדותי העשוקה בקיבוץ נשרף פעם מתבן. הוא היה מתבן קטן יחסית ועדיין השריפה וענן העשן הכבד היו מאוד מרשימים. אני מניח שגם שריפת הגורן של תל יוסף (ומה נשרף בבית אלפא? הגורן? המתבן?) עשתה מספיק רושם כדי להכנס לזמר העברי. |
|
||||
|
||||
אני מנחש שהכוונה ב"נשרף 3 פעמים רצופות" היא "נשרף 3 פעמים תוך פרק זמן יחסית קצר". כמה זה "יחסית קצר"? לא יודע. |
|
||||
|
||||
מה שעשה שם הרושם לא היה שרפת הגורן אלא זה שכל היישוב היה יכול להיחרב. אם כבר קישור לזמרשת, אז גם כאן. |
|
||||
|
||||
יותר מ־100 אמניות צרפתיות, ובראשן השחקנית קתרין דנב, חתמו על מכתב פומבי שבו קראו למיזם MeeToo# סכנה לחירות המינית ו"לציד מכשפות" - ישראל היום אגב, אצל עוד מישהו משלים גוגל את le monde ל-le monde juif? תענוג. |
|
||||
|
||||
דנב כבר אמרה את זה לפני 4 חודשים, כשפרשת וינשטיין התפוצצה, "האם זה יפתור את הבעיה באיזו צורה?" "אני לא אשפוט אותו מוסרית". אני לא זוכר איזו שחקנית צרפתיה (הופר" אדג'ני?) קראה לה משהו כמו אטומה או סנילית. |
|
||||
|
||||
ומה עם הפגיעה שכל הנשים המתלוננות חוו? ומה עם כך שבמשך שנים רבות הן לא היו יכולות להתלונן כי במקרה הטוב היו מתעלמים מהן ובמקרים הפחות טובים היו מכפישים את שמן ו/או סותמים את פיותיהם? והאם זה מקרה שהידיעה הזאת מופיעה דווקא בישראל היום? לשם שינוי, האמריקאים בצד הצודק והצרפתים לא. |
|
||||
|
||||
תתאכזב אולי לדעת שגם העיתון בדימוס "הארץ" התדרדר לכדי כך. |
|
||||
|
||||
למה בדימוס ולמה 'התדרדר'? וסליחה על הסטת הדיון לנושא כה משני. |
|
||||
|
||||
"התדרדר" זה בצחוק. "בדימוס" ברצינות. אבל מאחר והוא נחשב בדיוק להיפך מכך על ידי רבים וטובים, זה דורש תגובה ארוכה ומנומקת היטב, שלא לומר מאמר. על חלק מזה ניתן לקרוא כאן וחלק כאן אבל על חלק גדול נוסף אצטרך מתישהו לכתוב בעצמי. אציין רק עוד שלאחר שנים בהן הייתי מנוי על "הארץ", התברר לי שיותר ויותר דברים שאני קורא שם מתבררים, באמצעות חיפוש פשוט בגוגל כשגויים או מטעים, ואני לא מדבר רק על פוליטיקה אלא גם נושאי תרבות וידיעות מן העולם, עד שבסופו של דבר הורדתי אותו אפילו מן המועדפים בתיקיית העיתונות שלי. אני מקווה שאוכל להרחיב על זה בעתיד. |
|
||||
|
||||
מחקר ראשוני על fake news על הרגלי צריכת חדשות אונליין של כ-2500 מתנדבים בשבועות של סוף 2016 תחילת 2017. אתר fake הוגדר כמי שפירסם לפחות שתי ידיעות שקריות בעליל. 80% מהאתרים האלה תמכו בטראמפ, ופייסבוק היא הפלטפורמה הכי נפוצה לאתרים אלה. השורה התחתונה, רק אחוזים בודדים צרכו חדשות מאתרים מפוקפקים, בעיקר מהגרעין האידאולוגי הקשה (יותר שמרנים). אבל, כולם צרכו בעיקר חדשות ממקורות חדשותיים מבוססים - עיתונות ואתרי חדשות טלויזיה. |
|
||||
|
||||
על ידי American Dialect Society (שהתיתה הראשונה שהתחילה במסורת בחירת מילת השנה). מסתבר שהמילה (צמד המילים, כי הבחירה נעשית פחות או יותר לפי מלים/מושגים שיכולים להופיע במילון) היתה מועמדת גם שנה שעברה. אלא ששנה שעברה משמעות המושג היתה "חדשות מפוברקות, שקריות, מגמתיות". השנה המשמעות היא "בריונות מילולית נגד כל עובדה שלא מוצאת חן בעיני". |
|
||||
|
||||
אני דווקא מסכים ל''התדרדר'' אבל לא ל''בדימוס''. אני אכן רואה התדרדרות של כותבים בעיתון למגמתיות עיוורת (רוגל אלפר, חמי שלו) ועדיין העיתון ככזה נראה לי ברמה שלמה מעל לשאר ערוצי המיינסטרים. |
|
||||
|
||||
מסכים. לאחר שנים, אני פשוט מדלג אוטומטית כמעט מעל מאמרי מגמה עיוורים שכאלה (יותר גדעון לוי, משה ארנס, בני ציפר וכאלה). |
|
||||
|
||||
למשל: 'התדרדר' + מגמתיות עיוורת. |
|
||||
|
||||
הבאת את זה כדוגמא שלילית? המאמר של איל מגד הוא צדקנות בטהרתה כי ראוי שהציבור יידע את מהות מי שיצא מבית ראש הממשלה. |
|
||||
|
||||
מה שיפה הוא שהטיעון שלו מזכיר את הטיעונים של גדעון לוי. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שנתניהו פעם, בימי רבין או בימי כהונתו הראשונה, דיבר על מקארתיזם. באורח פלא, הוא אמר את זה לאחר שסילבי קשת ציינה אותו כמקארתיסט. |
|
||||
|
||||
כדוגמה להתדרדרות ומגמתיות עיוורת, בדיוק כמו שכתבתי. (שזה אומר שאני גם מסכים עם המשפט השני שלך, אם זה לא ברור). |
|
||||
|
||||
"התדרדר" היה בהומור (כנראה ביני לבין עצמי:) כדלהלן: מאחר וארז ראה בעצם הבאת הידיעה הזו לקוראים ביטוי לנחיתותו של עיתון, ציינתי בצחוק שגם "הארץ" "התדרדר" לרמה הזאת. |
|
||||
|
||||
הקישור הראשון הוא עוד אתר ימני המתאמץ להוכיח שעיתון הארץ שקרן (יש גם כמה עיתונים ימנים כמו ידיעות אחרונות ומעריב שהם נגד נתניהו ואליהם הוא לא מתייחס). על הטיעונים המופרכים בקישור השני עניתי בתגובה 642908 . |
|
||||
|
||||
אני הוטרדתי כמה וכמה פעמים בתור ילד וזה היה נוראי , לפני כמה חודשים קראתי מחקר על בנים שעוברים הטרדות מיניות ואף אונס ועל האחוזים הגבוהים בטירוף שקיימים לעומת האחוזים הקטנים שמתלוננים , התחושה הייתה של עוול שאנו כחברה עושים כלפי הבנים שלה , תחת העברת התחושה של תהיה גבר , קטן עליך , ואפילו על גברים שמפחדים להתלונן מתפיסה של הניפגע הופך לפוגע , מי אמר שגבר צריך לשאת דבר כזה רק בגלל שהחברה מצפה ממנו להתנהג כ"גבר" , יכול להיות שכגבר אני חוויתי משהו פחות טראומטי כי אני לא ממש יכול לדעת איך הייתי חווה את זה כבחורה אבל האם זה תקין שבנים לא יתלוננו למרות המצוקה שלהם רק בגלל תפיסה זו ? |
|
||||
|
||||
חברות שמממנות תביעות בתמורה לאחוזים (נכבדים ביותר) מסכומי תביעה ממהרות לרכב על גל התביעות נגד הטרדה מינית. כדוגמה המאמר מספר על אישה שתובעת את מעסיקתה שקיבלה מימון בן $2000 ותצטרך לשלם למשקיעים $4000. אין רגולציה ופיקוח על חברות ההשקעה מסוג כזה והם מואשמות בהתנהלות אגרסיבית. בתגובה חברות ההשקעה טוענות שהן מספקות שירות חיוני למי שאין לה אמצעים. |
|
||||
|
||||
נפליקס אוסרת את ההתנהגויות הבאות על צוותים כגון זה שמפיק את "מראה שחורה": 1) להסתכל על מישהו למשך יותר מחמש שניות 2) חיבוק ממושך 3) נגיעה ממושכת 4) בקשת מספר הטלפון של הקולגה בכל פעם כשנדמה שהדברים עברו את גבול הגיחוך, הם הופכים לנורמטיביים, לקראת פריצת הגבול הבאה. |
|
||||
|
||||
ואם במראה שחורה עסקינן, אז היום ישנן טכנולוגיות שיכולות לבדוק אם אתה מביט במישהו יותר מחמש שניות ובמיידית שולחות סמס פיטורין. בתגובה אתה יכול ליישים טכנולוגיה לבישה שמתריעה אחרי 4:30 שניות... |
|
||||
|
||||
העניין הוא שההגזמה האולטרא-ליברלית כביכול הזו היא למעשה מעשה אולטרא-שמרני שמשמש דלק לחמומי המוח שמגיבים תגובת נגד מהבטן, והם מצידם מולכים בידי אינטרסנטים שבידיעה ובכוונה מנצלים את הטינה הזו. |
|
||||
|
||||
קראת לי חמום מוח? מה שנכון הוא שהאולטרא ליברליות הזו הפכה את השמאל לימין ואת הימין לשמאל (בערך). |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. זה לא עניין של שמאל/ימין פר-סה, אם כי לצערי זה נהפך לשכזה. האולטרא-ליברליות לא הפכה ימין אלא שמתיחה של עקרונות ליברליים ממניעים שאינם [רק] של צדק והגינות אלא, למשל כמו במקרה הזה, מניעים של הגנה משפטית על העסק שמתעטפת בצדקנות מוקצנת, מציגה מעשה סופר-שמרני דכאני שחושב עצמו לליברלי. זו משחקת לידי האולטרא-שמרנים אם בגלל שזה מתיישב עם תחושות הבטן של רבים ואם זה מיישב עם התפיסה האידאולוגית של אלה שיכולים לנצל את הפער בין אופי המעשה - פסאודו-ליברלי כביכול אך שמרני מאד למעשה - לבין התפיסה העצמית של העושים - נטפליקס במקרה הזה - לקידום הצרכים שלהם. דומה לפער שיוצרת התודעה הכוזבת שמשמש לניצול העיוורים לפער לטובת מי שמקדם או מנצל את הפער לטובתו. |
|
||||
|
||||
צר לי, אני לא רואה מה כל כך מגוחך או מזעזע כאן. בקשת מספר טלפון נראית לי סבירה, בנסיבות סבירות (והאיסור עליה שגוי). שאר האקטים שנאסרים כאן נראים לי באמת מטרידים, בנסיבות סבירות, והאיסור עליהם סביר. בחזרה לעניין הטלפון, מכיוון ששאר הסעיפים נראים לי סבירים, אני מעדיף את דעתם גם בעניין הטלפון, כי אני בן לתקופה אחרת ומקום אחר ומכיר קודים אחרים. נכון שזה נשמע מוזר כשפורטים למשתנים מדוקים את מה שאנחנו רגילים לחשוב עליו כעמום. אבל קל לראות את היתרונות שבזה על פני להשאיר את זה עמום. ולבסוף, אאל"ט תעשיית הטלוויזיה היא מקום מועד לפורענות, קצת פחות אולי מתעשיית הקולנוע וכנראה קצת יותר מההייטק1, כך שיש להם סיבות להיזהר בצוננין. לומר שזה רק כדי להתגונן מתביעות לא הגון בעיני. איך אתה מבדיל (רון) בין לעשות את זה כדי להתגונן מתביעות לבין לעשות את זה כי זה הדבר ההגון כלפי העובדות? האם תבקר קבלן בניין שדואג לבטיחות עובדיו על שהוא עושה את זה רק כדי להתגונן מפני הפקחים? 1 אין לי סימוכין. זה רושם מצטבר מכתבות שונות, אולי שגוי לחלוטין. |
|
||||
|
||||
מה מטריד בלהביט במישהו חמש שניות? ואם המישהו נמצא איתך בישיבה ואתה מדהר איתו, אתה עשוי רחמנא ליצלן להביט בו אפילו חמישים שניות. שלא לומר שזאת תקנה שמאד קשה למדוד אותה בלי לצייד כל עובד בחיישן אח גדול שסורק לו את העיניים כל הזמן. ומה שקשה למדוד גם נתון לניצול רע בגלל שהןא מעודד תלונות שווא. זו תקנה שמעודדת עובדים שלא מביטים זה בזה, כמו לעבוד בחברה שכולה אוטיסטים, זה נראה לך סביר? בוא כבר נשים לכולם משקף וירטןאלי שמנתק אותו מהסביבה ונושיב אותו בתא אטום ושיעבוד רק בתוך המטריקס וניפתר מכל הסביבה האנושית על האינטראקציות המיותרות שהיא מייצרת. ככה נקבל עובדים הרבה יותר יעילים. |
|
||||
|
||||
למה אתה כל כך בקלות מניח שהם מטורפים שם? יכול להיות שהם חשבו על זה? שהם לא מדברים על מקרה של פגישה אחד-על-אחד? שמה שנחשב התנהגות נורמטיבית ונפוצה שם ימשיך להיחשב נורמטיבי ונפוץ? ולמה אתה קופץ למישור של למדוד ולהוכיח? אתה באמת חושב שמדובר על מדידה והוכחה? לי די ברור שמזכר כזה הוא מכשיר חינוכי, שמטרתו להציף לתודעה של גברים [בה"כ] שלא מעוניינים להטריד התנהגויות שלהם שאולי עלולות כן להטריד. |
|
||||
|
||||
מה ענין המטורפים לכאן? אנחנו מעבירים ביקורת על החלטות לא פחות מטורפות של הממשלה שלנו ולא נרתעים מהטענה ש"הם לא מטורפים אז הם בטח יודעים מה שהם עושים". אין לי מושג מה זאת התנהגות נורמטיבית שם, אבל אם זו התנהגות שמונעת מאנשים קשר עין לחמש שניות היא קצת מפחידה אותי. מזכר רשמי של חברה עסקית, קל וחומר חברה אמריקאית, רחוק מלהיות מכשיר חינוכי מעורפל. נהפוך הוא, הוא נוטה להתבטא מהר מאד במציאות ובסנקציות מהירות ובלתי הפיכות. ואני לא יודע מה איתך, אבל הסנקציה של פיטורים ממוקמת די גבוה אצלי, קצת מתחת למעצר וכניסה לכלא. אז איום בסנקציה שכזאת שמבוסס על בהייה מקרית של שבע שניות, או לפחות שבע שניות מנקודת המבט של הצד השני, ושבעקבותיו האינטרס הכלכלי היום של חברות מפורסמות זה קודם כל לפטר ואחר כך לתחקר, נשמע לי איום חמור מאד. ומקום שמשים עליי איום כזה ברמה היומיומית הוא מקום שאני כעובד אתרחק ממנו כמו מאש. וישפטו הקוראים מי המטורף כאן. |
|
||||
|
||||
מאיפה הסקת מגבלה על קשר עין? יכול להיות שהמגבלה היא על הסתכלות מהצד, שאז חמש שניות רצופות זה באמת בעייתי? בכלל, נראה שאתה מאוד נחרץ בעובדות שאתה מניח, על סמך מעט מאוד מידע. הסיבה שאני חושב שיש סיכוי טוב שהם יודעים מה הם עושים היא פשוטה: מדובר בחברה שתלויה בעובדים שלה, וכנראה שהיא רוצה לסייע להם לעבוד ולהתנהל זה עם זה, ולא להפריע להם. כמובן שיכול להיות שבחברה נתונה ברגע נתון כמה מקבלי החלטות רלוונטיים עשו טעות קשה, והמזכר הזה פוגע בעובדים. אבל אם זה כך אז (1) נראה לי סביר יותר שאתה מפרש מעט מדי מידע יותר מדי לחומרה, (2) אם זה כן מה שקרה אז סביר שזה יתוקן במהרה, (3) להסיק מזה על רוח התקופה זה בעייתי. |
|
||||
|
||||
קשר העין הוא קצת איש קש, גם מצדך. אבל כשאדם יושב בישיבה בת עשרה משתתפים, ורק אחד מהם מדבר מדי פעם, מבטו עובר וחולף ונתפס על - נו, אנשים. מה לעשות, הם יותר מעניינים מקירות לבנים. אז מה עכשיו, צריך לבהות בנקודה בקיר בצורה אובססיבית? כנ"ל כשאתה יושב בפינת הקפה ובוהה בחלל או במה שעובר בו. מאחר ואין לי שום מידע לגבי החברה הספציפית הזו, הטיעון שלך לגבי הסיכוי הטוב שהם יודעים מה הם עושים נשמע לי כמו "האנשים המנהלים חברה כלשהיא במדינה כלשהיא יודעים מה הם עושים". קשה לי מאד לעמוד ברצינות מאחורי טיעון כזה. כמות החברות שתלויות בעובדים שלהן ושהתייחסו אליהן Like shit היא גדולה ורבה מספור. |
|
||||
|
||||
כן, יש המון חברות רעות לעובדיהן, אבל הסיבה המקובלת היא כדי לסחוט מהעובדים יותר תפוקה, ולו בטווח קצר. כאן, מה המטרה? כן, אני מכיר את זה שבזמן ישיבה המבט נתפס באנשים. אני מקווה שאני מצליח לא לבהות בבן אדם אחד יותר מדי זמן רצוף (כן, חמש שניות נראה לי גבול סביר). אם זה קורה אני יכול להבין למה המובט עלול להיות מוטרד. אני מוכן שיעירו לי על זה, ואני אנסה להשתפר. |
|
||||
|
||||
אתמול ערכנו בחבורה שנלו קבלת שבת בסימן שירים למספרים. כשהגענו לשיר דינה ברזילי ולבית שחושף פרטים אינטימיים מהתיק האישי שלה, צבע עיניים, משקל, היקף חזה, נשמעה תרעומת בקרב החברים. הפסקנו את השיר וקצת דיברנו/התלוצצנו על השינויים שעברנו ביחס לנשים במוזיקה או בספרות. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |