כמה דברים 203578
יובל נוב יום א', 7/3/2004, 20:19
ראשית, תודה לעורכי "האייל הקורא" שבחרו לפרסם את המאמר *לא* תחת הקטגוריה "טור אישי" :-)

בספר "רובים, חיידקים ופלדה" (דיון 1760) מסופר שבני המוריורי (moriori) - תושבי אי נידח בדרום האוקיינוס השקט - נהגו לסרס חלק מהתינוקות שלהם על מנת למנוע פיצוץ אוכלוסין. איכשהו, זו נראית לי דרך מאד לא אפקטיבית לטפל בבעייה - האין די במספר זעום של גברים פוריים (ובעלי חשק) כדי להביא לאותו מספר של הריונות? האם מישהו יודע עוד על העניין?

הזכרתי במאמר את השמועה בדבר הקניבליים הקריביים. פיסת טריוויה חביבה: מסתבר שמקור המילה "קניבל" הוא מהמילה "קריב" - שם השבט שאכלס איזורים במה שכיום נקרא האיים הקריביים וונצואלה. לינק: http://www.caribbean-spotlight.com/carib.html

ובקשר לסירוס כאמצעי ענישה: זכור לי במעורפל סיפור על כמה חברי פלמ"ח (?) שסירסו באופן פרטיזני בדואי/ם (?) כנקמה על אונס של בחורה יהודיה בעמק הירדן (?). מישהו יודע פרטים?
כמה דברים 203582
ערן בילינסקי • בתשובה ליובל נוב יום א', 7/3/2004, 20:24
חפש "סירסנוך". את השיר כתב אלתרמן או חפר. איני זוכר.
שמעתי את פוצ'ו (ישראל ויסלר) מספר פעם 203647
נועה • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 8/3/2004, 0:51
שבבית ספר עממי הם היו שרים ''סרגוסה סרגוסה יא מוחמד, אהההההההה''. ולא ידעו למה.
בתנועה הם כבר היו שרים ''מקול בס לקול סופראנו, יא מוחמד, אההההההה''. ועדיין לא ידעו למה.
ובפלמ''ח הם כבר שרו ''סירסנוך כי אנסת יא מוחמד, אהההההה''.

בעקבות הסיפור הזה.

וסביר להניח, שאם יש מישהו שיתהדר בחיבור המילים המופלאות, זה חפר. לא אלתרמן.
כמה דברים 203840
יובל נוב • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 8/3/2004, 21:32
מעניין. מישהו ‏1 יכול לצטט מהשיר, ואולי גם לספק עוד פרטים על הפרשה?

______________
‏1 גרושו - התפציע?
פעולה כירורגית 203873
גרושו • בתשובה ליובל נוב יום ב', 8/3/2004, 23:43
נו באמת, שרושמי קורות העתים יזהו אותי כמי שתרם להפצת שיר כזה?

אין גרסה מוסכמת מי חיבר את השיר, שאריאל שרון סיפר פעם, שהוא בקע מאוהלי הפלמ"ח בכל רחבי הארץ, וזאת אחרי שבאה "תגובה ציונית הולמת" לאונס יהודיה בידי ערבי מבית שאן.

נסה להשיג את הספר הזה של גמליאל כהן על המסתערבים הראשונים: http://www.bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp?cat...

מוחמד היה בעצם אחמד, עארף אחמד שטאווי, בריון מביסאן (בית שאן) שחשדו בו שניסה (נסיון נפל) לאנוס בין השיחים צעירה ממסילות, ברדתה מהאוטובוס.
כיוון שלא רצו לפתוח חשבון נקמת דמים, הוחלט להסתפק בכריתת האיבר הסורר.
התוכנית אושרה בדרגים די גבוהים, ולטענת גמליאל המצטט מסמכים מארכיון צה"ל, בוצעה ע"י יוחאי בן נון (לימים מפקד חיל הים) ועמוס חורב (לימים נשיא הטכניון).
הנ"ל קיבלו הדרכה מקצועית מהרופא של עין חרוד, טרם צאתם לפעולה הכירורגית.
פעולה כירורגית 205817
גיא • בתשובה לגרושו יום ג', 16/3/2004, 15:58
סיפור אחר (ידוע יותר - בגלל הנפשות הפועלות) על סירוס ערבי ע"י יהודים בשנותיה הראשונות של המדינה נוגע למאיר הר-ציון המפורסם, שאחותו נאנסה ע"י בדואים במדבר יהודה. הר-ציון יצא לנקום בשבט הבדואי ממנו (להשערתו) הגיעו האנסים, לכד חמישה גברים צעירים, סירס ואח"כ רצח 4 מהם, ואת החמישי שחרר ע"מ שיספר לשאר השבט מה הוא ראה. כאמור, פעולה זו בוצעה לא ע"י הפלמ"ח אלא בשנות החמישים, ע"י מאיר הר-ציון וחבריו מיחידה 101.
כמה טוב שהאייל הוא בעברית. 206771
גלגמש היבוסי • בתשובה לגיא יום ו', 19/3/2004, 11:34
תחשבו אלו מטעמים היו עושים שונאי ישראל מהסיפורים האלה.
פעולה כירורגית 517794
בודהה • בתשובה לגרושו שבת, 25/7/2009, 1:14
שכחתתם את יעקובה ???
פעולה כירורגית 517797
האייל האלמוני • בתשובה לבודהה שבת, 25/7/2009, 1:28
??
פעולה כירורגית 517822
ערן בילינסקי • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 25/7/2009, 9:05
אני מניח שהכוונה ליעקובה כהן, מהמסתערבים של 48', שאולי גם השתתף בנקמה.
פעולה כירורגית 517848
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי שבת, 25/7/2009, 15:12
תודה.
הנה כל סיפור הסירוס של אחמד מבית שאן 313553
שמוליק • בתשובה ליובל נוב שבת, 2/7/2005, 16:16
סיפור האנס מבית שאן 1943 זכה לכינוי "הפעולה הכירורגית"

אישר את הפעולה - שאול מאירוב אשר שינה את שם משפחתו בעקבות נפילת בנו גור במלחמת העצמאות שאול מאירוב היה מפקד ה"מוסד ב"' וסגן שר הביטחון במלחמת העצמאות.

ביצעו את פעולת הסירוס - יוחאי בן נון (לימים מפקד חיל הים) ועמוס חורב (לימים נשיא הטכניון)

השומר בבית משפחת האנס – יעקובה כהן ראש המחלקה הערבית בפלמ"ח.

אחראי על הפעולה – נחום שריג בן למשפחה חרדית מירושלים וממקימי קיבוץ בית השיטה.

(על פי בדיקותי הרופא שהדריך את מבצעי הפעולה הכירורגית היה תושב עין חרוד)

ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש.

שם האנס בריון מבית שאן (ביסאן -שמה של בית שאן ב-‏43) עארף אחמד שטאווי (בשירו של חיים חפר זכה לשם מוחמד)

פגיעות בעלות אופי מיני של ערבים בנשים יהודיות עוררו זעם, וגררו את מיפקדת ה'הגנה' ומטה הפלמ"ח לפעולות בלתי שגרתיות, ואף קיצוניות באכזריותן. במקרה אחד - סירוס אנס, ובמקרה שני - הריגה של אנס.
בשלהי שנת 1943 אירעו בעמק בית-שאן מקרי תקיפה אחדים של בנות קיבוצים מהאזור על רקע מיני. הגדישה את הסאה תקיפה של צעיר וצעירה מקיבוץ נווה-איתן בידי צמד ערבים: אחד התוקפים איים בנשק על הבחור, בעוד השני אונס את הבחורה. האונס גרם לסערה ביישובי העמק.
במיפקדת ה'הגנה' ובש"י (שירות הידיעות - המודיעין של האירגון) התקיים ויכוח נוקב בדבר הדרך הראוייה לתגובה. הרעיון להרוג את האנס נשלל, בטענה שהעונש יגרור גאולת דם ולא ישיג את מטרתו. העונש שנבחר - סירוס, על-פי העיקרון "עין תחת עין", שדומה לו מצוי גם בחוק המוסלמי, הקובע כי יד שגנבה - תיקטע. מקבלי ההחלטה סברו שחריגותו ואכזריותו של העונש יעבירו את המסר הנכון ויעוררו את ההדים המקווים מבלי לגרום לתגובה אלימה מהצד הערבי. שאול אביגור אישר את הפעולה, לאחר שהמומחים לענייני ערבים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית שיכנעו אותו בחיוניותה.
ביצוע משימת הסירוס הוטל על הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, מינה בינואר 1944 את נחום שריג, מפקד פלוגה א', כאחראי לפעולה. שריג בחר לביצוע המשימה את יוחאי בן-נון כמפקד, והלה צירף אליו את עמוס חורב ואת יעקובה כהן, איש המחלקה הערבית. ההנחייה לחולייה הייתה שבעקבות הסירוס ייוותר האנס בחיים ויסתובב עם מומו, למען יראו וייראו. שלושת המבצעים קיבלו מרופא קופת-חולים בעפולה הדרכה מדוייקת כיצד לבצע את הניתוח. מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטה על הסירוס, שיקפו ההכנות לקראתו את המגמה ליישמו תוך הקפדה על גישה הומנית.

הפעולה

לאחר שנאסף מידע אודות האנס, שהתפאר במעשיו בפומבי, אותר הבית בו גר ונקבעה תוכנית הפעולה. בהתאם לתוכנית, היה כהן צריך לפתות את האיש בעורמה לצאת מביתו, ואז אמורים היו בן-נון וחורב להשתלט עליו, להביאו אל מתחת לגשר הרומי הסמוך לבית-שאן, לבצע את הסירוס ולסגת בדרך שאובטחה בידי שני חברי פלמ"ח.
שלושת חברי החולייה הגיעו לבית-שאן בשעות הערב של אחד מימי חודש ינואר 1944, כשהם מחופשים לערבים. הם הסתתרו בקירבת בית האנס, ולאחר שהוא נכנס אליו, פרצו באקדחים שלופים פנימה. חברי החולייה התחזו כמבריחי נשק שבאו מסוריה ומנסים למצוא את ביתו של נכבד היישוב. בהתאם לתביעתם, הצטרף האנס לבן-נון וחורב, כדי לסייע בידם לכאורה לאתר את בית הנכבד, בעוד כהן נותר מאחור בבית האנס על-מנת להרגיע את דייריו לנוכח ההתפרצות הפתאומית ולוודא כי אינם חושדים במאום. בן-נון וחורב הובילו את האנס באיומי נשק אל מתחת לגשר הרומי השוכן בכניסה לבית-שאן וביצעו את הסירוס. כהן יצא מבית האנס והצטרף ליתר חברי החולייה, שנסוגו בשלום לקיבוץ בית-השיטה.
למחרת נודע שהאנס המסורס נמצא בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית חולים. הרופא שהדריך את החולייה, ביקר בבית החולים ומצא כי לא נשקפת סכנה לחייו. חברי הפלמ"ח הדביקו כרוזים בחוצות בית-שאן, שהבהירו כי הפעולה בוצעה בידי הפלמ"ח, כעונש על מעשה האונס. כעבור ימים אחדים ביקר כהן בבית-שאן על-מנת להתרשם מהלוך הרוחות בישוב בעקבות הסירוס. הצעירים תבעו נקמה אך המבוגרים הביעו שביעות רצון מהעונש שכן האונס המיט עליהם חרפה.
בעקבות הצלחת המבצע, הוחלט ב'הגנה' להגיב גם כנגד תקיפה מינית שאירעה שנתיים לפני כן באזור הצפון, עת נאנסו אם ובתה בידי שני ערבים: שוטר מטבריה וצעיר מצפת. הפעם הוחלט להרוג את האנסים. חברי פלמ"ח, ובכללם חברי המחלקה הערבית, היו מעורבים במעקב ובביצוע גזר דין המוות של הצעיר מצפת. משנודע לשוטר מטבריה על מות שותפו לפשע, נמלט לעבר-הירדן. בשלבים שונים של פעילות זו השתתפו ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש.
פרשת האונס והסירוס בעמק בית-שאן הייתה לאחד מהצ'יזבטים הידועים בתולדות הפלמ"ח. חיים חפר כתב בעקבותיה את השיר: "סירסנוך, יא מוחמד", ששרו הלוחמים בנעימה מזרחית, בסילסולים ובריקוד מסביב למדורה.

ליקט שמואל גרמה

ישנן גירסאות נוספות לסיפור בחרתי להביא לכם את הסיפור כפי שהוא מוצג באתר הפלמ"ח אך בבדיקה שערכתי ישנן מיקרים נוספים כמו הסיפור על אונס אחותו של מאיר הר ציון מול בן זוגה ונקמתו של מאיר ברצח 4 מרוצחי אחותו (בדואים) ובסירוס אחד ממבצעי האונס האכזרי של אחותו והריגת בן זוגה לעיניה. סיפור מעניין מאוד אאסוף חומר על הסיפור של מאיר הר ציון ואעביר אליכם בקרוב.
הנה כל סיפור הסירוס של אחמד מבית שאן 667175
יונתן • בתשובה לשמוליק שבת, 7/11/2015, 21:52
הפלמח המשיכו בסירוס האנסים במקרים נוספים אך בהמשך עברו לחיסול האנסים!! ידוע לי מסיפור אישי כי שני בחורי פלמח יצאו למפגש עם שתי בחורות פלמח אי שם בכניסה ליפו. הבחורות שימשו ככיסוי לטיול תמים. הבחורות שלא הכירו את הבחורים הזדהו באמצעות פרחים על דש חולצתם. הבחורים הזדהו באמצעות עיתון מגולגל בידם. תוך כדי ה"טיול" עבר המודיע הערבי וחבר אליהם לפי אותם סימני זיהוי. הוא הוביל אותם לטייל בעקבותיו ועצר ליד חנותו של הערבי כדי " להתגרד" בראשו. הבחורים זיהו את האיש והמשיכו בטיול עד מגדל השעון ביפו שם העלו את הבחורות על מונית לת"א, והמשיכו ביולם לשפת הים ביפו. שם הם בילו עד שעת בין הערביים ותוך כדי כך בחרו להם שתי אבנים טובות (בל מרגליות)בגודל אגרוף. האבנים גולגלו בעיתון והטיול חזרה לתל אביב עבר דרך חנותו של הערבי. שם הם עצרו לקניות "וקנו" כל מיני דברים כשהם "מושכים" את הערבי לחלק הפנימי של החנות. אז התנפלו עליו באחת, ורוצצו את גולגלתו באותם אבנים טובות. ומאז נעלמו עקבותיהם.... הכרתי באופן אישי את אחד המחסלים שאיננו איתנו כבר הרבה שנים. אינני יודע מי היה השותף.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות